\נחלקו הראשונים בשאלה, האם המכשפים באמת מצליחים לפעול בכשפיהם ולחזות עתידות. יש סוברים שכל מעשיהם שקר, וכדברי הרמב”ם (ע”ז יא, טז): “ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל, שהם חכמים מחוכמים, להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה. שנאמר: כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל, ונאמר: כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה’ אֱלוֹהֶיךָ. כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן, ומחשב בלבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת… אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת יֵדעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה’ אֱלוֹהֶיךָ”. לסוברים כשיטה זו, הכשפים שחייבים עליהם סקילה הם כשפים שאנשים רבים מאמינים שהמכשף הצליח לחולל שינויים אמיתיים בעולם, אולם בפועל הכשפים לא חוללו שום שינוי.
אמנם גם לסוברים שאין למכשפים כוח אמיתי, עצם זה שאנשים מאמינים שיש להם כוחות על-טבעיים, גורם לכך שתהיה למכשפים השפעה פסיכולוגית עליהם, שמכוחה אף ייתכן שיתרפאו או יחלו, יתחזקו או ייחלשו. בנוסף, ישנם מעמקים פסיכולוגיים בתת ההכרה, שמכשפים בעלי כישרון יכולים להבין ולהשפיע דרכם על אנשים.
ואף שמדברי חכמים במקומות רבים נראה שהתייחסו לכשפים כדבר ממשי, הרמב”ם והסוברים כמותו מבארים שדברי חכמים אלו הם משל או סוד שאין להבינם כפשוטם. ויש אומרים שגם הרמב”ם מסכים שלעיתים המכשפים הצליחו לשנות דברים בכשפיהם, אלא שלבסוף הם מכזיבים והסומכים עליהם נכשלים, ולכן הם שקר.[3]
אמנם מדברי חכמים משמע שהכשפים אמיתיים. כך לדוגמה סיפרו (סנהדרין סז, ב) על רב זעירי, מחכמי ארץ ישראל, שהזדמן לאלכסנדריה שבמצרים וקנה חמור. כאשר בא להשקותו במים, הפך החמור לקרש, כי המים ביטלו את הכישוף. חזר למוכר וביקש את כספו בחזרה. השיב המוכר שמצד הדין אינו צריך להחזיר את כספו, שכן אחריות הקונה לבדוק את מקחו במים שמבטלים את הכשפים, אולם משום כבודו, הסכים להחזיר לו את כספו. עוד סיפרו על אדם שנקלע לבית מלון וביקש משקה, ראה שהמארחת לחשה דבר מה, וחשש שכישפה את המשקה. כדי לבדוק זאת, שפך מעט ממנו על הארץ ונהפך לעקרבים. בתגובה כיבד את האשה במשקה מכושף. כששתתה ממנו נהפכה לחמור, והוא רכב עליו ויצא לשוק. בשוק ראתה זאת חברתה והסירה ממנה את הכישוף, ופתאום ראו האנשים שזה האיש רוכב על אשה. אולם לסוברים שהכשפים הם שקר, דברי חכמים אלו נאמרו בדרך משל, ואין להבינם כפשוטם (ראו הקדמה למורה נבוכים, אגרות הרמב”ם שילת עמ’ תפח). עמדה זו מתאימה לקו הרוחני הכללי של הרמב”ם המשיג את התורה והאמונה על ידי השכל (שמונה קבצים ז, פד).
אמנם יש מבארים שגם הרמב”ם מסכים בקיומם של כוחות אלו. כ”כ רדב”ז (ח”ה אלף תרצה); שו”ת מהרש”ל ג; עשה לך רב (ב, מד), ועוד. וכן עולה מתשובת רבי אברהם בן הרמב”ם כז; רד”ק ירמיהו יד, ד; רבי יהושע הנגיד ע”ז יא, ט; וב”ח קעט, ב. וכן ביאר במעשה רוקח (ע”ז יא, טז), שכוונת הרמב”ם “שהם מצד הסטרא אחרא, וזה הוא השקר והכזב שיש בהם, שאינן מסטרא דקדושה כלל חלילה”. וכן הרחיב בשבילי דוד (יו”ד קעט, ב), והביא ראיה מרמב”ם (יסודי התורה י, ג), שכתב על הקוסמים ש”מקצת דבריהם מתקיימין ומקצתן אין מתקיימין”. בכל אופן, גם הרמב”ם ודעימיה מסכימים שיש השפעה פסיכולוגית למכשפים, והשפעה זו מחוללת שינויים במציאות (ראו מאירי שבת סז, א; סנהדרין סה, ב). עוד ביארתי לעיל ב, ח, את דעת הרמב”ם ודעימיה, שהואיל ופעמים רבות המכשפים טועים או משקרים, וגם כשאינם טועים אין דבריהם מועילים לטווח ארוך, לכן קבעו שיש להתייחס לדבריהם כאל שקר. לסיכום, יש מבארים שהרמב”ם מסכים שיש כוחות על-טבעיים, אלא שהואיל ובדרך כלל הם מכזבים ומרמים, ואין דרך לדעת מתי אינם מרמים, חזקה עליהם שהם משקרים, ולכן יש להתייחס אל כלל התופעה כשקר.
