הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ד – אכילה בסוכה

ד,א – אכילת תבשילי דגן כשיעור ביצה

עיין בהערה 4, שלדעת רש"י, תוס', רא"ש ור"ן, וכן נפסק בשו"ע תרלט, ב, אכילת קבע היא כאשר אוכל יותר מכביצה לחם. ולדעת רמב"ם ורי"ץ גיאת, רק הרבה יותר מביצה נחשב אכילת קבע וחייב בסוכה. בפשטות כך הדין לגבי עוגות ושאר מאפים ממיני דגן שברכתם מזונות.

ולעניין תבשיל מזונות, דעת רא"ש, טור ושו"ע תרלט, ב, שרק שיעור חשוב שקובעים עליו סעודה, או שאוכלים אותו בחבורה, חייב בסוכה. אולם דעת מ"א ושועה"ר, שביותר מכביצה חייבים בסוכה, וכ"כ ביחו"ד א, סה. וכך סתמתי בהלכה, ואף שמעיקר הדין בשעת הצורך אפשר לסמוך על המקילים, מ"מ לא רציתי לחלק בין מיני מזונות, כדי שלא להטריח את הלומדים לזכור פרטים מרובים, שכך מצינו בתקנות חכמים שקבעו כללים פשוטים כדי שיהיו קלים להבנה וזיכרון על ידי הציבור הרחב.

ד,ב – אכילת קבע של פירות

משנה סוכה כו, ב: "מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל ולרבן גמליאל שני כותבות ודלי של מים, ואמרו העלום לסוכה". ובגמ' יומא עט, ב: "לא מפני שהלכה כך, אלא שרצו להחמיר על עצמן". ופירש רבא שם, משום ש"פירי לא בעו סוכה".

ולמדו רוב הראשונים, שגם מי שקובע עצמו לאכילת פירות, אינו חייב בסוכה, (רז"ה; תוס' כו, א, 'תרתי'; רמב"ם ו, ו; ראבי"ה תרלו; מאירי; או"ז שא; שבה"ל שדמ; רא"ש ב, יג; טור תרלט, ב; מהרי"ק קעט ועוד). וכ"כ שו"ע תרלט, ב, ורמ"א.

לעומת זאת, הרא"ש הביא את דעת מהר"ם מרוטנבורג ש"היה נזהר מלאכול פירות חוץ לסוכה כי היה סובר להחמיר כהאי לישנא (ביומא) דפירי בעי סוכה… היינו שקובע עצמו לאכילת פירות אבל באכילת ארעי דפירי ליכא מאן דאסר". וכ"כ רמב"ן (הובא בשו"ת שערי תשובה קצט): "לאכול פירות חוץ לסוכה ידעתי שכל המחברים התירו, ואני אוסר בראיה נכונה מן השמועה הנזכרת במסכת יומא, וכך נראה דעת רבינו ז"ל (הרי"ף)". וכ"כ ר"ן בדעת הרי"ף. וכ"כ המכתם כח, ב.

למעשה, יש אחרונים שכתבו שלא לאכול פירות בקביעות מחוץ לסוכה (משכנות יעקב קנה; חיי אדם קמז, ג; נהר שלום תרלט, ב; יפה ללב ב. ובמקור חיים לחוו"י החמיר בשבעת המינים). אבל רבים הקילו בזה כדעת שו"ע ורמ"א (לבוש ב; דה"ח ג; שע"ת בשם גינת ורדים; מ"ב יג; ערוה"ש ח; כה"ח לו).

ד,ג – אכילת קבע של בשר או גבינה

משנה כז, א: "אמר רבי אליעזר, מי שלא אכל לילי יום טוב הראשון ישלים לילי יו"ט האחרון של חג". ובגמ': "מאי ישלים? ישלים במיני תרגימא, תניא נמי הכי: אם השלים במיני תרגימא יצא".

כתבו תוס' 'במיני', שתרגימא לא הוי פירות הואיל ואינם צריכים סוכה, אלא היינו "בשר ודגים ושאר דברים שמלפתין בהם את הפת". על פי זה כתב רבינו פרץ (הגהות הסמ"ק צג, סב), שבשר או דייסא חייבים בסוכה. וכ"כ מאירי כו , א: "ומאחר שפסקנו פירי לא בעי סוכה למדת שמיני תרגימא אינן פירות שבודאי צריך הוא להשלים בדבר הצריך סוכה, וא"כ מיני תרגימא הם מיני לפתן כגון בשר ודגים וביצה וגבינה, ולמדנו על אלו ודומיהם שהם צריכים סוכה כל שיש בהם יתר מכביצה". וכ"כ עוד ראשונים (ארחות חיים סוכה לה; או"ז שא; ריא"ז ב, ח; וכך משמע מהרמב"ם ו, ו, וכפי שלמדו ממנו רבינו אברהם מן ההר ורבינו מנוח).

לעומת זאת, הרא"ש ב, יג, חלק על רבינו פרץ וכתב: "ובתוספתא פ' כיצד מברכין תניא: הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהן בורא מיני מזונות, ומשמע דמיני תרגימא היינו מאכל שעשוי מחמשת המינים. ואפשר שהוא חשוב יותר מבשר וגבינה. ואין ראיה ממיני תרגימא להצריך סוכה לבשר ולגבינה, וגם אין דרך לקבוע סעודה עליהן ולא חשיב מאכילת ארעי דפת". וכ"כ הטור ושו"ע תרלט, ב.

יש שחששו לדעת רבינו פרץ ודעימיה, וכתבו שצריך להחמיר לאכול בסוכה בשר, דגים או גבינה הנאכלים בדרך קביעות (דה"ח קעא, ג; גינת ורדים ד, ו; מחזיק ברכה תרלט, ה). ויש שכתבו שמעיקר הדין הלכה כשו"ע אבל למעשה ראוי להחמיר (ב"ח תרלט, ד; מ"א ה; א"ר יג; בכורי יעקב יד; מ"ב יג וטו; כה"ח טו; הלח"ב יג, יב). ויש שהקילו לגמרי כמו השו"ע (שועה"ר יא; מטה משה תתקיב; יחו"ד א, סה).

ד,ד – דין אכילת קבע של בשר וכיוצא בזה בימינו

בערוה"ש תרלט, ט, הביא את שיטת רבינו פרץ ודעימיה וכתב: "הר"ר פרץ דמחמיר בבשר וגבינה פשיטא שלא החמירו רק באכילת קבע כמו שבארנו, דבאכילת ארעי אין שום ספק דאין צריך סוכה, וא"כ ממילא כיון שאצלינו אין דרך לקבוע עליהן סעודה על בשר וגבינה בלא פת, ממילא דתמיד הם אכילת ארעי ואין צריך סוכה". וכן למדנו מדברי הרא"ש, ב, יג, שחלק על ר' פרץ, וכתב: ש"אין דרך לקבוע סעודה עליהם".

וממילא כיום שרבים רגילים לאכול ארוחות שלמות בלי לחם, ושבעים מירקות, בשר ואורז, אפילו הרא"ש ודעימיה יודו שזו אכילת קבע, וחובה לאוכלה בסוכה. וק"ו שכך היא דעת מהר"ם מרוטנבורג ודעימיה, ור' פרץ ודעימיה. וכ"כ בשו"ת דבר חברון או"ח תקפו; פס"ת תרלט, ט; סוכת חיים עמ' שעח, בשם הרב אלישיב. ולעניין ברכה עיין בהמשך ה, ו.

ד,ה – בתוך הסעודה גם מים חייבים לשתות בסוכה

כתבו הרבה אחרונים (לחם יהודה לר"י עייאש ו, ו; שואל ומשיב רביעאה ג, יא; בנין שלמה מא; שו"ת ר"י מסלוצק כב; מקראי קודש א, סו"ס לא; וכך נטה בשעה"צ תרלט, כט), שכל ההיתר לאכול ולשתות ארעי חוץ לסוכה הוא כאשר כל האכילה והשתייה ארעיים, אבל בתוך סעודת קבע, כל מה שהוא אוכל או שותה נגרר אחרי אכילת הקבע שלו וחייב בסוכה. וכן דייקו מהמשנה כה, א: "אוכלין ושותין ארעי חוץ לסוכה", והרי אף שתיית קבע מותר לשתות מחוץ לסוכה, ולמה המשנה נקטה שרק שתיית ארעי חייבת בסוכה, אלא שתייה שבתוך אכילת קבע נחשבת חלק מסעודת הקבע וחייבת בסוכה.

וכ"כ מאירי כו, א, במפורש: "ויש אומרים שכל שתייה בלא אכילת דבר המחויב לסוכה ארעי היא, ועם אכילה היא נגררת אחר האכילה, אם האכילה קבע אף היא קבע ואם אין האכילה קבע אף היא אינה קבע. וכן נראה מלשון גדולי הרבנים שכתבו בכדטעים בר בי רב ועייל לכלה, שטועם מלא פיו ושותה כמו שכתבנו". (וכן נראה מר"ן וריטב"א).

לעומת זאת, רוב הראשונים לא כתבו דין זה, ולדעת ווי העמודים (ר' יצחק טייב), היראים (תכא) סובר אחרת, וכך פסק למעשה. ויש שלמדו משועה"ר תרלט, יז.

למעשה, כתבו הפוסקים להחמיר שכל מה שאוכלים או שותים בתוך הסעודה מחייב סוכה, ואף יש לבלוע את מה שבפיו לפני שיוצא מסוכתו, וכ"כ יחו"ד ה, מח; אז נדברו ט, מו; אבני ישפה א, קכא; הלח"ב יג, יא; בסוכות תשבו ה, ד; חיכו ממתקים תרלט, סז, ועוד.

תפריט