צריך כל אדם להיזהר מלקלל, כי אפילו קללתו של אדם רגיל שאינו צדיק – עלולה להזיק. כפי שאמרו חכמים (ב"ק צג, א): "אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך". שהרי אבימלך קילל את שרה, ואמר: הואיל וכיסית ממני ולא גילית שאברהם הוא אישך, וגרמת לי צער מכך, יהי רצון שיהיה לך בנים כסויי עיניים (עיוורים), שנאמר (בראשית כ, טז): "הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם". "ונתקיים בזרעה, שנאמר (שם כז, א): וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת".
חכמים וצדיקים צריכים להיזהר בכך במיוחד, הואיל ולדבריהם יש משקל רב. וכפי שאמרו חכמים שקללת חכם אפילו על תנאי ואפילו על חינם באה (מכות יא, א). וכן אירע ליעקב אבינו, שכאשר לבן רדף אחריו והאשים אותו שגנב את אליליו, התרעם עליו יעקב ואמר (בראשית לא, לב): "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה, נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ, וְלֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם". ואף שלא ידע, דבריו היו "כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט" (קהלת י, ה), וגרמו למיתתה של רחל בעודה צעירה (ברא"ר עד, ד). וכן אמרו (זוהר ח"א קעה, א), שאף שיעקב לא ידע מכך שרחל לקחה את האלילים, לקח השטן את דבריו, ומכוחם גרם למיתתה של רחל.
גם שלא במסגרת קללה צריך אדם להיזהר מלהוציא מפיו דברים רעים, כדי שלא לפתוח פה לשטן. לכן בעת הצדקת הדין לא יאמר האבל: "לא נפרעתי כפי מעשי, או כיוצא בדברים אלו, שאל יפתח פיו לשטן" (רמ"א יו"ד שעו, ב). כיוצא בזה, ברוב קהילות של יוצאי אשכנז, נוהגים בעת אמירת 'יזכור' לזכר הנפטרים, שכל מי ששני הוריו בחיים יוצא החוצה, מחשש שיאמר גם הוא את נוסח ה'יזכור' וברית כרותה לשפתיים, וכן כדי שלא יֵראה כמתנשא על אלה שהוריהם נפטרו ויעורר על עצמו עין הרע (טעמי המנהגים תקפט-תקצ; ראו פנה"ל ימים נוראים ז, 12). כמו כן, רבים נוהגים להקפיד שרק יתום יגיד את הקדישים שיתומים רגילים לומר, שאם יאמרם מי שאינו יתום, יֵראה כאילו הוא רוצה לומר קדיש יתום על הוריו, ופותח בכך פה לשטן. אמנם כאשר נפטר אדם שאין לו בנים, ויש לו נכד או חתן שיש לו הורים, אם הוריו מסכימים לכך, מותר לו לומר קדיש על הסבא או החותן (לבוש או"ח קלג, א; פנה"ל תפילה ד, ח).
