לדעת רבים אסור להשתמש במנגינה שרגילים לנגן בפולחן של דת זרה לצורך תפילה בבית כנסת, שהואיל והיא מנגינה של דת זרה, מאוס להשתמש בה לדברים שבקדושה (ספר חסידים רלח; ראו לעיל י, ט). ויש למחות בחזן שעושה זאת, ואם ימשיך בכך, אינו ראוי להיות חזן (מ”א או”ח נג, לא; מ”ב פג). רבים מחמירים גם שלא להשתמש בתפילה במנגינות של שירי פריצות, כי המחשבה אודות התוכן השלילי של השיר תפגום בכוונה (כה”ח פלאג’י יג, ו).
מנגד, היו שהתירו להשתמש במנגינות שנוצרים היו שרים בכנסיות לצורכי תפילה בבית הכנסת, הואיל ולדעתם המנגינה עצמה לא נפגמה בכך ששרים אותה בכנסייה, ואם היא מעוררת לכוונה, טוב להביאה בתפילה (הרב ישראל חזן; תעלומות לב; יבי”א ח”ו או”ח ז). והיו שסברו שאפשר לשלב בתפילה מנגינות של נוכרים רק אם הן משמשות גם לצורכי חול, אבל אם הן מיוחדות לפולחן דתי, אסור לשלבן בתפילה (שו”ת הב”ח ישנות סו”ס קכז). בארצות ערב, נהגו החזנים ליטול לחנים משירי ערביים, גם כאשר היה ידוע שתוכנם אינו צנוע, ולא מחו בהם הרבנים (עשה לך רב ג, ה; יבי”א ח”ו או”ח ז).
למעשה, העולה מדעת רוב הפוסקים וממנהגם של ישראל, שאין לחזנים להעתיק מנגינות מדתות זרות, אבל אם המנגינה השתנתה עד שהיא נשמעת כמנגינה אחרת, אין איסור. וכן הדין במנגינות שהתברר שמקורן בעבודה זרה, אך כיום נשתקע מקורן והן נתפשות כמנגינות סתמיות.
משירי חול שתוכנם חיובי מותר לאמץ לחנים לתפילה. אולם אין לאמץ לחנים משירי חול שיש בהם תכנים שליליים של קלות ראש ותאווה, כל עוד יש אנשים שמכירים את התוכן השלילי של השיר, הן מפני כבוד התפילה והן משום הסחת דעת המתפללים. וכאשר תוכנם השלילי אינו מוכר – מותר לאמצם.[9]
מנגד, יש אומרים שלחן שהולחן לשירי דתות זרות או שיש בו פריצות לא נאסר, ומותר להשתמש בו לשם שמיים כדי לעורר את הכוונה בתפילה. כ”כ בהרחבה הרב ישראל חזן בשו”ת כרך של רומי א, וב’איי הים’ קנב, והוכיח שכוונת הגאונים שהביאם הרמ”א, שיש להעביר חזן ששר בעצמו שירי פריצות בבתי משתאות, ולא חזן שנוטל מהם לחנים לתפילה. והסכים לדבריו הרב חיים קונורטי, רבה של טבריה. וכ”כ בשו”ת תעלומות לב או”ח ח”ג ליקוטים יא; יבי”א ח”ו או”ח ז (וביחו”ד ב, ה, כתב שעדיף להחמיר). וכן היה מקובל בארצות ערב ליטול מנגינות משירים לא צנועים של גויים (ברכ”י תקס, ו; עשה לך רב ג, ה; יבי”א שם). אם השתמשו בלחן ישן והתברר אח”כ לאחד המבינים ששורשו בלחן של דת זרה, אין צורך לעורר על כך, ראשית מפני שיש מתירים לכתחילה, שנית, מפני שעשו זאת בלא לדעת את מקור הלחן. כמו כן אם המנגינה שונתה עד שאפשר לומר שהיא מנגינה אחרת, אין איסור (עי’ בני בנים ג, לה).
