יא,א – בשבע משיעור שהוא בספק – יברך 'המוציא' וברהמ"ז
עיין בהערה 10, שאם שבע ממלאווח, למרות שהוא מסופק אם הוא שיעור שרוב העולם שבעים בו, יברך 'המוציא' וברהמ"ז, וזאת על סמך שלושה צדדים: א) דעת הראב"ד והרשב"א, ששיעור קביעת סעודה אינו נקבע לפי רוב העולם, אלא לפי זה שאוכל. ב) דעת מ"א קסח, לד, ורוה"פ, שאם שבע הרי הוא בספק דאורייתא, ויש להחמיר ולברך 'המוציא' וברהמ"ז, ועיין בהרחבה האחרונה להלכה ג. ג) דעת מ""ב קסח, כד, שהיא עפ"י מ"א, שועה"ר, ח"א ועוד, שאם שבע מהמזונות, למרות שהוא שיעור שאין רגילים לשבוע ממנו, אם הוא שיעור שאחרים היו שבעים ממנו כשהיו אוכלים אותו עם מאכלים אחרים שמלפתים אותו, הרי שהוא נחשב שיעור שקובעים עליו סעודה, ויברך 'המוציא' וברהמ"ז.
