מעל ומעבר לכל הניסים, ניצבים שני הניסים הגדולים, שעל ידם התגלה ה' לעולם, ובזכותם העולם קיים: יציאת מצרים ומתן תורה. גם אם האדם היה מנסה בכל כוחו להתבונן באור האלוהי הצפון בחוקי הטבע, בלא ההתגלות הניסית של מתן תורה לא היה זוכה להדרכה אלוהית ברורה, אודות האמונה והדרך לתיקון האדם והעולם, והיה מאבד את דרכו בסבך מצוקותיו ושאיפותיו. כמו כן, הבחירה האלוהית בעם ישראל לגלות את דברו לעולם היא הבסיס לקבלת התורה, ובניסי יציאת מצרים התגלתה בחירה זו.
לפיכך, בחירת ישראל ומתן התורה התקיימו באותות ובמופתים, כדי שידעו הכל כי הם קודמים לכל ענייני העולם על כל חוקי הטבע שבו, מפני שעל ידי ישראל והתורה מתגלית הנהגתו של ה' בעולם. זהו שאמרו חכמים שיכול היה ה' להוציא את ישראל במכה אחת או אף בדרך הטבע, אך כדי לגלות לישראל ולעולם את גדולתו וגבורתו, שאין כוח שיכול לעמוד בפניו, היכה את המצרים בעשר מכות, עד שנכנעו ושילחו את ישראל לחירות. שנאמר (שמות ז, ג): "וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם", ונאמר (שמות י, ב): "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'". ואף אחר שיצאו ישראל ממצרים הִקשה ה' את לב פרעה שירדוף אחריהם, כדי להצילם בנס הגדול של קריעת ים סוף, שנאמר (שמות יד, ד): "וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה'". ונאמר (שמות יד, לא): "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". לכן נצטווינו לזכור את יציאת מצרים בכל יום, ובשבתות ובחגים, במזוזות ובתפילין, כדי שנזכור את האמונה שהתגלתה בניסים שעשה ה' ביציאת מצרים (רמב"ן שמות יג, טז).
כמו כן, מתן תורה התקיים לעיני כל ישראל בקולות וברקים וגילוי ניסי עליון ונורא, עד שפרחה נשמתם של ישראל (מכות כד, א), ולא יכלו להמשיך לעמוד בעוצמת הגילוי, וביקשו שמשה רבנו יאמר להם את המשך דברי ה'. שנאמר (שמות כ, טז): "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹוהִים פֶּן נָמוּת" (לעיל טז, י; 7).
כל הניסים הגדולים והנוראים הללו נועדו לבסס את האמונה בה' ובייעודם של ישראל. שנאמר (דברים ד, לב-לה): "כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלוֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ. הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלוֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי. אוֹ הֲנִסָּה אֱלוֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלוֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ. אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלוֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ".
גם בתחילת המערכה על כיבוש הארץ עשה ה' ניסים גדולים לישראל, קרע בפניהם את הירדן, הפיל את חומת יריחו, והעמיד את השמש בגבעון עד שיסיימו ישראל להכות את חמשת מלכי ההר. ואף שעיקר המצווה היתה לכבוש את הארץ בדרכי הטבע, עשה ה' את הניסים הללו, כדי להודיע לישראל ולכל באי עולם, כי במצוות ה' ישראל נכנסים לארץ וכובשים אותה.[3]
