בניית כנסייה או מסגד
סיכום
נושא הסיכום הוא האם יש איסור לבנות כנסיה, ואם כן מכוח מה זה אסור. אין התייחסות בסיכום זה לשאלה האם נצרות וצלב הם ע"ז.
תשמיש דתשמיש לע"ז
למדנו במשנה (ע"ז טז, א) שאסור לבנות תשמיש ע"ז, ואילו תשמיש דתשמיש לע"ז מותר. הגמרא (יט, א) מזכירה שמי שבנה באיסור שכרו מותר, כי זה עדיין לא שימש לע"ז.
נחלקו הראשונים על מה נאמר ההיתר של תשמיש דתשמיש:
- דעת רש"י שההיתר הוא גם בדבר שמיועד בשביל ע"ז (הדוגמה שלו זה מזבח שעליו יקריבו לע"ז). וכ"כ הר"ן (ה, א בדפי הרי"ף) והרשב"א (יט, ב), והדגישו שההיתר הוא כי זה עדיין לא שימש לע"ז.
- לדעת ר"י ורשב"ם (תוס') מדובר במבנה שלא מיועד לע"ז אלא רק מעמידים מעליו ע"ז (וכדוגמת אפרודיטה שהיא נוי למרחץ). והקשו על רש"י איך אפשר להתיר לבנות מזבח לע"ז? וכ"כ הריטב"א (ע"ז טז, א), והקשה על רש"י מדין רוצה בקיומו , שבודאי אין לעשות שום דבר עבור ע"ז.
בשו"ע (קמג, ב) פסק כרש"י [ציטט את הרמב"ם (ע"ז ט, יא), ב"י ועוד כתבו שדעתו כרש"י. אמנם הגר"א (קמג, ו) פירש שהרמב"ם לא פסק כרש"י].
הט"ז תמה על השו"ע והרמ"א שפסקו כרש"י (הרמ"א לא העיר, לכן משמע שמסכים), ולא החמירו בע"ז. והוא פוסק כדעת ר"י, וכ"פ באג"מ (יו"ד א, סח) ושו"ת בני בנים (ג, לו, ה).
האם מותר לבנות בית שמיועד לע"ז לדעת רש"י?
כאשר הפסל לא מונח ישירות על הרצפה, יש שאלה מה דין הבית:
- לעין יצחק (א, או"ח י) ולאג"מ (יו"ד א, סח) דין הבית כתשמיש דתשמיש לע"ז, ולדעת רש"י יהיה מותר לבנותו. וכ"כ הרשב"א (ע"ז יט, ב. נדרים סב, ב), וכ"נ מהמאירי (ע"ז טז, א) ומהב"ח (קמג, א).
- לש"ך (קמ"ג, א) בית נחשב תשמיש ע"ז שגם לדעת רש"י אסור לבנות. וכ"ד מהר"ם שיק (יו"ד קנג), ביאור הלכה (קנד, יא) ובני בנים (ג, לו, ו), וכך דייק ב'בני בנים' מרש"י ור"ן. הסברה היא שהבית הוקצה לע"ז (באו"ה) והוא מגן עליה (בני בנים).
דין בית שמיועד לתפילה לע"ז וכד', ולא בשביל פסל ממש
הדיון עד עכשיו היה על מבנה שנועד בשביל הע"ז שבתוכו, אבל כאשר עיקר הבניין בשביל הבאים להתפלל בו לע"ז:
- דעת מהר"ם שיק (יו"ד קנג) שאין על זה איסור מצד בנייה לע"ז, אבל יש איסור 'לפני עור', וכשיש גוים שיכולים לבנות ייחשב 'מסייע'.
- בחוט המשולש (ג, כח) התיר לגמרי, אפילו כשיש שם דמות שהיא ע"ז, כי עיקר המבנה לא בשבילה.
- ל'בני בנים' (ג, לו, ז) האיסור נשאר בתוקפו. גם האג"מ (יו"ד א, סח) לא היקל, וסברתו שאולי מדיני הע"ז להתפלל בתוך מבנה.
שאלות נוספות
האם אסור להלוות או לתרום כסף לבניית כנסיה?
אסור להלוות כסף כדי שיבנו בעזרתו ע"ז ממש או משמשי ע"ז. כך למדו התוס' מהגמרא (נדרים סב, ב), וכ"פ השו"ע (קלט, טו).
ונחלקו בפוסקים אם מותר להלוות או לתרום בשביל בניית כנסיה מצד שיתוף:
- בשו"ת מלמד להועיל אסר, אפילו לשיטה שזו ע"ז בשיתוף ומותרת לגוים – כי ליהודי זה ע"ז. וכן אסר בשו"ת בני בנים.
- במטה לוי (ב, יו"ד כח) התיר, כי הנוצרים אינם עובדי עבודה זרה. וכ"כ שואלין ודורשין, והוסיף שכאשר שבונים עדיין לא התברר בוודאות שזה יהיה כנסיה.
האם האיסור מהתורה?
המהר"ם שיק דן בשאלה, ומסיק שאם בונה לכבוד הע"ז האיסור דאורייתא, ואם בשביל הכסף – אסור משום לפני עור (או מסייע). גם בדרכי תשובה הזכיר שמדובר בדאורייתא.
מנחת שי ובני בנים כתבו שהאיסור דרבנן.
פתיחה
השאלה האם מותר לבנות כנסיה או מסגד מורכבת משני חלקים:
- האם מותר לבנות בית שמיועד לע"ז.
- האם נצרות ואיסלאם הם ע"ז והאם הסמלים שלהם הם ע"ז.
הסיכום לא יעסוק בשאלה השניה אלא רק בשאלה הראשונה.
בשלב ראשון נראה שאסור לבנות תשמיש ע"ז, ואת מחלוקת הראשונים בדין תשמיש דתשמיש שמיועד בשביל ע"ז. אח"כ נדון בדעת המקלים האם בית נחשב כתשמיש ע"ז או שדינו כתשמיש דתשמיש.
נסיים בהשלכה לכנסיה ומסגד, שם יש שיקול להקל שהמבנה נועד בעיקרו בשביל הבאים ולא לשם פסלי ע"ז (אם יש שם סמלים שהם ע"ז).
לאחר הצגת עיקר הסוגיה נביא כמה דיונים נוספים שאינם חלק מהמהלך השוטף של הסוגיה.
דין בניית תשמיש דתשמיש שמיועד לע"ז
מקור הדין
משנה – עבודה זרה טז, א
המשנה מתירה לבנות מבנה שעליו יבנו כיפה ושם יניחו ע"ז (תשמיש דתשמיש), אבל לא לבנות את הכיפה ששם יניחו את הע"ז (תשמיש ע"ז). הראשונים נחלקו האם כלל המבנה הוא לע"ז או שנועד למטרה אחרת ובנוסף שמים עליו ע"ז.
"מתני'. אין בונין עמהם בסילקי, גרדום, איצטדייא ובימה (בכל אלה יש נזק לרבים. רש"י), אבל בונין עמהם בימוסיאות ובית מרחצאות. הגיע לכיפה שמעמידין בה עבודת כוכבים – אסור לבנות."
גמרא – עבודה זרה יט, ב
הגמרא דנה על מי שבנה את מה שאסור לבנות וקובעת ששכרו מותר. העיקרון שעולה מהגמרא:
הצד להקל בדין זה הוא שהדבר שהוא בונה עדיין לא שימש לע"ז!
"הגיע לכיפה מקום שמעמידין בה עבודת כוכבים. א"ר אלעזר אמר רבי יוחנן: אם בנה – שכרו מותר. פשיטא, משמשי עבודת כוכבים הן, ומשמשי עבודת כוכבים בין לרבי ישמעאל בין לרבי עקיבא – אינן אסורין עד שיעבדו! אמר רבי ירמיה: לא נצרכה אלא לעבודת כוכבים עצמה. הניחא למ"ד: עבודת כוכבים של ישראל אסורה מיד, ושל עובד כוכבים עד שתעבד – שפיר, אלא למ"ד: של עובד כוכבים אסורה מיד, מאי איכא למימר? אלא אמר רבה בר עולא: לא נצרכה אלא במכוש אחרון, עבודת כוכבים מאן קא גרים לה? גמר מלאכה, ואימת הויא גמר מלאכה? במכוש אחרון, מכוש אחרון לית ביה שוה פרוטה. אלמא קסבר: ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף."
דעת המקלים – רש"י
רש"י עבודה זרה טז, א
רש"י סובר שמותר לבנות תשמיש דתשמיש, גם אם זה מיועד לשם ע"ז. הוא מפרש שבימוסיאות שהמשנה התירה לבנות זוהי בימה שעליה מקריבים לע"ז, וזה תשמיש דתשמיש לע"ז (כי הקרבן לע"ז נחשב כתשמיש ע"ז).
"בימוסיאות – גרסינן בנין שאינו לצורך עבודת כוכבים ומפרש לקמן בפרק רבי ישמעאל (דף נג:) וקורין לו אלט"ר דקתני בימוסיאות של עובדי כוכבים מותרין ומאי בימוס בימה של אבן אחת ומקריב זבחים דהוי תשמיש דתשמיש לעבודת כוכבים.
כיפה – אריוולד"י דרך עובדי כוכבים להעמיד דמות אפרודיטא בבית המרחץ שלהן."
ר"ן עבודה זרה ה, א בדפי הרי"ף
הר"ן כותב כרש"י, ומוסיף עוד הסבר ותנאי – שכשהוא בונה עדיין לא נעבדה עם זה ע"ז. וכ"ה ברש"י על הרי"ף.
"בימוסיאות. בימה של אבן אחת ומקריב עליה זבחים דהוי תשמיש דתשמישי עבודת כוכבים ואכתי בשעת בנין לא נעבדו לעבודת כוכבים:"
חידושי הרשב"א עבודה זרה יט, ב
גם הרשב"א כותב כרש"י וכתב את ההסבר שעדיין לא נעבדה עם זה ע"ז. יש להעיר כי הרשב"א גרס דימוסיאות (כתוס') ובכל זאת פירש כרש"י.
"מתניתין הגיע לכיפה מקום ששם מניחין ע"ז אסור לבנותה. משום דהוי תשמיש ע"ז ואע"ג דתשמישי ע"ז לא מתסרי אינהו גופייהו עד שיעבדו אפי' הכי אסור לישראל לבנותו לעשות דבר שהוא תשמיש לע"ז, אבל דימוסיאות שהוא אבן אחת שמקריבין עליה זבחים לע"ז דהוי תשמיש דתשמיש לע"ז מותר כיון דבשעת בנין עדיין לא נעבדו לע"ז."
דעת המחמירים – תוס'
תוספות עבודה זרה טז, ב
התוספות הקשו על רש"י משני צדדים:
- בימוס במקומות אחרים בגמרא, זוהי אבן שמניחים עליה ע"ז בעצמה.
- מסברא, אסור לאדם להשתתף בהכנות לשם ע"ז.
לכן התוספות מביאים גרסה שונה, מהערוך, וגורסים דימוסיאות שזה מרחצאות, ומביאים מהרשב"ם שזהו בניין שלא לצורך ע"ז אלא שמעמידים עליו ע"ז, וכפי הסיפור במשנה שאפרודיטי היא נוי למרחץ.
"בימוסיאות – פ"ה בימה של אבן אחת שמקריבין עליהן זבחים לעבודת כוכבים וקורין להם אלט"ר וכו' ולהכי שרו דלא הוו אלא תשמיש לתשמישי עבודת כוכבים וקשיא דלא משתמיט דקרי לבימוס משמש למשמשיה אלא משמש לעבודת כוכבים עצמה קרי בימוס כדתנן לקמן פרק כל הצלמים (דף מז:) אבן שחצבה תחילה לבימוס ופ"ה לשם מקום מושב עבודת כוכבים עצמה ועובדי הבימוס כעובדי עבודת כוכבים עצמה ואמר נמי (לקמן נג:) בימוסיאות של מלכי עובדי כוכבים אסורין מפני שמעמידין עליהם עבודת כוכבים בשעה שהמלכים עובדין אלמא ממש תשמיש עבודת כוכבים עצמה הוא ועוד דנהי נמי שהוא משמש למשמשי עבודת כוכבים אמאי מותר לבנות עמהן וכי הוא סברא להתיר לבנות עמהן מקום שיקטירו עליו במחתה לעבודת כוכבים לכך נראה לר"י כגירסת הערוך שפירש דימוסיאות בדל"ת והוא לשון מרחצאות כדאמרי' בשבת פרק חבית (דף קמז:) אסור לישב בקרקעיתה של דימוסיאות מפני שמעמלת ומרפאה וכן אמר (שם) מיא דדמוסיא וחמרא דפרוגיתא קפחו עשרת השבטים ואמרי' נמי במדרש למחר אני פותח להם מרחצאות ודימוסיאות ובפירוש רשב"ם כתב דימוסיאות ופירש שהוא בנין שלא לצורך עבודת כוכבים."
חידושי הריטב"א עבודה זרה טז, א
הריטב"א פוסק כתוס'. הוא מוכיח מדין רוצה בקיומו שאסור לעשות שום דבר בשביל ע"ז.
"אבל בונין עמהם דימוסאות. פרש"י ז"ל שהם אבנים גדולות שמקריבין בהם זבחים לע"ז ולפי דבריו משום הכי בונין עמהם משום שהם תשמיש דתשמיש, ולא אסרו לבנות אלא בכיפה שהוא תשמיש ע"ז, ולא נהירא דהא כיון דבע"ז עצמה רוצה בקיומה אסור כדאיתא לקמן בפרק השוכר (ס"ד א') אין ספק שיהא אסור לעשות לה שום קיום ושום תשמיש, ועוד מה ענין דימוסאות אצל מרחצאות שאינם לתשמיש ולא תשמיש דתשמיש, לכך נראה דדימוסאות הם בנין נאה ורחב שעושין לישב שם ומעמידין בהן ע"ז, והרב הנשיא רבינו מאיר הלוי ז"ל פירש שדימוסיאות הן כעין חמי טבריא, וחברו במסכת שבת (קמ"ז ב') אין נכנסין לדמסית מפני שמעמלת, ונכון הוא."
ברטנורא עבודה זרה פרק א משנה ז
גם הברטנורא פירש כתוס', למרות שהוא גורס כגירסת רש"י בימוסיאות.
"בימוסיאות – בנינים שאינם לא לצורך ע"ז ולא להמית בני אדם:"
המחלוקת בדעת הרמב"ם
רמב"ם עבודה זרה ט, יא
הרמב"ם פסק את הדין של המשנה והגמרא לעיל. הוא התיר לבנות מבנה שיש בו את הכיפה שמיועדת לע"ז, אבל לא ברור אם מתכוון למבנה שכולו לע"ז וכרש"י או למבנה שלא לע"ז וכתוס'.
"אסור לבנות עם העובדי כוכבים כיפה שמעמידים בה עבודת כוכבים ואם עבר ובנה שכרו מותר, אבל בונה הוא לכתחילה הטרקלין או החצר שיש בה אותה הכיפה."
טור יורה דעה קמג
הטור הבין את דברי הרמב"ם כרש"י, שלמרות שבונה בשביל ע"ז – מותר. כך הם גם דברי הב"י.
"אסור לבנות הכיפה שמעמידין בה אליל עבר ובנה שכרו מותר וכתב הרמב"ם אבל בונה הוא לכתחלה הטרקלין או החצר שיש בה אותה כיפה וכ"כ רש"י שהוא מותר כיון שהוא תשמיש תשמישי אליל ור"י פירש דאפי' תשמיש תשמישיה נמי אסור."
בית יוסף יורה דעה סימן קמג
מסכים עם הטור, ומוסיף שהרמב"ם מפרש את לשון 'בימוסיאות' במשנה שזהו טרקלין או חצר שבו נמצאת הכיפה שיש בה ע"ז, וזהו תשמיש דתשמיש לע"ז ולכן אסור.
"ומ"ש בשם הרמב"ם. הוא בפ"ט מהלכות עבודה זרה. ונראה שטעמו משום דמפרש הא דתנן בונה עמהם בימסיאות דהיינו טרקלין או חצר שבו אותה כיפה וכן פירש רש"י דבימסיאות היינו בימה שמקריב עליה זבחים דהוי תשמיש דתשמיש לעבודה זרה:"
ביאור הגר"א יורה דעה סימן קמג ס"ק ו
הגר"א מעיר שלכאורה מהרמב"ם לא ברור שסובר כרש"י, אלא הם לא קשורים לזה, שכן הרמב"ם לא התייחס לתשמיש דתשמיש [באג"מ (יו"ד א, סח) הסיק שלפי הגר"א דעת הרמב"ם כר"י].
"אבל בונה כו'. כתב הטור שהוא כדברי רש"י במתני' שם ד"ה בימוסיאות כו' וכתב אבל תוספות חולקין שם ב' בד"ה בימוסיאות כו' וצ"ע דדברי הרמב"ם אינו ענין לזה דהא אמר במתני' הגיע לכיפה כו':"
פסיקת ההלכה – שו"ע ואחרונים
שולחן ערוך יורה דעה קמג, ב
בשו"ע פסק את הגמרא לעיל, והשתמש בלשונו של הרמב"ם. כלומר, הוא מתכוון לפסוק כרש"י.
"אסור לבנות עם העובד כוכבים כיפה שמעמידים בה עבודת כוכבים. ואם עבר ובנה, (אפי' עבודת כוכבים עצמה) (כל בו), שכרו מותר. אבל בונה הוא לכתחלה הטרקלין או החצר שיש בה אותה הכיפה."
ט"ז יורה דעה סימן קמג ס"ק ד
הט"ז תמה על השו"ע שפסק לקולא במחלוקת באיסור חמור של ע"ז, וכתב שלמעשה יש לפסוק כר"י. עוד הוסיף הט"ז שגם לדעת רש"י ההיתר הוא לא כשבונה בעצמו אלא דווקא כשבונה יחד עם אחרים שאז הוא רק מסייע.
"אבל בונה הוא לכתחילה כו'. כן פסק רש"י ורמב"ם במתניתין דקתני בונה עמהם בימוסיאות דהיינו מידי דהוה תשמיש דתשמיש לעבודת כוכבים והתוספות חולקים וגורסים בגמרא דימוסיאו' ופירושו מרחצאות וכ"פ הערוך והטור הביאו במסקנא אבל תשמיש דתשמיש לעבודת כוכבים אסור.
וע"כ תימה על הש"ע ורמ"א שלא חששו לפסוק לחומרא בפרט באיסור אליל שכמה פעמים מצינו שהחמירו בו טפי משאר איסורים והלא תראה בסוף סי' קל"ט שהחמירו למכור להם אפי' קלפי' ודיו ושאר חומרות ק"ו בן בנו של ק"ו הטרקלין השייך לכיפה של אליל. ונ"ל עוד דאפי' לרש"י ורמב"ם אין היתר אלא דרך מסייע לחוד שהרי איתא במשנה בלשון זה בונה עמהם וכן הרמב"ם שהעתיק המחבר כאן כתב בריש הסעיף אסור לבנות עם העובדי כוכבים כו' ועלה קאמר אבל בונה כו' כלומר עמהם דוקא ומצינו כמה פעמים דמסייע אין בו ממש אבל לבנות הוא לבדו אסור לכ"ע אבל למעשה ודאי ראוי לנו לפסוק כר"י שראה דברי רש"י וחלק עליהם ואליו תשמעון להרחיק מכיעור ודומה לו וב"י בספר בדק הבית כ' בשם א"ח (דלפר"י) מי שמוכר ביתו ברצון לאליל הדמים אסורים ויוליכם לים המלח אבל אם הוא באונס הדמים מותרים:"
שו"ת אגרות משה יורה דעה א, סח
באג"מ כתב מפורש שהשו"ע פוסק כרמב"ם, ודייק שכך גם דעת הרמ"א והש"ך שלא חלקו.
בנוסף, הוא מסיק שלפי הגר"א הרמב"ם סובר כתוס'. דעת האג"מ עצמו להחמיר כדעת התוס'.
"… כיון שפסק המחבר שם סעי' ב' כרמב"ם ורש"י מותר לבנות בית תיפלה לדידיה והרמ"א והש"ך שלא כתבו על זה כלום משמע שפוסקין כהמחבר… ונמצא שלהגר"א גם הרמב"ם סובר כתוס' שאסור שלכן ודאי יש להחמיר כדסובר הט"ז… ויש להחמיר כהט"ז."
שו"ת בני בנים חלק ג, סימן לו סעיף ה עמוד קלג
גם בשו"ת בני בנים פוסק שיש להחמיר כדעת התוס'.
"ולדינא יש לאסור כדעת התוספות שכן הערוך ופסקי רי"ד והראב"ד והרשב"ם הובא בתוספות ורבנו אלחנן והרא"ה והריטב"א ועוד ראשונים פרשו שבימוסיאות או דימוסיאות הן מרחצאות ושאר מבנים שלא נעשו לשם ע"ז וכן משמע ברמב"ם, וכתב הריטב"א שלפי זה אין לנו ראיה להתיר שום ענין של עבודה זרה לעשותה לכתחילה ואפילו הוא תשמיש דתשמיש עכ"ל. ורק בשעת דחק גדול ואיבה קרובה נראה לסמוך באיסור דרבנן על רש"י והרשב"א והר"ן שעל הרי"ף שהעתיקו פרושו."
בית שבתוכו ע"ז נחשב תשמיש דתשמיש
פתיחה
במחשבה ראשונה תשמיש ע"ז הוא דבר שהפסל מונח עליו, ותשמיש דתשמיש הוא מה שעליו מונח תשמיש ע"ז. השאלה היא לגבי בית שהפסל לא מונח עליו ישירות אלא על משהו שנמצא בתוכו, האם משום שנועד בשביל הע"ז – ייחשב תשמיש ע"ז.[1]
עבודה זרה מז, א-ב
הגמרא אומרת שמי שהיה לו קיר משותף עם בית ע"ז ונפל הקיר – יבנה את הקיר במרחק, כך שלא יהיה לע"ז רווח מכך שהוא בונה את הקיר.
"מתני'. מי שהיה ביתו סמוך לעבודת כוכבים ונפל – אסור לבנותו. כיצד יעשה? כונס בתוך שלו ארבע אמות ובונה. שלו ושל עבודת כוכבים – נידון מחצה על מחצה. אבניו, עציו ועפרו – מטמאין…
רש"י שבת פב, א (על המשנה לעיל)
רש"י מסביר שהעיקרון והסיבה לאיסור זה שאסור לגרום הנאה לע"ז.
"אסור לבנותו – דקמהני לעבודה זרה."
שולחן ערוך יורה דעה קמג, א
בשו"ע פסק את דין הגמרא.
"מי שהיה ביתו סמוך לבית עבודת כוכבים, ונפל, אסור לבנותו. כיצד יעשה, כונס לתוך שלו, ובונה, ואותו הריוח ממלאו קוצים או צואה, כדי שלא ירחיב בבית עבודת כוכבים."
פירוש הראב"ד על ע"ז מז, ב עמוד 114
הראב"ד פירש שהמשנה ש"בית שבנאו מתחלה לעבודת כוכבים – הרי זה אסור" מדברת לא רק על בית שהוא עצמו ע"ז אלא גם על בית שנבנה להעמיד בו ע"ז, כי הבית הוא כתוספת ע"ז[2]. דבריו הם לא הפירוש המקובל בסוגיה.
"שבנאו – ונ"ל בין שבנאו להשתחוות לבית עצמו בין שבנאו להעמיד שם ע"ז אסו', ואע"ג שלא השתחוה ואע"פ שלא הכניס לה ע"ז, לפי שהבית שהוא מיוחד לעמידת ע"ז הרי היא כתוס'[פת] ע"ז עצמה, ואתיא כמ"ד ע"ז של נכרי אסור מיד, ובית זה אין לו היתר עד שיבטלנו גוי ובטול שלו הוא נתיצת רובו כענין מזבח של ע"ז, כי הטעם אחד הוא לזה ולזה, והנני מפ' בגמ' אותו פ"ר ישמעאל, ק"ל להאי פי' הא דגר' פ"ק הגיע לכיפה אסור לה לבנות ואמ' עלה אם בנה ומק' פשיטא משמשיה ע"ז הן ואינן אסו' עד שנעבדו, אלמא בית שבנאו להעמיד ע"ז מותר עד שיעמידנה בתוכה בתורת משמשים, אלא יש לנו לפ' בנאו כגון שבנאו להשתחוות לבית עצמו אסור מיד."
האם יש ראיה מרש"י להתיר לבנות בית שתהיה בו ע"ז
רש"י פירש את המשנה שהכוונה לבית שהוא עצמו ע"ז.
דייק מזה הב"ח שלרש"י מותר לבנות קיר לבית שיש בו ע"ז, כפי ההיתר בתשמיש דתשמיש לעיל. כלומר גבול האיסור בזה הוא תשמיש ע"ז ומה שרחוק יותר אין עליו איסור לשיטת רש"י והוא כמו תשמיש דתשמיש (למרות שזה לא דבר שעליו מונח תשמיש ע"ז, העיקרון הוא שזה רחוק יותר ממה שאמרו שאסור).
הש"ך הקשה עליו שהרי זה תשמיש ע"ז ולא תשמיש דתשמיש, ותירץ תירוץ אחר.
רש"י עבודה זרה מז, א
רש"י פירש את המשנה שהכוונה לבית שהוא עצמו ע"ז. והשאלה למה לא פירש שזה בית שיש בו ע"ז, כפי שמשמע מלשון המשנה.
"מי שהיה כותלו סמוך לעבודת כוכבים – שהיה אחד מכותלי עבודת כוכבים והבית עצמו נעבד."
ב"ח יורה דעה סימן קמג ס"ק א
הב"ח דייק מרש"י, שאכן לדעתו אם זה היה רק בית שיש בתוכו ע"ז – היה מותר, וכפי דין תשמיש דתשמיש לעיל.
"נראה שאם לא היה הבית עצמו נעבד אלא שהעמידו בו עבודה זרה לא היה נקרא מהנה לעבודה זרה בבנין הכותל ותו דהא מותר לבנות טרקלין שיהא הגוי מעמיד בה כיפה להעמיד עליה עבודה זרה לרש"י ולהרמב"ם כמבואר בסמוך. ורבינו השמיט פירוש זה דפירש רש"י דהבית עצמו נעבד וכתב בסתם מפני שתופס פירוש ר"י דבסמוך (שמחמיר בתשמיש דתשמיש. א"ש) עיקר דלר"י ודאי אסור לבנות כותל שנפל אפילו לא היה הבית עצמו נעבד."
ש"ך יורה דעה סימן קמג ס"ק א
הש"ך מוכיח שלדעת רש"י אסור לבנות בית ששמים בו ע"ז מכך שרש"י התיר רק בתשמיש דתשמיש ולא בתשמיש ע"ז ממש, ותמה על הב"ח. הוא מתרץ שרש"י פירש שהמשנה מדברת שהבית עצמו ע"ז בגלל דין טומאת שברי הקיר שבהמשך המשנה[3].
הש"ך לא מביא ראיה שהבית הוא תשמיש ע"ז ולא תשמיש דתשמיש, אלא מביא את זה כדבר מובן מאליו.
"משמע מדברי הט"ו שאפילו אין הבית עצמו נעבד אסור לבנות כותל להבית כיון שמהנה לאליל וכן משמע פשטא דמתניתין וכן מוכח מדברי רש"י פ"ק דעבודת כוכבים (דף ט"ז ע"א) שפירש אמאי דתנן התם בונים עמהם בימסאות וז"ל בימסאות בנין שאינו לצורך עבודת כוכבים ומקריב זבחים דהוי תשמיש דתשמיש לעבודת כוכבים עכ"ל ומביאו הטור בסמוך משמע הא תשמיש דעבודת כוכבים עצמה אסור ואם כן הבית שהעבודת כוכבים בתוכו הוא תשמיש דעבודת כוכבים ממש ואסור והיינו דאסרינן כיפה שמעמידין בה עבודת כוכבים משום שהוא תשמיש עבודת כוכבים וכדאי' בש"ס. והב"ח כתב… ולא ירדתי לסוף דעתו דאדרבה משם ראיה דהא דוקא בטרקלין דהוי תשמיש דתשמיש שרי רש"י הא לאו הכי לא ואם כן למה יהא מותר לבנות כותל לבית שמעמידין בה עבודת כוכבים.
ומ"ש רש"י שהבית עצמו נעבד אין כוונתו כמו שהבין הב"ח אלא רצה לו' משום דקתני בסיפא אבניו ועציו ואפרה מטמאין כשרץ (פירש"י אינו מטמא במשא) ר' עקיבא אומר כנדה (מטמא במשא) ואי לא היה הבית עצמו נעבד אלא הוי משמשי אליל לא הוי אמר ר"ע כנדה דהכי אמרינן להדיא ר"פ ר"ע אהא מתניתין ולר"ע למאי הלכתא אתקש לשרץ למשמשיה דלא מטמאין במשא ע"ש תראה דמ"ש הוא ברור גם בדרישה פי' דברי רש"י בע"א ואין לשון רש"י מורה כפירושו (ומ"ש התוספות וכ"פ הקונטרס הוא שבמ"ש והבית עצמו נעבד ממילא מיושב קושייתם) ומ"ש הוא ברור:"
שו"ת מהר"ם שיק יורה דעה סימן קנג
המהר"ם שיק הכריע כש"ך. והוסיף שאפשר להסביר את שיטת הב"ח שהאיסור הוא רק כשהע"ז עומדת על הבית שבונה שאז הוא תשמיש ע"ז, אבל רש"י דיבר כשבונה את הקיר והוא תשמיש דתשמיש.
"בית שמעמידין בו ע"ז נראה דלכ"ע אסור כמ"ש הש"ך רסי' קמ"ג והשיג על הב"ח דמשמע מיני' דמתיר אפילו בכה"ג ואפשר דהב"ח סובר כמו שנראה מדברי חידושי הרמב"ן בעבודה זרה דדווקא בעושה בנין עצמו שעומד עליו ע"ז אסור דהוי כגידולי ע"ז וכחלק ממנו מה שא"כ הבית שיש בו ע"ז."
בשערי ישכר על מסכת ע"ז דף מז. עמוד תקסג – רבי ישכר דוב אנגלנדר, לונדון תשע"ז
באופן ברור יותר ביאר את המחלוקת כך 'בשערי ישכר'. וכ"כ באגודת אליהו[4].
"אכן שיטת הב"ח מבוארת דלאו דווקא טרקלין הוי תשמיש דתשמיש אלא כן הוא בכל בית… ומבואר דבית שמעמידין בו עבודה זרה דומה לטרקלין שיש בו כיפה שמעמידין עליה עבודה זרה, וכשם שהכיפה הוי תשמיש ע"ז והבית הוי תשמיש דתשמיש, כך כל בית הוי תשמיש דתשמיש."
ראיות מראשונים שבית ייחשב תשמיש דתשמיש
חידושי הרשב"א מסכת נדרים דף סב עמוד ב
הרשב"א התיר להלוות כסף בשביל לבנות בתי ע"ז, וראייתו מהמשנה שדיברה על בנייה ממש. וכן כתב הרשב"א גם בע"ז.
"… ובפ"ק דע"ז הארכתי בדברים אלו בכמה מקומות בס"ד (הערה שם: לא זכינו לאורם), ושם נראה כי לצורך בנין בתי ע"ז מותר אלא לצורך כיפה שמעמידין שם ע"ז עצמה אסור ממתני' דבונה עמו בסילקי הגיע לכיפה מקום שמעמידין שם ע"ז מסלק ידו ממנה דמשמשי ע"ז אסור למשמשי משמשיה מותר ושם כתבתי יותר בס"ד, ומ"מ שומר נפשו ירחק ממנה והמחמיר תבא עליו ברכה."
חידושי הרשב"א מסכת עבודה זרה דף יט עמוד ב
"ותשמיש דתשמיש דע"ז אפי' לכתחלה בונין עמהם והיינו מתניתין דתנן אבל בונין עמהם דימוסיאות, וכל שכן הבתים שמוכנים להעמיד הע"ז באחד ממקומותיהן שמותר לבנותן עד מקום שמעמידין שם הע"ז עצמה."
בית הבחירה (מאירי) מסכת עבודה זרה דף טז עמוד א
מהמאירי נראה לכאורה להביא ראיה לדברי הב"ח, שכתב בביאור שיטת רש"י שמותר לבנות בית של ע"ז חוץ מהמקום שמיועד להעמיד עליו הע"ז ממש. יש להעיר שלא ראיתי מי שהביא את המאירי בעניין זה.
"אבל בונין עמהם בימוסאות ופי' בה גדולי הרבנים במות שמקטירין בהם או מקריבין בהם לעבודות זרות ר"ל לאלילים שלהם מלשון והשמדתי את במותיכם שתרגומו בתלמוד המערב ית בימוסיכון וכן בדרש אמרו רואה היתה שרה את ישמעאל בונה בימוסאות לע"ז וצד חגבים ומקריבם עליהם וטעם היתרן מפני שאין זה אלא תשמיש דתשמיש וכן מרחצאות אע"פ שהיה דרכם לבנות באחד מהחדרים שבו כיפה אחת להעמיד בה אליל אחד שכל הבאים לשם יהו נודרין לה ונותנים ומ"מ כשיגיע לאותה כיפה אסור וכן בכל בתים של ע"ז מותר לבנות עמהם חוץ מגוף המקום שמעמידין שם ע"ז אין עושין תכשיטין לע"ז ור' יהודה אומר בשכר מותר שאין באלו עיקר ע"ז וכן הלכה וקרטלאות הוא כעין ארגז קטן יפה מלשון אותבינהו בקרטלא ואגנוב והיו נותנין אותו ביד הצלם לנוי וליתן בני אדם מעות לתוכו ובזו מיהא אסור שלא להרחיב להם את הדרך ובערוך גורסין דימוסיאות ופי' בו מרחצאות של חמי טבריא."
אחרונים שהתייחסו בבירור – בית נחשב כתשמיש דתשמיש
שו"ת עין יצחק חלק א – אורח חיים סימן י
בשו"ת עין יצחק כתב שהבית הוא תשמיש דתשמיש (שהרי את הע"ז לא מניחים ישירות על הקרקע).
"נשאלתי ע"ד בית אחת שהי' מושכר כמה שנים לבית תפלת א"י ועכשיו קנו אותו ישראלים אם מותרים לעשותו בהכ"נ.
תשובה… הנה לדעתי יש להקל מטעם אחר ע"פ הא דמבואר ביו"ד סי' קמ"ג סעי' ב' דבונה לכתחילה הטרקלין שיש בה אותו הכיפה. וכן הוא שיטת רש"י בעו"ג (ד' ט"ז) דשאני תשמיש דתשמיש. לכן אף דנימא דהי' איזה ע"ז בבית תפלתם עכ"ז הא מעמידים אותה על הכיפה או בתוך התיבה וזה מעמידים על הקרקע, א"כ הוי הבנין והקרקע תשמיש דתשמיש."
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן סח
באג"מ כתב בפשטות שלדעת רש"י מותר לבנות בית ע"ז.
"… דהא אף לבנות הבנין ממש מותר לרש"י…"
אחרונים – דין בית כתשמיש ע"ז
יד הקטנה ב (רבי דב בריש גוטליב, נפטר ב-תקנ"ו) הלכות עכו"ם פרק ה סעיף יג
במנחת עני (אלו ההערות למטה, מאותו מחבר כמבואר בהקדמתו) אות נג (עמוד ס) כתב שחלונות הם ככותל ולכן אינם תשמיש דתשמיש.
"כיפה שמעמידין כתב הט"ז וז"ל מכאן שאסור לעשות חלונות לבית ע"ז דהיינו לחדר שהע"ז בתוכו ובמקום איבה יראה להשתמט עצמו עכ"ל ולכאורה נראה דחלונות הויין תשמיש דתשמיש אבל באמת זה אינו דסוף סוף הרי כותל ממש ומה לי כותל עב או חלוש."
טוב טעם ודעת קמא תשובה קצד (ר' שלמה קלוגר. עמוד תמא, במהדורת חכמת שלמה)
ר' שלמה קלוגר כתב שגג נחשב תשמיש למה שהוא מגן עליו, ולכן הוא תשמיש ע"ז ואסור לבנותו. הוא מביא ראיה מדברי הט"ז שאסר לעשות חלונות לבית ע"ז, וגם כתב שכיוון שיש אוסרים לבנות תשמיש דתשמיש – עדיף למעט במחלוקת, וכן דימה את הגג לדין מעמיד שהוא הקובע.
"נשאלתי אם מותר לעשות גג לבית עכו"ם והשבתי דנראה בפשיטות דאסור מכמה טעמים. אחד כיון דהדרך הוי להעמיד ע"ז על הגג א"כ הוי תשמיש ע"ז עצמה והיינו ממש כדין כיפה שמעמידין בה ע"ז. ועוד נוסף לזה נראה דהגג גרע מטרקלין או חצר דשרי לדעת רש"י [ע"ז טז, א ד"ה בימוסיאות] והרמב"ם [עכו"ם פ"ט הי"א] דע"כ לא ס"ל לרש"י והרמב"ם דמה דהוי תשמיש דתשמיש שרי לעשות רק בכגון טרקלין וחצר דהוי אין תשמישו שיהיה עם הכיפה, או כגון בימוסאות דנקט במשנה שם דף ט"ז ע"א דהוא אינו ראוי רק לתשמיש דתשמיש בזה מתירין הפוסקים הנ"ל. אבל לעשות גג להכיפה דהוי תשמישו שוה אל הע"ז עצמה דשניהם באים להצילה מזרם וממטר נחשב חד תשמיש ומודים דאסור דבשלמא גבי טרקלין וחצר לע"ז עצמה אין נמשך לה שום תועלת ויופי מהם רק להכיפה בחוץ הוי יופי כשיש לה טרקלין וחצר, וכן בימוסיאות לע"ז אין לה שום תשמיש בזה רק להתשמיש דע"ז הוא משמש לכך נחשב תשמיש דתשמיש. אבל הגג להכיפה דהוי חדא תשמישתא להציל הע"ז מזרם וממטר ואם לא היה הגג היו המים נכנסין דרך הכיפה גם על הע"ז עצמה, א"כ הגג מגין גם על ע"ז עצמה כמו הכיפה, ואף אם תנטל הכיפה יגין הגג על הע"ז כדרך שהכיפה מגנת, וכיון דאין הכרח להכיפה בזה והיה אפשר להיות גג מגין כזה על הע"ז כמו הכיפה נחשב הגג תשמיש ע"ז עצמה כמו הכיפה.
וראיה לזה ממה דאוסר הט"ז [סי' קמג סק"ב] לעשות חלונות לבית ע"ז והרי החלונות נעשין רק להציל הבית מרוח וגשם ושלג ונימא נמי דהוי תשמיש דתשמיש דהרי החלונות משמשין לכיפה וכיפה לע"ז, ומלשון הט"ז משמע דזה אסור לכ"ע אף לדעת השו"ע שמתיר בתשמיש דתשמיש, בע"כ לזה לא נחשב תשמיש דתשמיש, כיון דתשמישתן שוה להגין על הע"ז. א"כ ה"נ הגג יש לו דין חלונות ממש. ואף אם נימא דהחלונות הוי להגן דלפעמים אפשר שישלוט הרוח וגשם על הע"ז עצמה גם בגג הוי כן דלפעמים אפשר שיכנסו המים בכיפה על ע"ז עצמה והוי נמי תשמיש דע"ז…
ובפרט דהר"י [בתוס' ע"ז טז, ב ד"ה בימוסיאות] וסייעתו אסרו לגמרי אף תשמיש דתשמיש, אם כן למעט בפלוגתא עדיף ויש לומר דאף המתירין אין מתירין רק כעין טרקלין וחצר ולא בגג, ובפרט כיון דקיי"ל בכל דוכתא דהכל הולך אחר המעמיד ודינו כוותיה עיין בהל' טבילת כלים [סי' קכ ס"ו וס"ז] וכמה דוכתא. א"כ בשלמא בטרקלין וחצר דלולי זה נמי היתה הכיפה עומדת ולא היתה נופלת לכך הוי הכיפה תשמיש ע"ז והטרקלין תשמיש דתשמיש, אבל הגג שהוא המעמיד הכיפה ולולי הוא היה נופל ע"י הגשמים ושלג, וא"כ כיון שהגג מעמידו נחשב כגון הכיפה והוי הגג עצמו תשמיש ע"ז ממש וכמו בטבילת כלים דהולך אחר המעמיד ונחשב כל הכלי כדי המעמיד והמעמיד הוי כעשה כל הכלי, כן ה"נ בזה הוי עשיית הגג המעמיד הכיפה כעושה גוף הכיפה, ובפרט דלמעט בפלוגתא עדיף, וגם הט"ז אוסר לגמרי בלא"ה."
דברי ירמיהו הלכות עבודה זרה פרק ט הלכה יג
בדברי ירמיהו תמה על הב"ח שנראה ממנו שבית הוא תשמיש דתשמיש.
"עי' בב"ח בקונטרס אחרון שם שכתב לר"י שם [דלא פירש] דבימסאות דהוי טרקלין וכמ"ש ברש"י להתיר דהוי תשמיש לתשמיש ולר"י אפי' תשמיש לתשמיש לע"ז אסור א"כ מהאי טעמא מוכר בית ג"כ אסור עיי"ש, ולא ידעתי למה הוי בית משמשי דמשמשי ואולי מהדרך לעשות כיפה בבית."
חזון נחום חלק א סימן סב (הרב נחום ויידנפלד, 1939)
גם בחזון נחום התייחס בפשטות לבית כתשמיש ע"ז, ותהה על החילוק בינו למלביש ומנעיל ע"ז שאסור.
"הרי חזינן דתשמישי תשמיש כמו טרקלין מותר ולא חשבינן התשמיש לע"ז כמו ע"ז עצמה ולא אמרינן ג"כ שיהי' איסור מהנה גם לתשמיש דתשמיש מפני שעכ"פ נצמח הנאה גם להע"ז עצמה רק דלא חשבינן תשמיש ע"ז כע"ז עצמה כ"א כמו שני גורמים דהיתר ואיסור ולכך הותר לעשות תשמיש לתשמיש, (ואפשר שהוא ג"כ מאותה סברא עצמה כיון דהוי תשמיש ע"ז כמו שלה ושל אחרים שהותר מהנה הנאה שאינה גמירא לכך מותר גם תשמיש לתשמיש משום דתשמיש ג"כ ל"ה הנאה גמירא) וא"כ ממילא הכ"נ שמותר אפי' חד תשמיש ע"ז בכה"ג שלוקח שכר חליפיו משום דל"ה הנאה גמירא כדברי הרמב"ן ומותר בשלה ושל אחרים ודו"ק, ואל תתמה על חידוש דין זה שהרי יותר מזה שי' הב"ח הנ"ל דליכא אי' מהנה בבנין משמשי' ע"ז, ואני באתי לומר דעכ"פ בשכר לא יהי' איסור מהנה בזה, אבל כ"ז דרך הערה וקשה להעמיד הלכה ע"ז שיהי' מותר לבנות בית משמשי ע"ז אם יקבל שכר ורק תשמישי תשמיש מצינו שמותר כמו טרקלין אבל לעשות תשמישי ע"ז עצמה לא מצינו ומבואר במשנה סנהדרין (ס') דהמלביש והמנעיל עובר בל"ת וא"כ ה"נ בעושה תשמיש ומכש"כ שעושה בית לע"ז שהוא כמלביש ומנעיל לה:"
ביאור הלכה סימן קנד סעיף יא
המשנ"ב חלק על העין יצחק שלעיל, ומעבר לכך שהרבה פעמים הע"ז ישירות על הקרקע או הקירות, הוא חולק על עיקר הסברה, וכיוון שהבית הוקצה לע"ז לא ייחשב תשמיש דתשמיש.
"וראיתי לגדול אחד שמצדד להקל מטעם דדרכן להעמיד הע"ז בתיבה וכדומה וא"כ הבית הוי רק תשמיש לתשמיש ואין דבריו נראין דבאמת ידוע שיש הרבה גלולים שעומדים מגולים על הארץ ועל הכתלים ומלבד זה עיקר סברתו דמשום זה לא יקרא הבית רק תשמיש לתשמיש לא נהירא דהרי מ"מ הוקצה הבית לע"ז."
שו"ת בני בנים חלק ג, סימן לו סעיף ו עמוד קלד
בשו"ת בני בנים האריך להוכיח מרש"י ור"ן שבית הוא תשמיש ע"ז ולא תשמיש דתשמיש, כיוון שהוא מגן על הע"ז משמש וגשם. הוא מביא שתי הוכחות לכך:
- רש"י מפרש בדין בית שהכניס לתוכו ע"ז והוציאה מותר שהכניס לפי שעה ולא הקצה אותו לתשמיש ע"ז, מזה מדויק שאם היה מקצה אותו לע"ז היה תשמיש ע"ז ובודאי שאסור לבנותו.
- הגמרא מכנה את הכיפה המדוברת במשנה 'משמשי ע"ז' (ע"ז יט, ב. הובא לעיל), ורבים מפרשים (ר"ן ועוד) שזוהי כיפה שבנויה מעל הע"ז ולא שהע"ז מונחת עליה ובכל זאת היא נחשבת תשמיש ע"ז.
ואמנם הרשב"א התיר לבנות בית ע"ז ורק לא את הכיפה, כי הוא סובר שהבית נחשב תשמיש דתשמיש (ופסק כרש"י). אבל דעת רוב הראשונים לא כרשב"א, כי מרש"י ור"ן מוכח שאסור לבנות בית לע"ז בראיות לעיל ורבים אחרים פוסקים כר"י שאוסר תשמיש דתשמיש.[5]
"כל זה לבנות תשמיש דתשמיש של האליל כמו מזבח שלרש"י מותר ולתוספות אסור, ואולם לבנות בית לע"ז אין זה תשמיש דתשמיש אלא תשמיש גופא שמגן על האליל מחמה ומגשם ואסור אף לפרש"י. כן מבואר במסכת עבודה זרה דף מ"ז עמוד ב' שאמרו במשנה שלשה בתים הן, בית שבנאו מתחלה לעבודת כוכבים הרי זה אסור סיידו וכיירו לעבודת כוכבים וחידש נוטל מה שחידש הכניס לתוכו עבודת כוכבים והוציאה הרי זה מותר עכ"ל, ופרש"י הכניס לתוכו עבודת כוכבים ואת הבית עצמו לא נתכוון לעבוד ולא הקצהו לתשמיש עבודת כוכבים אלא לפי שעה הכניס לתוכו עבודת כוכבים עכ"ל ואלמא אם הקצהו הוי תשמיש דע"ז ואסור עד שיבטלנו הגוי עיי"ש ובודאי גם אסור לבנותו. וכן פרש הר"ן שם טעמא דמילתא דכיון שלא נעשה אלא לשימוש עראי לא נאסר משום משמשי עבודת כוכבים עכ"ל מה שאין כן אם נעשה לשימוש קבוע שפיר הוי משמשי.
והמשיך הר"ן, וליכא למימר דבית אינו נאסר משום משמשי עבודת כוכבים לפי שגופו אינו משמש לעבודת כוכבים אלא כקרקע עולם בעלמא דהא בפירקא קמא דגמרא (דף יט:) לגבי הא דתנן הגיע לכיפה שמעמידים בה עבודת כוכבים וכו' דאמרי' עלה אם בנה שכרו מותר ומקשינן פשיטא משמשי עבודת כוכבים היא ומשמשי עבודת כוכבים אינן אסורין עד שנעבדו אלמא בית כמשמשי עבודת כוכבים הוא עכ"ל ולפי זה מפורש בגמרא שבית ע"ז הוי משמשי ע"ז. ומיהו זה תלוי בפרוש כיפה במשנה בדף ט"ז, כי לדעת הר"ן כיפה היינו תקרה עגולה של בית דו"ם או וואל"ט בלע"ז ואפשר שכן דעת רש"י שפרש בלע"ז ישן אריוולד"י עיין בהמתרגם שבסוף המסכת. ועיין בפסקי הריא"ז שגם לדעתו כיפה היא תקרת הבנין אלא שפרש שמעמידים את הע"ז על גבה מבחוץ וכדרך שהיום מעמידים צלב על כיפת כנסיה מלמעלה ולהבדיל יהודים מעמידים מגן דוד, ואולי גרס במשנה לגבי בתים העמיד עליה ע"ז וסילקה עכ"ל עיין בשנוי נוסחאות שבמשניות.
ברם דעת הרמב"ם אינה כן שהרי כתב בהלכות עבודת כוכבים שבונה הוא לכתחילה הטרקלין או החצר שיש בו אותה כפה עכ"ל ובחצר לא שייך תקרה…
אבל חצר או טרקלין המיוחד להעמדת האליל ולעבודתו מוכח דהוי תשמיש דע"ז ולא תשמיש דתשמיש וממילא אסור לבנותו וכן כתב הש"ך ביורה דעה שם סעיף קטן א' שהבית וכותליו הוו תשמיש ע"ז, ואם אינו מיוחד לע"ז נראה שאינו אפילו תשמיש דתשמיש ולכן מותר לבנות מרחצאות אף על פי שמעמידים שם אליל בכיפה. וכל זה אינו ענין למחלוקת רש"י ותוספות ושלא כמו שהבין בט"ז עיי"ש וכן השיג עליו בשו"ת חוט המשולש.
איברא כנגד דברים אלו עומדים דברי הרשב"א במסכת נדרים דף ס"ב שם שהביא מהתוספות שאסור להלוות לצורך בנין ע"ז משום לפני עור וציין שבמסכת עבודה זרה פרק א' האריך בענינים אלה, וכתב ששם נראה כי לצורך בנין בתי ע"ז מותר אלא לצורך כיפה שמעמידין שם ע"ז מסלק ידו ממנה דמשמשי ע"א אסור משמשי משמשיה מותר עכ"ל ואלמא רק הכיפה הויא משמשי ע"ז ואילו שאר בית הע"ז הוי משמשי דמשמשי ולכן מותר לבנותה לפי שיטת פרש"י בבאור בימוסיאות שהרשב"א במסכת עבודה זרה נקט כמותו. ועיין בחדושי הרשב"א למסכת עבודה זרה דף י"ט עמוד ב' בד"ה אלא אמר רבה, שכתב תשמיש דתשמיש דע"ז אפי' לכתחילה בונין עמהם והיינו מתניתין דתנן אבל בונין עמהם דימוסיאות וכל שכן הבתים שמוכרים להעמיד ע"ז באחד ממקומותיהן שמותר לבנותן עד מקום שמעמידין שם הע"ז עצמה וכו' עכ"ל, ולפי דבריו במסכת נדרים הבתים שמוכרים להעמיד ע"ז עכ"ל היינו שהם מיוחדים לע"ז ואפילו הכי הרי כתב במסכת עבודה זרה שמותר לבנותם עד המקום שמעמידים שם האליל עצמו. וקשה טובא מהמשנה בדף מ"ז ומפרש"י שם, אכן מה שנדפס בשם חדושי הרשב"א למסכת עבודה זרה מדף כ"ב ועד דף נ"א אינם מהרשב"א ובודאי באר את הדברים במקומם ורק לנו לא נודע וצ"ע. ואיך שיהיה הרשב"א יחידאה הוא שכן רש"י והר"ן חולקים עליו וכל שכן התוספות וסייעתם האוסרים גם תשמיש דתשמיש, וכנגד קולת הרשב"א יש להציב חומרת הראב"ד שבית שבנאו כדי להעמיד בו ע"ז נעשה כתוספת ע"ז ונאסר בהנאה מיד אפילו קודם שהכניסו בו הע"ז."
שו"ת שפתי דעת חלק ב יו"ד ט (הרב משה חפוטא, תשס"ה, קליפורניה)
בשו"ת שפתי דעת נשאל על איורי אומנות לכנסיה, והשואלת כתבה שרבנים חשובים התירו לה אבל דעתה לא נוחה בזה. והוא כותב שלא מצא מקום היתר בזה, שהרי הבניין עצמו הוא תשמיש ע"ז ואסור גם לרש"י.
"וזו השאלה עבודתי באומנות בקרמיקה ואיור לחברות גדולות והנה נתבקשתי ע"י הכנסיה הקטולית שאאייר עבורה ליפות את הכנסיה ושאלתי לרב… שליט"א ואמר לי שדיבר עם הרה"ג… שליט"א (שמות הרבנים הושמטו במקור. אורי) ואמר שמותר לבנות אצלם עד מקום המזבח שלהם ועדיין דעתי לא נוחה בזה ויש לי חשש לעסוק איתם ואולם זו פרנסתי ורציתי את חוות דעתו של כבודו.
תשובה: הנה התבוננתי היטב בשאלה זו ולא מצאתי מקום להתיר בזה כלל לבנות עם הגויים הנוצרים את בית תפילתם ולא לסייע להם כי זה מקום שמכניסים שם את הצלוב שלהם… והנה כשבונה הבנין ששם מונח הצלם הרי הבנין נעשה לע"ז עצמו שמקיף לצלם בבנין שבונה סביבו והוי תשמיש לע"ז ולא תשמיש דתשמיש וזה אסור גם לשי' רש"י, וכל מה שהתירה המשנה זה רק כלים שנמצאים שם שהם תשמיש לתשמיש, ודוגמה לזה המזבח שהוא תשמיש לקרבן והקרבן תשמיש לע"ז אבל התשמיש עצמו שזה הבנין ודאי שאסור לבנותו."
שו"ת מהרש"ם חלק ג סימן עב
למהרש"ם דעה ייחודית, שבעיקרון הבית הוא תשמיש ע"ז אבל אם הע"ז נמצאת ברשות בפני עצמה הבית נחשב תשמיש דתשמיש.
"הכא שמניחים אותם ע"ג קרקע ממש ומבטלים אותם שם לעולם בוודאי אין להם דין תשמיש דתשמיש אלא נעשים כבית עצמו שהוא רק תשמיש לע"ז באם שגם בגוף הבית עומדים צלמים זולת אם רק על הכיפה המיוחדת עומדים הפסולים /הפסילים/ והוא גבוה י"ט =י' טפחים= ורחוק ד' דהוי כרשות בפ"ע אז בוודאי יש להקל דשאר הבית הוי כתשמיש דתשמיש."
הבנה אחרת של מחלוקת הב"ח והש"ך
עד כה הצגת המחלוקת הייתה עפ"י הבנה מסוימת – כפי שנראה מהמהר"ם שיק וכתב ב'בשערי ישכר'. אמנם אפשר להסביר את המחלוקת גם בצורות אחרות, כפי שהסביר זאת בשו"ת מנחת שי.
שו"ת מנחת שי סימן פב עמוד ס
בשו"ת מנחת שי ביאר את דברי הב"ח בצורה אחרת, שהב"ח מקל רק כשלא מדובר בבית חדש לע"ז אלא בשיפוץ מבנה קיים, כך שממילא עובדים כאן ע"ז ואין בבניה איסור של לפני עור.
לדבריו יש בסוגיה שני איסורים רלוונטיים:
- לגרום הנאה לע"ז – בזה לא שייך החילוק בין תשמיש לבין תשמיש דתשמיש.
- לפני עור – כאן שייך החילוק, תשמיש ע"ז – לפני עור ואסור, תשמיש דתשמיש – לפני דלפני ומותר.
הב"ח היקל רק כשלא מדובר בבית חדש, שאז ממילא עובדים ע"ז ואין איסור לפני עור, ומההיתר בדין תשמיש דתשמיש הסיק הב"ח שהאיסור לגרום הנאה לע"ז לא חל על תשמיש.
"אך לדעתי דברי הב"ח נכונים מאוד, דהנה ודאי פשוט דבאיסור בנין מלבד נהנה או מהנה לע"ז איכא איסורא דלפני עור לא ת"מ… ולכך אסור לבנות כיפה, והא דמותר לבנות טרקלין ע"כ משום דהוי כמו לפני דלפני דשרי בש"ס שם דהא בטרקלין הזה עדיין לא יעבדו רק בכיפה שיעמידו שם, וע"כ לא יכול הב"ח להוכיח מהא דאסור לבנות כיפה ותשמיש של ע"ז דשם כיון דבונין בנין חדש לע"ז י"ל דאסור משום לפ"ע דלולא זאת לא היו עובדים שם משא"כ כאן שהיה כותלו סמוך לבית ע"א ונפל הכותל אבל הבית ע"א נשאר במקומו כדמשמע בש"ס שם וא"כ גם בלא כותלו עובדים בבית זה וליכא כאן משום לפ"ע דהא אינו גורם איסור חדש, ואין כאן אסור רק משום מהנה לע"ז, ולזה הוכיח מרש"י דאין שייך אסור זה רק כשהבית עצמו נעבד דמהני לע"ז עצמו ולא בתשמישי' ולזה שפיר מביא ראיה דאם היה אסור גם בתשמישי' גם טרקלין היה אסור לבנות דלענין מהנה לע"ז ודאי אין חילוק בין תשמיש ובין תשמיש דתשמיש דבין כך ובין כך מהנה לע"ז וע"כ דשם אין אסור רק משום לפ"ע, ולכך בטרקלין דהוי לפני דלפני מותר, ומיושב גם דברי רש"י שלא יסתרו אהדדי. ומעתה זכינו לדין דגם הב"ח לא התיר רק כשאינו בונה בנין חדש לע"ז אבל בנ"ד שבונין בנין חדש ודאי המסייע להם לבנות עובד משום לפ"ע גם להב"ח וז"ב."
ויען דוד ג אות ד (קונטרס אונס ושוגג) (רבי חיים יוסף דוד וויס, תשנ"ו)
בויען דוד העמיד שהב"ח דיבר כשהכותל לא מגן על הע"ז ולכן הוא תשמיש דתשמיש, והש"ך דיבר כשהוא מגן על הע"ז מגשם וכד' שאז הוא תשמיש ע"ז. צ"ע אם ההסבר הזו יכול להתיישב עם כלל הדעות שראינו.
"והמעיין בב"ח יראה שכתב שלא נקרא מהנה לעבודה זרה כלל, ונראה הטעם דהכותל אינו מהנה לעצם העבודה זרה, ויש לומר דהש"ך מיירי באופן שהכותל למחסה לעבודה זרה מזרם (והלא תזרם כתיב), ונמצא שנעשה משמש לעבודה זרה והב"ח מיירי בכותל הטרקלין אלא שהעבודה זרה נתון בתוכו ובאופן שאין הכותל מהני לעבודה זרה…"
סיכום – האם בית נחשב תשמיש ע"ז
את מחלוקת הב"ח והש"ך ניתן להסביר שהב"ח סובר שבית נחשב תשמיש דתשמיש לע"ז ודעת הש"ך היא שבית נחשב כתשמיש ע"ז (היה נראה לי שרוב האחרונים נקטו בפשטות כש"ך, אבל לא בדקתי בבירור), אמנם אפשר להבין גם אחרת. אמנם בכל אופן יש כאן דעה משמעותית להקל, שכן גם הרשב"א והמאירי החשיבו בית כתשמיש דתשמיש וכ"כ האג"מ.
אמנם יש לזכור כי כל זה בתוך דעת רש"י שהיקל לבנות תשמיש דתשמיש לע"ז, אבל לשיטת התוס' ודאי שאסור. כלומר זוהי מחלוקת בדעת המקלים. לזאת יש להוסיף את דעת הראב"ד שבית חמור מתשמיש ע"ז, והוא נחשב תוספת ע"ז ואסור בהנאה אף לפני שנעבד.
דין בית שאין בו ע"ז (פיזית) אך מיועד לע"ז
עד כאן דיברנו על בית שיש בו פסל או דמות של ע"ז, ועולה השאלה האם האיסור הוא בגלל חומרת הע"ז הפיזית שהבית משמש לה או שגם מבנה שמיועד לתפילה לע"ז אך אין בו דמות ע"ז אסור לבנות.
יש להעיר, כי התשובות מושפעות כמובן רבות מהיחס לנוצרים אם כעובדי ע"ז או לא.
שו"ת מהר"ם שיק יורה דעה סימן קנג
המהר"ם שיק מחלק בין בית שנועד למעשה של ע"ז (תפילה לע"ז) שצריך להיעשות דווקא בו לפי דיני הע"ז שאז זהו תשמיש לע"ז, לבין בית שנועד להגן על האנשים הבאים לעבוד ע"ז אבל המעשה של הע"ז יכול מבחינתם להתבצע ללא מבנה, שבית כזה הוא לא תשמיש ע"ז. הוא מוסיף שאולי גזרו על בית כזה מדרבנן [בסיכום דבריו כתב שנחשב מסייע לדבר עבירה, וכשיכולים לעשות על ידי אחרים זה תלוי במחלוקת שהרמ"א כתב עליה (יו"ד קנא, א) שנהגו להקל ובעל נפש יחמיר].
המהר"ם שיק מתייחס ספציפית לכנסייה, ועל סמך ההנחה ש"עבודת הנוצרים היא ע"ז".
"… אמנם יש בית ג' בכיתי אוה"ע דאין להם בבתי תפלותם שום צורת ע"ז ואפי"ה עבודתם היא ע"ז וכמ"ש הרמב"ם בפי"א ממאכלות אסורות דעבודת הנוצרים היא ע"ז והמשתחוה ומודה ומתפלל ומאמין בה הוי ג"כ עבודה וחייב עליה סקילה כדקי"ל באומר אלי אתה או השתחוה לה או מקבלה באלוה חייב סקילה וא"כ העבוד' בבית הזה הוא ע"ז ויהי' שוב אסור לבנות אותו בנין דמקרי תשמיש לע"ז מיהו נראה דהבית של כתי האומה ההוא כקאלופינער אע"ג שאמונתם ע"ז אין הבית תשמיש ע"ז מדינא שהרי עבודתם השתחוואה והודאה א"צ בית ונעשה בחוץ ואין הבית תשמיש לעבודה זרה אלא להאנשים העובדים שם להצילם מזרם ורוח וגשם אבל לא לע"ז וא"כ בית כזה יהא מותר לבנות ולא חשיב תשמיש וראי' לזה מדברי קדושת ביהכ"נ דהאריך הר"ן ריש פ' בני העיר מאי קדושתי' ולרמב"ן הוי כתשמישי מצוה ולר"ן כתשמישי קדושה ונראה שם דהיא רק מדרבנן עיי"ש ואפשר דגם בע"ז גזרו כן מדרבנן ואסור להתפלל בהן אפילו בבית תפלות בכה"ג.
והנה צריכין אנו לחקור איסור זה דאסור לבנות תשמיש ע"ז לכל מר כדאית לי' לעיל אי אסור מה"ת או מדרבנן… לענין ע"ז עיקר תלי' אם מאמין בה ואם רצונו לכבדה… וא"כ בכה"ג שוב אינו אסור מה"ת אלא דאכתי י"ל דאסור משום לפני עור או משום מסייע עוברי עבירה מיהו הכא סתמא דמלתא אם הישראל לא יעשה ימצא גוים רבים אחרים שיעשו וא"כ בכה"ג תליא בב' שטות המובאים ברמ"א רסי' קנ"א וכ' הרמ"א דנהגו בכה"ג להקל וכל בעל נפש יחמיר לעצמו.
ולפי"ז היוצא לנו מזה דג' בתים הן זה שהוא תשמיש לע"ז אסור והב' תשמיש דתשמיש תליא בפלוגתא והג' בית שאין בו ע"ז כלל מ"מ הוי מסייע וראוי לכל בע"נ ליזהר מזה ועתה נבוא לדין השני איך הדין ע"י אחרים הנה בב"מ דף צ' איבעי' דלא איפשטא אי אמירה לגוי בשאר אסורים אסור והרא"ש שם וכן הר"ן פסקו להחמיר והראב"ד הובא שם דפסק להקל ובתשובת פמ"א ח"א סי' ס' צידד היכא דיש עוד צדדים לסמוך על הראב"ד ובאמת הראב"ד עצמו סותר דבפ"א מכלאים פסק להחמיר האיבעי' וצ"ל דתרי ראב"ד נינהו ולראב"ד הזה ג"כ שרי ע"י אחרים ומ"מ כיון שהעלינו דאסור משום מסייע לאיסור ראוי לכל בעל נפש להחמיר ואפילו ע"י אחרים מקרי מסייע כן נראה לפי ענ"ד."
שו"ת חוט המשולש חלק ג סימן כח
בשו"ת חוט המשולש התיר לבנות מסגד ששמים בו דמות ע"ז, כי עיקר הבניין הוא לא לשם ע"ז אלא בשביל התאספות המתפללים, ולכן לא נחשב משמש לע"ז.
הוא הביא שתי ראיות לדבריו:
- הוא מבין שהטרקלין שהרמב"ם הזכיר שמותר לבנות, זהו מקום שנועד להתאספות כדי לעבוד את הע"ז.
- מהמשנה בע"ז (כא, א) שאומרת שההיתר להשכיר בית לגוי הוא לא למגורים כי אז הגוי מכניס לתוכו ע"ז, אבל למכור את הדירה מותר (ירושלמי ע"ז א, י)! מכאן ראיה שכיון שהעיקר הוא לא לשם ע"ז מותר.
"וא"כ לפ"ז בזמנינו שמעמידים הפסל או דמות הלבנה שלהם בבית התפלה ממש הוה משמשים דומיא דכיפה… ולפענ"ד נראה דאף לפי"ז לא מיקרי משמשין אלא הבית שמיוחד רק לע"ז ממש שבשבילו בונין אותו. והוה דומיא דכיפה דמשמע שהי' טרקלין גדול שבו נכנסין לעבודתם. והי' כיפה מיוחדת ששם עומד העבודת כוכבים. וכן ברמב"ם בהל' י"ג הנ"ל יש לפרש שמכר ביתו לע"ג היינו להעמיד בה האליל. משא"כ בזמנינו שעיקר הבנין הוא לאסוף שמה לעבודתם לא מיקרי משמשין דהא עיקר בנינו בשביל האנשים הבאים שמה. אבל להלבנה עצמה הי' די לה בקסוותא חדא. וכן עתה אפשר יש שם איזה מחיצה בין האנשים למקום עמידתה. וראיה לכאורה לזה דהא ע"כ גם הטרקלין לא נבנה אלא כדי לאסוף שמה ולעבוד את הלבנה העומדת בכיפה. אע"כ כיון דלהלבנה הוי די לה בכיפה. ואף שעשו טרקלין ליכנס לעבודה זה נקרא משמשי משמשין. וכן ראיה מהך מתני' הנ"ל דאף במקום שאמרו להשכיר ולמה יהא מכר מותר דהא מכניס לתוכה עבודת כוכבים והוי הבית משמשין אלא ע"כ כיון דעיקר הבית הוי לדירה לית לן בה:"
שו"ת בני בנים חלק ג, סימן לו סעיף ז עמוד קלו
בשו"ת בני בנים חלק על דברי המהר"ם שיק שהאיסור הוא דווקא אם אותו בית נצרך בשביל הע"ז אבל אם נועד להגן על הבאים להתפלל שם מותר לבנותו. כי הרי גם הקתולים יכולים להתפלל בחוץ יחד עם הפסלים וכו' ואסור להשתתף בבניית הכנסיה שלהם (לכאורה זה בדיוק מה שבחוט המשולש התיר בפירוש).
בדבריו כתב שכנסיות פרוטסטנטיות שאין בהן פסלים או צלב שסוגדים להם – מותר לבנות, אמנם בסוף דבריו שם התיר רק במקום איבה ונזק.
"ואף על פי כן לע"ד יש למצוא צדדים להתיר לבניית הכנסיות הללו שנשרפו, ראשית שבהרבה כנסיות פרוטסטנטיות אין צלמים ואינם סוגדים לצלמים ולא לצלב, ונהי שמקבלים עליהם את ישו לאלוה ולכן העובדים הם בגדר עובדי ע"ז מכל מקום אין בתי תפילתם דומים לבתי ע"ז שדברו בהם בש"ס ובראשונים שפרושו בתי אלילים דוקא וכן חילק בשו"ת מהר"ם שיק חלק יורה דעה סימן קנ"ג והובא בדרכי תשובה סימן קמ"ג סעיף קטן ה'. ולפי טעם זה יהיה מותר לתרום לצורך בניית כנסיה שאין בה צלמים או למגבית לבניית כמה כנסיות שברובן אין צלמים כי כל מה שיכולין לתלות בהיתרא תלינן כמו שכתבו התוספות במסכת נדרים שם ונלמד מהגמרא שם שהולכים אחר הרוב. ורק מה שהוסיף בשו"ת מהר"ם שיק שעבודת ההשתחויה וההודאה שעובדים שם אינה עושה את הכנסיה לבית ע"ז כי לזה לא צריך בית ונעשה אף בחוץ ולכן אין הבית תשמיש לע"ז אלא לאנשים העובדים שם להצילם מזרם ורוח וגשם עכ"ל אינו מספיק לע"ד, כי גם הקאתולים אינם צריכים כנסיה דוקא שהרי יש להם צלמים וכלים ניידים ויכולים לערוך המא"ס בכל מקום."
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן סח
האג"מ מוכן לקבל בעיקרון את החילוק שאם זה נועד רק להגנה על המתפללים מותר לבנות, אבל חושש שאולי מדיני הע"ז להתפלל דווקא בבית תיפלה שלהם ולכן יש לאסור.
האג"מ כתב 'בית תיפלה', ונראה שהתייחס לכנסייה.
"ואף שיש מקום לחלק דל"ד בית תיפלה שרק מתפללין שם שזה אפשר להם גם בלא הבנין שנמצא שהבנין הוא רק להנאתם שיהיה להם למחסה מזרם וממטר ולצל מחורב שנמצא שגם בית תיפלה הוא רק כטרקלין שכתב הרמב"ם לשיטת הגר"א וכמרחץ שכתבו התוס' שמותר לבנות עד הכיפה, מ"מ יותר מסתבר שלהט"ז אסור לבנות דאולי מחוק ע"ז שלהם להתפלל דוקא בבית תיפלה. ויש להחמיר כהט"ז."
ויען דוד ג אות ח (קונטרס אונס ושוגג) (רבי חיים יוסף דוד וויס, תשנ"ו)
בויען דוד פסק בשם המהר"ם שיק שלמרות שכשאין ע"ז פיזית זה לא נחשב תשמיש ע"ז – כיוון שהעבודה שם היא איסור להם, אסור לבנות משום לפני עור.
"וכל זה בבנין שיש בו עבודה זרה, ובקלויסטע"ר שאין בו עבודה זרה כתב במהר"מ שיק (יו"ד קנג) דאם כל עבודתם בהודיה והשתחויה אין זה נקרא תשמיש לעבודה זרה, ומכל מקום אסור להם לעבוד עבודות אלו, ונמצא שאסור לבנות להם בית משום לפני עור."
סיכום ביניים
אסור לבנות תשמיש ע"ז, דהיינו דבר שעליו יעמוד פסל של ע"ז.
מותר לבנות תשמיש דתשמיש לע"ז שלא מיועד לע"ז, למרות שידוע שיהיה תשמיש דתשמיש לע"ז.
בדין תשמיש דתשמיש שמיועד לע"ז נחלקו הראשונים, דעת רש"י שמותר כיון שזה עדיין לא שימש לע"ז ודעת התוס' שאסור כיון שזה מיועד לע"ז. מהשו"ע נראה שפסק כרמב"ם, אולם הרבה אחרונים החמירו כתוס'.
בדעת רש"י נחלקו האם יתיר גם לבנות בית לע"ז או שזה נחשב תשמיש ע"ז.
ביחס לבניית כנסייה ומסגד – יש שני צדדים שהדין קל יותר:
- אם אין שם פסלים שעובדים אותם, או כי נצרות/איסלאם זה בכלל לא ע"ז, או כי אין שם פסלי ע"ז בפועל. נראה שבזה הסכמת הפוסקים להתיר.
- כי המבנה מיועד להגן על הבאים (לעבוד ע"ז) ולא לטובת הע"ז. בזה יש מחלוקת, וגם לא ברור האם אכן כנסייה ומסגד בפועל הם רק לשם נוחות האנשים.
שאלות נוספות בסוגיה
אחרי הצגת הסוגיה נתייחס לעוד שאלות שנידונו בפוסקים בעניין. יש להדגיש כי חלק מהדברים מובאים באופן חלקי בלבד.
עוד יש להעיר על נושא שלא התברר עד הסוף בסיכום זה – טעם האיסור לבנות תשמיש ע"ז. אם הסיבה היא משום קשר לע"ז (גורם הנאה לע"ז), או משום לפני עור/מסייע.
בניה ע"י פועלים גוים
טוב טעם ודעת קמא תשובה קצד (ר' שלמה קלוגר. עמוד תמא, במהדורת חכמת שלמה)
ר' שלמה קלוגר אסר לבנות באמצעות פועלים גויים.
"לכך בנדון כזה אין היתר כלל. ומכ"ש לעשות הישראל לבדו בלי סיוע עכו"ם ודאי דאסור לכ"ע. ואף אם שוכר פועלים נכרים אסור, ואין זה תורת מסייע עליו דמסייע הוי הכוונה דעכו"ם עושה אדעתא דנפשיה לעצמו שלא בשליחות ישראל רק הישראל מסייע נמי עמו, אכל כאן דהנכרי שלוחו של ישראל ואדעתא דישראל קעביד הוי כעשה ישראל לבדו… רק כל שגורם בדבר וע"י גרמתו נעשה אסור ולא בעינן בזה שליחות ממש, רק כל שע"י פקודתו הוא נעשה ולולי זה לא היו פועלים הללו עושין אותו רק ע"י מעשיו הם עושין אסור לכ"ע. ואינו דומה ללפני דלפני דלא קפדינן דהתם אינו שולח ושוכר להנכרי למכור לע"ז משא"כ בזה."
שו"ת מהר"ם שיק יורה דעה סימן קנג
המהר"ם שיק דן האם מותר לבנות ע"י פועלים גויים משני צדדים:
- דין אמירה לגוי בשאר איסורים נתון במחלוקת ראשונים.
- עצם האיסור בבנייה, שהוא מצד מסייע לדבר עבירה – גם ע"י אחרים נחשב מסייע, ולכן 'ראוי לכל בעל נפש להחמיר'. נראה לי שלא כתב שאסור ממש, כי מדבר שם על בית שאין בו צלמים ויש אחרים שיכולים לבנותו, שבזה הוא רק מסייע ותלוי במחלוקת (רמ"א יו"ד קנא, א).
"ועתה נבוא לדין השני איך הדין ע"י אחרים הנה בב"מ דף צ' איבעי' דלא איפשטא אי אמירה לגוי בשאר אסורים אסור והרא"ש שם וכן הר"ן פסקו להחמיר והראב"ד הובא שם דפסק להקל ובתשובת פמ"א ח"א סי' ס' צידד היכא דיש עוד צדדים לסמוך על הראב"ד ובאמת הראב"ד עצמו סותר דבפ"א מכלאים פסק להחמיר האיבעי' וצ"ל דתרי ראב"ד נינהו ולראב"ד הזה ג"כ שרי ע"י אחרים ומ"מ כיון שהעלינו דאסור משום מסייע לאיסור ראוי לכל בעל נפש להחמיר ואפילו ע"י אחרים מקרי מסייע כן נראה לפי ענ"ד"
שו"ת מנחת שי תשובה פב בסוף התשובה ד"ה אחר
במנחת שי כתב על דברי המהר"ם שיק שדין אמירה לגוי לא רלוונטי כאן כי בסופו של דבר הוא גורם הנאה לע"ז (ואין משמעות שזה ע"י פועלים). נראה מדבריו שהוא דוחה גם את הנימוק השני, כי מבחינתו האיסור כאן הוא מצד מהנה לע"ז ולא שייך למסייע לדבר עבירה.
"אחר כתבי זאת הראו לי בתשו' מהר"ם שיק סי' קנ"ג נשאל שם ביהודי א' שהתחייב עצמו לבנות להם בית תיפלה בשכר אם מותר לעשות ע"י גוים וכתב להיתר, אך במחכ"ת כי שמעתי אשר היה גדול בתורה כל דבריו שם לא ישרו בעיני… וגם מה שפלפל שם לענין לבנות ע"י אחר משום אמירה לנכרי שבות לא ידעתי מה ענין זל"ז דהא באיסור נהנה או מהנה לע"ז מה חילוק יש בין ע"י אחר לע"י עצמו לזאת לא הבנתי דבריו בזה."
להלוות כסף לבניית (בית) ע"ז
לכאורה הדיון בסוגיה מתייחס לבניית ע"ז ממש או תשמיש ע"ז, אך בשל שינויי גרסאות בשו"ע יש מי שהתייחס אליו כבניין בית ע"ז. בנוסף נראה שה"ה לכל מה שאסור בדין בנייה בשביל ע"ז.
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף סב עמוד ב
הגמרא מספרת על רב אשי שמכר יער לארגון שעוסק בע"ז, ולא חשש לאיסור של 'לפני עור' כי תולים ברוב ולרוב עצים מיועדים להסקה.
"רב אשי הוה ליה ההוא אבא, זבניה לבי נורא. א"ל רבינא לרב אשי: האיכא לפני עור לא תתן מכשול! א"ל: רוב עצים להסקה ניתנו."
תוספות מסכת נדרים דף סב עמוד ב
בתוספות מסיקים מהגמרא הזו שאסור להלוות כסף לבניין ע"ז כפי שאסור למכור להם יער אם ודאי שממנו יקחו עצים לבניין בית ע"ז. התוספות שם פירשו שהחשש כולל שהגוים יעשו בניין לפני ע"ז, אולם אפשר לומר שזה כדעת התוס' בע"ז טז, שאסור לבנות תשמיש דתשמיש. בכל אופן, המצטטים (נמוק"י וב"י) לא הביאו את דברי התוס' הללו לפיהם אסור להלוות גם לצורך בניין.
"האיכא לפני עור – שיעשו צלמים או בנין לפני עבודת כוכבים.
רוב עצים להסקה – וכל היכא דאיכא למיתלי בהיתירא תלינן. מכאן יש ללמוד שאסור להלות מעות לצורך בנין עבודת כוכבים או לצורך תכשיטיה כ"ש למכור להם משמשין ודברי תיפלות כגון גביעים מחתות וספרים והמונע יצליח."
שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קלט סעיף טו
בשו"ע הביא דין זה כ'יש מי שאומר' (כך במהדורת פרידמן).
"ויש מי שאומר שאסור להלוות לצורך בנין עבודת כוכבים של עובדי כוכבים או לתכשיטיה או למשמשיה, וכ"ש למכור לה תשמישים כגון מחתות. והמונע מצליח."
אמנם יש נוסחאות לפיהן השו"ע דיבר על בניין בית ע"ז (שולחן ערוך 'הבהיר').
"ויש מי שאומר שאסור להלוות לצורך בנין בית אלילים של עובדי כוכבים או לתכשיטיה או למשמשיה…"
שו"ת בני בנים חלק ג, סימן לו סעיפים ה-ז עמוד קלג, קלה
בשו"ת בני בנים התייחס לגירסה שהשו"ע דיבר על בניית בית ע"ז (כך ציטט את השו"ע, לא הזכיר גרסה אחרת כלל). וכתב שדין זה הוא גם לשיטת רש"י, לפי שיטתו (הובאה לעיל) שבית נחשב משמשי ע"ז.
"… ולע"ד דבר זה הוא לכו"ע ואינו תלוי במחלוקת רש"י ותוספות… (דן באריכות להוכיח שבית נחשב משמשי ע"ז)… וכיון שאסור לבנות בית לע"ז שפיר אסרו בתוספות גם להלוות מעות לצורך בנין ע"ז וכל שכן אסור ליתן מעות במתנה לצורך זה וכולי עלמא מודו בהכי זולת אולי הרשב"א ולא הובאו דבריו בפוסקים."
לתרום כסף לבניין כנסיה
שו"ת מלמד להועיל חלק ב (יורה דעה) סימן קמח, ב
אין היתר לתת כסף לבנות בית שעובדים שם ע"ז אפילו בשיתוף, ואפילו למתירים לגויים ע"ז בשיתוף, כיוון שליהודי זה בית ע"ז. כלומר, היהודי מסייע לבניין שבשבילו בית ע"ז.
"וע"ד השאלה השנייה אי יש היתר ליהודי מפני דרכי שלום ליתן מעות לבנין בית תפלה שלהם, הנה אני איני יכול למצוא היתר דאף המתירין ע"ז בשיתוף לנכרים מ"מ לישראל אין חילוק בין בשיתוף בין ע"ז ממש, וא"כ האיך יוכל הישראל ליתן מעות לבנין בית שעובדין שם בשיתוף הא מסייע לבנין בית שהוא לישראל בית ע"ז. ורק אי נותן מעות סתם ויש לתלות שאפשר שיצטרכו המעות לדבר אחר אזי אף שאפשר שיתנו אותו לבנין בית תפלה מותר עפ"י תוס' ע"ז י"ג ע"א והגהת רמ"א סי' קמ"ט ס"ד עיי"ש."
מטה לוי ב (הרב מרדכי הורוויץ), יו"ד סוף סימן כח, עמוד 84-85
אחרי שהאריך להוכיח שבני נח לא מצווים על השיתוף, הסיק שאין איסור לגרום ולסייע להם לבנות, ויש בזה קידוש השם. אבל אם יש שם יהודים שהתנצרו ואין שם בית תפלה אחר – אסור, כי בזה יש איסור של לפני עור. [בדבריו גם הזכיר שמונטיפיורי קידש שם שמים כשבנה כנסיה].
"שאלה נאספו פה אנשים אשר לא בני בריתנו המה (קאטהאליקים) ובאסיפה זאת נגמר בדעתם לבנות להם בית תפלה בעירנו… לכן הנני בבקשתי שייטיב ידידי להודיעני אם מותר לתת נדבה לדבר זה כי קדוש ה' הוא אחרי אשר הכהן הקאטהאלי מלא פיו שבח והודיה לנדבת לב בני ישראל לסמוך ידי אחיהם בדברים של קדושה…
תשובה… על ידי הרחבת הדיבור הנ"ל בעיקר ושורש הדין והדרכים נוכל עתה לקצר ולומר דכיון שב"נ אינם מצווים על השיתוף ואנן לא מוזהרים אלפני עור בזה כדעת הר"ת והרמ"א אין זה דומה אלא להא דמחזיקים בדברים את מי שאינו ישראל העובד את שדהו בשביעית עיין ברמב"ם ה' שמיטה ויובל פ"ח ה' ח' ומה דשם אסור להיות מסייע ביד היינו לעשות המלאכה ממש בשביעית כמובן. אבל פה לגרום ולסייע לבנות הוי הרבה יותר קל מלגרום שישבע בשיתוף דהא בנידון דידן אינו גורם רק לעשות הבנין, ובנין הזה לדעת הפוסקים שרי אפילו לעשותו בית הכנסת אף אחר שהיה להם לבית תפלה… ועל כל הדרכים האלה נגיע לתכלית הדבר ופשוט אצלנו שאין כאן שום איסור כלל וכיון שאיסורא ליכא ממילא הדין עם ידידי נ"י שמצוה נמי איכא היינו מצות קידוש שמו הגדול [וידוע כי שר הגדול הישראל אשר לא ישכח שמו במחנה העברים כש"ת מהו' סיר משה מנטפיורע ז"ל קדש ש"ש ע"י זה שבנה להם בית תפלה ברמסנט] על ידי עמו ישראל… רק אחת אדבר עוד בזה באזני ידידי נ"י והוא שדברי אלה לא נאמרו רק אם בין אחינו שאינם מבני ישראל הבונים בית תפלה למו ימצאו אותם המשומדים שהם לנו בכל עניני החיים למהרסים ומחריבי השלום בינותינו. כי המשומדים מחויבים ומוזהרים כמובן ואם אין שם במקום בית תפלה אחר יש לחוש אלפני עור עליהם."
שואלין ודורשין לה, עמוד נו – רבי יצחק אונא (נפטר בשנת תש"ח)
מותר לתרום כסף לבניין כנסיה.
- הנצרות היא שיתוף והם לא נצטוו על השיתוף, וכיוון שלהם זו לא עבירה מותר לסייעם.
- דין זה דומה לדין הפיכת בית ע"ז לבית כנסת שהתירו, שגם כאן הוא עדיין לא בית ע"ז ואולי בסופו של דבר זה לא יהיה בית ע"ז.
"… וא"כ גם בנ"ד שייך לומר כן דהא הנוצרים לאו עובדי ע"א הן אלא שמשתפים שם שמים ודבר אחר, ובני נח לא נצטוו אשיתוף כמ"ש הרמ"א סוף הל' ביהכ"נ, וא"כ לדידהו לאו ע"א הוא ולאו עוברי עבירה הן ומותר לסייען. ועוד יש טעם להיתר ע"פ מ"ש המ"א בסי' קנ"ד ס"ק י"ז בשם הרא"מ, דאפילו נעבד בבית ע"א בקבע מותר להתפלל בתוכו וא"כ בשעת בנין הבית עדיין לא נתברר הדבר אם יהיה בית ע"א ובפרט מאחר דקיי"ל דאין זימון ואולי יתגלגל הדבר שלא יקחוהו כלל לבית ע"ז, ע"כ יש להתיר בזה, ובפרט מאחר דאיכא חשש איבה וחלול השם ר"ל בודאי אין להחמיר."
שו"ת בני בנים חלק ג, סימן לו סעיף ז עמוד קלה
כיוון שאסור להלוות מעות לבניין בית ע"ז, ק"ו שאסור לתת תרומה לטובת זה. אבל במקרה המדובר (שיקום כנסיות שנשרפו. יש להעיר כי נוצרים תרמו לשיקום בתי כנסת) יש צדדים להתיר כדי למנוע איבה:
- רוב הכנסיות הן פרוטסטנטיות ואין בהן צלמים של ע"ז. ולמרות שהם מקבלים את ישו כאל ולכן הם עובדי ע"ז, האיסור נאמר דווקא על בית שיש בו ע"ז ממש וכפי שכתב מהר"ם שיק, ואפשר לתלות שהתרומה שלנו היא לאותן כנסיות שאין בהן צלמים.
- האיסור להלוות לבניין לע"ז הוא דווקא כשלא יוכלו לבנות בלי ההלוואה, ולכן אם יוכלו לבנות את הכנסיה גם בלי התרומה שלנו – מותר, ואפילו בכנסיה קתולית. וטוב להתנות שהתרומה היא לדברים שנועדו לשימוש הבאים (שירותים, צנרת, חניה) ולא לאולם התפילה.
"וכיון שאסור לבנות בית לע"ז שפיר אסרו בתוספות גם להלוות מעות לצורך בנין ע"ז וכל שכן אסור ליתן מעות במתנה לצורך זה וכולי עלמא מודו בהכי זולת אולי הרשב"א ולא הובאו דבריו בפוסקים. ואף על פי כן לע"ד יש למצוא צדדים להתיר לבניית הכנסיות הללו שנשרפו, ראשית שבהרבה כנסיות פרוטסטנטיות אין צלמים ואינם סוגדים לצלמים ולא לצלב, ונהי שמקבלים עליהם את ישו לאלוה ולכן העובדים הם בגדר עובדי ע"ז מכל מקום אין בתי תפילתם דומים לבתי ע"ז שדברו בהם בש"ס ובראשונים שפרושו בתי אלילים דוקא וכן חילק בשו"ת מהר"ם שיק חלק יורה דעה סימן קנ"ג והובא בדרכי תשובה סימן קמ"ג סעיף קטן ה'. ולפי טעם זה יהיה מותר לתרום לצורך בניית כנסיה שאין בה צלמים או למגבית לבניית כמה כנסיות שברובן אין צלמים כי כל מה שיכולין לתלות בהיתרא תלינן כמו שכתבו התוספות במסכת נדרים שם ונלמד מהגמרא שם שהולכים אחר הרוב. ורק מה שהוסיף בשו"ת מהר"ם שיק שעבודת ההשתחויה וההודאה שעובדים שם אינה עושה את הכנסיה לבית ע"ז כי לזה לא צריך בית ונעשה אף בחוץ ולכן אין הבית תשמיש לע"ז אלא לאנשים העובדים שם להצילם מזרם ורוח וגשם עכ"ל אינו מספיק לע"ד, כי גם הקאתולים אינם צריכים כנסיה דוקא שהרי יש להם צלמים וכלים ניידים ויכולים לערוך המא"ס בכל מקום.
ושנית והיא העיקר, לא אסרו התוספות להלוות לצורך בנין ע"ז אלא כשאי אפשר לנכרים לבנות ללא ההלואה שאז עובר המלוה על לפני עור, שהרי בגמרא שם חששו ללפני עור ועלה קאי דברי התוספות וכן כתב הרשב"א בהדיא שהתוספות אוסרים משום לפני עור. ומתורץ סיום דברי התוספות והמונע יצליח עכ"ל שקשה במה עדיף איסור זה משאר איסורים שלא נאמר בהם כן, אלא המונע פי' מונע מעכו"ם שעל ידי שמסרב להלוותם אינם יכולים לבנות בית לע"ז ובזה בודאי זכותו גדולה מה שאין כן להלוות להם כשהם יכולים לבנות ללא ההלואה או שיכולים ללוות מעכו"ם אחר לא דברו התוספות בזה. ואף על פי שאסור לבנות עמהם כיפה ובית ע"ז אפילו כשאין צורך בעבודתו, שפיר יש לחלק בין נתינת מעות לאחרים כדי שיבנו הם לבין בנייה בידים דחמירא טפי. ולכן אם הנוצרים יכולים לבנות בלעדי תרומתו או שנותן סכום סמלי מותר לע"ד לתרום לבנין בתי תפלה אלה וטעם זה שייך אפילו בכנסיות קאתוליות. ואין כאן משום מתנת חנם כיון שעושה כדי להכיר טובה ולמנוע איבה. ועל צד הטוב יתנה שנותן המעות על מנת שיבנו בהן את השרותים או את הצנרת או את מגרש החניה וכו' כל מה שאינו קשור להיכל שבו עובדים עבודתם כי אלה בודאי אינם אלא לשימוש האנשים, ובצרוף טעמים אלה יכול לתרום אף לבתי כנסת רפורמים וקונסרבטיבים. וכל זה במקום חשש איבה ונזק אבל בעלמא צריך למשוך את ידו."
האם האיסור דאורייתא או דרבנן
לשאלה האם האיסור כאן הוא מהתורה או לא, רק מעטים התייחסו באופן מפורש, פוסקים אחרים הזכירו כמובן מאליו שדאורייתא או דרבנן (חלק כך וחלק כך) בלי לבאר.
שו"ת מהר"ם שיק יורה דעה סימן קנג
המהר"ם שיק מעלה את השאלה אם האיסור המדובר דאורייתא או דרבנן, ומסיק שאם עושה לכבוד ע"ז – האיסור דאורייתא, כי בע"ז השאלה היא אם מאמין בה ורוצה לכבדה. אבל כאשר בונה בשביל הכסף – אסור משום לפני עור או מסייע.
"והנה צריכין אנו לחקור איסור זה דאסור לבנות תשמיש ע"ז לכל מר כדאית לי' לעיל אי אסור מה"ת או מדרבנן לעשות ע"ז עצמה לגוי ילפינן מקרא דפסל ומסכה לא תעשו לכם וכמ"ש הרמב"ם בפ"ג מע"ז דין ט' ומזה אפשר לדייק דווקא ע"ז עצמה אסרה תורה לעשות ומנ"ל תשמיש ע"ז אמנם לכאורה הו"א דלא גרע ממכבד ומלביש ומנעיל ע"ז דקי"ל דהוא בלאו כמ"ש הרמב"ם שם בדין ו' והטעם דהעושה דברים לכבד הע"ז וא"כ הבתים הבונים סביבותם הוא ג"כ לכבודה ולסלק ממנה כל דבר מגונה הוי כמכבד ומלביש ונהי דמכבד ומלביש היינו בפנים ממש מ"מ מסברא נראה דאין לחלק דבקרא לא כתיב מכבד ומלביש אלא דילפינין דכל שמכבדה אסור ואפילו תשמיש דתשמיש דומיא דמלביש אפילו בגד ע"ג בגד מסתמא בכלל:
ונראה דוודאי אם עושה כן כדי לכבדה עובר בלאו ההוא אבל כאן מיירי בעושה לטובת עצמו כדי להרויח שכרו ונהי דזה לא מקרי דבר שאינו מתכוון מלבד דהוי פס"ר עוד כ' התוס' בביצה דף ל"ב ע"ב ד"ה מלמטה בסוף הדיבור דכל כה"ג לא מקרי דשא"מ דהרי מה שעושה זה רוצה לעשות וזה מקרי רק מלאכה שא"צ לגופי' וזה אסור בשאר איסורין ואפי"ה לענין ע"ז עיקר תלי' אם מאמין בה ואם רצונו לכבדה לא מבעי' לפרש"י בסנהדרין דס"ל דיליף בחד פי' מלאו דאל תפנו אל האלילם והיינו בעושה לכבודה ועוד דלא גרע מעובד מאהבה ומיראה דפטור לרבא וכמו שפסק הרמב"ם שם וא"כ בכה"ג שוב אינו אסור מה"ת אלא דאכתי י"ל דאסור משום לפני עור או משום מסייע עוברי עבירה מיהו הכא סתמא דמלתא אם הישראל לא יעשה ימצא גוים רבים אחרים שיעשו וא"כ בכה"ג תליא בב' שטות המובאים ברמ"א רסי' קנ"א וכ' הרמ"א דנהגו בכה"ג להקל וכל בעל נפש יחמיר לעצמו ומרן הגאון זצ"ל בחת"ס סי' קל"א כ' כעין זה לישב דברי הרמב"ן כיון דבין כך וב"כ יולד בן לע"ז למה יפסיד זה שכרו עיי"ש:"
שו"ת מנחת שי סימן פב ד"ה ועוד
"וכאן הסכימו הפוסקים דאינו רק אסד"ר משום הרחקה"
שו"ת תשורת שי תניינא סימן קכח עמוד קס (רבי שלמה יהודה טבק, נפטר ב-תרס"ח)
גם בשו"ת תשורת שי כתב בפשטות שמדובר באיסור דאורייתא.
"ולפ"ז גם בספק אם הגוי צריך החלונות להקלויסטר (בית עם צלמים) יש להחמיר דהוי ספיקא דאורייתא."
שו"ת עין יצחק חלק א – אורח חיים סימן י
בשו"ת עין יצחק כתב שהט"ז בסוגייתנו החמיר כתוס' כי זה חשש דאורייתא (לעומת הפיכת בית תפילה שלהם לבית כנסת – שהאיסור רק דרבנן כי מאוס).
"נשאלתי ע"ד בית אחת שהי' מושכר כמה שנים לבית תפלת א"י ועכשיו קנו אותו ישראלים אם מותרים לעשותו בהכ"נ.
… אבל לשיטת רש"י וכמו שפסק השו"ע ביו"ד סי' קמ"ג דשאני תשמיש מתשמיש דתשמיש כמו כן יש לחלק בנ"ד. ואף לפי שיטת הט"ז שם שכתב להחמיר משום דיש לחוש לשיטת הסוברים שלא לחלק שם בין משמשי למשמשי דמשמשי ע"ש. י"ל דלא החמיר שם רק לפי דהוי שם חשש בדאורייתא. אבל בנ"ד דזהו רק משום חומרא דמאיס דאינו רק מדרבנן…"
דרכי תשובה סימן קמג
"… והעלה להחמיר דאין שום צד להתיר בזה דכל שיש להאומן ספק בחלונות שהביא לו הגוי לעשות בו זכוכית שמא צריך החלונות להקלויסטע"ר יש להחמיר דהוי ספיקא דאורייתא"
שו"ת בני בנים חלק ג, סימן לו סעיף ה עמוד קלג
"ולדינא יש לאסור כדעת התוספות שכן הערוך ופסקי רי"ד והראב"ד והרשב"ם הובא בתוספות ורבנו אלחנן והרא"ה והריטב"א ועוד ראשונים פרשו שבימוסיאות או דימוסיאות הן מרחצאות ושאר מבנים שלא נעשו לשם ע"ז וכן משמע ברמב"ם, וכתב הריטב"א שלפי זה אין לנו ראיה להתיר שום ענין של עבודה זרה לעשותה לכתחילה ואפילו הוא תשמיש דתשמיש עכ"ל. ורק בשעת דחק גדול ואיבה קרובה נראה לסמוך באיסור דרבנן על רש"י והרשב"א והר"ן שעל הרי"ף שהעתיקו פרושו."
שו"ת ויען אברהם יו"ד א סימן עד אות ו עמוד תפג (הרב אברהם מייזעלס, ברוקלין תש"ע)
בשו"ת ויען אברהם דייק מזה שהחינוך כשדיבר על איסור עשיית פסל לא הזכיר איסור בתשמיש שאין בזה איסור מהתורה (והציע חילוק שזה דווקא כשהע"ז עדיין לא שם).
"והנה איסור עשיית ע"ז עצמה בודאי אסור מן התורה, כמ"ש החינוך (מצוה רי"ד)… (שהמצווה היא לא לעשות ע"ז) הרי מבואר דעיקר איסור עשיית ע"ז הוא רק בע"ז גופא ולא במשמשי הע"ז, אבל אפשר לומר דהא דאין אסירו במשמשין הוא רק אם הע"ז עדיין אינו נבנה בתוכו, אבל אם הע"ז כבר מונח שם נכנס בגדר מכבד הע"ז."
המשביר ג 'התקנת אביזרים בבית ע"ז' אות ג (עמוד רא)
הרב עובדיה יוסף טולידאנו (נכד של הרב עובדיה יוסף, ודיין) פירש שהתמיהה של הט"ז על השו"ע שפסק להקל היא גם בגלל שזה איסור דאורייתא.
"הנה הט"ז כתב לתמוה על השו"ע שפסק כהרמב"ם ורש"י, וגם הרמ"א שתק כדבריו, הלא איסור דאורייתא הוא, ומדוע לא חששו לפסוק לחומרא, בפרט באיסור אליל שכמה פעמים מצינו שהחמירו בו."
בכלל איסור הבניה – עשיית חלונות
ט"ז יורה דעה סימן קמג
- אסור לעשות חלונות לחדר שבו הע"ז.
- אין להתיר משום איבה, כי אפשר להתחמק ולהגיד שאסור מסיבות דתיות.
"כיפה שמעמידין בה. מכאן אסור לעשות חלונות לבית עבודת כוכבים דהיינו להחדר שהעבודת כוכבים בתוכו ואין להתיר משום איבה דכבר כתבו התוספות פ"ק דעבודת כוכבים (דף י"ט) לענין תכשיטין של אליל דאיכא לאשתמוטי למימר דאסור לנו למיעבד תכשיטין לאליל:"
מכירת מגרש לבנייה
שו"ת דור רביעי ב סימן פט אות ג – כתב הרב משה שמואל גלזנר נפטר בתרפ"ה
בשו"ת דור רביעי אסר למכור מקום לבניין תפילה, כי מחשיב את הקרקע כדבר שבו תלוי הכל (מעמיד) ולכן הוא חמור מתשמיש דתשמיש.
"הא דרוצה לדמות האי מכירת מקום לבנין תפלה לתשמיש דתשמיש כמו טרקלין וחצר שבסי' קמ"ג הלא עיניו ראו דגם התם יש פלוגתא בין רש"י ותוס' והט"ז סק"ד פסק להחמיר כדעת הר"י ז"ל אבל בלא"ה אין לדמות להתם דהאי קרקע דבר המעמיד הוא כי עליו מונח הכל ואין לדונו כתשמיש דתשמיש ועיין באו"ח סי' תמ"ב סע' ה' ובמ"א סק"ט דדבר המעמיד אפילו רביעי וחמישי אינו בטל דהכל חשבינן כמו בעין מכש"כ הכא שהמעמיד קיים וניכר."
ריצוף
שו"ת מהרש"ם חלק ג סימן עב
המהרש"ם כתב ביחס לריצוף שזה לא נחשב כתשמיש דתשמיש אלא הריצוף הוא חלק מרצפת הבית, וכיוון שהבית הוא תשמיש ע"ז אסור לרצף.
"מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שמלאכתו לעשות אבני עשת מצימענט /ממלט/ הנמכרים לרצפת בתים ועתה יעשו בבתי תפלתם של בתי ע"א רצפה של צימענט וירצו שיהי' איש קבלן אומן לזה ויתנו ריוח גדול ויעשו ליצטאציע /מכרז/ ע"ז והאיש הנ"ל רוצה לשכור עכו"ם בקבולת שיקח האבנים ממנו וירצף הקרקע שם אבל הישראל מוכרח לילך מקודם ולכנוס לבית הנ"ל למדוד ולהראות להעכו"ם איך יניחם וכן בונים עתה בית תפלתם מחדש בכפר הסמוך וירצו לעשות כן והאיש הזה טפלי תלי בי' ופרנסתו דחוקה עכת"ד השאלה וכבר ראו עיניו דברי הב"י סי' קמ"ג דגם במה שלא נאסר משום ע"ז אסור לישראל לסייע אבל צידד רו"מ דכיון דהבית ראוי לתשמישו גם בלא רצפה זו י"ל דהרצפה הוי תשמיש דתשמיש ולענ"ד ז"א דהרצפה המתחבר לקרקע הבית הוא כגוף הקרקע כדאיתא בפט"ו דאהלות מ"ה חצצו מארצו שכיסה קרקע בנסרים ומת בבית כלים שבחצץ שתחת הנסרים אם א"ב =אין בהם= טע"ט =טפח על טפח= טמאים שארצו של בית כמוהו עד התהום ובמג"א סוסי' קל"א ס"ק כ"א מייתי מינה ראי' דאסור ליפול ע"ג רצפת נסרים דשמא יש תחתיהם אבנים והנסרים לא מיחשבי להפסק כיון שמחוברים להקרקע הוי כגוש אחד ע"ש ועיין רמב"ם פי"ז מטו"מ ה"ד הי' טבליות של שיש אפילו גבוהות מן הארץ אלף אמה טומאה בוקעות /בוקעת/ מפני שהן כקרקע וע"ש בכ"מ דלוחות של עץ כיון שאינם מין קרקע אם גבוהים טפח חוצצין אבל טבליות של שיש לפי שהן מין קרקע אפילו הם גבוהים מהקרקע כקרקע חשוב ע"ש ומכ"ש הכא שמניחים אותם ע"ג קרקע ממש ומבטלים אותם שם לעולם בוודאי אין להם דין תשמיש דתשמיש אלא נעשים כבית עצמו שהוא רק תשמיש לע"ז באם שגם בגוף הבית עומדים צלמים זולת אם רק על הכיפה המיוחדת עומדים הפסולים /הפסילים/ והוא גבוה י"ט =י' טפחים= ורחוק ד' דהוי כרשות בפ"ע אז בוודאי יש להקל דשאר הבית הוי כתשמיש דתשמיש ואף שהטו"ז מחמיר כדעת התוס' בשם ר"י וכ"פ הריטב"א מ"מ בנ"ד שיעשה כן ע"י עכו"ם שאסור רק משום שבות דרבנן כמ"ש בשו"ת מהר"ם שי"ק חיו"ד סי' קנ"ג דגם בבנין בית תפלה ע"י עכו"ם כיון שדעת הראב"ד שברא"ש ב"מ צ' להקל ע"י עכו"ם בשאר איסורים ובתשו' פמ"א ח"א סי' ס' צידד להקל לסמוך ע"ד הראב"ד בדאיכא עוד צדדים אלא שסיים דראוי לבעל נפש להחמיר כיון דגם מסייע אסור ע"ש וכפי הנראה ס"ל דגם בכה"ג דמסייע אסור מ"מ ע"י עכו"ם תליא בדין אם אמירה לעכו"ם שבות בשאר איסורים ובמק"א הבאתי מתשו' בש"ר סי' של"ד בדין קציצת אילן מאכל דאסור משום ב"ת =בל תשחית= דגם ע"י עכו"ם לא גרע מגרמא ע"ש וע' בש"ך חו"מ סי' שפ"ח ס"ק ס"ה בזה אבל בשו"ת ספר יהושע סי' ס"א האריך להוכיח דבאמירה לעכו"ם ליכא משום גרמא וע' בשו"ת ב"א חיו"ד סי' ע"ה לענין הטלת מום בבכור ע"י עכו"ם מ"ש בזה – ועכ"פ בדרבנן יש לסמוך ע"ד המקילים בתשמיש דתשמיש אבל אם עומדים שם פסילים בהבית עצמו א"א להקל."
אור לגוים ד, ב
"והוא הדין לכל תיקון בית עבודה זרה כגון תיקון חלונות או ריצוף שאסור לישראל לעשות."
תוכנית אדריכלית
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן סח
מותר לשרטט תוכנית אדריכלית, כי זה לא חלק מהבניין ולא מחוקי ע"ז ואם יש בזה נוי לבניין הוא לטובת הבאים ולא לע"ז, וסיבה נוספת להתיר שהוא מסייע שאין בו ממש. אבל ראוי להתרחק מהכיעור, אלא אם יש איבה או צורך חשוב אחר.
"אבל לשרטט אופן הבנין על ניר שעדין אין שייך זה למלאכת הבנין כלל וגם אינו שייך לחוקי ע"ז שלהם איך לבנות, ואף אם יש בעשיית השרטוט יותר נוי מכפי שהיו בונין בעצמם בלא אופן משורטט הוא רק נוי להבאים שם כמו שעושין בית מלון יפה בשביל זמן הקצר שלנין שם וכדומה, מסתבר שאף לתוס' מותר. וא"כ אף למאי דמסיק הט"ז לאסור לבנות, יש להתיר לשרטט אופן הבנין על ניר. ול"ד למאי שאסור למכור להם קלפים ודיו לכתוב בהן ספרי דתן להרמ"א ס"ס קל"ט שהביא הט"ז דהתם הרי בהכתיבה גופה שיכתוב העכו"ם ספרי דתן עושה איסור בהמינות שכותב ועוברין על לפני עור אבל בהבנין עדין אין עושין האיסור עד שיעבדו ויתפללו שם כדאיתא בר"ן אף לגבי בימוס וכ"ש בבנין דבית תיפלה וא"כ ליכא בהשרטוט על הניר איסור דלפ"ע דהוא לפני דלפני. ומצד לבנות לעכו"ם שמשמע שהוא איסור אחר מצד עצמו הא ליכא בשרטוט זה לכו"ע כדבארתי.
ועוד יש טעם גדול להתיר מטעם דהוי שרטוט אופן הבנין על הניר רק מסייע שאין בו ממש שהוא רק להקל על הבונים דהם יכולים לבנות גם בלא השרטוט והמשרטט אינו יכול בלא מעשה הבנין שלהם. ול"ד למסייע שכתב הט"ז שרש"י והרמב"ם מתירין רק לבנות עם עכו"ם ביחד שהוא מסייע שנמצא לפירושו שהתוס' שאסרי הוא אף לבנות עמהם אף שהוא רק מסייע, דהתם הרי צריכין גם למלאכתו דכל אחד עושה בעצמו מה שעושה ולא היה נגמר הבנין בלא מלאכתו והוי כזה אינו יכול וזה אינו יכול דנחשב כל אחד עושה ממש ולכן פליגי התוס'. ואדרבה תמוה סברת הט"ז לרש"י ורמב"ם שיתחשב רק מסייע. אבל השרטוט לגבי הבנין הוא ממש רק מסייע שצורכו הוא רק להקל על הבונים.
ונמצא שלדינא יש להתיר אבל עכ"פ מהראוי להתרחק מהכיעור אם אין בזה משום איבה דאם יש משום איבה הא משמע בתוס' /ע"ז/ דף י"ט ד"ה הגיע שאף לעשות תכשיטין לעכו"ם שהוא אסור מדינא היה מותר שהרי הוצרכו לומר דליכא איבה וא"כ כ"ש כשיש איבה שאין להחמיר כשמותר מדינא. וכן אף באין לחוש לאיבה אבל הוא עני שצריך לפרנסתו אינו צריך להחמיר מאחר שמדינא מותר וכ"ש כשיש לו הפסד ממון כגון שעובד אצל אחרים ואם לא ירצה לעשות שרטוטים אלו יסלקוהו מעבודתו שאין לו להחמיר. אבל כשליכא הפסד ממון וא"צ לפרנסתו וליכא איבה יש לו להחמיר ולהתרחק מן הכיעור שלא להיות אף מסייע רחוק לזה."
אור לגוים ד, ד עמוד 51
"מעיקר הדין מותר לאדריכל לתכנן תוכנית של בית עבודה זרה, והמחמיר תבוא עליו ברכה."
תשובות והנהגות א, סימן תסו עמוד שיז
אסור להכין תוכנית אדריכלית לכנסיה, כי מסייע בזה לעשות בית ע"ז יפה. יש להעיר שכנראה לא ראה את האג"מ. אמנם את החצר לא אסר אבל כתב שטוב להימנע מכך.
"שאלה נשאלתי אם מותר לאדריכל יהודי לעשות תכנית לבנות בית תפלה לנוצרים אין לי כאן ספרי האחרונים לעיין בהם אבל נראה פשוט שאסור שמסייע בכך לבנות בית עבודה זרה יפה עיין בט"ז יו"ד קמ"ג ס"ק ב' שחלונות אסור ולהלן ס"ק כ"ג שאפילו תשמיש דתשמיש אסור וכאן שעיקר הבנין על ידו ובעצתו ותכניתו בודאי אסור ומיהו נראה דהיינו בית עבודה זרה גופא שקדוש אצלם אבל בחצר דבית עבודה זרה ומעבר תכנית שיפורים בחצר לבד בשכר לא מצאתי בזה איסור מדינא ומפורש בשולחן ערוך שם סעיף ב' דבונה הוא לכתחילה הטרקלין או את החצר שיש בה אותה כיפה אבל נראה שגם הבית עבודה זרה מתייפה כשבחוץ בחצר נראה יפה יותר ולכן אשריו אם לא יתעסק בזה כלל."
מנחת יצחק – ליקוטי תשובות סימן ע (עמוד עה)
המנחת יצחק ענה לאסור תוכנית אדריכלית משום לפני עור או מסייע. מדבריו נראה שלנוצרים לא היה אוסר (לפחות במקרה של מסייע) כי עובדים בשיתוף.
"ע"ד השאלה שנשאל מאדריכל ירא ד', אם מותר לו לצייר תוכנית עבור בית תיפלה של כת הודים, הגרים שם, שהם כנראה עובדי ע"ז ממש ר"ל.
הנה אף דהיה אפשר לצדד בנד"ד, דלא הוי לעבוד, וגם ל"ה בכלל מכובדין, וכמו בחותם, ול"ה, עי' בכ"ז בספרי (ח"א סי' כ"ט), ובדברי הפוסקים שהזכרתי שם. [וע"ע בדרכי תשובה (סי' קמ"ג סק"ח) עיי"ש]. מכל מקום בנד"ד יש לדון משום לפני עיוור, ומסייע ידי עוברי עבירה, דלא שייך בהו מה שכתב בד"מ, והובא בש"ך שם, דבזמן הזה שכוונתם לעושה שמים וארץ, אלא שמשתפים שם שמים ודבר אחר, ליכא בזה לפני עיור, שאין בני נח מוזהרים על השיתוף, אבל הכא לא שייך זה, כיון דהוי ע"ז ממש.
ומחמת חובת היום (פורים תשכ"ט) להיות בטוב לב וגו', הנני מוכרח לקצר ולסיים בברכת שים שלום."
[1] יש להדגיש שאין בסוגיה זו מי שמציג את הדברים כמחלוקת מפורשת, אלא כך עולה מדברי הפוסקים.
[2] כך הביאו את דבריו הרמב"ן והמאירי (מז, ב) והקשו עליהם מסוגייתנו. בראב"ד שלפנינו מובא שגם הראב"ד עצמו הקשה ודחה פירוש זה. אבל בהערות שם (מהדורת תשכא) הוכיחו שאלו דברים שהוסיף מישהו אחר ואינם מדברי הראב"ד.
[3] הש"ך לא מזכיר זאת, אבל הפירוש נמצא בירושלמי (ע"ז ג, ו):
"מתניתין כמאן דאמר ע"ז כנידה ומשמשיה כנידה ותנינן אבניו ועציו ועפרו מטמאין כשרץ תיפתר במשתחוה לבית עצמו."
[4] אגודת אליהו שבת סימן יח עמוד עא (הרב אליהו גלברט, תשס"ח)
"היוצא מהנ"ל דלשיטת הב"ח תליא בפלוגתא דלרש"י צריך שיהיה הבית עצמו נעבד ומטעם דאי אך מונח שם הע"ז שרי לבנות מב' טעמים א' דאין זה מהנה לאליל ב' משום תשמיש תשמישיה ואילו לר"י אף אי אין הבית נעבד אסור דסבר דאף תשמיש תשמישיה אסור וכשיטתו פסק הטור ולשיטת הש"ך ע"פ הט"ז אפילו אי אין הבית נעבד אסור מב' טעמים א' שמהנה לאליל ב' דהבית הוה תשמיש דעכו"ם ממש ולא תשמיש תשמישיה דהא שרי באמת."
[5] אמנם לענ"ד ניתן לדחות ראיותיו 1. הדין שם הוא על בית שכבר היתה בו ע"ז בניגוד לדין הבניה שמדבר לפני שזה נעבד. 2. גם אם הכיפה היא משהו שבנוי מעל, הרי יש לאסור אותה מצד נוי לע"ז בשונה מבית שהוא באופן מובהק לא לנוי.