נחלקו חכמים (שבת קנו, א) בשאלה האם "יש מזל לישראל", כלומר, האם המצב הרגיל בישראל הוא שהמזל קובע, ורק לעיתים נדירות הוא משתנה, או שהמצב הרגיל בישראל שהמזל גמיש לשינוי. השאלה גם נוגעת לדרך הראויה ליהודי להתנהל אל מול הקשיים והמחסומים שעומדים לפניו. האם ראוי לפעול בתוך המסגרת של מזלו בלא להתאמץ מדי לשנותו, מפני שרק לעיתים נדירות הוא משתנה; או שראוי לו להשתדל על ידי מעשים טובים ותפילות לנסות לשנות את מזלו.
שאלה זו אינה תלויה בעמדה כלפי האסטרולוגיה, שכן במקום 'מזל' ניתן לדבר על 'גורל' שתלוי בשלושה גורמים: א) הגֵנים שקובעים את כישרונו, נטיותיו הנפשיות, מראהו, בריאותו ונטייתו לקבל מחלות מסוימות. ב) הסביבה שבה נולד, שמשפיעה מאוד על יכולתו לפתח את כישרונותיו. אינו דומה הנולד למשפחה של צדיקים או פושעים, עשירים או עניים, מלומדים או נבערים, בתקופה של שגשוג או בתקופה של מלחמה או רעב, לעם עני ומדוכא או לעם עשיר ומצליח. ג) הייעוד המיוחד שהועיד לו ה' – יש מי שגורל ייעודו להתמודד עם ניסיון של עוני, ויש מי שגורל ייעודו להתמודד עם ניסיון של עושר, וכיוצא בזה.
כלומר, ה' ברא את בני האדם שונים זה מזה ובתנאים שונים זה מזה, מפני שלכל אדם ייעוד משלו, כדי שביחד יוכלו כל בני האדם לגלות את דבר ה' וברכתו לעולם. ואין זה משנה אם הדבר מתגלגל דרך המזלות והכוכבים או בדרכים אחרות, בכל אופן בהשגחה פרטית ה' נותן לכל אדם מזל או גורל, שעל ידו יוכל להוסיף את חלקו המיוחד לתיקון העולם. וכפי שאמרו חכמים (נדה טז, ב): "אותו מלאך הממונה על ההריון… נוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו: רבונו של עולם, טפה זו מה תהא עליה? גבור או חלש? חכם או טיפש? עשיר או עני? ואילו 'רשע או צדיק' – לא אמר…". מפני שהבחירה נתונה בידי האדם אם להיות רשע או צדיק, שנאמר (דברים י, יב-יג): "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלוֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ? כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹוהֶיךָ, לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹוהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ".
לדעת רבי חנינא "יש מזל לישראל", כלומר לכל אדם גורל משלו, שנותן מסגרת לחייו, ובתוך המסגרת הזו עליו להשתדל לחיות באופן הטוב ביותר, ולהרבות בתורה ובמצוות כפי יכולתו. ואף שלעיתים בזכות התורה והמצוות הגורל משתנה, בדרך כלל אינו משתנה, ולכן אין ראוי להתאמץ לשנותו.
מנגד, לדעת רבי יוחנן "אין מזל לישראל", כלומר, למרות שלכל אדם גורל משלו, ובדרך כלל הוא אינו משתנה, כיוון שישראל קיבלו את התורה, ביכולתו של אדם לשנות את מזלו. ולכן ככלל אין ראוי לאדם להתחשב במזל, אלא להציב את המטרות הראויות בעיניו לשם שמיים ולנסות להגשימן, בלא לחשוש שהמזל עומד כנגדו. שנאמר (ירמיהו י, ב): "כֹּה אָמַר ה': אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ, וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ, כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה" – "גויים יֵחַתּוּ, ולא ישראל". וכן דעת רוב החכמים שהובאו בתלמוד (שבת קנו, א), שדבריהם הובאו בהלכה הקודמת.[2]
לגבי כלל ישראל, מוסכם שהמזל אינו חל, אלא הנהגתם תלויה במעשיהם או ברצון ה', כמבואר במקומות רבים בתורה (שו"ת רשב"א א, קמח; מהרש"א שבת קנו, א).
