אסור לשאול חוזים בכוכבים מה יהיה בעתיד, ונחלקו הראשונים מהי חומרת האיסור. לדעת הרמב”ם, השואל חוזים בכוכבים עובר על איסורי ‘מעונן’ ו’מנחש’, שהם מכלל איסורי הכשפים, שנאמר (דברים יח, ט-יב): “כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹוהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. לֹא יִמָּצֵא בְךָ… מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף… כִּי תוֹעֲבַת ה’ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה”. וכפי שאמר רבי עקיבא (סנהדרין סה, ב), מְעוֹנֵן הוא “המחשב עתים ושעות, ואומר: היום יפה לצאת, למחר יפה ליקח”. וכן ביארו חכמים (שם סו, א), את הפסוק (ויקרא יט, כו): “לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ” – “כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות ובכוכבים”. וכיוון שיש בכך איסור לא תעשה, אם עשה אדם מעשה על פי מה שייעצו לו, כגון שקנה בעת שאמרו לו שכדאי לקנות, חייב מלקות (רמב”ם ע”ז יא, ח-ט; לעיל כד, ב).
אולם לדעת הרמב”ן, כיוון שהאסטרולוגים אינם מחשבים את העתידות בעזרת כשפים או קסמים אלא בדרך של חכמה, אין באסטרולוגיה איסור “לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ”. אלא שאסור לשאול עתידות מאסטרולוגים מפני שמצווה להתהלך עם ה’ בתמימות, וכפי שאמרו חכמים (פסחים קיג, ב): “מניין שאין שואלין בכלדיים (חוזים בכוכבים), שנאמר (דברים יח, יג): “תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה’ אֱלוֹהֶיךָ”. כלומר, אין לחפש תחבולות לדעת את העתיד, אלא אם יגלה לנו ה’ את העתיד על ידי נביא או אורים ותומים – נדעהו. ואם לא – נסמוך על ה’, שגם אם יארע לנו מאורע מצער, הוא נועד להיטיב לנו. ואם נמצא תחבולה לדעת את העתיד ולהתחמק מאותה צרה, סופנו שנסבול מצרות רבות יותר, שכן אותה צרה שצריכה להגיע, תגיע לבסוף באופן חמור יותר. לכן נצטווינו לנהוג בתמימות עם ה’, ולקבל את כל המאורעות שיבואו לנו באמונה, ומתוך כך נצמח ונתקדם על ידם (לעיל יט, יב-יג). אמנם האיסור הוא לפנות אל האסטרולוגים אבל אין איסור להסתמך על דבריהם, ולכן אם נודע לאדם מאסטרולוגים שנאמנים עליו שדבר מסוים מסוכן עבורו, והוא חושש מכך, מותר לו להימנע מלעשותו. וכן נפסק בשולחן ערוך (שו”ע ורמ”א קעט, א-ב).[3]
לסיכום ישנן שלוש דעות: א) לרמב”ם, השואל אסטרולוגים עובר באיסור ‘לא תעוננו’ ומבטל עשה של ‘תמים תהיה’. וכן דעת פסקי רי”ד (סנהדרין סה, ב); סמ”ג (לאוין נג); טור (קעט); ואחיו ר’ יהודה בן הרא”ש (זכרון יהודה צא); קרית ספר (אזהרה מז); תפארת ישראל (קידושין ד, יכין סו, בועז א); יהודה יעלה (אסאד, ח”ב אה”ע כד).
ב) לרמב”ן, האיסור מחמת עשה של ‘תמים תהיה’ וגם כי הם מרבים לטעות, אבל כיוון שלעיתים הם צודקים, מי שנודע לו מהם שדבר מסוים מסוכן – מוטב שיימנע מכך (המיוחסות רפג, הוספות למצוות עשה ח). וכן דעת היראים (רלט; תלא); ריטב”א (שבת קנו, ב); נימוקי יוסף (סנהדרין טז, ב, ברי”ף); ר”ן (סנהדרין סה, ב; דרשות יא); ר”י אבן שועייב (ויקרא יט, כו). וכן נראה מדברי ב”י ושו”ע קעט, א-ב, וכ”כ רמ”א במפורש שם. וכ”כ שו”ת רבי בצלאל (טו, ב); לבוש (קעט, א-ב); מנות הלוי (פרק ט, יג-טו); חכמת אדם (איסור והיתר פט, ג); חסד לאלפים (יו”ד קעח-קפב), ועוד רבים.
ג) יש מתירים לחזות עתידות על ידי אסטרולוגיה, ולדבריהם האיסור לחזות עתידות הוא רק כאשר הדבר נעשה בהקשר של ע”ז, ואילו האסטרולוגיה היא חכמה מדעית. כך דעת אבן עזרא (לעיל הערה 1); רלב”ג (ויקרא יט, כו); והובאה דעה זו במאירי (סנהדרין סח, א); משכנות הרועים (מערכת אות ג, ז, גורל). והרשב”א (א, תיג) כתב, שאפשר שאין בזה איסור. ויש נוהגים כך עד היום. אולם כאמור לדעת רובם המכריע של הראשונים והאחרונים, אסור לחזות עתידות באסטרולוגיה.
הכל מסכימים, שגם מי שדואג שאולי האסטרולוגים צודקים, במקום מצווה אין לו לחשוש מדבריהם. לכן, למרות שהאסטרולוגים אמרו לרבי עקיבא שבתו תמות ביום חתונתה, ורבי עקיבא דאג מכך, לא נמנע מלהשיאה.
