ביציאת מצרים, יחד עם יציאתם של ישראל משעבוד לחירות, גם האמונה שהיתה משועבדת לתפישות האליליות ולמעשי המכשפים – יצאה מחושך לאור. כי זהו ייעודו של עם ישראל, להתמודד עם המחשכים הקשים ביותר, ודרך תולדות חייו לגלות את אור האמונה הטהורה ולהביא גאולה לעולם, שנאמר (ישעיהו מג, כא): “עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ”. לכן השתעבדו ישראל דווקא במצרים, שבה היתה האמונה האלילית המגושמת ביותר (ראו מהר”ל גבורות ה’ פרק ד). ובה היו המכשפים הגדולים ביותר, וכפי שאמרו חכמים (קידושין מט, ב): “עשרה קבים כשפים ירדו לעולם, תשעה נטלה מצרים ואחד כל העולם כולו”.
ואף שיכול היה ה’ להוציא את ישראל ביום אחד, הקשה את לב פרעה למאן לשלחם, כדי שיהיה צורך להכות את מצרים בעשר מכות, וכך ייוודע לעולם כולו כי ה’ מושל על כל הכוחות שבעולם, ואף אלילי מצרים ומכשפיהם אינם יכולים לעמוד נגדו. שנאמר (שמות ז, ד-ה): “וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם, וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי – אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל – מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה’, בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם” (דרשות הר”ן ג; אברבנאל שמות ד, י).
כבר מתחילה, כאשר באו משה ואהרן בשליחות ה’ לדרוש מפרעה לשלח את ישראל, התחזק פרעה באליליו ובמכשפיו ואמר: “מִי ה’ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל? לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה’, וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ” (שמות ה, ב). לפיכך צווה ה’ את משה ואהרן (שמות ז, ט-יג): “כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת, וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’, וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין. וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן, וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם”. באותה שעה תמהו חכמי מצרים על משה ואהרן שמעיזים להתמודד כנגדם בכשפים, שהרי מכשפי מצרים הם הגדולים בעולם (ראו מנחות פה, א).
לאחר מכן צווה ה’ את משה להכות את מצרים בדם, וגם החרטומים הראו שהם יכולים בכשפיהם להפוך מים לדם, שנאמר (שם ז, טו-כב): “כֹּה אָמַר ה’ בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה’, הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם… וַיָּרֶם (אהרן) בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו, וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם… וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם, וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'”. גם במכת צפרדע עמדו המכשפים כנגד ה’, שנאמר (שם ח, ב-ג): “וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם וַיַּעֲלוּ אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם”.
וכן ניסו במכת כינים, שנאמר (שם ח, יג-יד): “וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ, וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה, כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ, וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה”. אז הבינו החרטומים שהמכות אינן על ידי כשפים אלא מאת ה’, “וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלוֹהִים הִוא” (שם טו; רש”י).
פרעה המשיך להכביד את ליבו, והמכות שהיכה ה’ את מצרים הלכו וגברו, עד שרבים מהמכשפים הכירו בכוחו הגדול של ה’. אמרו חכמים (זוהר ח”ב קצא, א), שחלקם הצטרפו לישראל, שנאמר (שמות יב, לח): “וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם”. אולם בהמשך, כאשר משה רבנו בושש לרדת מהר סיני, היו שם מכשפים שגרמו בכשפיהם שהזהב שהתיך אהרן נעשה לעגל הזהב, והם שהחטיאו את ישראל באומרם: “אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” (שמות לב, ד ורש”י; ראו פנה”ל גיור ג, א).
