הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ד – גזירת תקרה – נסרים ו'סכך לנצח'

ד,א – גזירת תקרה בנסרים של ד' טפחים

משנה (סוכה יד, א): "מסככין בנסרים דברי רבי יהודה, ורבי מאיר אוסר". גמרא: "אמר רב: מחלוקת בנסרין שיש בהן ארבעה, דרבי מאיר אית ליה גזרת תקרה, ורבי יהודה לית ליה גזרת תקרה. אבל בנסרין שאין בהן ארבעה – דברי הכל כשרה. ושמואל אמר… (על פי פירוש רב פפא): יש בהן ארבעה – דברי הכל פסולה, פחות משלשה – דברי הכל כשרה, מאי טעמא – קנים בעלמא נינהו. כי פליגי – משלשה עד ארבעה. מר סבר: כיון דליתנהו שעור מקום – לא גזרינן, ומר סבר: כיון דנפקי להו מתורת לבוד – גזרינן".

למעשה נפסק שאין מסככים בנסרים שרוחבם ד' טפחים, אבל מסככים בנסרים צרים יותר (רמב"ם ה, ז; שו"ע תרכט, יח), או משום שביאור המחלוקת כשמואל, והלכה כר' יהודה (רי"ף, רא"ש), או משום שביאור המחלוקת כרב, והלכה כר' מאיר (ראב"ד, ריטב"א, יראים).

בכל אופן למדנו מהגמרא שאסרו נסרים של ד' טפחים משום גזירת תקרה, ופירש רש"י: "שרוב תקרות הבית עשויות מהן… אי מכשרת בהו, אתי למימר: מה לי לסכך באלו מה לי לישב תחת קורות ביתי, אף היא בנסרים מקורה… אבל נסרים שאין בהן ד', שאין רוב תקרות עשויות מהן, דברי הכל כשרה, דלא דמי לתקרה דלגזור בהו". וכן כתב הרמב"ם (ה, ז): "גזירה שמא ישב תחת התקרה וידמה שהיא כסוכה".

ד,ב – דין נסרים בני ד' טפחים בשעת הדחק

כאשר אין לאדם אפשרות אחרת, ישב בסוכה המסוככת בנסרים רחבים ד' טפחים, ואף יברך על ישיבה זו.

סוכה יד, ב: "אמר רבי יהודה: מעשה בשעת הסכנה שהבאנו נסרים שהיו בהן ארבעה וסיככנו על גבי מרפסת וישבנו תחתיהן. אמרו לו: משם ראיה? אין שעת הסכנה ראיה". הוכיח מכאן הריטב"א שכיוון שהפסול הוא מחמת גזרת חכמים בלבד – בשעת הסכנה יושבים בסוכה זו ומברכים. ע"כ. וכן הדין בשעת הדחק. וכ"כ ריא"ז (ז, ב, בדפי הרי"ף), וכ"כ מ"א (תרכט, כב); מחצית השקל (תרכט, כב), ובכורי יעקב (תרכט, לג), ולזה נוטה במ"ב (תרכט, נ). אמנם לדעת 'בית השואבה' אין לברך אפילו בשעת הדחק על ישיבה בסוכה כזו. ואין הלכה כמותו, שרובם המכריע של הפוסקים הורו שבשעת הדחק אפשר לצאת בסוכה שאיסורה מפני גזירת חכמים.

וכתב רא"ה (סוכה יד, ב): "והא ודאי משום הכי דחקו עצמן בסוכת נסרים בשעת הסכנה מפני שאינן פסולין בגופן, אבל לעולם בדבר שהוא פוסל בגופו אפילו בשעת הסכנה, לא מהני בהו כלל". וכ"כ פמ"ג (משב"ז תרכט, א). לפי זה יוצא שאם הפסול משום תקנה קבועה של חכמים שהפכה את הפסול לפסול בגופו, כגון בדבר שמקבל טומאה מדרבנן, אזי גם בשעת הדחק אין מברכים עליו (באו"ה תרכט, א, 'צומח'. ועיין בתר"י ברכות א, א, 'ונראה'; והלח"ב עמ' קסח).

ד,ג – יסוד האיסור לסכך בנסרים צרים מד' טפחים

כפי שלמדנו לעיל ד, א, גזרו חכמים שלא לסכך בנסרים שרוחבם ד' טפחים. וכתבו כמה ראשונים (יראים קכג; אורחות חיים טו; מכתם; מאירי), שבמקומות שרגילים לעשות תקרה מנסרים צרים מד' וג' טפחים, אף הם בכלל האיסור. והכל לפי מנהג המקום. וכ"כ בהגהות מיימוניות (ה, כא), הביאו בדרכי משה (תרכט, ט). ובסמ"ק כתב שאין לסכך בנסרים שאפשר לעשות מהם סכך אטום מגשמים, ומשמע שאפילו נסרים שאין רגילים לעשות מהם תקרה, אם אפשר לעשות מהם סכך אטום, פסולים. והטור תרכט, יח, הביא את דעתו. וכ"כ ב"ח וט"ז (כא). ונראה מלשונו של הסמ"ק שגם הוא מסכים שכל האיסור בנסרים צרים כיום הוא מפני שאפשר לעשות מהם תקרה קבועה, והסימן לזה, שתהיה אטומה מגשם.

בשו"ע (תרכט, יח) כתב שנהגו שלא לסכך בנסרים צרים מד' טפחים. וכתבו האחרונים שנסרים אלו פסולים מדינא, שכן עושים בהם כיום תקרות, וכפי שכתבו הכלבו והגה"מ. וכך כתבו למעשה מ"א (תרכט, כב), מ"ב מט, וערוה"ש לב.

ד,ד – סיכוך בנסרים שרוחבם טפח או שניים ופלפונים (לייסטים)

אמנם לא כתבו עד איזה רוחב צריך להחמיר. אבל מוסכם שמותר לסכך בנסרים שרוחבם פחות מטפח, וכן נהגו להורות בירושלים. כ"כ במקראי קדש (פרנק יד עמ' נט); רשז"א (הליכות שלמה ח, ג); חזו"ע (עמ' ל, ועיין ביבי"א ד, מט). בפועל, אין כיום תקרות שעושים מנסרים שרוחבם פחות מטפח. (עוד אפשר לומר, שפחות משיעור טפח הוא שיעור שאין בו שום חשיבות, שכן מידת טפח היא מידת האוהל הקטן ביותר, כך לעניין טומאה, מלאכת בונה בשבת, קורת המבוי, ובסוכה כב, א, בדין 'חבוט רמי', ולכן לא שייך לחוש בפחות מטפח שיחשב כקירוי קבע).

ובחוט שני (שבת ד, עמ' שמ) כתב: "יש לעיין עד איזה שיעור רוחב הנסר אפשר להקל בזה, וחכם אחד העיד ששאל למרן החזו"א אם אפשר לסכך בנסרים שרוחבן 14 ס"מ והתיר לו החזו"א". ובשעת הצורך אפשר לסמוך על כך, בצירוף דעת הראשונים שאסורים נסרים של ד' טפחים בלבד.

לעיתים, בסוכה גדולה, צריכים להניח קורה רחבה יותר מטפח כדי להעמיד עליה את הסכך. והדבר מותר, מפני שגם אם נאמר שיש לחוש לדעת המחמירים ולא לסכך בנסרים שרוחבם יותר מטפח, כיוון שרוחבה פחות מג' טפחים, אינה פוסלת את הסוכה. ויתכן עוד, שכל זמן שאינה משמשת לקירוי אלא רק להעמדת הסכך, גם לדעתם קורה זו כשרה לסכך. (ויש לציין, שאפילו בנסר רחב ד' טפחים מותר להעמיד את הסכך, כ"כ בבאו"ה תרל, א, 'כל', עפ"י הגר"א שם, מפני שלא גזרו להעמיד בדבר שפסול מדרבנן. ובפמ"ג תרכט, א"א יא, כתב שירא שמים יהדר בכך).

פלפונים או לייסטים כשרים בוודאי. וכ"כ ישכיל עבדי ו, כ; אז נדברו יב, לה; יבי"א ד, מט. וכ"כ בציץ אליעזר טו, כח, ב, והוסיף שכל האיסור של נסרים פחותים מד' טפחים הוא מחמת מנהג, ואם נהגו בירושלים לסכך בפלפונים, ממילא זה כשר. אמנם בס' הסוכה השלם, מילואים לפרק ח, מט, כתב שיש שהתירו פלפונים אלו רק כאשר רוחבם פחות מ-5 ס"מ, שאם יהיו רחבים יותר עלולים למנוע חדירת גשם. ונראה שאין לחוש לדבריהם כלל, שכל המכיר פלפונים אלו יודע שאין אפשרות להצמידם באופן שימנעו חדירת גשם.

ד,ה – הכשרת תקרת נסרים שרוחבם ד' טפחים

משנה סוכה (טו, א): "תקרה שאין עליה מעזיבה – רבי יהודה אומר משום בית הלל: או מפקפק או נוטל אחת מבנתיים". מפקפק היינו מוציא מהעצים את המסמרים ומניחם, ופירש רש"י, שגם כאשר הנסרים רחבים ד' טפחים – נעשו בזה כשרים, כיוון שעשה מעשה שמוכיח שלא יטעה בין סוכה זו לתקרת בית, ולכן אין עליו גזרת נסרים, וכן דעת הרא"ש (א, כט) והטור.

והרמב"ם (ה, ח) כתב: "ובלבד שלא יהא בכל נסר אחד ארבעה טפחים". וכן דעת רמב"ן ור"ן בדעת הרי"ף, ולדעה זו יש כאן דין נוסף, שאם הנסרים שימשו לתקרה, למרות שרוחבם פחות מד' טפחים, לא יוכשרו אלא במעשה של עקירת מסמרים ופקפוק, אבל אם היה רוחבם ד' טפחים, בכל אופן חלה עליהם גזירת תקרה. בשו"ע (תרלא, ט) פסק בסתם כרא"ש, והזכיר את הרמב"ם בדעת 'יש מי שאומר'. והלבוש וא"ר כתבו להחמיר (עיין הלח"ב ו, 47). וכך כתבתי בספר.

ולעניין נוטל אחת מבינתיים, היינו מוציא נסר אחד מבין כל שניים ומכניס סכך במקומו, יש כמה פירושים (מ"ב תרלא, כה): יש אומרים שמדובר בנסרים שרוחבם ד' טפחים, ובזה שהוציא אחת מבינתיים הכשיר את הנותרים (ב"ח לשיטת הרא"ש והטור). ויש אומרים שאין זה מכשיר נסרים של ד' טפחים שנאסרו על ידי חכמים, אלא שבזה שהסיר אחד מבינתיים נוצר באמצע הסוכה מקום של ח' טפחים סכך כשר, ואותו המקום הוא הכשר, ושאר הנסרים דינם כדין דופן עקומה (רש"י ור"ן).

ד,ו – הכשרת נסרים שרוחבם פחות מד' טפחים

לפי מה שלמדנו בשו"ע תרלא, ט, לדעת רש"י ורא"ש, שהיא גם דעת סתם בשו"ע, אפילו נסרים של ד' טפחים מוכשרים על ידי פקפוק, דהיינו עקירת מסמרים והנחה מחדש. אולם לדעת הרמב"ם ודעימיה, שהם הי"א בשו"ע שם, אין הפקפוק מכשיר נסרים שחלה עליהם גזירת תקרה. לכאורה לפי דעתם, כיום שמחמירים גם בנסרים פחותים מד' טפחים, גם להם לא יועיל פקפוק. ואע"פ כן כתבתי להיתר, שאולי הלכה כרא"ש ודעימיה, שאפילו לנסרים של ד' טפחים מועיל פקפוק. וגם אם לא מועיל, אולי הלכה שאין לאסור נסרים שרוחבם פחות מד' טפחים. ואף שנהגו לאוסרם, מ"מ משמע מלשון שו"ע (תרכט, יח) שאין האיסור מהדין אלא מחמת המנהג (וכ"כ בית השואבה תרכט, קה; ישכיל עבדי ו, כ; ציץ אליעזר טו, כח). ולכן אפשר להתיר נסרים שרוחבם פחות מד' טפחים על ידי פקפוק. (אמנם במקראי קודש הררי ה, הערה צט, החמיר).

ד,ז – סכך לנצח

כתב במ"ב תרכט, יח, עפ"י מ"א: "דע דבמקומות הללו, כל מחצלות עשויות לשכיבה, ואם כן, אפילו הוא עשאה לסיכוך, גם כן אין מסככין בם". אבל לגבי מה שמייצרים בימינו לשם סכך, שנקרא 'סכך לנצח', ברור שלא נעשה לשכיבה אלא לצורך סכך, ולכן אין לאוסרו מפני מראית עין.

ואמנם יש מחמירים, וראייתם מדברי הרשב"א (כמובא במיוחסות לרמב"ן סי' ריו, הובא בב"י תרכט, ח), שאסר נסרים צרים שחיברם במסמרים, מפני שעל ידי חיבורם נחשבים כנסרים שרחבים מד' טפחים. ועוד למדו מזה שגם הנסרים שמחוברים על ידי חוט נחשבים כנסרים שרחבים מד' טפחים, ואסורים משום גזירת תקרה (עיין אז נדברו ב, סו; ציץ אליעזר י, כט).

אולם רוב הפוסקים לא הסכימו לדבריהם, מפני שהנסרים אינם דבוקים זה לזה ויש ביניהם רווח, וחיבורם גמיש ע"י חוטים, ובשום אופן אין רגילים לעשות תקרה באופן זה. וכך הורה מו"ר הרב אברהם שפירא (מקראי קודש הררי ד, הערה קכג), ורשז"א (הליכות שלמה ח, ה). וכ"כ למעשה שבט הלוי ו, עד; קנין תורה א, קכח-קכט; ד, עא; אז נדברו ב, סו; חזו"ע עמ' כה; ישועת משה ג, נב. בכמה ספרים כתבו שהרב אליהו והרב אלישיב החמירו לגמרי (מקראי קודש הררי ד, הערה קכג). אולם בהל' חגים נ, לט, לרב אליהו, כתב שבדיעבד יכול לסמוך על המקילים. ובהלח"ב בסוף הספר סיפר שהראה סכך קנים לרב אלישיב והתיר בלא פקפוק.

עוד סברה לחומרה, שהנסרים מחוברים בחוטים הראויים לקבל טומאה, ולדעת הר"ן ודעימיה, אין להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה. אמנם למעשה ההלכה היא שגם אם העמידו את הסכך בדבר שמקבל טומאה, הסוכה כשרה ואפשר לברך עליה, כפי שיבואר בהלכה ה'. בנוסף לכך, רוב החוטים שמשתמשים בהם, כגון כותנה וקנבוס, פסולים מדרבנן, שכן הם ממיני צומח אלא שנשתנתה צורתם (לעיל ב, ה), ולדעת רבים, גם הר"ן ודעימיה מסכימים שלכתחילה מותר להעמיד את הסכך בדבר שפסול מדרבנן, כמבואר להלן ה, ג. אמנם אם החוט מצמר או פשתן, שאז הוא מקבל טומאת נגעים מהתורה, נחלקו הפוסקים אם הוא פסול לסכך מהתורה, כמבואר לעיל ב, ד. ופלסטיק פסול מהתורה.

ומ"מ כדי לחוש לדעת המחמירים שלא להעמיד את הסכך גם בדבר שפסול מדרבנן, נוהגים להשתמש כיום בסיבים טבעיים שלא עברו עיבוד, שהם כשרים לסכך (עיין פס"ת תרכט, ו; מקראי קודש הררי ה, מז).

תפריט