ה – עבור נוכרים ובעלי חיים

פורסם בקטגוריה פרק ג - כללי המלאכות, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/12-03-05/

ה,א – בישול ביום טוב עבור גוי ודין הואיל

ביצה כא, ב: "לכם ולא לעובדי כוכבים", הרי שאסור מדאורייתא לבשל לגוי ביום טוב. עוד שם: "אמר רבי יהושע בן לוי: מזמנין את הנכרי בשבת, ואין מזמנין את הנכרי ביום טוב, גזרה שמא ירבה בשבילו".

כתב הרשב"א: "ואף על גב דקי"ל כרבה דאית ליה הואיל, ואפילו אם ירבה בשבילו בקדרה בפני עצמה ליכא איסורא דאורייתא, הואיל ואי מקלעי ליה אורחים חזי ליה, ואי נמי לדידיה נמי חזי ליה כיון דלא אכל, ומדרבנן בלחוד הוא דאסור, אפילו הכי אסור גזירה שמא ירבה בשבילו דברים האסורים (שרק הגוי יכול לאוכלם) דליכא הואיל, וכולא חדא גזירה היא". וכ"כ ר"ן (י, ב) על הרי"ף. וכ"כ מאירי ביצה שם: "ממה שכתבנו למדת שאין אופין ומבשלין לגוים, ואם עבר ועשה כן בדברים האסורים לוקה, ובמותרים אינו לוקה מטעם הואיל". וכ"כ רז"ה (פסחים טו, א, מדפי רי"ף) ורמב"ן במלחמות שם. וכ"כ רא"ה ביצה שם.

אמנם מנגד כתב מאירי פסחים מו, ב: "ושמא תאמר אחר שפסקנו כרבה, האופה לצורך גוים האיך לוקה משום לכם ולא לגוים? ואם תאמר בדברים האסורים שאין ראויים לאורח ישראל, ומה תאמר באין מזמנין את הגוי ביום טוב מגזרה שמא ירבה בשבילו, אלמא שהתוספת יש בו איסור תורה, שאם לא כן הויא לה גזרה לגזרה? ואם נפרש אף זו בדברים האסורים, ודאי כך פירשוה רבים. אבל אינו נראה לי כלל, שמאחר שהוא אמרה בלשון הרבאה ותוספת, ודאי בקדרתו הוא אומר ובדברים הכשרים. אלא שאפשר לתרצה שלא נאמרה אלא לאיסור לבד לא למלקות, או שמא אף למלקות ומפני שאין כאן הואיל, שמאחר שהוא מזמן מכין הוא כמה שצריך לאותו שזימן, ואף אם יכנסו לו אורחים אינו מניח אותם שזימן כדי ליתן לאורחים אחרים". כיוצא בזה כתב בשיטה מקובצת ביצה כא, ב: "אבל לצורך נכרים אפילו איכא הואיל, איסורא דאורייתא איכא…"

משמע מהרמב"ם א, טו, שדין הואיל חל גם על המבשל לגוים וכו', וז"ל: "המבשל ביום טוב לגוים או לבהמה או להניח לחול, אינו לוקה, שאילו באו לו אורחים היה אותו תבשיל ראוי להן". והביאו בשש"כ פתיחה להל' יום טוב הערה לט. אמנם יש סוברים שלדעתו אינו לוקה אבל האיסור מדאורייתא, מפני שבישל לגוים וכיוצא בזה, וכ"כ באו"ה תקכז, א, 'ועל', ערוה"ש תקכז, ג.

ה,ב – בישול עבור גוי ו'מתוך'

כתב באו"ה תקיב, א, 'אין', שאף לפי סברת 'מתוך' אסור לבשל עבור גוי ביום טוב, שהרי זה נחשב שלא לצורך. ואף לרש"י ורמב"ם שהתירו שלא לצורך כלל, "כיוון שגילתה התורה לכם ולא לעובדי כוכבים, גרע טפי ולכו"ע יש בזה איסור דאורייתא". וכתב שכן משמע מהרמב"ם א, טו, שלא לוקין על בישול עבור גוי בגלל סברת הואיל, משמע שאם אין סברת הואיל, כגון שבישל מאכל אסור, גם לרמב"ם לוקה. והביא שכ"כ בשיטה מקובצת ובלחם משנה. וכ"כ לגבי איסור הוצאה עבור גוי בשער הציון תקיח, כב. וכ"כ שש"כ מבוא להל' יום טוב הערה לט.

ה,ג – בישול בבתי מלון עבור גויים

בבית מלון של יהודי שמתארחים בו גויים ויהודים, לכאורה אסור לבשל ביום טוב עבור הגויים, ואסור גם להזמינם גזירה שמא ירבה. ובמנחת יצחק ב, קיח, התיר כאשר כל המבשלים הם גויים, משמע שאם המבשלים יהודים אסור (וגם אם המבשלים גויים כתב שלמעשה אולי יש לחוש לזלזול באיסורי יום טוב). וכ"כ בפס"ת תקיב, א. וכ"כ בחוט שני עמ' סה, שאסור לרשום ליום טוב אורחים גויים (וגם מחללי שבת בפרהסיא לשיטתו), שזה נקרא להזמינם. וכ"כ בהלכות המועדים ב, ל, שאם המבשלים יהודים יבשלו את הכל מערב יום טוב.

ויש להוסיף שגם לחוששים שמא מחללי שבת בימינו דינם כגויים, יש צד נוסף להקל להזמינם ולבשל עבורם, שהרי לרוב הראשונים 'הואיל' ויכולים לתת את האוכל לאורחים, אין איסור דאורייתא, והרי זה ספק דרבנן. והוסיף בציץ אליעזר ח, יז-יח, שכל גזירת חכמים שלא להזמין גוי לדעת הראשונים הללו היא כאשר יש חשש שיבשל לגוי מאכלים אסורים, שאין על זה דין 'הואיל', אבל כאשר מזמין יהודי, אין חשש שיבשל לו מאכלים אסורים.

ה,ד – באיזה תנאים אפשר לכבד אורח גוי במאכלים

דעת הרמב"ם א, יג, ושו"ע תקיב, א, שהאיסור הוא להזמין גוי, אבל אם הגיע מאליו אחר שסיים להכין את הסעודה, מותר להזמינו. אמנם דעת הרשב"א שאם הוא גוי חשוב, גם אם הגיע לאחר שסיימו להכין את הסעודה, אפשר להקל רק אם יאמר לו במפורש, שאם יספיק לו מה שכבר הכינו לסעודת יום טוב, יכול להצטרף אליהם לסעודה. והט"ז ד, הכריע שאם נותן לו בלא שיזמין ויפציר בו לאכול עימו, אין צריך לומר במפורש "אם יספיק לך במה שהכנו לעצמנו, בא והצטרף". אבל אם הוא מפציר בו לאכול, צריך לומר לו זאת במפורש, שאם לא כן יש חשש שמא יבשל לו עוד קדירה.

ה,ה – ריבוי בשיעורים עבור גוי

כתב אורחות חיים (הל' יו"ט יב) בשם רבי אשר מלוניל, שאסור להרבות בשיעורים עבור גוי ביום טוב אפילו בקדירה אחת, "ומאי דאמרינן ממלאה אשה קדירה בשר, דווקא לצורך ישראל, אבל לצורך עכו"ם אסור". וכ"כ תוס' (כא, א, עיסה).

לעומת זאת, בבית יוסף תקיב, א, כתב שאין כן דעת הפוסקים. ובדרכי משה א, הסביר שכוונתו לרא"ש ור"ן, שסוברים שאסור להזמין גוי ביו"ט שמא ירבה בשבילו בקדירה אחרת, אבל באותה קדירה אין איסור.

ובמרדכי (ביצה תרעט), כתב שלראבי"ה מותר להרבות בשיעורים עבור משרתים גויים, "כיוון דאפשר לפייסינהו במידי אחרינא… ועוד דמזונותם עליו", והוסיף מרדכי: "ונראה לי דווקא באותו תנור ובאותה קדירה". וכ"כ רמ"א תקיב, א: "ומותר להרבות בשביל עבדו ושפחתו באותה קדירה שמבשל בה לעצמו, אבל לשאר כותים בכל עניין אסור". ובאמת שלכך התכוון האורחות חיים כמבואר בדבריו שם.

ה,ו – הזמנת גוי שעומד להתגייר

הרוצה להזמין גוי שחפץ להתגייר, יכול להזמין אותו בתנאי שיאמר לו את ההלכה, שאסור לבשל עבור גוי ביו"ט, ובאופן זה אין חשש שיבוא לבשל עבורו בקדירה נוספת. אבל באותה קדירה רשאי להוסיף עבורו, כדעת רוה"פ, והמחלוקת הרי בדרבנן מפני דין 'הואיל'. ועיין בשלחן שלמה תקיב, הערה ו, שנטה לכך.

ה,ז – הזמנת גוי לצורך ציבורי

יש לעיין אם יש היתר להזמין מלכתחילה גוי נכבד לליל הסדר וכיוצא בזה כדי להועיל לציבור. עיין בשלחן שלמה תקיב, הערה ח, שמספר שכך נהגו להזמין קונסולים, והתירו מפני הצורך הגדול שבזה.

לענ"ד נראה שיהיה אפשר להתיר זאת בשעת הדחק רק אם יקבעו לעצמם שיגמרו לבשל את כל המאכלים לפני יו"ט, בדיוק כפי שנוהגים בשבת, ובזה יתמעט החשש שמא יבשלו עבורו. עוד אפשר לצרף, שלדעת רוב הראשונים, אין איסור תורה אם יבשל אוכל כשר עבור הגוי, הואיל ואולי יבואו אורחים. וכאן כאשר כל המטרה של הגוי להצטרף אל סעודת היהודים כמנהגם, אין חשש שיבשל להם מאכלי איסור, ואולי גם אין גזירה. ואם נקבל סברה זו, אזי יהיה מותר להקל בזה גם שלא בשעת הדחק, כאשר מגמת ההזמנה לחוות את החג היהודי על כל הלכותיו. לפי סברה זו אפשר להקל גם כלפי הרוצים להתגייר, או שהצטרפו לרפורמים ורוצים לקרבם לגיור כהלכה.

ה,ח – לשלוח מנה לגוי

הרמ"א תקיב, א, התיר לשלוח מנה לגוי, וקשה שהרי אסר להוסיף בקדירה לפני הנחתה על האש עבור הגוי (לעיל ה, ה). לפיכך, פירשו כמה אחרונים, שההיתר הוא רק אם בעת שבישל לא חשב לשלוח מנה לגוי, באופן שלא יכול היה להוסיף בתבשיל עבורו (מאמ"ר תקיב, א, שולחן עצי שיטים, ח"א). ויש אומרים שמותר להרבות בקדירה לפני הנחתה על האש כדי לשלוח מנה לגוי, ורק אם יזמין אותו יש חשש שמא יבשל עבורו קדירה נוספת (א"ר, וכן משמע מב"י). וכתב במ"ב תקיב, ו, שבמקום איבה או הפסד ממון אפשר לסמוך על המקילים.

פורסם בקטגוריה פרק ג - כללי המלאכות, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן