מותר להיכנס לבניינים שאינם בתי עבודה זרה, אף שיש בהם פסלים או צלבים שסוגדים להם, מפני שכלל המבנה לא נועד לעבודה זרה. קל וחומר שאפשר להיכנס לשם כאשר הפסלים שהוצבו שם נועדו לנוי ולא לפולחן (שו”ע קמב, יד). וכן המנהג באמריקה ובאירופה, שיהודים נכנסים לבתי חולים ולמקומות שיש בהם צלבים ואיקונין. ואם יש במבנה חדר שמיועד לפולחן, לאותו החדר אסור להיכנס (מסורת משה ח”ב עמ’ קצב-ג).
כיוצא בזה, בשעת הצורך מותר ללון באכסניה שיש בה פסל שעובדי עבודה זרה סוגדים לו בהשתחוויה, הנחת מנחות והקטרת קטורת, הואיל והאכסנייה ככלל אינה נחשבת בית עבודה זרה. לכתחילה לא יתפלל בחדר שיש בו פסל או תמונה של עבודה זרה, וכדרך שאמר משה רבנו: “כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל ה'” (שמות ט, כט). ביארו חכמים שמשה לא רצה להתפלל בעיר שהיתה מלאה בגלולים (שמו”ר יב, ה).
ואם אין לו מקום אחר להתפלל זולת חדר שיש בו פסל, יתפלל שם תוך הקפדה שלא יתפלל וישתחווה אל מול הפסל (רמ”א או”ח צד, ט; מ”ב ל). ואף בעת שיברך ברכות נכון שיסב פניו מהפסל.
אין איסור לרחוץ במרחץ או להשתמש באולם שהניחו בהם פסלים או תמונות של עבודה זרה לנוי. ואף שבמקומות שמיועדים לפולחן משתחווים לאותם פסלים ותמונות, במקומות שבהם הונחו לשם נוי, מותר להשתמש. וכן מסופר במשנה על רבן גמליאל שרחץ במרחץ שהיה קבוע בו פסל של האלה אפרודיטי לשם נוי, וכשנשאל על כך, השיב: “אני לא באתי בגבולה, היא באה בגבולי, אין אומרים: נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי, אלא אומר: נעשה אפרודיטי נוי למרחץ”. ועוד, שאין היא קבועה שם דרך כבוד, שכן הכל עוסקים בעסקיהם בלא לחוש לכבודה (ע”ז מד, ב; שו”ע קמב, יד). אמנם לכתחילה כאשר אפשר, נכון להתרחק ממקום שנאלצים להביט בו על תמונות של עבודה זרה.
