ו – המשבר שאחר הנס

למרות שהניסים נצרכים כדי לגלות את כוחו של ה' והנהגתו בעולם, בעקבות נס מתרחש בדרך כלל משבר. מפני שהדרך שקבע ה' להתקדמות האדם היא בדרך הטבע, שבאופן זה הוא מתרגל להתקדם בזכות חריצותו ותושייתו, וניצל מהסכנות בזכות זהירותו. אולם כאשר הוא זוכה לברכה או הצלה בדרך נס, נוצר פער מסוכן בין מצבו מצד עצמו לבין מה שקיבל בנס, ועל כן קיומו תלוי על בלימה וכל מה שיש בידו עלול להיאבד במהרה. כיוון שלא עבד בחריצות ובתושיה כדי לזכות בברכה – הוא אינו יודע כיצד לשמור על הטוב שקיבל ולהמשיך להתקדם. כיוון שלא למד להתגונן מהסכנות – האיומים עליו יגדלו. לדוגמה, אדם שהתעשר בהדרגה על ידי עבודתו וכישרונו – למד במשך העבודה כיצד להתנהל עם כספו באופן אחראי, אבל מי שזכה פתאום בסכום עתק – אינו יודע כיצד לנהוג בו, ופעמים רבות הוא שוגה ומאבדו. וכן מנהיג שצמח בהדרגה – יודע כיצד להנהיג אנשים ולהוביל תהליכים, אבל מי שפתאום נבחר למנהיג – פעמים רבות שוגה ונופל. כך עם שניצח במלחמה בדרך נס – מסתבר שבמלחמה הבאה יובס, כי אויביו יתכוננו היטב למלחמה נגדו, ואילו הוא אינו יודע כיצד מכינים צבא מנצח.

לפיכך עדיף לישראל שלא להיעזר בניסים, ואם נצרכו לניסים, יתאמצו מאוד בדרכי הטבע כדי להיות ראויים למצבם בלא נס. אולם בפועל הנס עלול להאפיל על הטבע, ולכן הזוכים בנס נוטים למאוס בעבודה הקשה בדרך הטבע שיוצרת התקדמות איטית, וטועים לחשוב שהמדרגה הראויה בעיני ה', שבני האדם יתפללו אליו ויקוו לנס, ועל ידי מאמצים קטנים יזכו להצלחות גדולות. כך במקום להתמסר ללימוד התורה על כל חלקיה, ירבו ללמוד על הניסים הגדולים ויתפעלו מהם. במקום להתמסר לקיום כל המצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו, יהדרו במנהגי חסידות ויתרשלו בשאר המצוות. במקום להתפלל לה' שיעזור להם להיות חרוצים בעבודתם בדרכי הטבע, יתפללו לנס, בניגוד להדרכת חכמים שהזהירו שלא לסמוך על הנס.[6]

וכן מצינו בתנ"ך, שלאחר נס מתרחשת נפילה, וככל שהנס גדול יותר, כך הנפילה קשה יותר (ראו להלן ח). כך גם אירע לדור יוצאי מצרים, שלא היה דור שראה ניסים ונפלאות יותר ממנו, אולם כיוון שזכה לגילוי אלוהי בנס בלא שהתעלה בכוחות עצמו בלימוד האמונה – כשל בחטא העגל, והואיל ולא התרגל להגשים את דברי התורה בדרכי הטבע – כשל בחטא המרגלים, ונגזר עליו למות במדבר. לא זו בלבד אלא שלדעת רבי עקיבא אין לדור המדבר חלק לעולם הבא, אמנם לדעת רבי אליעזר, למרות כישלונם, יש להם חלק לעולם הבא (סנהדרין קי, ב).

נמצא שנס הוא כמו הלוואה בריבית גבוהה, ולכן מיד לאחר שזכה אדם בנס עליו להתאזר בגבורה ובענווה ולתקן את עצמו בחריצות ולהרבות במעשים טובים, כדי שיהיה זכאי למה שקיבל במתנה על ידי הנס. אך אם לא יצליח, ישלם את מחיר ההלוואה בריבית. ורק הבאים אחריו יוכלו להתרשם מהנס באופן מאוזן, ויקבלו ממנו הארה אמונית שלא תגרום להם להתרשל מהעבודה בדרכי הטבע.[7]


[6]. שבת לב, א, אמר רבי ינאי: "לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס – שמא אין עושין לו נס. ואם עושין לו נס – מנכין לו מזכיותיו", וכן בתענית כ, ב. כתב רמב"ן (דברים ו, טז), שהסומך על הנס עובר על: "לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱלוֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה", "כי אין רצון השם לעשות נסים לכל אדם ובכל עת". בר"ה טז, ב, ההולך תחת קיר נטוי מזכיר עוונותיו, וביאר רש"י: "מזכיר עוונותיו, שאומר: כלום ראוי זה ליעשות לו נס, ומתוך כך הוא נבדק". כלומר על ידי הסתמכותו על הנס, הוא מעורר על עצמו קטרוג. וכ"כ ר"ח ומאירי שם, ובשו"ת הרשב"א א, תיג. ביאר הרב אליהו האתמרי (מעיל צדקה ב, עמ' קעח) שעל ידי הנס, "מוצא הקטרוג להתגולל עליו איזה רעה כיון שנתמעטו זכיותיו".

מסופר בשבת לב, א, על ר' זירא, שביום של רוח דרומית לא הלך בין הדקלים, שמא יסתכן. ביאר הרב קוק (עין איה שבת ב, קצו), שדווקא מפני שהיה ראוי לנס, כמבואר בב"מ פה, א, חשש בזה יותר משאר הציבור ונצרך יותר להתחזק בדרכי הטבע כדי שלא ישכח שהטבע הוא "חותם האלוהי של ההנהגה". וכן תמיד בעקבות נס צריך להתחזק יותר בדרכי הטבע. עוד מבואר בשבת לג, ב – לד, א, שלאחר שנעשו לרשב"י ניסים, התעורר לתקן דבר לצורכי ציבור, כדרך שעשה יעקב אבינו.

[7]. לאחר שהאספסוף התלונן במדבר על הבשר, ואמר ה' שיתן לישראל בשר בחרון אף, התעורר משה כנגד זה, כפי שביאר מהר"ל בגור אריה (במדבר יא, כב): "שאם אתה נותן שלא כמנהגו של עולם, אז אתה כועס עליהם, שמי שמחדשין לו ניסים בשנוי מנהגו של עולם ומטריחים בוראם, אף על גב שאין טרחה לפניו… מיד הקב"ה כועס עליהם, ומביא עליהם פורענות". כיוצא בזה ביאר בכלי יקר (במדבר שם): "וכפי גודל הנס יהיו ראוין לעונש גדול שהטריחו בתלונתם לבוראם". והשיב ה' למשה: "מוטב שיאבדו הם ממה שיאמרו שקצרה יד ה'". במלכים א' יז, ח-טז, מסופר שביקש אליהו מהאשה הצרפית שתפרנס אותו, וכשאמרה שרק מעט נותר לה לפני שתמות עם בנה ברעב, ביקש שתכין לו עוגה ועשה נס שכד הקמח לא כלה. אולם לאחר הדברים האלה בנה חלה עד שלא נותרה בו נשמה, וטענה האשה כלפי אליהו (שם יז, יח): "בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֺנִי וּלְהָמִית אֶת בְּנִי". ביאר בפנים יפות (דברים ח, יז), שעל ידי הנס התעורר עליה קטרוג. וכ"כ שם מלבי"ם.

וכן לגבי חטא העגל, ביאר רבי יהונתן אייבשיץ (יערות דבש ח"א דרוש יז) כי ביציאת מצרים שינה הקב"ה את טבעם של ישראל על ידי נס, כדי שיבחרו בטוב, ומכיוון שהנס אינו מתקיים לאורך זמן, בחטא העגל חזרו לטבעם הראשון, ובכך סינגר עליהם משה. וכ"כ הרב שלמה זילברשטיין (אהל שלמה עמ' מט). כיוצא בזה ביאר מרן הרב קוק (מדבר שור דרוש ה).

לומדים יקרים,

השבוע אנו מסיימים את הלימוד בפרק האחרון של הספר "פניני הלכה – העם והארץ" במסגרת תכנית הלימוד "הפנינה היומית". אנו ממשיכים בלימוד היומי בספר "ברכות".

לחלק מכם יש מהדורה קודמת של הספר "העם והארץ", שבה מופיע פרק נוסף על גיור. לפני כשנה וחצי הוצאנו מהדורה מעודכנת ללא פרק זה. על גיור הוצאנו ספר חדש – "פניני הלכה – גיור".

כמחווה מיוחדת ללומדי ההלכה היומית, אנו מציעים לכם את ספרי פניני הלכה במהדורה החדשה – העם והארץ + גיור במחיר מיוחד של 40 ש"ח בלבד. או גיור במהדורה הרגילה + העם והארץ במהדורת כיס ב-30 ש"ח בלבד.

להזמנה לחצו כאן 
בברכה ובתודה על לימודכם, מכון הר ברכה

דילוג לתוכן