יש טוענים, שהגאולה צריכה לקדש שם שמיים, ואם תהיה בדרך הטבע לא יהיה בכך קידוש השם, כי רק על ידי אותות ומופתים הוא יתקדש. אולם האמת שקידוש השם הגדול הוא כאשר בני ישראל הולכים בדרכי ה', וה' מברך את מעשה ידיהם בדרך הטבע, וכפי שמבואר בתורה (פרשיות בחוקתי וכי תבוא). כי אז השמיים והארץ מתחברים, וברכת ה' שופעת בכל, וכל הבריאה אומרת שירה, ומתגלה "כִּי ה' הוּא הָאֱלוֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד" (דברים ד, לט). וכפי שכתב רבי דוד טֶבְּל (נחלת דוד דרוש א), שכאשר ה' מנהיג את העולם בדרך נסתרת תחת כנפי הטבע, זוהי ההנהגה "העולה על כולנה… בשולחו הברכה במעשה ידיהם… כאשר היה העניין במלחמותיו של דוד", והיה בזה קידוש השם יותר גדול מאשר בנס שעשה ה' לחזקיהו במלחמתו בסנחריב. לכן דוד המלך לא ביקש מה' שיעשה לו נס. "כי דוד המלך ע"ה שיער בנפשו, כי הוא נכון ומעותד להיות מרכבה לקבלת השפע, אף ביצוריו, עורקיו וגידיו החומריים… והרצון שיהיה הוא בעצמו המכה אותם, והיא הגדולה שבמעלות…".
שני פירושים נאמרו לכך שהנביאים תיארו את הגאולה בדרך נס (ישעיהו יא, א-י; ל, כה-כו; יחזקאל לח, יח-כג, ועוד), ושניהם אמת. האחד, לבאר בכך שה' יעזור לישראל להצליח לעלות לארץ וליישבה (כמבואר בהלכה יג). והצד הניסי שבתיאורים נאמר בלשון משל, כדי לתאר את גודל הפלא של קיבוץ הגלויות ויישוב הארץ שהיתה שממה וחרבה ותהפוך לפורחת ומשגשגת, מה שלא אירע לשום עם ולשום ארץ. וכן מה שנאמר שֶׁיָּגור זאב עם כבש, היינו שרשעי העולם שנמשלו לזאבים לא ירשיעו להרוג (רמב"ם הל' מלכים יב, א).
השני, התיאורים הניסיים נאמרו על עולם הבא, שלאחר ימות המשיח והגאולה, שהוא אכן מעל ומעבר לטבע העולם הזה וכולו נס עבורנו. זהו שאמרו חכמים (סנהדרין צט, א): "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד", הרי שגם בימי הגאולה עולם כמנהגו נוהג, אלא שישראל בני חורין בארצם ויכולים לבחור בטוב, ורק לאחר מכן בעולם הבא, הטבע כולו ישתכלל ויתעלה.
אמנם לעיתים מצינו בדברי ראשונים ואחרונים שכתבו על הגאולה הקרובה שתתקיים בדרך נס, בניגוד למצוות יישוב הארץ, שכפי שלמדנו היא מצווה מעשית שצריכה להתקיים בדרך הטבע, ובניגוד לייעודם של ישראל לגלות את דבר ה' בדרכי הטבע. ואולי חששו שמא יתייאשו ישראל מגאולתם, אחר שנראה היה לכאורה שאין סיכוי לפעול למען קיבוץ הגלויות ויישוב הארץ, ולכן עודדו את רוחם בתקווה לגאולה ניסית שמעל הטבע. ויש בזה אמת, כי גם כאשר הגאולה מגיעה מתוך ייסורים ובדרך הטבע, יש בה צד של נס שלא יאומן. אולם כשם שעזרה ניסית דומה להלוואה בריבית גבוהה (לעיל הלכה ו), כך העידוד שמעודדים את ישראל בתיאורי הגאולה הניסיים הוא כמו הלוואה בריבית, שהתשלום עליה גבוה מאוד. שכן מרוב דיבורים על גאולה ניסית, נשכחה המצווה לעשות הכל כדי לעלות לארץ וליישבה, וכך כאשר ניתן היה לעלות לארץ, נשארו בגלות והגיעו עלינו צרות גדולות ונוראות: השואה, שלטון הרשע הקומוניסטי וההתבוללות. ייתכן שלא היתה ברירה, ובלא תקוות הנס לא היינו שורדים, אולם המחיר של ההישענות על הנס היה כבד מנשוא.[14]
רבי חיים בן עטר ב'אור החיים' (במדבר כד, יז), ביאר שגאולת אחישנה במהירות ובאות ובמופת, וגאולת בעיתה בעיכובים גדולים וכעני רוכב על חמור בדרך הטבע. רבי דוד טֶבְּל בדרשות נחלת יצחק דרוש א, הסכים לדבריו, שיש שתי מדרגות בגאולה, אבל ביאר שהמדרגה הגבוהה היא דווקא בדרכי הטבע, כי אז האדם שותף לגילוי דבר ה' בכל כוחותיו. ע"כ. וכ"כ הרב קוק בעין איה (ברכות א, קמג), שכאשר הדור במעלה הוא זוכה לגאולה בדרך הטבע. כי אז "שלמות גדולה תחשב אם נהיה אנחנו העוסקים במצוה זו של הרמת קרן ישראל. ובודאי תפארת גדולה והדר לאומי הוא לנו בהיותינו אנחנו העסוקים בבנין בית ישראל, מצד שלמותינו הלאומי שנמשך מזה ושלמות העולם כולו". (עפ"י מקורותיו של 'אור החיים' מהזוהר וירא קיט, א; בלק ריב, ב, אפשר שהוא מסכים לגמרי לדברי הרב טֶבְּל, שעיקר מעלת הגאולה שבאה על ידי מאמצי ישראל, אלא שבזכות בחירתם הטובה, זוכים להצלחה גדולה כל כך עד שהיא כ'אות ומופת').
