האם קנייה כלולה באיסור לא תעשה לך פסל
פתיחה
פשוט שאסור לקנות פסל של ע"ז, שהרי יש מצווה לאבד ע"ז.
השאלה היא האם האיסור לקנות פסל כלול בלאו 'לא תעשה לך פסל', שכן מפשטות הלשון משמע שהאיסור הוא על עשייה וייצור של הפסל.
האיסור הוא גם כשאומר למישהו אחר שיעשה את הפסל עבורו, והעובר על איסור זה חייב מלקות[1]. באחרונים דנו מדוע חייב מלקות, והרי זה 'לאו שאין בו מעשה', ובתוך כך התייחסו גם לשאלה אם מי שקונה פסל עובר באיסור זה.
עוד יש להעיר שיש אחרונים שתירצו שכשאומר לאחר שיעשה פסל נחשב מעשה בגלל שקונה את הפסל, ולכן אין ללמוד מהם לשאלה של קנייה כאשר הפסל לא מיוצר עבורו[2].
הסוברים שקנייה לא כלולה בלאו
מנחת חינוך פרשת יתרו מצוה כז
"ועיין בלשון הר"מ משמע דהעושה עכו"ם לעצמו היינו עבורו וכן מצוה לעשות עבורו עובר בלאו הזה וע' סמ"ק להר"מ בלאו ג' שכתב ועובר ג"כ משו' שקנה ע"ז ושהה אצלו ואפי' עשאה לו זולתו כמו שקדם במצוה השנית והיינו מצוה הב' היא המצוה הזו דאנו קיימין בה משמע דוקא שעשה בשביל עצמו ומצוה לעשות בשביל עצמו אבל אם מצוה לא' הן לישראל הן לעכו"ם לעשות ע"ז לא עבורו א"ע בלאו הזה כלשון הר"מ משום שקנה ושהה אצלו היינו אם מצוה לעשות בעבורו ומלשון הרהמ"ח שכ' שלא נעשה צלמים וכו' ואפי' אם מצוה לעשות וכו' הוא הגורם העשי' נראה מדבריו דעובר אף אם מצוה לא' לעשות ע"ז לא עבורו כלל רק למכור או בשביל איזה איש אחר עובר בלאו הזה כי הוא גרם העשי' ואי"ה בפרשת קדושים יבואר יותר…
ולפמ"ש בדעת הר"מ דעיקר הלאו דעשאה לו זולתו משום שקנה ושהה אצלו א"כ דוקא אם נותן להאומן עצים או מתכות לעשות הוי שלו וחייב על העשיה אבל אם צוה לעשות משל אומן אינו חייב כלל כי כ"ז שלא בא לידו אינו שלו והוא לא עשה בידים ואחר הגמר אם האומן נתן לו ה"ל כאילו קנה ע"ז ולא מצינו בקנה ע"ז שיהי' לוקין מלאו זה דלאוין אלו הוא על העשיי' דוקא א"כ אפשר דאפי' נתן לאומן משלו אי אמרינן אומן קונה בשבח כלי א"ע דלא הוי שלו עדיין עד שהחזיר לו האומן וגם אפ"ל דאם אומן ישראל עשה כיון דקונה בשבח כלי הו"ל כאילו עשה בידיו לעצמו ולוק' שנים."
רבי בנימין קאזיס – מגילת ספר על הסמ"ג לאווין כ
"והנלע"ד דלעולם אינו לוקה אלא דוקא אחר שזכה בה וקנאה בא' מדרכי ההקנאות מיד מי שעשאה וכל עוד שלא זכה בה אע"פ שכבר עשאה האחר וגמרה אינו לוקה וז"ש העושה כו' ולא אמר המצוה לאחר לעשות לעצמו ע"ז ועשאה כו' להורות לנו דדוקא אחר שעשאה וזכה בה וקנאה המצוה אז הוא דלוקה דחשיב כאלו הוא בעצמו עשאה וכ"כ בס' מגלת אסתר בשורש ט' דף מ ע"ב ולאפוקי אם לא נעשתה התועבה על פיו אלא האומן עצמו עשאה למוכרה או לעצמו והלך זה וקנאה וזכה בה ולא הביאה אל תוך ביתו ולא עבדה אע"ג שנעשית ע"ז של ישראל כדמוכח בפ' כל הצלמים מ"מ אינו לוקה על קנייתה דלא הזהיר הכתוב אלא על עשיית ע"ז וכן מתבאר ממ"ש הרמב"ם בסמ"ג שלו מל"ת ב'… הרי שדקדק לומר ועבר ג"כ משום שקנה ע"ז ושבה אצלו כו'."
הסוברים שקנייה כלולה בלאו
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן נה
"ולכן צריך לומר כדכתבתי שהרמב"ם סובר דבכלל לאו זה הוא גם שלא יהיה לו פסל, ולאו דוקא בעשיה דהרי מצד איסור עשיה כבר נאמר ואלהי מסכה לא תעשו לכם דאף לאחרים אסור ומ"ש הוא מאחרים, לכן הוי פירוש לא תעשה לך פסל לא על העשיה אלא על שלא יהיה לו פסל, וממילא אין חלוק אם הוא עשה בעצמו או ע"י אחרים בציויו, ואף כשנעשה שלא בציויו אם קבלם מהם שיהיה לו הוא בהאיסור, ולא הוזכר כלל ברמב"ם שצוה לאחרים שיעשו אלא סתמא העושה עכו"ם לעצמו אע"פ שלא עשאה בידו לוקה שמשמע אף שהיה זה שלא בציויו אם אך היה ברצונו הוא באיסור, וממילא גם כשקנה פסל עשוי מעכו"ם נמי עובר וגם ילקה, ומפורש כן בסה"מ בל"ת ג' על העושה עכו"ם לעצמו עובר בשני לאוין שהוא על עשייתה בידו שלא גרע מעשאה לאחרים ועובר ג"כ משום שקנה עכו"ם ושהה אצלו עיי"ש, הרי הלאו דלעצמו כתב שהוא משום שיש לו עכו"ם בקנין, ואף שהכא עשאה מעצים שלו ולא קנאה כתב משום שקנה, מטעם דהאיסור הוא שיש לו ע"ז קנויה לו מאיזה אופן שיהיה, ולכן גם בעשיית אחרים מעצים שלו הרי נעשה ע"ז קנויה שזהו האיסור וילקה מצד הקבלה מהעושה ומביאה לביתו ולחצרו. והמנ"ח הביא בסוף הא דקנה ושהה אצלו מסה"מ, ולא ירד לכוונת הרמב"ם בזה ולכן מסיק שלא ילקה בקנה ושהה, ולא נכון כלל אלא כדבארתי שהלאו דלא תעשה הוא דוקא על הקנין והשהיה."
בית יחזקאל סימן א עמוד כו (הרב יחזקאל סרנא)
בבית יחזקאל הזכיר כדבר פשוט שבקניה עובר על לא תעשה לך פסל (הוא עסק בשאלה אחרת).
"אולם נראה דגם גמ' זו בהכי מיירי דלפירש"י שם דפירש דלמא מגבה לה וקני בהגבהה דכל דבר הפקר כגון מציאה נקנית בהגבהה עכ"ל נראה דמפרש דדין ע"ז של עכו"ם ביד ישראל דאינה בטלה לעולם הוא מדין דכיון דקנאה הישראל הו"ל כע"ז של ישראל וע"ז של ישראל אין לה ביטול וק"ל ע"ז והרי אין קנין באיסורי הנאה ואיך נעשית שלו ועוד מאי גזרה דילמא מגבה לה ויקנה אותה הישראל והלא אסור לקנות ע"ז ומהיכי תיתי נימא דישראל הבא לבטל ע"ז יקנה אותה ויעבור על לא תעשה לך פסל ועוד הא גופא מאי סברא היא זו דבשביל שהישראל קנה אותה תעשה כע"ז של ישראל."
הרב חיים כסאר
וכ"נ מדברי מהר"ח כסאר וכן למדו תלמידיו (חידושי מארי חיים כסאר עמוד לז)
"אמנם מהר"ח כסאר כתב וז"ל ונראה שהמעשה דהכא שיתחייב עליו כגון שקנה אותה או ניתנה לו במתנה וזכה בה שהקנין או הזכיה שזכה בה הוא המעשה דומיא דקנה חמץ בפסח דלוקה וכמו שיתבאר לפנינו בעז"ה ברפ"א מה' חו"מ דלא תעשה לך פסל כולל אף הקנין כמו עשה את כל הכבוד הזה ומשמע כל עשייה במשמע עכ"ל כלומר באיסור לא תעשה לך פסל לא נכלל איסור להיות גורם לעשות עבודה זרה ולא נאסר הציווי עצמו אלא נאסרה עשיית עבודה זרה כדכתיב לא תעשה ומכל מקום גם המצווה עובר באיסור זה ולוקה אך לא מצד הציווי אלא מצד אחר כי זה פשוט שאינו עובר על הלאו כשנעשית עבודה זרה בשבילו עד שהיא תהיה שלו כלומר שיקנה אותה באחד מדרכי הקנינים ומצד הקנין שהוא קונה אותה הוא עובר על איסור לא תעשה לך פסל כי הקנין נקרא עשייה כמו שנאמר לא עשה את כל הכבוד הזה… וכיון שהקניין נקרא עשייה הרי הוא בכלל איסור לא תעשה לך פסל, כי כל עשייה נכללה באיסור זה…
ובאמת דברי מהר"ח כסאר מפורשים בדברי הרמב"ם עצמו… שקנה עבודה זרה ושהה אצלו ואפילו עשאה לו זולתו… ואף שבמצוה השנית כתב… ומשמע כהמנחת חינוך הנה במצוה שאחר כך ביאר הרמב"ם שאין כונתו שעובר מצד הציווי עצמו אלא מצד שקנה את העבודה זרה."
דברי הרמב"ם בעניין
מהרמב"ם אולי אפשר לדייק מה הדין, כי דיבר על מי שקנה ע"ז, אבל בפועל דייקו ממנו דברים שונים.
ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה ב-ג
"והמצוה השני' היא שהזהירנו מעשות עבודה זרה להעבד. ואין חלוק בין שיעשם בידו או שיצוה לעשותם. והוא אמרו יתעלה (שם) לא תעשה פסל וכל תמונה. ומי שעבר על לאו זה חייב מלקות רוצה לומר על עשיית העבודה זרה ואפילו עשאה לו זולתו במצותו ואע"פ שלא עבד אותה:
והמצוה השלישית היא שהזהירנו מעשות עבודה זרה ואפילו לזולתנו כדי שיעבוד אותה. ואפילו היה מי שיצוה לו לעשותה גוי. והוא אמרו יתעלה (ר"פ קדושים) ואלהי מסכה לא תעשו לכם. ולשון ספרא ואלהי מסכה לא תעשו אפילו לאחרים. ושם נאמר העושה עבודה זרה לעצמו עובר משום שני לאוין. רוצה לומר שהוא עבר על עשותה בידו ואפילו עשאה לזולתו כמו שהתבאר בזאת המצוה השלישית ועבר גם כן שקנה עבודה זרה ושבה אצלו ואפילו עשאה לו זולתו כמו שקדם במצוה השנית. ולכן ילקה שתי מלקיות. וכבר התבאר דין מצוה זו עם מה שלפניה במסכת עבודה זרה:"
רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ג הלכה ט
"העושה עבודת כוכבים לעצמו אע"פ שלא עשאה בידו ולא עבדה לוקה שנא' לא תעשה לך פסל וכל תמונה, וכן העושה עבודת כוכבים בידו לאחרים אפילו עשאה לעובד כוכבים לוקה שנאמר ואלהי מסכה לא תעשו לכם, לפיכך העושה עבודת כוכבים בידו לעצמו לוקה שתים."
המדייקים מהרמב"ם שמי שקנה ע"ז לא לוקה
מגילת ספר על הסמ"ג לאווין כ
"אינו לוקה על קנייתה דלא הזהיר הכתוב אלא על עשיית ע"ז וכן מתבאר ממ"ש הרמב"ם בסמ"ג שלו מל"ת ב'… הרי שדקדק לומר ועבר ג"כ משום שקנה ע"ז ושבה אצלו כו'."
אנציקלופדיה תלמודית הערות כרך יד, חיבי מלקיות, הערה 60:
"ועי"ש בסהמ"צ שסיים: אפילו עשאה לו זולתו, ומ' שאינו אסור בקנה ע"ז אלא כשבתחילה עשאה לו זולתו."
המדייקים מהרמב"ם שמי שקנה ע"ז לוקה
נתיב מצוותיך מצוה ריד סעיף ג (הגרז"נ)
"החינוך הקשה למה עובר בלאו ד'לא תעשה לך פסל' כשאחרים עשו לו, והרי אין שליח לדבר עבירה. אכן, מלשון הרמב"ם דלעיל משמע שגם הקונה פסל עובר בלאו ד'לא תעשה לך פסל'."
סיכום
נחלקו האחרונים האם בלאו של 'לא תעשה לך פסל' כלול איסור לקנות פסל שהוכן לא בשביל הקונה (וממילא האם הקונה חייב מלקות).
- לדעת המנחת חינוך ועוד, קנייה לא כלולה באיסור.
- לדעת האג"מ ועוד קנייה כלולה באיסור וחייבים עליה מלקות.
פשוט שמוסכם שאסור לקנות פסל, שכן מצווה לאבד ע"ז.
[1] ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה ב
"והמצוה השני' היא שהזהירנו מעשות עבודה זרה להעבד. ואין חלוק בין שיעשם בידו או שיצוה לעשותם. והוא אמרו יתעלה (שם) לא תעשה פסל וכל תמונה. ומי שעבר על לאו זה חייב מלקות רוצה לומר על עשיית העבודה זרה ואפילו עשאה לו זולתו במצותו ואע"פ שלא עבד אותה:"
[2] לדוגמה, בספר מנחת סולת (מצוה כז ד"ה 'והנה' 'ומה' עמוד 177. רבי דוד זמאן, פורסם בשנת תרצ"ד):
"ע"כ הקרא בעינן כאן שלא יצוה לאחר לעשות ולחייבו מטעם ציווי או מטעם קנין… ולא עובר רק בגמר ובפרט אם אחר עושה לו דעיקר הלאו קאי על הקנין וכנ"ל."