יסוד האיסור לבנות תשמיש ע"ז ותשמיש דתשמיש
מה יסוד האיסור לבנות תשמיש עבודה זרה?
מה יסוד האיסור לבנות תשמיש דתשמיש (לאוסרים)?
משום לפני עור
בגמרא למדנו שאסור למכור לעובדי ע"ז עצים שידוע שישמשו אותם לע"ז, ופירשו הראשונים שהחשש הוא גם שיעשו ממנה תשמיש ע"ז. הרשב"א והמאירי גם קישרו זאת לסוגיה שלנו, והסבירו שבבניית כיפה לע"ז יש איסור לפני עור.
נדרים סב, ב
"רב אשי הוה ליה ההוא אבא, זבניה לבי נורא. א"ל רבינא לרב אשי: האיכא לפני עור לא תתן מכשול! א"ל: רוב עצים להסקה ניתנו."
תוספות מסכת נדרים דף סב עמוד ב
"האיכא לפני עור – שיעשו צלמים או בנין לפני עבודת כוכבים.
רוב עצים להסקה – וכל היכא דאיכא למיתלי בהיתירא תלינן מכאן יש ללמוד שאסור להלות מעות לצורך בנין עבודת כוכבים או לצורך תכשיטיה כ"ש למכור להם משמשין ודברי תיפלות כגון גביעים מחתות וספרים והמונע יצליח."
פירוש הרא"ש מסכת נדרים דף סב עמוד ב
"לפני עור לא תתן מכשול. דעובדי כוכבים מצווים על עבודת כוכבים ושמא יעשו ממנה צלמים ונויי עבודת כוכבים:"
חידושי הרשב"א מסכת נדרים דף סב עמוד ב
"רוב עצים להסקה ניתנו. מהכא איכא למידק דכל היכא דאיכא למיתלי תלינן, וכתבו בתוס' דמכאן יש ללמוד דאסור להלוות מעות לצורך בנין ע"ז או לצורך תכשיטיה או משמשיה משום לפני עור לא תתן מכשול, ובפ"ק דע"ז הארכתי בדברים אלו בכמה מקומות בס"ד, ושם נראה כי לצורך בנין בתי ע"ז מותר אלא לצורך כיפה שמעמידין שם ע"ז עצמה אסור ממתני' דבונה עמו בסילקי הגיע לכיפה מקום שמעמידין שם ע"ז מסלק ידו ממנה דמשמשי ע"ז אסור למשמשי משמשיה מותר ושם כתבתי יותר בס"ד, ומ"מ שומר נפשו ירחק ממנה והמחמיר תבא עליו ברכה."
בית הבחירה (מאירי) מסכת נדרים דף סב עמוד ב
"אסור לאדם להזמין לעובדי אלילים דברים הראוים לעבודתם שכל שאפשר שלא יזדמנו לו אלא על ידו נמצא עובר על לפני עור לא תתן מכשול כמו שכתבנו בראשון של ע"ז ומכל מקום כל שיש לתלות להיתר תולין כל שרוב אותן הענינים בכך והוא שאמרו כאן רב אשי הוה ליה ההוא אבא ר"ל יער צומח עצים זבנה לגוים אמר ליה רבינא הא איכא משום לפני עור ר"ל לעשות צלמי כווניהם או כיפה לע"ז שלהם והוא המקום שמעמידין בו האליל והשיבו רוב עצים להסקה ניתנו:"
רק משום לפני עור
מהמקורות לעיל למדנו שיש איסור לבנות (או למכור) תשמיש ע"ז משום לפני עור, אולם ייתכן שיהיה בזה איסור גם מצדדים נוספים (אמנם מהרשב"א והמאירי שקישרו בין הסוגיות ניתן ללמוד שהאיסור הוא דווקא משום לפני עור). הבאתי כאן את הפוסקים מהם נראה שזו הסיבה לאיסור, ואין סיבה נוספת.[1]
פירוש הראב"ד ע"ז טז, א
הראב"ד בפירושו לגמרא כתב שסיבת האיסור כי הוא מסייע ידי עובדי ע"ז (בפשטות הכוונה לאיסור לפני עור. ייתכן שהוא מפרש שהמשנה מדברת אפילו כשרק מסייע להם, וכפי שכתב הט"ז). משמע שזו סיבת האיסור, ואין סיבה נוספת.
"ואין בונין עמהן [וכו'] – מפני שהם בנינים ידועים לע"ז, והרי הוא מסייע ידי עע"ז."
רבינו יהונתן מלוניל על הרי"ף מסכת עבודה זרה (לפי דפי הרי"ף) משניות דף ה עמוד א
"ובימה שהיא לצורך ע"ז נמי אסיר משום ולפני עור לא תתן מכשול, אבל בונין עמהן דמכאות ומרחצאות דבהני ליכא משום אסור לסייע ידי עוברי עבירה וכשהגיעו לכיפה שהיא כמין אולם שדרך בעלי המרחץ להכניס שם ע"ז אסור לעזור אותם כדפרשית"
שו"ת מהר"ם שיק יורה דעה סימן קנג
דעת המהר"ם שיק, שכאשר לא עושה לכבוד הע"ז אלא עבור הכסף – האיסור רק משום לפני עור (ולכן כשיש אחרים שיעשו זה מותר לחלק מהדעות). אם כן עושה לכבוד הע"ז זה איסור דאורייתא של מתן כבוד לע"ז (נלמד מ"ולא תעבדם". רש"י סנהדרין ס, ב).
"ונראה דוודאי אם עושה כן כדי לכבדה עובר בלאו ההוא אבל כאן מיירי בעושה לטובת עצמו כדי להרויח שכרו… וא"כ בכה"ג שוב אינו אסור מה"ת אלא דאכתי י"ל דאסור משום לפני עור או משום מסייע עוברי עבירה מיהו הכא סתמא דמלתא אם הישראל לא יעשה ימצא גוים רבים אחרים שיעשו וא"כ בכה"ג תליא בב' שטות המובאים ברמ"א רסי' קנ"א וכ' הרמ"א דנהגו בכה"ג להקל וכל בעל נפש יחמיר לעצמו."
שו"ת אמרי יושר חלק א סימן עו
מדברי הרב מאיר אריק ברור שלפחות בתשמיש דתשמיש סיבת האיסור היא לסייע ידי עוברי עבירה, וייתכן שכך יאמר גם ביחס לתשמיש ע"ז.
"ואף התוס' שם שהשיגו על רש"י היינו דלכתחלה לא מסתבר לבנותו ומטעם לסייע ידי עוברי עבירה אבל גם הם מודים דתשמיש דתשמיש לא נאסר בהנאה."
רוצה בקיומו
מהריטב"א נראה שיש כאן איסור לכל הפחות משום 'רוצה בקיומו' (שהוא איסור דרבנן).
חידושי הריטב"א עבודה זרה טז, א
הריטב"א מוכיח מדין רוצה בקיומו, שבודאי שיש לאסור עשיית תשמיש דתשמיש.
מכאן לכאורה ראיה שלדעתו האיסור דרבנן, כי כתב שרוצה בקיומו הוא איסור דרבנן. אמנם אפשר לדחות, שהוא אומר שזה לכל הפחות איסור דרבנן, אבל ייתכן שלדעתו זה איסור דאורייתא (בפרט ביחס לתשמיש ע"ז ממש). מצאתי מי שכתב כך (מובא בהערה)[2].
הערה: יש לדחות את קושיית הריטב"א על רש"י, ולא מוכרחים לומר שיש כאן איסור רוצה בקיומו, שכן בשונה מ'רוצה בקיומו' שהפסל קיים ואם 'יתאדה' האדם יפסיד, כאן הוא מקבל תשלום עבור מלאכתו בין שישתמשו בזה לע"ז ובין שלא.[3]
"אבל בונין עמהם דימוסאות. פרש"י ז"ל שהם אבנים גדולות שמקריבין בהם זבחים לע"ז ולפי דבריו משום הכי בונין עמהם משום שהם תשמיש דתשמיש, ולא אסרו לבנות אלא בכיפה שהוא תשמיש ע"ז, ולא נהירא דהא כיון דבע"ז עצמה רוצה בקיומה אסור כדאיתא לקמן בפרק השוכר (ס"ד א') אין ספק שיהא אסור לעשות לה שום קיום ושום תשמיש, ועוד מה ענין דימוסאות אצל מרחצאות שאינם לתשמיש ולא תשמיש דתשמיש, לכך נראה דדימוסאות הם בנין נאה ורחב שעושין לישב שם ומעמידין בהן ע"ז, והרב הנשיא רבינו מאיר הלוי ז"ל פירש שדימוסיאות הן כעין חמי טבריא, וחברו במסכת שבת (קמ"ז ב') אין נכנסין לדמסית מפני שמעמלת, ונכון הוא."
אהל יעקב פסקי הוראה א, 'טללי אור' יב, ג (עמ' 709 באוצה"ח)
הרב יעקב סקוצילס הסיק מהריטב"א שטעם האיסור הוא משום רוצה בקיומו.
"ובטעם האיסור עיין בריטב"א שכתב דאף על גב דאכתי לא הוו משמשין עד שיעבדו לדברי הכל מכל מקום אסור לעשות שום הכן לעבודה זרה שאף רוצה בקיומה אסור כדאיתא בפרק השוכר ע"כ. ומבואר ששורש האיסור הוא מדין שאסור לרצות בקיומו של ע"ז מבואר בדף ס"ד ע"א."
חלק מאיסור עשיית פסל
ספר הבתים ב, ספר המצווה, לא תעשה ג (30 באוצר במהדורת הרשלר)
(רבי דוד הכוכבי, תחילת המאה ה-14)
בתוך המצווה שלא לעשות פסל לע"ז הוסיף שאסור גם לבנות את הכיפה, והסביר שהטעם שזה עלול לגרום שיטעו אחר ע"ז. כיוון שהזכיר זאת יחד, משמע שהאיסור לעשות תשמיש ע"ז הוא חלק מאיסור עשיית פסל. לא ברורה דעתו לגבי תשמיש דתשמיש.[4]
"האזהרה הג' לר"ם הוזהרנו מלעשות עבודה זרה… ענין אזהרה זו מבוארת שאסור לעשותה אפילו לאחרים שמא ימשך לעבדה ושלא ימציא דבר יביא להאמין אמונות רעות. ובכלל זה אסור עשיית הצורות שהיו עושין הקודמים בשעות ידועות שזה מביא גם כן להאמין אמונות רעות. גם הכפה שמעמידין בה עבודה זרה אסור לבנותה, שכל מה שאפשר שיצוייר בלב שום ציור מביא להאמין בעבודה זרה, אסור."
אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן לד
הרב פיינשטיין ביאר שאין כאן איסור משום מהנה לע"ז.
והסיבה לאסור לבנות תשמיש דתשמיש היא מצד הסברה, שכיוון שהתורה ציוותה לאבד ע"ז – לא יכול להיות שיהיה מותר לבנותם. ואילו דעת רש"י, שבמקום שתחת יד הגויים ששם אין חיוב לאבד ע"ז, מותר גם לבנות.
והאיסור בעשייה הוא על ע"ז, ואסור לעשות גם תשמיש ע"ז (משמע מזה שהאיסור בעשיית תשמיש ע"ז שייך לאיסור עשיית פסל).
במקום אחר ביאר שאין איסור לפני עוור בבניין, כי זה לפני דלפני.[5]
"ועיין בע"ז דף ט"ז שפליגי רש"י והר"י בתוס' במשמש לתשמישי ע"ז דהוא לבנות המקום שמקריבין עליו הזבחים לע"ז שלרש"י מותר ולהר"י אסור, והביאם הטור /יו"ד/ בסימן קמ"ג וכתב שגם הרמב"ם פ"ט מע"ז הי"א שמתיר לבנות הטרקלין והחצר שמעמידין שם הכיפה סובר כרש"י, ולכאורה איך שייך להתיר לבנות נהי שהוא תשמיש דתשמיש מ"מ הוא מהנה שאסור, דמ"ש מתשלומי מכס והרווחת מקום שאסור אף שאינם גם תשמיש דתשמיש. אבל הוא מטעם דבארתי דכיון דודאי יבנו את הבימוס ואת הטרקלין והחצר לא נחשב מהנה להע"ז במה שהוא בונה, דאף דאיכא הנאה לכומרים ולשאר המתעסקים שלא יצטרכו לטרוח יותר להשיג פועל אחר הוא רק הנאה להאנשים שליכא איסור. והר"י שאוסר אינו מצד מהנה אלא הוא איסור אחר מסברא כדכתבו התוס' וכי הוא סברא להתיר לבנות עמהן מקום שיקטירו עליו במחתה לעכו"ם, והסברא היא מדחזינן שבמקום שכבשו ישראל אפילו בחוץ לארץ איכא מצוה לעקור ע"ז ולשרש אחריה ובא"י צריך גם לרדוף אחריה עד שנאבד אותה מכל א"י כדאיתא ברמב"ם רפ"ז מע"ז ואיפסק כן גם בש"ע /יו"ד/ סימן קמ"ו סעי' י"ד, א"א שיהיה מותר לבנות אף במקום שתחת יד העכו"ם, ורש"י ודעימיה לא סברי סברא זו אלא דבמקום שהוא תחת יד העכו"ם שליכא חיוב אבוד הע"ז אין לאסור אף לבנות כשבלעדיו יהיה ג"כ בנוי שלא מהנה, ורק לעשות את הע"ז עמה אסור מלאו דעשיית פסל שאסור אף לאחרים כדאיתא ברמב"ם פ"ג ה"ט ואסור לעשות אף התשמישין לע"ז, ותשמישי תשמישין לא נאסר, ומצד מהנה ליכא איסור משום שלא מהנה כלל כדלעיל.
ועיין בט"ז סימן קמ"ג סק"ד שכתב שהב"י בספר בדה"ב הביא בשם א"ח דלהר"י שאוסר לבנות בית לע"ז אם מוכר ביתו ברצון לאליל דמיו אסורין, ומשמע שלרש"י שמותר לבנות ליכא דין זה מטעם דליכא כלל האיסור למכור כמו שליכא איסור לבנות, והוא מטעם שכתבתי דליכא איסור מהנה לע"ז כיון שודאי יקנו או יבנו הע"ז לא הוי ממילא הנאה להע"ז אלא להאנשים המתעסקים שזה לא נאסר."
מהנה לע"ז
טור יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קמג, א
הטור כתב שהסיבה שאסור לבנות מחדש קיר משותף לבית ע"ז הוא כי גורם בזה הנאה לע"ז (ולא פירט שזה דווקא כשהבית עצמו נעבד, כפי שפירש רש"י שם).
"כשם שאסור ליהנות מאליל כך אסור לההנותם לפיכך מי שביתו סמוך לאליל ונפל אסור לבנותו שמהנה לה לבנות לה כותל."
ב"ח יורה דעה סימן קמג, א
הב"ח למד מדברי רש"י (שפירש את המשנה שהבית עצמו נעבד), שאם לא עובדים את הבית עצמו מותר לבנות, כי בזה לא נחשב מהנה לע"ז. ומה שמשמע מהטור שבכל מקרה אסור ולא רק כשהבית עצמו נעבד, זה כי הוא סובר כתוספות שאסור לבנות תשמיש דתשמיש.
ניתן לדייק מהב"ח שכאשר הבית עצמו נעבד – האיסור משום מהנה לע"ז (וכפי שכתב מרבינו יהונתן מלוניל, לקמן). ואם כך, יש מקום גם לדעתו לצמצם את המחלוקת, ולומר שהוא מסכים שתשמיש ע"ז גם לרש"י ייאסר משום מהנה לע"ז.
"כשם וכו' לפיכך מי שביתו סמוך לעבודה זרה וכו'. משנה פרק כל הצלמים (דף מ"ז א) מי שהיה כותלו סמוך לעבודה זרה ונפל אסור לבנותו כיצד יעשה כונס לתוך שלו ארבע אמות ובונה היה שלו ושל עבודה זרה נדון מחצה על מחצה אבניו ועציו ועפרו מטמאים כשרץ שנאמר (דברים ז כו) שקץ תשקצנו רבי עקיבא אומר כנדה וכו' ופירש רש"י שהבית עצמו נעבד נראה שאם לא היה הבית עצמו נעבד אלא שהעמידו בו עבודה זרה לא היה נקרא מהנה לעבודה זרה בבנין הכותל ותו דהא מותר לבנות טרקלין שיהא הגוי מעמיד בה כיפה להעמיד עליה עבודה זרה לרש"י ולהרמב"ם כמבואר בסמוך. ורבינו השמיט פירוש זה דפירש רש"י דהבית עצמו נעבד וכתב בסתם מפני שתופס פירוש ר"י דבסמוך עיקר דלר"י ודאי אסור לבנות כותל שנפל אפילו לא היה הבית עצמו נעבד."
ש"ך יורה דעה סימן קמג, א
הש"ך חלק על הב"ח, ולמד מהטור שאסור לבנות גם אם לא עובדים את הבית עצמו, כי גורם בזה הנאה לאליל (וגם מהשו"ע למד כך, אלא שהשו"ע לא התייחס לטעם האיסור). לדעתו הבית נחשב תשמיש ע"ז ואסור לבנותו גם לדעת רש"י, וחלק על הב"ח (ומה שכתב רש"י שהבית עצמו נעבד זה משום דין הטומאה שנשנה שם במשנה).
"מי שהיה ביתו סמוך כו'. משמע מדברי הט"ו שאפילו אין הבית עצמו נעבד אסור לבנות כותל להבית כיון שמהנה לאליל וכן משמע פשטא דמתניתין וכן מוכח מדברי רש"י פ"ק דעבודת כוכבים (דף ט"ז ע"א) שפירש אמאי דתנן התם בונים עמהם בימסאות וז"ל בימסאות בנין שאינו לצורך עבודת כוכבים ומקריב זבחים דהוי תשמיש דתשמיש לעבודת כוכבים עכ"ל ומביאו הטור בסמוך משמע הא תשמיש דעבודת כוכבים עצמה אסור ואם כן הבית שהעבודת כוכבים בתוכו הוא תשמיש דעבודת כוכבים ממש ואסור והיינו דאסרינן כיפה שמעמידין בה עבודת כוכבים משום שהוא תשמיש עבודת כוכבים וכדאי' בש"ס והב"ח כתב וז"ל ומפרש במשנה פרק כל הצלמים מי שהיה ביתו סמוך לאליל נראה שאם לא היה הבית עצמו נעבד אלא שהעמידו בו עבודת כוכבים לא היה נקרא מהנה לעבודת כוכבים בבנין הכותל ותו דהא מותר לבנות טרקלין שיהא העובד כוכבים מעמיד בה כיפה להעמיד בה עבודת כוכבים לרש"י עד כאן לשונו ולא ירדתי לסוף דעתו דאדרבה משם ראיה דהא דוקא בטרקלין דהוי תשמיש דתשמיש שרי רש"י הא לאו הכי לא ואם כן למה יהא מותר לבנות כותל לבית שמעמידין בה עבודת כוכבים ומ"ש רש"י שהבית עצמו נעבד אין כוונתו כמו שהבין הב"ח אלא רצה לו' משום דקתני בסיפא אבניו ועציו ואפרה מטמאין כשרץ (פירש"י אינו מטמא במשא) ר' עקיבא אומר כנדה (מטמא במשא) ואי לא היה הבית עצמו נעבד אלא הוי משמשי אליל לא הוי אמר ר"ע כנדה דהכי אמרינן להדיא ר"פ ר"ע אהא מתניתין ולר"ע למאי הלכתא אתקש לשרץ למשמשיה דלא מטמאין במשא ע"ש תראה דמ"ש הוא ברור גם בדרישה פי' דברי רש"י בע"א ואין לשון רש"י מורה כפירושו (ומ"ש התוספות וכ"פ הקונטרס הוא שבמ"ש והבית עצמו נעבד ממילא מיושב קושייתם) ומ"ש הוא ברור:"
רבינו יהונתן מלוניל על הרי"ף מסכת עבודה זרה (לפי דפי הרי"ף) משניות דף יט עמוד ב
מזכיר כאן את דברי רבינו יהונתן מלוניל, שכתב כדברי הב"ח שאם הבית לא נעבד מותר לבנות, ומנגד כתב שאם הבית עצמו נעבד אסור לבנות כי הוא מהנה לע"ז.
נראה בדבריו שאין כאן איסור עשיית פסל למרות שהבית עצמו נעבד, כי מטרת הבונה היא עבור מגוריו, ולא בשביל הע"ז.
"[עבודה – זרה מז /א] מי שהיה ביתו סמוך לע"ז וכו', כלומר שזה הכותל היה חוצץ בין ביתו לע"ז והכותל כולו מן הישראל והאי ע"ז אינו רוצה לומר בית שמטמינין בו לע"ז דההיא אינו נאסר (אלא האי בית עצמו) אלא בעוד שע"ז בתוכו אלא האי בית עצמו היה נעבד ולא היה יכול לאסור כותל הישראל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו הילכך אבני כותל מותרין בהנאה ואם נפל אסור לבנותו דאי עביד אשתכח דמהנה לע"ז"
ויען אברהם יו"ד א, עו (אותיות א-ב)
הרב אברהם עמרם מייזלס (ברוקלין, תש"ע), כתב שמהש"ך נראה שסוגיית כותל שנפל היא אותה סוגיה של בניית תשמיש דתשמיש, ובשניהם יסוד האיסור הוא שאסור לגרום הנאה לע"ז. אבל מהטור והב"י נראה שאלו דינים שונים, והטעם של שני דינים אלו שונה, והוא מביא מהב"י שאסור לבנות את הכיפה כי "אסור לישראל לסייע להעמיד הע"ז שם", ומסיק שזה יסוד האיסור לדעת הטור והב"י, שאסור לסייע להעמיד ע"ז ולא משום מהנה לע"ז.
בהמשך דבריו הוא דן למה אין כאן איסור משום מהנה לע"ז, וכותב שכיוון שהאדם עושה זאת תמורת תשלום (ואם לא הוא – אחרים יעשו זאת) זה לא נקרא מהנה לע"ז.
על פי כל זה הוא מסיק, שגם הש"ך מסכים שאלו טעמים שונים, והסיבה לאסור בניית הכיפה היא לא משום האיסור לגרום הנאה לע"ז, אלא כי אסור לסייע להעמיד ע"ז.
"ולפום ריהטת דברי הש"ך נראה שמדמה הך דינא דאסור להנהות לע"ז שהוא חד דינא וחד טעמא עם ההלכה דסעי' ב' דפסק המחבר שם אסור לבנות עם העובד כוכבים כיפה שמעמידים בה עבודת כוכבים ואם עבר ובנה שכרו מותר אבל בונה הוא לכתחלה הטרקלין או החצר שיש בה אותה הכיפה וס"ל להש"ך ששני דינים הללו שוים הם.
איברא דמדברי הטור והב"י שם לא נראה שדינים הללו שווים בטעמא דז"ל הטור (בסי' קמ"ג) כשם שאסור ליהנות מאליל כך אסור לההנותם לפיכך מי שביתו סמוך לאליל ונפל אסור לבנותו שמהנה לה לבנות לה כותל וכו', אסור לבנות הכיפה שמעמידין בה אליל עבר ובנה שכרו מותר וכתב הרמב"ם אבל בונה הוא לכתחלה הטרקלין או החצר שיש בה אותה כיפה וכ"כ רש"י שהוא מותר כיון שהוא תשמיש תשמישי אליל ור"י פירש דאפי' תשמיש תשמישי נמי אסור, וכ' בב"י (שם) בטעם הדבר וז"ל אסור לבנות הכיפה שמעמידין בה עבודה זרה משנה בפ"ק דע"ז טז בונים עמהם בימסאות ומרחצאות הגיעו לכיפה שמעמידין שם עבודה זרה אסור מלבנותו ופירש רש"י דרך הגוים להעמיד עבודה זרה בבית המרחץ שלהן ע"כ ואע"ג דלא מיתסר מרחץ משום עבודה זרה שמעמידין בה כמבואר בסימן שקודם זה בסופו מכל מקום אסור לישראל לסייע להעמיד הע"ז שם ע"כ דברי הב"י הרי מבואר מדברי הב"י דבסעי' ב' עיקר האיסור הוא משום שמסייע להעמיד ע"ז שם ואילו בסעי' א' הרי אינו מסייע להעמיד ע"ז רק האיסור הוא משום שמהני לע"ז.
והא דבסעי' ב' אינו אסור משום דמהנה לע"ז רק מטעם מסייע הביאור הוא כמו שנראה מדברי הטו"ז (סק"ה) בא"ד וז"ל… מבואר מדברי הטו"ז דהיכא שעושה עבור שכרו והוא בדרך עראי ליכא איסור מהנה לע"ז… (ולמרות שנראה שזו מחלוקת ראשונים אם בשכר נחשב מהנה לע"ז, זה דווקא בדרך קבע, "אבל כשהוא בדרך עראי ועושה עבור רווח שלו אין זה נקרא מהנה לע"ז, ומש"ה כשמשכיר את עצמו להיות פועל לאליל אין זה מהנה לע"ז כיון שעושה כן עבור עצמו שמקבל שכרו")
עכ"פ מבואר מזה דאיכא ב' איסורים, א) איסור להנהות לע"ז היכא שהע"ז מקבל בחנם שאינם משלמים ואז אסור אף שאין לו הפסד מידי דמ"מ אסור לגרום להם שום הנאה, ב) דאסור לסייע בעשיית ע"ז וזה אסור אף שאינו מהנה לע"ז כגון שמקבל שכר בשביל עבודתו ואי לאו דידיה יעשו אחרים באותו שכר ולפי"ז ע"כ צ"ל דאין כוונת הש"ך לומר על שני דינים אלו שהם מחד טעמא רק רצה ללמוד דכמו שיש איסור לסייע בתשמיש ע"ז ה"נ אסור להנהות בתשמיש ע"ז."
[1] אמנם יש לעיין. ראינו שההיתר לדעת רש"י ודעימיה כולל 'תשמיש לתקרובת', כלומר בימה שעליה יקריבו לע"ז, ואם האיסור לבנות בימה שעליה יניחו פסל הוא רק משום לפני עור, למה אם עליה יקריבו אין כאן לפני עור? או במילים אחרות, כיוון שהאיסור מתייחס לפעולה ולא לחפץ האסור בהנאה, אין סיבה שיהיה הבדל באיסור לפני עור. לכן נראה שנכון לחפש צד נוסף לאיסור, בתחום של איסורי הנאה מע"ז או עשיית פסל.
עכ"פ נראה שהאג"מ מתרץ זאת, שבשונה מדבר שאיתו עושים איסור שעל זה יש איסור לפני עור, בבניין כיוון שהאיסור הוא רק כשיעבדו ויתפללו שם אין איסור לפני עור, והוסיף שכך כתוב בר"ן לגבי בימוס. נראה שכוונתו לחלק בין דבר שבאמצעותו נעשה איסור, לבין דבר כמו בימה שבעצם זה שנמצאים עליה והבהמה לקרבן נמצאת עליה אין איסור, ולכן בנייתה נחשבת לפני דלפני לדעת המקלים. והסביר על פי זה, ששרטוט בניין גם הט"ז יודה שמותר, וזה לא דומה למכירת קלף ודיו שבעצם הכתיבה בהם עושים איסור. (כיוצ"ב נראה מדברי המאירי, שכתב שמותר לעשות תכשיטים לע"ז בשכר, "שאין באלו עיקר ע"ז").
"וא"כ אף למאי דמסיק הט"ז לאסור לבנות, יש להתיר לשרטט אופן הבנין על ניר. ול"ד למאי שאסור למכור להם קלפים ודיו לכתוב בהן ספרי דתן להרמ"א ס"ס קל"ט שהביא הט"ז דהתם הרי בהכתיבה גופה שיכתוב העכו"ם ספרי דתן עושה איסור בהמינות שכותב ועוברין על לפני עור אבל בהבנין עדין אין עושין האיסור עד שיעבדו ויתפללו שם כדאיתא בר"ן אף לגבי בימוס וכ"ש בבנין דבית תיפלה וא"כ ליכא בהשרטוט על הניר איסור דלפ"ע דהוא לפני דלפני. ומצד לבנות לעכו"ם שמשמע שהוא איסור אחר מצד עצמו הא ליכא בשרטוט זה לכו"ע כדבארתי".
[2] כך כתב הרב ישראל מאיר שטרנבוך, בספרו שערי אורה על ע"ז, סימן א אות יט (נדפס בתשע"ד):
"ומה שכתב הריטב"א ט"ז א' בטעמא דאסור לבנות כיפה לע"ז משום דבונה לצורך ע"ז וגרע מרוצה בקיומה דאסור ותיפוק ליה משום לפ"ע י"ל דעדיפא מינה קאמר דאיכא איסורא לדידן גופא בהבנין עצמו ואין צריך לאתויי עלה משום איסורא דנכרי ועוד דנפ"מ בשיכולין לבנות ע"י נכרי או שיכולין ליתנה בבית אחר דליכא משום לפ"ע".
[3] וכ"כ לדוגמה הרב מנחם שטרן (תשע"ו. כוכבי בוקר עבודה זרה, סימן יז הערה ד, 187 באוצה"ח):
"דהא מה שהביא הריטב"א מהא דרוצה בקיומה אינו ראיה גמורה דהתם כבר ישנה לע"ז בעולם ואם יאבד יהיה לו הפסד ממון ולכן רוצה בקיומה ואסור אבל הכא משלמים לו בשביל מעשה הבנין ואפי' לא יקריבו עליו לבסוף עדיין יש לו שכרו משלם וע"כ שאינו אלא דמיון בעלמא מסברא שאם כ"כ החמירו שאפי' רוצה בקיומו אסור ה"ה לבנות תשמיש דתשמיש יהא אסור".
[4] יש להעיר, שבספרי המצוות כתבו על מצווה זו שהיא אזהרה שלא לעשות ע"ז, ולא דיברו על תשמיש ע"ז (לשון הרמב"ם (ל"ת ג): "שהזהירנו מעשות עבודה זרה", לשון החינוך (יתרו כז): "שלא נעשה צלמים שיעבדו"). "ומזה אפשר לדייק דווקא ע"ז עצמה אסרה תורה לעשות ומנ"ל תשמיש ע"ז?" (מהר"ם שיק יו"ד קנג).
[5] אג"מ יורה דעה א, סח
"וא"כ אף למאי דמסיק הט"ז לאסור לבנות, יש להתיר לשרטט אופן הבנין על ניר. ול"ד למאי שאסור למכור להם קלפים ודיו לכתוב בהן ספרי דתן להרמ"א ס"ס קל"ט שהביא הט"ז דהתם הרי בהכתיבה גופה שיכתוב העכו"ם ספרי דתן עושה איסור בהמינות שכותב ועוברין על לפני עור אבל בהבנין עדין אין עושין האיסור עד שיעבדו ויתפללו שם כדאיתא בר"ן אף לגבי בימוס וכ"ש בבנין דבית תיפלה וא"כ ליכא בהשרטוט על הניר איסור דלפ"ע דהוא לפני דלפני. ומצד לבנות לעכו"ם שמשמע שהוא איסור אחר מצד עצמו הא ליכא בשרטוט זה לכו"ע כדבארתי".