שלושה סוגים של חגים נוכריים ישנם: א) חגים דתיים, שאותם אסור ליהודי לחגוג, בין עם נוכרים ובין עם יהודים. ואף אם חוגגים אותם ללא שום סממן דתי, אסור מהתורה להשתתף בחגיגה זו, שנאמר (ויקרא יח, ג): "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ". דוגמאות לחגים דתיים: חג המולד ופסחא של הנוצרים, וחג הקורבן של המוסלמים והדרוזים.
ב) חגים אזרחיים שבתחילתם היו חגים דתיים, כדוגמת ה-1 בינואר כציון השנה הלועזית החדשה – כל זמן שהם נחגגים בלי אזכור דתי, אין בהם איסור, אבל אין ראוי ליהודים לחגוג חגים נוכריים. וכאשר יש בכך צורך, כגון במסגרת מסיבה עסקית לסיום השנה העסקית, או כדי למנוע מצעירים יהודים לחגוג עם נוכרים, מותר לקיים בו חגיגה. אמנם כאשר קוראים למסיבה 'סילבסטר', היא הופכת להיות חג דתי, שאסור לקיימו משום חוקות הגויים.
ג) חגים אזרחיים מובהקים מותר לחגוג, כגון 'חג ההודיה' בצפון אמריקה ו'נובי גוד' ליוצאי ברית המועצות. אמנם אסור לקיים בהם סממנים שמזכירים את חוקות הגויים, כגון העמדת עץ אשוח ב'נובי גוד'. אך אם יעמידו עציץ של צמח שונה, לא יהיה בזה איסור. ראוי לעולים מברית המועצות שחוגגים את ה'נובי גוד', לתת לו משמעות ערכית ולציינו כיום הודאה על שזכו לעלות לארץ ולהוסיף את תרומתם החשובה לבניין העם.[10]
גם חגים אזרחיים שמותר לחגוג, אסור לחגוג במסגרת נוכרית. מפני שאסרו חכמים לשתות משקה אלכוהולי או להשתתף בסעודת גויים, וזאת כדי לשמור על ההבדלה הנדרשת בין ישראל לעמים כדי למנוע התבוללות. שני חלקים לאיסור: שתיית אלכוהול, ומסיבה. א) אסור לשתות אלכוהול עם נוכרי גם במסגרת של חול, כגון בארוחה עסקית או סתם באמצע היום. גם כאשר ישנם שם כמה יהודים, והם הביאו את המשקה מביתם, אם רוב הנאספים נוכרים, אסור לשתות שם אלכוהול. אמנם מותר ליהודים לטעום כיבוד כשר. ב) במסגרת מסיבה שיש בה סעודה, כגון חתונה, אסור לטעום גם מאכלים כשרים (פנה"ל כשרות כט, יב).
לא רצוי לקיים חגיגה ב-1 בינואר, אבל אין בכך איסור 'בחוקותיהם', כי הוא נתפש כחג אזרחי שנחגג על ידי אזרחים רבים מלאומים שונים ומדתות שונות, ואף אתאיסטים. לכן כאשר יש צורך, כגון כדי למנוע צעירים יהודים מלחגוג במסגרת נוכרית, אפשר לערוך מסיבה כזו עבורם (הרב רבינוביץ', במראה הבזק ה, עו). מנהיגי ציבור שתפקידם מחייב אותם לחלוק כבוד לבני הדתות השונות, רשאים להשתתף בחלק הלא דתי של האירוע כפי הנדרש.
'חג ההודיה' הוא חג אזרחי שהמתיישבים האירופאים הראשונים בצפון אמריקה נהגו לחגוג כביטוי שמחה על הצלחתם להתאקלם ביבשת החדשה. אמנם הרב יצחק הוטנר כתב שהואיל והוא נחגג על פי לוח השנה הנוצרי אסור לחגוג אותו משום 'אביזרייהו'. אולם באגרות משה (יו"ד ד, יב) כתב שאין בחג זה משום 'אביזרייהו' דע"ז', שכן נקבע על ידי השלטונות החילונים ורוב חוגגיו אינם רואים בו חג דתי, אך הסתפק אולי הוא אסור משום 'חוקות הגויים', והוסיף שאף אם אין בו איסור חוקות הגויים, יש להיזהר לא לקבוע אותו כיום חג קבוע, שהוא כמוסיף על חגי התורה (ועי' אג"מ יו"ד ד, יא; אה"ע ב, יג; או"ח ה, כ). בפועל, רבים מיהודי אמריקה נהגו לחוג יום זה, שכן ההגירה לאמריקה הביאה להם ברכה רבה, וכן כתבו להתיר הרב סולבייצ'יק ('נפש הרב' עמ' רלא), ובני בנים ג, לז. (ועי' תורת מנחם התוועדויות תשמ"ז ח"ב עמ' 54).
'נובי גוד' שחוגגים יוצאי ברית המועצות הוא חג אזרחי שהונהג בימי השלטון הקומוניסטי כתחליף לחגים הנוצרים של תחילת השנה הלועזית, ולכן דינו כ'חג ההודיה', אמנם הסממנים הנוכריים שבו, כעץ אשוח, אסורים.
