לאחר שאסרה התורה על ישראל את כל מיני הכשפים, הוסיפה וצוותה לנהוג בתמימות עם ה’, שנאמר (דברים יח, יג): “תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה’ אֱלוֹהֶיךָ”. תמים הוא שלם, בלא שום סדק ופגם. תמים עם ה’, הכוונה מאמין בה’ באמונה שלמה. אילו נאמר רק: תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה’, היה אפשר להסתפק באמונה שה’ ברא את העולם ומחייה אותו. אבל כיוון שנאמר: “עִם ה’ אֱלוֹהֶיךָ“, הכוונה להאמין שה’ מנהיג את העולם באופן השלם ביותר עבור כל אדם. שכן שם ‘אלוהים’ פירושו בעל הכוחות כולם, ו’אֱלוֹהֶיךָ’, פירוש המנהיג את כל כוחות העולם בהשגחה פרטית עבורך (מלבי”ם דברים יח, יג). לפיכך, אם יזכה לדבר טוב, יודה לה’ על כך ויתחזק להמשיך ללכת בדרכיו, ללמוד את תורתו ולקיים את מצוותיו. ואם יארע לו דבר רע, יאמין שהוא לטובה, ונועד לשפר את דרכיו, כדי שיוכל לזכות בטוב האלוהי, ועל כן יודה לה’ על הרעה כשם שהוא מודה על הטובה.
בכלל זה, התמים אינו מנסה לדעת עתידות ונסתרות בדרכים עקלקלות של קוסמים ומכשפים, שאינם דבקים באמת ובטוב. מפני שהאדם צריך להתנהל בעולם על פי השכל שחנן אותו ה’. ואם לפי השכל אין לו דרך אמינה וטובה לדעת מה יהיה בעתיד, משמע שראוי שיחיה בתודעה שהכל פתוח, וכאשר יקרה אשר יקרה, יתמודד עמו באמונה, ועל ידי כך יזכה לדבוק בה’ ולקבל את ברכתו. וכן פירש רש”י (דברים יח, יג): “תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה’ אֱלוֹהֶיךָ – התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עִמו ולחלקו”.
כי ייעודו של האדם הוא לדבוק בה’ וללכת בדרכיו, ללמוד את תורתו ולקיים את מצוותיו, כדי שיוכל להיות שותף עם ה’ בגילוי אורו וברכתו, ובתיקונו של העולם בצדק ובמשפט. לשם הגשמת ייעוד זה עליו להקדיש את כל כוחותיו, כישרונותיו, רכושו ומעמדו, שנאמר (דברים ו, ה): “וְאָהַבְתָּ אֵת ה’ אֱלוֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ”. וכל הניסיונות שעוברים עליו מאת ה’ הם, כדי לכוונו ולרוממו אל ייעודו הגדול, ולכן עליו להתמודד עם כל הניסיונות והאתגרים במסגרת החוקים והכללים שטבע ה’ בעולם, בלא לחפש דרכים עקלקלות של מכשפים וקוסמים כדי להימלט מהם. זו המשמעות של המצווה “תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה’ אֱלוֹהֶיךָ”.[11]
אמנם גם בנביאים נעזרו לפעמים כדי לפתור בעיות אישיות, כמו שאול ששאל את שמואל הנביא היכן האתונות שאבדו לאביו. אולם שלא כמו המכשפים, שמגמתם להשיג את תאוות העולם הזה בלא משמעות אמונית ומוסרית, עיקר ייעודם של הנביאים היה להדריך את העם בדרכי ה’, ובתוך כך גם סייעו לאנשים בענייני השעה (לעיל טז, ב). ויש מגדולי הראשונים שהוסיפו וביארו, שמגמתם של הנביאים בגילוי עתידות ונסתרות לצורכי העולם הזה היתה להציל את ישראל מפני הפיתוי ללכת אחר המכשפים והקוסמים (לעיל טז, ג). ומתוך התקשרותם לנביאי ישראל כשהלכו לשאול עתידות בענייני השעה, קיבלו גם הדרכות להליכה בדרכי ה’[12]
ביארו חכמים (מדרש תנאים דברים יח, יג): “תמים תהיה – ר’ אליעזר הקפר אמר: שלא תהרהר אחר דרכי המקום… אין אתה חוקר לפנים מיכן (על מה שהיה לפני הבריאה). ר’ אליעזר בן יעקב אומר: שלא תהרהר אחר היסורין…”. אלא קַבל הנהגתו באמונה, כפי שפירשו שם אלשיך והעמק דבר. כי הכל לטובה, כפי שאמרו חכמים “כל דעביד רחמנא לטב עביד” (ברכות ס, ב), וכפי שביאר רמח”ל בדעת תבונות קע, וכן אבי מורי ב’נתיבי אמונה’ עמ’ 61. עוד בהגדרת התמימות, שיהיו פיו וליבו שווים (רבנו בחיי בראשית יז, א); ושיהיה עובד ה’ מפני ערך העבודה ולא על מנת לקבל פרס (פנים יפות שם).
[12]. רבים מגדולי ישראל ביארו שעיקר תפקיד הנביא להדריך את האדם בעבודת ה’ ובהבנת תורתו. אמנם כיוון שכאיש אלוהים ידע הנביא נסתרות, שאלו אותו גם על נסתרות בענייני השעה, כמו שאול שביקש לדעת היכן האתונות (לעיל טז, ג). כ”כ בספר העיקרים (ג, ח; ג, יב); ספר עמודי שמים (יסוד הנבואה ג); הרב שלמה פפנהיים (חשק שלמה שורש כא, ב); מהר”ם שיק (שמות לג, טז). ויש שהוסיפו וביארו שהנביאים עסקו בגילוי עתידות כתחליף להליכה למכשפים, וכפי שנאמר (דברים יח, יד-טו): “כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ, וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה’ אֱלֹוהֶיךָ. נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה’ אֱלֹוהֶיךָ, אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן”. וכפי שאמרו חכמים (ספרי שם): “שמא תאמר: להם יש במה להשאל, ולי – אין לי! תלמוד לומר: ואתה לא כן נתן לך ה’ אלוהיך”. וכ”כ רמב”ן (דברים יח, ט-יב); רבנו בחיי (שם יד); ר”ן (דרשה יא); מבי”ט (בית אלוהים שער היסודות כ). כהמשך לכך כתב הרב יצחק עראמה (עקידת יצחק, שערים סה, עח), שלא רצוי לבקש עתידות מהנביא כדי להינצל מצרות, משום שהצרות שמביא ה’ על האדם נועדו לעוררו לתשובה, ואם יינצל על ידי גילוי העתידות, לא יחזור בתשובה. ע”כ. וממילא יצטרך להיענש שוב ובחומרה יתירה עד שיחזור בתשובה או יכלה מהעולם. ולנצי”ב (העמק דבר דברים יח, יד) משמעות מצוות ‘תמים תהיה’, שיש להתרחק מגילוי העתידות גם על ידי נביא, ורק בשעה של סכנה לאומית בשל ההכרח היו שואלים ממנו עתידות. וכ”כ הרב גלזנר (שביבי אש שופטים). מנגד, יש שלא הזכירו בגילוי העתידות צד של דיעבד או תחליף, אלא להיפך – מעלה של גילוי אמונה, כדוגמת חת”ס (תורת משה שמות ז, א).
