אמרו חכמים (ברכות כ, א) שאין עין הרע שולטת בזרעו של יוסף. רבי אבהו ביאר מפני שיעקב אבינו בירך את זרעו (בראשית מט, כב): "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן", ודרשו "אל תקרי עֲלֵי עָיִן אלא עוֹלֵי עָיִן", כלומר שהם מעל עין הרע. רבי יוסי ברבי חנינא ביאר, מפני שיעקב אבינו בירך את זרעו של יוסף (בראשית מח, טז): "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ", "מה דגים שבים – מים מכסים עליהם ואין עין הרע שולטת בהם – אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם". עוד פירוש אמרו: "עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו", שלא התפתה לחטוא עם אשת פוטיפר, "אין עין הרע שולטת בו".
מתוך כך למדנו שהעצה כנגד עין הרע, ללכת בדרכו של יוסף, שמתוך אמונה ודבקות בה', עשה את כל מעשיו לשם שמיים, ואף כשהצליח לפתור את חלומות פרעה, תלה את כל הצלחותיו בה', ועל ידי כך התעלה אל מעל להשפעת עין הרע. כך דבק בייעודו לעשות את מעשיו לשם שמיים ולא לשם כבוד, וכך התגבר על יצרו ולא התפתה ליהנות מדבר שאינו שלו, ועל ידי כך נעשה מוגן ומכוסה מעין הרע כדגים שבים. כלומר, מי שאינו מושפע לרעה מהסובבים אותו, אינו מבקש מהם הכרה וטובות הנאה וגם אינו נוטר להם על רעתם כלפיו – אין להם יכולת להזיק לו בעין הרע.
ראוי לציין שמתחילה עין הרע הזיקה מאוד ליוסף. בעקבות כישרונו המיוחד ואהבת אביו, ומפני שסיפר את חלומותיו, אחיו קינאו בו ועמדו להורגו ולבסוף מכרוהו לעבד במצרים. גם במצרים עין הרע שלטה בו ועוררה את אשת אדונו לחמוד את יופיו, ומפני שלא התפתה לה, העלילה עליו שרצה לאונסה, והשליכו אותו למאסר. אולם בזכות דבקותו בה' ובייעודו המיוחד, המשיך לפתח את אמונתו וכישרונותיו, ולמרות כל האכזבות שעבר, המשיך ללכת בדרכי ה', שהוא טוב ומטיב לכל. בכלא עזר לשאר האסירים, וכשהובא לפני פרעה ביקש להיטיב לכל המצרים, וגם באחיו שמכרוהו לעבד לא נקם, אלא גמל עמהם חסד ופרנסם בעין טובה. בכך זכה להתעלות אל מעל ומעבר לכל הקטרוגים של עין הרע, וסלל דרך לכל הרוצים להיות נאמנים לדרכם לפעול לשם שמיים בלא לחשוש מעין הרע. ועל כן יכול היה יעקב אבינו לקבוע בברכה לזרעו של יוסף, שלא תשלוט עין הרע בכל הממשיכים בדרכו.
עוד צריך להוסיף, שככלל אנשים שאינם חוששים מעין הרע, פחות ניזוקים ממנה. שכן אדם ניזוק ממה שנכנס לתודעתו, וכאשר הוא אינו מתחשב בדעתן הרעה של הבריות עליו, או בקטרוגי עין הרע, הם פחות משפיעים עליו. אולם במקום זאת אנשים כאלו עלולים להיות אטומים לביקורת, ואזי הפגמים שבהם עלולים להתפתח ולהובילם לאסון. לפיכך, ראוי לאדם שאינו חושש מדעתן הרעה של הבריות, לערוך ביוזמתו חשבון נפש על התנהגותו ויחסו לבריות, ולהיות קשוב מאוד לביקורות מוסריות.[8]
בברכות נה, ב, אמרו שמי שנכנס לעיר וחושש מעין הרע: "לנקוט זקפא דידא דימיניה בידא דשמאליה וזקפא דידא דשמאליה בידא דימיניה, ולימא הכי: אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא" (יחזיק את אגודל ימינו ביד שמאל ואת אגודל שמאלו ביד ימינו, ויאמר: אני פלוני בן פלוני מזרעו של יוסף שלא שלטה בו עין הרע). גם מי שאינו מזרעו של יוסף יכול לומר זאת, מפני שכל ישראל נחשבים מזרעו, שנקראו "שְׁאֵרִית יוֹסֵף" (עמוס ה, טו), כי ניזונו בזכותו במצרים וגדלו על מורשתו (ראו ברא"ר עא, ב, ומתנות כהונה שם; מחשבות חרוץ ח, ט, עמ' 55 מהד' הר ברכה). ביאר הרב קוק (עין איה שם), שעין הרע מזיקה כאשר אדם מאבד את עצמיותו ומושפע מהמבטים החיצוניים עליו, ולכן אחיזת האגודל, שהיא האצבע החשובה, ביד השנייה, מבטאת את היותו עצמאי בלא השפעה חיצונית. כאשר ימין שמבטאת את הצד הרוחני מקושרת לשמאל שמבטאת את הצד המעשי, וכן להיפך. עוד מסופר בברכות כ, א, שר' יוחנן היה רגיל לשבת סמוך לבית הטבילה, כדי שהיוצאות מהטבילה יוכלו להסתכל בו ולהתברך על ידי כך בזרע טוב ויפה כמותו. ולא חשש מעין הרע, כי אמר שהוא מזרעו של יוסף, היינו שכוונתו לשם שמיים לטובת הטובלות. ראו בעין איה ברכות ג, לז, במשמעות העניין.
