כאמור, בעת שחכמי העולם הסכימו שהאסטרולוגיה היא חכמה אמיתית, חכמי ישראל לא חלקו עליהם, אולם על פי אמונת ישראל הדגישו כמה עקרונות, ששינו את היחס אליה מהיסוד, ובכך מנעו את החשש שתשפיע על ישראל לרעה. ראשית, לעומת עובדי האלילים שסברו שהכוכבים הם המשפיעים על מה שקורה בעולם, ביארו חכמי ישראל שגם הכוכבים והמזלות הם נבראים, והם רק משקפים את הגורל שקבע ה', וממילא ברצון ה' ישתנה המזל. עוד אמרו, שגם האסטרולוגים המוכשרים ביותר לא יצליחו לחזות במדויק את העתיד, שכן נתן ה' בחירה חופשית לאדם, ועל ידי מעשיו הטובים או הרעים הוא יכול לשנות את גורלו. במיוחד הדברים אמורים ביחס לישראל, שקיבלו את התורה והמצוות, ועל ידן הם יכולים להתרומם אל מעל הכוכבים והמזלות ולתקן את עצמם ואת העולם כולו, ומנגד, אם יבחרו ברע ייענשו יותר. לכן לדעת רוב החכמים (שבת קנו, א-ב): "אין מזל לישראל", היינו שמפות האסטרולוגיה שצופות את מזלם של ישראל אינן נחרצות, וביכולתם לשנות את גורלם על ידי בחירתם ומעשיהם (ראו בהלכה הבאה).
וכן אמר האמורא רב (שם), שלאחר שבחר ה' באברהם אבינו להקים מזרעו את עם ישראל, פנה אברהם אבינו לקב"ה ואמר: "רבונו של עולם, נסתכלתי באיצטגנינות (במפה האסטרולוגית) שלי, ואיני ראוי להוליד בן! אמר לו: צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל". שכן מה ראית? שכוכב צדק נמצא במערב ולכן אינך יכול להוליד, הנה אני מעבירו למזרח, ואתה יכול להוליד. כיוצא בזה אמרו חכמים (ברא"ר מד, י), שאמר אברהם אבינו לפני ריבונו של עולם: המזל דוחק אותי שאיני יכול להוליד. אמר לו הקב"ה: אכן 'אברם' ו'שרי' אינם יכולים להוליד, אבל כיוון ששיניתי את שמכם ל'אברהם' ו'שרה', אתם יכולים להוליד.
כמו כן, אמרו חכמים (סוטה יב, ב) על החוזים בכוכבים שהם "צופים ואינם יודעים מה צופים, מהגים ואינם יודעים מה מהגים". החוזים של פרעה צפו שמושיעם של ישראל עומד להיוולד והוא עומד ללקות במים, עמד פרעה וגזר (שמות א, כב): "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ". כיוון שמשה הונח בתיבה ביאור – נעלם הסימן וחשבו שכבר לקה ומת וביטלו את הגזירה, ולא הבינו שמה שראו הוא שמשה עתיד ללקות על 'מי מריבה' ובשל כך לא ייכנס לארץ.
כיוצא בזה סיפרו חכמים (שבת קנו, ב), על האמורא שמואל שישב עם אבלט, שהיה חכם נוכרי וחוזה בכוכבים. עברו לפניהם אנשים בדרכם לקצוץ קנים סמוך לאגם. הצביע אבלט על אחד האנשים ואמר: "זה האיש ילך ולא יחזור, יכישהו נחש וימות". אמר לו שמואל: "אם בן ישראל הוא, ילך ויחזור". בעוד הם יושבים, חזר אותו אדם מהאגם, קם אבלט כדי לבדוק את משאו ומצא בו נחש מת חתוך לשתי חתיכות. התברר שאכן חזה נכון שיבוא עליו נחש, אלא שבמקום שהנחש ימית את האיש – הנחש מת. שאל שמואל את האיש: מה עשית היום? סיפר שעשה צדקה עם חבר שלא היה לו מה לאכול, ונתן לו משלו באופן שלא יתבייש. נמצא שבזכות המצווה שעשה גורלו השתנה ממוות לחיים.
עוד סיפרו (שבת קנו, ב), על בתו של רבי עקיבא שהחוזים בכוכבים צפו שביום חתונתה יכיש אותה נחש ותמות. דאג מכך רבי עקיבא מאוד, אולם לא נמנע מלחתן אותה. כשהלכה לביתה בליל חתונתה, הסירה משיערה סיכת ראש מקושטת, והניחה אותה בחור שבכותל. בבוקר נטלה את הסיכה וראתה שנחש מת נסרך אחריה. התברר שבלילה תקעה אותה בעינו של הנחש. שאל רבי עקיבא את בתו: איזה מעשה טוב עשית ביום החתונה שבזכותו ניצלת? סיפרה שלפנות ערב קרא עני על פתח הבית, ולא היה מי ששמע אותו כי כולם היו טרודים בסעודת הנישואין, אך היא שמעה אותו, לקחה את המנה שלה ונתנה לו. אמר רבי עקיבא: מצווה עשית, והיא שהצילה אותך ממיתה.
נמצא אם כן, שחכמים הביאו סיפורים שבהם האסטרולוגים חזו נכון, אך בפועל לא צדקו, כי ישראל מעל המזל, ובעזרת התורה והמצוות הם משנים את המזל. כך לימדו אותנו חכמים שאין להתייעץ באסטרולוגים אלא לדבוק בדרך התורה והמצוות, ועל ידי כך לזכות לחיים ולברכה. בתוך כך למדנו, כיצד חכמי ישראל מצד אחד מכבדים את חכמי אומות העולם ונעזרים בחכמתם, ומאידך על פי יסודות אמונת ישראל מסירים את הנזקים המוסריים העלולים להיגרם מעמדותיהם.
