ניתן להסביר, שכעיקרון יש אמת באסטרולוגיה, שכן כשם שברא ה' את כל הברואים, כאשר לכל נברא ייחוד משלו, כך ברא את הזמן, כאשר לכל זמן ייחוד משלו, ומסתבר שברואים שהופיעו בזמן מסוים מושפעים מאופיו המיוחד של אותו הזמן. יתרה מזו, הואיל וכל הברואים בעולם קשורים זה בזה, ניתן ללמוד כעיקרון ממערכת אחת על חברתה, ובמיוחד ממערכת חובקת עולם ככוכבי השמיים. אלא שהואיל ומצב הכוכבים מורכב מאוד, קשה לקבוע לפיהם תחזית ברורה, שכן מפת לידתו של אדם מורכבת משלושה גורמים: שעה, יום וחודש, שכל אחד מהם מורכב כשלעצמו. בנוסף, גורל כל אדם תלוי בגורל בני משפחתו, חבריו, בני עירו ועמו, ולא ניתן לערוך מפות אסטרולוגיות לכל האנשים, המשפחות, החברות והעמים. וגם אם היה ניתן, מוח אנושי אינו יכול לחשב את כולן יחד תוך ידיעה איזו מפה משפיעה יותר.
כפי הנראה, חכמי האסטרולוגיה המוצלחים היו חכמים רב-תחומיים, שהעמיקו בנפש היחיד והבינו תהליכים חברתיים, ואף ניחנו בכישרון מיסטי, שבעזרתו יכלו לזהות מתוך מכלול הנתונים שבמפה האסטרולוגית את המרכיבים העיקריים, ולקבל השראה לחזות עתידות. ואף שלא מעט פעמים טעו, כיוון שלא היו כלים טובים יותר לסייע לאנשים ולשליטים לתכנן את מהלכיהם בעתיד, רבים נשענו על תחזיותיהם.
ככל שהמדע השיטתי התפתח, גברה הדרישה לדיוק, וכיוון שהאסטרולוגים לא יכלו לדייק, חכמתם הוטלה בספק, ואנשים מוכשרים העדיפו לפתח את כישרונם בכיוון מדעי על חשבון הכישרון המיסטי. כך התמעטו האנשים המסוגלים לחזות עתידות בעזרת האסטרולוגיה. בעקבות זאת גם מסורת העברת חכמה זו נפגעה, עד שבמשך הזמן נתמעטו החכמים שמסוגלים בעזרת האסטרולוגיה להבין את אופיו של האדם ונטיותיו, וקל וחומר שאין כמעט מי שמסוגל לחזות בעזרתה עתידות.
נמצא אם כן שהסוברים שיש אמת באסטרולוגיה סמכו על המקרים שבהם אסטרולוגים הצליחו לחזות עתידות. ואילו הסוברים שהיא שקר, דרשו אחוזי חיזוי גבוהים יותר, שבהם אינה יכולה לעמוד, במיוחד בדורות שבהם מיטב הכישרון הופנה למדע מדויק על חשבון פיתוח החוש המיסטי.[1]
מבין הראשונים יש שהתייחסו לאסטרולוגיה כשקר. כך דעת הרמב"ם, שאמנם מסכים לסוברים שה' מנהיג את העולם על ידי הכוכבים (מו"נ ב, א; ו; י), אבל סובר שהתחזיות האסטרולוגיות הן "הכזבים שהסכלים מדמין שהם דברי אמת" (הל' ע"ז יא, ח; פהמ"ש ע"ז ד, ז; אגרת תימן מהד' שילת עמ' קמו-קן). אמנם גם הרמב"ם מסכים שלעיתים הם צודקים (הל' יסה"ת י, ג), אלא שכפי הנראה כיוון שהם מרבים לטעות, החשיב את כלל דבריהם כשקר. וכן דעת הטור (יו"ד קעט) ור' יהודה בן הרא"ש, ש"רוב הפעמים יכזבו" (זכרון יהודה צא). וכ"כ בהרחבה בתפארת ישראל (קידושין פרק ד, בועז א).
מנגד, יש מתייחסים אל האסטרולוגיה כחכמה שיש בה אמת. כ"כ ר' דוד מבונפיד (הובא בר"ן סנהדרין סה, ב) ורלב"ג (ויקרא יט, כו). וכ"כ נימוקי יוסף (סנהדרין טז, ב, ברי"ף): "שזו חכמה גדולה וגזירה שגזר הקדוש ברוך הוא מששת ימי בראשית להנהיג עולמו", אלא שאדם יכול לשנות את המזל בתפילה ובמעשים. דעה זו הוזכרה בהרחבה במאירי (סנהדרין סח, א). וכן דעת האבן עזרא שכתב על כך ספרים מפורטים, ובפירוש הארוך (שמות לג, כא), הרחיב וכתב שלגבי ישראל "אמרו חז"ל אין מזל לישראל (שבת קנו, א; נדרים לב, א), כל זמן שהם שומרי התורה. ואם לא ישמרוה, ישלוט בהם המזל כאשר הוא מנוסה".
ויש שהלכו בדרך ביניים והתייחסו לתחזיות האסטרולוגיות בספקנות רבה מפני שהם מרבים לטעות. כ"כ רש"י (ישעיהו מד, כה): "מפר אותות בדים… בדים הם החוזים בכוכבים על ידי אותות השמים, ועל שם שפעמים הרבה שהם מכזבים קורין אותם בדים". וכ"כ רד"ק שם. וכן דעת רמב"ן (המיוחסות רפג), שהם מרבים לטעות מפני שאינם יודעים לחשב את כל הפרטים הנצרכים. וכן דעת ריטב"א (שבת קנו, ב), ור"ן (דרשות יא). גם לר' יהודה הלוי (כוזרי ד, ט) אף שיש באסטרולוגיה צד של אמת, בפועל אין אדם יכול להבין את כל פרטי עניין מורכב זה, ולכן אין לסמוך על האסטרולוגים, ורק דברים שהתאימו לתורה, חכמים קיבלו. אבל בשאר הדברים אין להאמין.
