יג, א – לכתחילה יאכל הסימנים אחר ברכת המוציא
לכתחילה יש לאכול את הסימנים אחר ברכת המוציא, וכ"כ הרב אליהו בהל' חגים לח, כה, ויחוה דעת א, נא, וכן מוכח ממטה אפרים תקפג, א.
אמנם יש שנהגו לאכול הסימנים לפני המוציא, וכך נהגו בקרב חלק מקהילות הספרדים (נהר מצרים הל' ר"ה ו; מים חיים משאש א, עמ' קפו; עלי הדס עמוד 460; עטרת אבות ב, עמ' ס). וכן כתב בדרכי חיים ושלום אות תש"ז שכן נהג המנח"א, וכן נהגו חסידים. ולעניין ברכה אחרונה: אם בדעתו לאכול מהם עוד בתוך סעודתו – אין צריך לברך עליהם לפני הסעודה. ואם אין בדעתו לאכול מהם עוד בסעודה – צריך לברך אחריהם לפני הנטילה. ואם שכח ולא ברך, יברך כשיזכר בתוך הסעודה או לאחריה, שאין ברכת המזון פוטרתם. זולת תמרים, שאם כיוון להוציאם בברכת המזון – יצא, כמבואר בשו"ע קעו, מפני שהם מזינים.
אלא שדין זה, שהוא עפ"י מ"א ומ"ב, שנוי במחלוקת, כמבואר בפניני הלכה ברכות ג, יב. ולכן נכון לברך קודם על הלחם.
יג, ב – על איזה סימן יברך
בפשטות צריך לברך על התמר תחילה, שהוא משבעת המינים, והוא שני לארץ השנייה, וקודם לכל שאר המינים חוץ ממיני דגן. וכ"כ בא"ח נצבים ד; כה"ח תקפג, כה; הליכות שלמה א, יז; והרב אליהו בהל' חגים לח, ל.
אולם יש שנהגו לברך קודם על התפוח, כי יש רמזים וטעמים מיוחדים לאכילתו בלילה זה, והוא נחשב חביב לעומת שבעת המינים (עיין כה"ח תקפג, יג). והנוהגים כן סומכים על דברי הרמב"ם ודעימיה הסוברים שחביב קודם למין שבעה (עיין שו"ע ריא, א-ב; פניני הלכה ברכות ט, י, 10). ואף שדעת רוב הפוסקים שנכון להקדים מין שבעה, כתב הט"ז שאפשר לנהוג כרמב"ם, והגדרת חביב נקבעת לפי אותה שעה, ולא לפי מה שחביב בדרך כלל.
ובהליכות שלמה א, יז, כתב שאם הוא רוצה להקדים את התפוח, לא יניח על השולחן מפירות שבעת המינים, אבל יכוון בברכת בורא פרי העץ גם עליהם.
יג, ג – סימנים בלילה השני
כתב בשערי תשובה תקפג, א בשם א"ר א, ומחזיק ברכה ב, שגם בלילה השני של ראש השנה יעשה הסימנים. אבל בני יששכר (תשרי מאמר ד, יא) כתב שלא ראינו שזקני החכמים נוהגים כן בלילה השני. וטעמו משום שהלילה הראשון הוא בחינת לאה, ולילה שני בחינת רחל, ורחל מסרה סימניה ללאה. ולכך נטה א"א מבוטשאטש. בבא"ח ניצבים ד, כתב לעשות הסימנים גם בלילה השני, ושיש שנוהגים גם ביום, ושכך נוהגים בביתו.
