הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ו – דינים בברכת הריח

ו,א – הרוצה לברך על כל מין בנפרד

ואין צורך שיכוון במפורש שלא ליהנות מהריח הבלול שעולה באפו, כי בזה שהוא מתכוון ליהנות מכל סוג בנפרד, ברור שהוא מכוון שלא ליהנות מכולם יחד, שאם יהנה, הרי יצטרך לברך מיד 'מיני בשמים', ולא יוכל אח"כ לברך על כל מין את ברכתו.

ו,ב – שההפסק הוא חצי שעה

כתבתי שההפסק הוא חצי שעה, וכפי שלמדנו לעניין סמוך למנחה, שהוא חצי שעה (שו"ע רלה, ב). וכ"כ ברכ"ה ח"ג יב, 120. וכ"כ ביבי"א (ח"ח ב, ו) לגבי טלית. ואמנם כתב במ"ב ריז, ו, ש"אם הלך לעסקיו או להתפלל בבית הכנסת, הוי הפסק וצריך לברך שנית". ולא ציין זמן אלא דברים שהיציאה אליהם היא חשובה. ומ"מ נראה שזמן היציאה לדברים הללו הוא קרוב לחצי שעה. ולכן יותר טוב לכתוב זמן קצוב. אבל אפשר ללמוד מהמ"ב, שאם אינו יודע לכמה זמן יצא, אבל היציאה היא לעניין חשוב, אזי הוי הפסק.

ו,ג – יד ימין

כאשר צריך לאחוז את מין הריח כדי לברך עליו (כגון שהוא מיועד לדבר אחר, כמו פירות), או כאשר ריחו חלש ועליו לקרבו אליו. נכון שיאחז את החומר שממנו הריח ביד ימינו, ויברך עליו את ברכתו, ואחר שיסיים את הברכה יריח (עיין לעיל ט, ד). אולם כאשר מדובר על מין ריח שנועד להנאת הריח או שריחו חזק – אין צורך לאחוז בו כלל, אלא ברגע שנהנה מריחו – מברך.

ו,ד – המברך שהכל על בשמים

טעה ובירך 'שהכל' על בשמים, נחלקו אם יצא (מ"ב רטז, יג). וספק ברכות להקל.

ו,ה – שאין מברכים שהחיינו על מין ריח

אע"פ שלדעת הרדב"ז א, רצז, יש לברך 'שהחיינו' על הנאת ריח המתחדשת בעצים או בעשבים בעונתם, מ"מ דעת רוה"פ שלא לברך. וכ"כ ברכ"י רטז, א; סדבה"נ יא, טז; בא"ח ואתחנן א; מ"ב רכה, טז.

ו,ו – המריח לימון

המריח לימון או דבר אחר כדי להעביר הרגשה רעה, אם נהנה מריחו צריך לברך. שאע"פ שמטרתו לרפואה, סוף סוף נוטלו כדי להריח בו, והנאת הריח היא המעבירה את הרגשתו הרעה. וכ"כ רב פעלים ב, לה; ברכת הריח, לח.

תפריט