רב יהודה היה אחד מגדולי האמוראים שנעשו להם ניסים בשגרת דיבורם ותפילתם, מבלי שהתכוונו לחולל נס. סיפרו חכמים (תענית כד, ב), שפעם אחת ראה אנשים שנוהגים ביזוי בלחם, אמר: 'משמע יש שובע בעולם', נתן בהם עיניו בהקפדה ונעשה רָעָב. ביקשו חכמים מהחכם ששימש אותו, שבפעם הבאה שיוציא אותו מבית המדרש, יוליך אותו דרך הפתח היוצא לשוק, כדי שיראה את המצב. ראה רב יהודה בשוק אנשים מצטופפים וממתינים לארגז תמרים, כדי לקנות לעצמם תמרים אחדים. אמר: 'משמע יש רעב בעולם', הצטער מאוד והתכוון להתחיל בתענית. ביקש מִשמשו שיסייע לו לחלוץ את נעליו לקראת התענית, וכבר לאחר שחלץ נעל אחת החלו להגיע גשמים, ובחסדי ה' למחרת כבר הגיעה ספינה מלאה חיטים. תהו חכמים ושאלו (ברכות כ, א), בזכות מה נענה רב יהודה בתפילתו, הרי לימוד התורה בימיו לא היה ברמה גבוהה במיוחד. השיבו, שבימיו מסרו את נפשם יותר על קדושת השם וקיום המצוות. עוד ביארו (סנהדרין קו, ב), שהוא נענה בזכות דבקות ליבו בכוונה טהורה, כי "הקב"ה ליבא בעי", שנאמר (שמו"א טז, ז): "וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב". מכך למדנו שבזכות מסירות הנפש בלב טהור ותמים, מעבר למה שהדין מחייב, התפילה נענית מעבר למקובל (עיון יעקב, עץ יוסף שם, מהר"ל נתיב אהבת ה' ב).
ציינו חכמים עוד מעלות שבזכותן התפילה נענית. אמרו (ב"מ פה, א): "כל המלמד את בן עם הארץ תורה, אפילו הקב"ה גוזר גזירה – מבטלה בשבילו". כי המלמד את בן חברו תורה כאילו יְלדוֹ (סנהדרין יט, ב), ואם הוא בן של עם הארץ, הרי שילדו בניגוד למה שהיה צפוי לפי דרכי הטבע, ולכן גם תפילתו יכולה לבטל גזירות (מהר"ל, חיד"א במראית העין ב"מ שם). וכן למדנו על רבי חייא, שהיה עובר בין הכפרים ומלמד תורה לילדי ישראל במסירות, ובזכות זה תפילתו התקבלה במיוחד, עד שאמרו שכוחה ככוח תפילת האבות. וכשגזרו חכמים תענית על הגשמים, ביקשו שירד עם בניו לפני התיבה ונענו (ב"מ פה, ב).
עוד אמרו, שהלומד תורה לשמה בשקידה, זוכה לעזרה יתרה מהשמיים (זוהר ח"ג רע"מ ריו, ב; נפש החיים ד, יח; אור החיים שמות יד, כז).
עוד אמרו חכמים (קידושין מ, א): "כל הבא דבר ערוה לידו וניצל הימנו, עושין לו נס". כלומר כשם שהתגבר על יצרו בניגוד לטבע, כך בשעת הצורך נעשה לו נס להצילו מכוחות הטבע.[4]
עוד ביארו, שהלומד בהבנה עמוקה מתוך הזדהות גמורה, עליו נאמר (איוב כב, כח): "וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ, וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר", שהואיל ונעשה כשותף עם ה', דבריו מתקבלים ומשפיעים, כמבואר בנפש החיים ג, יב-יג. כתב במגיד מישרים (לרבי יוסף קארו, פרשת ויצא): "סוד הניסים הנעשים לחכמים הוא על ידי שמחשבתם תמיד בכנסת ישראל דבוקה, על ידי שתמיד מהרהרים בתורה וביראת שמים בלי שום הפסק", ועל ידי זה דבקים במידת ה'בינה', וממשיכים על ידה שפע.
כיוצא בזה כתב הרב קוק, שמכוח התמסרותו של הצדיק באהבה לכלל ישראל, יש לדיבוריו כוח לגזור ולהשפיע על העולם (אורות הקודש עמ' רכט; קנה-קנו; אגרות הראיה ח"א שיא). עוד כתב שלפי ערך הבנת סודות התורה בכלליה והתעלות הנשמה בקדושה, כך הוא ערך הדיבור והשפעתו (אורות הקודש ח"ג עמ' רכד; רצא; רצו). עוד כתב, שלפי מידת דבקות הרצון בשורשו ברצון הבורא, עד שאין לו רצון אחר, כך הוא כוח פעולת הדיבור שלו (אורות הקודש ח"ג עמ' נב-נג). עוד כתב, שמי שמתוך חופש גמור בוחר לדבוק בה', יש לדיבוריו כוח השפעה גדול של 'וְתִגְזַר אוֹמֶר' (אורות הקודש ח"ד עמ' תמג; שמונה קבצים ב, שמ). וככל שהוא יותר אוהב חסד כך הוא יותר קרוב לה' ויש לדיבוריו כוח (פנקסי הראי"ה ו, עמ' רסב). יסוד לכל זה בדברי חכמים (אבות ב, ד): "עשֵׂה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו; בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך".
כתב רבי צדוק (צדקת הצדיק עב): "אפשר לעשות מופתים על פי התורה, וכך היו כל מופתי משה רבינו…". וכן המופתים שעשה אליהו. ואפשר לעשות מופתים על ידי תפילה, וכדרך המופתים של אלישע, כפי שאמרו במגילה כז, א: "ואלישע דעביד – ברחמי, וזכה לפי שְנַיִם מאליהו, כי יותר יש לפעול על ידי תפילה. אבל מכל מקום מה שעל פי תורה גדול", שהיא חיי עולם (שבת י, א), ולכן הניסים שעל פי התורה הם בעלי השפעה עמוקה וארוכת טווח יותר.
