טו – נסיעות, טיולים ובילויים

פורסם בקטגוריה פרק יא - מלאכת חול המועד. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/12-11-15/

טו,א – מלאכת הדיוט בתיקוני סוס לרכוב עליו

מו"ק י, א – י, ב: "דרש רב חמא משום רבי מאיר: אפילו סוס שרוכב עליו וחמור שרוכב עליו מותר ליטול ציפורניים בחולו של מועד". מפני שאם לא יקצצו להם את הציפורניים יהיה להם צער ולא יוכלו ללכת (רש"י). וכתבו התוספות (י, ב, 'למישקל'), שבמקומות שהקרקע קשה מותר גם לתקן את הברזלים שברגליהם, שברזלים אלו מקילים על הליכתם ודינם כציפורניים. ובגמ' לא הזכירו זאת כיוון שבבבל הקרקע היתה רכה ולא נצרכו לכך. וכ"כ הרא"ש (א, יט), והוסיף שגם מותר לתקן את האוכף והרסן.

כתב הרא"ש שם, שכל ההיתרים הללו "באדם שרגיל ברכיבה ולא למוד ללכת ברגליו וצריך לרכוב לצורך המועד". דייק מזה ב"י (תקלו, א, 'ומשמע'), שאם הוא רגיל ללכת ברגליו או שאין רכיבתו לצורך המועד, אסור לתקן את צרכי הרכיבה. והוסיף ('ומיהו'), שאף טיול נחשב לצורך המועד. וכ"כ בשו"ע תקלו, א: "מי שצריך לרכב במועד לטייל (או לראות פני חברו, מ"ב א), או לצורך המועד, ולא ניסה ללכת ברגליו, יכול ליטול צפרני הסוס ולתקן ברגליו והאוכף והרסן וכל צרכי רכיבה, ובלבד שלא יכוון מלאכתו במועד". כל התיקונים המוזכרים מעשה הדיוט הם, שמעשה אומן אסור אף לצורך המועד.

טו,ב – דין רכיבה שלא לצורך המועד בלא תיקון צרכי הרכיבה

עוד כתב בב"י, שמשמע מהרא"ש (א, יט), שרכיבה במועד מותרת בכל אופן, אף שאינו לצורך המועד, כיוון שברכיבתו אינו עושה שום מלאכה. אבל לדעת תוספות (י, ב, 'סוס'), לא הותרה רכיבה אלא לצורך המועד, וגם טיול צורך המועד, אולם רכיבה סתם אסורה. וסיכם ב"י (תקלו, א, 'ומיהו'): "… נוהגים לרכוב על הסוס לילך מעיר לעיר אפילו שלא לצורך המועד, והא ודאי שלא כדברי התוספות הוא, אבל הם סומכים על מה שנראה מדברי הרא"ש דלרכוב אף על פי שאינו לצורך המועד מותר. ומיהו לפי מה שכתבתי בסימן שקודם זה (רסד, ב, 'כתוב') בשם מרדכי ישן, יש איסור לילך במועד מעיר לעיר אם לא לצורך מזונות שאין לו מה יאכל או לעשות פרקמטיא בדבר האבד. ולעניין הלכה נקטינן להקל כדמשמע מדברי הרא"ש וכמנהג העולם". וכ"כ הרמ"א תקלו, א: "מותר לרכוב במועד אפילו מעיר לעיר אפילו בחינם, וכן נהגו". והטעם, שאין ברכיבה שום מלאכה (מ"ב ד).

טו,ג – נהיגה ברכב שלא לצורך המועד אסורה

לפי זה יוצא, שהואיל ונסיעה ברכב כרוכה במלאכה גמורה של הבערה, מותר לנסוע רק לצורך המועד, וגם טיול בכלל זה. אבל לצורך שלאחר המועד אסור. וכ"כ בספר מועדי ה' (הלכות חוה"מ לד הערה לה), ופתחי מועד (פ"ג ב, נו, א, עמ' קכט), ופס"ת תקלו, ב. וברכיבה על אופניים, אין שום מלאכה, ולכן מותר לרכוב עליהם לכל צורך שהוא (מועדי ה' שם, חוהמ"כ ז, עב).

בחוהמ"כ ז, סט, והערה קסג, כתב שלא ברור מה האיסור בנסיעה ברכב, שכן בפשטות הבערה מותרת בחוה"מ הואיל והיא מלאכה שאין בה שיהוי (כפי שכתב בפרק ב, הערה כה). ואם משום מוליד בהצתה, האיסור מדרבנן, ואיסורי דרבנן מותרים בחוה"מ (וגם ההולדה נעשית בלא שיהוי). אמנם ציטט מהרב פיינשטיין שאסר לנסוע שלא לצורך המועד. ובספר הביא רק את דעתו בתור דעת יש מי שאוסר. ועוד הזכיר בהערה סברה שיש בנסיעה מלאכת מכה בפטיש. ע"כ. ואולי האיסור כמו שאסרו חכמים סחורה והעברת חפצים (להלן טז-יז), שאין בהם מלאכה, אלא טורח רב. ויותר נלענ"ד שהאיסור משום הבערה, ואינו דומה הבערת גפרור שאין בו טורח ושיהוי, לנהיגה ברכב שכל זמן שהוא לוחץ על הגז הוא מבעיר. ואין לומר מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך, שכן למדנו שלדעת רוה"פ הכוונה ב"שלא לצורך" היינו שלא לצורך אכילה אלא לשאר צרכי המועד. ובנוסף לכך, הכל מסכימים שלצורך חול או לצורך נוכרי אסור מהתורה (לעיל ג, ג, 2).

טו,ד – שיעור נהיגה אסור ואימתי הוא צורך דבר האבד

שיעורי נהיגה אסורים במועד, מפני שהם נסיעה שאינה לצורך המועד. וכ"כ בספר מועדי ה' (הלכות חוה"מ לד הערה לה), ופתחי מועד (פ"ג ב, נו, א, עמ' קכט). אמנם לצורך דבר האבד מותר. כגון במקרה שהוא עלול להיכשל במבחן, ואינו יכול לדחות את המבחן למועד אחר בלא להפסיד סכום גדול. אלא שיש לדקדק שלא לפרוץ גדר על ידי היתר זה. וצריך לשאול את הרוצה לקיים את השיעור, מה היה עושה אם היה בנופש שחביב עליו מאד בגליל, האם היה מחשיב את שיעור הנהיגה כדבר האבד שלמענו היה נוסע למרכז הארץ ואח"כ חוזר. אם כן, סימן שהוא באמת דבר האבד.

טו,ה – האם יש איסור לנסוע סתם

לכאורה רק נסיעה לצורך מסוים שאינו קשור למועד – אסורה. וקשה על מה שכתבו בחוהמ"כ ז, סט, ופס"ת תקלו, ב, שנסיעה סתם שלא לצורך המועד אסורה. ולכאורה אם אין שום מטרה הרי שזה טיול, וכבר נחשב צורך המועד. אמנם מלשון הרמ"א תקלו, א: "מותר לרכוב במועד אפילו מעיר לעיר אפילו בחינם, וכן נהגו", אפשר להבין שיש נסיעה בחינם, שבסוס מותרת ואם יש בה מלאכת הדיוט – אסורה. ובערוה"ש תקלו, א, תמה על לשון 'חינם' ברמ"א, וכתב: "ואינו מובן, כיוון שרצונו בכך הרי טיול הוא לו'? ואפשר שטיול הוא בהכנה והליכתו בנחת". ואם כן טיול מהיר אינו בכלל ההיתר. ומכל מקום לא שמענו שהחמירו בטיול שאינו בנחת.

למעשה נראה שאין אפשרות להגדיר סתם נסיעה כנסיעה בחינם, וכל הרוצה לנסוע במועד, משמע שזה טיול עבורו ומותר. ורק ידאג שלא יבטל את עיקר מצוות יו"ט בלימוד תורה וסעודות. מעבר לכך, גם לדעת המחמירים, אין אפשרות להבדיל בין נסיעה של טיול לנסיעה של חינם.

טו,ו – עבודת נהגים בשכר

שאל רשז"א (שש"כ סו, הערה מג), איך אפשר להזמין מונית בחוה"מ, והרי מכשילים את הנהג, שאם יש לו מה לאכול אסור לו לעבוד בשכר. ותירץ שאולי התשלום הוא בהבלעה, שכן מותר לשלם לו עבור הדלק. עוד כתב שלגבי אוטובוס אין שאלה, כי הוא צרכי רבים, שמתירים מלאכת הדיוט בתשלום (וכ"כ בשש"כ סח, הערה ח). אלא שלגבי מונית, הרי יש הרבה נהגי מוניות גוים. ע"כ. אמנם בעצמו אמר (שש"כ סח, הערה ח), שאם המצב שיש בזה צורך לרבים, כגון שאינם יכולים להסתדר עם האוטובוסים בלבד, או שיפסידו זמן מרובה בנסיעה באוטובוס, הרי שגם המוניות בכלל צורך רבים. ע"כ. ואולי אפשר לומר, שלכתחילה טוב לעודד את נהגי המוניות הגויים שיעבדו ככל יכולתם, ואם אינם מספיקים למלא את צרכי הציבור, ינהגו גם יהודים במוניות.

טו,ז – דיני תיקוני רכב

בחוהמ"כ ז, עז-עח, כתב שתיקון פנצ'ר למרות שיתכן שהוא מלאכת הדיוט, הואיל ויש בו טרחה יתירה, אסור בחוה"מ, אבל החלפת צמיג מותר. וכן הביא משמו בפס"ת תקלו, א. ונלענ"ד שכיום תיקון פנצ'ר הוא מלאכת אומן, הואיל והדיוטות אינם יודעים לבצעו כראוי. וכ"כ הרב מנחם שימל בקובץ דרכי הוראה (תשרי התשסו קובץ ג).

בחזון עובדיה מהל' חוה"מ ה (עמ' קעה) התיר לתקן במלאכת אומן אוטובוסים ומוניות לצרכי הרבים, וכן מכוניות משא להובלת מזון. ובסעיף ו' כתב שהיתר צרכי רבים במלאכת אומן הוא רק לצרכי הגוף במועד. ע"כ. ולמעשה עיקר ההיתר משום שמן הסתם צרכי ציבור כאלה מגיעים לצורך דבר האבד, שעבורו גם מלאכת אומן מותרת.

טו,ח – רחיצת רכב ושמשותיו

כתב שו"ע תקלו, ב, עפ"י מו"ק י, ב: "מותר לסרוק הסוס כדי ליפותו". שני טעמים נאמרו בזה: לר' ירוחם (נתיב ד, ח"ה) ע"י הסירוק הסוס הולך יותר בזריזות. ולמאירי (י, ב, 'ובונין'), הרוכב נהנה ומתכבד מכך שסוסו מסורק.

למעשה בימינו אין לרחוץ את הרכב בחוה"מ, מפני שכל העושה בחול המועד מלאכת תחזוקה שרגילים לעשות אחת לכמה שבועות מזלזל במועד. וכעין זה כתב בחוהמ"כ ה, מד.

ואם הרכב התלכלך מאד עד שמתביישים לנסוע בו. מדברי פס"ת תקלו, ג, משמע שאסור, שכן כתב שיש לחוש לטעם הראשון של ר' ירוחם. אולם נראה להתיר, ראשית מפני שלכו"ע שטיפת הרכב אסורה מדרבנן, ובדין דרבנן אפשר להקל כהסבר המאירי. ועוד שאפשר לומר שהוא קצת צורך המועד, שלא יתבזה.

ועיין לעיל ח, א, שאין לנקות חלונות בית שרגילים לנקותם כל כמה שבועות, ע"כ. אבל חלונות רכב מותר לנקות, שיש בזה תועלת לנסיעה וגם כבוד לנהג.

טו,ט – צידת דגים במועד

יש סוברים שאסור לצוד דגים להנאה במועד, משום שסתם הנאה אינה נחשבת צורך המועד, ואסור לעשות מלאכת הדיוט כצידה למענה, וכ"כ רבבות אפרים א, שנו, ב, ולכך נטה בחוהמ"כ ז, כד, וכן שמע מרשז"א והרב וואזנר, וכ"כ בפס"ת תקלג, ד. וצריך לומר שאף שמותר לצוד כדי לאכול, כאן שהצידה בעיקר לצורך הנאת תחביב – אסור.

לעומת זאת הרב פיינשטיין וריש"א התירו (שהמ"כ ג, 16), כשם שמותר לטייל במועד. ולכן התיר הרב פיינשטיין לנהנים מכך, לצוד דגים בחכות, וצרף לכך את הסברה שהם יכולים לאכול את הדגים, והרי ממש צורך אכילה.

נראה שלכל הדעות מותר למבקרים במטעים לקטוף פירות כדי ליהנות מחוויית הקטיף, שכן יש בזה צורך אכילה, ואין זה דומה לציד דגים, שכרוכה בהתעסקות ארוכה ומטריחה, ואילו הקטיף הוא קצר וקל, וממילא יותר בולטת בו התועלת לאכילה.

פורסם בקטגוריה פרק יא - מלאכת חול המועד. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן