כדי שלא יזיק אדם לחברו בעין הרע, אמרו חכמים (ב"מ קז, א): "אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חברו בשעה שעומדת בקמותיה". היינו בעת שברכתה שופעת ושיבוליה עמוסים דגן, שמא מתוך התבוננות ביבולו הטוב של חברו יקנא ויטיל בו עין הרע (שו"ע חו"מ שעח, ה). כיוצא בזה לא יאריך אדם מבטו מעבר למקובל ברכושו של חברו, ביופיו או בהצלחתו, שמא יטיל בו עין הרע.
ראוי לאדם להתרחק מבעלי עין הרע, היינו מאנשים שנוטים לראות דופי בחבריהם ולדבר בגנותם. וכפי שאמרו חכמים (זוהר ח"ג סג, ב), שטובי עין מביאים ברכה, ואילו רעי עין, גם כשהם רוצים לברך, מביאים קללה. בנוסף, בעלי 'עין רעה' רגילים לדבר לשון הרע, והורו חכמים להתרחק מבעלי לשון הרע, לא לדור בשכנותם וקל וחומר שלא לשבת עמהם ולשמוע את דבריהם (רמב"ם דעות ז, ו).
עוד אמרו חכמים, שאנשים שמשׂתכרים מעבודות בולטות שמושכות תשומת לב רבה עד שרואיהם חושבים שהם מרוויחים רווח גדול, אינם רואים סימן ברכה, מפני עין הרע ששולטת בהם (פסחים נ, ב; ב"מ קז, א). כיוצא בזה אנשים שהרוויחו רווח גדול בהגרלה או ממקור לא צפוי, עלולים לאבדו במהרה. העצה הראויה לכל אלה, להרבות בצדקה ולקיים לומדי תורה, ועל ידי כך יזכו לכלכל את צעדיהם בתבונה, וממונם יתקיים בידם (עי' עירובין סד, א).
היו מקרים שחכמים תהו על חבריהם שזכו להצלחה או לעושר או לחכמה, ובלא משים עוררו עליהם קטרוג שהוביל למיתתם או לעוניָם. וכן "אמר רבן שמעון בן גמליאל: כל מקום שנתנו חכמים עיניהם – או מיתה או עוני". לפיכך ראוי לחכמים שמתפעלים מחבריהם, שיביטו עליהם בעין טובה ויברכום. וכן ראוי לכל אדם שמתפעל מחכמתו או מהצלחתו של אדם אחר, שיביט עליו בעין טובה ויתפלל עליו שיצליח להשתמש בכישרונותיו לטובה, ובכך ירחיק עצמו מקנאה ומהטלת עין רעה (יסוד יוסף סב, עפ"י זוהר ח"ג קיז, ב; ציפורן שמיר לחיד"א קעב). מסיבה זו יש מקפידים לומר בעת שהם מדברים על אדם אחר 'בלי עין הרע', ובלבד שאמירתם תהיה בכנות ובלב טוב. אך אם בפיהם יגידו 'בלי עין הרע' ובליבם יבקשו את רעתו, ייענשו על עינם הרעה ועל צביעותם כאחד.[7]
