מחלוקת הראשונים האם נפסק שיכול למחות כשיגדיל

דעת בה"ג

פרשנות הטור בדעת בה"ג שקטן אינו יכול להתגייר ללא אביו

טור יורה דעה הלכות גרים סימן רסח ז

כתב בעל הלכות חרש שוטה וקטן שבאו להתגייר אין מקבלין אותן מפני שאין כשרין להתנות עליהן אבל קטן אף על פי שאין בו דעת מלין אותו על פי אבותיו ואיני יודע למה פסק דלא כרב הונא דאמר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד אף על גב דקאמר לימא מסייע ליה ודוחה אותו עיקר דבריו לא נדחו

פרשנות הבית יוסף בדעת בה"ג שאפשר על ידי אביו או אימו

בית יוסף יורה דעה סימן רסח ז

רבינו סובר דבעל הלכות דחה לדרב הונא משום מאי דדחינן סיועא דיליה ואוקמינא בגר שנתגיירו בניו עמו ומפני כך תמה עליו דאע"ג דסיועא דיליה אידחי מילתיה לא אידחי ואני אומר דהא מילתא דפשיטא הוא ובעל הלכות נמי הכי סבר וכדרב הונא פסק אלא שהוא מפרש דרב הונא לא בכל קטן הבא להתגייר קאמר אלא בשאמו מביאתו להתגייר איירי וכדפירש רש"י וזהו שכתב מלין אותו על פי אבותיו לשון רבים לומר דעל פי אביו או על פי אמו מלין אותו וכדרב הונא ודלא כדיחויא דדחי לסייעתיה דסבר דוקא על פי אביו ולא על פי אמו

פרשנות הרב ישראלי בדעת בה"ג

פסקי דין רבניים משפטי שאול סימן לח

ולכאורה הרי לבה"ג אין מקבלין גר קטן כלל, כשבא בעצמו להתגייר, דאין דעתו דעת. א"ו כנ"ל וגם לבה"ג אין איסור לקבלו, וכוח יש ביד בי"ד לגיירו, כיון שהוא זכות. אלא דס"ל לבה"ג דכשם שאין בי"ד מצווין להזקק לגייר הקטן שלא מדעתו, וכמו"כ אם בא לפנינו אין חייבים לקבל אותו, שאין דעת הקטן דעת. אבל מ"מ רשאין לקבלו ולגיירו ע"ד בי"ד.

המדייקים ברי"ף שלא ניתן למחות

רי"ף

הרי"ף ביבמות (טז, ב, בדפי הרי"ף) מביא את דינו של רב הונא שניתן לגייר קטן על דעת בית הדין, אך לא את דינו של רב יוסף שהקטן יכול לחזור בו משיגדיל:

"גרסינן בפרק בתולה נישאת: אמר רב הונא, גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין, דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לו אלא בפניו. והא דקיימא לן דעובד כוכבים בהפקרא ניחא ליה, הני מילי גדול, דטעים טעמא דאיסורא, אבל קטן זכות הוא לו".

רמב"ן בדעת הרי"ף – רק כשהתגייר עם אביו יכול למחות

מלחמת ה' מסכת שבת דף נה עמוד ב

וכתב עוד וקטן גר מטבילין אותו כו' עד והלכה פסוקה היא והנה במסכת יבמות בפ' החולץ כתבה רבינו הגדול ז"ל להא דגר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד וכבר הגיע לידי הנוסחא הראשונה בכתב ידו של רבינו ז"ל ונמחקה זו השמועה ממקום עיקרה בכתובות לפי שסמך לו על זו שבפרק החולץ אבל השמיט מה שאמר רב יוסף ואם הגדילו יכולין למחות ולא ידעתי על מה אלא אם כן הוא מפרש בדברי רב יוסף בגר שנתגיירו בניו עמו אבל לרב הונא דאמר גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד אם בא להתגייר והטבילוהו על דעת ב"ד אינו יכול למחות שא"כ מה כח ב"ד יפה ואינו מתחוור

ר"ן בדעת הרי"ף – רק כשהתגייר עם אביו יכול למחות

הר"ן בכתובות (ד, א, בדפי הרי"ף) תמה על הרי"ף מדוע לא הביא את דברי רב יוסף שיכול למחות? והביא שגם הרמב"ן למה על כך, והציע לומר שהרי"ף סובר שרק כשאביו מביאו לגיור יכול למחות, אך כשבית הדין מגיירו אינו יכול למחות, "שאם כן מה כח בית דין יפה". אך הרמב"ן סובר ש"אינו מתחוור" פירושו של הרי"ף. והרמב"ם פסק להלכה גם את דברי רב יוסף:

"ומן התימה על הרי"ף ז"ל, שהביא מילתיה דרב הונא ביבמות בפרק החולץ [סי' סז], ולא הביא הא דרב יוסף. וכתב הרמב"ן ז"ל: ולא ידעתי למה, אלא אם כן הוא מפרש דברי רב יוסף לגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו, אבל לרב הונא דאמר: 'גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין' – [בא להתגייר והטבילוהו על דעת ב"ד] אינו יכול למחות, שאם כן מה כח בית דין יפה? ואינו מתחוור, ע"כ. והרמב"ם ז"ל הביא מילתיה דרב הונא בפי"ג מהלכות איסורי ביאה, ומילתיה דרב יוסף פ"י מהלכות מלכים".

ריטב"א בדעת הרי"ף – אי אפשר למחות כלל

חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף יא עמוד א

ולענין פסק הלכה קיי"ל כרב הונא, וקיימא לן נמי כרב יוסף שאם הגדילו יכולים למחות, ואף על גב דאותיבו עליה אביי ורבא, לאו למיפלג עליה אלא לברורי מתני' דלא תקשי עליה והא שנינן להו שפיר, אבל הרי"ף ז"ל לא הביא הא דר"י כלל, משמע דמפיק לה מהלכתא משום דאביי ורבא לא סברי לה ולא נהירא.

רא"ש בדעת הרי"ף – אי אפשר למחות כלל

רא"ש מסכת כתובות פרק א סימן כג

ורב אלפס הביא הך דגר קטן בפ' החולץ ולא הביא דברי רב יוסף ותימה הוא אי משום דאביי ורבא הקשו על דבריו הרי נתרצו קושיותיהן וה"ר יוסף הלוי פסק כרב יוסף וכן מסתבר

מאירי בדעת הרי"ף – אי אפשר למחות כלל

המאירי בכתובות שם הזכיר את השמטת הרי"ף את דברי רב יוסף, וכתב ש"מתוך כך יש פוסקין שאין יכולין למחות" בשום מציאות (ולא רק כשבית הדין מגיירו ולא הוריו):

"ומכל מקום גדולי הפוסקים הביאו דין גר קטן שמטבילין אותו על דעת בית דין במסכת יבמות, ולא הביאו זו של 'הגדילו יכולין למחות'. ומתוך כך יש שפוסקין שאין יכולין למחות".

רמב"ם (ע"פ החת"ס)

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה ז

גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד שזכות היא לו

רמב"ם הלכות מלכים פרק י הלכה ג

בן נח שנתגייר ומל וטבל ואחר כך רצה לחזור מאחרי ה' ולהיות גר תושב בלבד כשהיה מקודם, אין שומעין לו, אלא יהיה כישראל לכל דבר או יהרג, ואם היה קטן כשהטבילוהו בית דין, יכול למחות בשעה שיגדיל ויהיה גר תושב בלבד, וכיון שלא מיחה בשעתו שוב אינו מוחה אלא הרי הוא גר צדק

ביאור החתם סופר בדעת הרמב"ם

שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן רנג

ואין רחוק בעיני שגם דעת הרמב"ם כן שהרי בפי"ג מאיסורי ביאה מייתי דקטן מטבילי' ע"ד ב"ד ולא מייתי כלל שיכול למחות רק בפ' יו"ד /י'/ ממלכים מייתי דיכול למחות ועמד בזה בה"ה ואי נימא דסבירא ליה כשיטת בה"ג א"ש דבאיסורי ביאה מיירי שהביאוהו אביו או אמו להתגייר דבסמוך לו מיד כתב דין מעוברת שטבלה אין בתה צריך טבילה משו"ה לא הזכיר שם שיכול למחות ובהל' מלכים מיירי שבא בפ"ע =בפני עצמו= להתגייר דתחלת הבבא מתחיל בן נח שנתגייר וכו' ואחר כך רוצה לחזור וכו' ואם היה קטן וכו' יכול למחות מיירי דומי' דרישא בן נח שבא להתגייר על דעת עצמו הכי נמי הקטן שבא בפ"ע בלא אבותיו אז יכול למחות אבל עם אמו לא שמענו

הסוברים שאפשר למחות גם כשאביו מתגייר עימו

רשב"א

חידושי הרשב"א מסכת כתובות דף יא עמוד א

אמר רב יוסף הגדילו יכולין למחות. כלומר ואפי' נתגיירו בניו ובנותיו עמו, תדע לך מדאקשינן עליה ממתני' דהגיורת והשבויה וממתני' דאלו נערות שיש להן קנס ולא פרקינן הכא במאי עסקינן בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו כדפרקינן לעיל… ולענין פסק הלכה קיי"ל כרב הונא דאמר גר קטן מטבילין ומלין אותו על דעת ב"ד בין גר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו בין גר שגירוהו ב"ד מעצמן, ואם הגדילו ומיחו קיי"ל כרב יוסף דאמר יכולין למחות, ואף על גב דאותיבו עליה אביי ורבא לאו לאיפלוגי עליה אלא לברורי מתני' דלא תקשי עליה ושנינן להו, ועוד דלדעת אביי מתני' דקנס לא דמיא לה ולדעתיה דרבא מתני' דהגיורת והשבויה לא דמיא לה, והרב אלפסי ז"ל לא הביא הא דרב יוסף כלל.

ריטב"א

חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף יא עמוד א

אמר רב יוסף הגדילו יכולים למחות. פי' אכולהו ואפילו מי שנתגיירו בניו ובנותיו עמו, ולהכי נקט הגדילו ולא נקט לשון יחיד כלישנא דר"ה, והיינו דפרכינן ממתני' דבסמוך ולא אוקימנא בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו כדשנינן לעיל וכן פירשו רבותינו ז"ל.

ר"ן

ר"ן על הרי"ף מסכת כתובות דף ד עמוד א

גרסינן בגמרא [דף יא א] אמר רב הונא גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד. אם אין לו אב ואמו מביאתו להתגייר מטבילין אותו דאין לך גר בלא מילה וטבילה ועל דעת ב"ד היינו שיהיו ג' בטבילתו כדין כל טבילת ב"ד שצריכה ג' והם נעשים לו כאב והרי הוא גר על ידיהם ומגעו ביין כשר ואמרינן עלה אמר רב יוסף ואם הגדילו יכולין למחות. כלומר אם הגדילו קטנים שנתגיירו ואפי' עם אביהם דהכי מוכח בגמרא יכולין למחות ולומר אי אפשינו להיות גרים וחוזרין לסורן ואין לנו לענשן בב"ד ואפי' ידינו תקיפה ואם קדש אשה משמיחה אינה צריכה גט להיות כישראל מומר

ר"ן

ר"ן על הרי"ף מסכת כתובות דף ד עמוד א

ולענין הלכה קי"ל כרב הונא דאמר דגר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד ולא שיהו ב"ד מצווין לחזור ולמול את העובד כוכבים מעצמם אלא שאם בא התינוק מעצמו או שהביאתו אמו או שעשו כן ב"ד מעצמן מהני וקיימא לן נמי כרב יוסף דאמר דאם הגדילו יכולין למחות ואפי' בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו והכי מוכח בגמרא

רבנו קרשקש

"והא דאמר רב יוסף דאם הגדילו יכולין למחות, אפילו בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו קאמר, וכן פרש"י ז"ל…".

מאירי

בית הבחירה למאירי מסכת כתובות דף יא עמוד א

ונשוב לדברינו והוא שמכל מקום בין שנתגייר על דעת בית דין בין שנתגייר על דעת אביו יכולין הם למחות ולחזור לסורן ואין מענישין אותן אף כשידינו תקפה אלא שהגאונים מסכימים שמגעו ביין למפרע מותר הואיל וקטן היה ואף על פי שגוי קטן עושה יין נסך ההיא לגזירה דגדול אבל הכא מילתא דלא שכיחא היא ולא גזרינן

טור

טור יורה דעה הלכות גרים סימן רסח

נכרי קטן אם יש לו אב יכול לגייר אותו ואם אין לו אב ובא להתגיירד ב"ד מגיירין אותו שזכות הוא לו וזכין לאדם בלא ידיעתו ולא שנא קטן שגיירו אביו או גיירוהו ב"ד יכול למחות כשיגדיל ואין דינו כישראל מומר אלא כנכרי גמור בד"א כשלא נהג מנהג יהדות משהגדיל אבל נהג מנהג יהדות משהגדיל שוב אינו יכול למחות ואם חזר בו דינו כישראל מומר

איך אפשר למחות הלא אי אפשר לצמצם, וגדרי מחאה

תוספות

תוספות מסכת כתובות דף יא עמוד א

לכי גדלה – וא"ת והלא כבר גדולה היא שהיא נערה כיון שהיא בת קנס ומפרש ר"י לכי גדלה ונהגה מנהג יהודית

רא"ש

רא"ש מסכת כתובות פרק א סימן כג

אמר רב יוסף אם הגדילו יכולים למחות קודם שראינום שנוהגים דת יהודית אבל מיום שהגדילו וראינום מקיימי מצות שוב אין יכולים למחות

תוספות רא"ש

תוספות הרא"ש מסכת כתובות דף יא עמוד א

כיון שהגדילה שעה אחת שוב אינה יכולה למחות. פי' כיון שהגדילה שעה אחת וקיימה שוב מצות יהדות, דאי הגדילה שעה אחת דוקא קאמר א"כ מאי קאמר הגדילה יכולה למחות היאך תכוון השעה כהרף עין, אלא ודאי הכי פירושו הגדילה ולא עשאה מעשה יהדות משהגדילה יכולה למחות אבל הגדילה שעה אחת ולא מיחתה שנהגה מנהג יהדות שוב אינה יכולה למחות.

תוספות ישנים

תוספות ישנים על כתובות יא, א

"וקשה, אם כן מתי תדע שעת המחאה? דהא בקטנות אינה יכולה למחות, כר"י! יש לומר כגון שהתחילה מנהג גיות יום לפני גדלותה, וכן נהגה יום או יומים לאחר גדלותה".

פסקי רי"ד

"ודוקא שלא הגיעו לכלל שתי שערות, אבל אם הגדילו ולא מיחו – שוב אין יכולין למחות. ואם מיחו – הרי הם כישראל משומד וקידושיו קידושין. והגדילו דרב יוסף לאו דוקא שבאו לכלל עונשין, אלא שבאו לכלל דעת ועדין לא באו לכלל עונשין".

שיטמ"ק בשם ראב"ד

בשיטמ"ק שם הראב"ד

ובשיטה ישנה כתוב משכחת לה כגון שמיחתה מתוך י"ב עד לאחר שלש עשרה שנה ויום אחד. הראב"ד ז"ל.

שיטמ"ק בשם תוס'

והתוספות ז"ל פי' כגון שהודיעוה לאחר שגדלה והזהירוה על המצות ובאותה שעה יש לה למחות ושוב אינה יכולה למחות אבל אם לא הודיעוה ודאי יכולה למחות אף על פי שהגדילה וזה נכון. ע"כ:

שיטמ"ק בשם תוס' הרא"ש

וז"ל הרא"ש ז"ל בתוספותיו וכיון שהגדילה שעה אחת וכו' פי' כיון שהגדילה שעה אחת וקיימה שוב מצות יהודית דאי הגדילה שעה אחת דוקא קאמר אם כן מאי קאמר הגדילה יכולה למחות היאך תכוון השעה כהרף עין אלא ודאי ה"פ הגדילה ולא עשתה מעשה יהודית משהגדילה יכולה למחות אבל הגדילה שעה אחת ולא מיחתה שנהגה מנהג יהודית שוב אינה יכולה למחות. ע"כ:

רשב"א

חידושי הרשב"א מסכת כתובות דף יא עמוד א

כיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחת שוב אינה יכולה למחות. וא"ת והא ואי אפשר לצמצם דהא משתגדיל יכולה למחות וקודם שהגדילה אינה יכולה למחות, י"ל במוחה מתוך קטנות לאחר גדלות שלא גדלה שעה אחת בלא מחאה, ובתוספות מתרצין דעד שמודיעין אותה מתן שכרן ועונשן של מצות אינה גיורת גמורה והגדילה שעה אחת בגירותה אחר שהודיעוה עונשן של מצות קאמר, ולפי דבריהם צריכין להודיעו לאחר שיגדיל.

ריטב"א

חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף יא עמוד א

כיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות. וא"ת והיאך אפשר לצמצם שתמחה כשתגדיל ממש לאלתר, דהא קודם לכן אין יכולין למחות מדאמר הגדילו יכולין למחות הא קודם לכן אין יכולין למחות כדאמר השתא, תירצו בתוספות דאינם גרים גמורים עד שמודיעין אותם מתן שכרן ועונשם של מצות כשהגדילו, וה"ק כיון שהגדילה שעה אחת [ב]גירות גמורה אחר שהגדילה (ומודיעין להן) [והודיעו לה] עונשם ושכרן של מצות שוב אינה יכולה למחות, וההיא שעתא הוא דיהבינן לה כתובה וקנס, א"נ דהכי קאמר כיון שהגדילה שעה אחת לשם יהודית קאמר, כגון שעשתה מעשה יהודית אחר שגדלה וניכרין מעשיה שהם מעשה יהודית וההיא שעתא יהבינן לה כתובה וקנס, ולשון הגמרא אינו נוח לפירוש זה, אבל י"ל דמיירי במוחה והולכת מתוך קטנות לאחר גדלות שלא גדלה שעה אחת בלא מחאה.

ר"ן

ר"ן על הרי"ף מסכת כתובות דף ד עמוד א

ומיהו אמרינן בגמרא דכיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות [וכ"ת והא] מדקאמר אם הגדילה יכולה למחות אלמא מחאה דקטנות לאו מחאה היא וכיון דאמרינן דכיון שהגדילה שעה אחת שוב אינה יכולה למחות היאך אפשר לצמצם שתמחה מיד שתגדיל יש לומר דנהי דמחאה דקטנות לאו מחאה היא לענין שאם נתרצת אחר כך אין מחאתה כלום אפ"ה מהניא לענין דלאחר שהגדילה אם עמדה במחאתה מהני אי נמי דכי אמרינן דכיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות היינו שהגדילה בדת משה ויהודית:

רבנו קרשקש

"ויש לומר דלא אמרו דקודם שהגדילה אינה יכולה למחות אלא לענין שאם נתרצה בדבר אחר כך קודם גדלות, שאין מחאתה כלום, אבל אם עמדה מחאתה לאחר לאחר גדלות – מחאתה מחאה ונתבטל גירותה. ובתוספות.. מתרצין שעד שמודיעין אותה עונשה של מצוות, אינה גיורת גמורה. וכל שלא הודיעוה ענשן של מצות, אפילו של מצוות, אפילו אחר שהגדילה יכולה למחות, ו"הגדילה שעה אחת בגירותה" – אחר שהודיעוה ענשן של מצוות קאמר. והאי תירוצא לא סגי, משום דאפשר שאין צריך להודיעה ענשה של מצוות אלא בגדולה, דטעמא טעמא דאיסורא, משום דאיכא למימר דאי ידעה ענשה של מצוות – לא נתגיירה. אבל בקטן שגיירוה בית דין, דלא טעים טעמא דאיסורא, איכא למימר דלא צריך כלל. מפי רבי' נר'".

מאירי

בית הבחירה למאירי מסכת כתובות דף יא עמוד א

ואף לכשהגדיל באותה שעה שנעשה גדול והיא שעה ראשונה של תחלת ארבע עשרה לזכר יכול למחות ואם קדש באותה שעה ומיחה אינה צריכה גט שנעשה הוא גוי למפרע וסופו הוכיח שלא חלה קדשה עליו כלל הא משהגדיל שעה אחת ולא מיחה שוב אינו יכול למחות ואם מיחה מענישין אותו ואם אין ידנו תקפה מכל מקום דנין אותו כישראל משומד להצריך גט על קדושיו הן כשקדש בגרותו בשעה שהגדיל הן בשקדש אחר שחזר לסורו כדין ישראל משומד

בית הבחירה למאירי מסכת כתובות דף יא עמוד א

זה שביארנו בהגדילה שעה אחת יש אומרין שלא שעה דוקא אלא רגע הסמוכה לסוף קטנותה וראוי לשאול אם כן היאך תמחה והיאך אפשר לצמצם בכוון רגע ראשון של גדלות ותרצוה כשמתחלת למחות בסוף קטנות ועמדה במחאתה בתחלת גדלותה ואף בתוספות נדחקו לפרש שאף משגדלה יכולה למחות אם לא הודיעוה עול מצות משגדלה ומשגדלה והודיעה עול מצות אם לא מיחתה יכולה עוד לימחות ואיני יודע דחקים אלו למה אלא שעה אחת פירושו כל אותה שעה על הדרך שביארנו

פסיקות האחרונים בגדרי מחאה

הרב משה שמואל גלזנר

בספר 'דור רביעי' ב, צא, כותב הרב משה שמואל גלזנר שאי שמירת מצוות נחשבת למחאה:

" ועוד שנית הלא פסקינן כר"י דהגדילו יכולים למחות. והנה הרי"ף ז"ל השמיט הא דר"י דהגדילו יכולין למחות. ואמרתי אני לתרצו על פי מה שהביאו האחרונים ז"ל דלענין גדלות בגוי דלא נאמרו שיעורין לנכרי אנו הולכים אחר הבנת התינוק דאם הגיע לדעת נקרא גדול לענין עונשין, ועיין ברא"ש גיטין דך פ"ט דהביא בשם ר"ח הגירסא דעדיין לא הגיע לפלגות ראובן רצונו לומר אין אנו יודעים להבחין בין גדול דעת לקטן בדעת כי לזה צריך הבחנה יתירה, ולכן לענין מחאה דהכא דאמרו שאם הגדיל שעה אחת ולא מיחה שוב אינו יכול למחות וכאן ודאי אין השיעור תלוי בשנים ובסימנים, רק בדעת, דהא נידון כגוי, ואין אתנו יודע עד מה להבחין זאת לא מצינן לפסוק הא דרב יוסף. אולם כל זאת אם נתגדר על ברכי התורה, רק לאחר שנתגדל פורק עול התורה מעל צוארו – אין בידינו להבחין אם לא עבר כבר הזמן של המחאה. אבל בתינוק זה אשר מסתמא לא יתחיל כלל להתחנך בשמירת התורה ומצוותיה הוא עומד ומוחה כל שעה מיום עמדו על דעתו ואין לך מחאה גדולה מזה שמשליך כל ציווי התורה אחרי גיוו ואין יהיה נידון לענין קדושין או שאר ענינים כישראל".

אגרות משה

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן קסב

גם החת"ס מודה שאם ההורים המאמצים לא יגדלוהו למצוות – יכול למחות

"בענין אדאפטירן קינדער שעושין במדינה זו כ"ג מנ"א תשי"ז. מע"כ ידידי הנכבד מר ר' ברוך שטערנפעלד שליט"א.

הנה בדבר ענין אדאפטירן קינדער כאופן שעושין במדינה זו יש ענין שלא טוב בשל ילדי ישראל ולא טוב בשל ילדי נכרים ולא ראי זה כראי זה. דבשל ישראל…

וחסרון זה ליכא בשל נכרים, דאין בהן ממזרות ולא איסור קרובות לכשיתגיירו. אבל מכל מקום צריך להודיעו קודם בן י"ג לזכר וקודם בת י"ב לנקבה, משום שרשאין אז למחות על הגרות, ואז עדין הם תחת השפעת המגדלים אותם, שיש לסמוך שלא ימחו עד אחר שיהיו בן י"ג ובת י"ב ואח"כ לא יוכלו שוב למחות. אבל כשלא יודיעו אותם הרי יוכלו למחות לעולם כל זמן שיתודעו. ולבד שמסתבר כן דפשוט שהא שאינה יכולה למחות אחר שגדלה שעה אחת דהוא משום דרוצית בזה, וחזינן שהיה זכות ברור, אבל בלא ידיעה לא חזינן מגדלותה כלום שהיא שמחה בזה, יש לזה קצת ראיה מהג"א כתובות דף י"א… ואף להחת"ס חיו"ד סי' רנ"ג דביש לו זכות גדול אינו יכול למחות, כגון בנתגיירו אבותיו שלא היו רוצים לגדלו אם לא יהיה גר כמותם, נמי בכאן לא שייך זה, דאם לא היה ישראל זה לוקח אותו לגדלו ולהחיותו, ימצאו הרבה נכרים במדינה זו שהיו לוקחים אותו לגדלו ולהחיותו בנכריות ובהפקרות, ונשאר רק הזכות שנעשה גר, שזכות זה הא לא נחשב זכות ברור כל כך, ויוכל למחות אף להחת"ס.

אין לסמוך על כך שאם יוודע לגר שהתגייר בקטנותו – לא ימחה בגיור

"ובעצם אני מסופק בלא הודיעו לו, שאפשר שיתודע בגדלותו שאז יש לו כבר תאוות מרובות שאין לסמוך לומר שאנן סהדי שלא ימחה כשיתודע כמו שאנו אומרים בקטן שיתודע, שתיכף כשנגדל שהוא רק בן י"ג ובת י"ב אין להם תאוות כ"כ, והוי רובא דרובא שלא ימחו, שלכן אין חוששין לשמא ימחה ומברכין על הטבילה, ודינו לכל דבר כישראל, כדאיתא הטעם בחת"ס שם. דכשלא יודיעו לו, שיש לחוש שיתודע בגדלותו שיש לו כבר הרבה תאוות ונסיונות אולי יש לחוש, ואין להתירו בבת ישראל. ולומר שנסמוך שלא יתודע לעולם לא מסתבר כלל דהרבה אופנים מזדמן שמתודעים…".

עצה לפתור את החשש שימחה כשיגדל – לקנות את הילד בתורת עבד על מנת לשחררו

"ובעצם יש עצה שלא יוכל למחות, דהישראל יקנה בהמעות שנותן עבור הולד שיהיה לעבד, ויחשוב בלבו שעיקר קנינו הוא על מנת לשחררו ובלא זה לא היה קונהו, ויהיה אז רשאי לשחררו, ולא יעבור על העשה ד'לעולם בהם תעבודו', ויהיה אחר השחרור בקדושת ודין ישראל כמו גר. וזה לא יוכל למחות. וממילא לא יהיו מחוייבים להודיע לו שהוא אינו אביו ואמו, ולא שנולד מנכרים, והשחרור צריך לעשות בשטר ע"י אחד שיזכה עבורו בתורת זכיה, וצריך לעשות השחרור אצל רב מובהק שידע איך לכתוב השטר שחרור כדין ולמוסרו כדין. ואף שמצינו רק שנכרי יכול למכור בניו ובנותיו לעבדות ברמב"ם פ"ט מעבדים ה"ב ובש"ע /יו"ד/ סי' רס"ז סעי' י"ז, ולא הוזכר שגם האם יכולה למכור, מסתבר שגם היא יכולה. אף שאין לי ראיה לזה, דמה שלדין דמי ולדות הוא שייך רק לבעל הוא רק דין שנאמר רק בישראל ולא בנכרים. ובפרט כיון שהבעל אינו חושש והניח להאשה לעשות עם הולד כרצונה למכור, הוא כנתן לה זכותו בהולד.

הפתרון יכול להועיל רק אם מקבלים את הסכמת ההורים הביולוגיים למהלך

אך יש לעיין כשלא דברו זה עם האב והאם, והם מסרו הולד כבר לסרסור, שאולי לא היו רוצים למכור אדעת עבדות, וגם מחמת שאסור זה בדינא דמלכותא בכאן א"כ אולי הוא כהתנו שהמכירה היא רק להחזיקו כבן. ומעצמם שיטבלוהו לעבדות מצינו זה רק כשקנה אותו הישראל לכה"פ ידיו שהוא ענין עבדות ולא בקניה כזו שהוא לבן שבכלל אין שייך קניה כזו אלא הוא נתינת ממון בעלמא על מה שמניחין שיקח בנם, וא"כ אולי לא יכולין לטובלו בע"כ לשם עבדות. אך אולי על עבדות כזה שידעו שישחרר אותו לא היה איכפת להו למכור וגם דינא דמלכותא לא אסר זה כיון שסופו שיהיה לו לבן ולכן יוכל לטובלו לשם עבדות ולשחררו אח"כ. וצ"ע לדינא לכן אין לעשות זה אא"כ ידברו עם האב או עם האם שמתרצין למוכרו לעבדות.

הגבלות הלכתיות על ילדה מאומצת ש'נמכרה לעבדות על מנת לשחרר'

"ואם הולד בת תהיה אסורה לכהן, כי גיורת ומשוחררת אסורה לכהן, ומחלוקת הראשונים בפחותה מבת ג' שנים אם הוא איסור לאו מדין זונה או איסור עשה הנאמר בקרא דיחזקאל ד'בתולות מזרע בית ישראל'. ועיין באה"ע סי' ו' בב"ש סק"כ.

ואם הוא ולד ישראלית שילדה מעכו"ם, הוא ולד כשר לישראל ופסולה לכהונה. אבל ג"כ צריך לידע שם האם, כדי שלא יבא מכשול לישא את אחותו מאמו ואחות אמו או להנשא לאחיה מאמה.

ואם לעצתי תשמעו, אין צריך להכניס זרע נכרים, כי אין בזה שום צורך ותכלית. ורק כשבא גם מעצמו להתגייר לשם שמים צריך לקבלו. ידידו, משה פיינשטיין".

ציץ אליעזר

טז, סא

בשו"ת ציץ אליעזר טז, סא, נשאל על גר שהתגייר בקטנותו ועתה כשהגדיל ובא להינשא בית הדין טוען שגיורו אינו תקף היות שלא שמר מצוות (וכפי הנראה החשיבו זאת למחאה), והנילון מבקש לערער על החלטתם. הרב ולדינברג משיב שיש לקבל את ערעורו ממספר טעמים: 1. כאשר הילד מתגייר עם הוריו, "אין צורך לההטבלה על דעת בית דין", ולכן "יורד ממילא כל ההתפלספות של בית הדין האזורי בנוגע לכך". 2. התברר שלאחר בר המצווה הנער הניח תפילין, ומכאן שלא מחה. 3. לחת"ס, שכדעתו מצדד הצי"א, אם התגייר עם הוריו – אינו יכול למחות. 4. לאחיעזר חילול שבת וכדומה אינו נחשב למחאה אלא ככל ישראל החוטאים, ורק אם מחה במפורש מחאתו מחאה:

"בגדר קטן שנתגייר אם הגדיל יכול למחות

עובדא הוה בקטן שנתגייר יחד עם הוריו, וכשהגדיל ובא לינשא אזי בית הדין שהיה צריך לתת לו היתר נשואין, סירב לעשות זאת והחליט כי אין מקום לתת גושפנקא של גיור, באשר שאיננו שומר כעת תורה ומצוות. והוגש על כך ערעור בפנינו.

התקשרנו עם ביה"ד החרדי בחו"ל שסידר בזמנו את הגיור והוברר שהכל בוצע כדת וכדין. והנה לדעתי יש לקבל את הערעור מנימוקים דלקמן.

א. כל שאביו מתגייר עם הקטן – אין צורך לההטבלה על דעת בית דין, כמבואר ברש"י בכתובות ד' י"א ע"א וביתר הראשונים, וכך נפסק בשו"ע יו"ד סי' רס"ח סעי' ז'. ובנידוננו אביו ואמו גיירוהו יחד אתם, ואם כן "העל דעת בי"ד" אינו קובע על כגון נידוננו, ויורד ממילא כל ההתפלספות של בי"ד האזורי בנוגע לכך, וזהו נוסף למה שהתברר לפנינו כי בזמנו סודר למבקש בר מצוה כדת וכדין הניח תפילין ועלה לתורה, ולא מיחה בשעה שהגדיל. ונוסף לזה כדלקמן.

ב. הגם שבשו"ע יו"ד שם בסי' רס"ח סעי' ז' נפסק שבין קטן שגיירו אביו ובין שגיירוהו בי"ד יכול למחות משיגדיל, אבל יעוין בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' רנ"ג (צוטט גם בפ"ת יו"ד שם סק"ח) שמביא שיטות ראשונים דס"ל דכשאבותיו מביאים אותו להתגייר אינו יכול למחות משהגדיל דהן מקבלי תנאי הגירות עבורו, ועוד מציין להשטמ"ק בכתובות שמביא חבל ראשונים דס"ל דהש"ס מיירי כשאין אבותיו מתגיירים עמו, אבל אם מתגיירים עמו – בודאי אינו יכול למחות, ועל הטעם הכתוב בזה בשטמ"ק שם, מוסיף הח"ס טעם נוסף כי בכה"ג זכות גדול הוא לו, דאם הוא ישאר בגיותו ואבותיו יתגיירו יהיה קשה להם להיות עמו באגודה אחת שהרי עושה יי"נ, וכשיהיו אבותיו נפרשים ממנו מפרישים אותו מחיותו, ע"כ זכות גדול הוא לו ואינו יכול למחות, ועל כן מסכם הח"ס דעתו להלכה בזה וז"ל: "גלל /בגלל/ כן אני אומר בנתגיירו עמו אחד מאבותיו אינו יכול למחות, דהרי"ף פסק לעולם אינו יכול למחות, והלכות גדולות שכל דבריו דברי קבלה פסק עכ"פ בהביאוהו אבותיו אפילו לא נתגיירו עמו אינו יכול למחות, וקרוב לודאי שגם הרמב"ם סובר כן, ורבים מהפוסקים בשיטה מקובצת פסקו דעכ"פ בנתגיירו עמו אינו יכול למחות, ובהרא"ש לא מצינו שחולק להדיא, אם כן אין ספק דהכי הלכתא".

וכאמור בנידוננו נתגיירו אביו ואמו עמו, ואם כן לפנינו הכרעת גדול הפוסקים האחרונים הגאון החתם סופר ז"ל. דבכגון דא אין ספק שאיננו יכול בכלל למחות, ושכך היא הכרעת ההלכה.

באשר על כן על הצד הגרוע ביותר דינו של המבקש עכ"פ לא פחות גרוע מגר שחוזר ועובד ע"ז שפוסק ע"ז הרמב"ם בפי"ג מה' איסורי ביאה הי"ז וז"ל: גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצוות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות הרי זה גר, אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל העכו"ם וחוששין לו עד שיתבאר צדקתו, ואפילו חזר ועבד כו"ם הרי הוא כישראל מומר שקדושיו קדושין, ומצוה להחזיר אבידתו מאחר שטבל נעשה כישראל, ולפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהן ואף על פי שנגלה סודן.

וחס ושלום המערער שלפנינו לא נראה גרוע עד כדי כך ואם כן הדברים ק"ו שדינו כישראל.

וכדאי להוסיף לציין לזה דברי הגרח"ע ז"ל בשו"ת אחיעזר ח"ג סי' כ"ח שכותב דגם כשיכול למחות בגדלותו, אבל מאי שיחלל את השבת ושאר עבירות אין זה כמחאה על הגירות רק שעבר עבירה כישראל ובודאי דהוי גר, עיין שם. ודון מינה ומינה.

וזאת לדעת כי אי הכרה ביהדותו יש לזה השלכות לקולות, כגון אם יקדש אשה הכי נאמר שאין קדושין תופסין וכן כל כיוצא בזה. והזכרתי זאת רק לרווחא דמילתא. ואם כן לפי כל הנ"ל יש לקבל את הערעור.

אליעזר יהודה וולדינברג".

יח, סה

שו"ת ציץ אליעזר חלק יח סימן סה

ה) בנים הנולדים מאב יהודי ואם נכריה והאב מביאם בקטנותם לפני בי"ד בכדי לגיירם, ולפעמים פונים גם מוסדות ממשלתיים בהמלצה על כך לפני ביה"ד, והאם מתנגדת לזה, או שאינה לפנינו בכדי לשאול את פיה, ועומדת בעיה אם יש לקבלם באופן כזה לחיק היהדות.

מקום הספק הוא, היות ועפ"י הדין הבנים מתייחסים אחרי האם, ואין להם שום ייחס לאביהם היהודי, וא"כ יש לומר שלא בכגון דא הוא שאמרו חז"ל בכתובות ד' י"א דניחא להו במאי דעביד אבוהון. וכן מצינו שהעלה באמת כן בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד (סי' רמ"ח) עיין שם.

ויש לציין בזה גם לדברי הכ"מ בפ"ח מה' מלכים ה"ח שכותב שאין ולד זה בן הישראל כלל. וכן לדבריו שם בפ"י ה"ג שמזכיר רק באם בא התינוק מעצמו או שאמו הביאתו עיין שם.

והיטב אשר מבאר בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סימן קט"ז) דטעמיהו דקראי בשפחה ונכרית דולדה כמוה משום דשכבת זרע של ישראל במעיהן של אלו לכי מסרח גביל כדאמרינן בתמורה (ד' ל"א) גבי אפרוח של ביצה טריפה, ואין כל בריה באה אלא מטפה שהיא טעונה הפשט צורתה הראשונה קודם שתלבש צורה אחרת וההיא שעתא מיא דאסרוח בעלמא נינהו וגוף האם לא חזי לאהדורי לעובר אמלתא קיימתא, וה"ה והוא הטעם בש"ז שלהם במעי ישראלית דכיון שהסריחה בטלה מאליה והויא כעפרא הילכך מדמינן לה לספנא מארעא. ורחמנא אפקרי' לזרעייהו דנכרי ועבד הבא על בית ישראל שיהא הולד נגרר אחרי האם כהדא תרנגולתא דספנא מארעא וכמים במעיהם של צאן לבן או כאלו נזרעה זרע מכל הולך על ארבע, ובכל אלו ההרכבות הזרות שאין בהן קדושין לאלו ולא לאחרים עובר ירך אמו הוא יתום ואין אב וליכא למימר בהו ברא כרעא דאבוהי עיין שם.

נוסף על הפקפוק הגדול מבחינת גוף ההלכה כנ"ל יש גם חשש גדול שאולי אחרי הגירות יגררו אחרי אמן שנשארה בגיותה ויאכלו כל ימיהם טריפות וכן יעברו על שאר איסורי תורה קלות וחמורות מבלי שימחו על גירותן כשיגדלו. ונמצאים כאילו מוכשלים על ידינו באיסורי תורה כל ימי חייהם, ועצם מה שעוברים על האיסורים בגדולתם אין זה נקרא מחאה, וזה רק שעובר עבירה כישראל, וכמו שמבאר בשו"ת אחיעזר ח"ג (סי' כ"ח). ועיין שם גם שמבאר שאף לדעת הח"ס ודעימיה דס"ל דאם מביאים האב והאם או אחד מהם לגיירם אין יכולים למחות בגדלותם, היינו דוקא באופן שיתנהג כישראל דהוי זכות גמור, אבל באופן שיתנהג באיסור לא הוי זכות גמור ויכול למחות בגדלותו ע"ש.

אמנם מצינו להרב צירלסאהן בספרו עצי הלבנון (סי' ס"ד) שפסק להתיר גירות הילדים בכה"ג. ופסק גם להתיר למולו בלבד כשרצון האב בכך.

אבל כבר יצאו רבני דורו חוצץ נגד פסקו זה. והרב צירלסאהן הגם שיצא שנית בספרו מערכי לב (סי' נ"ה) להגן על פסקו זה, נרתע לבסוף וסיים את דברי תשובתו שאיננו קובע בזה הלכה למעשה אלא שהדבר תלוי בראות עיני ביה"ד וכל מקום ומקום לפי מצב העניינים והסתעפותיהם ע"ש.

וכבר דנו בענין זה גדולי הדור שלפנינו, כהגר"ש קלוגר בספרו טוטו"ד מהדו"ק חיו"ד (סי' ר"ל) ומהרש"ם ח"ג (סי' ש"ס) והעלו בתשובותיהם דרק אם גם האשה רוצית להתגייר מותר לקבלם).

כמו"כ עיין בספר באר חיים מרדכי ח"א חיו"ד (סי' מ') מה שיצא להשיג על הרב צירלסאהן וכן בקונטרס המכונה בשם "כתורה יעשה" מהרב ר' שלום קוטנא אב"ד איזענשטאדט שאסף כעמיר גורנה מכתבי תשובות מגדולי הרבנים שהסכימו לא לגייר זולת בהתגייר גם האם.

ונראה שצריך בזה עכ"פ הסכמת האם שתביע הסכמתה לגירות הילדים וכדהעלה המהר"ם שיק בתשובתו שם, ומצריך שם שתחתום גם על שטר התחייבות שהילד ישאר בחינוכו בידי האב היהודי (עיין בקונטרס הנז' בתשובתו של הבעל לבושי מרדכי הגאב"ד ממעד). ולזה יש לציין גם לדברי תשובת הגאון בעל בית יצחק הגאב"ד מלבוב בקונטרס כתורה יעשה הנז', שהעלה דאם אביו רשע מפיר הדת ואמו נכרית שבודאי הבן ג"כ יגדל ויתחנך בדרך זה אזי ודאי אין הגרות זכות לילד, שאם ישאר נכרי לא יענש, ואם יהיה ישראל יענש. וכן האריך בזה בספר תעלומות לב ח"ג סי' ל"ב עיין שם.

אבן ישראל

בשו"ת אבן ישראל (לרב ישראל יעקב פישר) ז, לז, כותב שאם המתגיירת בקטנותה אינה שומרת מצוות לאחר שהגדילה, יכולה היא למחות כל ימיה, "ויהיה ספק בקידושין ובמגעה ביין ועוד", ולכן "בודאי אין לגיירה":

"ועוד כיון דקיי"ל: 'הגדילו – יכולים למחות', הרי יהיו אחר כך תוצאות חמורות, דאף דנפסק דאינו יכול למחות רק עד שיגדיל, זהו דוקא בנוהג בדת ישראל, אבל באינו נוהג בדת ישראל יכול למחות כל ימיו, עי' שו"ע יורה דעה סי' רס"ח סעיף ח'. אם כן בנידון דידן אם נגיירה תהיה כל ימיה בספק דיכולה למחות, ויהיה ספק בקידושין ובמגעה ביין ועוד, בודאי אין לגיירה".

שבט הלוי

בשו"ת שבט הלוי ה, קנ, נשאל אודות כלה שעומדת להתחתן והתברר שהיא גיורת, אך היא אינה יודעת מכך. האם צריך להודיע לה זאת לפני נישואיה כדי שלא תמחה לאחר נישואיה אם יתברר לה שהיא יכולה למחות בגיורה. הרב וואזנר משיב שעל אף שמדובר בשעת הדחק גדולה, מכל מקום "עדין קשה לי להצטרף להיתר בזה, כי משמעות ההלכה נוטה שבכל אופן צריך שידע הגר או גיורת מגירותם":

"… אלא דבנדון שלפנינו אמר כב' השואל דלפי המצב קרוב לודאי שאם יודיעו להכלה היא תברח מחמת בושה או שהדבר יזיק לה באופן גופני או נפשי, וחשבתי לדון בזה ע"פ מש"כ בהג"ה אשרי כתובות שם וז"ל ובדין שקטנה גיורת מותרת לישראל דאע"ג שאי מחית הוית עובדת כוכבים למפרע הה"ד גר קטן לישא בת ישראל ע"כ הרי דאנו מתירים לישא בקטנותה אף על גב דאח"כ משתגדיל ויכולה למחות אולי תמחה ויתבטלו הנשואים למפרע והטעם פשוט דכיון דרובא דרובא לא מחי כשהתנהגו כבר ביהדות לא מנעו בעדה הנשואין מחשש דלמא תמחה אף על פי דכשתמחה הרי מכשול עצום למפרע, וא"כ ה"נ בנ"ד שנתיר לה הנשואין מה"ט, אבל באמת אינו דומה כלל, חדא כיון שבקטנות עדין אינה בת מחאה, לא בטלו ממנה זכות הנשואין כיון שע"פ רוב לא תמחה, משא"כ כשהיא כבר גדולה ואפשר להודיע לה בודאי צריך להודיע לה קודם נשואין.

ואף על גב שבודאי אי כבר נשאת פשיטא שנשואיה גמורים ולא חיישינן שתמחה אולי כשתדע, והכא שהידיעה שקודם הנשואין תגרום לה זעזוע עד כדי מחאה או בריחה אין לך שעת הדחק גדול מזה שכדיעבד דמי, מכ"מ עדין קשה לי להצטרף להיתר בזה כי משמעות ההלכה נוטה שבכל אופן צריך שידע הגר או גיורת מגירותם ויקוב הדין את ההר, ויהי רצון שלא נכשול בדבר הלכה".

תשובות והנהגות

בשו"ת תשובות והנהגות ב, תקיב, נשאל אודות אדם שהתגייר בקטנותו מבלי שהיתה בו דעת, וכשגדל והגיע לגיל עשרים גילה שהתגייר בקטנותו ושיכול היה למחות כשהגדיל, ועתה רוצה למחות.

ה'תשובות והנהגות' משיב שאף שכעקרון אם אינו שומר מצוות זה עצמו נחשב למחאה (ושלא כדעת האחיעזר שסובר שאין זו מחאה), במקרה דנן הוא כן קיים אפילו מקצת מצוות, ויש לומר שדי בזה כדי שייחשב שלא מחה ושהגיור זכות היא לו, ולכן הגיור תופס ואינו יכול למחות שוב. אולם מכיוון שהדבר לא ברור, ויש לדרוש גיור לחומרא.

אך כל זאת אם מראש גיירוהו בית דין כשר, אך אם מראש גיירוהו מתוך ידיעה שיחטא כשיגדל – יש לצדד שגיורו בטל לחלוטין:

גם אם בעת שהגדיל לא ידע שהוא גר – עצם קיום המצוות זכות היא לו, ואינו יכול למחות אחר כך

"שאלה: גר קטן רוצה למחות על גירותו והוא כבן עשרים

בגר קטן הדין דמטבילין אותו על דעת בית דין ויכול למחות משהגדיל, ונשאלתי בגר קטן שלא ידע שהוא גר ובידו למחות, ועכשיו כשהוא בגיל מבוגר סיפרו לו שכאשר הגיע לי"ג היה יכול למחות, וטוען שלא ידע ורוצה עכשיו למחות אם מועיל.

הנה שמעתי מבעל הוראה שהורה הלכה למעשה שאפילו קיים מצוות, אם לא ידע שיכול למחות רק דימה שהוא יהודי, ואח"כ נודע לו ורוצה למחות, יכול גם עכשיו למחות, אמנם לעניות דעתי זה אינו, שהרי מגיירים אותו כזכות, ואם מיחה נתברר שאינו זכות. אבל אם קיים מצוות, אף שלא ידע שנתגייר ויש לו זכות מחאה, הנה עצם העובדא שקיים המצוות כשהגדיל עם שכרו בזה ובבא – זכות רבה היא לו, ואין צריך לקבל בפירוש, רק נתברר שבית דין לא טעו שחשבו לו הגירות לזכות שיקבל יהדות עם מתן שכרו. ואף שמקבל גם עונשין, הדבר כדאי והיה גר, ואינו יכול למחות אחרי כמה שנים אף שלא קיבל להדיא ולא ידע שהוא גר קטן. ברם דבר זה תלוי במחלוקת קדמונים, יעויין בשיטמ"ק כתובות י"א ובתו"י שם ובסנהדרין סח: ע"ש ואכמ"ל".

אי שמירת מצוות נחשבת כמחאה

"אמנם בנדון דידן יש לפקפק בגירותו, דבשעת הגירות הבטיחו לחנכו כיהודי כשר בשמירת שבת וכל המצוות, וכפי הנראה בתחילה קיים את המצוות, רק אח"כ התקלקל והתחיל לנהוג כמו רוב היהודים כאן, והיינו רק בשמירת כשרות בבית, הליכה לבית הכנסת בליל שבת, אבל נוסעים בשבת, ומחללים שבת במלאכות דאורייתא, וכ"ש שאין שומרים טהרת המשפחה. ואם נאמר שבהגדיל ולא מיחה נחשב זה לקבלה, אם כן כאן חסר בקבלה ולא מועיל, ואפילו בלי מחאה יש להסתפק דכאשר הגדיל ולא שמר מצוות כראוי בטל גירותו.

ולפי זה גר קטן, אפילו אינו מוחה, הנה בעצם העובדא שאינו שומר כל התורה דינו כמחאה, ובטלה גירותו כשהגדיל והוא כגוי מאחר שחסר בקבלה כשהגדיל (ברם בשו"ת אחיעזר ח"ג סימן כ"ח דעתו דחילול שבת אינו כמחאה רק שעובר עבירה כישראל, ובפרט כאן דשומר חלק מהמצוות, אך מדברי התוס' בסנהדרין סח: סוד"ה קטן שפירשו וז"ל "ומתוך שגדלו ולא מיחו היינו קבלה", בדידהו דמוכח שאין חפיצים בקיום מצוות כישראל כשר נראה דליכא לאחשובי כ"קבלה")".

יש מקום לומר שעצם הגיור, ובפרט אם מקיים קצת מצוות, נחשב לזכות, ולכן מספק הגיור תופס אך יש לגייר לחומרא

"אמנם יש לפרש שהגירות בגר קטן הוא מדין זכייה, שאין לך זכייה גדולה יותר מלהיות יהודי, וכאן לא טעו שאפילו במצבו שאינו שומר כל התורה וייענש, הלוא כדאי לו להיות יהודי שבסוף יזכה לחיי נצח, וכ"ש שאינו מזיד כשהגדיל אלא רק טועה בשבת וכתינוק שנשבה, עיין בשבת (סט, ב) בגר שנתגייר בין הנכרים ולעולם לא קיבל שבת, ומ"מ מבואר שמועיל. וגם כאן נראה שבדיעבד מועיל, דלא יחשב מחאה במה שאינו מקיים המצוות כראוי. מיהו דבר זה תלוי במחלוקת קדמונים, דלתוס' סנהדרין הנ"ל שבגדלותו ולא מיחה זהו קבלה, אזי כה"ג לא מיסתבר לאחשובי "קבלה", אמנם בתוס' כתובות יא. ד"ה לכי, שמבואר דע"י מנהג יהודית הוי קבלה, ובתוספות ישנים כתבו דמחאה היינו ע"י "מנהג גיות" ע"ש. ולפי זה בקצת מצוות שמקיים שוב אינו כמנהג גיות, וע"כ בגר קטן שבית דין כשר קיבלו אותו כזכייה אין להקל ולומר שלא חל גירותו מעולם כשאינו שומר כל המצוות, כיון שבשעתו לא טעו, ודימו באמת שיחנכו אותו ויישאר חרדי, רק שאח"כ התקלקל ומדמה שהוא יהודי טוב, וככל היהודים כאן, ואין צריך יותר ואינו מוחה, ואדרבה רוצה ביהדות רק אינו יודע ומכיר מהו, וע"כ יש לחשוש שהוא יהודי. ומכל מקום אין זה ודאי יהודי, ועל כן כשיבוא לישא אשה – יש לחשוש לאידך גיסא שמא לא חל הגירות, על כן נראה לדידי דיש לדרוש לחומרא טבילה וקבלת מצוות כדין".

אם מראש בית הדין ידע שלא ישמור מצוות – יש לצדד שהגיור בטל

"ולמעשה צריך לבדוק גם בעיקר הגירות, דנראה שצריך בית דין הגון, שדימו אז באמת שזהו זכות וגיירו אותו. אבל אם ידוע מעיקרא שלעולם לא יגדל כשומר תורה ובזדון גיירו אותו, יש לצדד שלעולם לא חל, ושאינו זכות כלל אלא חובה במה שנכנס להיות יהודי שמקבל עליו עונשין, ואין כאן מעשה בית דין ולא צריך מחאה כלל. וע"ע בדברינו בח"א סימן תר"י ותרי"א, ובמק"א נבאר עוד בעזהשי"ת".

הרב עוזיאל

שו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סימן סד

מכל האמור ומדובר למדנו שגוי קטן שבא הוא עצמו או אמו הביאתו להתגייר נזקקים בי"ד לגיירו ומחזיקים אותו כישראל גמור, כל זמן שהוא מחזיק בגרותו ואינו יוצא מכלל ישראל עד שימחה ז"א שיחזור לסורו ויתנהג כגוי…

וראיתי להחת"ס דכתב: וגם הלום ראיתי בשטה מקובצת. חבל נביאים ראשונים דס"ל דמיירי שאין אבותיו מתגיירים עמו, אבל אם מתגיירים עמו בודאי אינו יכול למחות, ואי מוחה אנן סהדי דהשתא הוא דמהדר ביה, וכבר היה מרוצה רגע אחד, וכדאמרינן גבי בדיקת חמץ (פסחים ד', ב), כיון דאנן סהדי דניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה, אפילו עומד וצווח דלא ניחא ליה אמרינן השתא הוא דהדר ביה משכירות הבית הכא נמי דכוותא, וסברא זו כתב ג"כ מורי בהפלאה זצ"ל דהטף בנשים במלחמת מדין כיון שהיה להם זכות גדולה שלא נהרגו אם הגדילו אינם יכולים למחות, וא"כ הכי נמי כשאבותיו מתיהדים אם הוא ישאר בגיותו קשה לו להיות עמהם באגודה אחת שהרי עושה יינו י"נ =יין נסך= וכשיהיו, אבותיו נפרשין ממנו מפרישין אותו מחיותו ע"כ זכות גדולה היא לו ואינו יכול למחות, דהרי"ף פסק דלעולם אינו יכול למחות ובה"ג שכל דבריו דברי קבלה פסק עכ"פ בהביאוהו אבותיו אפילו לא נתגיירו עמו אינו יכול למחות וקרוב לודאי שגם הרמב"ם סובר כן ורבים מהפוסקים בשיטה מקובצת פסקו דבנתגיירו עמו אינו יכול למחות ובהרא"ש לא מצאנו שחולק להדיא אם כן אין ספק דהכי הלכתא (ח"ס יו"ד סי' רנ"ג).

ולע"ד דבריו אינם מחוורים בעיני דקושטא הוא דבשיטה מקובצת כתבו דכל שיש לו אב ואם ומביאים אותו להתגייר אעפ"י שלא נתגיירו הם עמו ניחא ליה במאי דעביד אבוהון.

אולם אין אמורים הדברים אלא לענין זה, שאין צורך דעת בי"ד, אבל כשהגדילו יכולים למחות אפי' נתגיירו הוריהם עמהם, דכיון דמעשה קטן לאו כלום הוא כשהגדילו בטל מעשה אביהם שאין גרות אלא מדעת, וקטן אין לו דעת ואין זה דומה למ"ש בפסחים ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה, דהתם הוא בגדול שיש לו דעת ואנן סהדי דרצה שתעשה מצוה בממונו משא"כ בקטן אף על גב דאנן סהדי דניחא ליה במעשה אביו בכ"ז אינו גר משום שנעשה שלא מדעתו לכן אין הגירות מתקיימת אלא כשלא מחה משהגדיל.

ראיתו מדברי ההפלאה אינה ראיה דמקרא דהנשים והטף דמדין אינה מכרעת די"ל שהביאום משבית מדין גדולות משלש שנים ויום אחד והגדילום ישראל בגיותם וגיירום משגדלו וכן כתב הריטב"א ז"ל (שיטה מקובצת שם), ובלא זה נמי אין ראיה דהא רבנן דרשו החיו לכם לעבדים ושפחות (קדושין ע"ח). ומדברי הרי"ף הויא תיובתא וכדכתב הר"ן ז"ל דהרי"ף השמיט דברי רב יוסף מהלכה משום מה כח בי"ד יפה, אבל בגיירום האבות גם הרי"ף סובר דהגדילו יכולים למחות; ובה"ג לא אמר אלא בהביאום האבות אין צורך בדעת בי"ד אבל לענין מחאת הבנים כשהגדילו לא מצאנו מ"ד שאין יכולים למחות הלכך נקטינן להלכה כפסק מרן ז"ל דבין שנתגיירו ע"י האב ובין על דעת בי"ד הגדילו יכולים למחות

למה לא חוששים שמא ימחה

רשב"א

חידושי הרשב"א מסכת כתובות דף יא עמוד א

"ותמיה לי אשמעתין, דהא רב הונא דאמר מטבילין אותו על דעת בית דין, ודאי משמע דלכל מילי כגר גמור חשבינן ליה – מעתה אינו עושה יין נסך במגעו, ואוכלין משחיטתו, ולשליחות גט ולכתיבתו. דהא רב הונא סתמא קאמר, ואי ליין נסך ולמילי דרבנן בלחוד קאמר, הוה ליה לפרושי בהדיא! ועוד, דהא מתני' ד'הגיורת והשבויה' הכין מוכחא, דאפי' קודם שגדלה מנסבינן לה, אלא דלא יהבינן לה כתובה עד שתגדיל, ונשואין דבר תורה הן, ואית בה משום 'לא תתחתן בם, בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך'.

ותמה על עצמך: היאך אוכלין משחיטתו, ואם נקבה היא איך מתירין אותה לישראל, ומתירין אשת איש לעלמא על ידי גט שכתבו, ומחר מוחה ונעשה גוי גמור למפרע, ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט וישראל אוכל נבלות למפרע ובועל את הנכרית דרך חתנות! ועוד, דאמרינן בפרק 'האיש מקדש' (מ"ה ב'): קטנה שנתקדשה לדעת אביה, והלך אביה למדינת הים ועמדה ונשאת – רב אמר :אוכלת בתרומה, אין חוששין שמא יבא אביה וימחה. [רב אסי אמר: אינה אוכלת, שמא יבא אביה וימחה]. הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי, ואף על גב דתרומה בזמן הזה דרבנן, וכל שכן בדאורייתא דאיכא למיחש שמא ימחה!

וי"ל דהכא שאני, דכיון שהוא עצמו נוהג בגירותו כישראל – חזקה כמנהגו נוהג, ושוב לא ימחה. אבל התם שהכל תלוי במחאת האב, ואביה אינו כאן – חוששין שמא ימחה, דהא לא ידעינן אי ניחא ליה כלל. והא דתניא בפ' המדיר (ע"ב ב') במקדש את האשה על מנת שאין עליו מומין או נדרים שאם הלך אצל רופא וריפאו או אצל חכם והתירו שהיא מקודשת ואפי' הכי כל שלא הלך אינה מקודשת ומתירין אותה מיד להנשא לאחר בלא גט ולא חיישינן שמא ילך ונמצאת אשת איש למפרע, שאני התם שאינו מצוי לקלקלה אבל גבי אשה שנשאת שלא לדעת אביה חוששין שמא האב מתוך כעסו יבא וימחה אבל בעלמא לא חיישינן, ותדע לך דהא תנן (יבמות קי"ג א') העיד ר' יוחנן בן גודגדא על קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה ולא חיישינן דילמא ממאנה ונפקא, ואף על גב דהתם דוקא בתרומה דרבנן וכדפרש"י ז"ל שם והכא שרינן ואפילו בדאורייתא שאני התם דליכא אלא נישואין דרבנן ואפילו כי לא ממאנת ולא אתו נישואין דרבנן ומוכלי [נ"א: ומקולי] בתרומה דאורייתא, וכדאמרי' התם בפ' יוצא דופן (מ"ו ב') אי אמרת בשלמא מופלא סמוך לאיש דרבנן אתו נישואין דרבנן ומבטלי נדרא דרבנן אלא דאורייתא וכו', אבל הכא דאי לא מחי נעשה גר גמור למפרע לפי שזכין לאדם שלא בפניו והוא עצמו נוהג בגירותו ככל ישראל חזקה לא ימחה ונעשה ישראל גמור דבר תורה הילכך סומכין עליו ואפילו לדברי תורה, כנ"ל. אלא שעדיין קשה לי קצת א"כ היאך הקשו אביי ורבא מקנס וכתובה וכי חמיר ממון טפי מאיסורי תורה, וי"ל משום דלעולם אין מוציאין ממון אלא בראיה ברורה, ותדע לך דעד אחד נאמן באיסורין ובממון אין פחות משנים.

ריטב"א

וכ"כ הריטב"א שם:

"אלא ודאי דהוי גר מדאורייתא, וסומכין עליו לכל דבר כיון דזכות הוא לו, וזכין לאדם שלא בפניו מן התורה. ודקאמרת ניחוש שמא ימחה, יש לומר דכיון דנתחנך מקטנותו, והורגל בתורת ישראל הקדושה, מסתמא לא יסור ממנה, ומילתא דלא שכיחא הוא שימחה. ולכל מילתא דלא שכיחא לא חיישינן לה ואפילו מדאורייתא".

רבנו קרשקש

וכ"כ רבנו קרשקש שם:

"ואי קשיא לך: כיון דיכולין למחות, אמאי מחזקינן להו בגרים גמורים לכל דבר? ולא חיישינן שמא ימחו? ומאי שנא מהא דאמרינן התם בקדושין… אין חוששין שמא יבוא אביה וימחה!… ויש לומר דהכא כיון שהוא עצמו אינו בגיורותו, חזקה הוא שלא ימחה, אבל התם שהדבר תלוי במחאת האב, והוא אינו יודע בדבר ולא ידיענן אי ינחא ליה, איכא למיחש שמא יבוא אביה וימחה".