ו – המשבר שאחר הנס

למרות שהניסים נצרכים כדי לגלות את כוחו של ה' והנהגתו בעולם, בעקבות נס מתרחש בדרך כלל משבר. מפני שהדרך שקבע ה' להתקדמות האדם היא בדרך הטבע, שבאופן זה הוא מתרגל להתקדם בזכות חריצותו ותושייתו, וניצל מהסכנות בזכות זהירותו. אולם כאשר הוא זוכה לברכה או הצלה בדרך נס, נוצר פער מסוכן בין מצבו מצד עצמו לבין מה שקיבל בנס, ועל כן קיומו תלוי על בלימה וכל מה שיש בידו עלול להיאבד במהרה. כיוון שלא עבד בחריצות ובתושיה כדי לזכות בברכה – הוא אינו יודע כיצד לשמור על הטוב שקיבל ולהמשיך להתקדם. כיוון שלא למד להתגונן מהסכנות – האיומים עליו יגדלו. לדוגמה, אדם שהתעשר בהדרגה על ידי עבודתו וכישרונו – למד במשך העבודה כיצד להתנהל עם כספו באופן אחראי, אבל מי שזכה פתאום בסכום עתק – אינו יודע כיצד לנהוג בו, ופעמים רבות הוא שוגה ומאבדו. וכן מנהיג שצמח בהדרגה – יודע כיצד להנהיג אנשים ולהוביל תהליכים, אבל מי שפתאום נבחר למנהיג – פעמים רבות שוגה ונופל. כך עם שניצח במלחמה בדרך נס – מסתבר שבמלחמה הבאה יובס, כי אויביו יתכוננו היטב למלחמה נגדו, ואילו הוא אינו יודע כיצד מכינים צבא מנצח.

לפיכך עדיף לישראל שלא להיעזר בניסים, ואם נצרכו לניסים, יתאמצו מאוד בדרכי הטבע כדי להיות ראויים למצבם בלא נס. אולם בפועל הנס עלול להאפיל על הטבע, ולכן הזוכים בנס נוטים למאוס בעבודה הקשה בדרך הטבע שיוצרת התקדמות איטית, וטועים לחשוב שהמדרגה הראויה בעיני ה', שבני האדם יתפללו אליו ויקוו לנס, ועל ידי מאמצים קטנים יזכו להצלחות גדולות. כך במקום להתמסר ללימוד התורה על כל חלקיה, ירבו ללמוד על הניסים הגדולים ויתפעלו מהם. במקום להתמסר לקיום כל המצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו, יהדרו במנהגי חסידות ויתרשלו בשאר המצוות. במקום להתפלל לה' שיעזור להם להיות חרוצים בעבודתם בדרכי הטבע, יתפללו לנס, בניגוד להדרכת חכמים שהזהירו שלא לסמוך על הנס.^[6]

וכן מצינו בתנ"ך, שלאחר נס מתרחשת נפילה, וככל שהנס גדול יותר, כך הנפילה קשה יותר (ראו להלן ח). כך גם אירע לדור יוצאי מצרים, שלא היה דור שראה ניסים ונפלאות יותר ממנו, אולם כיוון שזכה לגילוי אלוהי בנס בלא שהתעלה בכוחות עצמו בלימוד האמונה – כשל בחטא העגל, והואיל ולא התרגל להגשים את דברי התורה בדרכי הטבע – כשל בחטא המרגלים, ונגזר עליו למות במדבר. לא זו בלבד אלא שלדעת רבי עקיבא אין לדור המדבר חלק לעולם הבא, אמנם לדעת רבי אליעזר, למרות כישלונם, יש להם חלק לעולם הבא (סנהדרין קי, ב).

נמצא שנס הוא כמו הלוואה בריבית גבוהה, ולכן מיד לאחר שזכה אדם בנס עליו להתאזר בגבורה ובענווה ולתקן את עצמו בחריצות ולהרבות במעשים טובים, כדי שיהיה זכאי למה שקיבל במתנה על ידי הנס. אך אם לא יצליח, ישלם את מחיר ההלוואה בריבית. ורק הבאים אחריו יוכלו להתרשם מהנס באופן מאוזן, ויקבלו ממנו הארה אמונית שלא תגרום להם להתרשל מהעבודה בדרכי הטבע.^[7]