טבילת כלים

עבודה זרה עה, ב:

"אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא בלקוחין וכמעשה שהיה, אבל שאולין לא."

לא צריך לטבול מפני שהגר זוכה בכלים מההפקר

יביע אומר ז יו"ד ח:

"בהשקפה הראשונה היה נ"ל לומר שהואיל והלכה רווחת (יבמות מז ב) גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ממילא נפקעה בעלותו מעל הכלים שלו, ונעשו כהפקר, והרי הוא כזוכה מן ההפקר, וא"צ לטבול כליו, דלא דמי למעשה שהיה, אצל כלי מדין… ואף כאן לא דמי למעשה שהיה, שאע"פ שהבעלים של כלי מדין נהרגו, נשארו בנותיהם שזכו בהם בירושה, כדקי"ל בקידושין (יז ב) גוי יורש את אביו דבר תורה, ואח"כ זכו בהם ישראל, על ידי שקנו את בנותיהם של המדינים, וכמ"ש וכל הטף בנשים וכו' החיו לכם, ואמרינן ביבמות (סא ב) דהיינו לעבדים ולשפחות, ומה שקנה עבד קנה רבו, ולכן זכו בכליהן, והוי כמי שלקחום, שיצאו מרשות לרשות, אי נמי קנאום בכיבוש מלחמה, וכמ"ש התוס' גיטין (לח א) סוף ד"ה אבל. ע"ש. משא"כ בנ"ד שזכו בהם מן ההפקר, הילכך א"צ טבילה.

לא צריך לטבול משום שאין שינוי רשות (שאינו כמעשה שהיה)

דברים אחדים (לרב אליהו קלצקין) קצו

כתב שטבילת כלים זה דווקא כאשר הדבר דומה לכלי מדיין ששם לקחו את הכלים מהגוי לרשות אחרת, ובגר אין שינוי רשות ולכן אין חיוב טבילת כלים:

"הנה הרה"צ מסאקאאוו שליט"א נסתפק אם נתחייב בטבילת כלים שהיה להם קודם מתן תורה? עיין סוף עבודה זרה דלא אמרו אלא לקוחין כמעשה שהיה…וא"כ הכא נמי יש לומר דדוקא כדאיתא שינוי רשות"."

חבל יוסף – חדרי דעה (קכ, א) לרב יוסף הוטנר

כתב שהפוסקים לא כתבו שהגר צריך להטביל את כליו וכתב שאולי סברו שזה משום שלא כמעשה מדיין, ונשאר בצריך עיון:

"הטעם שיצאו מטמאת עכומ"ז כ'. צריך עיון לפי זה דא"כ גם גר שנתגייר יהיו כליו צריכים טבילה. ולא מצינו זה בשום דוכתא. ואלי דמ"מ אינו כמעשה שהיה וצריך עיון".

וכן העלה המהרש"ג ג, מח; אולם מפני שהכריע להטביל ללא ברכה הוא יובא בהמשך.

לא צריך טבילה משום שהוא עולה בקדושה יחד עם כל כליו

שם משמואל (פרשת מטות)

בשם אביו האבני נזר, שלמד מדין ולד טרפה שאם המעוברת נטרפה גם הולד אסור, אבל אם נטרפה לפני שנתעברה הולד מותר. וכמו בטומאה כך בקדושה, שהכלים שאצל הגר כשהוא מתגייר עולים יחד איתו (כמו העובר שנטרף יחד עם אמו):

"והנה בש"ס תמורה (ל' ב) ולד טריפה בנתעברה ולבסוף נטרפה אסור דהיא וולדה נטרפה אבל נטרפה ולבסוף נתעברה מותר, ודייק מזה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דה"ה בדבר קדושה שחל על האדם. וע"כ העלה בדין טבילת כלים מפני שנכנסו לקדושת ישראל, בגר שנתגייר וכליו עמו אין הכלים צריכין טבילה שחלות הקדושה שעליו חלה נמי על הכלים שלו, אף כשקנה כלים לאחר מכאן צריכים טבילה. למען יכנסו בטבילה זו לקדושת ישראל:"

המצריכים טבילה

תשורת שי תניינא קג

פשוט שגר צריך לטבול כליו, שלמד מזה  למשומד החוזר בתשובה שצריך להטביל כליו: "הנה לענין משומד עדיין לא מצאתי מבואר אלא מסתברא דדינו ככלים הנקחים מן הגוי להטבילו שיצאו מטומאה לטהרה. ולפי זה גם משומד כשחזר לדת ישראל כליו צריכין טבילה לעצמו".

לטבול ללא ברכה

בשו"ת מהרש"ג ג, מח

לאחר שכתב שמחלל שבת החוזר בתשובה לא צריך להטביל כליו מפני שזה לא כמעשה שהיה מעיר שלכאורה בגר לא צריך להטביל כלים מאותו טעם שאין שינוי רשות. אולם נשאר בספק ולכן מכריע להטביל ללא ברכה.

"ואעורר עוד דאני מסתפק אפילו בעכו"ם שנתגייר אם צריך לטבול הכלים משום דלכאורה לא נמצא דין זה בפוסקים. ויש לומר כיון דטבילת כלים לאו מטעם בליעת איסור הוא אלא חידוש הוא שחידשה תורה.. דילפינן ממדין ובעינן דומיא דמעשה שהיה א"כ אפשר דדווקא באם הכלים יצאו מרשות זה לרשות אחר דהיינו מרשות נכרי לרשות ישראל רק בכהאי גוונא הצריך הכתוב טבילה אבל בעכו"ם שנתגייר דהכלים נשארו ברשות הראשון אלא דהבעלים הם שנשתנו שמתחילה היה עכו"ם ועתה נעשה ישראל אפשר דבכהאי גוונא לא הצריך הכתוב טבילה. ולמעשה היה נראה בכה"ג להטביל הכלים בלא ברכה". וממשיך לחקור: "ולפי זה אפשר עוד לחקור דהוא הדין בעכו"ם שמת וירשו בנו גר אפשר דבכהאי גוונא יש לטבול רק בלא ברכה אף דכאן כבר הכלים נכנסים לרשות אחר מכל מקום לכמה דברים יורש לא מיחשב כרשות אחר יעויין בחו"מ בסימן שנג בסוף הסימן דקיי"ל רשות יורש לאו כרשות לקוח דמיא וצ"ע".