הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ח – שמירת יומיים בזמן הזה

ח, א – שמירת יומיים של ראש השנה בא"י בזמן הזה

כאשר אין בית הדין יכול לקדש את החודשים על פי עדים, ראש החודש מתקדש על פי חשבון הלוח העברי. קרוב לשלוש מאות שנה לאחר חורבן בית המקדש השני, ראה הלל השני, נשיא בית הדין, שלא ניתן עוד לקיים את בית הדין שקידש את החודשים. ועמד הוא עם בית דינו וחישב את לוח השנה הקבוע, וקידש על פיו את כל החודשים שיהיו עד שיחזור בית הדין למקומו (רמב"ם הל' קידוש החודש ה, ב; פניני הלכה זמנים א, ג, 3).

לכאורה מאותו הזמן כבר לא היה צורך לקיים את ראש השנה במשך יומיים, שכן הכל יודעים על פי הלוח מתי יחול ראש חודש תשרי, שהוא ראש השנה. ואעפ"כ כתב הרי"ף (ביצה ג, א) שגם בני ארץ ישראל צריכים לעשות שני ימים טובים של ראש השנה.

הרז"ה (ביצה ג, ב) חלק על הרי"ף וכתב שיש לנהוג בארץ ישראל יום אחד של ראש השנה: "בדורות הללו, מאחר שהותקן סדר העיבור ע"פ המנהג שנהוג בידינו, הרי חזרה כל ארץ ישראל להיות כבית הועד שאין להם ספק בקדושת היום, ואינן חייבין לשמור כי אם יום אחד, בין בר"ה בין בשאר ימים טובים. וכן נהגו לעשות בא"י כל הדורות שהיו לפנינו עד עתה. חדשים מקרוב באו לשם, מחכמי פרובינציאה, והנהיגום לעשות שני ימים טובים בר"ה על פי הלכות הרי"ף ז"ל. וכן כתב ה"ר אפרים ז"ל כמו שכתבנו אנו".

אמנם רב האי גאון (מובא ברא"ש ביצה א, ד) כתב כדעת הרי"ף שיש לעשות יומיים ראש השנה, והסביר שכך נהגו בזמן שקידשו על פי הראיה, ואין לשנות את המנהג: "ואשר אמרתם בעבור ארץ ישראל ביום טוב של ר"ה, כך אמרנו כדי שיעשו כמנהג הראשונים, לא ישנו ממנהג אבותיהם נוחי נפש". וכ"כ הרא"ש (ביצה א, ד) שמכיוון שגם מצאנו זמנים שאף בירושלים עשו יומיים ראש השנה מן הדין, ולא רק מפני הספק, צריכים להמשיך במנהג, כמו שבני חו"ל ממשיכים במנהגם לגבי יו"ט שני של גלויות: "כדאמרינן (שם ד, ב) בשני ימים טובים של גליות הזהרו במנהג אבותינו דלמא גזרי גזירה ואתי לקלקולי, וזה הטעם עצמו שייך למימר בשני ימים טובים של ר"ה בארץ ישראל".

וכ"כ הרמב"ם הל' קידוש החודש ה, ח: "והואיל והיו עושין אותו שני ימים ואפילו בזמן הראיה, התקינו שיהיו עושין אפילו בני ארץ ישראל אותו תמיד שני ימים בזמן הזה שקובעין על החשבון. הנה למדת שאפילו יום טוב שני של ראש השנה בזמן הזה מדברי סופרים".

ח, ב – המשמעות הרוחנית של שני הימים – טמיר ונעלם

בספר הרב כתב שראש השנה הוא יום טמיר ונעלם, ואנו נזקקים לשני ימים כדי לקלוט את אורו, וכפי שבחו"ל נזקקים לשני ימים כדי לקלוט אורם של כל החגים.

פרי צדיק וילך טו: "איתא בתיקונים, שעשרת ימי תשובה הם נגד העשרה מאמרות, שהמה נגד העשר ספירות, ונגד זה הם העשרה מלכויות, היינו שממליכים את הבורא יתברך בעשרה ימים הללו שאומרים המלך הקדוש שמתראה ומתגלה כבוד מלכותו יתברך עלינו מעילא לתתא. ויום הראשון שהוא ראש השנה, הוא נגד בחינת כתר שהוא נגד גולגלתא שעל המוח, בחינת שכל הנעלם מכל רעיון למעלה מן השגה. ויום השני דראש השנה הוא נגד בחינת חכמה מוחא, שכבר בא לאיזה השגה ותפיסה בשכל, בחינת יש מאין. וביום השלישי מעשרת ימי תשובה כנגד בינה, היינו שכבר בא לידי הבנה בלב… ואחר כך בשבעה ימים האחרונים נתפשט התגלות המלכות שמים במעשה ובדיבור, שהם נגד שבע מדות הקדושות שהמה בהתגלות בחיצוניות האיברים בפועל…".

ח, ג – יומיים ראש השנה כדי להמתיק הדין

זוהר פנחס ח"ג רלא, א: "ובכל אתר 'ויהי היום', דא ראש השנה. וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים (איוב א, ו), יום ראש השנה הוה. ובכל זמנא תרין יומין אינון. מאי טעמא, בגין דלהוי יצחק כליל דינא ורחמי, תרין יומין ולא חד, דאלמלי ישתכח יחידאי, יחריב עלמא. ועל דא כתיב תרין זמנין, 'ויהי היום ויהי היום'". והובא בשל"ה תורה אור מהד' חדשה נט.

בזוהר פנחס שם, ב: "תנן: וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ (מל"א ח, נט), יוֹם בְּיוֹמוֹ מאי הוא? אלא הני תרי יומין דראש השנה. אמאי תרי יומין? בגין דאינון תרי בי דינא דמתחברן כחדא, דינא עלאה, דאיהו קשיא בדינא תתאה דאיהו רפיא ותרווייהו משתכחי. ועל דא לא ידעי הני בבלאי רזא דיבבא ויללותא ולא ידעי דתרווייהו אצטריכו, יללותא דאיהו דינא תקיפא, תלת תבירין דאיהו דינא רפיא, גנוחי גנח רפיא. אינון לא ידעי ועבדין תרווייהו, ואנן ידעינן ועבדינן תרווייהו. וכלא נפקין לארח קשוט. פתח ואמר (תהלים פא, ד) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ, תקעו בחדש שופר, מאי בחדש – דא בי דינא רפיא דאקרי חדש. בכסה דא דינא קשיא פחד יצחק, דינא דאתכסייא תדיר דלאו איהו דינא באתגלייא…".

ח, ד – פנימיות וחיצוניות

שער הכוונות (דרושי ראש השנה דרוש ב): "…כי שתי בחינות בז"א, והם חיצוניות ופנימיות, וכנגדם הם שני ימים טובים דראש השנה… והנה קודם החורבן היה כוח ויכולת בתפילתינו להעלות הפנימיות והחיצוניות ביום אחד בלבד… אבל אחר החורבן הוא בהכרח לעשות שני ימים של ראש השנה… וביום הראשון עולה בחינת הפנימיות והנשמות, וביום השני עולה אף בחינת החיצוניות… דיום הראשון הוא דינא קשיא והשני הוא דינא רפיא. והטעם, כי ביום הראשון עדיין לא נתבסמו העולמות, ואינם יכולין להתעלות ליכלל זה בזה, אמנם הפנימיות לבדו הוא העולה ונכלל כנזכר, ולכן הוא דינא קשיא… ולטעם זה ביום ראשון עולה הפנימיות, כדי שיהיה כוח ביום שני לעלות גם החיצוניות. מה שאין כן אם היה הדבר בהיפך, כי ביום ראשון אי אפשר אל החיצוניות לעלות".

ר' צדוק (פרי צדיק ר"ה כו): הראשון כנגד תורה שבכתב, שהוא מדאורייתא, והשני כנגד תורה שבעל פה, שהוא מדרבנן. ועל ידי התורה שבעל פה התורה מתגלה ומכניעה את היצר הרע.

שם משמואל ר"ה תרע"ג 'איתא בכתבי': היום הראשון הוא דינא קשיא, שדנים על עסקי אלוקות ואין שום ויתור. ובשני דנים על עסקי עולם הזה והוא דינא רפיא. ובר"ה תרע"ד 'מנהגנו לאכול', כתב שהראשון כנגד מדרגת אתהפכא, והשני אתכפיא. ובר"ה תרפ"ה 'הנה ר"ה', דווקא בדין יש חיצוניות ופנימיות, כי החיצוניות אינה נכללת בפנימיות, ועל כן צריך שני ימים, הראשון לפנימיות והשני לחיצוניות.

קול הנבואה עמ' רמח: הראשון בחינת נשמות, והשני עולמות.

ח, ה – משמעות שני הימים מרמח"ל

קיצור הכוונות לרמח"ל (ר"ה עמ' קי): "מפני שביום ראשון ננסר ז״א מראשו עד החזה, ונמצא שננסרה לאה וכתר רחל (כי עד שם מגיעים הבחינות האלה, כידוע), ולכן כיון שננסר הכתר של הנוקבא שהוא העקריות של הפרצוף, אימא מסתלקת, כי די בזה, והשאר הבחינות נבנות מאליהן. ביום השני חוזרים ותוקעים בשופר לתקן חכמה דרחל, אבל משם ואילך אין עוד צורך, כי כבר המוח נתקן והתיקון נעשה מאליו".

תפריט