השתתפות בבניית מסגד
סיכום
בראשית בירור זה ביקשנו לדון בשאלה האם מותר ליהודי לתרום לבניית מסגד. אמנם, לא מצאתי פוסקים שדנו בשאלה זו, אלא רק בשאלה האם מותר ליהודי לבנות כנסיה, כקבלן או סַפָּק של רהיטים וכדומה.
נסכם את הפוסקים:
חוט המשולש (כח) התיר לבנות מסגד, אפילו מתוך הנחה שמדובר בע"ז גמורה, משום שזה משמשין דמשמשין. וכלל לא דן שהמוסלמים אינם עע"ז. וכן הביא דבריו דרכי תשובה קמג, ח.
ובדורנו:
עמק התשובה (ו, שכח); נס להתנוסס (סי' כא); תשובות והנהגות (ו, קעט) כתבו שמעיקר הדין מותר, אולם מצד כיעור וכדומה נכון להימנע. וכן הכריע חבל נחלתו (א, נא) מחמת החשש לסוברים שמוסלמים הם עובדי ע"ז.
לעומתם, דברי בניהו (טז, מז) התיר ללא סייג.
עשה לך רב (ט, יג) התיר ללא סייג להיכנס למסגד, כיון שאינם עע"ז וכל ההגבלות הרלוונטיות לא חלות עליהם. לפי שיטתו נראה שהיה מתיר כמו הדברי בניהו.
אמנם, נמצא מקור היסטורי שמתאר מסורת לפיה יהודי טבריה, בראשות רבי חיים אבולעפיה, השתתפו בבניית מסגדים בעיר טבריה (טבריה, אבישר, עמ' 248).
גוף הסיכום
חוט המשולש (ר' חיים מוולוז'ין) בחלק של תשובות הרב יצחק אלעזר, סימן כח
תשובות הרב יצחק אלעזר מובאות בשו"ת חוט המשולש. הוא נשאל האם מותר ליהודי לבנות בית תפלה לישמעאלים. הוא דן מתוך הנחה שמדובר בבית ע"ז לכל דבר, אך מתיר כיון שלא מדובר במשמשי ע"ז, אלא רק במשמשין דמשמשין.
"שאלה אם מותר ליקח פאדראט להעמיד בית תפלה לישמעאלים הנקרא מאצעטא ואם יכולים לשכור פועלי ישראל או עובדי כוכבים דוקא.
אכתוב את הנראה לפענ"ד…
תשובה הן דבר זה איפלגו בה כבר קדמאי ובתראי. הרמב"ם ז"ל כתב "אסור לבנות עם העובדי כוכבים כיפה שמעמידים בה עבודת כוכבים, ואם עבר ובנה שכרו מותר, אבל בונה הוא לכתחלה הטרקלין או החצר שיש בה אותה הכיפה. ומרן הב"י כתב בלשונו ממש (קמג,ב) והטור כתב שזהו תלוי בגירסת רש"י ותוספות במתני' ע"ז (טז,א) דלגירסת התו' במתניתין דימסאות אסור לבנות אף הטרקלין, ודברי הטור תמוהים המה מאוד…
ולולא דמסתפינא הוה אמינא, דטעם האיסור משום שמכר לעובד כוכבים בית להכניס בתוכו העבודת כוכבים ועבר על לא תביא תועבה אל ביתך, וכפשטא דמתני' בע"ז (כא,א).
ולכאורה היה נראה מזה להוכיח כסברת הש"ך שם (קמג,א) דיש חילקו בין משמשי משמשין למשמשין. ואם יש שם כיפה אזי הוי הכיפה משמשי עבודת כוכבים והטרקלין הוי משמשי משמשין מה שאין כן הרמב"ם שם בהלכה יג מיירי שהאליל עומד בזה הבית עצמו ואם כן הוה משמשי עבודת כוכבים, ולפי זה שפיר השיג עליו הראב"ד דאם כבר לקח המעות ואחר כך העמידו ודאי דהמעות הוי שרי דהא לא גרע הכיפה שבדיעבד דמיו מותרין.
ואם כן לפי זה בזמנינו שמעמידים הפסל או דמות הלבנה שלהם בבית התפלה ממש הוה משמשים דומיא דכיפה.
אמנם עדיין לא ירווח לכאורה הך מתני' דע"ז (מז,א) מי שהיה ביתו סמוך לעבודת כוכבים. יעויין שם דמסיק הש"ס דממלא בהיזמי והיגי דהא מרווח ליה לעבודת כוכבים ומה זה הא זה לא הוי אלא משמשי משמשין.
ולפענ"ד נראה דאף לפי זה לא מיקרי משמשין אלא הבית שמיוחד רק לע"ז ממש שבשבילו בונין אותו. והוה דומיא דכיפה דמשמע שהיה טרקלין גדול שבו נכנסין לעבודתם, והיה כיפה מיוחדת ששם עומד העבודת כוכבים, וכן ברמב"ם בהלכה י"ג הנ"ל יש לפרש שמכר ביתו לע"ג היינו למעמיד בה האליל, מה שאין כן בזמנינו שעיקר הבנין הוא לאסוף שמה כמה לעבודתם לא מיקרי משמשין דהא עיקר בנינו בשביל האנשים הבאים שמה. אבל להלבנה עצמה היה די לה בקסוותא חדא, וכן עתה אפשר יש שם איזה מחיצה בין האנשים למקום עמידתה, וראיה לכאורה לזה דהא על כרחך גם הטרקלין לא נבנה אלא כדי לאסוף שמה לעבוד את הלבנה העומדת בכיפה, אלא על כרחך כיון דלהלבנה הוי די לה בכיפה, ואף שעשו טרקלין ליכנס לעבודה זה נקרא משמשי משמשין, וכן ראיה מהך מתני' הנ"ל דאף במקום שאמרו להשכיר ולמה יהא מכר מותר דהא מכניס לתוכה עבודת כוכבים והוי הבית משמשין אלא על כרחך כיון דעיקר הבית הוי לדירה לית לן בה."
דרכי תשובה סימן קמג, ח
מצטט את חוט המשולש
"(ח) שמעמידין בה ע"ז. עי' בשו"ת חוט המשולש בתשו' הגאון מו"ה אליעזר יצחק ז"ל סי' כ"ח שנשאל אם מותר לבנות ולהעמיד בית תפלה לישמעאלים הנקרא מאצמט"א ואם יכולין לשכור פועלים או נכרים דוקא ועיי"ש במה שפלפל בזה ולדינא העלה דהך איסור לבנות כיפה שמעמידים בה ע"ז דוקא בזמניהם שהיה בבית תפלתם טרקלין גדול שבו נכנסים לעבודתם והיו כיפה מיוחדת ששם עומד הע"ז בזה כ' דאסור לבנות אותה הכיפה שהוא הבית המיוחד לע"ז ממש שבשבילו בונין אותו משא"כ בזמנינו שעיקר הבנין הוא לאסוף שמה לעבודתם שזה ודאי לא מקרי משמשין דהא עיקר בנינו הוא בשביל האנשים הבאים שמה אבל להלבנה עצמה היה די לה בקסוותא חדא ע"כ אף אם עמדו הלבנה בטרקלין הזה לא נעשה הטרקלין משמשין של ע"ז רק משמשין דמשמשין ומותר עיי"ש באורך:"
עמק התשובה ו, סימן שכח
כותב שאין איסור לתקן בית תיפלתם, כיון שהם אינם עובדי אלילים, וליבם לשמים. אמנם משום כיעור לא נראה שיהודי יכנס, אבל יכול על ידי פועל נוכרי.
"אם מותר לקבל מלאכה לתקן בית תיפלה
בדבר מה ששאל אם מותר ליהודי לעשות קארפעט בבית תפלתם של ישמעאלים שאין עובדין לאלילים.
הנה מה שנפסק בשו"ע יו"ד סי' קמ"ג,ב דאסור לבנות הכיפה שמעמידים בה האלילים, ועיי"ש בטורי זהב ס"ק ד' דהוא הדין נמי הטרקלין ראוי להחמיר דאין לבנות, וכתב שם הט"ז בס"ק ב' דאין לתקן חלונות בבית ע"ז שלהם, הלא מבואר שם הטעם משום האליל שבתוכו, אבל הישמעאלים הא אין להם אלילים, וכמו שפסק הרמבם והרשב"א ז"ל בסי' קכ"ד לענין יי"נ דאין מגען אוסר בהנאה הואיל ואינם עכו"ם וכשמשתחוין לבם לשמים.
ולכן אין אני רואה בזה איסור, האומנם משום הרחק מן הכיעור אין ראוי ליהודי ליכנס לתוכו, אבל על ידי פועלים נכרים יכול לעשות, הנעלנ"ד."
נס להתנוסס סימן כא, הרב יואל שוורץ
הרב יואל שוורץ נשאל האם מותר לבצע עבודות עפר למסגד שנהרס כדי שיבנו חדש. מתיר מהטעם שמדובר בתשמיש דתשמיש, אך כותב מקום לדון מצד חילול ה' וכיעור, ולא מוסיף.
"שאלה:
חברה לעבודות עפר שמבצעת הריסות, קיבלה לבצע הריסת מסגד או מנזר שנפגע מטיל, וידוע לחברה שהמטרה היא לבנות שם מסגד או מנזר אחר [לא אמצעותם]. האם מותר לבצע הריסה זו?
תשובה:
נראה דמעיקר הדין מותר. דמבואר ביור"ד קמ"ג ב': "אסור לבנות עם העובד כוכבים כיפה שמעמידים בה אלילים… אבל בונה הוא לכתחילה הטרקלין או החצר שיש בה אותה כיפה".
וכתב שם הט"ז (ס"ק ד): "כן פסק רש"י ורמב"ם במתניתין, דקתני בונה עמהם בימוסיאות, דהיינו מידי דהוי תשמיש דתשמיש", עי"ש. גם בעניננו הוי תשמיש דתשמיש, ועוד זה רחוק יותר – דהרי בניית החצר אינה אלא תשמיש דתשמיש, קל וחומר מי שאינו בונה את החצר אלא סותר את המבנה שבנוי על החצר דמותר…
ויעוין ע"ז מז,ב דהגמרא שם מקשה: והא קמרוויח לע"ז? הרי דאף על פי שאינו עושה כלום, בכל זאת אסור משום דמשאיר שטח לע"ז, ואם כן גם בעניננו יש לכאורה לאסור משום דגורם להרויח לע"ז?
ואפשר לדחות דבזה שבונה מרחוק כותל, הרי שמגדיל בזה את בית הע"ז ובונה לה רוח רביעית וצ"ע.
גם מו"ח שליט"א השיב, דשאני התם דנותן להם שטח, מה שאין כן בעניננו דאין כל נתינת שטח כי אם פינוי מקום, והיו יכולים גם על ידי אחר ואין כאן איסור.
אך יש לדון מצד חילול ה' והרחק מהכיעור."
אבני ישפה, חלק א סימן קנג
דן האם מותר להכנס למסגד. על סמך תשובת החוט המשולש הוא פוסק להתיר – שאם התירו לבנות, קל וחומר שמותר להיכנס.
"להכנס למסגד של ערבים… נסתפקתי אם רשאי אדם להכנס לתוך המסגד של הערבים שהם מתפללים שם.
והנה בעיקר האיסור לילך לבית שעובדים שם ע"ז הוא נלמד מן הגמ' ע"ז יז,א הרחק מעליה דרכיך זו מינות. ומכאן כתב השו"ע יו"ד קנ,א וז"ל: מצוה להתרחק מדרך עבודה זרה ד' אמות עכ"ל. וכתב הדרכי תשובה קנ,ב בשם שו"ת חיים ביד סי' נו שהוכיח דכל שכן הוא שאסור לכנוס לתוך בית שיש שם ע"ז שזה בודאי אסור ע"כ. והיינו שמה שכתבו שמצוה להתרחק שהוא במשמע שאין כאן רק מצוה, אין זה רק על הדרך ובד' אמות, אבל הבית ע"ז ממש אסור מדינא. וכתב שם עוד בדרכי תשובה וז"ל: ואע"ג דבזמן הזה שאין להם דין עובדי ע"ז כי רק מעשה אבותיהם בידיהם, אבל בית תיפלתם מקום שמקטרים ועושים עבודתם זכר לע"ז של הקדמונים, בודאי דין בית ע"ז יש לו וכו' עכ"ל.
אמנם כל זה איירי בע"ז של הנוצרים ששם יש צורת ע"ז וגם מזבחים וכו', אבל אצל הערבים קיל טפי שאין הדברים הנ"ל, ויש לעיין מה דינו… וכתב חוט המשולש… ולדינא העלה דהך איסור לבנות כיפה שמעמידים בה ע"ז, דוקא בזמניהם שהיה בית תיפלתם טרקלין גדול שבו נכנסים לעבודתם, והיתה כפה מיוחדת ששם היתה עומדת הע"ז דבזה אסור לבנות אותה הכיפה שהיא בית המיוחד לע"ז ממש שבשבילו בונים אותה, מה שאין כן בזמניהם שעיקר הבין הוא להתאסף שמה לעבודתם… ונלמד שאם מותר לבנות המסגד שלהם, כל שכן שמותר להכנס לשם, שהרי בניית הבית לע"ז היא חמורה יותר מן הכניסה. וכיון שהעלו הפוסקים שאין איסור בבניית המסגד כל שכן שאין איסור להכנס. והסכים אתי גאון אחד שליט"א."
תשובות והנהגות חלק ו סימן קעט
כותב שנשאל האם מותר לתקן חלונות למסגד. משיב שהמוסלמים אינם עע"ז ולכן לכאורה אין איסור. אמנם יש צד של חילול ה', שיראה כאילו מוכרים דתינו בכסף, אבל אם אין חשש חילול ה' כגון שהיהודי שותף סמוי בחברה המשפצת – אין איסור. וגם כותב שיש לאסור להיכנס, כיון שדורשים שיוריד נעליו, ונמצא מכבד את המקום, שהוא מקום כפירה בתורת ה'.
"לתקן בית תיפלה של הערבים
נשאלתי מבעל מלאכה אחד שבעלי בית תיפלה של הערבים פנו אליו שיתקין להם חלונות תמורת תשלום הגון ושואל אם בית תיפלה של הערבים דינו כבית ע"ז שאסור לתקן הבית וכמ"ש הט"ז יו"ד סי' קמ"ב סק"ב וסק"ד וע"ע מש"כ בשו"ת מהר"ש אנגיל סי' פ"ג שאסור לאומן לתקן חלונות בבית תיפלה של נוצרים דהוי נהנה מבית ע"ז.
הנה בעיקר דין מסגד של הערבים אם דינו כבית ע"ז כתבתי ע"ז במק"א ח"ד סי' ל"ה דכיון דהישמעאלים מאמינים בייחוד השם ובבית תפלותם אינם עובדים כלל לע"ז ורק שטועים לומר שהיה להם נביא שמסר להם מה שציוה האלוקים עפ"ל לכן אינם עובדי ע"ז ובית תיפלותם אינו בית ע"ז…
אמנם אף דבית תיפלותם אינו בית ע"ז מ"מ כשאנו נתקן להם חלונות או האלקטרי וכיו"ב בבית תיפלותם אף שאין בזה איסור דבונה לכבוד ע"ז מ"מ חוששני מפני חילול השם שאיסורו חמור שהבריות יאמרו שאנו מוכרים הדת שלנו בשביל כסף אבל אם אין חילול השם וכגון שהיהודי שותף סמוי בבעלות על עסק המתקן חלונות וכו' שלא ידעו הבריות שיהודי מרויח כאן מהעבודה לצורך הבית התיפלה מותר לו להסכים שהעסק שבבעלותו יתקן הבית תיפלה שאין בזה איסור שמתקן בית ע"ז וכמ"ש.
וליכנס לבית תיפלות שלהם אף שאינו כבית ע"ז מ"מ חוששני כיון שדורשים שקודם שיכנס יחלוץ מנעליו כדי לכבד המקום ונמצא שמכבד מקום שהוא כפירה בתורת ה' ולכן ראוי שלא יכנס שם ויקבל שכר על הפרישה ויפה פסק האדמו"ר מקלויזנבורג שאין ליכנס לבית תיפלה של הערבים ודע שדת הנוצרים דינם כעובדי ע"ז לכל דבר כיון שהם מגשימים הקב"ה עצמו כאילו הוא אם שיש לה בן רח"ל וזה אינו רק ע"ז בשיתוף שי"א שב"נ אינם מוזהרים ע"ז אלא זהו ע"ז כפשוטו שלא מאמין באלוקים שאינו גוף רק אצלם מציירים האלוקים בציור גשמי כאדם רח"ל, וזה אינו רק ע"ז בשיתוף (שי"א שבני נח אינם מוזהרים ע"ז) אלא זהו ע"ז כפשוטו, שלא מאמין באלוקים שאינו גוף רק אצלם מציירים האלוקים בציור גשמי כאדם רח"ל".
דברי בניהו, טז, מז
נשאל האם מותר לספק רהיטי עץ למסגד. מביא מאבני ישפה וחוט המשולש, ולמעשה מתיר כיון שהם אינם עובדי ע"ז.
"בדבר שאלתו בנגר שעובד לצורך בפרנסתו אם הזמינו ממנו עבודות עץ עבור ריהוט למסגד האם מותר לו לספק סחורה זו למסגד או לא
תשובה הנה מצינו שיש חילוק גדול בהלכה בין נוצרים ומוסלמים לענין אם נגעו ביין שלנו אם נאסר בשתיה וגם בהנאה או רק בשתיה דבשו"ע יו"ד סימן קכד סעיף ו כתב כל גוי שאינו עובד אלילים יינם אסור בשתיה ומותר בהנאה ומגען ביין שלנו שוה ליינם שאסור בשתיה ועיין בכף החיים סימן קיז אות עט שכתב והנה ראיתי לההיד"א בשיורי ברכה סימן קכג סק"א שכתב דאף שכתבו הגאונים שמגע ישמעאל ביין שלנך מוניך בהנאה אמנם בעיר עוז לנו ציון קרית מועדינו וכולה ארעא דישראל המנהג לאסור מגע ישמעאל ביין…
ו). נראה ע"פ הנ"ל ה"ה לענין עשיית עבודות נגרות לשם דג"כ מותר דעיין בשו"ת אבני ישפה סימן קנג שפסק שמותר ליכנס לשם וכתב שהגאון ר' יוסף שלום אלישיב שליט"א הסכים לזה והביא ראיה סמה שהביא בדרכי תשובה יי"ד סימן קמג סק"ח בשם שו"ת חוט המשולש סימן כח שמותר לבנות ולהעמיד בית תפילה לישמעאלים כי דוקא בזמניהם שהיה בית תפילתם טרקלין גדול שבו נכנסים לעבודתם והיתה כיפה מיוחדת ששם היתה עומדת הע"ז דבזה אסור לבנות אותה הכיפה שהיא בית המיוהד לע"ז ממש שבשבילה בונים אותו משא"כ בזמננו שעיקר הבנין הוא להתאסף שמה לעבודתם שזה ודאי לא מקרי משמשין דהא עיקר בניינו הוא בשביל האנשים הבאים שמה אבל להלבנה עצמה שיש בראש המסגד היה די בקסוותא הדא וע"כ אף אם העמידו הלבנה בטרקלין הזה לא נעשה הטרקלין משמשין של ע"ז רק משמשין דמשמשין דמותר ע"ש ולפ"ז כתב שם באבני ישפה שאם מותר לבנות המסגד שלהם כ"ש שמותר לכנס לשם שהרי בניית הבית לע"ז היא המורה יותר מהכניסה וכיון שהעלו הפוסקים שאין איסור בבניית המסגד כ"ש שאין איסור להיכנס וממילא ג"כ נראה שלעשות ריהוט לשם ג"כ יש להתיר דאם הזינן שהעלו להתיר לבנות המסגד ודאי שיש להתיר לעשות לשם ריהוט כיון דשאני מסגד מכנסיה דשם הוי ע"ז ושם העלו הפוסקים לאסור גם לעשות ריהוט לכנסיה ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ב סימן יא במילואים שהביא משך"ך מהך"ש ענגיל סימן פג שאסור לנגר להעמיד חלונות בבית כנסייתם דהוי נהנה מע"ז ולא דמי לענין משא ומתן ביום אידיהם ע"ש ועפ"ז כתב ביביע אומר שם ומכאן הזהרה לכל בעלי אומניות שלא להכנס לבית כנסייתם לתקן להם את המקום בבנין וסיוד וכיור וריהוט של כלים קבועים וכדומה ע"ש הנה כל זה בכנסיה דשם הוא ממש ע"ז ולכן יש לאסור משא"כ במסגד שלא עובדים שם ע"ז בכה"ג יש להתיר."
חבל נחלתו א, נא
כותב שלפי הסוברים שהמוסלמים אינם עע"ז מותר לתת מתנה מסחרית של הוזלת חומרי בניה למסגד, אמנם יש סוברים שהם כן עע"ז, ולכן אם אפשר טוב להימנע.
"מתנה מסחרית לבניית מסגד
שאלה יהודי המוכר חומרי בנין ונמצא בקשרי מסחר עם קבלן ערבי נתבקש להרים תרומתו המסחרית בהוזלת חומרי הבנין לצורך הקמת מסגד. האם מותר לו להוזיל או לתת בחינם? א. מתנה לנכרי ודין מוסלמי נחלקו התנאים האם מותר לתת מתנה לנכרי [ע"ז כ' ע"א]. והלכה כר' יהודה שאסור לתת מתנת חינם לנכרי. וכ"פ הרמב"ם [הל' עכו"ם פ"י ה"ד]: "ואסור ליתן להם מתנת חנם אבל נותן הוא לגר תושב שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור — לנכרי, במכירה ולא בנתינה". על דברי הטור [חו"מ רמ"ט ב'] שאסור ליתן מתנת חינם לעוע"ז, כתב הב"י: "לאו לאפוקי ישמעאלים אלא לאפוקי גר תושב דהיינו שקיבל עליו שבע מצוות בני נח, וזהו שאנו מצווים להחיותו, אבל שאר גוים כלם דין אחד להם". והעיר על דברי הב"י — הב"ח, שא"כ דברי הטור אינם מדוייקים, ויותר משמע שישמעאלי אינו כלול באלו שאסור לתת להם מתנ"ח. אבל בדפוסים חדשים של הב"ח הובאו הדברים הבאים (שהושמטו מחמת הצנזורה הנכרית): "ולפע"ד נראה דלפי שהמלכיות מקפידים אם יזכירו שם גוי בספרינו במקום שאיננו לכבוד ע"כ הסירו מלת גוי וכתבו במקומו לעובדי עבודה זרה אבל עיקר הנוסחא בספרי רבינו היא: "אסור ליתן מתנת חנם לגוי*". ב. מתנה לנכרי בקשרים מסחריים אולם מתנה לצורך מסחרי אינה מתנה אלא מכירה סמויה. ז"ל הרשב"א [שו"ת חלק א' סימן ח']: ."ומה ששאל ממך הנער בשולח אדם ירך לנכרי איך יתישב עם מה שאמרו אסור לתת מתנת חנם. ואמרת לו דההוא דשולח ירך לנכרי לא לחנם אלא לגמול למה שקדם או בגוי שאינו עובד עבודה זרה יפה אמרת. ומקרא מלא דבר הכתוב [דברים י"ד] לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי. וכש"כ לרבי מאיר דאמר אחד גר ואחד גוי בין במכירה בין לנתינה ולא אמר הכתוב במכירה בגוי ונתינה בגר אלא להקדים נתינה דגר למכירה לגוי. וסתם מתניתין כרבי מאיר. ועוד שלא אמרו אלא מתנת חנם הא לסיבה אפילו במקום שיעזרנו הגוי או יתן לו להבא מותר שאין זו מתנת חנם. וכן אפילו משום דרכי שלום. ואמרינן בפרק בתרא דעבודה זרה [דף ס"ד ב'] רב יהודה שדר קורבנא לאבידרנא ביום אידו. אמר ידענא ביה דלא פלח לעבודה זרה. וכן רבא שדר קורבנא לבר שישך". וכ"כ הט"ז [חו"מ רמ"ט ב']: "משא"כ בעכו"ם שאינו מקבל עליו ז' מצות בני נח אף שאינו עובד כו"מ כתיב ביה או מכור לנכרי דוקא במכירה ולא במתנה, אם לא שיש לו גם כן צד הנאה מהעכו"ם דה"ל כמכירה וה"ה במכירו או שיש בו משום דרכי שלום". ג. האם יש נ"מ בידיעה שהוא ניתן למסגד מוסלמים אינם עוע"ז, כ"פ הרמב"ם [תשובות סי תמ"ח הוצ' בלאו] והדבר מוסכם בהלכה. אולם לגבי מסגדיהם נפלה מחלוקת בין גדולי האחרונים בדורנו. הגרא"י ולדנברג [ציץ אליעזר חי"ד סי' צ"א וחי"ח סי' מ"ז] הוכיח כי דעת הר"ן בסנהדרין שאע"פ שהמוסלמים אינם עוע"ז לבתי תפלתם דין בית ע"ז ואין להיכנס אליו וממילא אין להשתתף בבנייתו. לעומתו הגר"ע יוסף [יבי"א ח"ז סי' י"ב] האריך להוכיח שכשם שהם אינם עוע"ז, לדעתו, אף בתי תפלתם אינם בתי ע"ז וממילא, מותר לתת מתנה מסחרית שתרויח את המסגד. (אולם לתת ישירות למסגד נראה לענ"ד שאין לתת, מפני שמוקירים בכך את אמונתם ח"ו). ולמסקנה, נראה שאם אפשר ימנע מליתן, ואם לאו מותר לתת."
שו"ת עשה לך רב חלק ט סימן יג
מתיר להיכנס למסגד, כיון שהם אינם עובדי ע"ז, ושום סייג שכזה לא אמור לחול לגביהם. אמנם לא דן ישירות בבניה, אבל לפי העיקרון שלו – זו נראית מסקנה מוכרחת. ועכ"פ – זה לא מפורש.
"כניסה למסגדים
הנני מאשר בתודה קבלת הספר "צידה לדרך" שהואיל כב' לשלוח אלי. נהניתי בקריאתו ובטוחני שרבים יהנו לאורו. יואיל להעביר הערכתי ומיטב איחולי וברכותי לכב' הרב המחבר שליט"א. בפרק ע"ח הדן באיסור כניסה למקומות עבודה – זרה, נאמר בסעיף 11: איסור הכניסה חל גם על מסגדי המוסלמים. ואף שאין הדת המוסלמית נחשבת לעבודה – זרה לכל דבר, מכל מקום כיון שמסגדיהם משמשים כמקום פולחן לדת הכופרת בתורה מן השמים, בנבואת משה ושאר הנביאים ובנצחיות התורה, הרי שהנכנס לתוכם דומה למי שנכנס לבית עבודה זרה ע"כ. ושם בהערה מס' 14 נרשם בזו הלשון: ודלא כמו שכתב ב"עשה לך רב" ח"א סי' נ"ט, שלדעתו מותר. ועיין רמב"ם הלכות מלכים י' י"ט, שבן נח שחידש לעצמו מצוה שאינה בכלל שבע מצוות בני נח או שקבע לעצמו חג ומועד וכ"ש שבדה דת לעצמו חייב מיתה ע"כ.
ואיסור זה של כניסה למסגדי המוסלמים צריך עיון, שכן המחבר עצמו מודה "שאין הדת המוסלמית נחשבת לעבודה זרה", אלא שמוסיף מיד "לכל דבר", היינו לומר שיש ענין שנחשבת לגביו כע"ז, וסתם ולא פירש לאיזה ענין נחשבת כע"ז לדעתו. ולי ברור ופשוט היתר כניסה למסגד ישמעאלים שלא נזקקתי לשום ראי' שכתבתי שאין חל עליהם איסור כניסה כלל, ונמקתי "שאין הם עובדי עבודה זרה", וסיימתי "ולכן במערת המכפלה שיש שם מסגד נכנסים יהודים ומתפללים בו". ועתה אוסיף שאין פוצה פה להרהר באיסור כניסה לשם, וכן למסגדים אחרים שבקרבתו שגם שם קבעו מקומות תפלה.
ובמקור – חיים השלם חלק חמישי פרק רס"ה כתבתי כל דיני ופרטי איסור כניסה לבית ע"ז וסיימתי "ופשוט שאין איסור זה חל כלל ועיקר על מסגדי ישמעאלים שאין הם עובדי ע"ז כלל". והרב בן – איש – חי (פרשת בלק שנה שניה אות א' והבאתי דבריו שם בפרק רס"ג בדין יין נסך) כתב: ישמעאלים שאין להם פסילים ועבודה זרה אין סתם יינם ומגעם ביין שלנו אסור בהנאה אלא בשתיה בלבד… מפני שהישמעאלים מודים ביחוד ואין להם פסל ולא מיני ע"ז כלל. וכך מפורש בתשובת הרמב"ם תשובה ק"ס דף ל"ד בתשובות הנדפסות ליפסיא, וכן מונח מדברי רבינו האריז"ל, ועיין פרי תואר סי' ד' ס"ק י"א יע"ש.
והנה הרב פרי – תואר כתב כן על דברי מרן שם שפסק: ישמעאלים שאינם מניחים ישראל לשחוט אא"כ יהפוך פניו לאל קיבלא (מזרח) כמנהג חקותיהם אינו דומה לשוחט לשם הרים, ומ"מ ראוי לבטל המנהג ההוא ולגעור במי שעושה עכ"ל מרן. ועל זה כתב הרב פרי – תואר, הא מילתא אין בה אלא הקפדת מצות לא תלכו בחוקת הגוים, אבל משום לתא דע"ז ליכא כלל דהא הישמעאלים הם כופרים בע"ז ומיחדים יחוד שלם בכל השגת ידיעתם ומחייבים מיתה לכל משתף ש"ש ודבר אחר. ומה ששוחטים לאל קיבלא אינו אלא כדרך שאנו מתפללים לצד מזרח שהוא מכוון למקום אשר שוכן שם האלקים וגם הם גנבו ענין זה ושוחטים לרוח זה כדי שהשחיטה תהיה ראויה לפני הקב"ה וכו' ע"כ. ואף שמרן החיד"א שם כתב שמצא היפך זה בדברי הרמב"ם, כבר כתב הרב בן – איש – חי שם שחזר בו בספרו מראית – העין עיי"ש באורך.
וכך כתב גם הטור בפשיטות (יו"ד סימן קכ"ד), לפיכך יש מן הגאונים שהתירו יינן של ישמעאלים בהנאה שהדבר ידוע שאינם עובדי ע"ז, וכ"כ הרמב"ם, וכתב עוד שמגען בלא כונה מותר אף בשתיה עכ"ל. וכך פסק גם מרן בשו"ע שם סעיף ו', ו"משום שאינם עובדי אלילים". ובכל זה לא מצאנו שום הסתייגות בהלכה, כי פשוט ביותר שהישמעאלים אינם עע"ז כלל (ומה שאסור יינם בשתיה הוא משום גזירת בנותיהן ולא משום ע"ז).
ומטעם זה כתב מרן בב"י (שם סימן קמ"ו) בדין ביטול ע"ז וזו לשונו: "ומכאן למדנו דהני ישמעאלים אין ביטולם ביטול דהא לא פלחי אליל". וגם הרמ"א (שם ס"ה פסק "ישמעאלים שאינם עכו"ם אינם יכולים לבטל".
מפורש יוצא מכל הנ"ל שהישמעאלים אינם עע"ז כלל ואין כלפיהם שום הסתייגות, ולא כפי שכתב ב"צידה לדרך", "שאין הדת המוסלמית נחשבת לע"ז לכל דבר", ולא היא, שאין היא נחשבת לע"ז כלל ועיקר.
ומה שהוסיף שם הרב המחבר ספר "צידה לדרך" להסתייע מדברי הרמב"ם בה' מלכים פ"י הי"ט "שבן נח שחידש לעצמו מצוה שאינה בכלל שבע מצוות בני נח או שקבע לעצמו חג ומועד וכ"ש שבדה דת לעצמו חייב מיתה", לא ידעתי מה שייכות לדברי הרמב"ם אלה לנדון דידן, שכן איסור זה לא משום איסור ע"ז נגעו בה כדי שייחשב בן – נח העושה כן כעע"ז. ואף שהרמב"ם לא פירש שום טעם לדבריו, הנה המאירי כתב טעם לאיסור זה וזו לשונו: בן נח שראינוהו מתחסד וקובע לעצמו יום מנוחה שבת או יום – טוב ראוי לעונש… ואף שקבע לעצמו ימים אחרים כשני בשבת, שאין מניחים אותו לחדש ולקבוע יום חג לשבות בו בתורת חג שזה נראה כמי שהוא מבני עמנו וילמדו אחרים הימנו (בית הבחירה לסנהדרין נט א).
ועל כן נראה לי ברור ביותר שאין שום איסור כניסה למסגד של בני דת ישמעאל שאין הם עע"ז כלל."
מקור היסטורי: טבריה, עודד אבישר, עמ' 248
אבישר מספר על מסורות לפיהן השתתפו יהודי טבריה בבנייתם של כמה מסגדים בעיר.
"לפי מסורת אחת השתתפו יהודי טבריה, שבאו זה מקרוב בראשותו של ר"ח אבולעפיה במימון הוצאות בנייתו של מסגד זה, כי הערבים דרשו שבית הכנסת היהודי החדש לא יושלם עד שלא ישלמו היהודים מכספם לבניית המסגד הגדול. אל נכון שילמו היהודים מכספם והמסגד נבנה והושלם בשנת 1743 למניין… כמו כן יש להניח כי שוב חרב המסגד אל בחר שעל שפת הים, ורק בשנות ה-80 של המאה שערה לערך נבנה תחתיו מסגד חדש, שכולו אבנים, ושמו, כקודם, אל בחרי, ונראה כי גם הפעם כתמיד, השתתפו יהודי טבריה במימון בנייתו של מסגד זה בכסף רב."