מותר לערוך תרגילי יוגה, מדיטציה ואומנויות לחימה, אבל אסור לצרף לתרגילים טקסים שהם חיקוי מנהגי הגויים. תרגילי יוגה הם תנוחות התעמלות שונות שנועדו לשיפור הבריאות על ידי איזון ושליטה בגוף ובנפש. תרגילי מדיטציה הם טכניקות שנועדו לרכז את המחשבה וההרגשה כדי להגיע לשליטה בהן, לאיזון ולהארה פנימית. אומנויות לחימה נועדו לשכלל את יכולת ההגנה וההתקפה, ותוך כך לשפר את הבריאות ולהגיע לשליטה עצמית ולריכוז ברמה גבוהה.
אמנם בעבר תרגילים אלו היו קשורים לדתות אליליות, אך כיוון שהם נעשים שלא במסגרת פולחן, אין בהם איסור. אבל אסור לצרף לתרגילים טקסים שאין בהם תועלת ברורה ומוחשית וממילא מבטאים תרבות זרה, ועל כן הם אסורים מהתורה, שנאמר (ויקרא יח, ג): "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ". 'חוק גויים' הוא מנהג שמבטא סממנים תרבותיים-דתיים שהתקבע אצל אחד העמים עד שהפך אצלם לנוהג מחייב. ואסרה התורה על ישראל לעשותו כדי שישמרו ישראל על ייחודם ועצמאותם הרוחנית, ולא ייגררו אחר תרבות הגויים ואמונתם ויזנחו את מצוות התורה (להלן כח, א).
לפיכך, מותר לקוד לפני המורה בתחילת התרגול כדרך שמקובל לחלוק כבוד למורה בפניו. אבל אסור לקוד לפני תמונה של המורה לפני התרגול, הואיל והוא מנהג גויים לקוד לתמונה. כמו כן אסור לעשות תרגילים לכיוון השמש דווקא, אבל מותר לעשות את אותם התרגילים כאשר המורה והתלמידים אינם מקפידים על הכיוון שאליו פונים. כמו כן אסור להשתתף בטקס חניכה מיוחד שבו מתרגל המדיטציה מקבל מנטרה מאת המורה. כיוצא בזה אסור לומר בעת תרגול מדיטציה מנטרות של מילים ומשפטים לא מובנים בשפה זרה.
אם המורה מזכיר שמות אלילים יש בכך איסור נוסף של גרימת הזכרת שמות אלילים בדרך כבוד, שנאמר (שמות כג, יג): "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ, לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ". אבל מותר לומר את שמות התרגילים בשפה זרה, ואין לחשוש שמדובר בשמות אלילים, הואיל ובפועל הם משמשים כשמות של תרגילים.
חשוב להדגיש, שגם מי שאינו עובר באיסור, צריך להקפיד שתרגילים אלו לא ייהפכו למרכז הרוחני של חייו, אלא ישמשו ככלים שמסייעים לאמונה בה', לתיקון המידות ולקיום מצוות התורה. שכן יש שוני עמוק בין התפישות: לפי התפישה שבבסיס היוגה והמדיטציה, המטרה היא להגיע לשלווה ולהארה פנימית תוך התנתקות מהאתגר של תיקון העולם, ואילו לתפישה היהודית החזון הוא תיקון העולם, והבריאות והאיזון הנפשי והשלווה הם כלים שיכולים לסייע להגשמת החזון (ראו לעיל פרק ח).<[11]
לגבי אמירת 'אום' תוך כדי תרגול, אם האמירה היא משום שכך מקובל לומר, הרי שיש בכך איסור 'חוקות הגויים', ואם המתרגל ניסה להיעזר בצלילים שונים כדוגמת 'און' 'או' וכדומה, אבל מצא ששום צליל אינו משרה על הגוף אווירה של רוגע ומיקוד כמו ה'אום', הרי שמבחינתו יש בשימוש במילה 'אום' היגיון, וממילא אין באמירתה בתרגול איסור 'חוקות הגויים'.
היו רבנים, כדוגמת הרב אריה קפלן, שהציעו להחליף את המנטרות הזרות בפסוקים ובמילות קודש, ואת ריכוז המחשבה בייחודים ובשמות קדושים, כדי שמתוך התרגילים שמועילים לריכוז המחשבה ולאיזון נפשי המְתַרגל יעצים את האמונה בה' ויתעורר לזיכוך המידות.
