כה – אסטרולוגיה

א – אסטרולוגיה

אסטרולוגיה היא שיטה שמבוססת על אמונה שהכוכבים והמזלות הנעים במסלולם בשמיים משפיעים על כל הקורה בעולם, משום שהחיים על הטוב והרע שבהם, שופעים ממרומים דרך מצבם של הכוכבים והמזלות. הכוכבים, היינו שבעת הכוכבים שהיו נחשבים ככוכבי לכת: שבתאי, צדק, מאדים, חמה (שמש), נוגה, כוכב, לבנה (ראשי תיבות: שצ"ם חנכ"ל). המזלות, היינו שתים עשרה סדרות כוכבים רחוקים שיוצרים בשמיים כעין צורות שעל שמן הם נקראים: טלה, שור, תאומים, סרטן, אריה, בתולה, מאזניים, עקרב, קשת, גדי, דלי, דגים. כיוון שכוכבי השמיים נעים במסלולם, השפעתם משתנה בכל עת לפי מצב הכוכבים והמזלות, כאשר לכל חודש מזל משלו, ולכל יום ושעה סדרי כוכבים משלהם, ולפי השילוב ביניהם עורכים האסטרולוגים את מפת הלידה של האדם וחוזים את גורלו. וכן לגבי גורל העמים והמדינות, לפי מצב הכוכבים בעת הקמתם או בעת אירועים חשובים שאירעו להם, קובעים אילו מאורעות, הזדמנויות או קשיים צפויים להם בעתיד.

במשך אלפי שנים חכמות האסטרונומיה והאסטרולוגיה היו משולבות יחד, וחכמי אומות העולם, ובכללם חכמי בבל, אשור, מצרים ויוון, האמינו באסטרולוגיה. במשך הזמן קמו חכמים שערערו על אמינות האסטרולוגיה, עד שבתהליך הדרגתי נוצרה חלוקה ברורה ביניהן. האסטרונומיה התפתחה כמדע מדויק שמתקדם בעזרת טלסקופים משוכללים שעל ידם ניתן לראות כוכבים, מערכות כוכבים וגלקסיות רחוקות, ועל פי הצפייה בהם ניתן לחשב את מסלול תנועתם ואת כוחות הכבידה המשפיעים עליהם. ואילו האסטרולוגיה היא שיטה שמאמיניה לא הצליחו להוכיחה באופן מדעי, ולכן רבים סוברים שאין בה אמת.

ככלל, בימי התלמוד, כאשר היתה הסכמה כללית בין חכמי אומות העולם שהאסטרולוגיה היא חכמה אמיתית, חכמי ישראל לא חלקו עליהם. בתלמוד (שבת קיט, א), אף הובאו סיפורים שנשענים על תפישה זו, כדוגמת הסיפור על 'יוסף מוקיר שבת', שגר במקום שבו התגורר נוכרי בעל נכסים רבים. אמרו הכלדיים (החוזים בכוכבים) לאותו נוכרי, שכל נכסיו יפלו לידי יוסף. רצה הנוכרי למנוע זאת ומכר את כל נכסיו, וקנה בהם מרגלית יקרה והטמינה בכובעו. כשעבר מעל הנהר, נשבה רוח והעיפה את כובעו למים, ודג גדול בלע את המרגלית. לימים אותו דג ניצוד והובא לשוק סמוך לזמן כניסת השבת. כיוון שכולם כבר קנו את צורכי השבת, לא נמצא לו קונה, אמרו הדייגים: מן הסתם יוסף מוקיר שבת, שרגיל להדר לקנות כל מאכל טוב לכבוד שבת, ירצה לקנותו. הביאו לו את הדג והוא קנאו. כשפתח את הדג מצא את המרגלית. מכרה בסכום עתק ונעשה עשיר.

בימי הראשונים, כאשר בין חכמי האומות העולם כבר היו שסברו ששיטת האסטרולוגיה מוטעית, גם מבין חכמי ישראל היו שסברו כן (ראו להלן הערה 1). ואין להתפלא על כך שחכמי ישראל מתחשבים בחכמי אומות העולם, שכן חכמי התורה אינם מתיימרים להכריע על פי התורה בשאלות מדעיות, מפני שמגמת התורה ללמדנו את הדברים החשובים ביותר: מה טוב ומה רע, מה אסור ומה מותר, ולא להכריע בשאלות מדעיות.

ב – הסבר הוויכוח על מעמדה של האסטרולוגיה

ניתן להסביר, שכעיקרון יש אמת באסטרולוגיה, שכן כשם שברא ה' את כל הברואים, כאשר לכל נברא ייחוד משלו, כך ברא את הזמן, כאשר לכל זמן ייחוד משלו, ומסתבר שברואים שהופיעו בזמן מסוים מושפעים מאופיו המיוחד של אותו הזמן. יתרה מזו, הואיל וכל הברואים בעולם קשורים זה בזה, ניתן ללמוד כעיקרון ממערכת אחת על חברתה, ובמיוחד ממערכת חובקת עולם ככוכבי השמיים. אלא שהואיל ומצב הכוכבים מורכב מאוד, קשה לקבוע לפיהם תחזית ברורה, שכן מפת לידתו של אדם מורכבת משלושה גורמים: שעה, יום וחודש, שכל אחד מהם מורכב כשלעצמו. בנוסף, גורל כל אדם תלוי בגורל בני משפחתו, חבריו, בני עירו ועמו, ולא ניתן לערוך מפות אסטרולוגיות לכל האנשים, המשפחות, החברות והעמים. וגם אם היה ניתן, מוח אנושי אינו יכול לחשב את כולן יחד תוך ידיעה איזו מפה משפיעה יותר.

כפי הנראה, חכמי האסטרולוגיה המוצלחים היו חכמים רב-תחומיים, שהעמיקו בנפש היחיד והבינו תהליכים חברתיים, ואף ניחנו בכישרון מיסטי, שבעזרתו יכלו לזהות מתוך מכלול הנתונים שבמפה האסטרולוגית את המרכיבים העיקריים, ולקבל השראה לחזות עתידות. ואף שלא מעט פעמים טעו, כיוון שלא היו כלים טובים יותר לסייע לאנשים ולשליטים לתכנן את מהלכיהם בעתיד, רבים נשענו על תחזיותיהם.

ככל שהמדע השיטתי התפתח, גברה הדרישה לדיוק, וכיוון שהאסטרולוגים לא יכלו לדייק, חכמתם הוטלה בספק, ואנשים מוכשרים העדיפו לפתח את כישרונם בכיוון מדעי על חשבון הכישרון המיסטי. כך התמעטו האנשים המסוגלים לחזות עתידות בעזרת האסטרולוגיה. בעקבות זאת גם מסורת העברת חכמה זו נפגעה, עד שבמשך הזמן נתמעטו החכמים שמסוגלים בעזרת האסטרולוגיה להבין את אופיו של האדם ונטיותיו, וקל וחומר שאין כמעט מי שמסוגל לחזות בעזרתה עתידות.

נמצא אם כן שהסוברים שיש אמת באסטרולוגיה סמכו על המקרים שבהם אסטרולוגים הצליחו לחזות עתידות. ואילו הסוברים שהיא שקר, דרשו אחוזי חיזוי גבוהים יותר, שבהם אינה יכולה לעמוד, במיוחד בדורות שבהם מיטב הכישרון הופנה למדע מדויק על חשבון פיתוח החוש המיסטי.^[1]

ג – עמדת חכמי ישראל

כאמור, בעת שחכמי העולם הסכימו שהאסטרולוגיה היא חכמה אמיתית, חכמי ישראל לא חלקו עליהם, אולם על פי אמונת ישראל הדגישו כמה עקרונות, ששינו את היחס אליה מהיסוד, ובכך מנעו את החשש שתשפיע על ישראל לרעה. ראשית, לעומת עובדי האלילים שסברו שהכוכבים הם המשפיעים על מה שקורה בעולם, ביארו חכמי ישראל שגם הכוכבים והמזלות הם נבראים, והם רק משקפים את הגורל שקבע ה', וממילא ברצון ה' ישתנה המזל. עוד אמרו, שגם האסטרולוגים המוכשרים ביותר לא יצליחו לחזות במדויק את העתיד, שכן נתן ה' בחירה חופשית לאדם, ועל ידי מעשיו הטובים או הרעים הוא יכול לשנות את גורלו. במיוחד הדברים אמורים ביחס לישראל, שקיבלו את התורה והמצוות, ועל ידן הם יכולים להתרומם אל מעל הכוכבים והמזלות ולתקן את עצמם ואת העולם כולו, ומנגד, אם יבחרו ברע ייענשו יותר. לכן לדעת רוב החכמים (שבת קנו, א-ב): "אין מזל לישראל", היינו שמפות האסטרולוגיה שצופות את מזלם של ישראל אינן נחרצות, וביכולתם לשנות את גורלם על ידי בחירתם ומעשיהם (ראו בהלכה הבאה).

וכן אמר האמורא רב (שם), שלאחר שבחר ה' באברהם אבינו להקים מזרעו את עם ישראל, פנה אברהם אבינו לקב"ה ואמר: "רבונו של עולם, נסתכלתי באיצטגנינות (במפה האסטרולוגית) שלי, ואיני ראוי להוליד בן! אמר לו: צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל". שכן מה ראית? שכוכב צדק נמצא במערב ולכן אינך יכול להוליד, הנה אני מעבירו למזרח, ואתה יכול להוליד. כיוצא בזה אמרו חכמים (ברא"ר מד, י), שאמר אברהם אבינו לפני ריבונו של עולם: המזל דוחק אותי שאיני יכול להוליד. אמר לו הקב"ה: אכן 'אברם' ו'שרי' אינם יכולים להוליד, אבל כיוון ששיניתי את שמכם ל'אברהם' ו'שרה', אתם יכולים להוליד.

כמו כן, אמרו חכמים (סוטה יב, ב) על החוזים בכוכבים שהם "צופים ואינם יודעים מה צופים, מהגים ואינם יודעים מה מהגים". החוזים של פרעה צפו שמושיעם של ישראל עומד להיוולד והוא עומד ללקות במים, עמד פרעה וגזר (שמות א, כב): "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ". כיוון שמשה הונח בתיבה ביאור – נעלם הסימן וחשבו שכבר לקה ומת וביטלו את הגזירה, ולא הבינו שמה שראו הוא שמשה עתיד ללקות על 'מי מריבה' ובשל כך לא ייכנס לארץ.

כיוצא בזה סיפרו חכמים (שבת קנו, ב), על האמורא שמואל שישב עם אבלט, שהיה חכם נוכרי וחוזה בכוכבים. עברו לפניהם אנשים בדרכם לקצוץ קנים סמוך לאגם. הצביע אבלט על אחד האנשים ואמר: "זה האיש ילך ולא יחזור, יכישהו נחש וימות". אמר לו שמואל: "אם בן ישראל הוא, ילך ויחזור". בעוד הם יושבים, חזר אותו אדם מהאגם, קם אבלט כדי לבדוק את משאו ומצא בו נחש מת חתוך לשתי חתיכות. התברר שאכן חזה נכון שיבוא עליו נחש, אלא שבמקום שהנחש ימית את האיש – הנחש מת. שאל שמואל את האיש: מה עשית היום? סיפר שעשה צדקה עם חבר שלא היה לו מה לאכול, ונתן לו משלו באופן שלא יתבייש. נמצא שבזכות המצווה שעשה גורלו השתנה ממוות לחיים.

עוד סיפרו (שבת קנו, ב), על בתו של רבי עקיבא שהחוזים בכוכבים צפו שביום חתונתה יכיש אותה נחש ותמות. דאג מכך רבי עקיבא מאוד, אולם לא נמנע מלחתן אותה. כשהלכה לביתה בליל חתונתה, הסירה משיערה סיכת ראש מקושטת, והניחה אותה בחור שבכותל. בבוקר נטלה את הסיכה וראתה שנחש מת נסרך אחריה. התברר שבלילה תקעה אותה בעינו של הנחש. שאל רבי עקיבא את בתו: איזה מעשה טוב עשית ביום החתונה שבזכותו ניצלת? סיפרה שלפנות ערב קרא עני על פתח הבית, ולא היה מי ששמע אותו כי כולם היו טרודים בסעודת הנישואין, אך היא שמעה אותו, לקחה את המנה שלה ונתנה לו. אמר רבי עקיבא: מצווה עשית, והיא שהצילה אותך ממיתה.

נמצא אם כן, שחכמים הביאו סיפורים שבהם האסטרולוגים חזו נכון, אך בפועל לא צדקו, כי ישראל מעל המזל, ובעזרת התורה והמצוות הם משנים את המזל. כך לימדו אותנו חכמים שאין להתייעץ באסטרולוגים אלא לדבוק בדרך התורה והמצוות, ועל ידי כך לזכות לחיים ולברכה. בתוך כך למדנו, כיצד חכמי ישראל מצד אחד מכבדים את חכמי אומות העולם ונעזרים בחכמתם, ומאידך על פי יסודות אמונת ישראל מסירים את הנזקים המוסריים העלולים להיגרם מעמדותיהם.

ד – היחס בין המזל-גורל למעשי האדם

נחלקו חכמים (שבת קנו, א) בשאלה האם "יש מזל לישראל", כלומר, האם המצב הרגיל בישראל הוא שהמזל קובע, ורק לעיתים נדירות הוא משתנה, או שהמצב הרגיל בישראל שהמזל גמיש לשינוי. השאלה גם נוגעת לדרך הראויה ליהודי להתנהל אל מול הקשיים והמחסומים שעומדים לפניו. האם ראוי לפעול בתוך המסגרת של מזלו בלא להתאמץ מדי לשנותו, מפני שרק לעיתים נדירות הוא משתנה; או שראוי לו להשתדל על ידי מעשים טובים ותפילות לנסות לשנות את מזלו.

שאלה זו אינה תלויה בעמדה כלפי האסטרולוגיה, שכן במקום 'מזל' ניתן לדבר על 'גורל' שתלוי בשלושה גורמים: א) הגֵנים שקובעים את כישרונו, נטיותיו הנפשיות, מראהו, בריאותו ונטייתו לקבל מחלות מסוימות. ב) הסביבה שבה נולד, שמשפיעה מאוד על יכולתו לפתח את כישרונותיו. אינו דומה הנולד למשפחה של צדיקים או פושעים, עשירים או עניים, מלומדים או נבערים, בתקופה של שגשוג או בתקופה של מלחמה או רעב, לעם עני ומדוכא או לעם עשיר ומצליח. ג) הייעוד המיוחד שהועיד לו ה' – יש מי שגורל ייעודו להתמודד עם ניסיון של עוני, ויש מי שגורל ייעודו להתמודד עם ניסיון של עושר, וכיוצא בזה.

כלומר, ה' ברא את בני האדם שונים זה מזה ובתנאים שונים זה מזה, מפני שלכל אדם ייעוד משלו, כדי שביחד יוכלו כל בני האדם לגלות את דבר ה' וברכתו לעולם. ואין זה משנה אם הדבר מתגלגל דרך המזלות והכוכבים או בדרכים אחרות, בכל אופן בהשגחה פרטית ה' נותן לכל אדם מזל או גורל, שעל ידו יוכל להוסיף את חלקו המיוחד לתיקון העולם. וכפי שאמרו חכמים (נדה טז, ב): "אותו מלאך הממונה על ההריון… נוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו: רבונו של עולם, טפה זו מה תהא עליה? גבור או חלש? חכם או טיפש? עשיר או עני? ואילו 'רשע או צדיק' – לא אמר…". מפני שהבחירה נתונה בידי האדם אם להיות רשע או צדיק, שנאמר (דברים י, יב-יג): "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלוֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ? כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹוהֶיךָ, לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹוהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ".

לדעת רבי חנינא "יש מזל לישראל", כלומר לכל אדם גורל משלו, שנותן מסגרת לחייו, ובתוך המסגרת הזו עליו להשתדל לחיות באופן הטוב ביותר, ולהרבות בתורה ובמצוות כפי יכולתו. ואף שלעיתים בזכות התורה והמצוות הגורל משתנה, בדרך כלל אינו משתנה, ולכן אין ראוי להתאמץ לשנותו.

מנגד, לדעת רבי יוחנן "אין מזל לישראל", כלומר, למרות שלכל אדם גורל משלו, ובדרך כלל הוא אינו משתנה, כיוון שישראל קיבלו את התורה, ביכולתו של אדם לשנות את מזלו. ולכן ככלל אין ראוי לאדם להתחשב במזל, אלא להציב את המטרות הראויות בעיניו לשם שמיים ולנסות להגשימן, בלא לחשוש שהמזל עומד כנגדו. שנאמר (ירמיהו י, ב): "כֹּה אָמַר ה': אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ, וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ, כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה" – "גויים יֵחַתּוּ, ולא ישראל". וכן דעת רוב החכמים שהובאו בתלמוד (שבת קנו, א), שדבריהם הובאו בהלכה הקודמת.^[2]

ה – אסור לשאול עתידות מאסטרולוגים

אסור לשאול חוזים בכוכבים מה יהיה בעתיד, ונחלקו הראשונים מהי חומרת האיסור. לדעת הרמב"ם, השואל חוזים בכוכבים עובר על איסורי 'מעונן' ו'מנחש', שהם מכלל איסורי הכשפים, שנאמר (דברים יח, ט-יב): "כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹוהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. לֹא יִמָּצֵא בְךָ… מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף… כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה". וכפי שאמר רבי עקיבא (סנהדרין סה, ב), מְעוֹנֵן הוא "המחשב עתים ושעות, ואומר: היום יפה לצאת, למחר יפה ליקח". וכן ביארו חכמים (שם סו, א), את הפסוק (ויקרא יט, כו): "לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ" – "כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות ובכוכבים". וכיוון שיש בכך איסור לא תעשה, אם עשה אדם מעשה על פי מה שייעצו לו, כגון שקנה בעת שאמרו לו שכדאי לקנות, חייב מלקות (רמב"ם ע"ז יא, ח-ט; לעיל כד, ב).

אולם לדעת הרמב"ן, כיוון שהאסטרולוגים אינם מחשבים את העתידות בעזרת כשפים או קסמים אלא בדרך של חכמה, אין באסטרולוגיה איסור "לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ". אלא שאסור לשאול עתידות מאסטרולוגים מפני שמצווה להתהלך עם ה' בתמימות, וכפי שאמרו חכמים (פסחים קיג, ב): "מניין שאין שואלין בכלדיים (חוזים בכוכבים), שנאמר (דברים יח, יג): "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלוֹהֶיךָ". כלומר, אין לחפש תחבולות לדעת את העתיד, אלא אם יגלה לנו ה' את העתיד על ידי נביא או אורים ותומים – נדעהו. ואם לא – נסמוך על ה', שגם אם יארע לנו מאורע מצער, הוא נועד להיטיב לנו. ואם נמצא תחבולה לדעת את העתיד ולהתחמק מאותה צרה, סופנו שנסבול מצרות רבות יותר, שכן אותה צרה שצריכה להגיע, תגיע לבסוף באופן חמור יותר. לכן נצטווינו לנהוג בתמימות עם ה', ולקבל את כל המאורעות שיבואו לנו באמונה, ומתוך כך נצמח ונתקדם על ידם (לעיל יט, יב-יג). אמנם האיסור הוא לפנות אל האסטרולוגים אבל אין איסור להסתמך על דבריהם, ולכן אם נודע לאדם מאסטרולוגים שנאמנים עליו שדבר מסוים מסוכן עבורו, והוא חושש מכך, מותר לו להימנע מלעשותו. וכן נפסק בשולחן ערוך (שו"ע ורמ"א קעט, א-ב).^[3]

ו – להיעזר באסטרולוג לצורך אבחון אישיות

אחר שלמדנו שאסור לשאול עתידות מאסטרולוגים נותר לברר האם מותר לאדם לבחון את אישיותו בעזרת אסטרולוג, כדי לדעת מהן התכונות המרכזיות שבו, מאילו יצרים עליו להיזהר, ואילו כישרונות מצויים בו וכדאי לו להשקיע בפיתוחם.

הסוברים שאין אמת באסטרולוגיה, סוברים שאסור ללכת לייעוץ אסטרולוגי, משום שהתורה הזהירה אותנו להתרחק מהשקר. שכל ההולך אחר עצות שקר מטעה את עצמו לחשוב שיש בו תכונות שאין בו או מתכחש לתכונות שיש בו, ובמקום להתאמץ לפתח את מידותיו לפי הבנתו ולפי מה שישמע מרבותיו וחבריו, ייטה אחר הבלים ויתרשל מלפתח את מידותיו וכישרונותיו כראוי. בעלי דעה זו אף מביאים ראיה ממקרים של אנשים שבעקבות ייעוץ שכזה נטו להשקיע בכיוון מסוים שהתברר כמזיק מאוד. כגון שאמרו להם שהם מוכשרים לעסקים ולבסוף הפסידו את כל רכושם, או שמעו שאין להם כישרון לתחום מסוים, ולאחר שנים רבות ואבודות התברר שדווקא באותו תחום הצליחו.

מנגד, יש אומרים שמותר לאדם להיעזר באסטרולוגיה כדי להעמיק בהבנת אופיו ומידותיו. שאם יֵדע שהוא עלול לחטוא בחטא מסוים, יוכל להיזהר מפניו, ואם ידע שיש לו כישרון לתחום מסוים, יוכל לפתח אותו יותר. וכדרך שאמרו חכמים (שבת קנו, א), על מי שנולד במזל מאדים, שבאופיו ייטה לשפוך דם, אלא שביכולתו לבחור אם להיות רוצח, שוחט, רופא או מוהל. כמו כן סיפרו חכמים (שבת קנו, ב), על אמו של רב נחמן בר יצחק, שאמרו לה אסטרולוגים שבנה יהיה גנב. הקפידה שיהיה תמיד עם כיפה לראשו כדי לעוררו ליראת שמיים. כשגדל ביקשה ממנו שייזהר תמיד לכסות את ראשו ויבקש מה' רחמים שיצר הרע לא ישלוט בו. בתחילה לא הבין מדוע אמו דואגת כל כך. פעם ישב ולמד תחת דקל, נפלה הכיפה מראשו ונשא עיניו לדקל וראה שם תמרים, תקף אותו יצרו, ומרוב תשוקה לגנוב טיפס על הדקל ובשיניו תלש את האשכול. אז הבין את דאגת אמו. הרי שלמרות שהאסטרולוגים טעו ובפועל רב נחמן בר יצחק לא היה גנב, בזכות שזיהו את יצרו לגנוב, נזהרה אמו לחנכו ליראת שמיים וכך נעשה לאחד מגדולי ישראל.

ועדיין ניתן לטעון, שבעבר היו האסטרולוגים ברמה גבוהה, והיה מקום להתחשב בדבריהם, אולם במשך השנים נשתכחה חכמתם, ורבו הטעויות בדבריהם, ולכן כיום אין להיוועץ בהם.

למעשה, כיוון שהדבר שנוי במחלוקת, עדיף לנהוג כדעת המחמירים שאוסרים להתייעץ עם אסטרולוג. וגם הרוצה לסמוך על דעת המקילים, כיוון שגם לדעתם רבים טועים בחכמה זו, יקפיד ללכת לאסטרולוג ירא שמיים, ישר ועניו, שנזהר מלחרוץ עמדה, וגם ניחן בהבנה חינוכית.^[4]

ז – חכמת הפרצוף והקריאה בכף היד

חכמת הפרצוף מבוססת על ההנחה שיש התאמה בין הנפש לגוף, ולכן צורת הגוף, ובמיוחד הפרצוף שהוא הביטוי העיקרי של האדם, מבטאים את אופיו וגורלו. כיוצא בזה, חכמת הקריאה בכף היד מבוססת על ההנחה שהואיל והאדם עושה בידיו את כל מעשיו, צורת ידו והשרטוטים שבה מבטאים את אופיו וגורלו.

גם חכמי ישראל הסכימו שיש בזה חכמה עמוקה, וכפי המבואר בזוהר (ח"ב עח, א), שיִתרו הציע למשה רבנו למנות שופטים שיישאו איתו במשא העם על פי חכמת הפרצוף, ולמדו זאת מהפסוק (שמות יח, כא): "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלוֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע, וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת". לא אמר 'ואתה תבחר' אלא וְאַתָּה תֶחֱזֶה, היינו שעל פי חכמת הפרצוף יבחר את השופטים המתאימים. אולם משה רבנו לא נזקק לכך אלא נעזר ברוח הקודש. כיוצא בזה מובא בתשובות הגאונים, מרב שרירא גאון ומרב האי גאון, שחכמים השתמשו בחכמה זו, ולימדו סתרי תורה רק למי שראו על פי חכמת הפרצוף שהוא מתאים לכך (שערי תשובה קכב). וכן כתב רמב"ן, אולם הוסיף שבעקבות החורבן והגלות, "כשאבדנו – אבדו החכמות עמנו, ונשאר זכרם בשבוש ביד מועטים, ובאו הפילוסופים והכחישום" (דרוש תורה תמימה, בראשית ה, ב). כלומר, כיוון שאבדה המסורת המדויקת של החכמה, נותרה חכמה זו משובשת, וממילא כשהפילוסופים בחנו אותה, מצאוה מוטעית.

כמו כן, העיד רבי חיים ויטאל על האר"י הקדוש שבהיותו בעל רוח הקודש, ידע גם לקרוא בכף היד, אך לא רצה ללמד חכמה זו כי החשיב אותה ל'חכמה זרה' (שבחי האר"י עמ' כב). ונראה שחכמות הפרצוף והקריאה בכף היד נשענו על השראה שהיא מעין נבואה, וכאשר עברנו מתקופת הנבואה לתקופת החכמה, נתמעטה ההשראה והחכמים התרגלו לבחון כל דבר באופן מוגדר ומפורט, והתקשו ללמוד וללמד חכמה שנשענת על השראה. וכיוון שפחות השקיעו בלימודה, רבו בה השיבושים. והאר"י ידעה בעזרת רוח הקודש, אבל לא רצה ללמדה, כיוון שידע שבלא רוח הקודש היא תישאר 'חכמה זרה' ומשובשת.

אחר הכל, למעשה היחס לחכמת הפרצוף ולקריאה בכף היד הוא כפי היחס לאסטרולוגיה. יש אומרים שאסור להיעזר בחכמות אלה, משום איסור 'לא תעוננו', שכולל גם איסור לנבא עתידות ולתכנן מעשים על פי שיטות אלו וכיוצא בהם (לחם משנה בדעת הרמב"ם). מנגד, יש אומרים שאין איסור להשתמש בחכמות אלו, מפני שהן אינן כרוכות בכשפים, אלא שההיתר הוא בתנאי שהולכים למי שבאמת מבין בהן, אולם בפועל רוב העוסקים בחכמות אלו מרבים לשגות.

והדעה המרכזית של רוב חכמי ישראל, שאין בכך איסור 'לא תעוננו', אבל משום מצוות 'תמים תהיה', אסור לבקש נסתרות ועתידות בדרכים נעלמות. בנוסף, גם אין לסמוך על חכמות אלו, הואיל וגם כשהן מדייקות הן משקפות את טבעו ומצבו העכשווי של האדם, ואילו האדם יכול לשנות על ידי בחירתו את טבעו וגורלו. אמנם לברר את האופי על ידן לכאורה אין איסור, אלא שבפועל גם לשם כך מוטב שלא להזדקק להן, מפני שקשה מאוד לכוון על ידן לאמת. ואף אם יצליחו לראות על ידן חלק מהתכונות, כל טעות עלולה לגרום לשיבוש גדול. שכן אין זה דומה לרב שמכיר את תלמידו או פסיכולוג שמשוחח עם המטופל שלו, שעצותיהם נשענות על היגיון, וממילא התלמיד או המטופל יכול לבחון את עצותיהם בשכלו. אולם כאשר העצה ניתנה על ידי חכמות שדרכיהן עלומות, קשה לאדם לדחות ניתוח שגוי שלהן על ידי ההיגיון, וחייו עלולים להסתבך מכך. כגון שיחשוב שיש בו כישרון מסוים וכדי להגשימו יבחר מקצוע מסוים, ואילו האמת שיש בו כישרון אחר.^[5]