ד,א – מעשה שבת במלאכת הוצאה
למדנו בעירובין מא, ב, שלדעת ת"ק אם הביאו פירות מחוץ לתחום, בשוגג יאכל, במזיד לא יאכל. ואם הוציאו את הפירות מחוץ לתחום והחזירום, אף במזיד יאכל. וכתבו תוס' ורא"ש שהלכה כת"ק. וכן נפסק בשו"ע תה, ט.
ושאלו הראשונים, מדוע היקל ת"ק בהוצאה והחזרה מחוץ לתחום במזיד. התוס' (עירובין מא, ב, 'לא') ביארו, משום שהמלאכה מדרבנן. והרמב"ן ביאר, מפני שלא הועילו מעשיו כלום. לעומת זאת דעת רבנו יונה, כמובא בריטב"א, שכאשר המלאכה לא עשתה תיקון בגוף הדבר, כגון שהעבירו אותו מרשות לרשות, או הוציאו אותו מהתחום והחזירוהו לתחום, גם במזיד אין על זה איסור 'מעשה שבת'. אמנם גם הוא מודה, שאם הביאו חפץ מחוץ לתחום במזיד, אסור ליהנות מהחפץ, ויש לפרש, שבעניין תחומין יש חומרא מיוחדת, שעשו חכמים חיזוק לדבריהם יותר מדברי תורה (וכיוצא בזה כתב המגיד משנה ו, כד). (והרמב"ם החמיר בהבאת פירות מחוץ לתחום כר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב שחלקו על ת"ק, ולדעתם גם בשגגה הפירות אסורים. ואולי לדעתו יש בזה גזירה מיוחדת, ואולי הוא אינו מקבל כלל את דעתו של רבנו יונה).
הרי שלתוס', רמב"ן, רשב"א (עבודת הקודש ה, כד), איסור מעשה שבת חל גם על מלאכת הוצאה כמו על שאר מלאכות. וכן דעת מרדכי. ולרבנו יונה, וכך משמע מהריטב"א, אין מעשה שבת על מלאכת הוצאה, ורק בתחומין במזיד החמירו, שלא יהנה ממלאכתו.
וגם האחרונים נחלקו בדין זה: בקרבן נתנאל (עירובין ריש פ"ד ע) היקל כרבנו יונה. וכ"כ בשועה"ר תנד, יב, שמותר לצאת ידי חובה במצה שהובאה מרשות הרבים. לעומת זאת דעת ערך השלחן שיט, ג, שאין סומכים על רבנו יונה. וכן הוכיח בהר צבי מדברי הב"י (סי' רנט) בשם מרדכי.
בח"א ט, יא, למד מדברי השו"ע תה, ט, שהיקל ליהנות מפירות שהובאו מחוץ לתחום בשוגג, שהוא סובר למעשה כרבנו יונה לעניין שוגג. ואף שכתב בח"א שמעיקר הדין כך ההלכה, למעשה נטה להחמיר. והביאו להלכה בבאו"ה שיח, א, 'אחת'. ויש להעיר שאמנם ממה שהשו"ע היקל בפירות שהובאו בשגגה מחוץ לתחום אין להביא ראיה שסובר כרבנו יונה, כי סיבת ההיתר פשוטה, שהוא שוגג בדרבנן, וכבר למדנו בהלכה ג' שאין בו איסור מעשה שבת. ובארח"ש כה, טז-כג, סמך עצמו למעשה על ח"א ובאו"ה, שרק בשוגג מעיקר הדין יש להקל, ואף בזה אין להקל סתם אלא רק כשיש קצת שעת הדחק. (ובשעת דחק ממש, גם במלאכה רגילה היקל במ"ב שיח, ז, לסמוך על ר"מ). ועיין בארח"ש ח"ב בבירור יג. ובמנו"א ח"א כה, ז, והערה 22, כתב שהלכה כמקילים רק כאשר המלאכה נעשתה בשוגג.
ונראה למעשה, שהואיל והדין דרבנן, למרות שרבים מחמירים, בשעת הדחק אפשר לסמוך על דברי המקילים, גם כאשר המלאכה נעשתה במזיד. וכעין זה מבואר ביבי"א י, כה, וילקוט יוסף שיח, סז.
ואם אפשר היה להגיע בהיתר אל החפץ או האוכל שהובאו באיסור, כגון שהביאו אוכל ברכב לבית הכנסת מבית הנמצא מספר רחובות ממנו, יש יותר מקום להקל בשעת הצורך אפילו במזיד (עיין תוספות שבת קכב, א, 'משקה', רמ"א שכה, י, ומ"ב נה-נו).
ד,ב – העברת מזון על ידי רכב צבאי מחוץ לתחום
האם מותר להעביר מזון ממקום למקום בשעת בדחק בעזרת רכב שנוסע בשבת בהיתר לאותו מקום, כגון: רכב צבאי היוצא לסיור ביטחוני ועובר דרך מוצבים? לדעת הרב רבינוביץ' בשו"ת מלומדי מלחמה סה, מותר, משום שבשעת הדחק יש לסמוך על הסברא שאין איסור תחומין למעלה מעשרה וסתם רכב צבאי הוא למעלה מעשרה (עפ"י רשב"ם המובא בתוס' עירובין מג, א, 'הלכה'). ומנגד בהצבא כהלכה (לה, א, ג, והערות 1, 4) אסר, משום שלרוב הדעות הוצאת מזון ברכב אפילו מעל עשרה טפחים נכללת באיסור תחומין. ובדיעבד התיר אפילו אם הובא במזיד אם הוא היה מונח מעל י' טפחים מן הקרקע. ואם המאכלים הובאו בשוגג מותר לאוכלם גם אם הונחו מתחת לי' טפחים.
ד,ג – הנאה מחפץ שנמצא על ידי שהדליקו אור באיסור ומצאוהו – אג"מ
אחר שהדליקו אור באיסור, אסור ליהנות ממנו ולמצוא חפץ לאורו. אבל אם עבר ומצא חפץ לאורו, כתב באג"מ או"ח ב, עא, שאין איסור ליהנות מהחפץ, מפני שבו עצמו לא נעשה איסור. (ואף ששם בתשובה עז כתב שאסור להיכנס לביכ"נ שנפתח על ידי מפתח שהביאוהו באיסור תורה, שם האיסור מפני שיש אפשרות להקדיש הנאת הכניסה). וק"ו שכך יתירו רשז"א וריש"א המובאים בהערה 7.
