התמימות מביאה לחכמה, שכן המנסים לדעת נסתרות ועתידות, מזניחים את מה שהם יכולים ללמוד ולדעת בעזרת השכל שה’ העניק להם, ובמקום זאת מנסים להשיג על ידי כשפים דבר שאין ביכולתם להשיג באופן מלא. כך יוצא שגם אם לעיתים יצליחו לדעת נסתרות, בעקבות ההתרשלות בפיתוח היכולת לבחון את המציאות על ידי השכל, ישגו פעמים רבות בטעויות יותר חמורות. חוזי העתידות חושבים שהתמים טיפש, שאינו נעזר במכשפים לדעת נסתרות. אולם באמת התמים חכם מהם, כי הוא אינו מנסה לדעת דברים שמעבר להשגת שכלו, ובזכות כך ימקד את כל מאמציו בתחום השגתו, ויזכה להיות חכם באמת.
לכן דווקא התמימות מביאה הצלחה, שכן התמים נעזר בשכלו ובשכלם של חבריו כדי לתכנן את מעשיו, ועוסק בחריצות ביישובו של עולם. בזכות תמימות אמונתו הוא אינו מתפתה לקצר את דרכו על ידי היעזרות במכשפים וחוזי עתידות למיניהם, מפני שהוא מקבל את הנהגתו של ה’, ויודע שהטבע נברא על ידי ה’ כדי שכאשר ינסה במסגרתו לבנות את חייו, יזכה להתעלות באמת. וגם אם יהיו לו כישלונות, הם יהיו לטובתו, כי יעניקו לו לקחים שיקרבו אותו להצלחה אמיתית. לעומת זאת, הבוחרים להיעזר בכוחות שונים מחוץ לדרך הטבע, במקום לתקן את דרכיהם, לעבוד בחריצות ולשקוד על פיתוח אמצעים לשכלל את העולם בדרך הטבע, מחפשים דרכים קצרות וקלות להתעשר ולזכות בכבוד. ואף אם יצליחו להתעשר בעזרת כשפים, לטווח ארוך לא ירוויחו, כי במקום להפיק לקח מהצרות ולהיבנות מהמאמץ לעסוק ביישובו של עולם, יישארו עם כל פגמיהם וחסרונותיהם, ובעקבות זאת יפסידו את עושרם וכבודם וינחלו יגון ואנחה.[13]
וכן נצטווה אברהם אבינו, ראש המאמינים (בראשית יז, א-ב): “הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד”. כלומר, דווקא על ידי הליכה בתמימות, בלא לחפש דרכים עקלקלות להרבות עושרו, יזכה לברכה רבה יותר, כי ידבק בדרכי ה’ ויזכה לברכתו. וכן לימד לבניו ולתלמידיו, וכפי שאמרו חכמים (אבות ה, יט), שתלמידיו של אברהם אבינו הם בעלי מידות הפוכות מתלמידי בלעם הרשע (לעיל הלכה ח). בעלי ‘עין טובה’, שאינם מקנאים בחבריהם אלא שמחים בחלקם. ‘רוח נמוכה’ – ענוותנים ומקבלים את הנהגת ה’ באהבה. ‘נפש שפלה’ שאינם מתאווים למה שאין בידם. בזכות כך הם זוכים ליהנות בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר (משלי ח, כא): “לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא”.
