פרק פרק יב - לקראת תפילת שחרית

משעה שעלה עמוד השחר, אסור לאדם ללכת לפתחו של חברו או אביו או רבו ולברכו בשלום או בכל ברכה אחרת. ואם עשה כן, הרי שהחשיבו יותר מהקב"ה, שלפני שעמד להודות ולהתפלל לקב"ה – הלך לברכו בשלום (ברכות יד, א).^[1]

ואם עבר בדרכו ליד ביתו, ומדרכי הנימוס המקובלים ביניהם ראוי שיכנס אצלו לברכו, רשאי לברכו ב'בוקר טוב', אבל לא יאמר לו 'שלום', מפני ששמו של הקב"ה 'שלום', ואין לכבד בשר ודם בשמו של הקב"ה לפני התפילה (שו"ע או"ח פט, ב).

ואם פגשו בדרך, כיוון שלא התכוון לכבדו, לדעת רוב הפוסקים מותר לומר לו 'שלום', ויש אומרים שגם במקרה זה מוטב לומר לו 'בוקר טוב' ולא 'שלום', כדי שיזכור על ידי כך שעדיין לא התפלל, ולא יתעכב בדברי חול לפני התפילה. וכן ראוי לנהוג (עי' מ"ב פט, טז). ואם חברו שכבר סיים את תפילתו פגשו בדרכו לבית הכנסת והקדים לו שלום, יענה לו שלום למרות שעדיין לא התפלל (מ"ב פט, טז).

האיסור הוא להקדים לפתחו של חברו או אביו או רבו כדי לכבדו, אבל לצורך מצווה מותר. לפיכך, אם אביו צריך שילווהו לבית הכנסת, מותר להשכים לפתחו ולקחתו לבית הכנסת, ולכתחילה יאמר לו 'בוקר טוב' ולא 'שלום'.

וכן אם הוריו עומדים לטוס מהארץ, ומצד כיבוד הורים הוא צריך ללוותם ולסייע להם, ואם ימתין עד אחר התפילה הוריו כבר יטוסו – יאמר תחילה את ברכות השחר, ואח"כ ילווה אותם לנמל התעופה, ואח"כ יתפלל (הוריו יתפללו במטוס). וכן כאשר הוא צריך לקבל את פני הוריו בחזרתם לארץ.^[2]

משעה שעלה עמוד השחר, אסור לאדם לעסוק במלאכתו קודם שיתפלל. מפני שהקודש קודם לחול, וכבוד שמיים קודם לצרכיו של בשר ודם. לפיכך, צריך להודות תחילה לה' ולהתפלל לפניו ורק אחר כך לעסוק בצרכיו. אמרו חכמים (ברכות יד, א): "כל המתפלל ואחר כך יוצא לדרך, הקב"ה עושה לו חפציו".

בדרך כלל עדיף להתפלל ביחידות לפני תחילת העבודה, מאשר להתחיל בעבודה ואח"כ להפסיק כדי להתפלל במניין. לדוגמה, מי שצריך להתחיל לעבוד בשעה שש וחצי, והמניין היחיד במקומו הוא בשעה שבע וחצי – מוטב שיתפלל ביחידות לפני תחילת העבודה, כדי שלא יקדים את עבודתו לתפילתו (מ"ב פט, כ).

אבל לפני שעלה עמוד השחר רשאי להתחיל לעסוק במלאכתו, שהואיל ועוד לא הגיע זמן תפילת שחרית, אינו נחשב כמי שמקדים צרכיו לתפילתו. ויקפיד לומר לפני כן את ברכות השחר, שזמן אמירתן הוא סמוך לקימה מהשינה. וכיוון שהתחיל במלאכתו לפני זמן התפילה, רשאי להמשיך במלאכתו גם אחר שעלה עמוד השחר, ובתנאי שיספיק להתפלל לפני סוף זמן התפילה (שו"ע פט, ז; מ"ב פט, לז; ע, כג).^[3]

מותר לעסוק לפני התפילה בצורכי מצווה, שאין אלו חפציו האישיים אלא חפצי שמיים. לדוגמה, ביום שישי, אם יש חשש שאחר התפילה לא ישארו בחנות מאכלים לשבת קודש, מותר לקנותם לפני התפילה (מ"ב רנ, א, כה"ח פט, כה). אבל שלא לצורך מצווה, אפילו פריט אחד אסור לקנות. ואם לא נותר בביתו אוכל לתת לילדיו היוצאים ללמוד בבית הספר, מותר לקנות את המאכלים הנצרכים לפני התפילה, שאף זה בכלל צרכי מצווה.

פעולות קטנות אינן נחשבות מלאכה, ואין העושה אותן נחשב כמי שעושה חפציו לפני התפילה. לדוגמה, מותר לאדם לסדר את מיטתו לפני התפילה או להוציא את האשפה מביתו לפח המרכזי. וכן מותר לעיין מעט בעיתון. וכן מותר להתעמל מעט לפני התפילה.

מותר להכניס כביסה ממוינת למכונה ולהפעילה, מפני שזו פעולה קטנה. אבל אסור למיין את הכביסה ולהכניסה למכונה (הליכות שלמה ב, ה).

אסור לבשל ולאפות לפני התפילה, אבל מותר להדליק את האש מתחת לסיר שהוכן מאתמול, או להכניס לתנור האפייה תבנית שהמאכלים שבתוכה הוכנו מאתמול.

מותר בשעת הצורך להלביש את הילדים ולהכין להם כריך לפני צאתם לגן ולבית הספר, מפני שזו פעולה קטנה ויש בה גם מצווה.

מותר לכתוב חידושי תורה בכתב או במחשב לפני התפילה, אבל אסור לכתוב דברי רשות.^[4]

בכלל האיסור לעסוק בצרכיו קודם התפילה, אסור גם להסתפר ולהיכנס למרחץ (רמב"ם תפילה ו, ז). אבל חובה ליטול את הידיים, וראוי לשטוף את הפנים ולצחצח שיניים לקראת התפילה (שו"ע ד, יז; מו, א).

מותר לטבול במקווה לפני התפילה, מפני שאין בכך פגיעה בכבוד התפילה אלא להיפך – הכנה והיטהרות לקראתה.

וכן מותר להתרחץ ולהסתבן במקלחת לקראת התפילה, מפני שרחצתו לצורך ניקוי והתרעננות ולא פינוק. ועוד, שרחיצת כל הגוף בתשעה קבין של מים, שהם כאחד עשר ליטר, מהווה הכנה והיטהרות לקראת התפילה (עיין שו"ע או"ח פח, א, מ"ב פט, ד, ומנח"י ד, כא. ראו פניני הלכה מועדים א, טז, 8).^[5]

וכן אסור להסתפר לפני התפילה, אבל לגבי גילוח התעורר ספק. יש אומרים שגם גילוח בכלל תספורת האסורה. אבל נראה להלכה, שהרגיל להתגלח בכל יום, רשאי להתגלח לפני התפילה, מפני שהגילוח אצלו הוא חלק מפעולות הקימה בבוקר ואינו נחשב כעשיית חפציו לפני התפילה. ובמיוחד יש להתיר אם הוא עושה זאת כהכנה לכבוד התפילה.^[6]

לפני שיעלה עמוד השחר רשאי אדם לצאת לדרכו, ובלבד שיתכנן את דרכו באופן שיספיק להתפלל שחרית בזמן. אבל אחר שעלה עמוד השחר, אסור לאדם לצאת לדרכו, אלא קודם עליו להתפלל ורק אח"כ יצא לדרכו. ואפילו אם הוא צריך לצאת לדרכו מוקדם, כך שבמקומו לא יוכל להתפלל במניין, ואילו במקום שאליו הוא נוסע עוד יוכל להתפלל במניין אחר נסיעתו, עדיף שיתפלל ביחיד לפני צאתו לדרך (מ"ב פט, כ).

האיסור הוא לצאת לדרך ארוכה, שזוהי משמעות 'יוצא לדרך'. ויש מי שפירש שהמדובר בדרך האורכת לפחות 72 דקות (אור לציון ח"ב ז, ו), ובשעת הצורך אפשר לסמוך על דבריו. לכן, מי שנאלץ לצאת מוקדם, לפני שעת התפילה במניין שבמקומו, ובמקום שאליו הוא נוסע יוכל להתפלל במניין, אם דרכו אורכת פחות מ-72 דקות – עדיף שיצא תחילה לדרכו ויתפלל אח"כ במניין. ואם דרכו אורכת יותר מ-72 דקות – מוטב שיתפלל תחילה במקומו ביחיד. ובשעת הדחק, כגון שאם יצא לדרכו אחר התפילה, יאחר לעבודתו או יפסיד זמן מרובה בשל העומס בכבישים, גם כאשר הדרך אורכת יותר מ-72 דקות, יוכל לצאת לדרכו אחר ברכות השחר, ולהתפלל אחר נסיעתו (עי' רמ"א פט, ג; ח"א א, טז; מ"ב צ, נג).^[7]

כאשר הנסיעה היא לשם התפילה, כגון שנוסע לתפילת שחרית בכותל, גם כשהנסיעה אורכת יותר מ-72 דקות, מותר להקדימה לתפילת שחרית, מפני שאינה לצרכים אישיים (אור לציון שם).

משעה שעלה עמוד השחר אסור לאכול או לשתות משקה קודם התפילה. וסמכו חכמים (ברכות י, ב) את דבריהם על הפסוק (ויקרא יט, כו): "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם", ופירשו: "לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם".^[8] עוד אמרו: "כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל, עליו הכתוב אומר (מלכים א, יד, ט): "וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ" (גווך רומז לגאוותך), אמר הקב"ה: לאחר שנתגאה זה – קיבל עליו מלכות שמים"?!

אבל מים מותר לשתות קודם התפילה, מפני שאין בשתייתם שום צד של גאווה. וכן מותר לאכול מאכלים ומשקים שנועדו לרפואה, שהואיל והם לרפואה אין באכילתם צד של גאווה (שו"ע פט, ד). לדוגמה, מותר למי שסובל מעצירות לאכול לפני התפילה שזיפים, הואיל והוא אוכלם לרפואה (עי' במ"ב פט, כד).

היה רעב מאוד עד שאינו יכול להתרכז בתפילה, רשאי לאכול לפני התפילה, מפני שדינו כחולה שנאלץ לאכול ואין באכילתו גאווה (שו"ע פט, ד, ועי' מ"ב כו).

אדם חלש שמסוגל להתפלל ביחיד ואח"כ לאכול ארוחת בוקר, אבל אינו יכול לדחות את שעת הארוחה עד אחר זמן התפילה במניין – עדיף שיתפלל ביחיד ויאכל לאחר התפילה. ולכתחילה, טוב שילך אחר הארוחה למניין כדי לשמוע קדיש ו'קדושה' (באו"ה פט, ג, וראו עוד בהלכה הבאה ובהערה 9).

קטן שעוד לא הגיע לגיל בר מצווה, רשאי לאכול לפני התפילה, שכל מה שמחנכים את הקטנים שלא לאכול מאכלים אסורים הוא כאשר המאכל אסור מצד עצמו, מפני שאינו כשר. אבל כאשר תקנו חכמים סייג שלא לאכול לפני התפילה או לפני הקידוש, כיוון שאין במאכלים עצמם איסור, אין הקטנים חייבים בסייג זה (מ"ב קו, ה; יבי"א ח"ד יב, טו; אמנם בכה"ח קו, יא, מחמיר).

הרגיל לשתות תה או קפה בבוקר, ובלעדיהם אין דעתו מתיישבת עליו, מותר לו לשתותם לפני התפילה, שאין בשתייתו גאווה אלא צורך, כדי שדעתו תתיישב ויוכל לכוון בתפילה. ויש אנשים שרק אחר שעתיים מקימתם מרגישים צורך לשתות קפה, ועל כן בימות החול שהתפילה קצרה, מוטב שלא ישתו קפה לפני התפילה, אבל בשבתות וימים טובים, שהתפילה נמשכת בהם זמן רב, מוטב שישתו קפה לפני התפילה.

מי שמתקשה לשתות את הקפה או התה בלא סוכר, רשאי לערב בהם סוכר כדי שיוכל לשתות וליישב את דעתו. אבל לא יוסיף חלב בקפה. ומי שבלא חלב אינו יכול לשתות את הקפה – כיוון שהוא שותה כדי ליישב את דעתו, מותר לו להוסיף גם חלב לקפה.

לפני תפילת השבת רבים מקילים לאכול עוגות, אבל מנהגם מוטעה ואין להם על מה לסמוך. שכל מה שהתירו הוא רק לשתות קפה שנחשב כמים, ומי שהתרגל לשתותו מתמכר לקפאין, ובלא שישתה אותו אין דעתו מתיישבת עליו. אבל אכילת עוגות היא האכילה האסורה לפני התפילה. ורק מי שהוא רעב מאוד או שחושב שבהמשך יהיה רעב מאוד, עד שלא יוכל לכוון כראוי בתפילתו, מותר לו להקל ולאכול מעט עוגות לפני התפילה.^[9]

איסור אכילה ושתייה מתחיל מעמוד השחר, שאז הוא הזמן המוקדם ביותר לתפילת שחרית. וגם בחצי שעה שלפני עמוד השחר אסור לקבוע סעודה, שמא יגרר בסעודתו וישכח לקרוא קריאת שמע ולהתפלל. אבל לאכול אכילת ארעי מותר לפני עמוד השחר. לפיכך, מותר לאכול בחצי שעה זו ירקות ופירות בלא הגבלה; תבשילים העשויים ממיני מזונות, כפתיתים ואיטריות, מותר לאכול פחות משיעור קביעות סעודה; ופת ועוגה מותר לאכול פחות משיעור 'כביצה' (שו"ע רלב, ג, מ"ב לד-לה; שעה"צ פט, לג).

לפני חצי שעה הסמוכה לעמוד השחר, מותר לאכול הכל. ובכל אופן, בשעה שיגיע עמוד השחר, צריכים להפסיק כל אכילה ושתייה (שו"ע פט, ה, מ"ב כז, וכט).

על פי הקבלה, יש נוהגים להחמיר, שכל מי שקם אחר שינת קבע בלילה, ואפילו קודם חצות הלילה, לא יאכל ולא ישתה עד אחר תפילת שחרית. ואף שלהלכה מותר לאכול ולשתות לפני עמוד השחר, המהדרים נזהרים בזה. אבל אם חסרון האכילה או השתייה יגרום לביטול תורה, מוטב לאכול ולשתות לפני עמוד השחר (מ"ב פט, כח). וכן הנוהגים לקום בליל שבת לאמירת בקשות, רשאים לאכול ולשתות, אם על ידי כך הם מתעוררים יותר לעבודת ה' (והנוהגים על פי הקבלה מחמירים בזה, ראו כה"ח פט, כח; מג; יבי"א ח"ה כב, ה-ו).

הורו חכמים לקרוא קריאת שמע של שחרית בתפילין, שנאמר בפרשת 'שמע': "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו, ח), ובפרשת 'והיה אם שמוע': "וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם" (דברים יא, יח), ואין ראוי לקרוא פסוקים אלו בלא תפילין. עוד אמרו: "כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין – כאילו מעיד עדות שקר בעצמו" (ברכות יד, ב).

אולם גם מי שאין לו תפילין, צריך לקרוא קריאת שמע, הואיל ואלו שתי מצוות שאינן מעכבות זו את זו, ואם לא זכה לקיים מצוות תפילין, לפחות יקיים מצוות קריאת שמע. ואינו נחשב כמעיד עדות שקר, הואיל והוא אנוס (מ"ב מו, לג).

גם תפילת עמידה של שחרית ראוי להתפלל בתפילין, וזהו חלק מקבלת עול מלכות שמיים בשלמות (ברכות טו, א).

הסתפקו האחרונים לגבי מי שאין לו תפילין, וחברו יכול לתת לו אחר התפילה להניח את תפיליו: האם עדיף שיתפלל במניין בלא תפילין, ואחר התפילה יניח תפילין; או שעדיף שיתפלל בתפילין ביחידות. למעשה, דעת רוב הפוסקים שמוטב להתפלל בתפילין ביחידות. אמנם הרוצה להתפלל עם המניין בלא תפילין, ואח"כ להניח תפילין – רשאי.^[10]

ראוי גם להתעטף בציצית לפני התפילה, מפני שהפרשה השלישית של קריאת שמע עוסקת במצוות הציצית, וראוי לאומרה תוך שמקיימים את מצוות הציצית. נוהגים בעת אמירת קריאת שמע לאחוז את הציציות ולנשקן מספר פעמים (כמבואר בהמשך טו, יא). ואף שגם בטלית קטן מקיימים את מצוות ציצית, נוהגים להוסיף ולהתעטף בטלית גדול לכבוד תפילת שחרית. אמנם לפני הנישואין, רוב יוצאי אשכנז נוהגים להסתפק בטלית קטן, ורק לאחר החתונה מתחילים להתעטף בטלית גדול בתפילת שחרית (ראו פנה"ל חפצי קודש א, ד, 3).

מקדימים את ההתעטפות בטלית להנחת התפילין, שהתפילין מקודשות מהציצית, וראוי שאדם יעלה מדרגה לדרגה במעלות הקדושה (שו"ע כה, א).

בנוסף לכוונה הרגילה שצריך לכוון בעת עשיית כל המצוות, שהיא הכוונה לקיים את מצוות ה', למדנו בתורה שמצוות ציצית נועדה להזכיר לנו את כל מצוות ה' כדי שנקיימן, ומצוות תפילין נועדה לקשור את לבבנו ומוחנו לעבודתו, ולהזכיר לנו את ייחודו ואת יציאת מצרים (שו"ע ח, ח; כה, ה). כוונות אלו נדפסו בסידורים, ואף שאין חובה לאומרן, נכון להרהר בהן (ראו פנה"ל חפצי קודש א, ה, לעניין ציצית; ג, ב, לעניין תפילין).

המהדרים נוהגים להתעטף בטלית ולהניח תפילין בביתם, והולכים לבית הכנסת כשהם מעוטרים בהן (שו"ע כה, ב). ואף אם על ידי כך לא יזכו להיות מעשרה הראשונים, עדיף שיניחו את התפילין בבית ויבואו לבית הכנסת מעוטרים בתפילין (עיין מ"ב צ, מז).

מפני קדושת התפילין, אסור להסיח את הדעת מהן בכל משך הנחתן (שו"ע כח, א; ראו פנה"ל חפצי קודש ג, טו).