יותר ממה שבעל עין הרע מזיק לזולתו, הוא מזיק לעצמו, וכפי שאמר רבי יהושע (אבות ב, יא): "עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאים את האדם מן העולם". עין הרע, "שלא תהא עינו של אדם רעה בממונו של חבירו, לא בבניו ולא בבנותיו ולא בצאנו ולא בבקרו ולא בכל מה שיש בידו" (אבות דר' נתן נ"ב ל). "מעשה באדם אחד שהיתה עינו צרה במשנתו של חברו, נתקצרו חייו ונפטר והלך לו" (שם נ"א טז, א). גם מבחינה נפשית בעל עין הרע מזיק לעצמו, שאם לדוגמה הוא עוין את חברו העשיר ממנו, ואומר בליבו: מתי אהיה עשיר כמותו, מרוב תאוותו לדבר שאינו בידו ומעבר להשגתו, לא יוכל לשמוח בחלקו, ונפשו תישרף באש קנאתו (רבנו יונה אבות שם). כך כוחותיו וכישרונותיו יתכלו בתסכולו, ולא יישארו לו תעצומות נפש להגשים את ייעודו. זהו שאמרו חכמים (אבות ד, כא): "הקנאה והתאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם".
וכן כתב רבי שמעון בן צמח דוראן (אבות ב, יא), שהמטיל עין הרע אמנם פוגע בחברו, אבל "כל שכן שהוא נשרף באותו הבל ותשלוט בו הקנאה וירקבו עצמותיו, שנאמר (משלי יד, ל): וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה. וכן אמרו חכמים ז"ל: לעולם יראה אדם את ביתו של חברו כמו שרואה את אשתו ואת בניו, שכל המכניס עין הרע בממונו של חבירו – מאבד את שלו, ולא עוד אלא אפילו הוא עצמו, שנאמר (שם יז, כב): וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם".
וכן כתב מהר"י אלשקר (מרכבת המשנה אבות ב, יא): "ואם הוא מזיק לאחרים (בעין הרע), כל שכן שהוא מזיק את עצמו, שכך אמרו על בעל עין הרע, שיותר הוא שמזיק את עצמו ממה שיזיק את האחרים". כי אף שהצליח בעינו הרעה למצוא את נקודת תורפתו של חברו, ולעורר עליו קטרוג ולהזיק לו, סופו שיחזור הקטרוג להתעורר עליו עצמו, לחפש את חטאיו ולהענישו עליהם. שכן "קשוט (בדוֹק) עצמך ואחר כך קשוט אחרים" (ב"מ קז, ב). וכן אמרו חכמים (ראש השנה טז, ב) שאחד מן הדברים שמזכירים את עוונותיו של האדם הוא היותו מוֹסר דין על חברו, כי "כל המוסר דין על חברו הוא נענש תחילה" (ראו לעיל כב, ד).
מנגד, כאשר אדם מביט בעין טובה על חבריו, הוא הולך בדרכי ה', שנאמר (תהלים קמה, ט; טז): "טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו… פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן". בכך הוא ממשיך ברכה לחבריו ואף הוא עצמו מתברך, שנאמר (משלי כב, ט): "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ" (ספר חרדים סו, צ). וכך היתה דרכם של תלמידי אברהם אבינו, שהיו בעלי עין טובה והוסיפו ברכה לכל הסובבים אותם, ובזכות כך זכו ליהנות מהעולם הזה ולנחול את העולם הבא (אבות ה, יט). לפיכך ראוי לאדם להתרגל להביט בעין טובה על חבריו, לדון אותם לכף זכות, לשמוח בשמחתם ולהשתדל להיטיב להם.
