צוותה התורה את ישראל להתרחק מעובדי עבודה זרה, כדי שלא ילמדו מדרכם, שנאמר (דברים ז, א-ד): “כִּי יְבִיאֲךָ ה’ אֱלוֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ… שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ. וּנְתָנָם ה’ אֱלוֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם, הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם, לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם. וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם… כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף ה’ בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר”. עיקר מצוות ‘לֹא תְחָנֵּם’ שלא לחון ולרחם על שבעת עמי כנען אלא להחרימם כדי שלא יחטיאו את ישראל, אולם בכלל המצווה ישנה אזהרה כללית להתרחק מעובדי עבודה זרה, כדי שלא נלמד מדרכיהם. שלושה איסורים מהתורה כלולים במצוות ‘לֹא תְחָנֵּם’: א) לא לתת להם חנייה בארץ ישראל, ב) לא לתת להם חן, היינו לשבחם, ג) לא לתת להם מתנת חינם (ע”ז כ, א). בהלכה זו נעסוק באיסור נתינת חן ומתנת חינם.
יש אומרים שאיסורים אלה חלים רק על עובדי עבודה זרה, אולם לדעת רוב הפוסקים האחרונים איסורים אלו חלים על כל נוכרי שאינו מקיים שבע מצוות בני נח.
האיסור לתת מתנה או שבח לנוכרי הוא כאשר אין בכך תועלת ליהודי, וממילא הוא מבטא התקרבות יתרה לנוכרי שאינו מקיים שבע מצוות בני נח שהן חובותיו המוסריות הבסיסיות. אבל כאשר יש במתנה או בשבח תועלת ליהודי, אין איסור (שו”ע קנא, יא). לפיכך, מותר לתת מתנה לשכן או לשכיר או למי שעושים איתו עסק, מפני שעל ידי המתנה השכן ישמור על יחסי שכנות טובה, והשכיר ירצה לעבוד בחריצות, ומי שבא לקנות ממנו או למכור לו, ירצה להמשיך לעשות איתו עסקים. כמו כן מותר לתת תֶּשֶׁר (טיפ) לנהג מונית או למלצר. במסגרות כעין אלו מותר גם לתת מתנה נדיבה כפי שמקובל אצל אנשים נדיבים, אבל לא מעבר לכך.
כך הדין גם לגבי דברי שבח – מותר למעסיק לשבח את עובדיו כדי לעודד אותם ולכוונם. כמו כן, לתועלת מוסרית מותר לספר מעשה טוב שעשה נוכרי, וכפי ששיבחו חכמים את הפַּרסים על מנהגי צניעות ונימוס שלהם, ואת דמא בן נתינה על כיבוד אב שלו (רבי חיים פלאג’י בנשמת כל חי יו”ד נה).[6]
לגבי ‘גר תושב’, הואיל והוא מקיים את שבע מצוות בני נח, מצווה לתת לו מתנה ולשבחו. וכן למדנו שמותר לתת לו מתנה ממה שנאמר (דברים יד, כא): “לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה (בעל חיים שלא נשחט כהלכה), לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ”.[7]
בעניין נתינת חן, אמרו חכמים שכאשר השבח הוא לה’ שברא את הנוכרי הנאה, מותר (ע”ז כ, א). כמו כן אמרו חכמים לברך על חכם מחכמי אומות העולם ‘שנתן מחכמתו לבשר ודם’ (ברכות נח, א), וכן שיבחו את הפַּרסים (ברכות ח, ב), ואת דמא בן נתינה על כיבוד אב אף שהיה עובד ע”ז (קידושין לא, א). ולא העלו כלל את השאלה שמא יש בכך איסור מתן חן, משום שברור שכאשר יש בכך תועלת מוסרית ללמוד מהם חכמה או הנהגות טובות, מותר. וכ”כ ר’ חיים פלאג’י (נשמת כל חי יו”ד נה), ומרן הרב קוק (טוב ראיה ברכות ח, ב. ראו נשמת אברהם קנא, א; אהל יעקב קנא, נ). כמו כן כאשר הדבר נצרך מפני דרכי שלום, מותר לשבח (ספר היראה לרבנו יונה). וכן כאשר מתוך השבח לעובד העבודה הזרה רואים שהשבח לישראל גדול יותר, מותר (החינוך תכו).
[7]. אף שאיסור ‘לא תחנם’ נאמר בתורה לגבי שבעת העמים, כיוון שעיקרו למנוע השפעה זרה, מוסכם שהוא חל גם על עמים אחרים (תוס’ ע”ז כ, א, ‘דאמר’; עי’ משנת אברהם על הסמ”ג ל”ת מח). אלא שישנה מחלוקת עד היכן הורתה התורה לחשוש: יש אומרים שהאיסור חל רק על עובדי עבודה זרה (שו”ת הרשב”א א, ח; מאירי ע”ז כ, א. נשמת כל חי יו”ד נה; צי”א טו, מז, ודייקו זאת מדברי רמב”ם, חינוך, רלב”ג וטור). ויש אומרים שהאיסור הוא כלפי כל נוכרי שאינו שומר שבע מצוות בני נח. כ”כ ב”י חו”מ רמט, ב, לגבי ישמעאלים אף שאינם עובדים ע”ז, וכן כתבו רוב האחרונים (סמ”ע חו”מ רמט, ב; ש”ך יו”ד קנא, יח; שיירי כנה”ג הגה”ט כז; שולחן גבוה לד; בית לחם יהודה ח, ועוד).
לגר תושב מצווה לתת מתנה, כמבואר בתורה (דברים יד, כא): “לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה, לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי, כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לה’ אֱלוֹהֶיךָ”, והסמ”ק (ר”מ) אף מנאה כאחת ממצוות עשה. יש אומרים שהמצווה לתת מתנה לגר תושב היא כשאין לו ממה לחיות, אבל כשיש לו ממה לחיות, מותר לתת לו נבלה אבל אין מצווה (פרישה חו”מ רמט, ב; ברך משה לרב משה בן אדרת פסחים כא, ב). ויש אומרים שאם אין לו מה לאכול יש מצווה נוספת להחיותו, אבל גם כשיש לו מה לאכול מצווה לתת לו במתנה את הנבלה כדי לסייע בפרנסתו (תוס’ ר”ש משאנץ; אבני נזר יו”ד שמב, ז). לדעת הסוברים שלגויים הגונים המקיימים שבע מצוות בני נח יש דין גר תושב בימינו, למרות שלא התקבלו בבית דין, פשוט שאין בהם איסור לא תחנם (יד פשוטה ע”ז י, ז; פנה”ל העם והארץ ה, א, 1).
