גם במסגרת טיול תיירותי אסור להיכנס לכנסיות ולמקדשים אליליים פעילים, כגון למקדשים המצויים בארצות המזרח. וכן אסור לצפות בפולחנים אליליים. וכן אסור להיכנס לכנסייה כדי להתבונן ביצירות אומנות מפורסמות, כדוגמת הכנסיות ברומא ובוונציה. ואף שאין לחשוד בנכנס אליהן שהוא מתכוון לעבוד עבודה זרה, הנכנס לשם חולק לה כבוד בניגוד למצוות התורה (להלן יד, א), קל וחומר שאסור להיכנס ולהסתכל בה ובנוייה. בנוסף, גם ההתעניינות בעבודה זרה אסורה מהתורה, שנאמר (ויקרא יט, ד): “אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם”.[8]
יש לישראל להתרחק מצפייה באירועים של דתות זרות, גם כשאין בהם עבודה זרה, כגון טקסי פולחן מוסלמים או זבח פסח שומרוני, שנאמר (משלי ה, ח): “הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ”.
מותר למדריכי טיולים, להדריך נוצרים שבאים לתייר בארץ ולהיכנס עמהם לכנסיות, משום שיש בכך צורך גדול, שאם לא כן, ידריכום שונאי ישראל ויחטיאום לשנוא את ישראל. לעומת זאת, כאשר ידריכום מדריכים יהודים נאמנים, יוכלו לעורר בלב התיירים כבוד ואהבה לישראל. אמנם בעת שהתיירים עורכים טקסים דתיים, על המדריכים להתרחק מהקבוצה, ובשאר הזמן יתייחסו בכבוד לתיירים ולצד הטוב שבאמונתם.[9]
בית עבודה זרה שבָטַל מעובדיו וננטש, וכן בית עבודה זרה עתיק שנחשף בחפירות ארכאולוגיות, כיוון שבטל מהיות בית לעבודה זרה, מותר להיכנס אליו לצורך לימוד היסטוריה וכיוצא בזה. וראוי למתבוננים בבית עבודה זרה שבטל לתת את הדעת על השפעתם הגדולה של ישראל, שבזכות אמונתם בה’ אחד, עבודות זרות רבות בטלו מהעולם. לשם כך תקנו חכמים ברכה, כמבואר להלן בהלכה טו.
מותר להתבונן בפסלים או בשברי פסלים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות, וכן מותר למבקרים במוזיאון לצפות בפסלים ובשבריהם, מפני שמותר ליהנות מפסלים שבטלו.[10]
[9]. לעיל בהערות 3; 6-7 הובאו דעות שונות אם מותר להיכנס לכנסייה לצורך רגיל או גדול, ובצורך גדול שכזה יש לסמוך על דעת הפוסקים המתירים. וכן במראה הבזק ח, לה, מובאת דעת הרב נחום אליעזר רבינוביץ’, שהנוצרים כיום אינם נחשבים עובדי ע”ז הואיל והם מאמינים באל אחד (לעיל ה, 14), לכן מן הדין אין איסור להיכנס לכנסייה, אלא רק הדרכה של התרחקות מדבר שהוא אסור ומכוער לישראל, ולצורך גדול מותר להיכנס. על פי זה כתבו במראה הבזק שם, שמותר למדריכי טיולים בארץ להדריך נוצרים בכנסיות פעילות כדי למנוע הסתה כנגד ישראל, שזה עניין הגובל בפיקוח נפש.
[10]. הרב חיים דוד הלוי ב’עשה לך רב’ ד, נג, התיר להיכנס לכנסייה נטושה מעובדיה שהפכה לאתר תיירותי. וכ”כ הרב לוי יצחק הלפרין ב’פניני הוראה’ עמ’ 199, והוסיף שאף מותר לשלם עבור הכניסה. אמנם יש נוטים לאסור להתבונן בפסלים ובשבריהם שנמצאו בחפירות ארכאולוגיות ומוצגים במוזיאון, כי אסור ליהנות מפסלי ע”ז (שו”ת שרגא המאיר א, מו). אולם ראו לעיל י, ה, שאם כל עובדיהם זנחום למשך זמן רב, גם אם לא עשו בהם פעולת ביטול, בטלו. ואין לטעון שעובדיהם מתו בלא שביטלום, מפני שבכך שיורשיהם המשיכו להזניחם, ביטלום. לפיכך, מותר לבקר במוזיאון שיש בו פסלי ע”ז, משום שכבר בטלו (כ”כ בני בנים ג, לה; וראו תחומין יג, מאמרו של הרב אוסטרוף). וכן נהגו כמה מגדולי ישראל לבקר במוזיאונים או באתרי תיירות עם פסלי ע”ז (חיד”א, ה’אמרי אמת’ ועוד). וכן מותר ללכת לראות את הפרתנון שבאתונה, ואף שייתכן שלא היתה שם פעולת ביטול, בכך שיורשיהם זנחום במשך דורות רבים, בטלו.
