כדי להבין את ביאוריהם של חכמי הנסתר על פעילותם של המכשפים בעזרת כוחות הטומאה, כביכול בניגוד לרצון ה’, יש לבאר כמה מושגים: ‘טומאה’ היא אטימות, הסתרה וניתוק. כלומר, הטמא נאטם ונסתר מפני האור האלוהי העליון, ובכך הוא מתנתק ממקור חייו. לכן הטומאה קשורה למוות, והמת הוא אבי אבות הטומאה, שגופו נאטם מפני האור האלוהי שמחייה אותו. לעומת זאת ‘טהרה’ יש בה משמעות של צוהר, שדרכו נעשה חיבור אל מקור החיים האלוהי.
מעל לעולם הזה קיימים ‘עולמות עליונים’, היינו רבדים רוחניים עליונים. בכל עולם, כל הברואים והערכים המוכרים לנו מהעולם הזה באים לידי ביטוי באופן רוחני כפי דרגתו של אותו עולם. בסדר הבריאה, ברא ה’ תחילה את העולם העליון, שבו האור האלוהי מאיר יותר, ועל כן הרעיונות מופיעים בו באופן בהיר ועמוק יותר. לאחר מכן בהדרגה ברא עולם אחר עולם עד העולם הזה, ועל ידי האור האלוהי ה’ משפיע חיים לכל העולמות עד העולם הזה. ככל שהעולם נמוך יותר, כך האור האלוהי המגיע אליו חלש יותר, עד העולם הגשמי שבו האור האלוהי נסתר בתוך כל הברואים, ובכך העולם מתקיים כעולם גשמי שהשפעת האורה האלוהית אינה גלויה בו, וממילא יש לבני האדם תודעת קיום עצמאית ובחירה חופשית. משמעות נוספת, ככל שהאור האלוהי יורד דרך העולמות ומתגשם, כך אורו נחלש ויש בו יותר חסרונות, שבעטיים התרחשו משברים קשים יותר. החסרונות והמשברים הללו הם הרע שברא ה’ בעולם.
העולמות שדרכם יורד האור האלוהי לעולם הזה נקראים עולמות של קדושה. כל המידות הטובות, כחסד ואמת, מופיעות בעולמות אלו באופן גבוה יותר, ועל ידן מתווספים חיים לעולם. כיוון שהנבראים אינם יכולים להיות מושלמים, כנגד כל עולם של קדושה ישנו עולם של טומאה, שמורכב מכל הפגמים, החסרונות, האשליות, הטעויות, האכזבות והמשברים (‘שברי כלים’) שבעולם הקדושה המקביל לו. עולמות הטומאה הם המקור לכל המידות הרעות, כבוגדנות, שקר, חמדנות, תאווה, נצחנות ורדיפת כבוד שאנו פוגשים בעולם הזה. כלומר, מתוך החסרונות והמשברים שבעולמות הטומאה נוצר ייאוש מלהתקשר אל ה’ מקור החיים ולהמשיך ברכה לעולם, וממילא עד שהכל יישבר וימות, כל שנותר לו לאדם הוא להיגרר אחר המידות הרעות ולספק את תאוותו כפי יכולתו. “אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת” (ישעיהו כב, יג).
על ידי בריאת הרע העניק ה’ לאדם את כח הבחירה בין טוב לרע. אם יבחר בטוב, יתחבר לשורשים הרוחניים של הטוב שבעולמות הקדושה ויוסיף טובה ברכה לעולם. ואם יבחר ברע, יתחבר למידות הרעות שבעולמות הטומאה, ימעט את האור והחיים השופעים לעולם הזה ויגרום למוות וחורבן. בכך העניק ה’ לאדם את היכולת לזכות בטוב האלוהי על ידי בחירתו, ועל ידי כך יגדל אושרו בכל הטוב שקנה בזכות בחירתו. בנוסף, יש לרע תפקיד חשוב מאוד: לבקר את הטוב, שהואיל והטוב מוגבל, צריך לבקר אותו כדי שיזדכך וישתלם (ראו לעיל א, יז).
הצדיקים דבקים בה’ מקור החיים, ועל ידי התורה, המצוות והמעשים הטובים, מוסיפים חיים לכל העולמות עד העולם הזה. והצדיקים הטהורים אף מוסיפים הארה לעולמות השבורים, כדי לרפא את שבריהם ולתקנם, ולהאיר דרך לחוטאים לחזור בתשובה ולהפוך את חטאיהם מזדון לזכות. גם המוות אינו סופי עבור הצדיקים, כי נשמתם זוכה לחיי עולם הבא. לכן גם לאחר מותם הם נקראים חיים (ברכות יח, א).
אולם הרשעים אינם מאמינים שאפשר להתקשר אל ה’ מקור החיים ולתקן את השברים, ובעזרת המידות הרעות הם מנסים לספק את תאוותם, ובכך הם מטמאים את עצמם ואת הסובבים אותם, היינו מנתקים אותם משורש החיים. לכן גם בחייהם הרשעים קרויים מתים (ברכות יח, ב). מתוך אותה תפישה של ייאוש, המכשפים פועלים על ידי כוחות טומאה, לחסום את השפע שיורד מהעולמות הרוחניים לעולם הזה או להטותו לצרכיהם. פעולתם נעשית בטכניקות שונות, כדוגמת המבואר בסעיפים הבאים.[5]
