ב,א – עיקר חובת הנרות במקום סעודה
שבת כה, ב: "רבי ישמעאל אומר: אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת". מאי טעמא? – אמר רבא: מתוך שריחו רע, גזרה שמא יניחנה ויצא. אמר ליה אביי: ויצא! – אמר ליה, שאני אומר: הדלקת נר בשבת – חובה, דאמר רב נחמן בר רב זבדא, ואמרי לה אמר רב נחמן בר רבא אמר רב: הדלקת נר בשבת – חובה". כלומר חובה שיהיו הנרות דולקים במקום הסעודה, ולכן אם ידליק שם נרות ויאכל במקום אחר, לא יצא ידי חובת המצוה. וכ"כ רש"י, שעיקר חובת הדלקת הנרות במקום הסעודה, "שאין סעודה חשובה אלא במקום אור". וכ"כ תוס': "חובה היא שיסעוד במקום נר משום עונג". וכן כתבו עוד ראשונים רבים (רי"ץ גיאת, רשב"א, מנהיג, ספר העתים ואו"ז). וכ"כ הרמ"א רסג, י. וכן מבואר באחרונים (לבוש רסג, י; מ"א כא; שועה"ר א ובקונ"א א; מ"ב י).
ב,ב – מצוות הדלקת נרות גם בשאר חדרים
כתב המרדכי (שבת רצד) שמצוות הדלקת נרות היא אף בשאר החדרים והמקומות בבית "… משום דהדלקת נר בשבת חובה משום שלום בית שלא יכשל בעץ או באבן". וכ"כ מהרי"ל (סימן קמד), שמצווה להדליק נרות אף במקום שאין אוכלים שם, כי יש בזה שלום בית, שלא ייכשלו בני הבית בדרכם, כפי שמצינו שמדליקים נר ביוה"כ שחל בשבת, למרות שאין שם מצוות אכילה. ע"כ. (בשאר ימי הכיפורים הדלקת הנרות תלויה במנהג).
אמנם כאשר יש בפועל אור בשאר החדרים, כגון שמגיע אור מהחוץ או מנורה חשמלית שבבית, אין צריך להדליק נרות בחדרים. וכ"כ פמ"ג א"א רסג, כא; קצוה"ש עד, בדה"ש א. והביאו דבריהם בשש"כ מה, יא, ובעוד ספרי זמנינו.
ב,ג – אורחת רשאית לברך על שאר החדרים (שייך גם להלן הלכה ו)
עיקר מצוות הדלקת נרות נתקנה לשם עונג שבת בסעודה, ולכן צריך לברך על הנרות שבמקום הסעודה (מ"ב רסג, ב), אלא שאם בעלת הבית מדליקה במקום הסעודה, יכולה האורחת להדליק בברכה בחדר השינה, שהואיל ויש מצווה שיהיה אור כלשהו בשאר חדרים שמשתמשים בהם, המדליק שם חייב לברך. וכפי שכתב בשו"ע רסג, ו, על אנשים נשואים שהלכו ללמוד מחוץ לביתם, שהם "צריכים להדליק נר שבת בחדרם ולברך עליו", וכתבו האחרונים, שגם כשהם אוכלים שלא בחדרם, עליהם להדליק נר בחדר שהם ישנים בו, כדי שלא יכשלו בעץ ואבן. וכ"כ מ"א רסג, יג; עולת שבת ו; ח"א ה, י; שועה"ר א; שיו"ב ה; גדולות אלישע א; מ"ב כט; אז נדברו ה, ו.
ב,ד – האם מותר לבני הבית להדליק נרות בשאר החדרים בברכה?
יש שכתבו שמותר לבני הבית לכוון שלא לצאת בברכת בעלת הבית ולהדליק נרות בברכה בשאר המקומות הנצרכים לאור בשבת. כ"כ בשו"ת שם אריה טו; פמ"ג א"א ו; תורה לשמה עח; דעת תורה. וכ"כ בא"א מבוטשאטש שהיה נוהג בכל שבת להדליק נרות עם ברכה בחדר אחר לפני שאשתו הדליקה במקום הסעודה.
לעומת זאת כתבו רוב האחרונים, שכפי שמצינו בבדיקת חמץ שברכה אחת פוטרת את כל החדרים, כך כאשר בעלת הבית מברכת במקום האכילה, שאר החדרים והמקומות שבבית נפטרים בברכתה, ובני הבית אינם רשאים להדליק בשאר המקומות עם ברכה (שועה"ר קונ"א ה; ח"א בזכרו תורת משה ב; חסד לאלפים רסג, ז; מקור חיים של החוו"י; באו"ה רסג, ו 'בחורים'; קצות השולחן עד, ד; מנו"א ח"א, ד, 21).
ב,ה – אשה חולה שאינה יכולה לקום ממיטתה
אשה חולה שאינה יכולה לקום ממיטתה כדי להדליק את הנרות ליד שולחן האוכל, אפשר להניח את הנרות לידה על כסא, ותדליק בברכה, ואח"כ יעבירו את הנרות למקום הקבוע להם, ונר אחד ישאירו מונח בחדרה במקום שאין חשש שמא יפול (מ"ב רסג, מח; שש"כ מג, לט).
ב,ו – מדוע הנשים מדליקות את הנר
חז"ל פירשו שמצוות הדלקת נר שבת ניתנה לאשה כדי שתתקן את חטאה, שהחטיאה את אדם הראשון. וזה הטעם שמצוות נידה וחלה ניתנו להן. ולכן אמרו במשנה (שבת ב, ו): "על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנידה, בחלה ובהדלקת הנר". ששלוש מצוות אלו נועדו לתקן את חטאה שגרמה מיתה לאדם, ואם אינה נזהרת בהן, נענשת במיתה.
וכן מובא בירושלמי שבת פ"ב ה"ו, וכן אמרו באבות דרבי נתן (פרק ט): "מפני מה מסרו מצוות נדה לאשה ולא מסרו אותה לאיש. אלא שהיה אדם הראשון דמו של הקב"ה באת חוה ושפכתו, לפיכך מסרו לה מצוות נדה, כדי שיתכפר על הדם ששפכה. מפני מה מסרו מצוות חלה לאשה ולא לאיש, אלא שהיה אדה"ר חלתו של הקב"ה טהורה, וטמאתו, לפיכך מסרו לה מצוות חלה כדי שיתכפר על החלה שטמאתו. מפני מה מסרו מצוות הנר לאשה ולא לאיש, אלא שהיה אדה"ר נרו של הקב"ה, היה מאיר בו לכל באי עולם וכיבתו, לפיכך מסרו לה מצוות הנר ונתחייבה בנר כדי שיתכפר על הנר שכיבתה". עוד שם: "אדם דמו של עולם היה, בשביל שגרמה לו לשפך, לפיכך נתחייבה בנדה. אדם חלתו של עולם היה, בשביל שגרמה לו שיטמא, לפיכך נתחייבה בחלה. אדם נרו של עולם היה, בשביל שגרמה לו שיכבה, לפיכך נתחייבה בהדלקת הנר. מכאן אמרו חכמים: על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות לא בנדה לא בחלה ולא בהדלקת הנר".
אולם הרמב"ם כתב (שבת ה, ג): "ונשים מצוות על דבר זה יותר מן האנשים, לפי שהן מצויות בבתים והן העוסקות במלאכת הבית". וכ"כ בשו"ע רסג, ג. ורש"י (שבת לב, א, 'הריני') כתב בטעם הראשון את דברי חז"ל, ובטעם השני: "שצרכי הבית תלויין בה". ובמ"ב יב, הוסיף על דברי השו"ע את הטעם שהוזכר בחז"ל. והוסיף שבכתבים מובא שטוב שהאיש יתקין את הנרות. ובשועה"ר רסג, ה, הקדים את טעמו של הרמב"ם ואח"כ הביא את טעם חז"ל.
והנראה ששני הטעמים עניינם אחד, שהואיל והיא עיקר הבית, ועיקר שלום הבית תלוי בה, ממילא גם עיקר מה שקרה לאדה"ר תלוי בה, ואף החטא נתלה בה, וממילא גם התיקון תלוי בה.
וכדרך שאמרו ז"ל (ברא"ר יז, ז): "מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת ולא העמידו בנים זה מזה, אמרו: אין אנו מועילים להקב"ה כלום. עמדו וגרשו זה את זה. הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע, הלכה זאת ונשאת לרשע אחד ועשתה אותו צדיק. הוי שהכל מן האשה".
ב,ז – חשיבות הדלקת נר שבת
וכל כך חשוב עניינו של נר שבת, שמבטא את השכנת השלום בבית, וכבוד השבת, עד שלמרות שמצוות הדלקתו מדרבנן השוו אותו בחומרתו ועונשו לאיסורי נידה וחלה שהם מדאורייתא ועונשם חמור. עונש נידה כרת, ועונש אכילת חלה – מיתה בידי שמים (חלה א, ט). ועל שלושתם אמרו במשנה (שבת ב, ה): "על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר". ובגמרא (שבת לב, א) מבואר מדוע בשעת לידתן, שאז הן בסכנה, והשטן מקטרג בשעת סכנה.
ב,ח – בחובת האשה והאיש
אע"פ שהאשה קודמת במצוות הדלקת נרות שבת, כתבו התוס' (שבת כג, ב, 'ה"ג') שגם לבעל יש מצווה להדליק נרות (לרוב האחרונים בלי ברכה). וכך הסבירו את המעשה (שבת כג, ב) של רבי אבין שהיה רגיל בנרות הרבה ויצאו ממנו שני אנשים גדולים – רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין, היינו שגם הוא הדליק נרות לכבוד שבת. ובבית אביו של רב שיזבי, שגם היו מהדרים להדליק נרות רבים לכבוד שבת, כיוון שרק האשה הדליקה נרות, יצא מהם אדם גדול אחד. וכ"כ אחרונים רבים, שיש מצווה שהבעל ישמע את הברכה מאשתו, ואף הוא ידליק חלק מן הנרות (ב"ח; א"ר ה; פמ"ג א"א ו; שועה"ר ה; מקור חיים; מ"ב יא; קצות השולחן עד בדה"ש יא).
אמנם למעשה רבים אינם נוהגים כן, והטעם העיקרי לכך, מפני שרוצים להקדים לביהכ"נ להתפלל מנחה של חול ולקבל אח"כ תוספת שבת. ומ"מ אפשר לקיים הידור זה בהדלקת נורות החשמל במקומות שאינם סמוכים למקום הסעודה. ומי שיוצא אחר הדלקת הנרות, יכול לשמוע את אשתו מברכת ואחר שהיא תדליק את הנרות הוא ידליק את נורות החשמל. ובשם האר"י כתבו, שטוב שהאיש יתקין את הנרות (מ"ב רסג, יב). וגם בזה הוא זוכה להשתתף במצווה.
