דין כניסה לכנסייה

רקע

דין כניסה לכנסייה תלוי בכמה נושאים: מקורו וטעמיו של איסור כניסה לבית עבודה זרה (טעמי האיסור משפיעים כמובן על האפשרות להתיר במקרים שונים), הגדרת הנצרות כעבודה זרה (עבורם או עכ"פ עבורנו), והגדרת הגויים בימינו כעובדי ע"ז או שמנהג אבותיהם בידיהם. כמו כן, ייתכן שאפשר להתיר במקום איבה.

בסיכום זה יתבאר בע"ה מקור הדין וטעמיו, והכרעות הפוסקים בדין כניסה לכנסייה. כמעט כולם פסקו כדבר ברור ופשוט לאסור, אך יש כמה פוסקים שהתירו בנסיבות מסוימות, או לאו דווקא בנסיבות מסוימות.[1]

נקודת המוצא היא, שככלל מוסכם בפוסקים שאסור להיכנס לבית ע"ז. ממילא, אם נגדיר את הנוצרים כעע"ז, אסור להיכנס לכנסייה. יתר על כן, אף אם נאמר שהגויים בימינו מנהג אבותיהם בידיהם – יהיה קשה לומר זאת בבית תפילתם ששם הם מתפללים וזהו מקום דתי לעבודתם. וגם אם נאמר שהנוצרים אינם עובדי עבודה זרה כי לא נאסר להם השיתוף – ייתכן וזה אמור דווקא לגביהם (ולכן אין בעיה לשאת ולתת איתם שהרי אם יודה לאלוהיו זה לא ע"ז בשבילו), אך לגבינו שהשיתוף אסור – כניסה לכנסייה תחשב כניסה לבית עבודה זרה.

על אף האמור, יש שהתירו כניסה לכנסייה הואיל והנצרות אינה ע"ז. כמו כן יש שסוברים שלמרות שעקרונית אסור להיכנס לכנסייה, התירו משום איבה ומכיוון שבמקרים מסוימים לא שייך חשש חשד (דברים אלו יתבארו כמובן בסיכום בהרחבה).

מקורות לאיסור בגמרא ובראשונים (רובם התייחסו לעבודה זרה באופן כללי ולא לנצרות במפורש)

מצאנו 4 נימוקים לאסור כניסה לבית עבודה זרה: מפני חשד (כ"כ ראשונים רבים. אומנם הרמב"ם בפירוש המשנה, שהביאוהו פוסקים רבים מאוד, לא כתב שטעם האיסור הוא חשד). מפני שנותן כבוד לעבודה זרה (הובא בריטב"א. וסביר שרבים יסכימו עם טעם זה). מפני שנהנה מעבודה זרה בראייה. ומפני שמצווה להרחיק מעבודה זרה 4 אמות.

משנה מסכת עבודה זרה פרק א משנה ד

"עיר שיש בה ע"ז חוצה לה מותר היה חוצה לה ע"ז תוכה מותר. מהו לילך לשם בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור ואם היה יכול להלך בה למקום אחר מותר. עיר שיש בה ע"ז והיו בה חנויות מעוטרות ושאינן מעוטרות זה היה מעשה בבית שאן ואמרו חכמים המעוטרות אסורות ושאינן מעוטרות מותרות."

נחלקו הראשונים האם האיסור שנאמר במשנה, ללכת לעיר שיש בה ע"ז בזמן שהדרך מיוחדת ללכת לאותו מקום, נאמר תמיד (רמב"ם), או דווקא ביום איד (רש"י), או דווקא ביריד (רבינו יונה, הובא ברשב"א).
מכל מקום משמע ממשנה זו שלבית עבודה זרה עצמו אסור ללכת, וכ"כ במפורש כמה וכמה ראשונים המובאים לקמן (רמב"ם, ריטב"א, רשב"א. וכך משמע מהרא"ש ודעימיה שכתבו שמקום פיקוח נפש מותר להיכנס לבית עבודה זרה, משמע שאם לא היה פ"נ היה אסור להיכנס). והטעם – מפני החשד או מפני שנותן כבוד לע"ז.

פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת עבודה זרה פרק א משנה ד

כמעט כל מי שדן בנושא הביא את דברי הרמב"ם בפירוש המשנה, שם הוא אומר שכל עיר שיש בה בית עבודה זרה – אסור לעבור בה בכוונה או לדור שם, אומנם ה' מסרנו בידיהם עד שנדור שם בעל כרחנו. ואם זה הדין של העיר – ק"ו לבית ע"ז עצמו – שכמעט אסור להביא בו וכ"ש להתקרב אליו וכ"ש להיכנס אליו. ע"כ.

הרמב"ם לא כתב מה הנימוק של האיסור במשנה.

הנוסח המדויק ברמב"ם, הוא שהוא מתייחס במפורש לכך שכל עיר מערי האומה הנוצרית שיש בה בית תפלתם – הוא בית ע"ז בלי ספק, וממילא אסור להיכנס לתוכו. שלא כפי שרבים ציטטוהו בנוסח ששונה מפאת הצינזורה, ובו הרמב"ם לא התייחס במפורש לנוצרים. כפי שפירטתי בהערה.

"אמרו מה הוא לילך לשם – שיעשנה דרך ללכת ממנה לזולתה, לפי שאסור בהחלט להיכנס לעיר שיש בה עבודה זרה, כל שכן לדור בה, וכל שכן לסחור בה. וחניות מעוטרות – החנויות המקושטות באיזה מין ממיני הקישוטים, לפי שלא קשטום אלא לעבודה זרה, ולפיכך כל מה שיש בהן אסור בהנייה. ולפיכך צריך לדעת שכל עיר מערי האומה הנוצרית[2] שיש להם בה במה כלומר בית תפלתם שהוא בית עבודה זרה בלי ספק, הרי אותה העיר אסור לעבור בה במתכוון כל שכן לדור בה. אלא ה' מסר אותנו בידיהם שנגור בעריהם בעל כרחנו, לקיים דברו "ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן". ואם כך הוא דין העיר, כל שכן דין בית עבודה זרה עצמו, שכמעט אסור לראותו, וכל שכן לקרב אליו, קל וחומר להכנס לתוכו."

חידושי הריטב"א שם (מסכת עבודה זרה דף יא עמוד ב)

הריטב"א מביא את פירוש רש"י וכותב שהוא טעם נכון, שאפילו במקום סכנה חוששים לחשד, והוא בכלל אביזרי ע"ז. ומסיק שלפי זה אסור להיכנס לבית ע"ז במקום שאין רגילים להיכנס לשם אלא כדי לעבוד ע"ז, ואפילו במקום סכנה ייהרג ואל יעבור, שזה נחשב אביזרי ע"ז! אבל אם יש שם חצר לדון או שדרכם להיכנס לשם לעשות צרכיהם או שרוצה לעבור שם דרך קפנדריא – מותר ואפילו במקום הפסד ממון. כלומר לפי הטעם הזה, משמע מהריטב"א שבמקום שאין חשד – מותר להיכנס לבית ע"ז.

אומנם הריטב"א מביא נימוק נוסף לאיסור שבמשנה, שגם אם אין חשד יש איסור להתאסף ליריד של ע"ז – מכיוון שיש בכך כבוד לע"ז שמתאספים שם רוב עם.

"מתני' עיר שיש בה ע"ז חוצה לה מותר כו' מהו לילך לשם כו'. פירוש לפקח בעסקיו, בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום. פרש"י ז"ל שאין הדרך הזה יוצא עד לשם לשום מקום אחר ולא מאותה העיר ואילך, אסור. פרש"י ז"ל משום חשדה דחשדי ליה דאזיל למיפלח לע"ז, וטעם נכון הוא דהא בגמרא אמרינן דחיישינן לחשדה ואפי' במקום סכנה כגון דצחי מיא דאי לא שתי מאית והיא בכלל אבזרי ע"ז שיהרג ואל יעבור, ולפי זה אסור ליכנס לבית ע"ז במקום שאין רגילין הגוים ליכנס לשם אלא לצורך ע"ז בלבד, אבל אם יש שם חצר לדון או שדרכן ליכנס שם לעשות צרכיהם או לעבור שם דרך קפנדריא מותר, ואפי' במקום הפסד ממון בלבד, דהוה ליה כהא דתנן שאם אין הדרך מיוחדת לאותו מקום מותר, וכל כיוצא בזה מותר לעשותה קפנדריא דקלון הוא, וכן אמרו בירושלמי מהו למעבד קומי צלמניא אבוריא אמר ליה עבור קומי וסמי עינוי.

ויש שפירש במשנתינו שאפי' אין כאן מקום חשד אסור, לפי שעושה שם אסופה ורוב עם, שהוא כבוד לע"ז כשמתאספין עם רב ליריד שלה, וכן אמרו בירושלמי (ה"ד) אמר רבי אבהו אסור לעשות חבלה, ותני כן לא ישאל בשלומו במקום שהוא מתחשב, תו גרסינן בירושלמי אכנסאי אסור בן עיר מותר, שיירא לעולם מותרת שכן דרך שיירא לילך בכל, ע"כ."

חידושי הרשב"א עבודה זרה דף יב עמוד א (הוצאת מה"ק תש"פ)

הרשב"א כותב שאסור להיכנס לעולם (ולא דווקא ביום איד/ ביריד) בחצר ע"ז, ואפילו לדבר עם אחד מהם, ואפשר אפילו על עסקי רבים, ואפילו במקום פיקוח נפש – מפני החשד (דבריו הובאו בטור סימן קמט).

"[כל זמן] שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור. פרש"י ז"ל שמא יחשדוהו שנראה כמהלך שם לעבדה. ונראה לי דדוקא בישראל שאינו דר שם ובשאין יהודים דרים שם, אבל אם יהודים דרים שם מותר, דהוה ליה כשאין הדרך מיוחדת לאותו מקום [ד]מותר דתלינן דלמקום אחר הוא הולך משם. והכא נמי תלינן דלביתו או לבית ישראל חבירו הוא הולך. וכן נראה מן הירושלמי דגרסינן התם תנינן ג' ירודין הן, ירוד עזה ירוד עכו ירוד של בטנה והמחוור שבכלם ירוד של בטנה, מהו לילך [ל]שם אם היה אכסנאי אסור, בן עיר מותר, שיירה מותר שכן דרך שיירה לילך בכל [מקום].

ומ"מ יש ללמוד מכאן דאפילו ישראל הדר בעיר שיש בה ע"ז, ביום איד אסור לילך לרחוב שהע"ז שם אם אין אותו רחוב פתוח לשווקים אחרים מפני [דנראה] שמהלך לעבודה כפירושו של רש"י ז"ל. וכל שכן שהוא אסור ליכנס לעולם בחצר ע"ז, ואפילו לדבר עם אחד מהם, מפני החשד. ואיפשר דאפילו על עסקי רבים, ואפילו על פקוח נפשות אסור ליכנס שם.

ויש להביא ראיה על זה מדאמר לקמן מעיין המושך מים לפני הע"ז, לא ישחה וישתה משום שנראה כמשתחוה. ואוקימנא לה אפילו היכא דמאית אי לא שתי, וכל זה אינו אלא משום חשד הרואים. הכי נמי כיון דאיכא חשד ע"ז, אפילו במקום סכנת נפשות אסור. וכל זה נראה לי לפי פירוש רש"י ז"ל שפירש דנראה כהולך לעבדה.

אבל רבינו הרב רבינו יונה נ"ר כתב, דלא אסרו לילך אלא בירוד של ע"ז, לפי שהגויים מתקבצים מכמה מקומות והולכים שם, ולפיכך אסור, שלא יהא נראה כאחד מהם הולך [שם] לסחורה ולכבד ע"ז. אבל בעיר שעושים שם יום איד, ואין הולכים שם משאר מקומות, לא מצינו שאסרו לילך דרך שם לעיר אחרת, דלא אתי למחשדיה. ותניא בתוספתא, ירוד שבאותו הדרך אין הולכין לאותו הדרך וכו'. מדתני לה גבי ירוד, וגבי אידיהן של גויים לא תאני לה, אלמא אין אסור להלוך דרך שם אלא בירוד של ע"ז. ומכל מקום מה שכתבתי נראה, שאם מטעם שנראה כהולך לכבד אסור, כל שכן בנראה כהולך לעבדה. כנ"ל.

אבל מעין דאיכא סכנה דאי לא שתי מאית אימא לא צריכא. מיהא שמעינן דאסור לשחות לפני ע"ז לעולם, ואפילו במקום סכנת נפשות, ואפילו אין אדם רואהו, והרי זה בכלל בכל מתרפאין חוץ מע"ז (פסחים כ"ה א')."

דעת הרא"ש

הרא"ש על המשנה הנ"ל במסכת ע"ז, מביא את דברי ר' יונה ומקבל אותם (כ"כ טור וב"י בסימן קמט שהרא"ש מסכים עם ר' יונה), שהאיסור הוא דווקא ללכת ליריד של עבודת כוכבים, והאיסור הוא כדי שלא יהא נראה כאחד מהם הולך בסחורה לכבוד עבודת כוכבים. משמע מכאן שלבית עבודה זרה עצמו אסור ללכת לעולם, שהוא הדין והוא הטעם כמו שאסור ללכת ליריד[3]. ואכן כך מדויק משו"ת הרא"ש, שבמקום פיקוח נפש התיר לברוח לבית עבודה זרה – משמע ששלא במקום פיקוח נפש – אסור ללכת לבית עבודה זרה.

רא"ש מסכת עבודה זרה פרק א סימן ט

"מתני' עיר שיש בה עבודת כוכבים חוצה לה מותר היה חוצה לה עבודת כוכבים בתוכה מותר מהו לילך לשם בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור ואם יכול להלך בה למקום אחר מותר:

גמ' … תנו רבנן עיר שיש בה עבודת כוכבים אסור ליכנס לתוכה ולא מתוכה לעיר אחרת דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור אין הדרך מיוחדת לאותו מקום מותר. ירושלמי מהו לילך שם אם היה אכסנאי אסור בן עיר מותר שיירא מותר שכן דרך שיירא לילך בכל מקום. יש שכתב אם יהודים דרים בעיר מותר דתלינן דלדבר עם היהודי הולך שם ומתוך הירושלמי אינו משמע כן דלא שרי אלא לבן עיר שהיה חוץ לעיר והולך לביתו והר"ר יונה ז"ל כתב לא אסור לילך אלא ביריד של עבודת כוכבים לפי שהעובדי כוכבים מתקבצים מכמה מקומות והולכין שם ולפיכך אסור שלא יהא נראה כאחד מהם הולך בסחורה לכבוד עבודת כוכבים אבל לעיר שעושין שם יום אידם ואין הולכים שם משאר מקומות לא מצינו שאסרו לילך שם דלא ליחשדוהו לעובד עבודת כוכבים ותניא בתוספתא יריד שבאותו הדרך אין הולכין אותו הדרך ומדתני לה גבי יריד ולא תני לה גבי איד אלמא אינו אסור אלא ביריד."

שו"ת הרא"ש כלל יט סימן יז

הרא"ש פוסק שבמקום פיקוח נפש מותר להיכנס לבית ע"ז[4].

"ששאלת על אשר ברח ונכנס ליסגר בבית עבודת כוכבים המוקפת חומה ודלתים ובריח כדי לינצל נראה לי שאין איסור ועון בדבר. ועוד יותר מזה אני אומר כי בארצנו נהגו הכותים אף מי שהיה חייב מיתה ונס אל בית עבודת כוכבים לא יקחוהו משם, ואם יהודי ברח שם לינצל אין איסור בדבר. ולא דמי למתרפא בעצי אשרה, דהתם היינו טעמא משום דסבור הישראל שיש ממשות בעבודת כוכבים ואתי לממשך בתרה כיון שהרפואה תלויה בעצי אשרה ולא משום שנהנה מעבודת כוכבים. דגרסינן בירושלמי בפרק שמונה שרצים בכל מתרפאין חוץ מעצי אשרה עד כדון שאמר לו הכותי הבא לי מעלין של עבודת כוכבים והביא לו, אבל אמר מעלין סתם מביא לו אף מעלין של עבודת כוכבים. וכן אם עובדי כוכבים נהגו קלון בבתי עבודת כוכבים להציל הבורח לתוכן בשביל זה לא אתי למימשך בתרה דאין זו משום כח ועילוי שיש בעבודת כוכבים. ועוד דלא אסרו להתרפאות אלא מעצי אשרה הנעבדת שהיא עצמה עבודת כוכבים ומשתחוין לה, אבל בית שמכניסין לתוכה עבודת כוכבים אינו נקרא עבודת כוכבים, כדתנן (ע"ג מ"ז:) ג' בתים הם וכו'."

ופסק שולחן ערוך (יורה דעה קנז סעיף ג) כרא"ש, ר"ן, ומאירי, להתיר במקרה של פיקוח נפש:

שו"ע יו"ד קנז, ג

"מי שנתחייב מיתה מותר לברוח לבית עבודת כוכבים ולהציל את עצמו. (וי"א דבשעת הגזרה אסור (כל בו). ועיין לעיל סימן ק"נ)."

מ"מ, דייקו הרב עובדיה (יבי"א ח"ב יו"ד סימן יא אותיות ב-ג), הרב דוד בדיל בשו"ת אריאל, והדברים פשוטים – שמח' הראשונים היא דווקא האם במקום פיקוח נפש מותר להיכנס לבית ע"ז – משמע ששלא במקום פיקוח נפש – וודאי לכו"ע אסור להיכנס לבית ע"ז.

שולחן ערוך יורה דעה סימן קמב סעיף טו – נימוק לאסור – שהרי נוי אלילים אסור בהנאה

"אסור לשמוע כלי שיר של אלילים או להסתכל בנוי אלילים כיון שנהנה בראייה (ומיהו דבר שאין מתכוין מותר)."

שיורי ברכה שם

"או להסתכל בנויי וכו'. ומכאן איסור מפורש לנכנסים לבתי עכו"ם לראות בנוייהם. הרד"ק בהגהותיו כ"י."

חכמת אדם שער איסור והיתר כלל פד ס"ק טז

בדומה לדברי השיורי ברכה, חכמת אדם מביא נימוק לאסור להיכנס לבית עבודה זרה – מכיוון שבית ע"ז אסור בהנאה.

"כיון דבית עבודה זרה אסור בהנאה אם כן אסור לכנוס לתוכה ואפילו לישב בצלה אבל לעבור בצלה מותר (סימן קמ"ב סעיף ט') ומצוה להתרחק שלא ילך נגד הפתח בתוך ארבע אמות (שם סעיף י') ואסור לשמוע הכלי שיר ולהריח הריח ולהסתכל בנויה וכל שכן בעבודה זרה עצמה (סעיף ט"ו) ואם צריך לילך דרך שם (יאטים אזנו ויעצים עיניו ויסתום נחיריו) [ישמור את עצמו] שלא יהנה ואף על גב דאינו מתכוון כיון דהוי פסיק רישיה ובמתכוון אסור אפילו אין לו דרך אחר (סימנים קמ"ב קמ"ט סעיף א' וב' ובש"ך שם סימן ק"נ סעיף א' ובש"ך שם):"

שולחן ערוך יורה דעה סימן קנ סעיף א – נימוק לאסור – שהרי מצוה להתרחק מע"ז 4 אמות

שו"ע ע"פ תוס' כותב להתרחק מדרך אלילים 4 אמות, ומזה נלמד ק"ו שאין להיכנס לבית ע"ז. אומנם אין כאן איסור גמור, אלא 'מצוה' כלשון השו"ע, או 'דרך להרחיק מפתח עבודת כוכבים כל מה שיכול' כלשון תוס'. אך ראה דברי שו"ת חיים ביד לקמן, שכתב שאם מצוה להתרחק ד' אמות – כ"ש שבוודאי אסור להיכנס לתוך בית ע"ז.

"מצוה להתרחק מדרך אלילים ד' אמות."[5]

האוסרים להיכנס לכנסייה

ספר חסידים (מרגליות) סימן תלה

רבים הביאו את דברי ספר חסידים:

"כומר אחד היה חייב ליהודי כסף וידע הכומר שלא ילך אחריו לבית התיפלות וכשהיה הולך לתבוע חובו הלך הנכרי לבית התיפלות ולא רצה היהודי לילך אחריו שם. איש אחד הלך בבית ע"א ונתחרט שאל לזקן להורות לו מה לעשות א"ל באיזה יום היה כך וכך בכל שנה באותו יום תתענה וכן עשה. יהודי אחד הלך בחצר בית ע"ז כשיצא שמע בת קול שאמרה ואותי השלכת אחרי גוך (מ"א י"ד ט') והתענה כל ימיו. אמרו לחכם למה לא תלך לקראת המלך אמר מביאין פסל שלהם וקטורת ע"א תועבה לכך לא אלך שם."

שו"ת חיים ביד סימן כו, מאת ר' חיים פלאג'י

ר' חיים פלאג'י כתב תשובה יסודית והוכיח מכמה גמרות שאסור להיכנס לבית עבודה זרה. בסיום דבריו הוא מוסיף שאף אם נאמר שהגויים בימינו אינם עובדי עבודה זרה, בכל אופן אסור להיכנס לבית טפילתם. מכיוון שרבים הביאו את דבריו, והוא פירט וביאר את הנימוקים לאסור, ציטטתי אותו באריכות ולא קיצרתי את דבריו..

"ידבר פי על מעשה שהיה כך היה כי הלכו איזה ישראלים ביום אידם של גויים עם גדול השררה שלהם הנקרא קונסול לבית ע"ז שלהם כדי ללוותו ונכנסו תוך בית ע"ז שלהם אם יש איסור בדבר ואת"ל דאסור מאי תקנתייהו שכבר נכנסו בתוכה יורינו המורה הדין מה לעשות בהם ושכמ"ה.

תשובה הנה פשיטא ודאי דאסור ליכנס לתוך בית ע"ז שלהם הנקרא אינגליז'א[6] שעושים הכומרים עבודתם לע"ז בתוך אותה הבית וכמ"ש בפ"ק דע"ז י"ט ע"א ע"פ ורחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה שדרשו שם רחק מעליה דרכך זו מינות והרשות ואל תקרב אל פתח ביתה זו זונה ובילקוט משלי סי' ה' ע"פ זה גריס במקום מינות אפיקורוסות יע"ש ואם מינות והאפיקורוסות אסרה תורה וצריך להתרחק ממנה כ"ש ע"ז עצמה דחמירה טפי ואע"ג דמצינו בגמ' בע"ז שם ז"ך ע"ב דאדרבה מינות חמיר טפי מע"ז מ"מ להכנס אסור וכן מוכח בהדייא ממ"ש שם בגמ' ר"ח ורבי יונתן הוו אזלי באורחא מטו להני תרי שבילי חד פצי אפתחא דע"ז וחד פצי אפתחא דבי זונות א"ל חד לחבריה ניזיל אפתחא דע"ז דנכיס יצריה א"ל אידך ניזיל אפתחא דבי זונות ונכפייה ליצרין ונקבל אגרא וכו' ופירש"י פצי אפתחא דע"ז פתוח לפתח ע"ז כמו פצו עליך פיהם יע"ש דנראה ודאי דהשביל עצמו אחד היה פתוח לפתח ע"ז והיו עוברים לפני פתח ע"ז ולא היה שהיו נכנסים לתוך ע"ז ועכ"ז הכריעו שלא לעבור באותו שביל שהיה פתח ע"ז פתוח לאותו שביל דאסור ומכ"ש דאסור ליכנס לתוך בית שיש בה ע"ז וכ"כ התוס' בהדייא שם בע"ב בד"ה ניזיל אפתחא דבי זונות וז"ל מכאן יש ללמוד שדרך להרחיק מפתח ע"ז כל מה שיכול מדכתיב אל תקרב אל פתח ביתה ומוקמינן לעיל בע"ז שהרי היה רוצה ללכת יותר אפתחא דבי זונות יע"ש. הרי דיש ליזהר מליקרב לפתח ע"ז וענין ריחוק זה הוא ד' אמות וכמ"ש בגמ' לעיל וכמה אמר ר"ח ד' אמות וכן פסק הטור ומרן בש"ע ז"ל יו"ד רס"י ק"ן וז"ל מצוה להתרחק מדרך אלילים ד"א =ד' אמות= יע"ש ואם אזהרה זו שמענו מרז"ל שלא לקרב לפתח פתוח לע"ז וצריך הרחקה ממנה ד"א כ"ש ליכנס לתוך בית ע"ז כי בודאי אסור ומה שיש לעמוד בדברי התו' אלו במ"ש ומוקמינן לעיל בע"ז שהרי מבואר בגמ' לעיל דקדריש אל תקרב אל פתח ביתה בזנות ולא בע"ז כבר עמדו בזה בס' רצוף אהבה שם בסוג' זאת ע"ד התו' ובס' מקראי קדש דס"ו ע"ב ובס' בארות המים דכ"ג ע"ד יע"ש.

ועוד נראה להביא ראייה ממ"ש בעירובין דח"י =דף י"ח= ע"ב אחורי אשה ולא אחורי ע"ז ופרש"י ולא אחורי ע"ז שמא ימשך אחריה וכתיב הרחק מעליה דרכך ואמרינן בע"ז ח"י זה אפיקורוסות יע"ש ואם לילך אחריה אסור כ"ש ליכנס בתוך בית של ע"ז. ועוד נראה להוכיח דאסור ממ"ש שם בע"ז י"ב ע"א ת"ר עיר שיש בה ע"ז אסור ליכנס לתוכה ופרש"י אסור ליכנס לתוכה משום חשד דאמרי איהו נמי אזיל למפלח יע"ש וכן נראה מפי' הר"ן בהלכות שם שפי' אסור לילך שם מפני שנראה כמהלך שם לעובדה יע"ש ואם בעיר שיש בה ע"ז חשו חז"ל לחשדא כ"ש כשנכנס לתוך בית ע"ז וביום אידם ועם הגוים ביחד שנכנסים לעבוד ע"ז כי בודאי הגמור דאסור ועם שחילקו בירוש' למי שאינו בן עיר לכשהוא בן עיר שהיה חוץ לעיר והולך לביתו וכמ"ש הרא"ש והשה"ג ז"ל סביב הרי"ף ז"ל שם כיע"ש. מ"מ נראה דבנ"ד שהוא ליכנס לתוך בית ע"ז ממש אין חילוק בדבר ובכל גוונא אסור.

ונראה להביא ראייה לדברינו אלא /אלה/ לאסור ליכנס לתוך בית ע"ז ממש /ממה/ שמצינו איסור ליכנס בעיר שיש בה ע"ז דודאי אסור במכ"ש שכ"כ בהדייא הרמב"ם ז"ל בפה"מ שם בפ"ק דע"ז על מתני' הלזו ז"ל לפי שאסור ליכנס בעיר שיש בה ע"ז כ"ש לדור בה וכו' ולפיכך יוודע לך שכל עיר של אומה שיש להם ע"ז בלא ספק אותה העיר אסור לעבור בה בכוונה וכ"ש לדור בה אבל אנחנו תחת ידיהם בעונותינו ושוכנים בארצם אנוסים ונתקיים בנו מה שנאמר ועבדתם אלהים אחרים מעשה ידי אדם עץ ואבן ואם העיר דינה כן ק"ו דאם בית ע"ז שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכ"ש ליכנס בו עכ"ל וכ"כ הש"ך ביו"ד סי' קמ"ט סק"א יע"ש והטור ז"ל כתב שם ביו"ד סי' קמ"ט וכ"ש שאסור ליכנס לעולם לחצר גויים אפילו לדבר עם אחד מהם וכו' ע"ש ור"ל אפילו אינו יום אידם וכ"כ הרב הפרישה ז"ל דהוא פשוט וכ"כ בשיירי ברכה יע"ש וגם הרשב"א ז"ל כתב לאסור בכה"ג דנ"ד וכמ"ש השה"ג שם סביב הרי"ף ז"ל בפ"ק דע"ז וז"ל ומשום הך טעמא דחשדא אפילו ישראל הדר בעיר שיש בה ע"ז אסור לילך לרחוב שע"ז בתוכה אם אין אותו רחוב פתוח לשווקים אחרים דנראה כהולך שם לעובדה וכ"ש שאסור ליכנס לחצר ע"ז אפילו לדבר עם אחד מהם ואפשר אפילו על עיסקי רבים ואפילו על פקוח נפש אסור ליכנס שם כדאמרינן גבי מעיין המושך מים בפני ע"ז שלא ישתה אפילו מאית אי לא שתי ע"כ ועי' במילס ע"פ אלי אלי ע"ש ובס' אור החמה ז"ל ר"ס צו דל"א ע"א כ' וז"ל מאן דמסאב גרמיה שמטמא עצמו במיני עבירות וכן בהיותו עוסק בספרי המינים וכיוצא והיותו נכנס לבתי ע"ז או המופקרות וכיוצא שמיד כח הזנות או רוח המינות מתלווה אליו ואף אם לא יפיק רצונו לפחות יטמא עצמו ובכלל זה השואלים למכשפים והרואים מתי גוים בגילוי פנים והמשחקים בלייצנות וכיוצא באלו כל אלו מושכים עליהם טומאה יע"ש ועיין בב"ר ורש"י ז"ל פ' תולדות ע"פ ויתרוצצו הבנים בקרבה וכו' כשהיתה עוברת על פתחי ע"ז וכו' ומ"ש בס' מלאכת הקדש ז"ל יע"ש ויאירו עיניך בדברות קדשו ועיין שיורי ברכה סי' קמ"ב ודוק. וכתב בסה"ח (ספר חסידים) ז"ל סי' תל"ה במי שנכנס לבית ע"ז שלהם שיש להתענות בכל שנה ביום שנכנס יע"ש ועיין עוד בס' החסידים סי' תתשנ"ז שכתב אין ליכנס בבית ע"ז שנאמר גבי אליעזר ואנכי פניתי הבית ומה שהיה יעקב בבית לבן לא נכנס באהלו יע"ש ועיין בס' מגיד משרים ז"ל ס' בחקתי שיש אזהרה שלא ליכנס לטיק'י ע"ש

ואל תקשי לך ממה שכתב בס' אורחות חיים ז"ל בה' ברכות סי' ס"ו שכתב וז"ל הנכנס בבית ע"ז אומר אשרי שישלם לכם גמולכם שמע צעקתם אומר זובח לאלהים יחורם יצא ממנה אשרי שיאחז ונפץ עכ"ל. אפשר לומר שהוא כשנכנס באונס על דרך שכתב הרא"ש ז"ל כלל י"ט סי' טו"ב שהנכנס לבית ע"ז כדי להנצל מן המיתה שאין איסור בדבר והיינו להנצל מפני פקוח נפש ופסקו הטור ומרן בש"ע ז"ל יו"ד סי' קנ"ז ס"ג ועיין להרב ב"ח ז"ל ועה"ד סי' י"ט אות נ"ט ועיין למוה"ר תהלה לדוד ז"ל דרוש ו' לשבת זכור דקנ"ב ע"ב יע"ש.

ואל יקחך לבך לומר דבזה"ז ליכא ע"ז כדכתבו הפוסקים לכמה מילי דזהו לגבי הגויים דאין לדונם לעוע"ז אכן בית טפילתם מקום מוכן לפור' דמקטרין ועושים עבודתם זכר לע"ז של קדמונים תינח דאינו ע"ז ממש נקוט מיהא פלגא דמידי סרך טומאה וסט"א לא פלט ובפרט כשהנכס /כשהנכנס/ הוא ישראל זרע קדש דהחיצונים דבקים בו כמי שנכנס למקום הדבורים[7] וזה פשוט וברור ושכלי וצריכים טבילה ומלקות ולתת מלבושים שנכנסו בהם לעניים מרודים דתיהוי להו כפרה."[8]

שבילי דוד חלק ב יו"ד סימן קנד (לרב דוד זילברשטיין, הונגריה, נפטר 1884)

שבילי דוד כותב שאיסור הליכה לבית תיפלתם הוא מדאורייתא, ואין להתירו משום איבה.

"…דלא מתירין דאורייתא משום איבה… היכא דיש חשש סכנת נפשות אפי' בדאורייתא מקילין ואפשר דלהכי מקילין עכשיו בשבת אפי' היכא דאיכא מלאכה דאורייתא דיש פקודה מן הממשלה ע"ז. מיהא להכניס הילוד לבית תפלה שלהם ליכא פקודה ואין סכנה ובסתם איבה לא תתיר דאורייתא לכנוס לבתי תפלה שלהם מ"ה אסור לכנוס דתשמיש ע"ז אסור בהנאה…"

שו"ת פרי השדה ח"ב סימן ד, הרב אליעזר דייטש, הונגריה תרס"ב

פרי השדה נשאל על איזה ישראלים שהלכו לבית תפלתם ביום זכרון לאיש אחד משרי המדינה, ונתנו טעם לדבריהם שבבית זה לא היו צלמים. והשיב שחטאו בכפליים: אביזריהו דע"א (דאפילו במקום איבה אין להתיר דבר שהיא משום אביזריהו דע"א, ואפשר דאפילו יהרג ואל יעבור); וחקות הגוי (שמתערב עמהם ביום שמחתם ומיקר שם אלילים)

"אתמול מסר לי כבוד חתני הרב החריף מו"ה יוסף נ"י מכתב אחד אשר בו ראיתי כי מע"כ נ"י נסתפק ועולה אם טוב עשו איזה אנשים אשר ביום הנועד לעשות איזה זכרון לאיש אחד משרי המדינה וזה דרכם לילך לבית תפלתם אשר יקרא לכל העמים ועושים איזה עניין הנקרא אצלם "גאטטעס דינסט" והלכו גם איזה ישראלים שמה והסירו הכובע כנהוג אצלם, ונתנו טעם לדבריהם משום שבבית זה לא היו צלמים לכך מותר ליכנס (לפי טעותם), וע"ז שאול שאל האיש מעכ"ת נ"י אם האמת כן שיהיה מותר ליכנס לבית תפלתם כשאין שם צלמים. ומע"כ נ"י שפיר חזו עיניו באיזה מקומות שאסור מדינא, ואשר אנכי אחזה בזה כי חטאו בכפליים, האחד כי היא וודאי מאביזריהו דע"א ליכנס לבית תפלתם ובפרט בשעה שמתאספים לכבוד איזה אדם גדול והוי כיום אידיהן דמה בכך שאין שם צלמים מ"מ הרי מודים לאליל שלהם, דבמקום שיש צלמים נראה בפירוש מס' ע"א מ"ג ע"ב גבי ההוא בי כנישתא דאוקמי ביה אנדרטא דאי לאו משום דברבים ליכא חשדא היה אסור אפילו בביהכנ"ס, וע"כ דהא דאסור ליכנס בבית תפלתם אפילו במקום דליכא צלמים אסור, וביו"ד סוף סימן קנ"ז דמבואר דרק במקום שיש פקוח נפש מותר ליכנס לבית עכו"ם הוא אפילו במקום שאין שם צלמים, וכן ראיתי בשו"ת בנין ציון סימן ס"ג לעניין אי מותר לעשות מבית עכו"ם ביהכנ"ס כתב שם וז"ל דמה בכך שלא הכניסו בו ע"א מ"מ הרי התפללו בו לאליל שלהם וכו' עכ"ל עיי"ש (ועיי' וילקט יוסף מחברת ח סימן קל"ט), ואפילו להדליק נרות בביתו במקום שנוהגים כן לחק ע"א האריך בשו"ת חתס"ו יו"ד סימן קל"ג ובשו"ת כתב סופר סימן פ"ד דמחוייבים לעשות כל התפעלות שלא להדליק נרות דהוי אביזריהו דע"א עיי"ש שמסופק אי לא הוי בכלל יהרג ואל יעבור (עיי' בשו"ת מהרי"א יו"ד סימן ק"ע) ומכ"ש ליכנס לבית תפלתם ולהסיר הכובע לכבודם ועיני מע"כ שפיר ראו ברמ"א יו"ד סוף סימן ק"נ, הא חדא. ועוד דעכ"פ לא גרע מחקות הגוי שאסור ומה לנו להתערב עמהם ביום שמחתם ואין לך מייקר שם אלילים גדול מזה להראות ולהתדמות להם ביום שמחתם, ובשו"ת הלכות קטנות ח"א סימן ק"ט כתב וז"ל אם מותר לנגן בבית הגוים (ושם לא מיירי בבית תפלתם דווקא) ביום חגם אם לא משום איבה מי יתיר מ"ש אל תשמח ישראל אל גיל בעמים, ועי' שו"ת מהר"ם שיק יו"ד סימן קס"ה כמה דברים שאסורים משום חקות העמים, ובשו"ת אחרות הארכתי בזה בכמה מקומות בס"ד, וא"כ הכא מי שהורה להתיר במקום דליכא פקוח נפש כלל וגם משום איבה ליכא אין הוראתו בקדושה וצריכים כפרה וסליחה דאפילו במקום איבה אין להתיר דבר שהיא משום אביזריהו דע"א ואפשר דאפילו יהרג ואל יעבור, וגם אין זה דבר ברור כל כך שאין עכו"ם מוזהרים על השיתוף עי' בנו"ב מהדו"ת ליו"ד סימן קמ"ח ובפתחי תשובה יו"ד סימן קמ"ז ס"ק ב (ועיי' וילקט יוסף מחברת ג' סימן קצ"ו באריכות) עכ"פ אפילו אם היה פקוח נפש היה מקום לדן אם יש להתיר מכ"ש במקום דליכא שום סכנה למי שאינו הולך וודאי שתים רעות עשו עמי להכשל באיסור אביזריהו דע"א וחקות הגוי. ומי יודע כמה אנשים הרהרו בע"א לעת כזאת אשר ראו תפארתם והודם אוי לדור שכך עלתה בימיו להתיר איסור חמור כזה ובוודאי צריכים כפרה גדולה וכל מי שיש לו קצת יר"ש צריך לקנוס עצמו ולא יוסיף עוד ככה ואז נסלח להם כי לכל העם בשגגה."

שו"ת משנה הלכות חלק ו סימן קלט

נשאל אם מותר להצביע בבחירות, כאשר הקלפי ממוקמת בבית שמצורף לבית תפלתם. ואסר מכיוון שהנטפל לעושי עבירה כעושי עבירה, ועוד שמצוה להתרחק מדרך אלילים 4 אמות.

"אי מותר ליכנס לבית המצורף לבית תפלתם לבחירת הנשיא או וועד המדינה

ומה ששאל עוד אי מותר ליכנס לבית קלפי כלומר שלפעמים הבחירות לעירי' או בחירות מדיניות שמצביעים לנשיא מתקיימים באולם שלהם המצורף לבית תפלתם ואיך נכנסים לשם, הנה זה לערך י"ב שנים אשר נדפס בס"ד על ידינו כרוז שלא ללכת לבחירות במקומות שהבחירות מתקיימים בבית תפלתם או באולם המצורף להם וזה נסחתו:

אזהרה חמורה: אלהי מסכה לא תעשה לך… [נוסח הכרוז מופיע ביידיש. א.ג]

והגם כי אין במקום הזה ע"ז ממש מ"מ כיון דמחובר לע"ז הוא והוא כבית ע"ז להם הנטפל לעושי עבירה כעושי עבירה ועוד שהרי קיי"ל מצוה להתרחק מדרך אלילים ד' אמות עיין ש"ס דף י"ג אם ישב לו קוץ ברגלו בפני אלילים או נתפזרו לו מעות לפניה לא ישיח להסיר הקוץ וליטול המעות מפני שנראה כמשתחוה לה וא"כ הכא כיון דע"כ צריך ליכנס בדרך אלילים וגם כמה פעמים ישחה לפניה בתוך השחוק וכיוצא בו ולכן לפענ"ד פשוט דיש בזה איסור ליכנס לשם וגם לשחוק כדור אסור כי הכל אחד הוא.

ומחמת כי אין הזמן גרמא לא אוכל להאריך להביא עוד ראיות לזה אבל הדבר לפענ"ד פשוט כמ"ש ובזה הנני ידידו דושה"ט וש"ת וי"ר שיזכה להיות ממזכי הרבים עדי יבא ינון המברכו בברכת התורה בלב ונפש.

מנשה הקטן"

שו"ת ישכיל עבדי ח"ח, או"ח סימן כ אות מו, עמ' לט

הישכיל עבדי נשאל אם מותר להצביע בבחירות כאשר לפעמים הקלפי נמצאת בבית תפלתם. והשיב שאסור, שהרי במקרה שתצליח איזו מפלגה להיבחר יבוא העכו"ם לומר שזה היה בזכות העבודה שלהם הש"ו העומד שם, ויבוא להתפאר שהנביא שלהם הוא הגורם להצלחה, ואין לך אזיל ומודה יותר מזה. ובלאו הכי אסור להיכנס, ששרויה שם הסיטרא אחרא.

הערה: לפי דבריו יוצא שכאשר אין חשש של אזיל ומודה, כגון שמבקר בכנסייה לא בזמן בחירות אלא בטיול, לכא' הסיבה היחידה לאסור היא בגלל הסיטרא אחרא (הישכיל עבדי לא דן מצד איסור כניסה לבית ע"ז שהובא ברמב"ם בפירוש המשנה בע"ז יא,ב ובדברי שאר הראשונים על המשנה שם).

"במדינתנו נהוג, כשהולכים לבחירות, לפעמים הקלפי נמצא בביהכנ"ס בחדר פרטי, ומסתבר בביהכנ"ס אסור וכו' ולפעמים עושים בבתי ספר, ולהבדיל לפעמים בבית תפלתם ממש, ונשאלה השאלה אם יש בה היתר ע"כ.

הנה מרן ביו"ד סי' קמ"ח ס"ט פ' וז"ל אסור ליכנס לבית עכו"ם לתת לו שלום מצאו בחוץ מותר אבל יאמר לו בשפה רפה ובכובד ראש ע"כ[9], וע' ב"ח בטור ס"י שכ' הטעם דכיון דאחשביה כולי האי אזיל ומודה אבל בשוק דלא אחשביה ל"ח דילמא אזיל ומודה ע"כ, והדברים ק"ו בכנסיא שלהם, ששם תלי ועומד הש"ו שעליו מתפללים תמיד, הרי זה שנכנס לבית תפלתם לסדר בחירות שם במקרה שהצליחה איזה מפלגה להבחר שם הרי יבוא העכו"ם לומר שזה היה בזכות העבודה שלהם הש"ו העומד שם, ויבוא להתפאר בפני היהודים לאותה המפליגה שנבחר, באומרו שרק נביא שלהם הוא הגורם להצלחה ואין לך מודה יותר מזה.

ובלא"ה אסור להכנס בבית תפלתם, מקום שבו תלוי הש"ו שלהם, שהוא מקום בו שרויה הסט"א, והאיש הנכנס שם, לא יבצר שישאב איזה השראה של סט"א משם ויטמא ויפגל גופו ונפשו, וזה יזיק לו לעבודת ה' שלא תהיה תפלתו זכה וטהורה, וע"ז נאמר אל תעבור על פתח ביתה.

וראה בס' מגיד מישרים פ' בחקתי, וז"ל ביום הנז' וכו' עברנו על פתח התקיי עם קצת חברים והכניסוני שם לטייל, ובלילה ראיתי קרי וכו' ובעודי על הספר א"ל חזק ואמץ וכו', רק שלא תפסיד הקשר וכו' וגם לא תפנה אל האלילים, ולא תלך אחרי הבעלים כאשר הלכת אתמול וכו' ע"כ, הרי לך דייחס אותו בכלל אל תפנו אל האלילים…"

דעת הרב עובדיה יוסף

דעת הרב עובדיה יוסף בדין כניסה לכנסיה התבארה ב3 מקומות. תימצתתי את מסקנותיו בכל תשובה, וציטטתי בעיקר את הדברים המעניינים שהביא (ולא את דברי הפוסקים המרכזיים בסוגיה זו שעוד רבים הביאו חוץ מהרב עובדיה).

שו"ת יביע אומר חלק ב – יורה דעה סימן יא

הביא את דברי הרמב"ם בפירוש המשנה, ועוד מקורות רבים שאוסרים להיכנס לבית עבודה זרה בכלל, ולכנסייה בפרט. וגם דייק ממח' הראשונים בין הרשב"א והריטב"א לבין הרא"ש הר"ן והמאירי, האם במקום פיקוח נפש מותר להיכנס לבית ע"ז – שמשמע ששלא במקום פיקוח נפש – וודאי לכו"ע אסור להיכנס לבית ע"ז.

ציטטתי מאות ד, שהרב עובדיה דן שאף בזמן הזה, שהגויים אינם עובדים ע"ז, מ"מ אינו עניין להתיר בנידו"ד, וכפי שפסק רמ"א (קמא, א) שצורות שתי וערב שמשתחוין להם, דינם כצלם, ואסורים בהנאה בלא ביטול. וכפי שפסק רמ"א (קנ, ג) שטוב להחמיר ששרים או כהנים שיש להם צורת עבודת כוכבים בבגדיהם או שנושאים צורת חמה לפניהם כדרך הגמונים – אסור להשתחות להם או להסיר הכובע לפניהם. אלמא דאף בשתי וערב בזה"ז, אין לעשות לפניהם דבר הנראה ככבוד, דחשיבי כע"ז. וה"נ הנכנס לבית תיפלתם חשיב כבוד ברבוי הנכנסים אליה.

באות ה הרב עובדיה הביא את דברי עיקרי הד"ט ובאות ז הביא את דברי שו"ת כרך של רומי, שהתירו להיכנס לכנסיה במקרים מסוימים, ודחה אותם[10].

ציטטתי מדברי הרב עובדיה באות ה, שלא ברור כפי שיש מי שכתב שמדובר באיסור תורה, אך מ"מ ברור שלא נתיר משום איבה. דן שאין מקום להתיר משום איבה בנידו"ד, ועוד שבכך שאנו לא הולכים לבית תיפלתם לא הויא גנאי. ועוד הוסיף סברה מעניינת בשם זכרונות אליהו (שנאמרה בהקשר אחר, של גוי שרוצה שישראל יבדוק לו זהב שיש לו אם הוא טוב או רע או חסר או שלם, והדבר אסור בשבת משום מוקצה, וכתב שאין להתיר זאת משום איבה), שרוב מה שהתירו הפו' משום איבה אין להתיר בזה"ז. דדוקא בזמניהם שהיו הגוים עושים עלילות ברשע יש לחוש שיעשו איזה עלילה. משא"כ בזה"ז שיש חופש ודרור, ואין אדם יכול לעשות לחבירו שום דבר בלא דין ומשפט.

"ב"ה. קהיר תש"ט לפ"ק. מעשה בא לידי, בהיות כי קונסול ערל אחד מת. ומנהגם להוביל אותו לכנסייה שלהם, ואז הכומרים מתפללים עליו שם. ונתבקשתי מהרב הראשי מטעם המלך לייצג אותו, ולהכנס שם עד גמר הטקס, שיש בזה מפני דרכי שלום. ואמר שכן היו נוהגים כמה רבנים. ועמדתי ואתבונן כדת מה לעשות אם יש להתיר דבר זה…

(ד) ועדיין צריכין אנו למודעי, היאך הדין נוטה בזה"ז שאין הגויים עובדים ע"ז. וכבר מצאנו כיו"ב למרן בש"ע /יו"ד/ (ס"ס קמח) וז"ל: י"א שאין כל הדברים הללו אמורים אלא באותו זמן, אבל בזמן הזה אינם עובדי ע"ז, לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם, ולהלוותם, וכל שאר דברים. עכ"ל. והרמ"א הוסיף, ועוד דאית בזה משום איבה אם נפרוש עצמנו מהם ביום אידם וכו'. ע"ש. אכן אין זה ענין להתיר בנ"ד. כי הנה כ' הרמ"א (ר"ס קמא), צורות שתי וערב שמשתחוין להם, דינם כצלם, ואסורים בהנאה בלא ביטול. אבל אותם שו"ע =שתי וערב= שתולים בצואר לזכרון, לא מקרי צלם ומותר. ע"כ. ומכיון שצורת השתי וערב אשר בבית כנסייתם היא ע"ז גמורה ואסורה בהנאה, ודאי שבית תפלתם קרו בית ע"ז. ודוקא לענין דאזלי ומודו לע"ז לא חששו בזה"ז. משא"כ בזה. ועמ"ש הש"ך (סק"ו) להחמיר בזה. וע"ע בשו"ת צפיחית בדבש (ר"ס מט). ובשאר אחרונים. ואכמ"ל. וכה"ג מצינו להרמ"א (ס"ס קנ) שכ', שרים או כהנים שיש להם צורת ע"ז בבגדיהם, אסור להסיר הכובע לפניהם וכו'. ע"ש. אלמא דאף בשתי וערב בזה"ז, אין לעשות לפניהם דבר הנראה ככבוד, דחשיבי כע"ז. וה"נ הנכנס לבית תיפלתם חשיב כבוד ברבוי הנכנסים אליה. (וכעין מ"ש ר' יונה הנ"ל.) ואע"פ שי"ל, מ"מ בודאי שאין לחלק חילוקים מדעתינו, להתיר במילתא דהוי אביזרא דע"ז, וכמ"ש הרשב"א והריטב"א הנ"ל…

(ה) …וכ"כ בדרכי תשובה (ס"ס קנז) בשם תוספת ראשונים, שאם אין פיקוח נפש אסור, כדמוכח בתוספתא (פ"ק דע"ז ה"ג). ע"ש. ומכ"ש שאף אם יש פיקוח נפש דעת הרשב"א לאסור משום דהוי אביזרא דע"ז. וכן דעת הריטב"א. וע' בארחות חיים יו"ד (דף רלא), שמתחלה סתם להתיר אם יש פיקוח נפש, ושוב הביא ד' הרשב"א לאסור. ועכ"פ הבו דלא להוסיף עלה להתיר משום דררא דממונא או משום איבה. וכן ראיתי להגאון שבילי דוד (סי' קנד) שכ', שאיסור הליכה לבית תפלתם /תיפלתם/ הוי מדאורייתא, ואין להתיר משום איבה. ע"ש. ואע"פ שיש לדון עמ"ש דהוי מדאורייתא. (ונראה שסמך על הכתוב הרחק מעליה דרכך וכו'.) נקוט מיהא שאין להתיר משום איבה. וע"ע בדרכי תשובה (סי' קנ"ד סק"ט). וע' בע"ז (כו) דהיכא דאיכא טעמא לא חיישינן לאיבה. וה"נ כיון שאסור לנו להכנס אין כאן איבה. וע"ע בשו"ת זרע אמת ח"ג (חאו"ח סי' לב, ד"מ ע"ב), שלא התירו משום איבה, אלא דוקא לענין לשאת ולתת עמהם ביום חגם, שהוא בזיון וגנאי להם, וכן התירו לילד הנכרית, משום שמניעת ד"ז הוי גנאי, שאנו חושבים אותם כבהמות. הלא"ה לא אמרינן דהוי איבה, דאטו יעבור על כל האיסורים דרבנן משום איבה. ע"ש. וגם מניעת הליכתנו לבית תפלתם /תיפלתם/ לא הויא גנאי. וכל המבין הדבר לאשורו יראה שאין זה אלא למצוא חן בעיניהם. (במצרים שהממשלה היא ערבית, ואין הקונסולים הזרים שם מושלים עלינו.) וע"ז אמרו (פסחים קיז:) בזר עמים קרבות יחפצו, מי גרם לישראל שיתפזרו לבין אוה"ע, קריבות שהיו חפצים בהם. ע"ש. ובעוה"ר בעיני ראשי הקהלה, הוא דבר גדול ונכבד למצוא חן בעיני שרי אוה"ע. אבל תמר (אוה"ע) בתמרוריה עומדת ולשוא צרף צורף. (ירו' פ"ג דמגילה ה"ב. ותוס' מנחות לב:) וע' להגאון החסיד ר"א מני ז"ל, בזכרונות אליהו (מערכת מ אות ח) דקכ"ז. שכ' שנ"ל שרוב מה שהתירו הפו' משום איבה אין להתיר בזה"ז. דדוקא בזמניהם שהיו הגוים עושים עלילות ברשע יש לחוש שיעשו איזה עלילה. משא"כ בזה"ז שיש חופש ודרור, ואין אדם יכול לעשות לחבירו שום דבר בלא דין ומשפט. וכו'. ע"ש.

(ח) זאת תורת העולה שאסור ללכת לכנסייתם, אפי' אם היה בזה מפני דרכי שלום, ומכ"ש שאין בזה אלא קירוב דעות לנשוא חן בעיניהם. ועל אחת כמה וכמה שנוהגים באותה שעה לקטר קטורת לע"ז, וצועקים ואינם נענים בתפלתם. וע' בספר חסידים (סי' תלה)… ומכ"ש ללכת במקום המוכן לפורענות מקום הטינופת והסט"א, לחזות בהקטירם קטורת זרה ותועבה. וק"ו לרב בישראל שילך לשם (עם פמליית משרד הרבנות) בתלבושת רשמית ובגלימא דרבנן, הא ודאי שיש בזה ח"ו חילול ה'. וצריך להתאזר בכל עוז ותעצומות לבטל המנהג הרע, שהוא אותיות גהנם. ובמקום שיש חילול ה' אין חולקים כבוד לרב. ויהי רצון שיתקיים בקרוב מקרא שכתוב (צפניה ג ט), כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. אמן."

שו"ת יביע אומר חלק ז – יורה דעה סימן יב

נשאל בדבר שגריר ישראל בחו"ל שהוזמן מטעם השלטונות לטקס השכבה במות אחד השרים החשובים שלהם, אם אפשר להתיר לו ללכת משום חשש איבה מצידם כלפיו וכלפי מדינת ישראל. הביא דברי פוסקים רבים שאסרו, והזכיר את שו"ת ישיב משה שהתיר והקשה עליו. עוד הוסיף שאין לסמוך על מה שכתב השו"ע שי"א שבזמן הזה אינם עוע"ז, שהרי השו"ע פסק שסתם יינם של עכו"ם אסור בהנאה, הרי שמרן סובר שהגוים בזה"ז בכלל עובדי ע"ז הם ואין חילוק בין זמנם לזמננו.

"נשאלתי בדבר שגריר ישראל בחו"ל שהוזמן מטעם השלטונות שם לטקס השכבה בכניסיה או במסגד שלהם, במות אחד השרים החשובים שלהם, אם רשאי ללכת לשם משום חשש איבה מצדם כלפיו וכלפי מדינת ישראל?

א) …והן עתה ראיתי להגאון רבי משה שתרוג בשו"ת ישיב משה ח"א (סימן רלה) שכתב וז"ל: וששאלת בענין היריד שהוזמנו היהודים לבא אל הכניסיה שלהם שיש שם ע"ז, ואם לא ילכו לשם תהיה איבה ושנאה, ויש מי שהתיר להם להכנס לשם אפי' בגילוי הראש, להוראת שעה, ונכנסו לשם רוב הקהל. תשובה, ודאי שלא נכון הורה, שהרי נאמר אל תקרב אל פתח ביתה, וצריך להרחיק משם ד' אמות, וכמ"ש בש"ע יו"ד (סי' קנ). ועכ"פ לא נתיר אלא למעט המוכרחים להכנס ולנודעים להם, משום איבה, ויגלו ראשם קודם כניסתם לכניסיה שלא יראו כמשתחוים להם. ע"כ. ותימה שלא זכר שר מדברי הרמב"ם והריטב"א שהדבר אסור מן הדין, וא"כ א"א להתיר משום איבה. ובפרט לפמ"ש הריטב"א דהוי אביזרא דע"ז. ועוד שביום יריד שהכל נקבצים ובאים לשם, ההולך לשם נראה כאחד מהם, וכמ"ש הרא"ש (פ"ק דע"ז סי' ט) והטור (סי' קמט) בשם רבינו יונה. ע"ש. וע' בספר חסידים (סי' תלה)… ואין לומר שסמך על מ"ש מרן הש"ע (סי' קמח סעיף יב): "יש אומרים שכל הדברים האלה לא נאמרו אלא באותו זמן, אבל בזמן הזה אינם עובדי ע"ז, לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם ולהלוותם וכל שאר דברים". והרמ"א שם הוסיף טעם להקל משום איבה. ע"ש. שהרי מרן הש"ע (סי' קכג ס"א) פסק, "שסתם יינם של עכו"ם אסור בהנאה, והוא הדין למגעם ביין שלנו". ולהלן (סי' קכד ס"ו) כתב, כל נכרי שאינו עובד ע"ז יינו אסור בשתיה ומותר בהנאה, וכן מגעם ביין שלנו שוה ליינם שאסור בשתיה. ע"ש. וכתב הט"ז שם, נכרי שאינו עובד ע"ז, פירוש, כגון הישמעאלים. (וע' במה שכתבנו בס"ד בכף החיים יו"ד סי' קיז ס"ק עט). הרי שמרן סובר שהגוים בזה"ז בכלל עובדי ע"ז הם, ולכן סתם יינם אסור בהנאה. וע"ע בספר בן איש חי ש"ב (ר"פ בלק) שפסק כדברי מר"ן. וכ"כ אחרונים רבים. אלמא שבית תפלתם בית ע"ז הוא גם בזה"ז. וכ"כ הגר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סי' כו) על אודות איזה אנשים מישראל שהלכו לבית ע"ז ללוות את הקונסול, ונכנסו לבית תפלתם, והאריך להוכיח איסור זה מהש"ס והפוסקים, וסיים, ואל יקחך לבך לומר שבזמן הזה ליכא ע"ז, כמ"ש הפוסקים לכמה מילי, שזהו רק לגבי הגוים שאין לדונם ממש כעובדי ע"ז, אבל בית תפלתם המוכן לפורענות ומקטרים שם לע"ז חשיב בית ע"ז, ולא יצא מסרך טומאה וסטרא אחרא וכו'. ע"ש. הרי שאין חילוק בזה בין זמנם לזמנינו. וכ"כ בשו"ת פרי השדה ח"ב (סי' ד)… וע"ע בשו"ת ערוגת הבושם (חיו"ד ס"ס קטו)… גם הרה"ג ר' עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ח' (חאו"ח סי' כ סעיף מו)… גם בשו"ת משנה הלכות חלק ו' (סי' קלט)… וכן העלה הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה ח"ג מיו"ד (סי' קכט סעיף ו). ע"ש. וכעת ראיתי בשו"ת ציץ אליעזר חלק י"ד (סי' צא) שאסר ג"כ. ע"ש…"

שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן מה

בתשובה זו הרב עובדיה מביא את המקורות המרכזיים בסוגייה. ועוד דן ומביא כמה וכמה מקורות האם בנצרות יש עבודה זרה. מסקנתו בשאלה זו היא שעבודת הנוצרים היא עבודה זרה, ושכן פסקו הפוסקים.

"שאלה: האם מותר ליהודי לבקר בכנסייה של נוצרים?

תשובה: …בסיכום: הדבר ברור שאסור בהחלט לבקר בכנסיות של נוצרים, ועל מדריכי תיירות להשמר ולהזהר מאוד לבל יכשלו ולא יכשילו יהודים המבקרים בישראל להובילם אל כנסיות הנוצרים, שיש בזה איסור משום ולפני עור לא תתן מכשול. ולשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב."

שו"ת עשה לך רב חלק א סימן נט

עשה לך רב כתב שאסור להיכנס לכנסיה. והוסיף שכל הפוסקים פסקו שהנצרות היא עבודה זרה במובן ההלכתי. וממילא אסור להיכנס לכנסיה. ואף שמוזאונים בתים פרטיים וכד' שיש בהם צורת שתי וערב ניתן להניח שנעשה לנוי ולכן מותר להיכנס אליהם, בכנסיה שכולה מקום פולחן, הרי ברור שהכל נעשה לפולחן – ואסור להיכנס אליה.

"שאלה: בהיותי בטיול הגענו לביקור בכנסיה, ונחלקו הדעות אם מותרת הכניסה לכנסיה לשם ביקור בלבד, מה הדין באמת.

תשובה: הלכה זו פשוטה היא ביותר: בית תפלה של ע"ז אסור בהנאה, ואפילו פינו משם הע"ז. וכיון שאסור בהנאה א"כ אסור ליכנס לתוכה ואפילו לשבת בצילו אסור. אבל באמת הכניסה לבית ע"ז אסורה לא משום הנאה בלבד, אלא כמו שכתב הרמב"ם: אסור ליכנס לעיר שיש בה ע"ז וכ"ש לדור בה, וכ"ש לסחור בה. ולפיכך יודע לך שכל עיר שיש בה בית תפילה של ע"ז בלא ספק אותה עיר אסור לעבור בכונה, וכ"ש לדור בה, אבל אנחנו תחת ידיהם בעונותינו ושוכנים בארצם אנוסים וכו'. ואם העיר דינה כך ק"ו בית ע"ז עצמו שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכ"ש ליכנס בו.

ומפני שדבר זה נעשה כהיתר, וביחוד כאשר קבוצות מטיילים מגיעות לכנסיות עתיקות נכנסים אליהן, וביניהם גם שומרי תורה ומצוה, מחמת ידיעה, נוסיף להסביר האיסור: כתוב בספר חסידים: כומר אחד היה חייב ליהודי כסף וידע הכומר שלא ילך אחריו לבית הע"ז, וכשבא לתבוע חובו הלך הנכרי לבית הע"ז, ולא רצה היהודי לילך אחריו שם. וע"ז כתב הרב החיד"א: ושים דברים אלה על לבבך. אתה הראית לדעת חומר האיסור הגדול בכניסה לבית עבודה – זרה, מלבד במקרה שיש בו משום פיקוח נפש, שאף כי יש מגדולי הפוסקים שסוברים לאסור, הנה המתיר יש לו על מי שיסמוך, להכנס לבית ע"ז כדי להציל נפשו. וכל זה כמובן בכנסיות שיש בהם צורות שתי וערב והם עבודה – זרה, אבל מסגדי הישמעאלים אין חל עליהם איסור זה כלל, שאין הם עובדי עבודה – זרה[11]. ולכן, במערת המכפלה שיש שם מסגד, נכנסים יהודים ומתפללים בו, וה' יקבל תפלתנו ברצון.

—

לכבוד ד"ר נוה לוינסון, ירושלים… עניתי אמנם באיסור מוחלט, כי כל הפוסקים ללא יוצא מן הכלל פסקו כן. לא ידוע לי על שום פוסק בר – סמכא הסובר שהנצרות אינה עבודה – זרה במובנו ההלכתי של מושג זה. אדרבא, ציינתי מקורות מהתלמוד ועד ספר חסידים, והאיסור באמת הוא אפילו בכניסה לכנסיה לביקור סתם ולא לשם תפלה ח"ו (יעויין מקורות: פירוש הרמב"ם למשניות מס' עבודה – זרה דף י"א, ובשו"ע יו"ד סי' קנ"ז סעיף ג'. חכמת – אדם כלל פ"ד סעיפים ט"ו ט"ז. בספר חסידים סי' תל"ה, ובספר ברית – עולם למרן החיד"א שם ועוד)…

—

לכבוד הד"ר נוה לוינסון, היידלברג, גרמניה… כל המקורות אשר ציינת מגדולי הפוסקים, שהנוצרים בזמנינו אינם עובדי עבודה – זרה גמורים, זו אמת הלכתית פשוטה, אבל אחרי הבחנה דקה, שהמדובר הוא לגביהם, היות והם אינם מצווים על אחדות ה', אלא על מציאותו בלבד, וכיון שהם מאמינים במציאות ה', אין זו עבודה – זרה גמורה לגביהם השיתוף המפורסם, הפוגם באחדותו יתברך. אבל לגבי ישראל, הרי נצטוינו "ה' אלקינו ה' אחד", והשיתוף בשבילנו הוא ע"ז ממש. ותשובתי לגבי כניסה לכנסיות היתה כמובן מאליו ליהודים. (והארכתי בנושא זה בספרי "בין ישראל לעמים" פרק ז' בציון המקורות). לא עלה על דעת פוסק לבוז חלילה לנוצרים מאמיני השיתוף, ואין להתיחס אליהם כעובדי ע"ז, וזו כונתם של כל הפוסקים אשר ציינת.

להערתך שניתן לראות בכניסה לכנסיה כמו למוזיאון, וכדין "נוי" ולא בגדר "פולחן" – ארשה לעצמי להעיר, שהאבחנה בין נוי לפולחן (שהיא הלכתית ביסודה כפי שציינת במכתבך) איננה תלויה בעיקר בנו אלא בכונתם. ולכן לגבי מרחץ שבו פסל אפרודיטי (ע"ז ג') ניתן לראות בו "נוי", ולכן במוזיאונים בתים פרטיים וכדומה, רשאים הננו גם אנו להניח שצורת שתי וערב שנמצאים שם נועדו לנוי בלבד, ומותרת הכניסה אליהם, אבל בכנסיה שכולה מקום פולחן, הרי ברור שהכל נעשה לפולחן, ובשביל ישראל היא עבודה – זרה ממש."

שו"ת ציץ אליעזר חלק יד סימן צא

הציץ אליעזר דן בשאלה האם מותר להכנס בטיול לכנסיה, רק לצורך ביקור אומנותי, דהיינו, לשם התרשמות מהאומנות שבכנסיה, האם יש הבדל בין כנסיה לבין מנזר בו אין צלמים, והאם מותר להכנס רק לחצר כנסיה או מסגד אך ורק כדי להשקיף משם על הנוף. בכל השאלות האלו הוא פסק לאסור (והוסיף שגם למסגד יש דין של בית עבודה זרה הואיל ומשתחווים שם ולכן אסור להיכנס אליו. אומנם אין זה נידו"ד).

"(א) תנן במס' ע"ז ד' י"א ע"ב: עיר שיש בה עבודת כוכבים חוצה לה מותר וכו' מהו לילך לשם בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור וכו'. וכותב ע"ז הרמב"ם בפיה"מ וז"ל אמרו מהו לילך לשם שישים אותה דרך לילך משם לזולתה, לפי שאסור ליכנס לעיר שיש בה עבודת כוכבים כל שכן לדור בה וכו' ולפיכך יודע לך שכל עיר של אומה שיהיה להם בה בית תיפלה שהוא בית עבודת כוכבים בלא ספק אותה העיר אסור לעבור בה בכוונה וכל שכן לדור בה, אבל אנחנו תחת ידיהם בעונותינו ושוכנים בארצם אנוסים וכו', ואם העיר דינה כן קל וחומר בית עבודת כוכבים עצמו שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכל שכן ליכנס בו עכ"ל. ללמדנו דברים ברורים מדבריו הקדושים האלה של הרמב"ם ז"ל שהדבר פשוט כביעתא בכותחא שאסור ליכנס לבית עבודת כוכבים, ולא עוד אלא שאסור אפילו כמעט לראותו, [וזכורני עוד מימי קטנותי, דכשהיו צריכים לעבור על יד כנסיה מובהקת שלהם היו המבוגרים מאיצים בנו לא להסתכל לשם ולמהר לעבור ובדרך המהירות לומר ג"פ =ג' פעמים= שקץ תשקצנו וגו', וכפי הנראה המקור לכך הוא מדברי הרמב"ם אלה, וענין הריצה נפסק בדומה לזה ביו"ד סי' קמ"ב סעיף ט' בלעבור תחת אשירה עיי"ש הגם שזה לא דומה ממש לשם עד שיצטרכו לעשות כן גם כאן מעיקרא דדינא, אבל יש משם מקור להריצה בכאן משום מדת חסידות]. ועל דין השו"ע ביו"ד סי' קמ"ט סעיף א' דעיר שעושים בה יריד ביום חגם וכו' דאסור ליכנס בתוכה וכו' מעתיק גם הש"ך בסק"א בפשיטות דברי הרמב"ם בפיהמ"ש הנז', דבית ע"ז עצמה אסור לנו כמעט לראותו וכ"ש ליכנס בו ע"ש. וכמו"כ על יסוד דברי הגמרא בע"ז דף י"ז ע"א נפסק ביו"ד בס' ק"נ סעיף א' דמצוה להתרחק מדרך אלילים ד' אמות ע"ש, ומינה ג"כ דמכ"ש דאסור ליכנס בה.

(ב) ובנוגע אם מותר ליכנס לחצר ולישב לנוח, הנה הרמ"א ביו"ד שם בסי' קמ"ט סעי' ב' פוסק בזה בזה"ל: חצר של עבודת כוכבים י"א דדינו כעיר של עבודת כוכבים ובזמן שאין העובדי כוכבים מתקבצים שם לתרפותן מותר ליכנס שם וי"א דבכל ענין אסור אם אין דרך עובר בו למקום אחר אבל כשדרך עובר בו למקום אחר לכו"ע מותר וכן המנהג פשוט לילך דרך אותו חצר למקום אחר, ומ"מ מדת חסידות הוא להתרחק מלילך בו אם יש לו דרך אחרת קצר כמוהו עכ"ל. וידוע דהיכא שהרמ"א כותב י"א וי"א הלכה כי"א בתרא, וא"כ למדנו מכאן שאסור מדינא בכל ענין ליכנס לחצר של עבודת כוכבים אפי' בזמן שאין העובדי כוכבים מתקבצים שם לתרפותן [והגר"א שם בסק"ז מציין המקור לכך גם מדברי הרמב"ם בפיהמ"ש הנ"ל], ורק להשתמש בהחצר כדרך מעבר למקום אחר שצריך לילך מותר מעיקרא דדינא להשתמש בכזאת, אבל משום מדת חסידות יש להחמיר שלא ליכנס לחצר אפילו לשם מטרה כזאת אם יש לו גם דרך אחרת קצר כמוהו שיוכל לשמש לו כתחליף למקום המעבר, ויעוין בס' חסידים סי' תל"ה שכתוב בזה"ל: יהודי אחד הלך בחצר בית ע"ז כשיצא שמע בת קול שאמרה ואותי השלכת אחר גוך עכ"ל עי"ש. וא"כ ברור שאסור ליכנס לחצר כדי להשקיף על הנוף.

(ג) וכדי שלא יעלה על הדעת להחיל על זה הדין הנפסק ביו"ד סי' קמ"ח סעיף י"ב, די"א שאין כל דברים אלו אמורים אלא באותו זמן אבל בזה"ז אינם בקיאים בטיב אלילים וכו' כדיעו"ש, אוסיף לצטט דברים האמורים בזה בספר שו"ת חיים ביד להגאון הגר"ח פלאג'י ז"ל סי' כ"ו, הוא נשאל שם ג"כ על אודות הכניסה לבית ע"ז שלהם, ובדברי תשובתו הרחיב לבאר חומר האיסור שיש בזה, וכן שאפילו לחצר אסור ליכנס אפילו לדבר עם אחד מהם, ואפילו על עסקי רבים, ואפילו אינו יום אידם, ובסופם של דברים הוסיף וכתב וז"ל: ואל יקחך לבך לומר דבזה"ז ליכא ע"ז כדכתבו הפוסקים לכמה מילי, דזהו לגבי הגוים דאין לדונם לעוע"ז, אכן בית טפילתם מקום מוכן לפור' דמקטרין ועושים עבודתם זכר לע"ז של קדמונים תינח דאינו ע"ז ממש נקוט מיהא פלגא דמידי סרך טומאה וסט"א לא פלט, ובפרט כשהנכנס הוא ישראל זרע קדש דהחיצונים דבקים בו כמי שנכנס למקום הדבורים, וזה פשוט וברור ושכלי, וצריכים טבילה ומלקות ולתת מלבושים שנכנסו בהם לעניים מרודים דתיהוי להו כפרה, ויעוין מ"ש בזה גם בספרו רוח חיים יו"ד סי' ק"נ אות א' עיי"ש, [ויעוין גם בשו"ת ירך יעקב חאו"ח סי' ג' יעו"ש], וא"כ פשוט וברור שאין לחלק בנוגע לאיסור הכניסה לבין הימים הקדמונים לבין זמנינו, וגם בזה"ז אסור ליכנס לבית הע"ז שלהם וגם לא לחצר.[12]

ועוד יעוין בשו"ת פרי השדה ח"ב סי' ד' שהעלה ג"כ דהא דאסור ליכנס בבית תפלתם דהוא אפילו במקום דליכא צלמים עיי"ש. וא"כ ברור הדבר שאין הבדל בזה בין כנסיה לבין מנזר שבו אין צלמים, ובכל גוונא אסור. ונוסף להנ"ל יעוין גם בספר שו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' נ"ג אות ג' מ"ש להוכיח מהרמב"ם שעבודת הנוצרים גם בזה"ז הוא ע"ז ממש, וגם מ"ש בדינא דב"נ =דבן נח= מצווה גם על השיתוף עיי"ש, ומזה שמצווה גם על השיתוף כותב גם בשו"ת פרי השדה שם עי"ש."

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן קכט

הרב פיינשטיין פוסק שאסור להיכנס לכנסייה, ואפילו אם רק רוצה להביט על הצורות שיש שם שנעשו לנוי, שהואיל ונעשו לנוי הע"ז – אסור בהנאה כמו הע"ז עצמה. והוסיף שגם מלבד האיסור, יש בעיה להיכנס לכנסיה מכיוון שזה דבר השחתה באמונה ובדעות, ובשם בנו הוסיף שכל הענין נעשה להסית ולהדיח.

"איסור ליכנס לכנסית הנוצרים. פשוט שליכנס לכנסית הנוצרים שהוא מקום שעובדים ועושין תפלותיהם שאסור אף ליכנס רק להביט בצורות שהיו ידועין שרק לנוי נעשו שליכא לתוס' שבת איסור הסתכלות בהו כלמקום הע"ז גופא כדאיתא בע"ז דף י"ז הרחק מעליה דרכך זו מינות ולבית אבידן שהיו הולכין כמה אמוראי כתבו התוס' שם שלא היה בית מינות ממש אלא מקום ויכוח, וגם הוא איסור הנאה, ונידון התוס' הוא כשהן נמצאים במקומות אחרים.

ובית אלילים שבסימן קמ"ב סעי' י' אינו בית ששם עושין תפלותיהם ועבודותיהן דהא לא היה שייך לומר שאיכא שם דרך לעבור בו אלא בית מיוחד להע"ז לפי מחשבות העובדים את הע"ז שהאליל בא לשם ואין עושין שם כלום, אבל בבית שעושין עבודותיהם אסור בכל אופן, ודין החצר הוא חצר שאין שם כלום והנידון הוא רק מפני החשד שלכן כשדרך עובר בו למקום אחר מותר. וגם הא שכתבו התוס' דצורות לנוי מותר הוא דוקא לנוי בעלמא כאנדרטא של מלכים וצורות שבמטבעות ותמונות (פיקצ'ס) שבבתים, אבל אם נעשו לנוי הע"ז ובית הע"ז אסור בהנאה כמו הע"ז, כמפורש בע"ז דף נ"א וכל הצורות הנמצאים שם כולם אף אלו שלא נעבדו נעשו לנוי להע"ז ולבית הע"ז שזה אסור, וגם לבד האיסור דבר השחתה הוא באמונה ובדעות שיהיה רצון לילך לשם, וגם בני הרר"ד שליט"א אומר שכל הענין נעשה להסית ולהדיח בהתקרבות שזה ודאי הוא דבר אסור לעשות רצונם ולהתקרב להם ולכן ח"ו מלילך לשם."

שו"ת במראה הבזק, חלק א סימן נט, עמ' 119-120

במראה הבזק כתבו שאף לסוברים שנצרות נחשבת עבודה זרה, כיום שאינם אדוקים אינם נחשבים עובדי ע"ז אלא כעובדים בשיתוף. הכרעת הפוסקים היא שהגויים אינם מצווים על שיתוף.

ופסקו שאעפ"כ נראה שאסור להיכנס לכנסיה משני טעמים: (1) כיוון שלגבי ישראל שמצווה על השיתוף, השיתוף הוא ע"ז ממש. (2) מכיוון שאף שהאנשים אין דינם כעובדי ע"ז, מ"מ ההולך למקום שבו הם מקטרים, נדבק בטומאה ובסיטרא אחרא.

"א. אסור להיכנס לבית עבודה זרה לביקור או לכל מטרה אחרת.

ב. נחלקו הראשונים, אם הנצרות נחשבת לעבודה זרה. לדעת המאירי, הנוצרים אינם נחשבים כעובדי עבודה זרה, ולדעת הרמב"ם, הנצרות היא עבודה זרה ממש. בתקופתנו, שרוב מאמיני הדת הנוצרית אינם אדוקים בע"ז שלהם, נראה שאף לשיטת הרמב"ם, אין דינם כעובדי עבודה זרה ממש אלא כעובדים בשיתוף.

לדעת בעלי התוספות, הגויים אינם מצווים על שיתוף. וכך הכרעת הפוסקים.

אעפ"כ נראה שאסור להיכנס לכנסיה מכמה טעמים:

1. אע"פ שבן נוח אינו מצווה על השיתוף, אין דבר זה משנה באשר לישראל שמצווה על שיתוף. ולגבי ישראל, נחשב גם השיתוף כעובד עבודה זרה ממש (בהערה שם – שו"ת בניין ציון ח"א, סימן ס"ג. ולפי טעם זה אין חילוק בין סוגי הכנסיות. ועיין יחווה דעת, חלק ד', סימן מ"ה, בהגהה).
2. מה שכתבו הפוסקים, שאין דינם כעובדי עבודה זרה, זה דווקא לגבי האנשים. אך ההולך למקום שבו הם מקטרים, נדבק בטומאה ובסיטרא אחרא (בהערה שם – שו"ת חיים ביד, לגר"ח פאלאג'י, סימן כ"ו).

ג. אסור להיכנס לכנסיה, אפילו שאין בה צלם.

ד. אף למבואה של כנסיה אסור להיכנס. והאיסור חמור יותר כשנכנס בכדי ליהנות מהציורים."[13]

הרב דוד סתיו, בין הזמנים עמ' 90-91

"איסור כניסה לבית עבודה זרה

אסור להיכנס או להתקרב לתוך ארבע אמות של בית עבודה זרה. בהסבר טעם האיסור הוצעו כמה אפשרויות: א. ציווי עצמאי של התרחקות מעבודה זרה. ב. חשש שמא יימשך אחרי עבודה זרה. ג. איסור הנאה מעבודה זרה. ד. חשש שמא יחשדו כי הוא מאמין בעבודה זרה.

מה נחשב כעבודה זרה?

כנסייה קתולית – בין הראשונים היתה מחלוקת אם הנוצרים מוגדרים כעובדי אלילים, בין היתר סביב השאלה אם על בני נח נאסרה עבודה זרה בשיתוף. הכרעת הפוסקים היא כי אכן הם נחשבים כעובדי עבודה זרה ולכן אסור להיכנס לכנסייה קתולית.

כנסייה פרוטסטנטית – יש שהתירו להיכנס לכנסייה פרוטסטנטית משום שאין בה צלמים, אולם רוב מוחלט של הפוסקים החמירו בזה."

הרב דוד בדיל (בוגר בית המדרש ב"אריאל", דיין בבית הדין ביוהנסבורג דרום אפריקה), שו"ת אריאל ח"ב עמ' מג-מח

בעקבות העובדא של הרב הראשי דבריטניה שקיבל "היתר" מהבי"ד דלונדון ליכנס לבית תפלתם בזמן טקס הנישואין של הנסיך ווילייאם, נתעוררה שאלה האם מותר להיכנס לשם לכל צורך שהוא. בתשובתו הוא מביא את המשנה בע"ז, ואת דברי הראשונים, ומביא שיש כמה סיבות לאסור: מפני חשד (אומנם בנידו"ד אין חשד באופן שעורכים טקס וברור לכולם שהכל נכנסים לשם אך ורק בגלל זה), מפני שנותן כבוד לע"ז, מפני שצריך להתרחק ד' אמות מע"ז, ומפני שנהנה ממשמשי ע"ז. והוסיף שברור לכ"ע שעבורנו השיתוף הוא נחשב ע"ז, וכן שאף בזמן הזה בית תפילתם של הגויים – נחשב בית ע"ז. ואף אין להתיר משום איבה או משום שקרוב למלכות. וע"כ מסקנתו לאסור:

"השאלה: הנה בעקבות העובדא של הרב הראשי דבריטניה שקיבל "היתר" מהבי"ד דלונדון ליכנס לבית תפלתם בזמן טקס הנישואין של הנסיך ווילייאם בתקופת אייר תשע"א, (WESTMINSTER ABBEY). וגם בעבר התירו לקודמיו (הרה"ר הערץ, ברוידי, ויעקובוביץ) להכנס, נתעוררה השאלה האם מותר באמת להכנס לשם לכל צורך שהוא כמו עבור הלוייה של שותף גוי שעורכים בבית תפלתם, או אפילו לצורך ביקור אומנתי וכיוצ"ב? והאם יש הבדל בין כנסייה שיש בה צלמים ופסלים לכנסייה שאין בה צלמים ופסלים?

…למסקנא: סוף דבר הכל נשמע שאיסור זה דכניסה לבית תפלתם הוא איסור חמור מאוד, ובדרך כלל לא ניתן להתירה כלל וכלל, ובר מכ"ז צריכים ליזהר שלא לגרום לפירצה על דבר שבמשך הדורות היה הענין תמיד שמור וגדור בינינו שאין אנו נכנסים או אפי' מתקרבים לבית כזה, וזכורני שכד הוינא טליא היינו תמיד חוצים את הכביש בכדי שלא לעבור ע"פ הבית תפלה [וע' בציץ אליעזר חי"ד סצ"א שמביא ג"כ הנהגה מעין זה] ואדרבה כפי שכתבנו למעלה יתכן מאוד שהגויים יכבדונו עבור זה ושיקודש ש"ש עי"כ שאין אנו פורצים פרצות בכדי למצוא חן בעיניהם. ויה"ר שיקויים בימינו 'שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון' בבי"א."

אור לגויים, הרב יאיר עובדיה, עמ' 115-117

הרב יאיר עובדיה כתב שאסור להיכנס לבית ע"ז כגון כנסיות. והביא את המקורות מהפוסקים, והוסיף מקור לאיסור – שהרי נחלקו אם מותר לשבת בצלו של בית עבודה זרה, אבל בצל הפנימי כולם מודים שאסור ליהנות מצלו, קל וחומר הכניסה לשם. והוסיף בשם שו"ת יביע אומר ושו"ת עשה לך רב, שהאיסור הוא אפילו במקום איבה.

"אסור להיכנס לבית עבודה זרה כגון כנסיות, ואפילו אם נכנס רק לצורך לימוד או טיול."

ובהערה שם:

"דין איסור כניסה לכנסיה פשוט הוא ונלמד מכמה מקומות בגמ'… ויש להביא ראיה נוספת לאסור, שהרי הראשונים (עיין לעיל) נחלקו אם מותר לשבת בצלו של בית עבודה זרה, וכל המחלוקת היא דווקא בצל החיצוני, אבל בצל הפנימי כולם מודים שאסור ליהנות מצלו. ואם צל בית עבודה זרה אסור, קל וחומר הכניסה לשם…

כניסה לכנסיה במקום איבה או דרכי שלום

כתב בשו"ת יביע אומר (ח"ז יו"ד סי' יב) שאין להתיר להיכנס לבית עבודה זרה ככנסיה במקום איבה… וכן כתב בשו"ת עשה לך רב (ח"א ס' נט בתשובה לאחת שטענה שיש להתיר להיכנס לכנסייה מפני דרכי שלום)…"

פוסקים נוספים שאסרו להיכנס לכנסייה

אבני ישפה (לרב ישראל פסח פיינהנדלר, נפטר תשע"א) ח"א עמודים רסו, רסח, אסר להיכנס לכנסייה ע"פ הגמ' בע"ז יז ושו"ת חיים ביד ודרכי תשובה- שצריך להרחיק ד"א ואסור להיכנס לכנסיה. כמו כן אסר אפילו להסתכל על התמונות שהם צילומים בעלמא של פנים הכנסיה כיון שזה נעשה לנוי של ע"ז.

שו"ת שאילת שלמה לרב שלמה אבינר ח"ג עמ' 74-75, הביא את המקורות ואת דברי הפוסקים בסוגייה, ואסר להיכנס לכנסייה.

אבני דרך ו, קטו, אסר להיכנס לכנסייה, והביא דברי אחרונים רבים שאסרו.

פוסקים שהתירו במפורש להיכנס לכנסייה:

שו"ת ישיב משה ח"א סימן רלה

שו"ת ישיב משה, מאת ר' משה שתרוג (נהגה: סיטרוק. נפטר 1927. היה רב תוניסאי שכיהן כאב בית הדין של תוניס ורבה הראשי של יהדות תוניסיה בין השנים 1921–1927). פסק להתיר למעט אנשים שמוכרחים להיכנס משום איבה.

"וששאלת בענין היריד שהזמינו היהודים לבית הכניס'יאה שלהם ששם ע"ז ואם לא ילכו יש כאן איבה ושנאה ויש מי שמתיר אפי' בגילוי ראש להוראת שעה ונכנסו רוב הקהל

תשובה: ודאי לא נכון עשה דאל תקרב אל פתח ביתה כתיב וצריך להרחי' ד' אמות כמ"ש בש"ע יו"ד סי' ק"ן אלא דלכל הפחות לא נתיר אלא מעט המוכרחים והנודעים להם משום איבה וגם יגלו ראשם קודם שיכנסו לבית הכניסי'אה כדי שלא יראו כמשתחווי' להם כדאית' בהגה שם[14] וההי"ב."

הרב נחום אליעזר רבינוביץ' התיר במקום צורך גדול

בשו"ת במראה הבזק חלק ח סימן לה עמ' 95, הזכירו את דעתו של הרב רבינוביץ'. לדעתו הנוצרים היום כבר לא באמת מאמינים ביותר מא-ל אחד, ולכן הם לא מוגדרים כעובדי עבודה זרה, ולא חל על בית תפלתם דין בית עבודה זרה. לכן הוא הורה שלמעשה אסור להיכנס מצד הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו, אך אין לאסור במקום צורך גדול. לדעה זו, מי שמתפרנס מעסקי תיירות רשאי לקחת תיירים לבקר גם בכנסיות פעילות. בסיורים המיועדים ליהודים יש להשתדל להימנע מלבקר בכנסיות פעילות.[15]

"יש פוסקים שסבורים שהנוצרים היום אינם עובדי עבודה זרה, ולכנסייה אין דין של בית עבודה זרה, ולכן הנכנס לכנסייה אינו עובר על האיסור החמור של כניסה לבית עבודה זרה. גם לדעה זו אין להיכנס לכנסייה משום "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו, שמא יחשדוך בעבירה"[16], אך אפשר להקל במקום שיש צורך גדול או למי שפרנסתו תלויה בכך[17]. לדעה זו, מי שמתפרנס מעסקי תיירות (ובאופן כללי יש לעודד עיסוק זה מפני שמדריכי התיירים יכולים להשפיע רבות במלחמת התעמולה שמתנהלת כיום כנגד ישראל ברחבי העולם, והניצחון במלחמה זו גם הוא גובל בשאלות של פקוח נפש) רשאי לקחת תיירים לבקר גם בכנסיות פעילות. בסיורים המיועדים ליהודים יש להשתדל להימנע מלבקר בכנסיות פעילות. אם אי אפשר להימנע מכך, אזי אם אפשר יציע למי שמעוניין להישאר בחוץ, תוך מתן הסבר מדוע."

בי"ד דלונדון

הבי"ד דלונדון התיר לרב הראשי של בריטניה ליכנס לבית תפלתם בזמן טקס הנישואין של הנסיך ווילייאם (הרב זקס היה אז הרב הראשי של בריטניה), וגם בעבר הבי"ד התירו לקודמיו להכנס.

מצאתי את דעת הבי"ד דלונדון, בתוך דבריו של הרב דוד בדיל בשו"ת אריאל ח"ב עמ' מג (שמסקנתו לאסור, דבריו הובאו בסיכום בדעת האוסרים). לצערי לא מצאתי את המקור של ההיתר של הבי"ד דלונדון.

"הנה בעקבות העובדא של הרב הראשי דבריטניה שקיבל "היתר" מהבי"ד דלונדון ליכנס לבית תפלתם בזמן טקס הנישואין של הנסיך ווילייאם בתקופת אייר תשע"א, (WESTMINSTER ABBEY)[18]. וגם בעבר התירו לקודמיו (הרה"ר הערץ, ברוידי, ויעקובוביץ) להכנס…[19]"

הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ' (נפטר 1992)

במאמר שפרסם מלך שפירא ב'מילין חביבין' (גיליון ד) עמ' מג-נ[20], מובאת תשובתו של הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ. הרב ברקוביץ' כותב שיסודי האיסור השייכים לכנסיה לבית אלילים הם מדרבנן, ודן מ4 צדדים לגבי כניסה לבית אלילים: (1) טומאה שגזרו חכמים כדי להרחיק את היהודי מע"ז, (2) משום חומרה דעכו"ם אסור להנות מצל בית אלילים (ראה בדעת 'אור לגויים' שהבאתי בדעת האוסרים שהביא נימוק זה), (3) הנאת המראה שמקבלים כאשר מסתכלים במיני אומנות שבבית האליל, (4) ולא תחונם (ראה בדעת הרב יאיר רוזנצוויג שהבאתי בכותרת 'דעות נוספות' שדן גם בנימוק זה). הוא דוחה את נימוקים 3,4 שאינם סיבה לאסור להיכנס לבית ע"ז. הוא כותב שלרוב הראשונים הנצרות אינה ע"ז, ומסיק שלכן האיסורים משום חומרה דע"ז אינם קיימים בענין הכניסה למקומות הקדושים של הנצרות. ומוסיף שאם לחוש מהשפעה של הפאר של הכנסיות – עמ"י התגבר על יצה"ר של ע"ז לפני הרבה דורות, בניגוד ליהודים מימי הבינים שהיו תחת לחץ מתמיד מצד הכנסיה להתנצר. לכן מסקנתו להתיר כניסה לכנסייה מתוך התעניינות הסטורית, אומנותית או מדעית. אני אצטט את תורף דבריו.

הקושי בדבריו, הוא לא דן מצד מה שרוה"פ דנו – המשנה בע"ז יא,ב והראשונים שם. ועוד קושיה גדולה, מה שכתב שלרוב הראשונים הנצרות אינה ע"ז (ועכ"פ עבורנו לגבי דין כניסה לכנסיה כפי שכתבו רבים) – לכאורה אינו מוסכם בפוסקים.

"ועכשיו נדון בשאלתך בענין ההדרכה למקומות הקדושים של הנצרות בא"י. האם בכלל מותר להכנס לאותם המקומות? האם יש חשש שהיהודים יושפעו מהפאר והפיסול של הכנסיות במובן הדתי של הנטיה לצד נצרות? האם יש לשים לב בהחלטת הפסק שלמקומות האלה יש אופי הסטורי בתולדות א"י, והמבקרים באים לשם מתוך "סקרנות מדעית" בלבד? ראשית כל, ע"פ רוב הראשונים הנצרות אינה בכלל ע"ז… ואם כן האיסורים משום חומרא דע"ז שאותם ביררנו לעיל אינם קיימים בענין הכניסה למקומות הקדושים של הנצרות.

ואם לחוש להשפעה מהפאר וכו' של הכנסיות, אין ספק שעם ישראל כבר התגבר על יצר הרע של ע"ז לפני הרבה דורות. בפרט לגבי הנצרות שממנה סבלנו במשך מאות בשנים, ברור שרובא דרובא של העם אינו מרגיש אפילו שמץ של נטייה בכיוונה. המצב היה שונה לגמרי בימי הבינים. יהודים היו תחת לחץ מתמיד מצד הכנסיה להתנצר. ע"י ההתנצרות היה קל להם להימלט מהרדיפות וההרג. במצב כזה אפשר להבין שיהודים שבאותם הימים בקרו בכנסיות היו – ואפילו בלא יודעין – פתוחים לפיתוי תמידי, וכן היה חשש שיושפעו מכל הפאר והעושר של הכנסיה. שונה המצב היום ביסודו… ולבסוף האינטרס באופי היהסטורי של המקומות בשביל תולדות א"י מזכיר המשנה בפ' כל הצלמים (משנה ד) שר"ג נשאל איך הוא רחץ במרחץ של אפרודיטי… תשובתו של רבן גמליאל היתה: "אני לא באתי בגבולה, היא באתה בגבולי." ושנית: אין אומרים נעשה מרחץ לאפרודיטי לנוי, אלא אומר נעשה אפרודיטי נוי למרחץ." על אחת כמה וכמה שאין לנו להמנע ממחקר בתולדות א"י משום שהנוצרים באו בגבולנו.

מכל הטעמים הנ"ל נדמה לי שאין שום חשש איסור לבקר במקומות הקדושים של הנוצרים מתוך התענינות היסטורית, או אומנותית או מדעית, ומכ"ש בא"י."

הרב אליהו בירנבוים[21]

במאמר שנמצא באתר האינטרנט של 'מקור ראשון', הרב בירנבוים מציג ומסביר את הצורך הגדול שקיים לעיתים להיכנס לכנסייה. הוא כותב ש'הפוסקים אסרו על כניסה לכנסיות במצבים רגילים', ובהם רמב"ם בפירוש המשנה, צי"א, אג"מ, יבי"א. ומוסיף שעם זאת, ישנם פוסקים שהעלו שיקולים הלכתיים שונים כדי להתיר את הכניסה באירועים מיוחדים ומתוך צורך גדול, והוא מביא כמה שיקולים והיתרים שהובאו.

הוא לא מכריע במפורש להתיר בצורך גדול, אך משמע שהוא מקבל את דברי הפוסקים שהוא מביא שהתירו בצורך גדול.

"לאחרונה ביקרתי בקהילה חשובה באירופה אשר חיפשה מועמד לרבנות. כאשר שאלתי מה הפרופיל של הרב המבוקש, עלתה מיד בקשה ייחודית מראשי הקהילה: "אנו מעוניינים ברב אורתודוקסי אשר יהיה מוכן להיכנס לכנסייה, לכל הפחות פעם בארבע שנים". אחרי דיון קצר הבנתי את משמעות הבקשה. הקהילה מקבלת תקציב גדול מהעירייה המקומית הן לשכרו של הרב והן לבית הספר היהודי. פעם בארבע שנים נבחר ראש עיר חדש וטקס ההכתרה מתקיים בכנסייה. אם הרב לא יגיע לאירוע ייפגעו היחסים בין הקהילה והעירייה, ולא יתקבל התקציב הדרוש לקיום החיים היהודיים. מצב דומה קיים באנגליה, שם הרב הראשי נדרש להשתתף בטקסים שונים של בית המלוכה המתקיימים בכנסייה. גם נציגים ושגרירים מישראל במקומות שונים בעולם מתבקשים לא פעם להשתתף בטקסים ממלכתיים בכנסיות כדי לשמור על יחסים תקינים בין המדינות. אך לא רק לרבנים ואישי ציבור שאלת הכניסה לכנסיות רלוונטית. ישראלים רבים המבקרים בערים שונות בחוץ לארץ מבקשים להתרשם מהאמנות ומהסגנון האדריכלי של הכנסיות. לעיתים יהודים אף מוזמנים להשתתף בחתונה או לוויה של ידידים לא יהודים בכנסייה. זהו חלק מאופיו של אורח החיים של יהדות התפוצות, אשר איננה חיה בתוך גטו אלא בעולם גלובלי, שבו יחסי עבודה ושכנות עם נוצרים מעוררים אתגרים הלכתיים שונים. [….]

עם זאת, ישנם פוסקים שהעלו שיקולים הלכתיים שונים כדי להתיר את הכניסה באירועים מיוחדים ומתוך צורך גדול. המחבר בשולחן ערוך מציין גדר מיוחד של "קרוב למלכות": "מי שהוא קרוב למלכות וצריך ללבוש במלבושיהם ולדמות להם מותר בכל" (יורה דעה קעח, ב). חשוב לציין שפעמים רבות הקִרבה למלכות היא פעולה מתמשכת. כלומר, כדי לשמור על קשר טוב עם המלכות יש צורך לעשות דברים שונים אשר בונים ומחזקים את הקשר של היהודים והמלכות לאורך זמן ואין מדובר במעשה חד פעמי. ב"בית יוסף" הסביר המחבר דין זה: "ואם תאמר כיון מדאורייתא אסירי… היאך הוה כח ביד חכמים להתיר איסור תורה לקרובי המלכות? ויש לומר דמשום הצלת ישראל יש כח בידם להתיר. דכשיש ישראלים קרובים למלכות עומדים בפרץ לבטל הגזירות"[22]. אם כן, ייתכן שעל פי שיקול זה (הצלת כלל ישראל) ניתן להתיר את הכניסה לכנסיות לבעלי תפקידים.

נימוק אחר מצאנו אצל הרב אייזיק הלוי הרצוג, שכתב (בנוגע לבניית כנסיות נוצריות בארץ ישראל) שבמקום צורך גדול לרבים, אפשר לקבל את דעת היחיד של המאירי שהנצרות והכנסיות הן לא בגדר עבודה זרה (תחוקה לישראל על פי התורה, ח"א, עמוד 14).[23]

פוסקים אחרים התירו להיכנס לכנסיות במצבים מיוחדים. ידועה דעתו של הרא"ש אשר התיר לאדם יהודי להיכנס לכנסייה כדי להציל את נפשו: "ששאלת, על אשר ברח ונכנס ליסגר בבית ע"ז המוקפת חומה ודלתים ובריח, כדי לינצל, נראה לי שאין איסור ועון בדבר. ועוד יותר מזה אני אומר, כי בארצנו נהגו הכותים, אף מי שהיה חייב מיתה ונכס אל בית ע"ז, לא יקחוהו משם; ואם יהודי ברח שם לינצל, אין איסור בדבר" (שו"ת הרא"ש יט, יז).

הרב חיים דוד הלוי התיר להיכנס לכנסייה שאינה משמשת יותר לתפילה אלא למקום תיירותי בלבד: "כנסיה שכיום אינה משמשת מקום פולחן כלל, אלא משמשת מקום ביקור לתיירים ומטיילים וכו', והמטרה להתרשם ממבנה הכנסיה כדרך שנכנסים למוזיאון, נראה שאין איסור ליכנס ולבקר בה… מכל זה נראה בבירור שכל שאינה משמשת יותר כבית תפלתם כלל, אין הכניסה אסורה" (שו"ת עשה לך רב ד, נג).

הלכה למעשה, מצאנו מקרים רבים שבהם רבנים ואנשי ציבור נכנסו לכנסיות לצורך מסוים. הרב יוסף משאש מעיד על עצמו שכאשר היה רב בתלמסאן שבאלג'יריה הוא נכנס לכנסייה כדי ללמוד על אופייה של הנצרות: "עמדתי על עניין הנוצרים בעבודתם והפצרתי ביהודי אחד מכיר כומר אחד להציגני לפניו ולשאול את פיו על רזא דנא והן היה נתועדנו שלושתנו בבית תפילתם" (שו"ת מים חיים חלק ב, יו"ד, ס" ק"ח).

הרב ישראל משה חזן (1808־1863), בשאלות ותשובות "כרך של רומי", מספר באחת מתשובותיו שהיו יהודים "שהיו הולכים בכנסיית הנוצרים מאחורי הפרגוד בימי חגם להתלמד מהם אותו הקול (ניגון) המוכנע המשבר את הלב". רבי יהודה ממודנה כתב על עצמו: "בימים האלה אנוכי הולך פעמים רבות אל חברת מלומדים אל דרשותיהם…" (כתבי רבי יהודה מודנה, עמ' 48; על פי המקום והזמן באיטליה, יש המסבירים שהמלומדים היו נוצרים ומקום הדרשה היה בכנסייה). כמו כן, הרב שאר ישוב הכהן השתתף לפני מספר שנים בטקס ההלוויה של האפיפיור ג'ון פול השני בוותיקן."[24] [25]

פוסקים שלא דנו ישירות בשאלה, אך העידו על עצמם/אחרים שנכנסו לכנסייה

שו"ת מים קדושים (חלק יו"ד משו"ת מים חיים), הרב יוסף משאש סימן קח אות ב

הרב יוסף משאש דן אם מותר להפוך כנסייה לבי"כ, ומתייחס למעמד הנוצרים. מה שרלוונטי לנידו"ד – הוא מספר על עצמו שהפציר ביהודי אחד מכיר כומר אחד גדול ואדוק מאוד בדתו, 'להציגני לפניו לשאול את פיו על רזא דנא, וכן היה, נתועדנו שלושתנו בבית תפלתם וראיתי להם כמה פסלים של תמונת משיחם ומרים אמו עם כמה שתי וערב של זהב וכסף ונחושת'. ואומנם הוא לא דן במפורש בדין כניסה לכנסייה, אך מדבריו למדנו שלדעתו מותר להיכנס לכנסייה.

הוא מפרט שהנוצרים מאמינים לאל אחד, ועוד הביא דברים שכתב הרב סעדיה עמור רבה של אלג'יר להגאון חיד"א שהיה בזמנו שמפי הנוצרים ומפי כתבם נתברר הדבר ברור גמור כי כולם עובדים לאל אחד, ואליו מתפללים תמיד. יש לציין שהוא לא מתייחס לכתות שונות בנצרות, וייתכן שלא כל הכתות בנצרות יסכימו עם מה שהוא כתב בשמם.

אמנם ראה בהערה כאן[26].

"ב. ביהכנ"ס במקום שהיה כנסיה.

עוד שאל כבודו הרם על מקום שהיה משמש לבית תפלה לנוצרים, וזה כמה פינוהו מכל כלי תשמישו על מנת שלא להחזירם עוד והוא עתה סגור ומסוגר, והממשלה הצרפתית נתנה אותו לישראל להקים בו ביהכנ"ס, ונתנה להם רשות לנתוץ וכו' ולבנות וכו', ועלה כבודו ונסתפק, אם מותר לעשות כן, והביא דברי השלחן ערוך ביו"ד סי' קמה ס"ג שאם הכניס ע"ז לתוך הבית והוציאה הותר הבית וכו' וכו'. ועוד הוסיף, שכל מה שאסרו הוא בעושים פסל ומשתחוים לו ומתפללים כנגדו, ושמים בו בטחונם וכו' וכו', אמנם הגויים שבזמננו, לא נמצא לפניהם לא פסל ולא אליל, וסוף דבר הרי הוציאו הכל, ובעי מר מנאי לחוות דעתי.

תשובה: זה למעלה משלושים שנה כשהייתי משרת בקודש בתלמסאן, נשאלתי מעוב"י אלג'יר על נדון כזה ממש, והבאתי מ"ש מרן ביו"ד סי' קמ"ה ס"ג הנז', ועוד מ"ש המג"א בא"ח סי' קנ"ד סקי"ז, ועוד ועוד, וסוף דבר העליתי כמ"ש כבודו, שמאחר שהוציאו כל כלי תשמישם מן המקום, הותר המקום בהנאה אף לעשות אותו ביהכנ"ס.

ועוד עמדתי על עניין הנוצרים בעבודתם והפצרתי ביהודי אחד מכיר כומר אחד גדול ואדוק מאוד בדתו, להציגני לפניו לשאול את פיו על רזא דנא, וכן היה, נתועדנו שלושתנו בבית תפלתם וראיתי להם כמה פסלים של תמונת משיחם ומרים אמו עם כמה שתי וערב של זהב וכסף ונחושת, ושאלתי אותו בפה צח, למי אתם עובדים ולמי אתם מתפללים במקום הזה ובכל מקום ומקום, ותמה תמהון גדול מהשאלה ואמר, מה זו שאלה? אנחנו כולנו בכל מקום עובדים ומתפללים רק לאל אחד המיוחד בתכלית האחדות. אמרתי לו, ומדוע אתם משתחוים לתמונות אלו ומעמידים אותם בבתי-תפלתכם, והשיב הכל הוא רק לזכר אהבת משיחם דוקא, לא לעבדו ולא להתפלל אליו, רק לעמוד בתפלה עליהם לפני האלקים בשמים ממעל בהיותו קרוב שם לפני ה'.

עוד שאלתיו, ומדוע קורין לו בן אלהים? והשיב פירוש אלהים הוא מלאך כמו בני-האלהים האמור באיוב, שפירושו מלאכים, ולא כמו שאנו מעליבים אותם ואומרים עליהם שהם מאמינים בשתוף אב בן ורוח, ומפרשים אלהים על המקום ב"ה חלילה, רק הם מאמינים באל אחד מיוחד בתכלית האחדות, והוא בכוחו הגדול ונפלא ובנפלאותיו העצומים גזר אומר כי מרים אם משיחם תוליד בן בלי זרע זכר, והוא מה שאומרים, ברוח הקודש ילדה, וזה על משקל וברוח פיו כל צבאם.

עוד שאלתיו, על טעם השתי וערב מה הוא, והשיב כי השתי וערב הוא רק לזכר מיתת משיחם שהיהודים צלבוהו על עץ באותה תמונה, ב' ידיו משוכים מכאן ומכאן וגופו עומד ביניהם, וזה קבעו לזכרון למען לא ישכח מהם דבר זה, לחיות להם שנאה עולמית ואיבה נצחית על היהודים, ואף שנשתנה הזמן והופג טעם אותה איבה ונצתנן לגמרי עכ"ז נשאר מנהג אבותיהם בידיהם. כל הדברים הללו דיבר הכומר הנז' בדיוק נמרץ, ונפרדנו ממנו בשלום.

ועוד שלחתי לאלג'יר להתחקות גם הם על זה מפי איזה כומר או מלומד, והשיבו גם הם שכדברים האלה שמעו מפי כומר ומפי מלומד, ועוד שלחו אלי העתק נוסח מכתב ששלח הרה"ג כמוהר"ר סעדיה עמור זצ"ל רבה של אלג'יר להגאון חיד"א זצ"ל שהיה בזמנו, ע"ע הנוצרים, וזה נוסח הדברים אשר שלחו לי, האחרונים, וגם רבים מהראשונים שגו ברואה לחשוב על הנוצרים אף שמץ של ע"ז, כי מפיהם ומפי כתבם נתברר הדבר ברור גמור כי כולם עובדים לאל אחד, ואליו מתפללים תמיד, וכל תמונות משיחם ואמו עם תמונות שתי וערב, הכל רק לזכרונות בעלמא, לנקום נקמת דמו ותלייתו, ותול"מ עכ"ל.

וא"כ הדבר פשוט, שאין הכנסיה בכלל בית של ע"ז וההתר פשוט וברור מאחר שהוציאו משם כל התמונות והשתי וערב וכל כלי תשמישם, זהו הנראה לדעתי המעט להשיב מעלתו בזה, בעזרת אלקינו זה, קוינו לו ויושיענו מכל צרותנו, אמן. החו"פ, יום ד' בשבת כ"ט באדר א'.

אחיך הצעיר ע"ה יוסף משאש ס"ט"

שו"ת כרך של רומי, סימן א, דף ד עמוד א

בשו"ת כרך של רומי[27], האריך לבאר שם שאין לאסור מוסיקה מסוימת למרות שהיא מיוחדת לבית תפלתם. והוסיף עדות על ר' אברהם הכהן אריאש, שהיה הולך עם כמה חכמים לכנסייה בימי חגם לשמוע מהם את המנגינות, כדי להתלמד מהם אותו הקול המוכנע המשבר הלב. ה'כרך של רומי' לא דן מצד כניסה לכנסייה, אך מכל מקום מדבריו למדנו שהחכמים הנ"ל נהגו להיכנס לכנסיה בשביל הצורך הנ"ל (דבריו הובאו גם בשו"ת יביע אומר חלק ב יורה דעה סימן יא אות ז[28]).

"ומעיד אני עלי שמים וארץ שבהיותי בעיר גדולה של חכמים ושל סופרים המי"רנא יע"א ראיתי מגדולי החכמים המפורסמים. שהיו משוררים גדולים על משקל המוסי'קא ובראשם הר' המופלא אברהם הכהן אריאש זלה"ה. ולמשקל המוסי'קא של ימים נוראים הצריכה הכנעה גדולה נקראה אצלם חיזון. היו הולכים בכנסיית הנוצרים מאחורי הפרגוד בימי חגם להתלמד מהם אותו הקול המוכנע המשבר הלב. והיו מסדרים מאותם הקולות קדישים וקדושות דבר פלא."

ושב ורפא חלק ג

הרב רפאל אייפרס (נולד ב-1954. הוא רב ודיין, מכהן כרבה הראשי של דיסלדורף שבגרמניה. הוא צאצא לרב יעקב עמדין – היעב"ץ), נשאל באמסטרדם בשנת תשס"ב אם מותר לבקר בכנסיה פרוטסטנטית בשבת לרגל שמחת הנישואין של נסיך הולנד יורש העצר (בשאלה מצוין גם שמכיוון שהנסיכה היא מגזע קתולי כל הטקס היה ג"כ בנוכחות איזה כומר קתולי), ואם זה לא מכחיש הרוח של שבת.

הוא משיב שמותר מטעם כבוד המלכות, ובתנאי שלא יכנסו לשם רבנים. לא ברור לי האם תשובתו מתייחסת דווקא מצד שמדובר בשבת קודש (ולהיכנס לכנסייה פשיטא לו שמותר עכ"פ בכהאי גוונא), או שתשובתו מתייחסת גם מצד זה שמדובר בכנסייה. כמו כן, לא ברור מה הוא היה פוסק אם היה מדובר בכנסייה קתולית.

"סימן נז – אם מותר לבקר בכנסיה בשבת קודש לרגל שמחת הנישואין של הנסיך ווילעם אלכסנדר י"ה יורש העצר במלוכה ואשתו מקסימה

שאלה: הנישואין של המלך והמלכה העתידים היו מתוכננים בש"ק בחורף תשס"ב. ונשאלתי מידידי כנפשי הר"ר הענרי מרקענס נ"י נציג איחוד הקהלות של האשכנזים וידידי רודי קארטיסוס נציג איחוד הקהלות של הפורטוגזים דכאן, אם מותר להם להכנס בכנסיה הפראטעסטאנטית וועסטערקערק ע"י הדאם בש"ק פ' יתרו (וכיון שהנסיכה מקסימה היא מגזע קטולי כל הטקס היה ג"כ בנוכחות איזה כומר קטולי) ואם זה לא מכחיש הרוח של שבת.

תשובה: דברתי עע"ז עם מו"ר הרה"ג מוה"ר ר' חנוך עהרענטרוי שליט"א דיין דקק"א בלונדון עיר הבירה (המכונה יונייטעד סינאגאג) וא"ל שד"ז מותר מטעם כבוד המלכות, ובתנאי שלא יכנסו לשם רבנים.

הק' רפאל אייפרס"

עדות מהרב קוק על הרב יעקב מאיר, מתוך אגרות הראיה

(הבאתי לקמן בכותרת 'דעות נוספות' את דברי הרב קוק זצ"ל במלואם)

"אני מעולם לא הייתי ת"ל בשום כניסה [=כנסייה] של אמונה זרה ח"ו, ומובן שלא היו דברים מעולם, ואיני יודע מכל הבדותא הזאת דבר. לצערי הרב רי"מ [=הרב יעקב מאיר, הראשון לציון] נוהג הוא בזה היתר, אבל לא אאמין שכ"כ ירשה לעצמו לאמר שם איזה דבר שבקדושה."

הרב יוסף סיטרוק והרב יחזקאל לוקשטיין

הרב יוסף סיטרוק (שאחר כך היה הרב הראשי של יהדות צרפת, נפטר תשע"ו), נכנס לכנסיה בהלוויה ונשא שם הספד, בשנת 1986.[29]

הרב יחזקאל לוקשטיין מארה"ב היה בכנסיה ביום ההכתרה של הנשיא אובמה (וספג על כך ביקורות רבות).[30]

הערה

הרב רמי ברכיהו הביא בשם כמה אחרונים שמותר במקרים מסוימים להיכנס לכנסייה, אומנם לענ"ד אין כאן הוכחה, ראה הערה.[31] גם הרב עובדיה יוסף הביא בשם ספר עיקרי הד"ט שמותר במקרים מסוימים להיכנס לכנסייה, אמנם לענ"ד אין כאן הוכחה ברורה, ראה הערה.[32] [33]

לא הכריעו

מנחת יצחק, חלק ליקוטי תשובות סימן עא

הביא כמה סיבות להחמיר בפשטות, אך במסקנתו לא הכריע, אלא סיים שהואיל והשואל קרוב למלכות, ויש חשש איבה ופגיעה בכבוד המלכות, על כן יתייעץ בזה עם רב אחר.

"וע"ד שאלתו הנונע למעשה, אם מותר ליכנס לבית עבודה זרה לקבל שם פני המלכה יר"ה שתגיע לבקר שם.

הנה צדקו דברי כת"ה שהנושא שלפנינו הוא רציני וחמור מכמה צדדים, וע"כ גם אנכי אין רצוני לחוות דעתי בזה, כי הפוסקים החמירו מאד בענין כניסה לבית עבודה זרה, עיין בש"ע יו"ד (סימן קמ"ט סעי' א') וביותר בדברי הרמב"ם בפירוש המשנה (ע"ז פ"א ד"ה עיר) שהובא בש"ך שם (סק"א), ואף במקום פיקוח נפש – להרשב"א (עיין שם סק"ב).

ואף בזמן הזה ולכבוד השררה, החמירו, כמו שהביא בזה בשו"ת חיים ביד (סי' כ"ו) הובא בדרכי תשובה (יו"ד סי' ק"נ ס"ק ב'). – וחוץ לזה לדעתי א"א להמלט מליתן כבוד לע"ז בהסרת הכובע או בקימה לפניהם וכדומה, כמבואר בש"ע יו"ד (די' ק"נ סעי' ג').

ואף עכו"ם בזה"ז משתפים ש"ש וד"א כמבואר בש"ע או"ח (סי' קנ"ו) וביו"ד (סי' קנ"א בש"ך סק"ז), ורק י"ל דעכו"ם אינם מוזהרין על השיתוף, אבל לישראל הוי ע"ז, וגם לעכו"ם בעצמם מאמיני השילוש, הוי ע"ז, עי' במחהש"ק (באו"ח שם), ובפת"ש (יו"ד סי' קמ"ז סק"ב) בשם כמה גדולי האחרונים.

סוף דבר קשה לי להורות היתר, ובאשר כי המלכה בעצמה תרום הודה תהי' שמה, וכבודו קרוב למלכות, ויש חשש איבה ופגיעה בכבוד המלכות, על כן לדעתי יתייעץ בזה עם הרב וכו' נ"י מה דעתו בזה."

ר' אשר ווייס[34]

רב אחד בארצות הברית השתתף בתפילה בכנסיה של נוצרים לכבודו ובהשתתפותו של הנשיא. ר' אשר ווייס נשאל אם טוב עשה רב זה או שמא מעשיו ראויים לגינוי. ר' אשר ווייס כותב שהאיסור להיכנס לבית ע"ז הוא איסור דרבנן. לשיטת רוב הראשונים יש מקום להקל כשאין חשד ומראית עין, אך לשיטת הרמב"ם קשה להקל בזה גם אם אין חשד. ולכן יש מקום להקל בנידו"ד שאין חשד, ועוד הוסיף שהרי יש מן הראשונים שהקילו במקום הפסד או צרכי רבים (כך הוא הבין ברא"ש). עוד יש מקום להקל בנידו"ד מכיוון שלדעתו אפשר להתיר איסור דרבנן במקום שיש איבה גמורה. סוף דבר, הוא כותב שאם הוא היה נשאל בטרם מעשה – היה משתמט מלהורות כדרך שעשה מרן בעל המנחת יצחק או שמא היה אומר שוא"ת עדיף. אך בדיעבד גם קבה לא תקבנו גם ברך לא תברכנו.

"במה ששאל לדעתי בפולמוס שהתעורר בארצות הברית כאשר רב אחד השתתף בתפילה בכנסיה של נוצרים לכבודו ובהשתתפותו של הנשיא. רבים טענו שעבר בזה על איסור חמור, והוא הצטדק ואמר דמשום איבה יש להתיר ולא עשה כן אלא לשם שמים. ועוד טען לזכותו, דהלא התירו לבית רבי לספר קומי משום שהיו מקורבים למלכות, וה"ה בני"ד. ושאל לדעתי אם טוב עשה רב זה או שמא מעשיו ראויים לגינוי.

ראשית אומר שרב זה שגה בכך שלא שאל לדעת תורה טרם עשה מעשה, ורק בדיעבד לאחר שהותקף וחביריו מחו בו גיבב דברים שאין בהם טעם וריח להצדיק את מעשיו שנעשו לכתחלה ללא כל היתר של פוסק מובהק…

אסור ליכנס לבית עבו"ז… אך צ"ע בשורש איסור זה האם מה"ת הוא או מדרבנן ומה ענינו. האם זה משום שהוא נהנה מעבו"ז ואסור ליהנות ממנה, או שמא אין האיסור משום הנאתו אלא שבכך הוא מייקר יראתם ונותן כבוד לעבודה זרה, או שמא משום חשד הוא שיחשדוהו שהוא עובד עבו"ז…

ובעבו"ז י"א ע"ב במה שאמרו דאסור לילך לעיר שיש בה עבו"ז ביום אידם כתב רש"י דהאיסור משום חשד שנראה כעובדה, וכתב הריטב"א שטעם נכון הוא ומראית עין דעבו"ז הוי כאבוזרייהו דעבו"ז "ולפי"ז אסור ליכנס לבית עבו"ז במקום שאין הגויים רגילין ליכנס לשם אלא לצורך עבו"ז בלבד. אבל אם יש שם חצר לדון או לעבור שם דרך קפנדריא מותר. ואפילו בשביל הפסד ממון בלבד דהו"ל כהא דתנן שאם אין הדרך מיוחדת לאותו מקום מותר". הרי לן מדבריו דאין בין עיר שיש בה עבו"ז ביום אידם לבית עבו"ז ממש וכל האיסור משום חשדא ובמקום דליכא חשדא כגון שדרך ליכנס שם לענין אחר מותר. ומ"מ מבואר גם מדבריו דאין איסור דאורייתא בעצם ליכנס לבית עבו"ז וכשיש לו צורך מסויים כגון להציל ממונו יש להקל בענין שאין בו חשדא. ותמוה לכאורה מש"כ בשו"ת שבילי דוד סימן קנ"ד דיש בזה איסור דאורייתא, ולא הביא כל מקור לדבריו. אך במקום שיש חשדא משמע מדברי הריטב"א דהוי כאבוזרייהו דעבו"ז ואסור אפילו במקום סכנה וז"ל "וטעם נכון הוא דהא בגמ' אמרינן דחיישינן לחשדא ואפילו במקום סכנה כגון דצחי מיא דאי לא שתי מאית (עבו"ז י"ב ע"א) והוא בכלל אבוזרייהו דעבו"ז שיהרג ואל יעבור"…

דברי הרא"ש הם בשו"ת (כלל י"ט סימן י"ז)… ונראה מדבריו דמותר לברוח לבית עבו"ז אף שלא במקום סכנת נפשות… ומבואר מזה דבנידון דידיה מי שברח לשם לא היה בסכנת נפשות ממש אלא בסכנת ממון או הכאה וכדו', ואעפ"כ כתב הרא"ש דכיון שאין כאן שום נדנוד עבודה אין בזה איסור כלל…

העולה מכל הנ"ל, דנחלקו הראשונים אם מותר להיכנס לבית עבו"ז במקום הצורך. לדעת הריטב"א אף במקום סכ"נ אסור. לדעת הרשב"א ספק אם מותר לצורך רבים ואפשר דגם במקום סכנה אסור. לדעת הר"ן פשוט דמותר במקום סכנה, ולדעת הרא"ש אף שלא במקום סכנה מותר כגון לברוח לשם, כנ"ל. ובשולחן ערוך יו"ד סימן קנ"ז ס"ג איתא "מי שנתחייב מיתה מותר לברוח לבית עכו"ם ולהציל את עצמו". הרי שדעת השו"ע להקל בזה עכ"פ במקום פקו"נ.

ולפי כל הנ"ל לכאורה יש מקום להקל בני"ד שהרי כל עיקר שורש האיסור מבואר בדברי רש"י, הרשב"א, הריטב"א והטור, דהוי משום חשדא, וחזינן בטור שם בכמה גוני דכשאין חשדא יש להקל במקום הצורך, ובני"ד לכאורה פשוט שאין חשדא, דהלא הענין מפורסם מקצה העולם עד קצהו, ולטקס הוזמנו נציגי כל הדתות ומלבד הנוצרים לכתותיהם ואמונותיהם השתתפו גם נציגי המוסלמים, ההינדים וכו', ופשוט בעיני כל עמי הארץ שאין כאן שום שמץ של קבלת הדת הנוצרית ע"י נציגי הדתות האחרות אלא כל מעמד זה לכבוד הנשיא הוא וא"כ אין כאן שום חשש חשדא.

ועוד דהרי יש מן הראשונים שהקילו במקום הפסד או צרכי רבים וכיון דמדובר באיסור דרבנן יש לכאורה לסמוך על שיטה זו, ובפרט במקום שאין בו חשד ומראית עין.

והנה עוד יש לעיין אם יש מקום להקל באיסור זה במקום שיש חשש איבה. דבני"ד שהוזמנו נציגי דתות רבות יש לכאורה חשש שאם נציגי היהדות האורטודוקסית יסרבו להופיע, עלול הדבר לפגוע במעמד היהודים שומרי הדת ולהציג אותם בעיני המימשל כגורם שולי וקיצוני שאינו מקבל על עצמו את כבוד המלכות.

וידוע שלא הקילו משום איבה אלא באיסור דרבנן אבל באיסור דאורייתא לא מצינו קולא משום איבה כמבואר בדברי התוס' והראשונים בעבו"ז ו' ע"ב. אך כבר נתבאר לעיל באריכות דאיסור זה מדרבנן הוא, ולכאורה יש להקל בו משום איבה. ומשו"כ יש לדחות את מש"כ בשו"ת שבילי דוד שם דכיון דהוי איסור דאורייתא אין להקל בו משום איבה, ולהמבואר כיון דהוי דרבנן יש להקל בו משום איבה. ובמק"א הארכתי בגדר מראית עין אם הוי דאורייתא והוכחתי מדברי הרא"ש פ"ק דביצה סימן י"ד דהוי מדרבנן ואכמ"ל.

אך באמת יש מן הראשונים שנקטו דלא כל איסור דרבנן התירו משום איבה, עיין בריטב"א עבו"ז שם דלא התירו את השבותים אלא את האיסור לישא וליתן עם הגויים לפני אידיהם עי"ש. אמנם במנחת אשר לשביעית סימן כ"ב ביארתי עיקר דיש להקל בדרבנן משום איבה, עי"ש.

אמנם בשו"ת יביע אומר ח"ב יו"ד סימן י"א ראיתי שהביא מכמה אחרונים שאין להקל משום איבה, אף שהקילו לישא וליתן עמהם ביום אידם עי"ש. וכך הביא בשם שו"ת פרי השדה ח"ב סימן ד' לגבי אנשים שנכנסו לבית עבו"ז לכבוד אחד משרי המדינה וכתב שעברו באיסור גמור ואף משום איבה אין להקל כיון דהוי אבוזרייהו דעבו"ז עי"ש.

אך לענ"ד נראה דגדולים אלה לא ראו בשאלות שהוצגו בפניהם איבה גמורה. ואם אכן אין חשש גמור של איבה באמת יש להחמיר בזה עד מאד, דאף אם מעיקרא דדינא יש מקום להקל נהגו להחמיר עד מאד בכל קשר עם עבו"ז משום תוקף טומאת עבו"ז. ראה מש"כ בספר חסידים אות תל"ה… וגם מדברי הרמב"ם הנ"ל בפיה"מ משמע שהחמיר אף שלא במקום חשד…

ובתפוצות ישראל נהגו אף לא להסתכל על כנסיה של נכרים, והיו שנהגו כשהתקרבו לצד עבו"ז לעבור לצד השני של הרחוב משום "אל תקרב אל פתח ביתה". ונשאלתי פעמים רבות ע"י תיירים האם מותר ליכנס לכנסיות לראות את יופי האומנות שבהם, או אם מותר ללכת לקונצרטים הנערכים בתוך כנסיות כאשר המוסיקה אין לה שום קשר לכנסיה או לנצרות, אלא ששכרו את האולם של הכנסיה משום טיב האקוסטיקה שבו, ואסרתי ליכנס לכנסיה מכל הטעמים הנ"ל וכל כה"ג הוי איסור גמור. אך כשיש חשש גמור של איבה נראה דיש מקום להקל… ובני"ד אין אני בקי בדבר אם היה בזה חשש גמור של התגברות שנאת ישראל או לא, אך לכאורה היה הדבר מתפרסם פרסום גדול ובודאי גורם להכפשת שמה של היהדות האורטודוקסית ולפגיעה בצרכי היהודים שומרי תו"מ בארצות הברית. אך לכאורה רחוק לומר דיש בזה סכנה. ונראה דאף דרחוק לדון בזה דין פקו"נ, מ"מ הוי בכלל צרכי רבים וחשש איבה.

אמנם בני"ד יש בזה תמיהה נוספת, דאף אם מותר ליכנס לבית עבו"ז במקום איבה וצורך רבים, מ"מ אסור להתפלל בבית שיש בו עבו"ז וגלולים (עיין לעיל אות א') וק"ו שאסור להתפלל לה' אלקי ישראל בבית עבו"ז שלהם, וא"כ פשוט שאם יהודי הוזמן לשאת תפלה או לומר פרק תהלים בכנסיה ודאי שאסור לו לעשות כן, וז"פ… ועוד יש לדון בזה אם בתי התיפלה של הנוצרים עבודה זרה הם וידוע מש"כ להקל בזה בשו"ת מהר"י אסאד יו"ד סימן ק"ע, ובשו"ת מנחת אלעזר ח"א סימן נ"ג חלק עליו ודנתי בזה במק"א, אך לני"ד אין בזה צורך וכבר הארכתי יותר מדי, ואכמ"ל.

סוף דבר כתבתי לעיל את הנראה לדעתי הענייה והדלה, אם הייתי נשאל בטרם מעשה הייתי משתמט מלהורות כדרך שעשה מרן בעל המנחת יצחק או שמא הייתי אומר שוא"ת עדיף ובפרט שיש מן הראשונים שאסרו אף במקום פקו"נ. אך בדיעבד גם קבה לא תקבנו גם ברך לא תברכנו.

והקב"ה יצילנו משגיאות."

דעות נוספות

שו"ת דבר חברון ח"ג, הרב דב ליאור

הרב ליאור מתייחס לנידו"ד בכמה תשובות. ככלל, הוא עונה שאסור להיכנס לכנסייה או לחצר של כנסייה במטרה לגייס כספים (סימן ו), או במהלך טיול (סימן יד). הרב ליאור מביא את דברי הרמב"ם בפירוש המשנה, ומנמק שהבעיה היא כדי שלא יראה שמודה ומשלים עם תופעה זו, ואין לתת לגיטימציה לאותם עובדי אלילים. פרט לזה, אין מקורות/ נימוקים נוספים לאיסור כניסה למקום עבודה זרה (הרב ליאור מגדיר ע"פ הרמב"ם את הנצרות כע"ז, לא ציטטתי את זה כאן כי זה לא הנושא של הסיכום). מאידך, הרב ליאור התיר לשפץ מבנה כנסייה (סימן י. והוסיף שנראה שעדיף שיעשה זאת ע"י קבלן גוי) והסביר (בסימן יד) שאין זה דומה לפועל המשפץ בית של כנסיה (חוץ מהכיפה שמעמידים בה עבודה זרה) שעושה זאת מצד פרנסתו ואין בזה מתן חשיבות כמו ביקור תיירותי. כלומר, לדעת הרב ליאור האיסור אינו מוחלט אלא הוא מפאת החשיבות שהנכנס לכנסייה מעניק לה. ממילא אם הוא רק משפץ – מותר. [ולענ"ד עדיין צ"ע בדעתו, שהרי גם בשיפוץ יש חשיבות. אליה]. עניין נוסף, הרב ליאור כתב שאם הכנסייה כבר נחרבה מותר להיכנס לשם (סימן טו).

"סימן ו: שאלת האם מותר ליהודים להיכנס לכנסיות, לעיתים בזמן פולחן, במטרה לגייס כספים? תשובה: הנה הרמב"ם בפירוש המשנה (ע"ז פ"א מ"א ומ"ד) כותב מפורשות שאסור ליהודי להיכנס לבית תיפלתם, ולכן פשוט שזה אסור לפי הדרכת תורתנו הקדושה, וכל שכן להשתתף בכל מעשה פולחן שלהם. כמו כן, ודאי שאסור לקבל כל תרומה מנוצרים… יעויין יד רמ"ה (ב"ב פ"א אות קלב)

סימן י: קיבלתי את שאלתך, שאלת חכם, האם מותר להיענות להצעה שקיבלה החברה שלכם, לרכוש מכנסייה בירושלים עשרה דונם קרקע עבור סכום מסוים, ויש באפשרותכם לשלם את כל הסכום עבור הקרקע, או לחילופין כפי שהציעו בעלי הנכס, אתם תשפצו כנסייה שלהם בירושלים וזה ישמש כחלק משמעותי מהתשלום עבור רכישת הקרקע. השיפוץ המדובר הוא בעיקר תיקון הגג, וכן כמה חדרים במבנה הכנסייה שאולי בעתיד יושכרו לכם. אם הנ"ל מותר, האם לבצע את העבודה ע"י קבלן יהודי או אינו יהודי… ? תשובה: מבואר בגמרא ובשו"ע (יו"ד סימנים קמח-קמט) שאין להנות בשום אופן לעבודה זרה. מאידך, מובא בשו"ע (יו"ד סימן קמג סעיף ב) שמותר לישראל לבנות את הטרקלין או החצר שעומדת בתוכה הכיפה לעבודה זרה, וביחס לעצם הכיפה אם עבר ובנה שכרו מותר בדיעבד, ולדעת הרמ"א (שם) אפילו אם בנה את הע"ז בעצמה בדיעבד שכרו מותר. והט"ז (שם ס"ק ג) כתב שהרי"ף, הטור, והשו"ע לא כתבו היתר זה כדי להרחיק את האדם מכיעור עבירה זו. אולם בנידון שלפנינו, שמדובר בתיקון הגג או בשיפוץ מבנה שאין מעמידים עליו שום ע"ז, לדעת המחבר מותר לכתחילה. לכן נראה שיהיה מותר לכם לשפץ את מבנה הכנסייה, מה גם שזה ישמש כתשלום עבור הקרקע שהנכם יורשים ומוציאים מידם, ומהסברה נראה שישנה עדיפות שזה יעשה ע"י קבלן גוי…

סימן יד: האם מותר במהלך טיול להיכנס למנזרים וכנסיות, ואם לא, האם מותר להיכנס לשטחם של מנזרים או כנסיות ללא כניסה לתוך המבנים עצמם? תשובה: אסור להיכנס למקומות כאלו כדי שלא יראה שמודה ומשלים עם תופעה זו, ואין לתת לגיטימציה לאותם עובדי אלילים. לכן, יש להקפיד לא להיכנס לבית של עובדי עבודה זרה. לפי הרמב"ם (הלכות ע"ז פ"ט ה"ד) לנוצרים יש גדר של עובדי עבודה זרה, היות שהם מאמינים בהגשמת האלוקות… אין זה דומה לפועל המשפץ בית של כנסיה (חוץ מהכיפה שמעמידים בה עבודה זרה) שעושה זאת מצד פרנסתו ואין בזה מתן חשיבות כמו ביקור תיירותי.

לכן אין להיכנס לשום מקום הקשור אליהם (כחצרות כנסיות וכדומה) מפני שהרואים יחשבו שאותו אדם שייך לזה. אם כניסה לבניין מגורים עוברת דרך חצר של מנזר, מותר לעבור שם. בזה שבנו שם בית מגורים, מופקע מהמקום ייחודו לכנסייה, ואם אדם עובר בדרך זו יאמרו שנכנס לבית המגורים ולא לכנסייה, אך אם זו חצר שלא גרים שם אנשים, ברור שמי שנכנס לשם מחשיד את עצמו כשייך אליהם או שנותן להם לגיטימציה ולכן אסור.

סימן טו: אסור להיכנס לכנסייה. אך אם הכנסייה כבר נחרבה מותר להיכנס לשם אף אם יש שם שאריות של עבודה זרה, כמו פסיפס עם ציורים וכדומה, משום שהן התבטלו בחורבנם."

הרב רמי ברכיהו, מאמר בתחומין לט

הרב רמי ברכיהו דן במאמרו האם מותר לשוטרים לאבטח אירוע שמתקיים בכנסיית הקבר. הוא מציג את הסוגייה, ומסכם שככלל אין להתקרב למקום שיש בו עבודה זרה, ועל אחת כמה וכמה שאין כל היתר להיכנס לבית עבודה זרה. ואומנם רבים מן הפוסקים סוברים שבימינו הנוצרים אינם מוגדרים עובדי עבודה זרה, אך עם זאת, יש הסכמה רחבה בפוסקים שבית תפילתם נחשב כעבודה זרה, ולכן אסרו להיכנס לכנסייה לצורך טיול או לצורך טקסים וכד'. אומנם מותר להיכנס לכנסייה במקום חשש פיקוח נפש או במקום חשש איבה מוחשי.

"על פי מסורת הכנסייה הנוצרית-אורתודוקסית, בשבת שלפני חג הפסחא מתקיים טקס דתי נוצרי של הוצאת אש מתוך כנסיית הקבר בירושלים. לטקס זה מגיעים אלפי צליינים מכל רחבי העולם, והוא משודר בשידור ישיר במדינות רבות באירופה. משטרת ישראל מאבטחת את הטקס, ובעקבות זאת שאלו שוטרים אם מותר להם להיכנס לכנסיית הקבר לשם אבטחת הפולחן ואם מותר לחלל שבת עבור אבטחת אירוע נוצרי…

ומה לגבי כניסת השוטרים לתוך כנסייה נוצרית? בכמה מקומות בתלמוד מבואר שאסור להתקרב לעבודה זרה ואף לא להיכנס לרחוב שיש בו בית עבודה זרה (משנה ע"ז א,ד; בבלי שם יז,א), וקל וחומר שאין היתר להיכנס לתוך בית עבודה זרה. וכך כתב הרמב"ם (פירוש המשנה שם)… וכך פסק להלכה ולמעשה השולחן-ערוך (יו"ד קנ,א): "מצוה להתרחק מדרך עבודת כוכבים ד' אמות".

אלא שלאור המסקנה לעיל, שנוצרים אינם מוגדרים כעובדי עבודה זרה, כתב בשו"ת יהודה-יעלה (יו"ד סי' קע) שנראה שבזמן הזה מותר להיכנס לכנסייה נוצרית, הואיל והאליל שלהם אינו נחשב לעבודה זרה. ובשו"ת 'כרך של רומי' (סי' א) העיד על הרב מהר"א הכהן אריאש וסיעתו שהיו עומדים בכנסייה מאחורי הפרגוד כדי להתלמד משקל המוסיקה. משמע שסברו שכשם שהנוצרים בזמן הזה אינם בגדר עובדי עבודה זרה, כך בית תפילתם אינו בגדר עבודה זרה… עם זאת, רוב מניין ובניין של האחרונים סובר שאף אם אין מגדירים את הנוצרים כעובדי עבודה זרה, הרי שלפולחן הדתי הנערך בבית תפילתם יש גדר של עבודה זרה…

עם זאת, נראה שיש להתיר להיכנס לכנסייה נוצרית במקום חשש איבה. אמנם בשו"ת פרי-השדה (ח"ב סי' ד) כתב שאין היתר להיכנס לכנסייה כדי לכבד גוי שנפטר, "ואפילו במקום איבה אין להתיר דבר שהוא אביזרא דעבודה זרה", והסכימו עמו עוד כמה אחרונים (עיינו בשו"ת יביע-אומר ח"ז שם). אך נראה שיש מקום לחלק בין מקרים שונים לפי רמת החשש לאיבה, וכפי שכתב בשו"ת זרע-אמת (ח"ג או"ח סי' לב) שחילק בין חשש איבה מחמת תחושת זלזול וגנאי לחשש איבה מחמת אי-נעימות. בכך ביאר מדוע התירו חכמים במקום חשש איבה ליילד נכרית ולשאת ולתת עם עובדי עבודה זרה ביום חגם, שבמקרים אלה חשש האיבה מוחשי יותר, "הא לאו הכי לא אמרינן דהוי איבה". גם בשו"ת יביע-אומר (שם) כתב שהאיסור להיכנס לכנסייה במקום חשש איבה הוא משום "שמניעת הליכתנו לבית תפלתם לא הויא גנאי, וכל המבין הדבר לאשורו יראה שאין זה אלא למצוא חן בעיניהם". מדבריו נלמד, שכאשר הכניסה לבית תפילתם איננה כדי למצוא חן, אלא מתוך חשש לפגיעה שיש בה גנאי של ממש, או כשיש חשש לפגיעה בשלומם של הגויים ובביטחונם, יש מקום להתיר כניסה לכנסייה. ובנידון דידן, שמדובר באירוע דתי בעל רגישות רבה, הרי שאם משטרת ישראל לא תאבטח אירוע זה כראוי, הדבר ודאי יגרום לאיבה, ועלול אף להשליך על מעמדה של מדינת ישראל ועל מעמדם של היהודים בכל העולם. וסביר הוא שאם משטרת ישראל תסרב לאבטח כנסיות, ידרשו מדינות העולם לאבטח את הכנסיות באמצעות כוח משטרתי בינלאומי, ומדינות נוצריות בעולם אף עלולות לסרב לאבטח בתי כנסת, ואין לך איבה גדולה מזו. לכן נראה שבמקרה מעין זה, גם הרב עובדיה יוסף יתיר כניסת שוטרים לתוך הכנסייה לשם אבטחת האירוע.[35]

עוד ניתן לומר, כי ההיתר להיכנס לכנסיית הקבר כדי לשמור על הסדר ועל בטחון המתפללים אינו נובע מחשש איבה ומחשש לשלומם של המאמינים הנוצרים, אלא אף מחשש פיקוח נפש של תושבי העיר העתיקה והעיר ירושלים בכלל…[36] נראה אפוא שאבטחת המשטרה באירוע המתקיים בכנסיית הקבר אינה מחויבת רק מדין איבה, אלא גם מדיני פיקוח נפש."

הרב יוני רוזנצוויג – שו"ת ישרי לב חלק יו"ד סימן עו

הרב יוני רוזנצוייג דן באריכות בין השאר האם הנוצרים נחשבים עובדי ע"ז (פרק א שם), והאם מותר להיכנס לכנסייה (פרקים ד-ז שם). מסקנתו היא שאף שהנוצרים מצידם אינם עובדי ע"ז, אסור להיכנס לבתי תפילתם, מכיוון שהם נחשבים לבתי ע"ז עבורנו שהרי לדידן שיתוף הוא ע"ז. איסור הכניסה לבית עבודה זרה הוא משום חשד, ומשום אל תיפנו אל האלילים להסתכל באומנות שלהם שם (אומנם במקום שבא לשבח את ה' יש מקום להקל בזה), ומשום הכיעור שבדבר. במקום שאין חשד יש להקל בצירוף סניף נוסף להקל ע"פ שאלת חכם, כגון בכנסיה שאינה פעילה, וכן בכנסיה שמתקיים בה אירוע שצריך בו להורות ולהבין ובא להתלמד בלבד ולא להנאת עצמו.

"תבנא לדינא, להלן הדינים היוצאים מדברינו הלכה למעשה:

ייתכן שהנוצרים בעת הקדומה היו עובדי עבודה זרה, אך נראה שהיום אף התולים את הצלב בבתי תפילתם אינם מתפללים אל הצלב ורק מנהג אבותיהם בידיהם, וכן יש לומר בשאר פולחניהם. גם המחמירים יאמרו שיש לחלק בין קאתולים ופרוטסטנטים ושאר הכתות, כי לא כל הכתות משתפות עם האל דבר אחר. ולעניין השיתוף נחלקו הפוסקים ואנו העלינו שיותר נראה להקל בזה ולומר שבני נח לא הוזהרו על השיתוף. וגם אם ירצה אדם להחמיר אף בכך, מכל מקום אותן כתות – מורמונים ואחרים – שאינם מאמינים בשיתוף, אינם עובדי עבודה זרה לכל הדעות. ועדיין, אף שאין המשתפים עובדי עבודה זרה – בתי תפילתם הם בתי עבודה זרה מבחינת עצמם, כיוון שעבורנו השיתוף הוא בגדר איסור עבודה זרה…

לעניין הסתכלות באומנות שלהם, כתבתי לאסור משום 'אל תפנו אל האלילים', ורק במקום שבא לשבח את ה' יש מקום להקל בזה, ובתנאי שאין בזה משום חשד. ויש לשאול מורה הוראה בכל מקרה לגופו, שלא כל אדם יודע לדמות מקרה לחברו. ובכל זה יש מקום להקל יותר במסגדים ובכנסיות שאין משתפים בהם.

לעניין איסור כניסה משום חשד כתבתי שיש לאסור אף בזה, ואף במקום שאין חשד – יש בזה כיעור על פי כל הפוסקים שראיתי שדיברו בזה. מכל מקום כתבתי שבמקום שאין חשד יש להקל בצירוף סניף נוסף להקל, כגון בכנסיה שאינה פעילה, וכן בכנסיה שמתקיים בה אירוע שצריך בו להורות ולהבין, ובא להתלמד בלבד ולא להנאת עצמו, ומכל מקום גם באלו צריך שאלת חכם שלא לטעות בדין. וגם באלו ודאי יש להקל יותר במסגדים ובכנסיות שאינם משתפים בהם."

מרן הרב קוק זצ"ל, אגרות הראיה ד, מהדורת תשד"מ, א'קנח

הרב קוק זצ"ל כתב שהוא מעולם לא היה בכנסייה. הוא לא כותב במפורש שאסור, אך כך הוא כתב על עצמו (אגב, הוא כותב שלצערו הרב יעקב מאיר הראשון לציון נוהג בזה היתר).

"ב"ה. ז' שבט ג'. ידידי היקר הרב המאוה"ג אוצר חכמה תו"י מוהר"י בערמן שליט"א. שלו' וברכה.

נרעשתי מהידיעה של הרזסוט[37], שהואיל כת"ר באהנ"א להפתיעני בה, ואבקש מכת"ר ידי"נ שיעשה נא עמי את החסד הזה להודיע בשמי למערכת הנ"ל שאני מעולם לא הייתי ת"ל בשום כניסה [=כנסייה] של אמונה זרה ח"ו, ומובן שלא היו דברים מעולם, ואיני יודע מכל הבדותא הזאת דבר.

לצערי הרב רי"מ [=הרב יעקב מאיר, הראשון לציון] נוהג הוא בזה היתר, אבל לא אאמין שכ"כ ירשה לעצמו לאמר שם איזה דבר שבקדושה. אבל במה שנוגע לי מאד אודה לכת"ר אם ימלא את בקשתי, והנני לו למפרע באלפי תודות ע"ז.

ידי"ע דוש"ת באה"ר, הק' אברהם יצחק ה"ק"[38]

הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, מתוך 'גדול שימושה' עמ' קלה

"שאלה אותו מדריכת טיולים על טיול בכנסיות והזדעזע כולו, ואמר: "אם לא תוכלי להסביר להם את הנזק הנפשי הנגרם עקב טיולים כאלה, הביאי אותם אלי ואני אסביר להם"."

שו"ת בנין ציון סימן סג (לא דן ישירות בדין כניסה לכנסייה)

כמה וכמה מהמחמירים הזכירו את דברי שו"ת בנין ציון. הוא לא דן האם מותר להיכנס לכנסייה, אלא השאלה שהוא דן בה היא האם אפשר להפוך לבית מדרש – בית פרטי שקנו אותו כהני האומות שעובדים ע"ז בשיתוף והתפללו לאליל שלהם שם כמה שנים (אומנם לא הביא לשם שום תמונת ע"ז), וכעת מכרוהו. הוא כותב שמצד איסור הנאה, אף אם הם עובדי ע"ז והבית תשמישי ע"ז – כיוון שמכרוהו ביטלוהו ושרי, ורק יש מח' ראשונים אם הוא מאוס לגבוה, ומכריע שאפשר להקל בשעת הצורך בנידו"ד. מ"מ לענייננו, הוא מציין שאף שלא הכניסו שם ע"ז, מ"מ הרי התפללו שם לאליל שלהם ולכן מקרי עע"ז. וגם מה שבני נוח לא מצווים על השיתוף לא מועיל שהרי ישראל נצטוו, ולכן לגבינו הם נחשבים עע"ז. ע"כ. א"כ בפשטות יוצא מדבריו, שכל כנסייה (אף אם אין בה פסלים) – נחשבת לגבינו בית עבודה זרה, והדינים שנאמרו בפוסקים לגבי בית ע"ז – שייכים גם בכל כנסייה.

"ב"ה אלטאנא, יום ה' כ"א סיון תרי"ח לפ"ק. להראש ביהמ"ד הרב מ"ה אברהם אש נ"י בק"ק נייאיארק.

אשר שאל מר נ"י כי נדחקו ראשי ביהמ"ד לקנות להם בית לביהמ"ד ולא יוכלו להשיג רק בית שנבנה בתחלה לבית דירה ואח"כ קנאו אותו כהני האומות שעובדים ע"ז בשיתוף והתפללו שם לאליל שלהם איזה שנים אבל לא הביאו שם שום תמונת ע"ז ועתה מכרוהו אם מותר לעשות בית זו לבית המדרש לתורה ולתפלה.

תשובה הנה מצד איסור הנאה ודאי אין חשש בזה דאפילו היו עע"ז =עובדי עבודה זרה= ממש ואפילו נדון הבית כתשמישי ע"ז הרי כיון שמכרוהו בטלוהו כמבואר י"ד (סי' קל"ט) וא"כ מותר בהנאה אכן אם מאוס לגבו' או לא תלוי בפלוגתא דלפי משכ' /מש"כ =מה שכתב=/ המג"א (סי' קנ"ד ס"ק י"ז) בשם הרא"מ בבית שעבדו שם ע"ז אין בו משום מיאוס להשתמש בו דבר שבקדושה אבל העיר שם בדגול מרבבה שמהתוספ' מגילה (דף ו') משמע שס"ל שאסור ע"ש ולכן הי' נראה קצת לאסור, אם לא מצדדי היתר דלאו לע"ז ממש נשתמש הבית דב"נ לא מצווים על השיתוף, וגם לא הכניסו בתוכו ע"ז ממש. אכן בזה יש לפקפק דמה בכך שלא הכניסו ע"ז מכ"מ הרי התפללו בו לאליל להם והאומר לע"ז אלי אתה והמקבלו לאלוה אפי' שלא בפניו ג"כ מקרי עע"ז כדילפינן בסנהדרין (דף ס"ג) מויאמרו לו אלה אלהיך וגם מה שב"נ אינם מצוים על השיתוף לא מהני שהרי ישראל נצטו' ואכתי לגבי ישראל מקרי עע"ז ממש כנראה (שם /סנהדרין ס"ג/) ולכן לכתחלה ודאי יש להחמיר אבל לעת הצורך כדי /כדאי/ הרא"מ לסמוך עליו בנדון זה שלא נבנה הבית לכתחלה להיות בית ע"ז רק להיות בית דירה ולא נקרא שם עע"ז עליו י"ל דגם להתוספ' לא נקרא מאוס כנלענ"ד הקטן יעקב."

כניסה למקום שהיה בעבר כנסייה, אך כיום אינו כנסייה פעילה ומשמש כמוזיאון

הרב חיים דוד הלוי, הרב לוי יצחק הלפרין כתבו במפורש שכניסה לכנסייה לא פעילה שהוסבה למוזיאון – מותרת (הרב הלפרין התנה זאת בכך שהמדריך ידבר 'בנימה שאינה מביאה לידי אמונה'). אני אציין שבדעות הפוסקים האוסרים להיכנס לכנסייה פעילה שהובאו בסיכום, לא ראיתי שהתייחסו במפורש לכנסייה שאינה פעילה ומשמשת כמוזיאון ואסרו להיכנס אליה, אלא לא התייחסו לשאלה זו. כך שניתן להניח שכמה וכמה מהם יסכימו עם דעת הרב חיים דוד הלוי והרב לוי יצחק הלפרין.

שו"ת עשה לך רב חלק ד סימן נג

הבאתי את דברי ר' חיים דוד הלוי משו"ת עשה לך רב חלק א, לעיל בדעת האוסרים להיכנס לכנסייה. בתשובה אחרת, בחלק ד, הוא דן האם מותר להיכנס לכנסייה שכיום אינה משמשת מקום פולחן, אלא מקום ביקור למטיילים. מסקנתו שכל שאינה משמשת יותר כבית תפילתם בכלל – אין הכניסה אסורה.

"כנסיה שכיום אינה משמשת מקום פולחן כלל, אלא משמשת מקום ביקור לתיירים ומטיילים וכו', והמטרה להתרשם ממבנה הכנסיה כדרך שנכנסים למוזיאון" (כלשון שאלתך), נראה שאין איסור ליכנס ולבקר בה, וראיה לכך ממ"ש הרא"ם (בתשובותיו ח"א סימן ע"ט, והביא דבריו הכנה"ג בהגה"ט סימן קנ"א) וזו לשונו: נעבד בו עבודה זרה אפילו נעבד בקבע אין איסור להתפלל בו עכ"ל. ואף שלעשותו בית – כנסת קבוע אסור (עיין באליהו רבה סימן קנ"ד סקט"ו) וגם הרא"ם מודה בכך, אבל להתפלל בו דרך עראי אין איסור. ומכאן שהכניסה מותרת. וכתב הרב מגן – אברהם (שם ס"ק י"ז) הטעם דמחובר שאני. ואף שההבית עצמו דין תלוש לו, עכ"פ דומה למחובר ולכן התיר הרא"ם להתפלל בו וכו'.

מכל זה נראה בבירור שכל שאינה משמשת יותר כבית תפלתם כלל, אין הכניסה אסורה."

הרב לוי יצחק הלפרין, פניני הוראה, תשנ"ז, עמ' עמ' 199

הרב לוי יצחק הלפרין כתב שבאופן עקרוני יש הבדל בין כנסיה קתולית לכנסיה פרוטסטנטית שבה אין איסור של ע"ז בשיתוף (אך לא כתב במפורש שמותר חופשי להיכנס אליה). והוסיף שבכנסיה קתולית שנהפכה למוזיאון והאנשים אינם באים להתפלל שם – מותר למטיילים יהודים להיכנס (ובמיוחד אם המדריך מספר בהסברו את ההיסטוריה של המקום, ולא את דת המקום, ואפילו אם מדבר על דת המקום שידבר על כך בנימה שאינה מביאה לידי אמונה).

"שאלה: האם מותר למדריך טיולים דתי להוביל קבוצת מטיילים גויים לתוך מנזרים או כנסיות? והאם יש איסור כניסה לתוך מוזיאונים שהיו בעבר הרחוק כנסיות?

תשובה: באופן עקרוני יש הבדל מהותי בין כנסיה קתולית וכנסיה פרוטסטנטית שבכנסיה הקתולית יש איסור ע"ז "בשיתוף". אבל בכנסיה פרוטסטנטית אין איסור של ע"ז בשיתוף, ועל כן הכניסה לכנסיה קתולית יותר חמורה.

אך נראה שבכנסיה קתולית שנהפכה למוזיאון והאנשים אינם באים להתפלל שם, מותר למדריך להכניס מטיילים לשם. ובמיוחד אם המדריך מספר בהסברו את ההסטוריה של המקום, ולא את דת המקום, ואפילו אם מדבר על דת המקום שידבר על כך בנימה שאינה מביאה לידי אמונה. גם מותר למטיילים יהודים להכנס למקום זה ולשלם דמי הכניסה למקום, אם מולאו כל התנאים האמורים לעיל. במיוחד יש להתיר במקום, שאם המטיילים היהודים לא ילכו עם המדריך הזה, ילכו עם מדריך אחר, ואז ההסבר לא יהיה על פי האמור לעיל.[39]

הרב דוד סתיו, בין הזמנים עמ' 92

"מעיקר הדין מותר להיכנס לבית עבודה זרה המשמש כאתר תיירות בלבד ולא משמש עוד לצורכי פולחן, אך יש שכתבו להתרחק גם מכך[40]. אסור להיכנס למקומות אלו כאשר הכניסה כרוכה בתשלום, אם הוא עלול להגיע לעבודה זרה פעילה."

[1] רוב הפוסקים שפסקו לאסור, לא התייחסו לשאלה אם תוקף איסור כניסה לבית עבודה זרה בכלל, או לכנסייה בפרט, הוא מדאורייתא או מדרבנן. שבילי דוד (ח"ב יו"ד סימן קנד. לרב דוד זילברשטיין, הונגריה, נפטר 1884) כתב שהוא מדאורייתא. הרב עובדיה יוסף (יבי"א ח"ב יו"ד יא אות ה) כתב שיש לדון על מה שהוא כתב דהוי מדאורייתא, ולא פירט. ור' אשר ווייס כתב שהוא מדרבנן.

[2] בנוסח זה, שהבאתי ממהדורת הרב קאפח בהוצאת מה"ק (וכך גם הנוסח בפרויקט השו"ת), הרמב"ם מתייחס במפורש אל הנצרות. ובהערה שם כתב הרב קאפח 'בנדפס הושמט מאימת הבקורת'.

ואילו הנוסח שהביאו חיים ביד (פלאג'י), ציץ אליעזר ויחוה דעת שונה במקצת, ולפיו הרמב"ם לא התייחס במפורש לנצרות, אלא באופן כללי לעבודה זרה. אומנם זה לא כ"כ משמעותי כי כידוע הרמב"ם פסק בהלכות עבודה זרה ט, ד שהנוצרים עובדי עבודה זרה הם.

[3] גם מפירוש רש"י על המשנה הנ"ל (עבודה זרה דף יא עמוד ב) משמע שאסור להיכנס לבית ע"ז.

רש"י כותב שהמשנה מדברת על יום איד שיש לבני העיר, ואסור באותו יום ללכת לשאת ולתת עימהם. וללכת לאותה העיר כדי לספר עם אחד מבני העיר – אם הדרך מובילה רק לעיר זו – אסור ללכת לשם מפני החשד.

אין בדברי רש"י התייחסות מפורשת להליכה לבית עבודה זרה עצמו שלא ביום איד, אומנם אפשר ללמוד מדבריו שכניסה לבית עבודה זרה תהיה גם היא אסורה, מפני החשד.

"עיר שיש בה עבודת כוכבים – שיום איד יש לבני העיר היום לעבודת כוכבים שבעיר: חוצה לה מותר – לשאת ולתת עם היושבין חוץ לעיר שאין נמשכין אחר אותה עבודת כוכבים שכן מנהג זה עובד את שלו וזה עובד את שלו ויום איד של אלו אינו ביום איד של אלו… מהו לילך לשם – לאותה העיר ביום עבודת כוכבים שלהם לספר עם אחד מבני העיר: בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום – שאין דרך יוצאה מאותה העיר לילך לעיר אחרת ודרך הכבושה מכאן לאותה העיר מיוחדת לאותה העיר לבדה אסור לילך שם מפני חשד שנראה כמהלך לעובדה: ואם – דרך מסלול זה הולך גם לעיר אחרת: מותר – דהרואה אומר למקום אחר הולך:"

 

[4] כך גם דעת ר"ן ומאירי, שבמקום פיקוח נפש מותר להיכנס לבית עבודה זרה:

הר"ן על הרי"ף מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב

"מיהו עיר שיש בה עבודת כוכבים דאסרי לילך שם מפני שנראה כהולך לעבוד עבודת כוכבים מסתברא דהיכא דאיכא סכנת נפש מותר שאם למדנו בנראה כעובד דאפילו במקום סכנה אסור בנראה כהולך לעבוד לא למדנו ואפשר עוד לומר דאף במעיין המושך שאע"פ שנראה כעובד כיון שאינו אלא משום מראית העין היכא דאיכא סכנה ממש מותר וכי אמרי' דאי לא שתי מאית לא מאית ודאי אמרינן אלא שאפשר לבא לידי סכנה שאם לא ישתה עכשיו שמא ימות בצמא קודם שימצא מים"

בית הבחירה (מאירי) מסכת עבודה זרה דף יב עמוד א

"יש מי שכתב שעיר שיש בה ע"ז ויום איד לשם אסור אף לישראל שבתוכה לילך לרחוב שהע"ז לשם וכל שכן בחצרה ואפילו היה לו שם צורך של עסקי רבים אא"כ היה אותו רחוב פתוח למקומות אחרים שיהא פתחון פה לרואים לומר שלמקומות האחרים הוא רוצה לילך ומ"מ כל שבפקוח נפש מותר ואע"פ שאמרו מעין המושך לפני ע"ז וכו' לא ישחה ויטלנו ופרישו לה אע"ג דמיית בזה מפני שנראה כעובד ממש אבל ההליכה מותרת וכן כתבו קצת גאונים שלא נאסרה הליכה במשנתנו אלא ביום איד שיש בו ירוד לע"ז שנראה כהולך שם למכור ולישא וליתן אבל כל שאין בו ירוד לא נאסר ההליכה וזהו ששנינו בתוספתא ירוד שבאותה הכרך אין הולכין באותה הדרך מדתני לה גבי יארוד ולא תני לה גבי יום איד נראה שלדבר זו נתכונו:"

[5] תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יז עמ' א-ב

"הרחק מעליה דרכך זו מינות ואל תקרב אל פתח ביתה זו הרשות ואיכא דאמרי הרחק מעליה דרכך זו מינות והרשות ואל תקרב אל פתח ביתה זו זונה וכמה אמר רב חסדא ארבע אמות… רבי חנינא ורבי יונתן הוו קאזלי באורחא מטו להנהו תרי שבילי חד פצי אפיתחא דעבודת כוכבים וחד פצי אפיתחא דבי זונות אמר ליה חד לחבריה ניזיל אפיתחא דעבודת כוכבים דנכיס יצריה אמר ליה אידך ניזיל אפיתחא דבי זונות ונכפייה ליצרין ונקבל אגרא כי מטו התם חזינהו [לזונות] איתכנעו מקמייהו אמר ליה מנא לך הא אמר ליה (משלי ב, יא) מזימה תשמור עלך תבונה תנצרכה."

תוס' שם עמ' ב

"ניזיל אפיתחא דבי זונות. מכאן יש ללמוד שדרך להרחיק מפתח עבודת כוכבים כל מה שיכול משום דכתיב אל תקרב אל פתח ביתה ומוקמי לעיל בעבודת כוכבים שהרי היה רוצה ללכת יותר אפיתחא דבי זונות."

[6] ייתכן שכוונתו לכנסייה. כנסייה בצרפתית=Église.

[7] הערה חשובה:

יש לציין, על פי דברים אלו, שייתכן שנגיד שכבר אין עובדי עבודה זרה באמת אלא מנהג אבותיהם בידיהם, ולכן אע"פ שמסקנת ר' חיים פלאג'י (וכך גם מסקנת הציץ אליעזר) ברורה לאסור להיכנס לבית ע"ז שלהם, זה מטעם קל יחסית של סרך טומאה, סט"א ודבקות החיצונים, ולא מטעם איסור כניסה למקום עבודה זרה. וממילא האיסור לא מתבסס על הגמרות שהביא ר' חיים פלאג'י שדיברו על עובדי עבודה זרה ממש, אלא רק על סרך טומאה, סיטרא אחרא, ודבקות החיצונים!

אומנם הרב עובדיה יוסף ציטט את דברי ר' חיים פלאג'י אלו באופן אחר (שו"ת יביע אומר חלק ב – יורה דעה סימן יא):

"וע"ע שם שכ' שאל יקחך לבך לומר דבזה"ז ליכא ע"ז, כמ"ש הפו' לכמה מילי, דזהו דוקא לגבי הגוים שאין לדונם כעובדי ע"ז, אבל בית תפלתם שהוא מקום המוכן לפורענות, שמקטרים לע"ז וכו'. חשיב בית ע"ז. וזה פשוט וברור. ע"ש."

גם הרב רמי ברכיהו (במאמרו בתחומין לט) ציטט את דברי ר' חיים פלאג'י בדומה לרב עובדיה:

"ואל יקחך לבך לומר דבזמן הזה… הגויים אין לדונם לעובדי עבודה זרה, אכן בית תפילתם דמקטרין ועושים עבודתם זכר לעבודה זרה של קדמונים… חשיב בית עבודה זרה."

וזו מסקנה שונה כמובן מהנוסח שאני ציטטתי מפרויקט השו"ת, וכפי הנוסח שאני ציטטתי ציטט גם הציץ אליעזר.

[8] כהמשך להערה הקודמת, בספר דרכי תשובה סימן קנ ס"ק ב, הביא בשם שו"ת חיים ביד שאע"פ שהפוסקים כתבו בכמה דברים שבזה"ז אין עוע"ז – זה לגבי הגויים, אבל בית טיפלתם נחשב בית ע"ז. וגם אם נאמר שאינו בית ע"ז מ"מ יש כאן סרך טומאה. זו סברה יסודית. אומנם בנוסח שאני ציטטתי משו"ת חיים ביד – הסברה הזו לא כתובה. כלומר לא כתובות 2 טענות, אלא רק הטענה שאע"פ שבזה"ז אינם עוע"ז – מ"מ יש סרך טומאה. אני מצטט את דברי הדרכי תשובה:

עי' בשו"ת חיים ביד סי' נ"ו [כנראה זו ט"ס והכוונה סימן כו. סימן נו עוסק בנושא אחר. אליה] שהוכיח דכ"ש הוא שאסור לכנוס לבית שיש שם ע"ז שזה בודאי אסור ואע"ג דבזה"ז ליכא עובדי עבודת ע"ז כמ"ש הפוסקים לענין כמה דברים – זה הוא רק לגבי הגוים שבזה"ז שאין להם דין עובדי ע"ז כי רק מעשה אבותיהם בידיהם, אבל בית טיפלתם מקום שמקטרים ועושים עבודתם זכר לע"ז של הקדמונים – בודאי דין בית ע"ז יש לו. וגם לו יהיה שאינו בית ע"ז ממש מ"מ עכ"פ סרך טומאה מסט"א הוא ע"כ כתב בעובדא שאיזה ישראלים נכנסו לבית טיפלתם לכבוד השררה בודאי עשו שלא כתורה ועברו על דת יהודית בזה וצריכין טבילה ומלקות וליתן כל מלבושיהם שנכנסו בהם לעניים מרודים כי היכי דתהוי להו כפרה עיי"ש באריכות:

[9] לפנינו בשולחן ערוך יש גם את המילים 'ביום חגו':

אסור ליכנס לבית העובד כוכבים ביום חגו וליתן לו שלום. מצאו בחוץ, מותר; אבל יאמר לו בשפה רפה ובכובד ראש.

[10] הבאתי לעיל את דברי כרך של רומי בכותרת 'המתירים', ובהערה שם הבאתי את דברי עיקרי הד"ט וכתבתי שלענ"ד לא ברור בכלל שעיקרי הד"ט התיר להיכנס לכנסייה.

[11] לא ברור מה יהיה הדין לדעתו בכנסיות שאין בהן שתי וערב – האם דינן כמסגד הואיל ואין שם 'צלמים', או שדינם כשאר כנסיות מכיוון שגם שם מאמינים בשילוש בסופו של דבר..

[12] ראה מה שהערתי על דברי ר' חיים פלאג'י, שהציץ אליעזר מתבסס עליו.

[13] תשובה נוספת משו"ת במראה הבזק, ח"ג עמ' 191

"שאלה: האם מותר לבקר בכנסיה, כשזה לא לטיול בעלמא, אלא למשל כשמזמינים אותי לאירוע ממשלתי וכד', ואז אולי יש קצת חשש לאיבה?

תשובה: אין להיכנס לכנסיית הנוצרים, ואיסור זה קיים גם במקום שיש חשש איבה."

[14] נראה שכוונתו לדברי הרמ"א שם בסימן קנ סעיף ג:

"…שרים או כהנים שיש להם צורת עבודת כוכבים בבגדיהם או שנושאים צורת חמה לפניהם כדרך הגמונים — אסור להשתחות להם או להסיר הכובע לפניהם. רק בדרך שאינו נראה, כמו שנתפזרו מעותיו או שיקום לפניהם קודם בואם. וכן יסיר הכובע וישתחוה קודם בואם (ת"ה סימן קצ"ו). ויש מקילין בדבר הואיל וידוע שגם העובדי כוכבים אינם מסירים הכובע או משתחוים לצורת החמה רק להשר (שם בשם ר"י מאפנו"ם ומהרי"ו). וטוב להחמיר כסברא הראשונה"

[15] גם הרב צוריאל חלמיש הי"ו אמר לי שהוא שאל את הרב רבינוביץ' זצ"ל אם מותר להיכנס לכנסייה נוצרית, והשיב לו שמותר (ולזכרונו לא חילק בין כנסייה קתולית לפרוטסטנטית), ושהוא התיר לקבוצת אנשים להיכנס לכנסייה. אך הבהיר ש'הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו'.

[16] בהערה שם:

"מסכת דרך ארץ א, יב. ובבמדבר רבה (פרשת נשא פרשה י סי' ח) הנוסח הוא: "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור, שכך אמרו חכמים: הרחק מחטא הקל שמא יביאך לידי חמור". הרי ששני הטעמים שאמרנו לגבי איסור כניסה לבית עבודה זרה, חשד ושמא יבוא לידי עבירה, נאמרו גם לגבי הרחק מן הכיעור."

[17] בהערה שם:

"כך דעת מו"ר הרב נחום אליעזר רבינוביץ. לדעתו, הנוצרים היום כבר לא באמת מאמינים ביותר מא-ל אחד, ואף שהם מתפללים לדברים אחרים אלו רק בגדר מתווכים (משיח שלהם וכדו'), ולכן הם לא מוגדרים כעובדי עבודה זרה, ולא חל על בית תפלתם דין בית עבודה זרה. ואף שברור שליהודי אסור להאמין בנצרות מכיוון שיש בכך כפירה בעיקרי אמונה נוספים, מכיוון שהגויים אינם מוגדרים כעובדי עבודה זרה, ובית תפילתם אינו בית עבודה זרה, על כך לא גזרו (למרות שהטעמים של חשד ושל שמא יימשך אחריהם עדיין שייכים, כמפורט לעיל בהערה 11). לכן הוא הורה שלמעשה אסור להיכנס מצד הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו, אך אין לאסור במקום צורך גדול."

[18] מתוך ויקיפדיה: הכנסייה הקולגיאלית של פטרוס הקדוש בווסטמינסטר הידועה כמנזר וסטמינסטר (באנגלית: Westminster Abbey) היא כנסייה ברובע וסטמינסטר שבלונדון, מערבית לארמון וסטמינסטר, בניין הפרלמנט. הכנסייה היא משכן ההכתרה של מלכי בריטניה, ושל מלכי אנגליה לפניהם. במקום קבורים רבים מגדולי הממלכה. האתר היה מנזר בנדיקטיני עד פירוק המנזרים במאה ה-16, ומכאן שמו.

[19] ר' צוריאל חלמיש והרב אהרון פרידמן ניסו לעזור לי למצוא בכתובים מקור מוסמך שמאשר את המידע הזה, ו/או את הנימוקים ההלכתיים של הבית דין דלונדון. לצערי הם לא מצאו, אך הרב אהרון מצא כתבה באתר של יהודים באנגליה, שנכתבה לפני טקס הנישואין של הנסיך ווילייאם, ובה הכותב אומר שאולי הרב זקס יבקש היתר להיכנס לכנסייה בטקס הנישואין, ומדובר בהיתר שהבי"ד נתן בעבר בכמה מקרים, ואף הרב זקס עצמו נכנס בעבר לכנסיית St Paul's. אומנם צוריאל העיר, שגם לגבי עדות זו, ייתכן שלא היה מדובר במבנה הכנסייה אלא באולם אחר וכד', ולכן עדיין אין כאן הוכחה מוחלטת, אך מכיוון שיש 2 עדויות שונות שהרב זקס נכנס לכנסייה (משו"ת אריאל ומהאתר הבריטי), הסיכויים שהרב זקס אכן נכנס לכנסייה גבוהים.

מצ"ב קישור: https://www.thejc.com/comment/columnists/perils-of-being-on-the-guest-list-1.19682

כעת ראיתי עדות נוספת על הרב הראשי של אנגליה, במאמר של מלך שפירא ב'מילין חביבין' עמ' מג (מלך שפירא הוא זה שהביא את תשובתו של הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ' שמובאת לקמן מיד) שכתב: "יש מקילים כאשר, לדוגמא, לטובת הכלל צריך הרב להיות שם לאירוע מסוים, בתור מייצג ליהודים אשר במדינה וכד'. אציין לדוגמא הופעת הרב הראשי של אנגליה בטכסים שונים בכנסיות, דבר שנעשה בהסכמת בית דינו, ואפשר להכליל בזה גם הופעת רב מכובד ומפורסם בכנסיה ביום ההכתרה של נשיא אובמה…". (הרב שהופיע בהכתרת הנשיא אובמה הוא הרב יחזקאל לוקשטיין)

[20] מצ"ב קישור למאמר: https://forum.otzar.org/download/file.php?id=51836

[21] בקישור כאן.

[22] יש לציין שבשו"ת אריאל ח"ב עמ' מח, כתב הרב דוד בדיל ע"פ ב"י וט"ז, שהיתר קרוב למלכות שייך דווקא כדי להתיר את איסור 'ובחוקותיהם לא תלכו', דהכא שאני כיוון שלא פירשה התורה שום דבר ומסרה לחכמים. משא"כ בשאר איסורים ובכללם איסור כניסה לכנסייה, שאין להתירו משום 'קרוב למלכות'. וכך בפשטות סברו כל הפוסקים שאסרו להיכנס לכנסייה בכל מצב, ולא כתבו את היתר קרוב למלכות בהקשר של כניסה לכנסייה.

[23] לענ"ד נראה שמה שהוא רוצה לתלות ברב הרצוג, שעל פי דבריו יהיה אפשר להתיר כניסה לכנסייה, אינו נכון. אלא הרב הרצוג במפורש מסכים שאין לנו להיכנס לכנסייה שלהם (אך מ"מ אנו לא מחויבים למנוע את הפולחן שלהם במדינת ישראל).

אני מצטט:

תחוקה לישראל על פי התורה ח"א עמ' 17-18

בנוגע לקיום הפולחן שלהם… ואם כי ודאי שאנו מצווים להתרחק מלהכנס למקומות התפלה שלהם כשם שאסור לנו השיתוף, וכן כל אביזרייהו של השיתוף, ולהתרחק תכלית הריחוק, אבל כאן השאלה אם אנו מחוייבים למנוע את הפולחן הזה בכח במדינה היהודית… וכלום אפשר איבה גדולה מזו שתעלה חימה וקצף ושנאה עזה בכל מדינות הנוצרים, וג"כ שסוף סוף העבירה על מצוה זו היא בשוא"ת, לא בקום ועשה. וע"כ ברור לדעתי שאין כאן עון אשר חטא מצד הציבור בסבלם את הענין הזה, אפילו אם לא היה תנאי מפורש מצד האומות.

[24] המשך דבריו:

"שינוי גישה בזמנינו

הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ מביע עמדה מקורית וייחודית בדבר כניסה לכנסיות אשר מקורה בחוסר המשיכה הנפשית והאינטלקטואלית של היהודים כלפי הנצרות…

לסיום, מעניין לציין את עמדתו של הרב יעקב אריאל, המציע לחזור ולבדוק האם הנצרות עודנה מאמינה בימינו בשילוש או שמא יש שינויים משמעותיים אשר בגינם נוכל להפסיק להגדיר אותה כדת של עבודה זרה: "האם כיתות אלו מאמינות בא־ל אחד בלבד ללא שיתוף כל שהוא? דבר זה מחייב בדיקה תיאולוגית עמוקה יותר ולא ניתן להסיק מסקנות מעשיות ללא בדיקה כזאת בכל כת מכתות הנצרות. כל עוד לא נעשתה בדיקה מעמיקה כזו מחדש, נהגו לסמוך על דברי התוספות וראשונים אחרים שהנוצרים הם עובדי עבודה זרה" (הערות הרב אריאל על מאמר בתחומין כב, עמ' 68). בכל מקרה, כולנו מצפים ליום שבו יתקיים מאמר הנביא "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט)."

[25] יש להקשות על הוכחתו מהרב שאר ישוב הכהן. שהרי הלווייתו של האפיפיור ג'ון פול (יוחנן פאולוס) השני התקיימה ב-8 באפריל והשתתפו בה כ-4 מיליון בני אדם. מאות אלפים הגיעו מפולין, ארץ הולדתו. בהלוויה השתתפו גם כ-200 ראשי מדינות והיא תוארה כהלוויה הגדולה ביותר שנערכה אי פעם. החלק הציבורי של ההלוויה נערך בכיכר פטרוס הקדוש, ולווה במחיאות כפיים בלתי פוסקות של הקהל. לאחר מכן הוכנס הארון אל המערה שמתחת כנסיית פטרוס הקדוש (שם קבורים האפיפיורים הקודמים), ושם נערך טקס פרטי בהשתתפות הקרדינלים (מתוך ויקיפדיה).

ממילא, קשה מאוד להוכיח מהעובדה שהרב שאר ישוב הכהן השתתף בהלוויה הנ"ל – שהוא גם נכנס לכנסייה.

[26] יש לציין שחלק מדברי הרב משאש כאן על הנצרות תמוהים, וכך גם העיר על דברי הרב משאש מלך שפירא (פרופ' מרק שפירו. במאמרו בנושא כניסה לכנסייה, 'מילין חביבין' גיליון ד עמ' מג-נ)

"אחרי שחקר בדבר בא למסקנה שאין לה לנצרות עם הע"ז ולא כלום. אולם דא עקא, שהוטעה ע"י הכומר, או לא הבין מה שאמר לו… (מריה דאברהם! אם הבין הגר"י משאש אל נכון את דבריו של כומר זה, הרי לא זו בלבד שהטעה את הגאון במילתא דעבידא לאיגלויי אלא שהוא בעצמו כפר באחד מעיקרי הדת שלו!)"

[27] רבי ישראל משה חזן, נפטר ב1863. נכדו של רבי רפאל יוסף חזן, היה חבר בית הדין של רבי יעקב פינצ'י בירושלים, שד"ר בערי מערב אירופה, הרב הראשי של הערים רומא, קורפו ואלכסנדריה.

[28] ברור לרב עובדיה ש'מאחורי הפרגוד' הכוונה בתוך הכנסיה מאחורי הפרגוד, ולא מחוץ לכנסיה:

"הן אמת שראיתי בשו"ת כרך של רומי (סי' א ד"ד ע"ב), שהעיד על הרב המופלא מהר"א הכהן אריאש ז"ל ואחוזת מרעהו, שהיו הולכים לכנסיית הנוצרים מאחרי הפרגוד בימי חגם, להתלמד מהם משקל המוסיקא /המוסיקה/ של ימים נוראים, והיו מסדרים מאותם הקולות קדישים וקדושות דבר פלא. וכ' ע"ז, ומעשה רב כזה הוא סיוע גדול למ"ש לעיל וכו'. ע"ש. והנה הדבר קשה לומר שיהיה מותר לשמוע קול זמרת שירתם שלפני ע"ז, וכן מבואר לאסור בס' רוח חיים (ס"ס קמ"ב). ועוד שלא נתעורר על דבר כניסתם לבית תפילתם /תיפלתם/, שהוא איסור גמור. (ומשמעות מאחרי הפרגוד אינו מורה על חוץ לכנסייה, רק במקום נסתר בתוך בית תפילתם.) ועכ"פ גם אם נדחוק ללמד זכות ע"ז, נראה שאין למדים הלכה מפי מעשה (ב"ב ק"ל). ואין זה מדרכי ההוראה לעזוב דברי הש"ס והפו' הנ"ל, מפני עובדא כזו. ואשר על כן אמינא ולא מסתפינא, כי אם אמת הדבר שאיזה רבנים הלכו לבתי תפלתם במסיבות כאלה, גרם להם זה מפני שלא עיינו היטב בדבר, וחשבו שאפשר להתיר בזה מפני דרכי שלום וכדומה, או שהופעל עליהם לחץ, ואנוסים היו לעשות צעד זה, אשר לפע"ד הנו מביא לידי חילול ה' ח"ו, אשר רבנים בישראל יכנסו למקומות אלה בתלבושת הרשמית שלהם. כי מה לכהן בבית הקברות. וישתקע הדבר ולא יאמר…"

 

[29] מצ"ב קישור לסרטון בו נראה הרב סיטרוק נושא את ההספד בכנסיה.

קצת פירוט על הסיטואציה:

הנפטר (ראש עיריית מרסיי) היה אדם יוצא מן הכלל שהרב סיטרוק היה בקשר טוב איתו, וחייב לו הכרת הטוב, ולכן הוא ביקש היתר הלכתי יוצא מן הכלל להיכנס לכנסיה. היתה שם אסיפה של אנשים מכל הדתות. הוא פחד מאוד באותו יום. הוא ידע שהוא צריך לייצג את היהדות מול נציגי הדתות האחרות, ומצד שני הרי ככלל אסור להיכנס לכנסייה. אז הוא קיבל היתר מיוחד מרב.

[30] ראה למשל כאן.

רב מפורסם בארה"ב. כיהן במשך עשרות שנים כרב קהילת "ישורון" באפר איסט סייד של מנהטן וכמנהל בית הספר "רמז".

[31] הרב רמי ברכיהו במאמרו בתחומין לט עמ' 27, כתב בשם שו"ת יהודה יעלה (מהרי"א אסאד, ח"א יו"ד סימן קע), שנראה שבזמן הזה מותר להיכנס לכנסייה נוצרית, הואיל והאליל שלהם אינו נחשב לעבודה זרה. ע"כ. אומנם לענ"ד מהרי"א אסאד לא התייחס לכניסה לכנסייה, אלא רק להדלקת נרות בחלון ביתו הפונה לרחוב כדי שהנוצרים יראו שהדליק (וכך גם הבין את מהרי"א אסאד בשו"ת מנחת אלעזר ח"א סימן נג אות ג), ואחד נימוקיו להתיר היה שבזמן הזה לא עובדי ע"ז הם ולכן לא מיקרי אליל שלהם ע"ז. וממילא בתשובה זו אין מקור מפורש להתיר להיכנס לכנסייה.

כמו כן, הרב רמי ברכיהו במאמר הנ"ל בתחומין, דייק בדברי שו"ת זרע אמת ושו"ת יביע אומר, שבמקום איבה מוחשי יהיה מותר להיכנס לכנסייה (ולכן הרב ברכיהו כתב שכאשר הכניסה לבית תפילתם איננה כדי למצוא חן, אלא מתוך חשש לפגיעה שיש בה גנאי של ממש, או כשיש חשש לפגיעה בשלומם של הגויים ובביטחונם, יש מקום להתיר כניסה לכנסייה). ולקמן בהמשך הסיכום, הערתי שדברים אלו אינם מוכרחים.

[32] הרב עובדיה יוסף כתב שבספר עיקרי הד"ט הביא דברי ה' פחד יצחק בשם מהר"י ואלי, שמותר לישראל שיש עליו נושים רבים, להיכנס לבית תיפלתם ולהנצל מהתפיסה כמשפט המלכות. ואין בזה עון אשר חטא.

אמנם לענ"ד בספר עקרי הד"ט (לא מצאתי את דברי הרב פחד יצחק או את דברי מהר"י ואלי, אלא רק את הספר עקרי הד"ט), לא כתוב שמותר לישראל שיש עליו נושים רבים להיכנס לבית תיפלתם כדי שלא יתפסו אותו, אלא המקרה המדובר הוא שהאדם לא היה יכול להיכנס כי השער של בית תפלתם היה סגור, והוא ניצל מהשוטרים כי הוא אחז בשער. והשואל שאל אם הוא חייב לחזור בתשובה. וכמו כן יש כאן עוד שאלות נוספות שהתיר בהן. אך אין כאן התייחסות מפורשת שמתירה להיכנס לכנסייה כדי להינצל מהשוטרים או מכל סיבה אחרת. אני מביא כאן את דברי הרב עובדיה ואת דברי עיקרי הד"ט, וישפוט השופט.

יבי"א ח"ב, יו"ד יא אות ה

"איברא דחזי הוית בעקרי הד"ט (סי' יט אות ו), שהביא דברי ה' פחד יצחק (מע' מקלט), בשם מהר"י ואלי ז"ל, שמותר לישראל שיש עליו נושים רבים, להכנס לבית תיפלתם ולהנצל מהתפיסה כמשפט המלכות. ואין בזה עון אשר חטא. וציין לתשו' הרא"ש (כלל יט סי' יז) ועוד פו', דמוכח דאף משום דררא דממונא בלבד אין איסור בדבר וכו'. ע"ש. והטוש"ע /יו"ד/ (ס"ס קנז) מוכח כל בתר איפכא, דלא שרי אלא במקום פיקוח נפש… וכל זה מאשר ומקיים מה שדייקנו לעיל שלא התירו אלא במקום פיקוח נפש… ומכ"ש שאף אם יש פיקוח נפש דעת הרשב"א לאסור משום דהוי אביזרא דע"ז. וכן דעת הריטב"א."

עיקרי הד"ט יורה דעה סימן יט אות ו (רבי דניאל טירני, מחכמי איטליה, נפטר 1814)

"אמר דבר בשם אומרו מהר"י ואל"י ממודינא שהשיב לשואלו בדין ראובן שהיה לו נושים רבים ולא היה לו במה לפורעם ולהנצל מהתפיסה כמשפט המלכות, ברח לו ורץ ליכנס בבית תפלתם של עובדי כוכבים ששם לפי דיניהם אין השוטרים יכולים לתפסו. ויראו אותו מרחוק ורצו לתפסו שלא היה יכול ליכנס לתוכו שהשער סגור היה, ואחז בידיו בסיפי הפתח וצעק שהוא בבית תפלתם, ונתאספו עם רב וגערו בשוטרים והוכרחו להניחו לבטח וניצול מלהאסר. ותוך כדי דבור הרהר ראובן בלבו שמא חטא על שנשתמש מצלה של עבודת כוכבים להנצל ממאסר ואם יחויב תשובה ומה יעשה. ואגב גררא שאל השואל על מה סמכו בני איטליאה לברוח מסכנת המאסר תחת צל ורשות עבודת כוכבים ובדירות כומריהן, אף לינצל מדררא דממונא ואין פוצה פה ומצפצף, והרי דין פשוט ביו"ד סימן קנ"ז לאסור וכדעת הרא"ש כלל י"ט סימן י"ז. עוד שאל בדין מקום אחד שבאיזה יום מימי השנה עושים העובדי כוכבים חג לכבוד עבודת כוכבים, ולפעמים גם איזה ימים לפני אותו יום או לאחריו, ודבר השר הוא שמי שיש לו איזה חוב שאין לו במה לפרוע יוכל ורשאי לצאת מביתו חוצה ולילך בעיר ותחומה בלי חשש להאסר, האם יוכלו היהודים שיש להן חובות לצאת בימים כאלו וליהנות מהנאת עבודת כוכבים. ועל כולם השיב מהרי"ו הנזכר שאין עון אשר חטא לאחוז בקרני בית תפלתם להנצל מהתפיסה. עיין בכה"ג או"ח דף קס"א ע"ג אות י"ט בשם הרב משפטי שמואל סימן ק"כ ומהרי"ק שורש ע"ב והר"י הלוי סימן א' ד' י"ג וי"ח בענין הנאת צל של אשרה ושל בית עבודת כוכבים, דלא דמיין הדדי. ועיין למרן סימן קמ"ב והרא"ש כלל י"ט סימן נ"ז וזולתם, וממנו נקח דאף משום דררא דממונא בלבד אין איסור בדבר. ועוד דמניעת תביעה אינה בכלל איסור וכסברת רש"י ריב"א הרי"ף ורמב"ם. עיין למרן סימן רכ"א ד"ה ויכול לזון וכו'. ע"ש באופן דמתיר בפשיטות כל אשר שאלו ממנו: (פחד יצחק כ"י אות מ' ערך מקלט שאלה)

הד"ט ועיין להרב שב יעקב [ח"א] סימן ל"ד דפסק דאילנות של עבודת כוכבים שיושבין תחתיהן הכומרים לצל או לאכול פירותיהן אין להן דין אשרה אלא א"כ הוברר לנו שנעבדו ע"ש."

[33] אגב, הרב עובדיה מביא שהיו רבנים שנהגו ללכת לכנסייה כאשר קונסול מת, מפני דרכי שלום. הרב עובדיה חולק עליהם, אבל מ"מ למדנו שהיו רבנים שנהגו כך.

אומנם אפשר להקשות, שבמצרים באותה תקופה היתה מחויבות דתית חלשה, לא רק בקרב המוני העם, אלא גם בקרב המנהיגות ואף בקרב הרבנים המקומיים (כך כתוב בויקיפדיה בערך על הרב עובדיה יוסף), ולכן אולי מדובר ברבנים שאי אפשר להביא ראיה ממנהגם.

שו"ת יביע אומר חלק ב – יורה דעה סימן יא

"ב"ה. קהיר תש"ט לפ"ק. מעשה בא לידי, בהיות כי קונסול ערל אחד מת. ומנהגם להוביל אותו לכנסייה שלהם, ואז הכומרים מתפללים עליו שם. ונתבקשתי מהרב הראשי מטעם המלך לייצג אותו, ולהכנס שם עד גמר הטקס, שיש בזה מפני דרכי שלום. ואמר שכן היו נוהגים כמה רבנים. ועמדתי ואתבונן כדת מה לעשות אם יש להתיר דבר זה…

זאת תורת העולה שאסור ללכת לכנסייתם, אפי' אם היה בזה מפני דרכי שלום, ומכ"ש שאין בזה אלא קירוב דעות לנשוא חן בעיניהם. ועל אחת כמה וכמה שנוהגים באותה שעה לקטר קטורת לע"ז, וצועקים ואינם נענים בתפלתם… וק"ו לרב בישראל שילך לשם (עם פמליית משרד הרבנות) בתלבושת רשמית ובגלימא דרבנן, הא ודאי שיש בזה ח"ו חילול ה'. וצריך להתאזר בכל עוז ותעצומות לבטל המנהג הרע, שהוא אותיות גהנם. ובמקום שיש חילול ה' אין חולקים כבוד לרב. ויהי רצון שיתקיים בקרוב מקרא שכתוב (צפניה ג ט), כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. אמן."

[34] מצ"ב קישור לתשובה.

[35] לענ"ד הדיוק של הרב ברכיהו בשו"ת זרע אמת ובשו"ת יביע אומר, להתיר כניסה לכנסייה משום איבה כזו, צריכים עיון.

זרע אמת כתב:

"גם מה שכתב להתיר מטעם איבה לע"ד זיווגו ודמיונו עולה יפה, דאטו יעבור על כל איסורים דרבנן משום איבה. אבל האמת הוא דע"כ לא שייך טעמא דאיבה אלא דוקא לענין לשאת ולתת עמהם ביום חגם דהוא בזיון וגנאי להם שאנו חושבים אותם לעובדי אלילים מלבד דאיכא גם כן טעמים אחרים להתיר… וכן מה שהתירו לילד הנוכרית משום חשש איבה היינו משום דגם זה הוא גנאי להם שאנו חושבים אותם כבהמות ואין אנו מרחמין עליהם…"

ממילא, כלל לא מוכרח בדבריו שהוא יגדיר כאיבה גם אי כניסה לכנסיה.

גם הדיוק של הרב ברכיהו בדעת הרב עובדיה אינו מוכרח כלל, שהמקרה עליו דן הרב עובדיה הוא קונסול אחד שמת ומובילים אותו לכנסייה והכומרים מתפללים עליו שם, והרב עובדיה התבקש מהרב הראשי מטעם המלך לייצג אותו. והרב עובדיה אסר ללכת לכנסייתם, "אפי' אם היה בזה מפני דרכי שלום, ומכ"ש שאין בזה אלא קירוב דעות לנשוא חן בעיניהם". כלומר, בהחלט סביר שהרב עובדיה יאסור כניסה לכנסייה אף אם יש איבה ופגיעה משמעותית.

אומנם מה שהרב ברכיהו כתב שאם אנחנו לא נאבטח את האירוע בכנסיית הקבר, מדינות נוצריות בעולם עלולות לסרב לאבטח בתי כנסת – ייתכן שזה כבר נחשב פיקוח נפש ולא רק איבה, ולכן יהיה מותר. אך לא משום איבה.

[36] אגב, הרב אשר וייס (בתגובה לרב ברכיהו, תחומין לט) כתב לגבי מחלוקת הראשונים אם מותר ליכנס לבית ע"ז כדי להציל עצמו מן הסכנה, שאף לדעת המחמירים אין זה אלא במקום חשד, שהרואים אותו נכנס לשם יבואו לחשוב שכונתו לעבוד ע"ז ולהתפלל לאליליהם. אבל במקום שאין חשדא – לכו"ע מותר במקום פקו"נ. ולכן בשוטרים לבושי מדים, ברור לכל רואה בר דעת שאינם באים אלא למלא תפקידם ולא מרצונם נכנסים לשם, ואין כל חשש חשדא כלל. וכיוון שכבר כתבנו שיש כאן חשש פקו"נ – פשוט שאין להחמיר.

[37] רזוסט – השחר, שבועון ציוני בצרפת בשפה הרוסית.

[38] מקור מעניין שקשור לנידו"ד, שמונה קבצים ב, נח:

"בילדותי הייתי מרגיש סרחון של בית הכסא מבתי התפלות של הגויים, אף על פי שהיו לכאורה נקיים מאד, ועמדו בתוך גן של עצים נטועים."

[39] בדעת הרב ליאור שהובאה בכותרת 'דעות נוספות', יש להסתפק. הבאתי שהוא פסק שאם הכנסייה כבר נחרבה מותר להיכנס לשם אף אם יש שם שאריות של עבודה זרה, כמו פסיפס עם ציורים וכדומה. אומנם לא ברור שהוא יסכים להקל גם בכנסייה שלא נחרבה ממש אלא רק כבר אינה משמשת כנסייה פעילה אלא כמוזיאון.

[40] בהערה שם מביא כמקור לדעה שיש להתרחק גם מכך את שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן מ. אני מצטט (אות כו שם):

"משחקי ילדים באולם השייך לתיפלה דעכו"ם ובדבר לשחוק ילדים בשחוק כדור באולם השייך לתיפלה דעכו"ם ודאי אסור אף שאין שם צורות דהרחק מעליה דרכך כתיב זו מינות בע"ז דף י"ז והמסיתים והמדיחים הא הם הרבה ונמצאים שם ביותר, ואדרבה יש ללמד להילדים שיתרחקו משם ושהוא מקום משוקץ ומתועב, ואף שצריך זה לאיזו ת"ת אין להתיר וביותר כסף ישיגו איזה מקום."