הברכה שאדם מברך את חברו בפניו, יש בה גם תפילה לה' וגם הכנת המתברך לקבל את הברכה. מפני שכאשר המתברך שומע את הברכה, נפתח ליבו לקראתה, והברכה שקיבל נעשית לו כמעין צינור שדרכו השפע יכול להגיע אליו. הרי שיש בברכה שילוב של תפילה עם פעולה רוחנית לקביעת העתיד (עי' העיקרים ד, יט).
ככל שאדם מודה ומברך את ה' על כל הטובה שהעניק לו, הן בתפילות ובברכות הקבועות והן במה שהוא מוסיף מדעתו ומליבו, כך הוא מתקשר יותר לה' מקור הברכה, וממשיך עליו ועל העולם עוד ברכה. בנוסף, על ידי הברכות, ההודאות והשבחים שאנו אומרים לה', אנו לומדים להתבונן בכל הטוב שיש בעולם, ומתחזקים באמונה שכל מה שעושה ה' הוא לטובה. ואף שהאסונות מטילים עלינו רושם גדול, הטובה מרובה לאין ערוך. איבריו של האדם מתפקדים כולם, ורק לעיתים חלקם חולים. שנים רבות אדם חי, ורק יום אחד מת, וגם אז נשמתו ממשיכה לחיות בעולם הבא.
כך, מתוך הברכות, ההודאות והשבחים שהאדם אומר לה', הוא זוכה להיות בעל עין טובה, ולהמשיך על עצמו, על משפחתו ועל חבריו תוספת ברכה בשני ממדים: הראשון, בזכות ההודאות, הוא נהנה מכל הטוב הנאה עמוקה יותר. השני, על ידי ההודאה לה' על הטוב, שפע הטוב שה' מעניק לו מתברך ומתרבה. זהו שנאמר (משלי כב, ט): "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ". הוסיפו חכמים ודרשו (סוטה לח, ב): טוב עין הוא יְבַרֵךְ, היינו שיש לטוב העין כוח לברך. לפיכך, כאשר בעל הבית מכבד את אחד האורחים לברך את ברכת המזון, נכון שיכבד אורח שהוא בעל עין טובה, כדי שהוא זה שיאמר את ברכת האורח שבתוך ברכת המזון (להלן הלכה יא).
