אמרו חכמים (תענית כג, א): פעם אחת עבר כמעט כל החורף ולא ירדו גשמים. שלחו לחוני הַמְּעַגֵּל בקשה שיתפלל כדי שירדו גשמים. "התפלל ולא ירדו גשמים. עג עוגה ועמד בתוכה… אמר לפניו: רבונו של עולם, בניך שׂמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך! התחילו גשמים מנטפים, אמרו לו תלמידיו… כמדומים אנו שאין גשמים יורדים אלא להתיר שבועתך. אמר (לקב"ה): לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות, שׁיחין ומערות. ירדו בזעף… אמרו לו תלמידיו… כמדומים אנו שאין גשמים יורדים אלא לאבד העולם. אמר לפניו: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתיקנם, עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים. אמרו לו: רבי, כשם שהתפללת שירדו, כך התפלל וילכו להם. אמר להם: כך מקובלני, שאין מתפללים על רוב הטובה. אף על פי כן, הביאו לי פר הודאה. הביאו לו פר הודאה. סמך שתי ידיו עליו, ואמר לפניו: רבונו של עולם, עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינם יכולים לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות, כעסת עליהם – אינם יכולים לעמוד, השפעת עליהם טובה – אינם יכולים לעמוד, יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריווח בעולם. מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה, ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות. שלח לו שמעון בן שטח (נשיא הסנהדרין): אלמלא חוני אתה – גוזרני עליך נידוי (שאתה מטיח דברים כלפי מעלה, ואומר לא כך שאלתי)… אבל מה אעשה לך, שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו, ואומר לו: אבא, הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים, שקדים, אפרסקים ורמונים – ונותן לו. ועליך הכתוב אומר (משלי כג, כה): יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ". ייתכן שחוני המעגל חש שאין לו ברירה, ועבור הציבור הוצרך להתפלל בהטחת דברים בפומבי על הגשמים, אולם חייו לא הסתיימו כדרך כל הארץ.
סיפרו חכמים (תענית כג, א), שחוני נרדם למשך שבעים שנה, וכשהתעורר הלך לבית המדרש ואמר ללומדים שהוא חוני המעגל, ולא האמינו לו. חלשה דעתו, עד שביקש רחמים למות ומת. בספר קדמוניות היהודים (יד, ב), מסופר שבעת מלחמת האחים יהודה ואריסטובולוס החשמונאים, תפסו אנשי סיעת יהודה את חוני, ודרשו ממנו שיערוך תפילה נגד סיעת אריסטובולוס. אולם הוא סירב והתפלל לה' שלא ישמע את תפילותיהם של אלו נגד אלו, כי כולם בני עמו של ה' וכוהניו. הקיפו אותו הרשעים והרגוהו בסקילה. פירש המהרש"א (תענית כג, א), שכפי הנראה חוני הצליח להשתמט מהם ונרדם לשבעים שנה, עד שהיו בטוחים כולם שנהרג בידי הרשעים, ולכן כאשר קם לאחר שבעים שנה, אפילו בן בנו לא האמין לו שהוא חוני המעגל.
גם נכדיו של חוני היו מלומדים בניסים, אולם הם חיו בעוני ובצניעות וניצלו מהייסורים. סיפרו חכמים (תענית כג, ב), על אבא חלקיה, בן בנו של חוני המעגל, שהיה עני מרוד, וכאשר נצרכו העם לגשמים, היו חכמים מבקשים שיתפלל והיו יורדים. פעם שלחו אליו זוג חכמים לבקש שיתפלל על הגשם. מצאו אותו עובד בשכירות יום בשדה, נתנו לו שלום ולא החזיר להם שלום ואף לא הסביר להם פנים, כי חשש שבדיבורו איתם יתבטל ממלאכתו ונמצא גוזל את בעל הבית. כשחזר לביתו ליקט עצים והניחם על כתף אחת ואת גלימתו על הכתף השנייה, כי הגלימה שהיתה בידו היתה שאולה, ולא רצה שתינזק מהעצים. בכל הדרך הלך יחף, כי בהיותו עני מרוד לא רצה לבלות את נעליו, ורק כאשר עבר במים נעל אותן כדי להינצל מנשיכת נחשים. כשהגיע לקוצים הרים את חלוקו כי חשש שיינזק מהקוצים, אך לא חשש לרגליו, כי גם אם ייפצעו – לאחר מכן יתרפאו. כאשר אכל על שולחנו לא הציע להם לאכול עמו, כי לא היה לו לחם עבורם. אף בחלוקת הלחם לילדיו נהג בצמצום רב. בתוך כך פנה לאשתו ואמר לה בלחש: יודע אני שחכמים אלו באו לבקש על הגשמים, נעלה לגג ובלא שישימו לב נבקש רחמים, אפשר שיתרצה לנו הקב"ה ויוריד גשם בלא שיחשבו שהגשם בזכות תפילתנו. עלו והתפללו, והעננים החלו לבוא מהצד שאשתו התפללה, משום שהיתה חולקת לעניים רעבים מלַחְמה הדל. כשירדו מהגג אמר לשליחים: "ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה". אולם הם ידעו שבזכותם הגשם ירד.
עוד סיפרו (תענית כג, ב), על חנן הנחבא, בן בתו של חוני המעגל, שכאשר היה העם נצרך לגשמים, היו שולחים אליו 'תינוקות של בית רבן' שיבקשו ממנו להתפלל על הגשם. והילדים היו אוחזים בשולי בגדו ואומרים לו: "אבא, אבא, תן לנו גשם". היה פונה חנן הנחבא לה' ואומר: "רבונו של עולם, עשה בשביל אלו שאין מכירים בין אבא שנותן גשם לאבא שלא נותן גשם", והיו יורדים גשמים. ולמה קראו לו חנן הנחבא? מפני שברח מהכבוד ולא רצה להתמנות לראש (ר"ח, ערוך), וכאשר באו לבקש ממנו שיתפלל על הגשמים היה מתחבא, כדי שלא יחשיבו אותו כמלומד בניסים. לכן שלחו אליו ילדים, כי ידעו שלהם לא יסרב (עיון יעקב).
