מנהג ישראל להשתמש בתאריך העברי, שמבטא את האמונה בה’ בורא העולם, וחודשיו הם החודשים שעל פיהם נקבעים החגים. בעת החדשה, כאשר קשרי המסחר והמדע בין הערים והארצות החלו להיעשות רבים ומסועפים, נוצר צורך הולך וגובר להשתמש בתאריך מוסכם במכתבים, בשטרות ובעיתונות. וכיוון שהמדינות הנוצריות היו המובילות, הפך התאריך המקובל אצלן לתאריך שבו משתמשים בכל העולם. בעקבות זאת, יהודים שבאו במגע עם נוכרים החלו להשתמש בו כתאריך עיקרי. כמה מגדולי ישראל מחו כנגדם בחריפות, וטענו שהם נגררים אחר תרבות הגויים ומשתמשים בתאריך אלילי, שכן תאריך זה מציין את מועד לידתו של ‘אותו האיש’ שהנוצרים עשו אותו עבודה זרה (דרשות חתם סופר ח”ב שטו, א; מהר”ם שיק יו”ד קעא).
אולם כבר אז, דעת רוב ככל הפוסקים היתה, שאמנם לכתחילה עדיף להשתמש בתאריך עברי ולא לועזי, אבל בשעת הצורך מותר להשתמש בתאריך לועזי, שכן משתמשים בו בהקשר של חולין ובלא להזכיר שהוא למניין לידת ‘אותו האיש’ (ציץ אליעזר ח, ח). ויש שהוסיפו, שלפי ההיסטוריונים אין זה למניין לידת ‘אותו האיש’, כי באמת הוא נולד כארבע עד שבע שנים לפני תחילת מניינם (עשה לך רב ו, נה; יבי”א ח”ג יו”ד ט).
כיום, בעקבות התפתחות אמצעי התחבורה והתקשורת, כל המדינות נעשו קשורות זו לזו באין ספור קשרים, וגבר הצורך בשימוש בתאריך בינלאומי מוסכם לצורך מסחר, חוזים, דואר אלקטרוני, תקשורת בין אישית, חדשות והיסטוריה. בעקבות זאת השימוש בתאריך לועזי הפך לצורך תמידי, וההקשר הדתי שבו התפוגג. לפיכך, להלכה מותר להשתמש בו בלא הגבלה, תוך הקפדה להזכיר גם את התאריך העברי. וכן מצינו בדורות האחרונים, שרבנים שהיו קשורים לציבור הכללי נהגו באופן קבוע להזכיר במכתביהם בנוסף לתאריך העברי גם תאריך לועזי. כן נהגו הרב גורן והרב שלום משאש, וכן נהגו רבנים רבים בארה”ב. והמדקדקים נמנעים מלהזכיר את התאריך הלועזי בלא צורך, או שמציינים ‘למניינם’.[5]
מנגד, רבים התירו שימוש בתאריך לועזי לכל צורך, ומהם: הרח”ד הלוי בשו”ת עשה לך רב ו, נה; צי”א ח, ח; יבי”א ח”ג יו”ד ט; אבני ישפה יו”ד קנג, ג; קנין תורה בהלכה ח”א נה, ד. וכ”כ הרבי מלובביץ’ (שלחן מנחם ח”ד סי’ טז): “בכל מדינותינו נוהגין כן בפשיטות במקום שיש איזה צורך או טעם”. בפועל, כל הרבנים שהיו קשורים לציבור הכללי נהגו לציין את התאריך הלועזי, הואיל ונוכחו לדעת שהצורך בכך הוא תמידי. וכ”כ הרב שלום משאש (שו”ת שמ”ש ומגן ח”ג או”ח סו, ג): “אין שום איסור להשתמש בתאריך לועזי, ואין בזה שום חשש”. וכן נהג הרב גורן זצ”ל לציין תמיד בתשובותיו את התאריך העברי והלועזי. והמדקדקים אינם מזכירים את התאריך הלועזי בלא צורך ממשי, וגם אז כאשר אפשר משמיטים מהשנה את המאות והאלפים, כגון: 14/1/25 ויש שמציינים ‘למניינם’.
