דין כניסה למסגד
איסור הכניסה לבית ע"ז
שנינו במשנה בע"ז (יא, ב) דינים העוסקים בעיר שיש בה יום איד לעבודה זרה, כגון ענייני משא ומתן, וכן האם מותר לישראל להיכנס לעיר כזו:
"עיר שיש בה עבודת כוכבים – חוצה לה מותר. היה חוצה לה עבודת כוכבים – תוכה לה מותר. מהו לילך לשם? בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום – אסור, ואם היה יכול להלך בה למקום אחר – מותר".
וביאר הרמב"ם בפירוש המשנה (ע"ז א, ד) שכל עיר שיש בה בית עבודה זרה, אסור לעבור בה בכוונה או לדור שם, ואם זה הדין של העיר, ק"ו לבית ע"ז עצמו, שכמעט אסור לראותו, כ"ש להתקרב אליו וכ"ש להיכנס אליו. וז"ל:
"אמרו מה הוא לילך לשם – שיעשנה דרך ללכת ממנה לזולתה, לפי שאסור בהחלט להיכנס לעיר שיש בה עבודה זרה, כל שכן לדור בה, וכל שכן לסחור בה… ולפיכך צריך לדעת שכל עיר מערי האומה הנוצרית[1] שיש להם בה במה כלומר בית תפלתם שהוא בית עבודה זרה בלי ספק, הרי אותה העיר אסור לעבור בה במתכוון כל שכן לדור בה. אלא ה' מסר אותנו בידיהם שנגור בעריהם בעל כרחנו, לקיים דברו "ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן". ואם כך הוא דין העיר, כל שכן דין בית עבודה זרה עצמו, שכמעט אסור לראותו, וכל שכן לקרב אליו, קל וחומר להכנס לתוכו."
וכ"כ הרשב"א בחידושיו (ע"ז יב, א 'בזמן') שאסור להיכנס לעולם בחצר ע"ז [לאפוקי משיטת רש"י (שם יא, ב 'עיר') שביאר שהאיסור הוא דווקא ביום אידם, ולאפוקי משיטת רבינו יונה שהאיסור הוא דווקא ביום אידם וכשעושים שם יריד], ואפילו לדבר עם אחד מהם, ואפשר אפילו על עסקי רבים, ואפילו במקום פיקוח נפש אסור ומפני החשד:
"בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור. פרש"י ז"ל שמא יחשדוהו שנראה כמהלך שם לעבדה. ונראה לי דדוקא בישראל שאינו דר שם ובשאין יהודים דרים שם, אבל אם יהודים דרים שם מותר, דהוה ליה כשאין הדרך מיוחדת לאותו מקום [ד]מותר דתלינן דלמקום אחר הוא הולך משם. והכא נמי תלינן דלביתו או לבית ישראל חבירו הוא הולך. וכן נראה מן הירושלמי דגרסינן התם תנינן ג' ירודין הן, ירוד עזה ירוד עכו ירוד של בטנה והמחוור שבכולם ירוד של בטנה, מהו לילך [ל]שם אם היה אכסנאי אסור, בן עיר מותר, שיירה מותר שכן דרך שיירה לילך בכל [מקום].
ומ"מ יש ללמוד מכאן דאפילו ישראל הדר בעיר שיש בה ע"ז, ביום איד אסור לילך לרחוב שהע"ז שם אם אין אותו רחוב פתוח לשווקים אחרים מפני [דנראה] שמהלך לעבודה כפירושו של רש"י ז"ל. וכל שכן שהוא אסור ליכנס לעולם בחצר ע"ז, ואפילו לדבר עם אחד מהם, מפני החשד. ואיפשר דאפילו על עסקי רבים, ואפילו על פקוח נפשות אסור ליכנס שם.
ויש להביא ראיה על זה מדאמר לקמן מעיין המושך מים לפני הע"ז, לא ישחה וישתה משום שנראה כמשתחוה. ואוקימנא לה אפילו היכא דמאית אי לא שתי, וכל זה אינו אלא משום חשד הרואים. הכי נמי כיון דאיכא חשד ע"ז, אפילו במקום סכנת נפשות אסור. וכל זה נראה לי לפי פירוש רש"י ז"ל שפירש דנראה כהולך לעבדה…".[2]
וכן מבואר בדברי הריטב"א (שם יא, ב 'מתני') שאסור להיכנס לבית ע"ז ואפילו במקום פיקוח נפש, אא"כ דרכם לעשות שם צרכיהם או שנכנס לשם דרך קפנדריא, שבכה"ג מותר אף בהפסד ממון:
"מתני' עיר שיש בה ע"ז חוצה לה מותר כו' מהו לילך לשם כו'. פירוש לפקח בעסקיו, בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום. פרש"י ז"ל שאין הדרך הזה יוצא עד לשם לשום מקום אחר ולא מאותה העיר ואילך, אסור. פרש"י ז"ל משום חשדה דחשדי ליה דאזיל למיפלח לע"ז, וטעם נכון הוא דהא בגמרא אמרינן דחיישינן לחשדה ואפי' במקום סכנה כגון דצחי מיא דאי לא שתי מאית והיא בכלל אבזרי ע"ז שיהרג ואל יעבור, ולפי זה אסור ליכנס לבית ע"ז במקום שאין רגילין הגוים ליכנס לשם אלא לצורך ע"ז בלבד, אבל אם יש שם חצר לדון או שדרכן ליכנס שם לעשות צרכיהם או לעבור שם דרך קפנדריא מותר, ואפי' במקום הפסד ממון בלבד, דהוה ליה כהא דתנן שאם אין הדרך מיוחדת לאותו מקום מותר, וכל כיוצא בזה מותר לעשותה קפנדריא דקלון הוא, וכן אמרו בירושלמי מהו למעבד קומי צלמניא אבוריא אמר ליה עבור קומי וסמי עינוי…".
אמנם הרא"ש בתשובה (כלל יט, סי' יז) התיר כניסה לבית ע"ז במקום פיקוח נפש, וז"ל:
"ששאלת על אשר ברח ונכנס ליסגר בבית עבודת כוכבים המוקפת חומה ודלתים ובריח כדי לינצל, נראה לי שאין איסור ועון בדבר. ועוד יותר מזה אני אומר כי בארצנו נהגו הכותים אף מי שהיה חייב מיתה ונס אל בית עבודת כוכבים לא יקחוהו משם, ואם יהודי ברח שם לינצל אין איסור בדבר. ולא דמי למתרפא בעצי אשרה, דהתם היינו טעמא משום דסבור הישראל שיש ממשות בעבודת כוכבים ואתי לממשך בתרה כיון שהרפואה תלויה בעצי אשרה ולא משום שנהנה מעבודת כוכבים. דגרסינן בירושלמי בפרק שמונה שרצים בכל מתרפאין חוץ מעצי אשרה עד כדון שאמר לו הכותי הבא לי מעלין של עבודת כוכבים והביא לו, אבל אמר מעלין סתם מביא לו אף מעלין של עבודת כוכבים. וכן אם עובדי כוכבים נהגו קלון בבתי עבודת כוכבים להציל הבורח לתוכן, בשביל זה לא אתי למימשך בתרה דאין זו משום כח ועילוי שיש בעבודת כוכבים. ועוד דלא אסרו להתרפאות אלא מעצי אשרה הנעבדת שהיא עצמה עבודת כוכבים ומשתחוין לה, אבל בית שמכניסין לתוכה עבודת כוכבים אינו נקרא עבודת כוכבים, כדתנן (ע"ג מ"ז:) ג' בתים הם וכו'".[3]
וכן נפסק למעשה בשו"ע (יו"ד קנז, ג) כדעת הרא"ש ודעימיה שמותר להיכנס לבית ע"ז במקום פיקוח נפש:
"מי שנתחייב מיתה, מותר לברוח לבית עבודת כוכבים ולהציל את עצמו".
וכתב הרב עובדיה (יבי"א ח"ב, יו"ד סי' יא, ג) שמבואר מדברי השו"ע שבמקום שאין פיקוח נפש אסור להיכנס לבית עבודה זרה, והביא את דברי השו"ע במקום אחר שמצווה להתרחק מדרך ע"ז ד' אמות. וכן הש"ך הביא את דברי הרמב"ם לעיל בפירוש המשנה שאסור להיכנס לבית ע"ז כלל:
"עכ"פ שלא במקום פיקוח נפש כל אפייא שוין לאסור להכנס בבית ע"ז. וכ"פ מרן בשו"ע (יו"ד קנ, א) מצוה להתרחק מדרך ע"ז ד' אמות. וכן ראיתי להש"ך ובאה"ט (ר"ס קמט) שהביא דברי הרמב"ם בפי' הנ"ל, לאסור להכנס בבית ע"ז. ע"ש".
וכן הובא בציץ אליעזר (חי"ד סי' צא) שאסור בהחלט להיכנס לבית עבודה זרה, וגם הוא הביא את דברי הרמב"ם הנ"ל בפירוש המשנה:
"תנן במס' ע"ז ד' י"א ע"ב: עיר שיש בה עבודת כוכבים חוצה לה מותר וכו', מהו לילך לשם בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור וכו'.
וכותב ע"ז הרמב"ם בפיה"מ וז"ל: "אמרו מהו לילך לשם שישים אותה דרך לילך משם לזולתה, לפי שאסור ליכנס לעיר שיש בה עבודת כוכבים כל שכן לדור בה וכו', ולפיכך יוודע לך שכל עיר של אומה שיהיה להם בה בית תפילה שהוא בית עבודת כוכבים, בלא ספק אותה העיר אסור לעבור בה בכוונה וכל שכן לדור בה, אבל אנחנו תחת ידיהם בעונותינו ושוכנים בארצם אנוסים וכו', ואם העיר דינה כן קל וחומר בית עבודת כוכבים עצמו שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכל שכן ליכנס בו". עכ"ל.
למדנו דברים ברורים מדבריו הקדושים האלה של הרמב"ם ז"ל שהדבר פשוט כביעתא בכותחא שאסור ליכנס לבית עבודת כוכבים, ולא עוד אלא שאסור אפילו כמעט לראותו, [וזכורני עוד מימי קטנותי, דכשהיו צריכים לעבור על יד כנסיה מובהקת שלהם היו המבוגרים מאיצים בנו לא להסתכל לשם, ולמהר לעבור ובדרך המהירות לומר ג"פ שקץ תשקצנו וגו', וכפי הנראה המקור לכך הוא מדברי הרמב"ם אלה, וענין הריצה נפסק בדומה לזה ביו"ד סי' קמ"ב סעיף ט' בלעבור תחת אשירה עיין שם. הגם שזה לא דומה ממש לשם עד שיצטרכו לעשות כן גם כאן מעיקרא דדינא, אבל יש משם מקור להריצה בכאן משום מדת חסידות]… וכמו"כ על יסוד דברי הגמרא בע"ז דף י"ז ע"א נפסק ביו"ד בס' ק"נ סעיף א' דמצוה להתרחק מדרך אלילים ד' אמות ע"ש, ומינה ג"כ דמכ"ש דאסור ליכנס בה".
האם מוסלמים נחשבים עובדי ע"ז
שיטות הראשונים
אחר כל זאת הנה יש לדון, האם מסגד נחשב לבית עבודה זרה שאסור להיכנס לתוכו, והדבר תלוי לכאורה בשאלה האם המוסלמים נחשבים עובדי עבודה זרה.
הסוברים שהמוסלמים אינם עע"ז
לדעת הרמב"ם מוסלמים אינם נחשבים עובדי ע"ז. כך פסק בהל' מאכלות אסורות (יא, ז) לעניין סתם יינם, שמוסלמי אשר נגע ביין, היין אסור בשתייה ומותר בהנאה, וכדין גוי שאינו עובד ע"ז:
"… וכן כל עכו"ם שאינו עובד עכו"ם כגון אלו הישמעאלים יינן אסור בשתייה ומותר בהנייה, וכן הורו כל הגאונים, אבל אותם העובדים עכו"ם סתם יינם אסור בהנייה".
וכן האריך לבאר הרמב"ם בתשובה (מהדורת בלאו, סי' תמח) לר' עובדיה הגר, שהמוסלמים אינם נחשבים עובדי ע"ז ואין להם טעות ביחוד ה', אלא טעותם היא בדברים אחרים:
"אלו הישמעאלים אינם עובדי ע"ז כלל, וכבר נכרתה מפיהם ומלבם והם מיחדים לאל יתעלה יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, ולא מפני שהם משקרים עלינו ומכזבים ואומ' שאנו אומרים שיש לאל יתעלה בן נכזב כך אנחנו עליהם ונאמר שהם עובדי ע"ז. התורה העידה עליהם אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר, והיא העידה עלינו שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית. ואם יאמר אדם שהבית שהם מקלסין אותו בית ע"ז הוא וע"ז צפונה בתוכו שהיו עובדין אותה אבותיהם מה בכך. אלו המשתחוים כנגדו היום אין לבם אלא לשמים, וכבר פירשו רז"ל בסנהדרין שאם השתחוה אדם לבית ע"ז והוא סבור שהוא בית הכנסת הרי לבו מסור לשמים. וכן אלו הישמעאלים היום כולם טף ונשים נכרתה ע"ז מפיהם וטעותם וטפשותם בדברים אחרים היא, שאי אפשר לאומרו בכתב מפני פושעי ורשעי ישראל, אבל ביחוד השם יתעלה אין להם טעות כלל…".
וכן עולה מדברי הרשב"א בתורת הבית (ב"ה ש"א) שהתיר בהנאה יין שנגע בו ישמעאלי, מטעם שהישמעאלים אינם נחשבים עובדי ע"ז:
"גר תושב אינו אוסר יין במגעו, וכן יינו מותר בהנאה, ומכאן סמכו הגאונים להתיר מגען של ישמעאלים אלו בהנאה, שהרי אינם עובדים ע"ז…".
גם התשב"ץ בתשובה (ח"ב, סימן מח) כתב להתיר בהנאה יין שנגע בו ישמעאלי, ומהטעם שהובא לעיל שאינם עובדי ע"ז:
"ובמה ששאלת אם יש חולק במגע ישמעאל ביינו של ישראל להתירו בהנאה בין בכוונה בין שלא בכוונה. בהיתר הנאה אין חולק אפי' נגע בו בכוונה שכבר הסכימו הגאונים ז"ל דלאו עע"ז הם".
הסוברים שמוסלמים עע"ז
אולם מנגד מצינו דעות אחרות בראשונים. כך למשל בספר האשכול (ח"ג, סימן נח עמ' קנ) הביא תשובה בשם גאון שישמעאלים נחשבים עובדי ע"ז:
"ובתשובה נמי לגאון ז"ל, וששאלתם ישמעאלי שהכניס ידו לתוך יינו של ישראל לאונסו ומתכוין לאוסרו עליו מהו בשתייה, כי יש במקומנו שמתירים אותו בשתייה מד(אמר) ר' יהודה בן בתירא ור' יהודה בן בבא שמתירין אותו. ואומר אני כשהתירו בהנאה התירו, והן אומרים בשתייה, ועוד אומר ישמעאלי אין עושה יין נסך מפני שאין מנסכין יין שלהן, כי האי גונא שרי או אסור. כך ראינו ישמעאל האידנא עובד ע"ז הוא ואינו מכיר שהוא עובד, דאמור רבנן חמשה בתי עבודה זרה קבועים הם ואחת מהן נשרא בערביא. הלכך אף על פי שאינו מנסך עובד ע"ז הוא, ולית הלכתא כר' יהודה בן בתירא ור' יהודה בן בבא, ורב אשי הוה ליה בתרא והלכתא כותיה".
וכן מצינו בדברי המאירי (ע"ז נז, א 'ישמעאלים') שהביא בראשית דבריו יש אומרים שישמעאלים אינם נחשבים עובדי ע"ז, אך בסיום דבריו כתב בשם חכמי ספרד שישמעאלים אכן נחשבים עובדי ע"ז:
"ישמעאלים הללו יש מי שאומר עליהם שאינם עובדי ע"ז ודנים אותם כגר תושב, ואין מגעם אוסר בהנאה. ואף על פי שאמרו איזהו גר תושב כל שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז, וחכמים אומרים כל שקבל עליו שבע מצות ובקבלה לפני שלשה חברים, ואלו אינם מקבלים עליהם כך, כבר אמרו כי תניא ההיא להחיותו כלומר שלא נצטוינו להחיותו מתורת אח אלא בדרך זה, אבל לאיסור יינו בהנאה כל שאינו עובד ע"ז לא היה בכלל המנין, ונמצא שלא היה אלא בכלל הגזרה הראשונה שהיתה לאיסור שתיה משום בנותיהם… ומ"מ חכמי ספרד חולקין בה שהרי מצינו בפרק ראשון שהוא מונה בכלל עבודות זרות נשרא שבערביא".[4]
וכן הוא בר"ן (סנהדרין סא, ב) שהאיסלם נחשבת עבודה זרה, ויש לעבודתם והשתחוויתם דין ע"ז:
"ולמדנו מכאן שהקדשים של כותים וגם המשוגע של הישמעאלי' אף על פי שאין טועין אחריהם לעשותן אלהות, הואיל ומשתחוים לפניהם השתחואה של אלהו' דין ע"א יש להן לכל דבר אסור של ע"א שלא בהדור לבד הם משתחוים פניהם, שאין הדור למתים אלא כענין עבודה של אלהות היא עבודתן".[5]
שיטות האחרונים
הסוברים שמוסלמים אינם עע"ז
רוב ככל האחרונים נקטו כשיטת הרמב"ם ודעימיה, שמוסלמים אינם נחשבים עובדי ע"ז.
כך למשל בשו"ע (יו"ד קכד, ו) נפסק שיין של גוי שאינו עובד ע"ז אסור בשתיה אך מותר בהנאה. וביאר הט"ז (שם, סק"ד) על אתר: "כגון הישמעאלים".
החיד"א בספרו מראית העין (ליקוטים סי' ח) נקט כשיטת הרמב"ם שאין באיסלם ע"ז, שכן הביא את תשובת הרמב"ם שהוזכרה לעיל שישמעאלים אינם נחשבים עובדי ע"ז, וז"ל:
"ראיתי באגרות הרמב"ם… תשובת הרמב"ם ז"ל לגר צדק דקרי בחיל הגם דמקדם היו עובדים ג' ע"ז, זה היה קודם דת הישמעאלים אך עתה בכל זה מכונים לשמים ועניין ע"ז נכרת מפיהם והם ונשיהם וטפם אין להם טעות ביחוד ע"ש באורך".[6]
וכן כתב רבי חיים בן עטר בפרי תואר (יו"ד ד, יא) שישמעאלים כופרים בע"ז, ומאמינים ביחוד ה':
"… הישמעאלים הם כופרים בע"ז ומיחדים יחוד שלם בכל השגת ידיעתם ומחייבים מיתה לכל משתף ש"ש ודבר אחר, ומה ששוחטים להא קיבלא אינו אלא כדרך שאנו מתפללין לצד מזרח, מטעם שהוא מכוון למקום אשר שוכן שם האלהים, וגם הם גנבו ענין זה ושוחטים לרוח זה כדי שתהיה השחיטה ראויה לפני המקום. וזה פשוט אצלי מפי ההוגים בדתם…".
וכן בבן איש חי (בלק, ש"ש א) לעניין יין שנגע בו גוי, כתב שיין שנגע בו ערבי מותר בהנאה, מטעם שאינם נחשבים עובדי ע"ז, וציין לתשובת הרמב"ם ולדברי הפרי תואר הנ"ל:
"מיהו לא אסרו חז"ל סתם יינם ומגען ביין שלנו גם בהנאה, אלא רק בגוים עע"ז אבל גוים שאין עובדים ע"ז כגון ישמעאלים שאין להם פסילים וע"ז, אין סתם יינם ומגען ביין שלנו אסור בהנאה אלא רק אסור בשתיה בלבד, ולכן אם גוי ישמעאל נגע ביין שלנו אינו אוסרו בהנאה אלא רק בשתיה, מפני שהישמעאלים מודים ביחוד ואין להם פסל ולא מיני ע"ז כלל, וכן מפורש בתשובת הרמב"ם… ועיין פרי תואר יו"ד סי' ד' ס"ק י"א יע"ש".
כך עולה גם מדברי כף החיים (או"ח של, טו) שכתב על דברי השו"ע שאין מילדין נכרית בשבת, שאפילו ערבים שאינם עובדי ע"ז, ג"כ אין ליילד:
"עכו"ם אין מילדין וכו', אפילו ישמעאלים שאין עובדין עבודה זרה".
וכן נקט מרן הרב קוק זצ"ל (משפט כהן, פט) בתשובה לעניין בניית בית המקדש, שסבר השואל שיש ע"ז במקום המקדש כיום, והשיב מרן הרב שאין זה נכון, שכן הישמעאלים נמצאים במקום המקדש, וקיי"ל שהישמעאלים אינם עע"ז:
"ע"ד הערתו בענין בנין בהמ"ק, אם יהי' אפשר לנו בע"ה קודם שתתגלה קדושת הנבואה, עפ"ד התוס' דע"ז מ"ה א' ד"ה כל שנבנה ע"פ נביא, משום הא דכ"מ שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה בידוע שיש שם ע"ז, וכותב כת"ר ששמע שהיום נמצא שם ע"ז, – אין השמועה מיוסדת על בסיס נכון. שהרי המחזיקים כעת במקום המקדש הם הישמעאלים, וכבר כ' הרמב"ם בתשו' בארוכה להוכיח שאינם עובדי ע"ז כלל. אמנם מדברי התשו' נראה, שהיו בזמנו ת"ח שחשבו את הישמעאלים לעובדי ע"ז, אבל כנראה שנדחתה לגמרי דעה זו, וכ"ה בטור יו"ד סי' קכ"ד בשם הגאונים, דמשו"ה יש מהם שהתירו יינם בהנאה, משום שהדבר ידוע שאינם עובדי ע"ז, וכ"כ הרמב"ם, ודבריו הם בפי"א מהמ"א ה"ז כמ"ש הב"י שם, ובקצת דפוסים נשמט הלשון שאינם עובדי ע"ז כגון הישמעאלים, אבל ברור הוא שכ"ה שי' הרמב"ם. והפרישה כ' בסקי"א ההיפוך משמועת כת"ר, אלא שגם בזה"ז שמע שאינם עובדי ע"ז, ובודאי כן הוא האמת לפי הנודע מאז מיסוד אמונתם… עכ"פ לית בזה שום ספק, שמצד הישמעאלים אין במקום המקדש חשש משום עבודה זרה, חלילה…".
ובשו"ת עין יצחק לרב יצחק אלחנן ספקטור (או"ח, יא), נשאל אודות אנשי צבא יהודים שבקשו מאת השר לתת להם מקום כדי להתפלל, ונתן להם מסגד האם מותר להם להתפלל שם. ובתשובתו דן בסוגיה השיב להתיר מטעם שרוב הפוסקים כתבו שאין לישמעאלים דין של עובדי ע"ז:
"…אכן בנ"ד יש להתיר בפשיטות לפי המבואר ביו"ד סי' קמ"ו סעיף ה' ברמ"א דישמעאלים שאינן עובדי ע"ז כו' וכן מבואר בהרמב"ם פרק י"א הלכות מאכלות אסורות הלכה ז' שכתב וכן כל א"י שאינו עובד עבודת כוכבים כגון אלו הישמעאלים כו', וכן מבואר ביו"ד סי' קכ"ד סעיף ו' ובט"ז שם ס"ק ד', ובש"ך ס"ק י"ב, ובטור שם בשם הרשב"א שכתב דיש מהגאונים שהתירו יין של ישמעאלים שהדבר ידוע שאינן עובדים עבודת כוכבים הן, וכ"כ הרמב"ם כו' עכ"ל הטור שם. ואף דהתוס' במגילה דף ו' ע"א בד"ה טראטריות כו' כתבו דקשה לומר שאותן מקומות יכול ללמוד שם כו', עכ"ז אינו רק בבתי ע"ז, אבל בבתי תפלות של ישמעאלים דאין מכניסים שם שום מין ע"ז ע"כ אף התוס' מודו דמותר להתפלל וללמוד שם".
וכן כתב הרב עובדיה בכמה מקומות שישמעאלים אינם עע"ז (חלקם יובאו בהמשך בשאלה האם מותר להיכנס למסגד). ואחד מהם בתשובה בשו"ת יחוה דעת (ו, ס) לשאלה האם מותר לגר להתפלל על אביו הגוי שגוסס, שכן אסור להציל עובדי ע"ז. ודן בדבר מכמה צדדים, ובתחילת התשובה כתב שאם הוריו ישמעאלים הדבר ברור שמותר להתפלל עליהם, מטעם שקיי"ל כרמב"ם ועוד פוסקים שהישמעאלים אינם עע"ז:
"שאלה מגר צדק: האם מותר לו להתפלל על אביו הנכרי השוכב על ערש דוי, שה' ישלח דברו וירפאהו, והאם לאחר מותו יוכל לומר קדיש לעילוי נשמתו?
תשובה: כתב בשלחן ערוך יורה דעה (סימן קנח סעיף א'): עובדי עבודה זרה אסור להצילם אם נטו למות, ואין לרפאותם אפילו בשכר, אם לא במקום איבה. וכתב הגאון בעל כנסת הגדולה בספרו דינא דחיי (לאוין מה, דף נא ע"ד), שנראה לו שהרמב"ם שהיה רופא לישמעאלים בארץ מצרים, מפני שאין הישמעאלים עובדי עבודה זרה, וכל שאינו עובד עבודה זרה מותר לרפאותו אפילו בחנם, אף על פי שאין לחוש לו משום איבה. והנה בספר דינא דחיי שם, עמד על מה שכתב הסמ"ג שהרמב"ם היה רופא לישמעאלים במצרים, מפני שהיה חושש לאיבה. והקשה על זה, שתיפוק ליה שהישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה. וכתב, שאפשר דקים ליה להסמ"ג שהישמעאלים במצרים היו עובדי עבודה זרה, ואינם כמו התוגרמים שבארצותינו שאינם עובדים עבודה זרה. שארץ מצרים מלאה גילולים. ע"ש. ותמיהני, שהרי הרמב"ם (בפרק יא מהלכות מאכלות אסורות הלכה ז') כתב, כל נכרי שאינו עובד עבודה זרה כגון אלו הישמעאלים, יינם מותר בהנאה. וכן הורו כל הגאונים. אבל אותם שעובדים עבודה זרה יינם אסור בהנאה. עכ"ל. וכן פסק מרן השלחן ערוך ביורה דעה (סימן קכד סימן ו'). מבואר יוצא שהישמעאלים יינם מותר בהנאה, כיון שאינם עובדי עבודה זרה. ואף על פי שבספר האשכול חלק ג' (עמוד קנ) כתב שבזמן הזה הישמעאלים עובדי עבודה זרה הם וכו', בצדה תברא ששם הביא תשובת הגאון שישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה. ועיין עוד בחידושי הר"ן (סנהדרין סא:), ובחידושי הריטב"א (עבודה זרה נז:). ע"ש… וכן המנהג פשוט להתיר בהנאה מטעם זה סתם יינם של ישמעאלים, וכמ"ש בשו"ת קול אליהו ח"א (חיו"ד סימן כג), ובשו"ת נחפה בכסף ח"ב (חיו"ד ס"ס ד'). וכ"כ הגאון רבי יצחק בן ואליד בשו"ת ויאמר יצחק (חיו"ד סימן נב), והגאון רבי אליעזר די טולידו בשו"ת משנת ר"א ח"ב (חיו"ד סימן ט – י), והגאון הראשון לציון יש"א ברכה בשו"ת בני בנימין (סימן ו'). ע"ש. ולפי זה הדבר ברור שאם הוריו של הגר צדק ישמעאלים, והם חולים, מותר להתפלל עליהם לרפואה שלימה, כיון שאינם עובדי עבודה זרה…".
הסוברים שמוסלמים עע"ז
בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ד, צא, ד) נשאל אודות כניסה למסגד, האם הדבר אסור ומה המקור לכך. והשיב שהדבר אסור ומטעם שעבודת הישמעאלים נחשבת ע"ז, והביא כראיה לדבריו את דברי הר"ן בסנהדרין שהובאו לעיל:
"הנה אמנם כן נכון הדבר, וחילי דידי מדברי חדושי הר"ן בסנהדרין דף ס"א ע"ב ד"ה יכול, שכותב וז"ל: ולמדנו מכאן שהקדשים של כותים וגם המשוגע של הישמעאלים אף על פי שאין טועין אחריהם לעשותן אלהות, הואיל ומשתחוים לפניהם השתחואה של אלהות דין ע"א יש להן לכל דבר איסור של ע"א, שלא בהדור לבד הם משתחוים לפניהם שאין הדור למתים אלא כענין עבודה של אלהות היא עבודתן עכ"ל.
הרי למדנו מפורש מדברי הר"ן דגם לעבודת הישמעאלים והשתחויתם לנביא השקר שלהם דין ע"א יש לקדשיהם לכל דבר, וא"כ ברור לפי"ז שגם בית המסגד שלהם שבו הם מבצעים עבודתם יש לו ג"כ דין של בית ע"א לכל דבר ואסור ליכנס לשם".
האם מותר להיכנס למסגד
לאור האמור לעיל, נראה לכאורה שהשאלה האם מותר להיכנס למסגד מצד איסור כניסה לבית עבודה זרה, תלויה במחלוקת הפוסקים הנ"ל. שלדעות הפוסקים שהישמעאלים נחשבים עובדי ע"ז, הרי שאסור להיכנס למסגד, משום שהוא נחשב בית עבודה זרה. אמנם לדעות הפוסקים שישמעאלים אינם נחשבים עובדי ע"ז, א"כ לכאורה המסגד אינו נחשב בית עבודה זרה ומותר להיכנס אליו.
דעות המתירים
רבים מהפוסקים כתבו להתיר כניסה למסגד, ונביא לקמן את דבריהם וטעמם להיתר.
הרב חיים דוד הלוי נשאל בשו"ת עשה לך רב (א, נט) האם מותר להיכנס לכנסיה והשיב שברור שאסור להיכנס לכנסיה שכן היא בית עבודה זרה, והדבר אסור באיסור חמור, חוץ ממקרה של פיקוח נפש שהמיקל יש לו על מי לסמוך. אמנם כל זה דווקא בבית עבודה זרה, אך אין איסור להיכנס למסגד משום שאינו בית עבודה זרה, שכן הערבים אינם עובדי ע"ז. וז"ל:
"שאלה: בהיותי בטיול הגענו לביקור בכנסיה, ונחלקו הדעות אם מותרת הכניסה לכנסיה לשם ביקור בלבד, מה הדין באמת.
תשובה:
הלכה זו פשוטה היא ביותר: בית תפלה של ע"ז אסור בהנאה, ואפילו פינו משם הע"ז. וכיון שאסור בהנאה א"כ אסור ליכנס לתוכה ואפילו לשבת בצילו אסור.
אבל באמת הכניסה לבית ע"ז אסורה לא משום הנאה בלבד, אלא כמו שכתב הרמב"ם: אסור ליכנס לעיר שיש בה ע"ז וכ"ש לדור בה, וכ"ש לסחור בה.
ולפיכך יודע לך שכל עיר שיש בה בית תפילה של ע"ז בלא ספק אותה עיר אסור לעבור בכונה, וכ"ש לדור בה, אבל אנחנו תחת ידיהם בעונותינו ושוכנים בארצם אנוסים וכו'. ואם העיר דינה כך ק"ו בית ע"ז עצמו שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכ"ש ליכנס בו. ומפני שדבר זה נעשה כהיתר, וביחוד כאשר קבוצות מטיילים מגיעות לכנסיות עתיקות נכנסים אליהן, וביניהם גם שומרי תורה ומצוה, מחמת ידיעה, נוסיף להסביר האיסור:
כתוב בספר חסידים: כומר אחד היה חייב ליהודי כסף וידע הכומר שלא ילך אחריו לבית הע"ז, וכשבא לתבוע חובו הלך הנכרי לבית הע"ז, ולא רצה היהודי לילך אחריו שם. וע"ז כתב הרב החיד"א: ושים דברים אלה על לבבך.
אתה הראית לדעת חומר האיסור הגדול בכניסה לבית עבודה – זרה, מלבד במקרה שיש בו משום פיקוח נפש, שאף כי יש מגדולי הפוסקים שסוברים לאסור, הנה המתיר יש לו על מי שיסמוך, להכנס לבית ע"ז כדי להציל נפשו.
וכל זה כמובן בכנסיות שיש בהם צורות שתי וערב והם עבודה – זרה, אבל מסגדי הישמעאלים אין חל עליהם איסור זה כלל, שאין הם עובדי עבודה – זרה. ולכן, במערת המכפלה שיש שם מסגד, נכנסים יהודים ומתפללים בו, וה' יקבל תפלתנו ברצון".
הרב עובדיה התייחס בכמה מקומות לעניין כניסה למסגד, ובכולם פסק להתיר, ונביא לקמן את דבריו.
בשו"ת יביע אומר (ח"ז, יו"ד יב) נשאל אודות שגריר ישראלי בחו"ל שהוזמן לטקס השכבה בכנסיה או במסגד, האם יכול להיכנס לשם משום חשש איבה. בחלק הראשון של התשובה (אות א) דן לעניין כנסיה, והביא דבריהם של פוסקים רבים שאסרו כניסה לכנסיה, ולמסקנה אסר ולא חשש לאיבה. ובחלק השני של התשובה (אותיות ב-ד) דן לעניין מסגד, ותלה הדבר במחלוקת הפוסקים האם ישמעאלים נחשבים עע"ז. ולמעשה כתב להתיר כניסה למסגד, שכן דעת פוסקים רבים שישמעאלים אינם עע"ז, ולכן אין למסגדים דין של בתי ע"ז ומותר להיכנס אליהם. ועוד כתב, שאף הר"ן הסובר שיש להם דין ע"ז, אילו היה שומע את דברי הרמב"ם לא היה אומר כן, שוודאי הרמב"ם היה בקיא בעניינים אלו יותר.[7] ובסוף דבריו הביא דעות אחרונים האוסרים להיכנס למסגד (יובאו לקמן), אך דחה דבריהם מטעם שאנו תופסים עיקר כרמב"ם ודעימיה שהערבים אינם עע"ז, ואין למסגד דין בית ע"ז:
"נשאלתי בדבר שגריר ישראל בחו"ל שהוזמן מטעם השלטונות שם לטקס השכבה בכניסיה או במסגד שלהם, במות אחד השרים החשובים שלהם, אם רשאי ללכת לשם משום חשש איבה מצדם כלפיו וכלפי מדינת ישראל?
ב) עוד רגע אדבר לענין כניסה למסגד של הערבים, שנראה שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים, אם הישמעאלים עובדי ע"ז הם, או לא, כי בספר האשכול ח"ג (סי' נח עמוד קנ) כתב בשם הגאון, שסתם יינם של ישמעאלים, ומגען ביין שלנו אין בו חומר כל כך, ואין חוששים מכוחם לנסך, כיון שבדתם אסור היין, ומתעבים ומקללים את השותים אותו. ומר רב יהודאי לא אמר בזה לא איסור ולא היתר, מפני האמגושים שהיו באותו זמן, ויצאו לדת ישמעאל, ועדיין לא היו נקיים מן האמגושים שמנסכים היין, וגם בדור השני והשלישי היו רופפים, ונשאר בידם מדת ראשונה, והיה חשש בהם לניסוך. וכאשר נתישנו הדורות לא נשאר מהם כלום, והשותה יין בעיניהם כעושה תועבה. אבל אם נוצרים הם יש חשש הרבה שהם מנסכים וכו'. ע"כ. ושוב הביא תשובה אחרת לגאון וז"ל: כך ראינו ישמעאל האידנא עובד ע"ז הוא, אף שאינו מכיר שעובד ע"ז, דאמרינן (ע"ז יא ב) חמשה בתי ע"ז קבועים הם, ואחד מהם נשאר בערביא. ע"כ. גם המאירי (ע"ז נז עמוד רי"ד) כתב, וישמעאלים הללו יש מי שאומר עליהם שאינם עובדי ע"ז, ודנים אותם כגר תושב, ואין מגעם אוסר בהנאה, וכו', ומ"מ חכמי ספרד חולקים בה, שהרי בפרק ראשון (ע"ז יא ב) מונה בכלל בתי ע"ז גישרא שבערביא. ע"כ. וע' בחידושי הר"ן סנהדרין (סא ב) בד"ה יכול, שכ' וז"ל: ולמדנו מכאן שהקדשים של עכו"ם, וגם המשוגע (מוחמד) של הישמעאלים, אף על פי שאינם טועים אחריהם לעשותם אלהות, מ"מ הואיל ומשתחוים לפניהם השתחואה של אלהות, דין עבודה זרה יש להם לכל דבר איסור של ע"ז, שלא בהידור בלבד הם משתחוים לפניהם, שאין הידור למתים, אלא כענין עבודה של אלהות היא עבודתם. ע"כ. וע"ע בשו"ת הרדב"ז ח"ד (סי' צב) בשם הריטב"א. ע"ש. אבל הרמב"ם בתשובה (הוצאת מקיצי נרדמים סי' שסט) כתב, אלו הישמעאלים אינם עובדי ע"ז כלל, וכבר נכרתה אמונת הע"ז מפיהם ומלבם, והם מיחדים לאל יתברך יחוד כראוי, יחוד שאין בו דופי, ואם יאמר אדם שהבית שהם מקלסים בו בית ע"ז הוא, וצפונה בתוכו ע"ז שהיו עובדים אותה אבותיהם, מה בכך, אלו המשתחוים כנגדו היום אין לבם אלא לשמים, וכבר אמרו בסנהדרין (סא ב) שהמשתחוה לבית ע"ז וכסבור בית הכנסת הוא הרי לבו לשמים. ולכן אלו הישמעאלים היום כולם נכרתה ע"ז מפיהם, רק טעותם וטפשותם בשאר דברים, אבל ביחוד ה' אין להם טעות כלל. ואמת שהיה לישמעאלים מקודם שלשה מיני ע"ז, פעור ומרקוליס וכמוש, וכולם מפורשים וידועים מקודם שתעמוד דת הישמעאלים, אבל היום אומרים הישמעאלים כי זה שנשליך אבנים, בפני השטן אנו משליכים אותם כדי לערבבו וכו'. עכת"ד. וכן פסק הרמב"ם (פרק יא מה' מאכלות אסורות ה"ז): "כל גוי שאינו עובד ע"ז, כגון אלו הישמעאלים יינם אסור בשתיה ומותר בהנאה, "וכן הורו כל הגאונים", אבל אותם העובדים ע"ז סתם יינם אסור בהנאה"… נמצא שהגאונים הראשונים שאמרו שהישמעאלים עובדי ע"ז הם, כוונתם על הישמעאלים בדורות ראשונים שעדיין היו אדוקים בע"ז. וכמ"ש הרמב"ם בתשובה הנ"ל שאז היו להם שלשה מיני ע"ז, אבל בהמשך הדורות הגיעו למסקנא נכונה ביחוד ה', שאין עוד מלבדו…
ג) וראיתי למרן החיד"א בשיורי ברכה (סי' קכג סק"א) שכ', שאף שכתבו הגאונים שמגע ישמעאל ביין שלנו מותר בהנאה, אולם בעיר עוז לנו ציון קרית מועדינו וכולה ארעא דישראל המנהג לאסור מגע ישמעאל ביין שלנו אף בהנאה, זה כתבתי לפי זכרוני. ועתה ראיתי בתשובת גדול אחד מרבני ירושלים ת"ו שמשמע מדבריו שגם בעה"ק מתירים מגע ישמעאל בהנאה. ואני בתוך הגולה. עכ"ל. ונראה שנתכוון לדברי הגאון מהר"א ישראל בשו"ת קול אליהו ח"א (חיו"ד סי' כג) שכ', שכיון שיין של ישמעאלים מותר בהנאה, ואינו אסור אלא בשתיה, כנודע, וכו'. וכ"כ עוד בשו"ת עוגת אליהו (ר"ס כד) דאנן נקטינן כדעת מרן ז"ל וכו', הילכך בנ"ד אף על פי שנגעו ביין ברגליהם, כיון שהישמעאלים לאו עובדי ע"ז הם כנודע, אמרינן שאסור בשתיה ומותר בהנאה. ע"ש. וכ"כ הגאון מהר"י נבון בשו"ת נחפה בכסף ח"ב (ס"ס ד, דף מב ע"א). ע"ש. ומרן החיד"א עצמו הדר תבר לגזיזיה, כי בספרו מראית העין (בליקוטים סי' ח, דף עט ע"א) חזר והביא תשובת הרמב"ם הנ"ל, שאף שמקודם היו הישמעאלים עובדי ע"ז, אך עתה ענין ע"ז נכרת מפיהם ומלבם, והם ונשיהם וטפם מיחדים את ה' יחוד כראוי שאין בו דופי. ע"ש. ובאמת שכן פסק הרמב"ם להדיא גם בחבורו (פי"א מהמ"א ה"ז) הנ"ל, ושכן דעת כל הגאונים. וכ"כ בבן איש חי (ר"פ בלק), שסתם יינם של ישמעאלים ומגען ביין שלנו מותר בהנאה, כיון שאינם עובדי ע"ז, כמ"ש הרמב"ם בתשובה. ומ"ש החיד"א בברכי יוסף יו"ד (סי' ד) וכו', כבר חזר בו בספרו מראית העין (דף עט ע"א) והביא תשובת הרמב"ם הנ"ל. וכן נראה מדברי רבינו האר"י בשער טעמי המצות. ע"כ. וכן פסק בספרו רב פעלים ח"א (חיו"ד ס"ס כח), ושכן רגילים להורות…
ד) ומעתה נראה שהמסגדים של הערבים אין להם דין בתי עבודה זרה, ומותר להכנס בתוכם. ואפילו הר"ן שאמר שהואיל ומשתחוים לפניהם כעבודה של אלהות דין ע"ז יש להם, י"ל שאילו הוה שמיע ליה כל מ"ש הרמב"ם בתשובה לא היה אומר כן. שבודאי הרמב"ם היה בקי בהם ביותר. וכל רז לא אניס ליה. ואמנם ראיתי להרה"ג החסיד הפרד"ס בספר אות היא לעולם ח"ב (דף קעח ע"ג) שכ', שגם המסגד של הישמעאלים טמא טמא יקרא, כי הם משיחין בו לפי טומאתם באמונתם במוחמד יש"ו שמכחיש תורת משה רבינו, ושם (דף קעט ע"א) הביא מ"ש בשו"ת מעשה אברהם (סי' כה) שלמד ממ"ש הר"א מזרחי ח"א (סי' עט) בדין בהכ"נ שנעשית בו עבירה, שהעלה בכחא דהיתרא שמותר להתפלל בו, וא"כ הוא הדין שמותר להתפלל במסגד של הערבים, והשיג עליו דשאני התם שנעשית עבירה באקראי, אבל מסגד הקבוע לתפלתם, שם מצאה סטרא אחרא מקום לנוח, וקן לה, ושם הרגיעה לילית, וקבעה לה קביעות גדולה, ובכה"ג אף הרא"ם יודה לאסור. עש"ב. וכן ראיתי לידי"נ הגאון ר' יקותיאל הלברשטם, אדמו"ר מקלויזנבורג, בחוברת ישראל סבא (כרך ד' גליון מח) שהעלה לאסור להתפלל במסגד של הערבים. ונסתייע מדברי החיד"א בשיורי ברכה (סי' קכג) שלפי זכרונו המנהג בירושלים לאסור מגע ישראל ביין שלנו אף בהנאה. אלמא דחשיבי עובדי ע"ז וכו'. ע"ש. ואשתמיטתיה מ"ש החיד"א עצמו במראית העין (דע"ט ע"א) ע"פ תשו' הרמב"ם, שהישמעאלים אינם עובדי ע"ז… וא"כ גם במסגד של ערבים שאין שם ע"ז, ותפלתם להשי"ת ביחוד שאין בו דופי, אין שום איסור להתפלל שם, וכן ראיתי לכמה גאונים וצדיקים שהיו מתפללים בתוך המסגד של מערת המכפלה, ועד עכשיו יש שם בהכ"נ קבוע לתפלה, לאחינו תושבי חברון וקרית ארבע.
ואמנם בשו"ת ציץ אליעזר חלק י"ד (ס"ס צא) כתב להשוות דין המסגד של ערבים לכניסיה של נוצרים, ע"פ דברי הר"ן סנהדרין (סא ב). ובמחכ"ת עמו הסליחה. שאנו תופסים עיקר כדברי הרמב"ם שהישמעאלים לאו עובדי ע"ז נינהו, וממילא אין למסגדיהם דין בית ע"ז…".\
וכן ביביע אומר (ח"י, או"ח טז) כתב שאין איסור להיכנס למסגדים של הערבים, וטעמו עמו שאינם בתי עבודה זרה, שכן הערבים אינם עע"ז, ועינינו רואות שבתפילתם הם אומרים שאין אל מבלעדי ה', וכורעים ומשתחווים אליו, אלא שמוסיפים שמוחמד הוא שליח ה':
"הנה ידוע מ"ש הרמב"ם (פרק יא מהל' מאכלות אסורות ה"ז), כל גוי שאינו עובד ע"ז, כגון אלו הישמעאלים, יינם אסור בשתיה ומותר בהנאה. עכ"ל. וכן פסק הרמב"ם בתשובה (מהדורת פריימן סי' שפב), ושכן הורו כל גאוני המערב הלכה למעשה. ע"ש. גם בתשובה שם (סי' שסט) האריך להסביר שהישמעאלים אינם עובדי ע"ז, וז"ל: אלו הישמעאלים אינם עובדי ע"ז כלל, וכבר נכרתה מפיהם ומלבם, והם מיחדים לאל יתעלה יחוד כראוי, יחוד שאין בו דופי, ואין להם טעות כלל ביחוד ה'. ע"ש. וכ"כ הגר"ח בן עטר בספר פרי תאר (סוף סי' ד), וכ"כ הגאון ר' אליעזר די טולידו בשו"ת משנת רבי אליעזר ח"ב (חיו"ד סי' י). ע"ש. ומרן החיד"א בשיורי ברכה (סי' קכג סק"א) כתב: שאע"פ שכתבו הגאונים שמגע ישמעאל ביין שלנו מותר בהנאה, אולם לפי זכרוני בעה"ק ירושלים ובא"י המנהג לאסור מגע ישמעאל ביין שלנו אף בהנאה. אך עתה ראיתי בתשובת גדול אחד מרבני ירושלים ת"ו, דמשמע מדבריו שגם בעה"ק ירושלים ת"ו מתירים בהנאה מגע ישמעאל ביין שלנו. ואני בתוך הגולה. ע"כ. [וע' בספרו מראית העין בליקוטים סי' ח אות א, דף עט ע"א]… ולפי דברי הרמב"ם ורבותינו הפוסקים האחרונים שסתם יינם אינו אסור בהנאה אלא בשתיה (משום בנותיהם), משום שאינם עובדי עבודה זרה, וכתב בספר בן איש חי שנה ב (פרשת בלק אות א), שכן מוכח מדברי רבינו האר"י בשער טעמי המצות. וכן פסק שם הלכה למעשה שסתם יינם של ישמעאלים מותר בהנאה. וכן עינינו הרואות ואזנינו שומעות, שבעת כריעתם בתיפלתם אומרים, אין אלוה מבלעדי ה', ומוחמד שליח ה', ח"ו. מסתברא שאין איסור להכנס למסגדים שלהם, שאינם נחשבים כמו הכנסיות של הנוצרים, שהם בתי עבודה זרה, וכתב הרמב"ם בפירוש המשניות (ע"ז יא ב) שאסור ליכנס לבתי ע"ז. וע"ע בשו"ת חיים ביד (סי' כו), ובשו"ת פרי השדה ח"ב (סי' ד), ובשו"ת מנחת אלעזר ח"א (סי' נג), ובספר שבילי דוד (סי' קנד), ובמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ב (חיו"ד סי' יא)…
מאחר שהדבר ברור לנו כדברי הרמב"ם שהישמעאלים הייחוד שלהם בה' אין בו דופי, וכך הם אומרים בתפלתם, אין אלוה מבלעדי ה', אלא שמוסיפים שמחמד שליח ה'. וכריעותיהם והשתחוותיהם היא לה' לבדו, אין מקום לאסור להכנס לשם, או לכל מסגד אחר…".
וכן כתב להתיר כניסה למסגד בשו"ת עין יצחק לרב יצחק אלחנן ספקטור (או"ח, יא), שנשאל אודות אנשי צבא יהודים שבקשו מאת השר לתת להם מקום כדי להתפלל, ונתן להם מסגד האם מותר להם להתפלל שם. ובתשובתו דן בסוגייא והשיב להתיר מטעם שרוב הפוסקים כתבו שאין לישמעאלים דין של עובדי ע"ז, וממילא אין איסור כניסה למסגד:
"…אכן בנ"ד יש להתיר בפשיטות לפי המבואר ביו"ד סי' קמ"ו סעיף ה' ברמ"א דישמעאלים שאינן עובדי ע"ז כו' וכן מבואר בהרמב"ם פרק י"א הלכות מאכלות אסורות הלכה ז' שכתב וכן כל א"י שאינו עובד עבודת כוכבים כגון אלו הישמעאלים כו', וכן מבואר ביו"ד סי' קכ"ד סעיף ו' ובט"ז שם ס"ק ד', ובש"ך ס"ק י"ב, ובטור שם בשם הרשב"א שכתב דיש מהגאונים שהתירו יין של ישמעאלים שהדבר ידוע שאינן עובדים עבודת כוכבים הן, וכ"כ הרמב"ם כו' עכ"ל הטור שם. ואף דהתוס' במגילה דף ו' ע"א בד"ה טראטריות כו' כתבו דקשה לומר שאותן מקומות יכול ללמוד שם כו', עכ"ז אינו רק בבתי ע"ז, אבל בבתי תפלות של ישמעאלים דאין מכניסים שם שום מין ע"ז ע"כ אף התוס' מודו דמותר להתפלל וללמוד שם".
וכן בשו"ת שער שמעון אחד (ח"ה, או"ח כ. לחכם שמעון חירארי, מחכמי טוניס. נפטר בתשע"ה) העלה שהמוסלמים אינם עע"ז ואין איסור להיכנס למסגד, וציטט את דברי שו"ת 'עשה לך רב':
"ויפתח שמעון פיו ויאמר הן אמת שדבריך נכונים הם וכמבואר בשלחן ערוך יורה דעה סימן קכד סעיף ז, יש מי שאומר שכל מקום שאמרו ביין שלנו שהוא מותר בהנאה ואסור בשתיה מפני צד נגיעה שנגע בו העובד כוכבים, שהיה העובד כוכבים עובד אלילים אבל אם היה איסורו בגלל עובד כוכבים שאינו עובד כוכבים שנגע ביין שלנו שלא בכוונה או שטפח על פי החבית הרי זה מותר בשתיה. ושם בט"ז סעיף קטן ד שאינו עובד אלילים כגון הישמעאלים, וכן פסק הרמב"ם זכרו לברכה פרק יא מהלכות מאכלות אסורות הלכה ז: 'כל עובד כוכבים שאינו עובד עבודת כוכבים כגון אלו הישמעאלים יינן אסור בשתיה ומותר בהנייה וכן הורו כל הגאונים'.
ועיין שם בשפתי כהן סעיף קטן יב טעם דמרן השמיט מלת הישמעאלים כי סבר לאו דוקא ישמעאלים, אלא דכל שאנו מוחזקים בו שאינו עובד כוכבים דינו כאומה דלא פלחי עבודת אלילים יעין שם. הרי דישמעאלים אינם בכלל עובדי עבודה זרה לכל הדעות… ואשרי עין שראתה למרן הדוש הרב הראשי לתל אביב יפו ממנו יתד וממנו פנה, הרב חיים דוד הלוי שליט"א בספרו היקר הנדפס חדש ממש עשה לך רב סימן נט, בענין האם מותר להכנס לכנסיה לשם ביקור בלבד והשיב הלכה זו פשוטה ביותר בית תפלה של עבודה זרה אסור בהנאה ואפילו פינו משם העבודה זרה ואם כן אסור להכנס בתוכה ואפילו לשבת בצילו אסור יח והכניסה אסורה לא רק משום הנאה בלבד אלא כמו שכתב הרמב"ם זכרו לברכה אסור להכנס לעיר שיש בה עבודה זרה וכל שכן לדור בה וכל שכן לסחור בה אבל אנחנו תחת ידיהם בעונותינו ושוכנים בארצם אנוסים ואם העיר דינה כך קל וחומר בית עבודה זרה עצמו שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכל שכן ליכנס בו… וכל זה בכנסיות שיש בהם שתי וערב והם עבודה זרה אבל מסגדי הישמעאלים אין חל עליהם איסור זה כלל שאין הם עובדי עבודה זרה…".
גם בשו"ת אבני ישפה (ח"א, או"ח סי' קנג. לרב ישראל פסח פיינהנדלר, מפוסקי זמננו) התיר כניסה למסגד, ולמד זאת ממה שהובא בשו"ת חוט המשולש האם מותר לישראל לבנות מסגד למוסלמים, וכתב שהאיסור לבנות כיפה שמעמידים בה ע"ז הוא דווקא בזמניהם שהיה בית תפילתם טרקלין גדול שבו נכנסים לעבודתם, והיתה כפה מיוחדת ששם היתה עומדת הע"ז, שבזה אסור לבנות אותה הכיפה שהיא בית המיוחד לע"ז ממש שבשבילו בונים אותה, משא"כ בזמנינו שעיקר הבנין הוא להתאסף שמה לעבודתם, ולא להעמדת הע"ז. ולמד האבני ישפה מכאן ק"ו שאם מותר לבנות מסגד כ"ש שמותר להיכנס בו.
"נסתפקתי אם רשאי אדם להיכנס לתוך המסגד של הערבים שהם מתפללים שם. והנה בעיקר האיסור לילך לבית שעובדים שם ע"ז הוא נלמד מן הגמ' ע"ז י"ז א' הרחק מעליה דרכיך זו מינות. ומכאן כתב השו"ע יו"ד סי' ק"נ סע' א וז"ל: מצווה להתרחק מדרך עבודה זרה ד' אמות עכ"ל. וכתב בדרכי תשובה סי' ק"נ ס"ק ב' בשם שו"ת חיים ביד סי' נ"ו שהוכיח דכ"ש הוא שאסור לכנוס לתוך בית שיש שם ע"ז שזה בודאי אסור ע"כ. והיינו שמה שכתבו שמצוה להתרחק שהוא במשמע שאין כאן רק מצוה, אין זה רק על הדרך ובד' אמות, אבל בית הע"ז ממש אסור מדינא. וכתב שם עוד בדרכי תשובה וז"ל: ואע"ג שבזה"ז שאין להם דין עובדי ע"ז כי רק מעשה אבותיהם בידיהם, אבל בית תפילתם מקום שמקטרים ועושים עבודתם זכר לע"ז של הקדמונים, בודאי דין בית ע"ז יש לו וכו' עכ"ל.
אמנם כל זה איירי בע"ז של הנוצרים ששם יש צורת ע"ז וגם מזבחים וכו', אבל אצל הערבים קיל טפי שאין הדברים הנ"ל, ויש לעיין מה דינו.
ובשו"ע יו"ד סי' קמג סעי' ב וז"ל: אסור לבנות עם העכו"ם כפה שמעמידים בה ע"ז, ע"כ. וכתב בשו"ת חוט המשולש בתשו' הגאון מו"ה אלעזר יצחק סי' כ"ח, שנשאל אם מותר לבנות ולהעמיד בית תפילה לישמעאלים הנקרא מאצווט"א ואם יכולין לשכור פועלים או נכרים דוקא, ועיי"ש במה שמתפלפל בזה. ולדינא, העלה דהך איסור לבנות כיפה שמעמידים בה ע"ז, דוקא בזמניהם שהיה בית תפילתם טרקלין גדול שבו נכנסים לעבודתם, והיתה כפה מיוחדת ששם היתה עומדת הע"ז דבזה אסור לבנות אותה הכיפה שהיא בית המיוחד לע"ז ממש שבשבילו בונים אותה, משא"כ בזמנינו שעיקר הבנין הוא להתאסף שמה לעבודתם, שזה ודאי לא מקרי משמשין שהא עיקר בנינו הוא בשביל האנשים הבאים שמה אבל להלבנה עצמה היה די בקאסוותא חדא, ע"כ אף אם העמידו הלבנה בטרקלין הזה לא נעשה הטרקלין משמשין של ע"ז, רק משמשין דמשמשין דמותר עיי"ש… ונלמד שאם מותר לבנות המסגד שלהם, כ"ש שמותר להכנס לשם, שהרי בניית הבית לע"ז היא חמורה יותר מן הכניסה. וכיון שהעלו הפוסקים שאין איסור בבניית המסגד, כ"ש שאין איסור להיכנס. והסכים איתי גאון אחד שליט"א".[8]
כך גם בספר שערי ציון (ח"ב, סו"ס כט) דן בשאלה האם מותר להיכנס למערת המכפלה שכידוע משמשת גם כמסגד לערבים, והעלה בסוף דבריו שמותר, ושרשז"א גם כן התיר והתפלל במערת המכפלה:
"…מעיקר הדין מותר להכנס למסגד וכן למערת המכפלה אין חשש להכנס ולהתפלל שם. וכידוע שהגאון רבי שלמה זלמן אוירבעך זצ"ל הלך להתפלל במערת המכפלה, וסבר שהדבר מותר. אשר על כן אין חשש להכנס לתפילה במערת המכפלה גם באולם יצחק, וזוכר חסדי אבות יביא גאולה לבני בניהם בקרוב".
בכתב עת שמעתין (178) פורסם לקט פסקים של הרב מרדכי אליהו שחלקם פורסמו בשו"ת הרב הראשי, וחלקם עדיין לא. והובא שם:
"הכניסה למסגד מותרת".
וכך מופיע בבירור בשו"ת הרב הראשי (תשמ"ו-תשמ"ז סימן פב). הרב מרדכי אליהו נשאל האם מותר להיכנס בטיול לכנסייה או מסגד ועונה בקצרה שלכנסיה אסור ולמסגד מותר:
"לכבוד הראשון לציון הרב הראשי לישראל הרב מרדכי אליהו שליט"א שלום רב! בטיול מאורגן בו השתתפתי לאחרונה, היה כלול ביקור במסגד וכן ביקור בכנסיה. שאלתי היא: האם כיהודי שומר תורה ומצוות מותר לי לבקר בכנסיה או במסגד?
ב"ה, י"ב סיון תשמ"ו …קבלנו את מכתבך אל כבוד הראש"ל, הרב הראשי לישראל, הרב מרדכי אליהו שליט”א, ובו שאלתך בענין הכניסה לכנסיות. כבוד הראש"ל הורני להשיבך כדלקמן: א. הכניסה למסגד מותרת, עיין ברמב"ם בספרו "קדוש השם" על כך. ב. הכניסה לכנסיה אסורה בכל אופן שהוא, עיין בשו"ע יו"ד סימן ק"כ סע' א' ובדרכי תשובה שם. ועיין באריכות בתשובות "חיים ביד" סימן כ"ו. עמך הסליחה על האיחור במתן התשובה. וכל טוב הרב אליהו בן דהן, עוזר אישי".
וכ"כ הרב מרדכי ציון בקום והתהלך בארץ נז:
"ולגבי כניסה למסגד של מוסלמים, כתב הג"ר ציץ אליעזר (יד, צא) שלמדנו מפורש מדברי הר"ן (בחידושיו בסנהדרין סא, ב ד"ה יכול), שגם לעבודת הישמעאלים והשתחוויתם לנביא השקר שלהם דין עבודת אלילים יש לקדשיהם לכל דבר, וא"כ ברור לפי"ז שגם בית המסגד שלהם שבו הם מבצעים עבודתם יש לו ג"כ דין של בית ע"א לכל דבר ואסור להיכנס לשם. והג"ר עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (ז יו"ד יג) כתב, שאנו תופסים עיקר כדברי הרמב"ם (בתשובותיו ס' שסט וביד החזקה, הלכות מאכלות אסורות יא, ז) שהישמעאלים אינם עובדי ע"ז כלל, וכבר נכרתה אמונת הע"ז מפיהם ומלבם, והם מייחדים לאל יתברך ייחוד כראוי. א"כ ממילא אין למסגדיהם דין בית ע"ז. וגם מביא משו"ת עין יצחק (או"ח ס' יא) שנשאל הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור על אודות אנשי צבא יהודים שביקשו מאת השר לתת להם מקום כדי להתפלל, ונתן להם את המסגד של ישמעאלים, האם מותר להם להתפלל שם, והשיב, שהואיל ומבואר בטור (ס' קכד) בשם הגאונים והרמב"ם והרשב"א שהישמעאלים אינם עובדי ע"ז, וכ"כ הרמ"א (קמו, ה), יש להתיר בפשיטות להתפלל שם. אבל הג"ר יוסף מביא גם את דעת האדמו"ר מקלויזנבורג – הרב יקותיאל יהודה הלברשטם (חוברת ישראל סבא כרך ד גליון מח), שהעלה לאסור להתפלל במסגד של הערבים. ונסתייע מדברי החיד"א בשיורי ברכה (ס' קכג) שלפי זיכרונו המנהג בירושלים לאסור מגע ישמעאלי ביין שלנו אף בהנאה, אלמא דחשיבי עובדי ע"ז. ודחק הג"ר יוסף דבריו שהחיד"א עצמו בס' מראיית העין (עט, א) פסק ע"פ תשובת הרמב"ם שהישמעאלים אינם עובדי ע"ז, וגם כתב שראה גדול אחד מירושלים שגם בירושלים מחירים מגע ישמעאלי ביין שלנו בהנאה. וזה מתשובת קול אליהו וכ"כ הגרי"ח בבן איש חי ורב פעלים. א"כ פסק הג"ר יוסף שגם במסגד של ערבים שאין שם ע"ז, ותפילתם להשי"ת בייחוד שאין בו דופי, אין שום איסור להתפלל שם. ומייש התוס' (מגילה ו, א ד"ה טרטיאות וראה עוד בתוס' סוטה לא, ב ד"ה באשרה), שקשה לומר שבאותם מקומות יכולים ללמוד שם תורה דמאיסי, זהו רק בבתי ע"ז, אבל במסגדים של ישמעאלים שאין שם ע"ז כלל אף התוס' מודים שמותר להתפלל וללמוד שם, וכן עיקר. וכן כתב הג"ר חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב (א, נט. וכן בס' מקור חיים השלם ח"ה עמ' 243-242) שאסור לבקר בכנסיות שיש בהן צורות שתי וערב והם עבודה זרה, אבל מסגדי הישמעאלים אין חל עליהם איסור זה כלל, שאין הם עובדי עבודה זרה. ופסק הגר"מ אליהו (שו"ת הרב הראשי ג, פב). וכן כתב הגר"ש אבינר בשו"ת שאילת שלמה (א, שכה) שפשוט שאיסור ביקור בכנסייה נוצרית אינו שייך למסגדי הישמעאלים, שהרי האסלאם אינו עבודה זרה. נשאל הג"ר יצחק זילברשטיין בשו"ת שנדפס בסוף ס' עלינו לשבח (שמות תשובה יא), מאלו שנמצאים בחזית צפון הארץ, ובגלל הקור השורר שם מתכנסים במסגד מוסלמי, והתלבטו רבות האם מותר להתפלל שם. אחד האנשים אמר שמותר, והביא ראיה שהרר נוהגים להתפלל במערת המכפלה אף על פי שהמקום משמש כיום כמסגד. ושאלו, האם הצדק עמו? הג"ר זילברשטיין השיב שהראיה שהביא מהנוהגים להתפלל במערת המכפלה יש להשיב עליה מהמובא במשנה עבודה זרה (מד, ב), שאל פרוקלוס בן פלוספוס את רבן גמליאל בעכו, שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי, אמר לו, כתוב בתורתכם (דברים יג, יח) "לא ידבק בידך מאומה מן החרם", מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי? ענה לו רבן גמליאל, אני לא באתי בגבולה של עבודה זרה, אלא היא באה בגבולי, כלומר המרחץ היה במקום הזה עוד בטרם באה לכאן אפרודיטי, ואין העבודה זרה יכולה לאסור את המרחץ שקדם לה. לפי זה אין ראיה מהנוהגים להתפלל במערת המכפלה, כיוון שהמסגד בא לגבול המערה שקדם לה. ויעוין במג"א (קנד ס"ק יז) שמטעם זה מותר להתפלל בבית כנסת שהכניסו לתוכו עבודה זרה, וכמבואר בע"ז (דף מג). והוסיף שלמרות הנ"ל, יש גדולי ישראל הנמנעים מלהתפלל במסגד שבמערת המכפלה, ומתפללים רק בחוץ. ובעיקר השאלה, כעין זה נשאל כבר בשו"ת שואל ומשיב (ג מהדו"ק עג) בכנסייה של פרוטסטנטים שנמכרה לישראל, האם מותר להתפלל בתוכה? והשיב, שכיוון שלפרוטסטנים אין צלם ודמות, ובהסתמך על מנ"א (שם) הסובר שאין דין נעבד על בית, ונוסף על כך כיוון שכבר עזבוה הנכרים הרי זה נחשב כביטול ומותר, א"כ גם ענייננו אילו היה מתבטל המסגד מהמקום הזה היה מותר להתפלל בו כיוון שגם במסגד אין צלם ודמות, אבל הביא הוראת חותנו הג"ר יוסף שלום אלישיב, כל זמן שהמסגד לא נעקר מהמקום יש להימנע מלהתפלל בו. אם אין אפשרות להתפלל בחוץ יש להקל ולהתפלל במסגד מבואר ברמ"א (ס' צד) ובתרומות הדשן (ס' ו), עכ"ל. וכל זה להתפלל בתוך המסגד, ולהיכנס ברור שמותר. סיכום: אסור לבקר בכנסיות של נוצרים שהם בתי עבודה זרה, והאיסור כולל שרידי כנסייה עתיקה, וראוי להימנע מביקור בכנסייה נטושה, אבל מותר לבקר במסגדים של מוסלמים, שהרי האסלאם אינו עבודה זרה."
וכ"כ להתיר כניסה למסגד הרב שלמה אבינר בשו"ת שאילת שלמה (ג, קפט 5):
"הוא הדין שאסור להיכנס לבית כנסת קראי, כי הכניסה לשם מתפרשת גם כמין אישור והסכמה. אבל למסגד מוסלמי אין איסור, כי האיסלם אינו עבודה זרה".
וכ"פ בילקו"י (או"ח קנא, לח) שמותר להתפלל בתוך מערת המכפלה, אע"פ שיש שם מסגד.
וכ"כ הרב ברוך שרגא בברוך אומר יו"ד סד:
"שאלה: האם מותר להכנס לאולם יצחק במערת המכפלה, כיון שכל השנה יש שם מסגד של המוסלמים ורק כמה ימים בשנה פותחים אותו ליהודים? תשובה: אסור להכנס לבית עבודה זרה, ובתי תפלתם כגון הכנסיות של הנוצרים דינם כבתי ע"ז ואסור להכנס בהם…ובענין הישמעאלים המוסלמים נחלקו הראשונים אם דינם כעובדי עבודה זרה, לדעת הגאונים והרמב"ם ורוב הראשונים אינם נחשבים כעובדי עבודה זרה כיון שהם מאמינם בה' בלי שיתוף, ובחידושי הר"ן כתב שדינם כעובדי עבודה זרה. וכן לענין כניסה למסגד שלהם הדבר תלוי במחלוקת זו, לדעת הגאונים והרמב"ם אין בזה איסור כיון שאינם עובדים ע"ז, ולדברי הר"ן שהם כעובדי ע"ז אסור להכנס לשם. ובשו"ת ציץ אליעזר (חי"ד סי' צד) החמיר בזה על פי דברי הר"ן, וכן כתב הגאון מקלויזנבורג בשו"ת דברי יציב (יו"ד סי' מ, או"ח סי' צ) שאסור להכנס למסגד של הישמעאלים ודן אותם כעובדי ע"ז, וכן כתב שם (בהערה) בשם אביו בעל השפע חיים מצאנז, ומטעם זה אסר להכנס למערת המכפלה כיון שיש שם מסגד של הישמעאלים. אבל בשו"ת יביע אומר (ח"ז יו"ד סי' יב) דחה את דבריהם, שהעיקר להלכה כדעת הגאונים והרמב"ם שהישמעאלים אינם עובדי ע"ז, וא"כ מותר גם להכנס למסגדים שלהם. ולכן להלכה מותר להכנס למערת המכפלה, וגם אולם יצחק שכל השנה יש בו מסגד מותר להכנס אליו. והנה בתרומת הדשן (סי' ו) כתב שעדיף להתפלל בדרך ולא במלון של גויים שיש בו גילולים וטומאה, כמו שנאמר (שמות ט כט) "ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה'", ופירשו במכילתא (מס' דפסחא א) שלא רצה להתפלל במצרים כיון שהיתה מלאה גילולים, שאין להכניס קדושה במקום טומאה. ובספר אות היא לעולם (מערכת ת אות קלה) הביא את דבריו, וכתב שלפי זה אין ראוי להתפלל במסגד של הישמעאלים כיון ששורה בו רוח טומאה וטמא טמא יקרא, ובכפר הסמוך לאזמיר היו רבים מבני עמנו נכנסים לבית תפלתם של הישמעאלים ומתפללים שם תפילת מנחה מידי יום, ואין ראוי לעשות כדבר הזה להכניס דברי קדושה במקום טומאה. אולם יש לחלק, שדברי המכילתא ותרומת הדשן נאמרו במקום שיש בו עבודה זרה, אבל הישמעאלים לדעת רוב הפוסקים אינם עובדי ע"ז, וא"כ מותר גם להתפלל שם. וכן הורה הגאון רבי יצחק אלחנן מקובנא זצ"ל לחיילי הקיסר שביקשו מהשר שיתן להם מקום להתפלל, ונתן להם להתפלל במקום שהיה בו מסגד של הישמעאלים, ושאלו אם מותר להם להתפלל שם או לא, ופסק שמותר להם להתפלל שם'. וכן פסק בשו"ת יביע אומר (ח"ז יו"ד סי' יב) שמותר להכנס למסגד להתפלל שם כיון שאינם עובדי ע"ז. ואמנם לכתחילה לא ראוי להכנס למסגד שהוא מקום מינות שהם מזכירים בו תמיד את דברי אמונתם, וכל שכן שאין ראוי להתפלל שם, אבל במערת המכפלה אין לחוש לזה, כיון שאנחנו נכנסים לשם בזמן שהמקום פתוח ליהודים בלבד ועומד לתפילה, וכן מנהג העולם להתפלל במערת המכפלה גם באולם יצחק ואין פוצה פה ומצפצף."
וכ"ד הרב יוסף שלום אלישיב באשרי האיש י, י:
"אין איסור ליכנס למסגד".
דעות האוסרים מדינא
מנגד, ישנם פוסקים האוסרים מדינא כניסה למסגד.
כך למשל בציץ אליעזר (חי"ד, צא, ד) נשאל אודות כניסה למסגד, האם הדבר אסור ומה המקור לכך. והשיב שהדבר אסור מדינא מטעם שעבודת הישמעאלים נחשבת ע"ז, וממילא למסגד יש דין של בית ע"ז. והביא כראיה לדבריו את דברי הר"ן בסנהדרין:
"הנה אמנם כן נכון הדבר, וחילי דידי מדברי חדושי הר"ן בסנהדרין דף ס"א ע"ב ד"ה יכול, שכותב וז"ל: ולמדנו מכאן שהקדשים של כותים וגם המשוגע של הישמעאלים אף על פי שאין טועין אחריהם לעשותן אלהות, הואיל ומשתחוים לפניהם השתחואה של אלהות דין ע"א יש להן לכל דבר איסור של ע"א, שלא בהדור לבד הם משתחוים לפניהם שאין הדור למתים אלא כענין עבודה של אלהות היא עבודתן עכ"ל.
הרי למדנו מפורש מדברי הר"ן דגם לעבודת הישמעאלים והשתחויתם לנביא השקר שלהם דין ע"א יש לקדשיהם לכל דבר, וא"כ ברור לפי"ז שגם בית המסגד שלהם שבו הם מבצעים עבודתם יש לו ג"כ דין של בית ע"א לכל דבר ואסור ליכנס לשם".
וכן בשו"ת דברי יציב (חיו"ד, סי' מ. לרבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג, חי במאה הקודמת) נשאל לעניין כניסה למסגד, והשיב לאסור. והטעם, שאף שכיוון שהישמעאלים כופרים בתורת משה, אין אמונתם שלמה ודתם היא ע"ז. ולכן אם כופים אדם להמיר דתו לאיסלאם, הרי זה ביהרג ואל יעבור. וכתב עוד שאין לחלק בין הישמעאלים לשאר עע"ז, ואדרבה שהם גרועים יותר, כי הם יודעים מאמונת ייחוד ה' וכופרים בה, ואפשר להיגרר אחריהם (כיוון שהובא בדברי רבים מהפוסקים הובאו כאן רוב דבריו):
"אחדשת"ה במה שעורר כת"ה אם מותר להכנס לבית התיפלה של הישמעאלים.
א) הנה בע"ז יש ב' ענינים, העבודה לאלילים, והכפירה באלקי אמת כפי המסור למשה רבנו בתוה"ק, שזה עצם איסור ע"ז. וענין ההתרחקות מע"ז מסונפת לעצם הכפירה, ולא לאיסור עבודה לאלילים.
וידוע מ"ש הרמב"ם בפי"א ממאכלות אסורות ה"ז, וכן כל גוי שאינו עובד ע"ז כגון אלו הישמעאלים יינן אסור בשתיה ומותר בהנאה עיין שם ובכ"מ, ובתשובות הרמב"ם [סי' רכ"ג ונדפס גם בהוספות ליד החזקה לרמב"ם לספר קדושה והפלאה דף י' ע"ב] דמ"מ אינם רחוקים מע"ז יותר מקטן בן יומו דאמר רב שהוא מנסך והלכה כמותו, ולא הקלו כל הגאונים ביינם של אלו יותר משיהיה מותר בהנאה וכו', כשנזדמן שנגע ישמעאלי ביין שלנו נגיעה המביאה לידי ניסוך שאוסרים לשתות ומתירים למוכרו כדין יין הישמעאלים עצמם עיין שם, ובטו"ז יור"ד סי' קכ"ד סק"ד, וע"ע בסי' קכ"ח ס"א ובש"ך שם, ובסי' קכ"ט סעיף י"א.
ובברכי יוסף סימן קכ"ג בשיו"ב אות א', מגע ישמעאל ביין שלנו אינו אוסר בהנאה כ"כ הרב מהריק"ש בהגהותיו, וכן מוכח מדברי הרדב"ז החדשות וכו' סי' תנ"ג [ולפנינו ח"ג סי' תתצ"ד], וכתב שם הרדב"ז דכוחו של ישמעאל אוסר היין בשתיה וכו', אמנם בעיר עוז לנו ציון קרית מועדנו וכולא ארעא דישראל המנהג לאסור איסר מגע ישמעאל ביין שלנו אפי' בהנאה עיין שם מה שהאריך בזה. ושם באות ה' מהרדב"ז דבמצרים שהם ישמעאלים והפסד מרובה יש להקל דאתריה דהרמב"ם הוא והוא מגע ישמעאל והפסד מרובה עיין שם.
ועכ"פ הרי הן כשאר עכו"ם בזמה"ז וכמ"ש הש"ך שם בסי' קכ"ט ס"ק כ"ה עיין שם, ולא עדיפי משאר עכו"ם שבחו"ל דלאו עובדי כוכבים ומזלות נינהו כמ"ש בחולין י"ג ע"ב. ועיין בברכ"י הנ"ל אות ב', ממ"ש גורי האר"י זצ"ל משם הרב מהרח"ו וז"ל, פ"א שתיתי עם מומר אחד ישמעאל שעשה תשובה ועדיין לא השלים תשובתו, והראו במצחי ששתיתי יי"נ, ואמר לי מורי ז"ל שצריך לעשות תיקון שותה יי"נ שהם ע"ג תעניות עכ"ל…
ב) וכל זה בנוגע להעבודה והפולחן לכוכבים ומזלות, אבל לעצם איסור ע"ז הנ"ל ודאי דשייך גם בדת ישמעאלים, וחייב למסור נפשו כשכופין אותו להחליף דתו לדת ישמעאלי, וכמה וכמה אלפים ורבבות מישראל מסרו נפשם על קדושת השם עבור זה.
ולהדיא מבואר כן בשו"ת הרדב"ז ח"ד אלף קס"ג (צ"ב), ששאל השואל אם חייב למסור נפשו עליה, או דלמא לא כיון שהישמעאלים אינם עובדים ע"ז אדרבא מיחדים את ה' יחוד שאין בו דופי כמ"ש הרמב"ם בתשובה וכ"כ בחיבור וכו', וכתב הרדב"ז שם בתוך דבריו וז"ל, מי שאנסוהו לעזוב כל הדת כולה ולהיות כאחד מעמי הארץ ולכפור בכל תורת משה עאכו"כ שיהרג ואל יעבור, זאת ועוד אחרת שצריך להודות שהיה שם אצלם אדם שמעלתו היא למעלה ממעלת מרע"ה וזו הריסה בכל הדת וכו', ויגעתי ומצאתי שכתב הריטב"א ז"ל כדברי וז"ל והוי יודע שאמונת הישמעאלים אעפ"י שהם מיחדים את השם עבודה זרה גמורה חשיבא ליהרג ואל ימיר, שהרי המודה באמונתם כופר בתורת משה שאינה אמת כמות שהיא בידינו, וכל כיוצא בזה עבודה זרה גמורה היא, ולא אמרו בשאר מצות יעבור ואל יהרג במתכוין להעביר אלא כשאומרים לו חלל שבת /כדי לעבור על דתך, לא שיאמרו לו חלל שבת/ שתהיה כמודה שאין תורתך אמת ולא צוה הקדוש ברוך הוא לשמור את השבת כך שמעתי עכ"ל ז"ל, והרי זה ממש שאלתך ומינה לא תזוע עכ"ל הרדב"ז…
ולפענ"ד בהסבר דבריהם הקדושים, שעצם אמונת הבורא עולם ית"ש נעלם מכל שכל אנוש להשיגו, רק האמונה כפי מה שנצטוינו בתוה"ק שאמר לנו הבורא עולם ית"ש אנכי ה' אלקיך, ובאלקי עולם אלקי התורה שנתנה לנו מסיני שהוא האחד היחיד ומיוחד, בו אנו מאמינים באמונה שלמה, אבל בלא האמונה בתורת משה אמונתו אמונה טפלה, שהבוית"ש הוא בלתי מושג ומוגדר, וכל מה שיאמין בלי האמונה בתורת משה הוא רק מה שמשער בנפשו המגושמה, וזה עבודה זרה, וז"ב כשמש… אבל בדורנו אלה שאנו רואים רוע תכונתם ורשעתם והאיך שהם מתחנפים ומתחברים לכל העובדי אלילים בכל הארצות, אין ספק שבעולם שאין להם שום אמונת אמת וניצוץ של יחוד שמו ית' אפי' לא משפה ולחוץ, ועל רשעים אלו ודאי לא נאמר כמו שאמרו בסנהדרין מ"ד ע"א ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא, וידועים דברי הרמב"ם בפ"ב מגירושין ה"כ, ובזמה"ז כולם כופרים ועע"ז גמורים הם והחיוב להתרחק מהם ומהמונם.
ועיין רמב"ם פ"ח ממלכים הי"א, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו ע"י משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב וכו' עיין שם, וא"כ אמונתם אינה בגדר אמונה כלל והוי ע"ז וכנ"ל, [וע"ע לעיל חלק או"ח סי' ק"ט אות ו'].
ג) ועיין בדרכ"ת סימן ק"נ סק"ב מ"ש משו"ת חיים ביד יור"ד סימן כ"ו, שהוכיח דכ"ש הוא שאסור ליכנס לבית שיש שם ע"ז שזה בודאי אסור, ואף על גב דבזמה"ז ליכא עובדי ע"ז כמ"ש הפוסקים לענין כמה דברים שאין להם דין עובדי ע"ז כי רק מעשה אבותיהם בידיהם, אבל בית טפיל"תם מקום שמקטרין ועושין עבודתם זכר לע"ז של הקדמונים בודאי דין בית ע"ז יש לו, וגם לו יהיה שאינו בית ע"ז ממש מ"מ עכ"פ סרך טומאה מסט"א הוא עיין שם, ולא עדיפי מזה בתי תיפלה של הישמעאלים. וגם אצל הנוצרים יש כיתות שונות שאומרים שמאמינים בהשי"ת ואותו האיש ימ"ש מחשבים רק לנביא, ומ"מ יש להם דין ע"ז, דהכפירה בתורת משה והאמונה לפי דעתם המזוהמה זהו בעצם ע"ז וכנ"ל…
ד) ולדעתי אדרבא כיון שיש להם שפת חלקות ובלב ולב ידברו, איכא חששא יותר שיגררו אחריהם, ומה מאד כאב לבי בראותי שכמה מהחרדים כותבים עליהם שמתפללים וכדו' מלשונות אלו, וקורין למסגדיהם בתי תפלה וקדושה רח"ל, וזה יכול להביא לידי שמד וטמיעה רח"ל, וצריכין להתגבר ביתר שאת ועוז ולגדור גדר שלא ליתן מקום לחלק בין ישמעאלים לשאר עוע"ז, ואדרבא המה חמירי טובא כי היכי דלא לגררי אבתרייהו. ואדרבא לפי הסוברים שהמה יודעים מאמונת היחוד, א"כ עכשיו המה בגדר הנאמר שמה בשבת הללו מכירים וכופרים עיין שם וברש"י. ועיין ברמב"ם פ"ו מיסוה"ת ה"ח, ושו"ע יור"ד סימן רפ"א ס"א, גבי ס"ת שכתבו אפיקורס עיין שם, ובברכ"י שמה אות ב' ממהר"א הלוי בשו"ת זקן אהרן סי' קע"א, וע"ע בשו"ת שבות יעקב ח"א סימן ט"ו משלטי הגבורים ריש פרק כל כתבי עיין שם, ושייך על זה שלא להניח להם שם ושארית דלא למשכי אבתרייהו ח"ו, וידעו כל בית ישראל כי השם בחר בנו מכל העמים ונתן לנו תורת אמת….".
וכן משמע מדברי ר' חיים פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סימן כו) שהאריך להוכיח ממקורות רבים שאסור להיכנס לבית עבודה זרה. ובסוף דבריו כתב שאף אם נאמר שהגויים בימינו אינם עע"ז, מ"מ עדיין אסור להיכנס לבית תפילתם. ולכאורה ה"ה למסגדים, שאף אם נאמר שהישמעאלים אינם עע"ז, מ"מ המסגד עצמו הוא מקום טמא ואסור להיכנס אליו:
"ואל יקחך לבך לומר דבזה"ז ליכא ע"ז כדכתבו הפוסקים לכמה מילי דזהו לגבי הגויים דאין לדונם לעוע"ז אכן בית טפילתם מקום מוכן לפור' דמקטרין ועושים עבודתם זכר לע"ז של קדמונים תינח דאינו ע"ז ממש נקוט מיהא פלגא דמידי סרך טומאה וסט"א לא פלט ובפרט כשהנכס /כשהנכנס/ הוא ישראל זרע קדש דהחיצונים דבקים בו כמי שנכנס למקום הדבורים וזה פשוט וברור ושכלי וצריכים טבילה ומלקות ולתת מלבושים שנכנסו בהם לעניים מרודים דתיהוי להו כפרה".
וכן בשו"ת במראה הבזק (ו, סא הערה 8) הביאו את דעת הרב מן ההר שאסר להיכנס למסגד, וסברתו שבכניסה למקום של דת אחרת אם אף אינם עובדים ע"ז, יש נתינת כבוד ואסור לתת כבוד לדת הכופרת בתורה:
"דעת הרב מן ההר (מובאת בספר צידה לדרך עח, א) שאין להיכנס לשום בית תפילה של דת הכופרת בתורה אף שאינה עבודה זרה, כיוון שיסוד האיסור להיכנס לבית עבודה זרה הוא מצד שנותן לה כבוד ואין לתת כבוד לדת הכופרת בתורה…".
הרב מרדכי גרוס במנוחת אמת י, ט כתב שאין להיכנס למסגד, והשווה את דינו גם לכנסיה:
"אסור להיכנס לכנסיה ומנזר נוצרי לשום צורך שהוא (בהערה: גם לא משום איבה)… וכן אין להיכנס למסגד מוסלמי"
בהערה יח כתב להתיר במערת המכפלה:
"יח. כמתבאר ר"ן סנהדרין סא ע"ב, מאירי ע"ז נז ע"ב, ריטב"א שם, אשכול ח"ב עמ' פז [ועי"ש בפירוש המגיה סי' ח או' מד], וכ"ד שו"ת חיים ביד יור"ד סי' כו, ובאות היא לעולם ח"ב דף קעח, ועי' שו"ת הרדב"ז ח"ד אלף קסג (צב), וריטב"א פסחים כה ע"ב. שו"ת דברי יציב יור"ד ח"א סי' מ, ועי"ש או"ח סי' צ, ומה דביאר דבריו באורייתא כרך יט עמ' שין וכו', אך כיון שרבים ס"ל שמסגדי הישמעאלים לא חשיבא למקום ע"ז [ר"מ פי"א ממאכא"ס ה"ז, ובתשובותיו לכן [מהדורת פריימן] סי' שפב שסט, פרי תואר סוס"י ד, בא"ח ש"ב בלק או"א]. במערת המכפלה לצורך תפלה על קברי אבות מקילים בזה, וגם במקום תיפלתם שהוא בהיכל יצחק, רבים המקילים [אף דהיכל זה היה בעבר כנסיה של נוצרים עתה הוא מקום תיפלתם של הישמעאלים. בשאר האולמות אין משתמשין לתיפלה אלא כעשרה ימים בשנה בלבד), וכן בציון שמואל הנביא, ועי' שו"ת חוט המשולש סי' כח. יל"ע בציון יתרו [לאלו שמייחסים כן למקום) כיון שמצריכים להסיר המנעלים בכניסה ולהכי גרע טפי, ואפשר שאם יסירם שלא בסמוך למקום הכניסה שרי, עי' סי' קן רמ"א ס"ג [ועי' ספר חיבת ירושלים שהזכיר כמה ממקומות הנ"ל]."
דעות המתירים מדינא, אלא שראוי להחמיר
יש שכתבו שמעיקר הדין מותר להיכנס למסגד, אלא שראוי להחמיר מסיבות שונות. כך מצינו בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ד, סימן לה) שדן בתשובת הדברי יציב שהובאה לעיל, וחלק עליו שהרי ידוע שהישמעאלים אינם עע"ז ומאמינים בייחוד ה', וממילא אין למסגדים שלהם דין בית ע"ז. וכך גם העלה למסק' שמעיקר הדין מותר להיכנס למסגד, אלא שראוי להחמיר ולהתרחק מהגויים ומבית תפילתם ויש בזה חילול השם:
"בשו"ת דברי יציב (יו"ד סימן מ') לכ"ק האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל כתב דמערת המכפלה שבחברון הואיל ומקומו היום הוא מסגד יש לחוש שדינו כבית ע"ז ואסור ליכנס שם…
אבל לענ"ד עיקר הנחתו שדינו כבית ע"ז תמוה, דידוע שהישמעאלים מאמינים בייחוד השם, רק שהיה להם נביא שקר. ואמנם יהודי שמשתמד לדת הישמעאלים ודאי דינו כע"ז ויהרג ואל יעבור, מאחר שאינם מאמינים בתורת משה, וכדכתב הריטב"א, והאריך בזה בשו"ת הרדב"ז ח"ד תשובה צ"ב, מ"מ כלפי העכו"ם שאינם מצווין על כך לכאורה לא נקרא בית ע"ז כיון שלמעשה אינם עובדים ע"ז. והאחרונים דנו בגדר דין ישמעאלים, אבל כפי הידוע לנו היום המצב כמ"ש:
ומה"ט כתב הרמב"ם הל' מאכ"א פי"א ה"ז דגר תושב שקיבל עליו ז' מצוות יינו מותר בהנאה וכן כל גוי שאינו עובד ע"ז כגון הישמעאלים יינן מותר בהנאה, וכ"כ הרמב"ם בתשובותיו, ואף למש"כ הרשב"א בחי' בע"ז (ס"ד ב') דכיון דלא קבלו עליהם אין עליהם דין גר תושב ודינם ככל הגויים (ועי' בתוה"ב ב"ה ש"א). מ"מ מודה דאינם עוע"ז. אלא דס"ל דכדי להתיר יינם, בעי ליכנס לגדר גר תושב, ואין ג"ת אלא ע"י קבלה.
ואולם דעת כ"ק האדמו"ר זצוק"ל נראה דעכ"פ לא גרע מבית אפיקורסות דגם בזה אסור ליכנס, אך אי משום הא, יש לדון ולומר דבאמת עיקר הסכנה לעם ישראל ותורתנו הקדושה היא מכח המינים ר"ל, דכל כוונתם היא להכחיש השגחת הקדוש ברוך הוא על עניני עולם הזה, ואף שמשבחים גדולתו, מ"מ טוענים בשיטתם שהקב"ה אינו מנהיג העולם, דמרוב גדולתו, אין לו עסק עם השפלים, והואיל ומינות משכא ובפרט בזמננו שהנהגתו יתברך עמנו בהסתר פנים, ע"כ אסרו חז"ל ליכנס לביתם או להתווכח עמהם שעלול למשוך. אכן בבני ישמעאל, אף שכופרים בתורת משה שלא ניתן להם, מ"מ מתפללין ומשתחוים לאלקים מספר פעמים ביום ואין אצלם כ"כ גדר מינות שמושך, ואף שדרכם זהו כפירה ביסודי הדת ואמונה, מ"מ כיון שאין דרכם מושך במיוחד אולי לא אסרו כה"ג ליכנס לבית תיפלתם, שלא נקרא בית מינות.
ואמנם יש לדון על דברנו דאין כפירת הישמעאלים בתורת משה משויא להו עוע"ז לגבי דידהו, כיון שלא נצטוו להאמין בתורת משה, דהא כתב הרמב"ם (פ"ח מהל' מלכים הי"א) שגר תושב הוא המקבל עליו שבע מצוות ויעשה אותן מפני שציוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והדיענו ע"י משה רבינו שב"נ נצטוו בהן. ומבואר דגם הם נצטוו להאמין בתורת משה, וא"כ יחזור הדין דהישמעאלים אף שמאמינים בה' כיון שאין מאמינים בתורת משה הרי הם כעובדי ע"ז, אף לגבי דידהו, וכדיסד הריטב"א והרדב"ז הנזכרים, אמנם נראה דכוונת הרמב"ם הוא רק לענין דיני גר תושב דאינו נקרא גר תושב אלא בקבלת ז' מצוות שנצטוה בהן משה, ומשום דגר תושב יש בו מקצת גירות ובגירות זו צריך קבלה למיהוי גר תושב, ותדע דהא כתב רגמ"ה בכריתות פ"ב (דף י' ע"ב) במה שאמרו שם דגר תושב שקבל עליו שלא לעבוד עבו"כ דינו בשבת כישראל בחולו של מועד "כיון שיש בו קצת גירות אינו עושה כל מלאכה בשבת" ע"ש, וכן כתב רש"י ביבמות מ"ח ב' דג"ת מוזהר על השבת, וביאר הגר"י כהנמן הגאב"ד דפוניבז' זצ"ל משום דגר תושב מצווה בז' המצוות בגדרי המצוות דישראל, וכיון דבישראל חילול שבת הוא כע"ז שחסר אצלו אמונה בחידוש העולם והשגחתו, א"כ אף גר תושב דמצווה על אמונה אסור לו לחלל שבת, אבל שאר הגויים אינם מצווים על אמונה רק על אסור ע"ז והכ"נ אין מחוייבין לקיים הז' מצוות משום שכך כתוב בתורת משה, ואם מקיימים הז' מצוות אינם נהרגים אף דאין מאמינים בציווי ה'…
ולפי זה המוסלמים אינם עובדי ע"ז ובית תיפלותם אינו לע"ז, וממילא מותר ליכנס לתוכם כשיש צורך. אכן בהא צדקו דברי האדמו"ר זצוק"ל שראוי להתרחק מהם ומבית תיפלותם, כי כל הגויים ערלי לב ומתעסקים בהבלי שוא ובכחש תורתינו הקדושה, ויש בזה חילול השם להחשיבם לבקר שמה… אמנם בדור האחרון עלולים אנו ח"ו לסבול מבני ישמעאל הרבה, וכמבואר בזוה"ק דכיון ששמרו מילה יקבל אז שכרם, רק כשמצערים ישראל מדאי ינקום בהם הקדוש ברוך הוא בנקמת ברית שכרת עם האבות הקדושים, עיין בפירוש הקדוש הרב חיים ויטל זצ"ל לשיר המעלות שדבריו מבהילים, ומוטב לנו לא להרגיזם בזמן שהשעה משחקת להם, ועינינו נשואות לאבינו שבשמים ונזכה לשוב מהרה ברנה לארצינו".
וכן בספר סובו ציון (עמ' צ. שו"ת מהרב נבנצאל בענייני הקודש והמקדש, עמ' צ) נשאל האם מותר להיכנס למסגד, והשיב
"שלא כדאי להיכנס משום מראית עין".
וכך הובא בשו"ת דברות אליהו (ח"ד, סימן י. לרב אליהו אברז'ל מבני דורנו) שאסר להיכנס לכנסיות, אך למסגדים כתב 'ראוי להימנע', משמע שיש להחמיר אך מעיקר הדין מותר:
"המורם מכל האמור: א) דאסור לבקר בכנסיות של נוצרים וגם למסגדים של הישמעאלים מן הראוי להמנע מליכנס שם כפי שפסק הר"ן בסנהדרין דף ס"א ל"ב ד"ה יכול וז"ל: ולמדנו מכאן שהקדשים של כותים וגם המשוגע של הישמעאלים אעפ"י שאין טועין אחריהם לעשותן אלהות, הואיל ומשתחוים לפניהם השתחויה של אלהות דין ע"א יש להן לכל דבר איסור של ע"א, שלא בהידור לבד הם משתחווים לפניהם שאין הידור למתים אלא כענין עבודה של אלהות היא עבודתן עכ"ל. הרי מבואר מדברי הר"ן שגם הישמעאלים המשתחווים לנביא השקר שלהם דין ע"א יש לקדשיהם לכל דבר, וא"כ הרי המסגד שלהם דין עבו"ז יש לו ואסור ליכנס שם, ושכן פסק הגאון ציץ אליעזר בסימן צ"א חי"ד. א"כ שהעולם לא נזהרים בזה ורבים מקילים במסגדים של הישמעאלים ולא שמענו מי שמתרה בזה, אולם לכנסיות נוצריות אסור בהחלט ליכנס שם".[9]
בשו"ת במראה הבזק (ח"ח סימן לה) הזכירו את דעתו של הרב רבינוביץ', הסובר שהנוצרים היום כבר לא באמת מאמינים ביותר מא-ל אחד, ולכן הם לא מוגדרים כעובדי עבודה זרה, ולא חל על בית תפלתם דין בית עבודה זרה. לכן הוא הורה שלמעשה אסור להיכנס לכנסייה מצד הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו, אך אין לאסור במקום צורך גדול. ולכאורה אפשר לדייק מדבריו, שה"ה למסגד. וכך הובא בהערה (196):
"כך דעת מו"ר הרב נחום אליעזר רבינוביץ. לדעתו, הנוצרים היום כבר לא באמת מאמינים ביותר מא-ל אחד, ואף שהם מתפללים לדברים אחרים אלו רק בגדר מתווכים (משיח שלהם וכדו'), ולכן הם לא מוגדרים כעובדי עבודה זרה, ולא חל על בית תפלתם דין בית עבודה זרה. ואף שברור שליהודי אסור להאמין בנצרות מכיוון שיש בכך כפירה בעיקרי אמונה נוספים, מכיוון שהגויים אינם מוגדרים כעובדי עבודה זרה, ובית תפילתם אינו בית עבודה זרה, על כך לא גזרו… לכן הוא הורה שלמעשה אסור להיכנס מצד הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו, אך אין לאסור במקום צורך גדול".
[1] זהו הנוסח שהובא במהדורת הרב קאפח. והובא שם בהערה: "בנדפס הושמט מאימת הבקורת". אמנם בצי"א (יד, צא), עשה לך רב (ח"א, נט) וביבי"א (ז, יו"ד סי' יב, א) לא הוזכר נצרות.
[2] והובאו דבריו בטור (יו"ד קמט):
"וכתב הרשב"א: ומשום הך טעמא דחשדא אפילו ישראל הדר בעיר שיש בה אליל אסור לילך לרחוב שאליל שם, אם אין אותו רחוב פתוח לשוקים אחרים, דנראה כהולך שם כדי לעובדה. וכל שכן שאסור ליכנס לעולם לחצר אליל, ואפילו לדבר עם אחד מהם. ואפשר אפילו על עסקי רבים ואפילו על פקוח נפש אסור ליכנס שם, כדאמרינן גבי מעיין המושך מים לפני אליל שלא ישתה אפילו אי מאית אי לא שתי. עד כאן".
[3] וכן דעת המאירי (ע"ז יב, א 'יש'), והר"ן (שם).
[4] בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ד, סימן לה) תמה, שכן מוחמד חי אחרי חתימת התלמוד, ונשאר בצ"ע.
[5] לכאורה נראה שיש סתירה בדברי הר"ן. שכן בשו"ת הר"ן (סי' ה) הביא הר"ן את דברי הגאונים לעניין מגע של ערבי ביין, שאינו אוסר את היין אלא בשתייה משום שישמעאלים אינם עובדי ע"ז, וז"ל:
"שהרי הסכימו הגאונים שישמעאלים אין יינן אסור אלא בשתייה ולא בהנאה כלל, כמו שכתב הר"מ ז"ל בפרק י"א מהלכותיו לפי שאינם עובדי ע"ז ואין ביינן חשש נסוך…".
וכך הם דבריו בחידושיו על הרי"ף בע"ז (כו, ב מדה"ר, 'אלא') בשם הגאונים והרמב"ם. ונחלקו האחרונים ביישוב דבריו.
לדעת ציץ אליעזר (יח, מז) יש ליישב שהר"ן בחידושיו בסנהדרין דיבר על 'חפצי הפולחן' שלהם שיש להם דין ע"ז, משום שעבודתם היא כמו ע"ז, וכלשונו שם "כענין עבדוה של אלהות הוא עבודתן". אך איננו סובר שהם מוגדרים ממש עובדי ע"ז, ולכן בשו"ת ובחידושיו בע"ז כתב שיינם מותר בשתיה ואסור בהנאה, ואביא כאן את לשונו של הציץ אליעזר:
"ואשיבנו בראשונה כי הר"ן איננו סותר את עצמו כלל. דבחידושיו בסנהדרין איננו מדבר על דין הישמעאלים שסוגדים שם, אלא מדבר על דין "הבתים" שסוגדים שם, ובלשונו על דין "הקדשים" שלהם, והיינו הבתים.
ואילו בתשובתו שם הוא מדבר על דין ה"ישמעאלים" לומר שאין יינם אסור אלא בשתיה ולא בהנאה כלל לפי שאינם עובדי ע"ז ואין ביינם משום ניסוך, ודבר זה שאינם עובדי ע"ז הרי הר"ן בעצמו בחידושיו שם ג"כ מדגיש זאת וכותב "שאין טועין אחריהם לעשותן אלהות", ובכל זאת סובר דבתיהם שאני.
ואם כן החילוק בינם לבין בתיהם לדעת הר"ן מבורר הנהו, והוא, דלענין מגע יינם ס"ל להר"ן שאין נאסרין בהנאה הואיל שאינם עובדי ע"ז ממש, אבל לענין "קדשיהם" (המסגדים) ס"ל להר"ן שאעפ"כ דין ע"ז יש להם לכל דבר איסור של ע"ז הואיל ומכל מקום ענין השתחויותיהם לפניהם הוא השתחואה של אלהות, וכלשונו שם "כענין עבודה של אלהות הוא עבודתן", אמנם "כענין" בכף הדמיון, אבל עכ"פ לא יצאו מידי סרך טומאה".
אולם לדעת הרב הנקין (בני בנים ח"ג, לה, אות ח) אין סתירה בדברי הר"ן, משום שחידושי הר"ן על סנהדרין אינם של הר"ן אלא מיוחסים לו:
"ומה שכתב בחדושי הר"ן שהישמעאלים משתחוים למוחמד, אין להקשות ממה כתב הר"ן על הריף במסכת ע"ז דף נז סוף ד"ה גופא בשם הרמב"ן בשם הרמב"ם ושאר גאונים שהישמעאלים אינם עובדי ע"ז, כי חידושי הר"ן למסכת סנהדרין ולקצת מסכתות אינם ממחבר הר"ן על הרי"ף אלא מר"ן אחר כמו שכתבו החוקרים ובכמה מוקמות הבאתי סמוכים לזה…".
[6] אמנם בשיורי ברכה (קכג, א) התייחס לעניין מגע ישמעאל ביין, אך לא ברור מדבריו מה נקט להלכה:
"שאף שכתבו הגאונים שמגע ישמעאל ביין שלנו מותר בהנאה, אולם בעיר עוז לנו ציון קרית מועדינו וכולה ארעא דישראל המנהג לאסור מגע ישמעאל ביין שלנו אף בהנאה, זה כתבתי לפי זכרוני. ועתה ראיתי בתשובת גדול אחד מרבני ירושלים ת"ו שמשמע מדבריו שגם בעה"ק מתירים מגע ישמעאל בהנאה. ואני בתוך הגולה".
אולם ביבי"א (ח"ז, יו"ד יב, ג) הביא דברים אלו, ולאחריהם את דבריו במראית עין, וביאר שהחיד"א חזר בו, משמע שהבין שבשיורי ברכה כתב לחומרא שישמעאלים נחשבים עע"ז. וז"ל:
"ומרן החיד"א עצמו הדר תבר לגזיזיה, כי בספרו מראית העין (בליקוטים סי' ח, דף עט ע"א) חזר והביא תשובת הרמב"ם הנ"ל, שאף שמקודם היו הישמעאלים עובדי ע"ז, אך עתה ענין ע"ז נכרת מפיהם ומלבם, והם ונשיהם וטפם מיחדים את ה' יחוד כראוי שאין בו דופי…".
[7] וכיוצא בזה כתב בשו"ת בני בנים (ח"ג, לה, אות ח) שהר"ן הכיר פחות לעומק את הערבים ודתם:
"ובעיקר הענין אפשר שבעל חדושי הר"ן לא הכיר מקרוב את הישמעאלים כי חי בברצלונה הנוצרית יותר ממאה שנה אחרי שגורשו הישמעאלים משם ולכן גם נזהר לכתוב כותים במקום נוצרים ולעומת זה כתב כנוי של גנאי 'המשוגע' של הישמעאלים. וכמדומה שהיתה אמונה נפוצה בין הנוצרים שהישמעאלים השתחוו למוחמד ולכן גם קראו לה דת מוחמד".
[8] הכוונה לרי"ש אלישיב (שערי ציון ח"ב סי' כט, לרב שמואל רבינוביץ', וכן אליבא דהלכתא במתיבתא ע"ז עמ' טו). וכן הובא לעיל דעתו מספר אשרי האי"ש.
[9] לענ"ד קצת צ"ע בדבריו. מחד הביא את דברי הר"ן והצי"א שפסק על פיו לאסור מדינא כניסה למסגד, ומאידך כתב רק שראוי להימנע. ולפי דבריו בסוף שהעולם לא נזהרים בזה, משמע שכביכול היקל מצד המנהג.