אף שאסור לישראל לקרוא בספרי עבודה זרה, אין לפגוע בספרי עבודה זרה שנועדו לנוכרים. כך הדין גם כאשר מדובר בספרי עבודה זרה גמורים, מפני שאין מצווה לישראל לאבד עבודה זרה ותשמישיה השייכים לנוכרי (לעיל ג, ט, 7). קל וחומר שאין לפגוע בספרי דתות שמשתפות אמונה באל עליון, כדוגמת נוצרים והינדים, שהואיל ולדעת רוב הפוסקים אין לנוכרים איסור עבודה זרה בשיתוף (לעיל ה, ח-י), מותר לנוכרים ללמוד בהם. וכאשר הם מתעלים על ידם במוסר ובמידות טובות, אף יש להם בכך מעלה (לעיל ט, ה).
אבל אם הם נכתבו או נשלחו על ידי מיסיונרים כדי להעביר יהודים על דתם, יש לאבדם, כדי שלא להניח שֵם וזכר למעשיהם. אפילו אם כתבו המיסיונרים ספר תורה, יש לאבדו כדי שלא להניח זכר למעשיהם של הרוצים להעביר את ישראל על דתם. וכן מובא בתלמוד (שבת קטז, א): "אמר רבי טרפון: אקפח את בני (לשון שבועה), שאם יבאו לידי (ספרי תורה שנכתבו על ידי מינים), שאני אשרוף אותם ואת האזכרות שבהם, שאפילו אדם רודף אחריו להורגו, ונחש רץ להכישו – נכנס לבית עבודה זרה ואין נכנס לבתיהם של אלו. שהללו מכירים וכופרים, והללו אין מכירים וכופרים". ואף שיש בהם שמות קדושים, יש לאבדם. "אמר רבי ישמעאל: קל וחומר, ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה: שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, הללו, שמטילים קנאה ואיבה ותחרות בין ישראל לאביהם שבשמים – על אחת כמה וכמה, ועליהם אמר דוד (תהלים קלט, כא-כב): הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט. תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי".[6]
נחלקו הפוסקים בדין תנ"ך שהדפיסו נוצרים יחד עם הברית החדשה לשם מיסיון. יש אומרים שדינם כדין ספרי מיסיון וצריך לשורפם עם התנ"ך, ואין הבדל בין אם נכתבו ביד או הודפסו במכונה (זקן אהרון קע, גיליון מהרש"א יו"ד רפא; וכ"כ רבני אזמיר, שו"ת שמן המשחה ו). ויש אומרים שאין בדפוס 'כוונה', ולכן תנ"ך שהודפס מותר לשימוש אחר שיפרידו אותו מספרי הנוצרים (בני חיי רפא; וכ"כ רבני קושטא בשו"ת שמן המשחה ו; מהרש"ק שנות חיים ספר סת"ם מב). אמנם גם בין המתירים, היו שכתבו שלכתחילה עדיף להימנע מללמוד בהם (חיד"א יעיר אוזן א, עט; מהר"ם שיק או"ח סו; יחו"ד ג, עט).
כתב שו"ע קלט, טו: "ספרי עובדי כוכבים ביד ישראל, יש מי שאומר שאין איסור למוכרם". מקורו בדברי רבי אביגדור המובאים בשבולי הלקט ב, ח. והרמ"א שם הוסיף שיש אוסרים למוכרם לנוכרים משום איסור 'לפני עיוור' (עפ"י תוס' ורא"ש), ויש אומרים שאסור למכור רק למי שיקרא בו, אבל מותר למכור לסוחר שימכור לאחרים, כי הוא 'לפני דלפני' (תרוה"ד פסקים וכתבים כז). למעשה כתב רמ"א, שהמחמיר תבוא עליו ברכה. וב"ח וש"ך י, כתבו שצריך להחמיר (הם עסקו בספרי נוצרים שלמדו או זימרו מהם). ראו לעיל יא, א-ב.
אולם צריך לבאר שדבריהם נאמרו בזמן שהיה קשה מאוד להשיג ספרים, הואיל ונכתבו ביד, ואף לאחר המצאת הדפוס, במשך מאות שנים הספרים היו עדיין יקרים מאוד. אבל כאשר ישנם ספרים מודפסים לרוב, הדין הוא כמו בכל צורכי פולחן שהגוי יכול להשיג במקום אחר, שבשעת הצורך נהגו להקל למכור להם (לעיל יא, א, 1). בנוסף, נראה שנטו להחמיר בספריהם מעבר לשורת הדין מפני המינות, שכן על ידי קריאה בספריהם התעוררו לשנאת ישראל. לפי זה, כיום שנוצרים רבים אינם מתעוררים על ידם לשנאת ישראל (ראו לעיל ו, ח), אין להחמיר בספריהם יותר משורת הדין. למעשה, כבר לפני כמה דורות, בנהרי אפרסמון יו"ד קטז, התיר בשעת הצורך להדפיס ספרי נוצרים. ובנטע שורק יו"ד מט, הרב אלטמן התיר למוכרם. וכ"כ במסורת משה ח"ד עמ' רו, שאין בהדפסה זו איסור 'לפני עיוור' הואיל וגם בלא זאת יש ספרים רבים בענייני נצרות.
