בובות ופסלונים
בובות משחק
תשובת מהרי"ט ופרי השדה
בשו"ת מהרי"ט (יו"ד ח"ב, לה) התיר עשיית בובות בצורת אדם, שכן כל האיסור הוא דווקא בעשיית דבר קבוע, משא"כ בדברים שנועדו לצורך לימוד או משחק אין איסור:
"… אלא הכי קאמר אסור לעשות צורה לנוי דהיינו דבר קבוע, שיטעו לומר שיש בהם ממש, לאפוקי דרך עראי לפי שעה כגון משחק בהם או להתלמד דשרי, דלא אתו למטעי. ולפי דרכנו למדנו באותם הפרצופות שעושין לתינוקות לשחק בהם, וכן אותם שעושים המשחקים לשחק בהם הואיל ולאו בדרך קבע עבידא שרי…".
בשו"ת פרי השדה (ג, לח) נשאל האם מותר ליהודי למכור בובות בצורת אדם, והעלה להתיר שכיוון שאינו מחזיקן בביתו אלא רק בחנות למכירה, ועוד שהן נועדו למשחק והתינוקות מבזין אותן, ולכן אין כאן חשד של ע"ז. ולכן גם מותר למוכרן לישראל, משום שהן כמבוזים, ודווקא שנועדו למשחק. אמנם, כל זה מדינא, ודווקא לשם משחק, אך בעל נפש יחמיר על עצמו שלא להחזיק בובות כאלו:
"… ע"ד השאלה אם מותר לסחור באלו הצורות שנקראים 'פופען' עשויים בדמות אדם ממש, ופניהם פני אדם בצורה בולטת, ועיניו שפיר חזרו מ"ש בשו"ע יו"ד סימן קמא סעיף ז' דטבעת שיש עליו צורת אדם אם הצורה בולטת אסור להניחה, רק שמצדד להתיר כיון דכפי הנראה מדברי הש"ך שם ס"ק כ"ז עיקר האיסור משום חשדא שיחשדהו שעובד אותה, וכאן כיון שאינו מחזיק בביתו רק בחנותו למכור, ליכא חשדא אלו תוכן דברי מע"כ נ"י. ויש להוסיף עוד כיון דמבואר שם בסעיף ג' לחלק בין מכובדים למבוזים דמבוזים וודאי אינן נעבדים וכיון דאותם פופען עיקר עשייתם לתינוקות לשחוק בהם, ודרך התינוקות לגוללם בטיט ואשפה ובכל מקום מלוכלך הוי כמבוזים שאין דרכם לעבוד אותם וממילא ליכא חשדא. ועי"ש בש"ך ס"ק י"ג שכתב וז"ל: "אעפ"י שעובדים לצורות הללו (כלומר כשהן בפני עצמן) כשהן על הכלים מותרים".
ובשו"ת מהרי"ט ליו"ד ח"ב סימן ל"ה כתב באמצע התשובה וז"ל:
"וכן אותם שעושים המשחקים לשחוק בהם הואיל ולאו בדרך קבע עבידא שרי" עכ"ל עיי"ש. והרווחנו בזה דאי רק משום דמוכרם בחנותו ליכא חשדא, היה אסור למכור לישראל עכפ שהישראל הקונה מחזיקם בבית, ואיכא משום לפני עיור. אמנם לפימ"ש דמה שנותנים לתינוקת לשחק בהם הוי כמבוזין, ונסתייע לי קצת מדברי מהרי"ט שהבאתי גם למכיר להקונים לשחק בהם התינוקות מותר וזהו פשוט. אמנם כל זהו מדינא אבל מי שרוצה לחוס על נפשו, יעיי' מ"ש בספרים הקדושים כי על צורת אדם בולטת הסט"א שורה. ועיין מזה להגאון החסיד ר' יונתן זצ"ל בספר יערות דבש, ואפילו בצורה בעלמא עיין בשיל"ת יעב"ץ ח"א סימן ק"ע באותה התשובה שהובא גם בפתחי תשובה סימן קמ"א סיק יו"ד, הביא שם שאביו הגאון בעל הח"צ לא רצה שיציירו צורת פניו, א"כ עכ"פ בצורה בולטת וודאי ראוי להחמיר לכל אדם, ובפרט שיש שמחזיקים בבתיהם בקביעות צורות כאלו חקוקים על אבנים וזהו וודאי אסור מדינא. ע"כ כל שומר נפשו ירחק מהם… כללא דמילתא בנ"ד בעניין 'הפופען' אין לאסור מדינא באלו שהם עשויים רק לתינוקת לשחק בהם, דזהו הוי בכלל מבוזים. אמנם אותם המחזיקים בבתיהם לנוי זהו וודאי מדינא אסור לכל אדם. ולבעל נפש טוב ליזהר מזה ומזה, כי אפשר דהוא ג"כ קצת בכלל אביזריהו דע"א ועליו נאמר הרחק מן הכיעור והדומה לו, ומי שנזהר מצורות כאלו יזכה להנות מאור פנים של מעלה…".
פוסקים שהקילו גם בעשייה וגם בשהייה
ביחוה דעת (ג, סד) נשאל האם מותר לקנות לילדים בובות בצורת אדם. בראשית דבריו ציין למחל' הפוסקים האם אסור לעשות אף חצי גוף (סמ"ג, מהרי"ט), או שהאיסור הוא דווקא דמות אדם שלם (תוס', רא"ש ושו"ע), וכתב שכך הלכה למעשה. אמנם, כל הדיון הוא דווקא בדבר שנעשה לנוי, אבל בבובות שנועדו למשחק ולפעמים משתמשים בהן דרך ביזוי מותר לעשותן אף שלמות, וכ"ש להשהותן, שכן אין בזה חשד של ע"ז ובייחוד בזמננו כפי שכתבו חלק מהאחרונים. לכן העלה למעשה שמותר לייצר בובות משחק שלמות, ואף לקנותן:
"שאלה: האם מותר לקנות לילדים בובות העשויות תבנית אדם בולטת?
תשובה: במסכת עבודה זרה (דף מ"ג ע"ב) מבואר שאסור לעשות צורת אדם בולטת. ודעת רבינו משה מקוצי בספר המצות, הסמ"ג, (לאוין כ"ב), שאפילו פרצוף אדם בולט בלי הגוף אין לעשות. אולם התוספות והרא"ש בעבודה זרה שם, כתבו, שלא אסרו בגמרא עשיית אנדרטי אלא משום שהיא צלם דמות אדם בכל גופו, אבל צורת הפרצוף בלבד בלא גוף מותר, ואפילו היא צורה בולטת. וכן כתב המרדכי שם (סימן תתל"ט). וכן פסק מרן בשלחן ערוך יורה דעה (סימן קמ"א סעיף ד' והלאה), שאסור לצייר צורת אדם אפילו לנוי, ואפילו אם עשאה גוי אסור לישראל להשהותה בביתו. במה דברים אמורים כשהיא צורה בולטת, אבל כשהיא שוקעת, כגון אותם שאורגים בבגד או שמציירים בכותל בסממנים מותר לעשות. ואם היא עשויה להתלמד להבין ולהורות, אפילו בולטת מותר. והוסיף בשלחן ערוך שם /יו"ד סי' קמ"א/ סעיף ז', שאף בצורה בולטת לא אסרו אלא דוקא כשהיא צורה שלמה בכל איבריה, אבל פרצוף אדם בלי גוף אין בו שום איסור לא בעשייתו ולא בשהייתו ע"כ.
ואמנם הגאון רבי יוסף מטראני, המהרי"ט, בתשובותיו (חלק יו"ד סימן ל"ה), דרך קסתו לחלוק בדין זה, והעלה לאסור אף בפרצוף אדם בלי גוף, והוכיח כן מדברי מהר"ם מרוטנבורג בתוספות יומא (נ"ד ע"ב) ועוד ראשונים. גם הגאון יעב"ץ בשו"ת שאלת יעב"ץ חלק א' (סימן ק"ע), כתב שאף התוספות והרא"ש לא התירו אלא בשהייה, אבל לעשות צורת אדם בולטת אפילו בלא גוף אסור. מכל מקום אין ראיותיהם מכריעות להלכה, וכן העלה הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת לב חיים חלק ב' (סימן קע"א), שהעיקר כדברי מרן השלחן ערוך שפרצוף אדם בלי גוף מותר אף בעשייה. וכן העלה בשו"ת אזני יהושע (חלק יו"ד סימן ג'), וראה עוד בשו"ת זרע אמת חלק ג' (סימן ק"ה), ובשו"ת נהרי אפרסמון (חלק יו"ד סימן קי"ח), ובשו"ת דעת כהן (סימן ס"ה). ובשו"ת דבר יהושע ח"ב (סי' כ"ב).
ברם כל זה בעשיית פרצוף אדם בולט לנוי, כגון אנדרטי וכיוצא בזה, שהיא צורה קבועה. אבל בובות העשויות לצורך תינוקות לשחק בהן, נראה שאין בעשייתן שום איסור, וכל שכן שמותר לקנותן ולהשהותן ברשותו. וביחוד לפי מה שכתבו התוספות (עבודה זרה מ"ג ע"ב) בד"ה והא רב יהודה, שמתבאר מדבריהם שכל עיקר האיסור בזה הוא משום חשד עבודה זרה. וכמו שהוכיח במישור בספר מקור מים חיים ביורה דעה (סימן קמ"א סעיף ח'). ואילו לגבי בובות הכל יודעים שאין בזה שום סרך של עבודה זרה, ובמיוחד בזמנינו. וכיוצא בזה כתב הגאון בעל נחל אשכול על ספר האשכול חלק ג' (סימן נ'), שלפי מה שכתב רבינו בעל האשכול, שאין איסור תורה אלא בעשיית צורת אדם בולטת, ולא בשהיה, וכן דעת רוב הפוסקים, יש ללמד זכות על חכמי ישראל שלא מיחו בעשירי העם שיש להם בחדרי משכיותם צורות אדם בולטות, שמכיון שכל האיסור הוא משום חשד עבודה זרה, ולא היתה בזה גזרה כללית, שהרי התירו בנשיא לפרקים, ולהתלמד ולהבין ולהורות, ובזמן הזה אפילו גוים אין עובדים לצורת אדם, ואין כאן חשד לעבודה זרה. ולכן יש מקום להתיר. ושוב מצא כן בחכמת אדם כלל פה ע"כ. ובשו"ת מהרי"ט (חלק יו"ד סימן ל"ה) כתב וזו לשונו: ומה שפסק הרמב"ם שאסור לעשות צורת אדם בולטת לנוי, זהו בדבר קבוע, שמא יטעו לומר שיש בו ממש, מה שאין כן צורות העשויות לפי שעה כגון להתלמד בהן או לשחק בהן מותר, שאין לחוש לשמא יבואו לטעות בהן. ולפי דרכנו למדנו שאותם פרצופים שעושים לתינוקות לשחק בהן, הואיל ואינם עשויים דרך קבע כאנדרטי, מותר לעשותם וכל שכן לקיימם ע"כ.
גם בשו"ת פרי השדה חלק ג' (סימן ל"ח), נשאל האם מותר להסתחר בבובות שהן תבנית אדם בולטת. והביא ראיה להתיר ממה שפסק בשלחן ערוך יו"ד (סימן קמ"א סעיף ג') המוצא כלים ועליהם צורת חמה או לבנה או דרקון, אם הכלים מכובדים כגון נזמים וטבעות אסורים, שבודאי נעשו לשם עבודה זרה. ואם הכלים מבוזים, כגון כוסות ששותים בהם, מותרים, שלא נעשו אלא לנוי. ולפי זה גם הבובות שעיקר עשייתן לתינוקות לשחק בהן, ופעמים רבות שהן מתגוללות בעפר ובמקומות לא נקיים, הרי זה כמוצא צורה שעל כלים מבוזים שאין דרך לעובדה, ומכיון שאין בזה שום חשד של עבודה זרה מותר ע"כ. גם הגאון הנצי"ב בספר העמק שאלה (סימן נ"ז אות ג') כתב, שבזמן הזה שאין חשד של עבודה זרה, כמו שכתב הר"ן, ובביאורי הגר"א (סימן קמ"א ס"ק י"ח), יש להתיר אפילו בצורת אדם בולטת, שדעת השאילתות והרמב"ם והרמב"ן והתוספות והר"ן, שאין לחוש לחשד דעשייה, אלא לחשד עבודה זרה. וכן נהגו בזמן הזה להשהות צורת אדם בולטת ע"כ. וכן כתב עוד בספרו שו"ת משיב דבר (חלק יו"ד סימן י"א). וראה עוד בשו"ת בית דוד (חלק יו"ד סימן ע"ד), ובשו"ת תפארת אדם (סימן ל"ו), ובשו"ת אזני יהושע (סימן ג'), ובשו"ת זקן אהרן וואלקין חלק ב' (סימן מ"ז). ובשו"ת דבר יהושע ח"ב (חיו"ד סימן כ"ב) ועוד.
בסיכום: מותר לעשות בובות שהן תבנית אדם שלם בכל גופו. ומכל שכן שמותר להסתחר בהן וכן לקנותן לצורך תינוקות לשחק בהן".
וכדבריו אלו, כ"כ גם בהליכות עולם (ז, עמ' רפא. נדפס בתשס"ב):
"אסור לעשות צורת אדם בולטת, ואסור להשהותה בביתו. ודוקא כשהיא צורה שלמה בכל איבריה, אבל פרצוף אדם וצוארו עד החזה בלי גוף, אפילו הוא בולט אין בו שום איסור, בין בעשייתו בין בשהייתו. ומותר לעשות בובות תבנית אדם שלם בכל גופו, לתת לתינוקות לשחק בהן, וכל שכן שמותר להסתחר בהן ולקנותן לצורך התינוקות ואין בהן איסור כלל".
ובשו"ת שמע שלמה (ז, ז. לרב שלמה עמאר) בתשובה לעניין פרצופים על מטבעות, הביא את דברי היחו"ד שהתיר יצירת בובות ולהשהותן לתינוקות:
"והלום ראיתי למרן פאה"ד הראש"ל רבינו עובדיה יוסף שליט"א ביחוה דעת ח"ה[1] (סימן ס"ד)… וע"ש עוד שמחלק בין אנדרטה וכדומה, ובין בובות העשויות לתינוקות לשחק בהן ע"ש באורך, וסיכם להלכה להתיר בובות של משחק, אפי' בצורת אדם שלם בכל גופו. וכ"ש שמותר להסתחר בהן ולקנותן לצורך תינוקות שישחקו בהן".
והביאו בספר ואין למו מכשול (ח"ב, ב, יב):
"אמנם מותר לעשות בובות בצורת אדם שלם בכל גופו ('ברבי') ולתת לילדים לשחק בהן, ואין לחוש בזה לאיסור עבודה זרה, מכיון שאין הילדים נוהגים בהם בדרך כבוד והדר, אלא משליכים אותם בריצפה ובעפר, ובאים לידי בזיון. ולכן אין חשש שיבואו לחושדו שמחזיק בביתו עבודה זרה".[2]
וכן הביא בשו"ת מעין אומר (ה, פ"ח סי' ז).
ובשלחן ערוך המקוצר (ד, קמה, ח) כתב שנוהגים להקל בין בעשייה ובין בשהייה, והטעם שסומכים על דברי מהרי"ט וכן פרי השדה, אך סיים שהמחמיר תבוא עליו הברכה[3]:
"בובות המיועדות למשחק תינוקות, נתפשט בזמנינו אצל רבים לעשותן ולקנותן, אע"פ שהיא צורה בולטת, גם אותם שהצורה שלימה דהיינו הראש עם כל הגוף. וטעם שמקילים בדבר, מפני שאינן צורות קבועות ועומדות כמו אנדרטאות שיש מקום לרואה לטעות כאילו יש מהן איזו תועלת. ועוד לפי שהרבה פעמים מבזים אותן, כי דרך התינוקות לשחק בהן גם במקומות בלתי נקיים, ולגוללם בעפר ועל הרצפה. א"כ אין מקום לחשד שזה פסל. והמחמיר תבוא עליו ברכה".
וכן התיר הרב קאפח (תשובות הרב קאפח, תשובה לז) עשיית ושהיית בובות, אך מטעם שבימינו אין לבובות צורת אדם שלמה ולכן אין בזה משום ע"ז:
"בימנו אין בובות שיש להם צורת אדם שלם עם חילוק אצבעות ושינים וכדו', ולכן אין איסור בבובות אלה משום עבודה זרה".
מדברי הרב יעקב אריאל (הערותיו לחבל נחלתו, א) משמע שאין איסור לעשות בובות, אלא רק ראוי שישראל לא ייצר בובות, אך יכול להשהותן כרגיל:
"בובות בפרצוף שלהן מן הראוי שישראל לא יעשה אותן. אך מותר לקנותן ולשחק בהן".
בספר נחלת צבי (ב, עמ' 453) כתב להתיר עשיית ושהיית בובות משחק. לעניין שהייה, ציין לדברי הפוסקים שבימינו לא עובדים לצורות אלו. ולעניין עשייה, ביאר בדעת מהרי"ט שהחילוק של קבע/ארעי אינו עניין של זמן, אלא חשיבות. ולכן כיוון שבובות אינן קבועות ואין להן מקום מיוחד, אף שמתקיימות לזמן אין איסור בעשייתן:
"… ואמנם לגבי בובות שמעתי בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שגדר האיסור הוא לעשות צורות של "אדם", ולא צורה של "בובה". אבל לפי"ז יש לדון בבובות שדומות לאנשים, ובודאי לא יהני להתיר לאלה שיש להם בביתם פסלים לנוי.
והנה בעיקר האיסור לקיים צורות מבואר בגמרא שהאיסור הוא משום חשד. ונחלקו הראשונים בטעם החשד, י"א שיחשדו בו שהוא זה שעשה הצורות, וי"א שיחשדוהו שמחזיק אותם כדי לעבוד אותם, וכן איתא בט"ז. ולפ"ז כתב בספר חכמת אדם (שער איסור והיתר כלל פה, ו) דצורת אדם בזמן הזה מותר להשהותן, דכיון שאינו אלא משום חשד, וידוע שבזה"ז אין עובדין לצורת אדם, ואות שנעבד עושין אותו משונה…וכדברים אלו מבואר בדברי הנצי"ב בהעמק שאלה (שאילתא נז) אלא שאפילו לפי הצד שהחשש הוא שמא הוא עשה הצלם עדיין בזה"ז אין איסור, וכן הביא מהגר"א והר"ן עיי"ש. ולפי סברא זו כ"ש שמותר להחזיק בובות, דודאי פשוט וברור לכל שאין אחד בכל חללא דעלמא העובד לבובות.
אמנם עדיין לא הועלנו בזה להתיר לישראל שיש לו מפעל המייצר בובות לעשות כן. שכן כח הנ"ל אהני להתיר קיום הצורות, אך עשייתם אסורה בעצם. ואז גם יש לדון מעוד צד שאולי אין לקנות ממנו משום מסייע בידי עוברי עבירה.
וראיתי בשו"ת יחוה דעת (ג, סד) שמצדד להתיר עשיית בובות וכמובאר בשו"ת מהרי"ט (יו"ד סי' לה) שכתב שכל מה שפסק הרמב"ם שאסור לעשות צורת אדם בולטת לנוי זהו בדבר קבוע, שמא יטעו לומר שיש בו ממש, משא"כ צורות העשויות לפי שעה, כגון להתלמד בהן או לשחק בהן מותר, שאין לחוש לשמא יבואו לטעות בהן… ומדברי המהרי"ט עולה פשט חדש בגדר ההיתר להתלמד, והוא, דבכה"ג אינו דרך קבע, וכל דאינו דרך קבע לא אסרה תורה.
ויש להסתפק בכוונת המהרי"ט, האם ביאור דבריו דהוא מחמת דהגברא אינו משתמש בהם בקבע, או שאינו דבר של קיימא בעצם. ובפשטות נראה כהצד השני דאינו דבר של קיימא, ולכן מחלק בין פרצופים שעושים לתינוקות לבין אנדרטא. אלא דמעתה יש לנו מקום עיון, דהא תינח בצורות ובובות שהיו בזמן המהרי"ט שכנראה מדבריו לא יכלו להתקיים לזמן מרובה, אבל בובות שלנו המיוצרות למען יעמדו ימים רבים, א"כ לכאורה אין בהן ההיתר של המהרי"ט. אבל לפי"ז צ"ע קצת שהצורות שהיו אצל רבן גמליאל מאן יימר לך שלא עשה אותם באופן שמתקיימין לזמן רב. ויש שהעירו שכוונת דברי המהרי"ט "לעשות קבע" הוא לשון חשיבות כמו אנדרטא שקובע להצורה מקום מיוחד, ובזה אסרו אף לנוי שמא יטעו לומר שיש בו ממש. וממילא אין חילוק בצורות דר"ג ובובות שלנו דאפילו מתקיימין לזמן כיון שאופן הצגתן אינו "קבע" לא שייך חששא הנ"ל, ואין בהם איסור".
פוסקים שהקילו רק בשהייה
בשו"ת דבר חברון (ח"ג, סי' לג) כתב לעניין בובות משחק, שיש הבדל בין יצירה שאסורה, לבין שהייה שמותרת וכיום אין צריך לקטום את הבובה:
"… לגבי קטימת בובת משחק, יש הבדל בין יצירת תבנית אדם שאסורה, לבין השהיית צורה קיימת. אמנם בעבר היה אסור להשהות אפילו רגע אחד משום חשד, אך היום הואיל וזה לנוי וכולם יודעים שזה משחק, מותר להשהות את זה…".
והרב פסח אליהו פלאק (בעל שו"ת מחזה אליהו. הוב"ד בקובץ עם התורה מהדו"ג, חוברת ה', עמ' מט) הביא סברות להקל בשהייה, אך אסר עשייה.
ובספר אהל יעקב (הל' ע"ז, עמ' שכג, וכן בתשובות הפוסקים, עמ' קלז) הביא בשם הרב נבנצאל שהתיר בשהייה ללא צורך לפגום (לא הובאה דעתו לעניין עשייה).
בתחומין (לג) כתב הרב משה כהן בסיכום מאמרו, שאם מדובר בבובה שלמה יש לאסור את עשייתן ע"י יהודי, אך אם אינה מושלמת בין בגוף ובין בדמיון לאדם אפשר להקל אף בייצור. ולעניין שהייה מותר להשהות ואין חשד, שכן מדובר בתוצרת תעשייתית:
"ביחס לבובות נראה כי יש לאסור את ייצורן על ידי יהודי ולהתיר על ידי גוי, אך בכל זאת מותר יהיה לקנותן ולהשהותן כי אין בכך לאו. באשר לחשד יש לומר שכיוון שמדובר בתוצרת תעשייתית הרי שאינו כלל בנמצא.
אם מדובר בבובות שאינן מושלמות בכל אבריהן ואפילו רק לא בתווי פניהן ניתן להקל אף בייצורן".
פוסקים שהחמירו בעשייה, ובשהייה – 'טוב להחמיר'
ביביע אומר (ג, יו"ד ח. נדפס בתשמ"ו) נשאל הרב האם מותר לקנות בובות בצורת אדם לילדים, והאם יש חילוק בין בובה בצורת אדם שלם, לבין רק ראש וכד'.
בתחילת תשובתו, הביא מחלוקת הראשונים האם מותר לעשות צורת אדם חלקית. שלדעת תוס', רא"ש, מרדכי ואגודה מותר. ואילו הסמ"ג החמיר. ובשו"ע פסק כרוה"פ. בהמשך דבריו, דן בדברי מהרי"ט שרצה לאסור אף צורת חצי אדם, והוכיח ממקורות רבים שדבריו אינו מוכרחים. וכתב עוד שגם בשלחן גבוה הביא דברי מהרי"ט, וכתב שמדבר השו"ע שכתב 'יש אומרים' משמע שיש לחוש לראשונים החולקים, מ"מ רבים כתבו שהלכה כדעת השו"ע להקל. ויש שכתבו שמהרי"ט דיבר לעניין עשייה שהיא מהתורה, אך לעניין שהייה אפשר להקל בחצי גוף. מ"מ כתב הרב עובדיה שאף לעניין עשייה העיקר כדעת השו"ע להקל בחצי גוף.
והעלה עוד שעפ"י דברי מהרי"ט לעניין ארעי ותשובת פרי השדה לעניין ביזוי, אפשר להקל להשהות בובות שלמות, וכבר כתבו הפוסקים שכיום אין חשד בהשהיית צורת אדם.
ולמסקנה העלה, שהנוהגים לקנות בובות משחק יש להם על מה לסמוך, וטוב להחמיר שלא לקנות בובות בצורת אדם שלם, אך אין להקל בזה בעשייה, ואף שמהרי"ט היקל גם בעשייה, קשה לסמוך על דבריו באיסור תורה, אך אין למחות בחזקה במקילים[4]:
"נשאלתי אם מותר לקנות לילדים קטנים בובות העשויות תבנית אדם. ואם יש חילוק בין בובות העשויות תבנית אדם שלם בכל חלקי גופו ואיבריו, להעשויות תבנית חצי גוף העליון פנים וצואר עד החזה. או העשויות תבנית אדם הנראה מצד אחד דוקא בעין אחת ואזן אחת וחצי חוטם ויד אחת ורגל אחת.
(א) ראשית כל נבאר בס"ד ההיתר בדין קניית הבובות העשויות תבנית חצי גוף העליון. הנה בתוס' ע"ז (מג:) ד"ה שאני. כ' בזה"ל, ויש שהיו רוצים להחמיר וכו' שלא לחגור אותם רצועות שיש בהם צורת אדם בולטת. אמנם יש סמך להתיר מתוך הלכות גדולות, שמעמיד ההיא דא"ל שמואל לרב יהודה סמי עיניה דדין, בצורת דרקון, דהתם שייך חשדא טפי מבאחריני. כדתנן (ע"ז מב:) מצא כלים ועליהם צורת דרקון יוליכם לים המלח, ואנדרטי דקא חייש לחשדא היינו משום שהיה צלם דמות אדם כל גופו בידים ורגלים. עכ"ל. וכ"כ הרא"ש שם (פ"ג סי' ה) בה"ל: והאי דאסרינן צורת אדם ודרקון דוקא בגולם שלם אבל צורת הראש בלא גוף שלם מותר דלא תעשון אותי דרשינן. וגם חשדא ליכא אם אין כל הדמות שלם. ע"כ. וכן מבואר במרדכי (פ"ג דע"ז סי' תתלט), שכ', דשאני אנדרטי שהיה בו צורת כל הגוף בידים וברגלים אבל כשאין בו צורת כל הגוף מותר. וסיים, ומיהו אמת הוא שאסור לעשות צורת אדם בולטת. ומ"מ צורת אדם שצובעים בסדינים בצבעים ורקמה מותר, שאין שם פרצוף שלם. ע"כ שיטת ה"ר פרץ. עכ"ל. וכ"ה באגודה (פ"ג דע"ז סי' לח). ע"ש.
אמנם הסמ"ג (לאוין כב) כ' וז"ל, כתב מורי, דהא דחיישינן באנדרטי לחשד, לפי שהוא צלם גמור ויש לו כל הגוף, אבל פרצוף אדם לבדו לא מצינו שיהא אסור. ואומר אני שאין להקל בזה, מאחר שאין כאן ראיה ברורה. עכ"ל. אולם גם הטור יו"ד (סי' קמא) הביא דברי א"א הרא"ש להקל בזה כנ"ל. וז"ל מרן בש"ע (שם ס"ז). יש מי שאומר שלא אסרו בצורת אדם אלא דוקא בצורה שלימה בכל איבריה, אבל צורת ראש לבד או גוף בלא ראש אין בה שום איסור לא במוצא ולא בעושה. הגה, וכן נוהגין. ע"כ. והדבר ידוע דכל כה"ג שכותב מרן איזו הלכה בשם יש מי שאומר ולא הביא שום חולק, דעתו לפסוק כן לדינא. ומה גם לפ"מ שנתבאר לעיל דרוה"פ ס"ל להקל בזה לענין שהייה.
(ב) ותבט עיני בשו"ת מהרי"ט (חיו"ד ס"ס לה) שהביא דברי הרא"ש שמיקל בזה, וכ' להוכיח להיפך מזה מדברי רבו מהר"ם מרוטנברג בתוס' יומא (נד:) שכ', דאף דפרצוף אדם לחודיה אסור, הוצרך הכתוב לאסור דמות החיות, שהם ד' פרצופין, אדם אריה שור ונשר, לעבור עליו בשתים, משום פרצוף אדם ומשום ד' פרצופין בהדי הדדי. ע"כ. ואם איתא להא דהרא"ש, משום פרצוף אדם לא מחייב אם לא יהא גוף האדם שלם, וגוף החיה לא היתה תמונת האדם, שהרי יש להם ד' כנפים וכף רגליהם ככף רגל עגל. וכן הר"ן תירץ באופן אחר, דד' פנים בהדי הדדי לא מחייב משום לא תעשון אותי, לפי שאין זה צורת אדם שהרי יש לו ד' פנים. ולמדנו מזה דמהר"ם והר"ן חולקים על הרא"ש בדין זה. ובאיסור דאו' דע"ז אזלינן לחומרא. ע"כ. ולפע"ד יש להעיר ע"ז, שהרי גם התוס' ע"ז (מג) ד"ה לא תעשון אתי, כתבו בזה"ל, וא"ת כיון דפרצוף אדם לחודיה אסור אמאי אצטריך לאסור דמות ד' פנים בהדדי ת"ל דאיכא דמות אדם. וי"ל לחייב אף כשמצא פרצוף אדם לחודיה והשלים ד' פנים. א"נ לעבור עליו בב' לאוין. ע"כ. וכ"ה בתוס' ר"ה (כד:). אלא ששם הוסיפו עוד תירוץ כהר"ן הנ"ל דכי איכא שאר פרצופין עם אדם שרי טפי. ע"ש. והרי מבואר ברבינו ירוחם (נתיב יז חלק ה) בשם התוס', דמותר לעשות צורת ראש בלא גוף שלם. ע"ש. ולדברי מהרי"ט הנ"ל יהיו התוס' סותרים את עצמם בזה. בשלמא מההיא דהתוס' ע"ז (מג:) סוד"ה שאני, י"ל שלא התירו כשאין גוף שלם, אלא לענין שהייה. אבל לעשות י"ל דאסור. וכ"כ להדיא בשו"ת שאלת יעב"ץ ח"א (סי' קע) בכוונתם. אף שמביאורי הגר"א (סי' קמא ס"ק לב) לא משמע כן. ע"ש. אבל מדברי רבינו ירוחם בשם התוס' קשיא. (וע"ע להלן (אות ה). ובשו"ת דעת כהן (סי' סה). ע"ש.). ולכן נראה לומר שהואיל וכל הד' פרצופין של החיות נזכרו על שם האדם, וכדכתיב ביחזקאל (פ"א פסוק ה), ומתוכה דמות ארבע חיות וזה מראיהן דמות אדם להנה. לכן גם פרצוף אדם אשר בחיות ישנו בכלל לא תעשון אותי. והכנפים ושינוי תבנית כפות הרגלים, אינם מורידים אותו מאיסורו. וכה"ג כ' המאירי (ע"ז מג) וז"ל, חוץ משני פרצופין (שאסורים), והם צורת ארבע חיות הנזכרות במרכבה בדפוס אחד, או צורת אדם אפי' לבדו הואיל וארבעתן נזכרו על שמו כמ"ש עליהם דרך כלל ודמות אדם להנה. והעיר הרה"ג המו"ל מהר"א סופר נ"י, שבא לאסור צורת אדם עם כנפים ורגל עגל כאדם של ד' חיות. ע"ש. וכן ראיתי בשו"ת אזני יהושע (ס"ס יג) שהעיר על המהרי"ט הנ"ל, שאין ראיתו מכרעת כלל מד' מהר"ם מרוטנברג והר"ן הנ"ל. ע"ש. ולא ביאר כוונתו, ואולי ר"ל כמש"כ. ומכ"ש שי"ל בפשיטות ששינוי תבנית כף הרגל אינו כדאי להתיר צורת אדם. והכנפים אינם אלא תוספת בעלמא, ואין נגרע מצורתו הכללית דבר. וע' בשו"ת לב חיים ח"ב (סי' קעא), סיוע לזה…
(ג) ומה שהקשה עוד המהרי"ט, עמ"ש הרא"ש דליכא חשדא אם אין כל הדמות שלם, מדתנן (ע"ז מא) מצא תבנית יד או תבנית רגל הרי אלו אסורים מפני שכיוצא בהן נעבד. ומוקי לה שמואל התם (ברע"ב) בעומדין על בסיסן. פי' שמושבן רחב וניכר שנעשו לכך מתחילה, שאל"כ שברי צלמים הם. אלמא דעובדין לאיברים. וכ"ש עיקר הכרת פנים דהיינו פרצוף פנים עם החוטם. ע"כ. ובאמת שגם הבית מאיר (סי' קמא ס"ז) עמד בקושיא זו מדנפשיה. ותירץ עפמ"ש הטור דבזה ניכר שמתחילתו נעשה כך לעבדו. ע"ש. משא"כ בצורת פנים לבד שי"ל שנעשה לשם נוי. וכן תירץ בפשיטות בשו"ת אזני יהושע (ס"ס יג). ותמה ע"ד המהרי"ט בזה. ע"ש. וכעין זה כ' השבילי דוד (סי' קמא ס"ק יב), שלא אסרו תבנית יד אלא בידוע שנעבד דקאי על אלילים בודאי. ע"ש. וע' בעה"ש (שם ס"ק יב) שתי' לקו' מהרי"ט דתבנית יד מיירי כשאינו על הכלים, אבל בכלים דלנוי הוא לא חיישינן אלא לפרצוף שלם. ע"ש. ואין צורך בזה. וגם דעת הפוסקים המתירים בצורת פנים לבד אפי' כשאינו על הכלים… סוף דבר כל ראיות המהרי"ט ז"ל נגד הראשונים ומרן הש"ע אינם מכריעות כלל. והרי הוא כמבואר. והלום מצאתי בשו"ת שואל ומשיב קמא ח"ג (סי' עא) שדרך קסתו לדחות ראיות מהרי"ט הנ"ל. ע"ש. וכן ראיתי להגאון קרבן אליצור (דל"ו ע"ד) שכתב ג"כ לדחות ראיות מהרי"ט הנ"ל.
(ד) וחזי הוית להרב שלחן גבוה (סי' קמא ס"ק כח), שהביא דברי מהרי"ט בתשו' הנ"ל, וכתב, שאף מרן שלא העיר בזה בב"י, לא נכחד מעיניו שיש חולקים בזה על הרא"ש והטור, הלא הם מהר"ם מרוטנברג והר"ן, ולכן כתב בש"ע דין זה בשם יש מי שאומר בלשון יחיד, לומר שמכיון שרבותיו של הרא"ש חולקים עליו, למיחש מיהא בעי באיסור דאורייתא. ע"כ. ובאמת שכבר נתבאר לעיל שאין דברי מהרי"ט מוכרחים בזה, לעשות את מהר"ם מרוטנברג והר"ן חולקים על הרא"ש. ויותר הי"ל להשו"ג להעיר מד' הסמ"ג שכ' שאין להקל בזה. והובא בש"ך. ומ"ש מרן ד"ז בשם יש מי שאומר כן הוא דרך מרן לכתוב כיו"ב גם בהלכה פסוקה שאין שום חולק עליה. וכמ"ש הסמ"ע בחו"מ (סי' טז סק"ח). והחיד"א בברכ"י א"ח (ר"ס תרעב). וכ"כ הרבה אחרונים וקבצם כעמיר גורנה השד"ח בכללי הפו' (סי' יג אות כב). ודון מינה ואוקי באתרין. וכן ראיתי בשו"ת בית דוד (חיו"ד סי' עה) שכ', דמה שאנו מקיימין המנורות שיש בהם דמות ראש אדם בולטת, אף שמהרי"ט אוסר, משום שכבר נהגו כן מזמן קדמון כדברי מרן ז"ל. ע"ש. וכ"ש לפמ"ש העה"ש (סי' קמא ס"ק יב) שאף מהרי"ט לא כתב אלא לענין איסור עשייה דהוי מדאו', אבל במוצא או לענין שהייה דהוי משום חשד ע"ז, אפשר שגם הוא מודה דבעינן כל הגוף, הלא"ה מותר. ע"ש. [ולפע"ד ל"מ כן מראית מהרי"ט מדין מצא תבנית יד או רגל]. וע"ע להגאון ישועות יעקב (סי' קמא) שג"כ מחלק בין איסור עשיה לשהייה בעלמא. ע"ש. (ובפרט לדעת הפו' דס"ל דאיסור שהייה אינו אלא מדרבנן. אלא דלא נפקא מפלוגתא דרבוותא. וע' בביאורי הגר"א (ס"ק כא). ע"ש.) אולם באמת גם לענין עשיה העיקר כדעת הרא"ש והטור ומרן, שבצורת אדם שאינה שלמה יש להתיר. שמצאנו חברים רבים לסברתם. וכמ"ש ג"כ רבינו ירוחם בשם התוס'. וכ"ה דעת המרדכי. ומ"ש בשו"ת שאלת יעבץ ח"א (סי' קע) להחמיר בזה נגד הרא"ש, כשנעמוד על דבריו ונביאם בכור המבחן נראה שאין דבריו מוכרחים כלל. וכאשר עיני המעיין תחזינה מישרים. וכן דעת הגאון מהר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים ח"ב (סי' קעא) להקל בזה כדעת מרן בצורה שהיא ראש בלי גוף. ע"ש. וכ"פ בשו"ת אזני יהושע (סי' ג). ע"ש.
(ה) וכן בקדש חזיתיה להש"ך (סי' קמא סוף ס"ק כה) שכ', ונראה שכל צורות שאסרנו אינם אסורים אלא בצורה שלימה ממש, כגון צורת אדם בשתי עינים וחוטם וכל הגוף. אבל לא חצי הציור כדרך קצת המציירים צד אחד של הצורה, שזה אינו אסור. כן נ"ל. ע"כ. והסביר כוונתו בשו"ת נהרי אפרסמון (סי' קיח), דקמ"ל הש"ך שאף אם עושה צורת אדם שלם בכל גופו, רק שמציירו על צד אחד כדרך שמציירים כן כ"פ שהצורה אינה עומדת נגדינו פנים אל פנים, ולא נראה מן הצורה רק עין אחת וחצי חוטם ואזן אחת ויד ורגל, שג"ז לא נקרא צורה שלימה ומותר. עכת"ד. ולפ"ז מ"ש הש"ך (בס"ק לב) שהמחמיר בכל זה תע"ב. (לחוש לדעת הסמ"ג שאוסר בצורת ראש לבד.) היינו דרך חומרא בעלמא, אבל מעיקר הדין משרא שרי. הן אמת שראיתי בשו"ת זרע אמת ח"ג (סי' קה) שכ', דאין כוונת הש"ך בזה בכל הגוף ממש, רק על הפרצוף לבד. ולא נחית השתא (במ"ש צורת אדם שלם בכל גופו) להתיר כשהפרצוף שלם ואין הגוף שלם, שזה תלוי במחלוקת שהביא אח"כ בס"ק לב הנ"ל. ע"כ. וכן נראה בקיצור ש"ע (סי' קסח ס"ב). מ"מ אף הזר"א מודה שבצורת אדם שלם מצד אחד שפיר דמי, וקיל טפי מפרצוף הראש לבד בב' עינים וחוטם שלם, וכמ"ש הזר"א שם ואפשר ג"כ דנקט בכל הגוף לאשמועינן רבותא שאפי' אם יהיה כל הגוף בחצי ציור, דהיינו כמו שמציירים במטבעות שעושים צד אחד של הצורה, אינו אסור. ע"כ. [וע' בזר"א שם שכ' שלזה כיוונו התוס' ע"ז (מג) סוד"ה לא תעשון אתי, מיהו אותן צורות אדם שצובעים בצבעים וכן ברקמה מותרים, כיון שאין להם פרצוף שלם אלא חצי פרצוף. דהיינו שעשויות מצד אחד. ע"ש. וקדמו הכנה"ג (בסי' קמא הגהב"י אות נה). ע"ש. ולפ"ז א"ש קושית השואל ומשיב קמא (ח"ג סי' עא) על המהרי"ט, שלא זכר מדברי התוס' הנ"ל דס"ל כהרא"ש שכל שאין פרצוף שלם מותר. ע"כ. והבין הרב בכוונת התוס' דר"ל שאין כל הגוף שלם רק פרצוף הפנים. ולפמ"ש הכנה"ג והזר"א בכוונתם לק"מ, די"ל שהכוונה שהצורות הללו היו רק מצד אחד. אולם בלחם סתרים (ע"ז מג) הבין כהשו"מ דר"ל פרצוף פנים בלא גוף ולהכי שרי. וכדעת הרא"ש. ובזה נתחזקה הערתינו לעיל (אות ב) ע"ד מהרי"ט, שלדבריו יהיו התוס' סותרים את עצמם. ע"ש. ודו"ק]. וכן מוכח בבית לחם יהודה (סי' קמא סק"ח) שהביא דברי הש"ך להלכה, דבחצי ציור כאותם המציירים צד אחד מותר. אף על פי ששם (סק"ט) ה"ד מהרי"ט שמחמיר בראש בלי גוף. ע"ש. וע"ע בס' בית יהודה עייאש (דקט"ו ע"ג) שהביא דברי הש"ך הנ"ל להלכה. ע"ש. והגם שהכנה"ג (הגה"ט אות כב) הביא דברי הש"ך, וכ' ע"ז, ואני מגמגם בזה דאפ"ה איכא למיחש לחשדא. אך בהגהות ב"י אכתוב בס"ד שמדברי התוס' מוכח כהש"ך. עכ"ל. ושם בהגב"י (אות נה) סייע להש"ך מהתוס' ע"ז (מג) הנ"ל. (וע"ש שהביא דברי רבו המהרי"ט הנ"ל. ומ"ש הוא ז"ל בזה.) לפע"ד העיקר לדינא שאפשר להתיר בזה. והמחמיר לעצמו מתורת חסידות תע"ב. והמיקל יש לו ע"מ שיסמוך. וע' בשו"ת לב חיים ח"ב (סי' קעא). ובשו"ת דעת כהן (סי' סה). ודו"ק.
(ו) ומעתה הבא נבוא לנ"ד. הנה כבר נתבאר שיש מקום להקל בקניית בובות העשויות תבנית חצי גוף העליון בב' עינים וב' אזנים וחוטם שלם וצואר וידים. וכמו כן אפשר להקל באותם העשויות כאדם המצוייר מצד אחד, בעין אחת וחצי חוטם ויד אחת ורגל אחת, אף על פי שהן שלמות מכף רגל ועד ראש. ופש גבן לברורי אם אפשר להקל גם באותם העשויות תבנית אדם שלם בכל חלקי גופו ואיבריו. והנה בשו"ת מהרי"ט (חיו"ד סי' לה) בד"ה ומסתייעא נמי, כתב, דמ"ש הרמב"ם שאסור לעשות צורת אדם לנוי, היינו בדבר קבע, שיטעו לומר שיש בהם ממש. לאפוקי דרך עראי לפי שעה כגון לשחק בהם או להתלמד שרי. דלא אתי למטעי בהו. ולפי דרכנו למדנו שאותם פרצופות שעושים לתינוקות לשחק בהם, וכן אותם שעושים המשחקים לשחק בהם, הואיל ולאו בדרך קבע עבידי שרו. עכ"ל. וכיו"ב ראיתי עוד בשו"ת פרי השדה ח"ג (סי' לח), שנשאל אם מותר לסחור בחנות באלו הצורות הנקראות בובות. והביא ממ"ש ביו"ד (סי' קמא ס"ג) המוצא כלים ועליהם צורת חמה ולבנה או דרקון, אם הכלים מכובדים כגון שיראים נזמים וטבעות אסורים שבודאי נעשו לשם ע"ז. ואם הם מבוזים כגון כוסות ששותים בהם מותרים, שלא נעשו אלא לנוי. וה"נ הבובות שעיקר עשייתן לתינוקות לשחוק בהם ודרכן לגוללם בטיט ואשפה ובכ"מ מלוכלך ומטונף הוו כמבוזים שאין דרכם לעבדם וממילא ליכא חשדא. ושוב הביא דברי המהרי"ט הנ"ל. ע"ש. ולכאו' יד הדוחה נטויה לחלק בין צורות שע"ג כלים להנעשים בפני עצמם. ומ"מ נראה שמכיון דהתם ליכא חשדא כיון שמבוזים הם ה"נ ליכא חשדא. דזיל בתר טעמא. וכדאמרי' בע"ז (מד:) שע"ז שאינו נוהג בה מנהג אלהות שעומדת ע"פ הביב ומשתינין בפניה, אין לה דין ע"ז. ע"ש. וה"נ בבובות. וכ"מ קצת בתוס' ע"ז (מב:) ד"ה המוצא כלים. שאין חילוק בין אם היא לבדה או ע"ג הכלים. ע"ש. אלא דאכתי איכא למידק, ממ"ש התוס' ע"ז (מג:) ד"ה והא רב יהודה דאחרים עשו לו. דה"ט שאסור להשהותו פן יחשדוהו לומר שהוא עשאו ועבר על לא תעשון אתי. ע"ש. וה"נ איבעי לן למיחש לחשדא דעשייה, שבזה אין חילוק בין מכובדים למבוזים. אולם כד דייקת פורתא לק"מ, דהא כ' התוס' שם, דהא דמשני בגמ' שאני רב יהודה דחותמו בולט היה, ר"ל ולא היה משום חשד עשייה אלא משום חשד ע"ז. ומשמע דלפי המסקנא לא חיישינן לחשדא דעשייה. ובביאורי הגר"א (סי' קמא סוף ס"ק כא) נראה שאיסור השהייה הוא משום חשד דעשייה. וע' במקור מים חיים שם שהעיר עליו מד' התוס' הנ"ל שלפי האמת לא חיישינן אלא משום חשדא דע"ז. ע"ש. וכן מצאתי להגאון הנצי"ב בס' העמק שאלה (סי' נז אות ג), שאחר שהאריך בזה סיים בזה"ל, היוצא מזה דהתוס' והרמב"ם והרמב"ן והר"ן כולהו ס"ל דלא חיישינן לחשדא דעשיה. וכן דעת רבינו (השאילתות) ובה"ג. והכי נהוג להשהות אפילו צורת אדם שלם. ומשום דבזה"ז ליכא חשדא דע"ז כמ"ש הר"ן ובביאורי הגר"א ס"ק יח. ע"כ. וכיו"ב כ' הגאון נחל אשכול על ס' האשכול ח"ג (ס"ס נ), שלפי מ"ש רבינו ורוה"פ אין איסור תורה אלא בעשייה, יש ללמד סניגוריא על חכמי ישראל שלא מיחו בעשירי עם שיש להם בחדרי משכיותם תנורים עם צורת אדם בולטת, שכיון שכל האיסור הוא משום חשד ע"ז, ולא היתה גזירה כללית, שהרי התירו בנשיא לפרקים ולהתלמד, ובזה"ז שאפי' גוים אין עובדים לצורת אדם ליכא חשדא וכמ"ש כה"ג התוס' (ביצה ו) ושו"ר כן בחכמת אדם כלל פה (וע"ש בבינת אדם סי' פט). ע"כ. וע"ע בשו"ת בית דוד (חיו"ד סי' עד). ובמ"ש על דבריו בשו"ת תפארת אדם (ס"ס לו). ובס' קהל יהודה (סי' קמא). וע"ע בשו"ת אזני יהושע (סי' יג). ובשו"ת פרי השדה ח"ב (סי' סו). ובשו"ת זקן אהרן ח"ב (סי' מז). ע"ש.
(ז) כלל העולה שהנוהגים לקנות בובות לילדיהם הקטנים לשם שחוק ושעשוע, יש להם על מה שיסמוכו. ובכ"ז טוב להחמיר שלא לקנות בובות העשויות תבנית אדם שלם בכל חלקי גופו ואיבריו, רק חצי גוף העליון, או כאותם הנראות מצד אחד דהיינו עין אחת וחצי חוטם ויד ורגל. ומכללן של דברים יש ללמוד דה"ה לסחור בהם למכור ולקנות מותר. אבל אין להקל בעשייתן. ואותם בתי חרושת העושים זאת לכתחלה מאן לימא לן דברצון חכמים עבוד. והשואל על זה לעשות מעשה לכתחלה מורים לו לאיסור. ואף על פי שהגאון מהרי"ט מיקל בזה אף בעשייה, קשה לסמוך על דבריו לעשות מעשה לכתחלה, כיון שהוא איסור תורה. ומ"מ אין למחות בחזקה בידי המקילים. הנלע"ד כתבתי. והשי"ת יעב"א".
וכ"כ רבי חיים דוד הלוי במקור חיים (ה, רסה, ט) כמסקנת היביע אומר:
"הנוהגים לקנות בובות לילדיהם הקטנים לשם שחוק ושעשוע יש להם על מה שיסמכו, ובכ"ז טוב להחמיר שלא לקנות בובות העשויות תבנית אדם שלם בכל חלקי גופו, רק חצי גוף העליון בלבד, או כאותן הנראות פרופל בלבד. ומותר גם לסחור בהם, אבל אין להקל בעשייתן, והשואל על כך מורים לכתחלה לאסור כיון שהוא איסור תורה"
וכדברים האלו הובא מפורשות גם בספר ווי העמודים וחשוקיהם (חט"ז, סו"ס כד. לרב יצחק זילברשטיין).
ובשו"ת אמנות (עמ' לט) כתב שלעניין עשייה של בובות משחק, יש לכתחילה להחסיר משהו ניכר. ולעניין שהייה כתב ש"טוב" לכתחילה להחסיר משהו ניכר, והתייחס בדבריו לדברי היבי"א ויחו"ד.
ובילקוט יוסף (קצוש"ע יו"ד סימן קמ-קמא, א) כתב לעניין שהייה, כדברי היבי"א. אך לעניין עשייה, אמנם כתב ג"כ כדברי היבי"א, אך לא כתב 'שאין איסור לעשותן', ולכאורה משמע שמיקל יותר. ואולי משום מסקנת הדברים ביחו"ד והליכות עולם:
"והמנהג להקל לקנות לילדים הקטנים לשם שחוק ושעשוע, בובות העשויות תבנית אדם, שנעשו לשם משחק, ומכל מקום טוב להחמיר היכא דאפשר שלא לקנות בובות תבנית אדם שלם בכל חלקי גופו ואבריו, רק חצי הגוף העליון, או כאותם הנראות מצד אחד, דהיינו עין אחת וחצי חוטם ויד ורגל. ומותר לסחור בהם למכור ולקנות, גם בתבנית אדם שלם בכל איבריו. ואותם בתי חרושת העושים זאת לכתחלה מאן לימא לן שברצון חכמים עושים. והשואל על זה לעשות מעשה לכתחלה מורים לו להחמיר. ומכל מקום אין למחות בידי המקילים לעשות כן".
פוסקים שאסרו עשייה, ושהייה – מצד חומרא
בשו"ת תשובות והנהגות (א, תתד) נשאל האם מותר לקנות בובת משחק לילדים, וכן האם מותר לסחור בהן. וכתב שלעניין ייצור ומסחר, אף שמדברי מהרי"ט עולה שאין איסור לעשות בובות משחק, מ"מ שאר הפוסקים החמירו בעשייה. ולכן אין לקנות בובות כאלו מיהודי משום שמכשילו לעתיד לבוא. ולעניין שהייה, כתב להקל, אלא שנכון להחמיר ולפגום את צורת הבובה:
"שאלה: אם מותר לקנות "בובה" לילדים, וכן אם מותר לסחור בהם.
בשו"ת מהרי"ט (יו"ד, ל"ה) פוסק שכל האיסור לעשות צורת אדם בולט לנוי (ע"ז מג: יו"ד סי' קמ"א ס"ד) היינו דוקא בדבר קבוע שיבואו לטעות אחריה, לאפוקי בעשויין לפי שעה או למשחק שלא יבואו לטעות בהן ולכן כתב שהפרצופין שעושין לתינוק למשחק מותר עי"ש. ובחכמת אדם כלל פ"ה ס"ו כתב שבזמנינו דאין חשד מותר להשהות. וכן דעת הנצי"ב בהעמק שאלה (נ"ז אות ג') להתיר בזה"ז שאין חשד כיון דליכא עבודה זרה, אמנם הרבה פוסקים ס"ל שצריך לפחת מהצורה באופן שיהיה ניכר לעין שהוא בעל מום. וע"כ נראה שהמוכר בובה ליהודי לא עבר על לפני עור, דאיסורו לפני עור הוא רק כשמכשילו בודאי, כמו לפני עור, אבל כאן שתלוי בפלוגתא ויש למיקל על מי לסמוך שרי, ובפרט בדרום אפריקא שלא שמעו כלל שיש בזה איסור, יש למיקל על מה לסמוך שאין על המוכר איסור דלפני עור.
אמנם קונה יר"ש שיש בו ריח תורה לא יסמוך על המקילים אלא יפחות הצורה, וכן שמעתי שהורה רבינו החזו"א זצ"ל, ופשוט דמה לו ליכנס לחשש איסור בשביל משחק ילדים, ע"כ יפגום הצורה באוזן או במקום אחר באופן שנראה מיד פגום, ואז יכול להחזיקו וא"ש.
ודע שכל דברינו אמורים רק לקונה להשהותן אבל לא לענין לעשות בובות ולסחור בהם או להזמין לעשות עבורו, דאפילו על ידי עכו"ם אסור, עיין ש"ך יו"ד קמ"א ס"ק כ"ג ע"ש, ואף שממהרי"ט הנ"ל משמע דמתיר בעשייה, מ"מ מכל שאר הפוסקים שהקילו משמע דרק גבי שהייה כתבו דליכא איסור חשד בזמננו, משמע שבעשייה אסור [ועי' בנחל אשכול על האשכול פ' כל הצלמים אות כ"ז] וחלילה להכנס בידים לחשש איסור תורה, ולפי זה נראה שממה שמיוצר ע"י יהודי יהא אסור לקנות בובות מפני שמכשיל אותם לעשות עוד".
בחוט שני (קונטרס בעניין עשיית צורות, רלב, ד) כתב שאסור מהתורה לייצר בובה. ולכן אם נשבר אחד מחלקי הבובה יש חשש איסור תורה להחזירם. ולעניין שהייה, לכת' יש לפגום את הבובה, אך אין לגעור במקילים, עפ"י דברי החכ"א שבימינו לא עובדים לצורות אלו:
"מי שיש לו "בובה" שלימה אפילו רק הראש לבד, אם הוא צורה בולטת של הפנים, של העיניים, אף אוזניים, לכתחילה יעשה בו פגימה הניכרת כגון באף או באוזן וכדומה, באופן שיהיה ניכר שהוא חסר, ומכל מקום אין לגעור על אלו המשהים צורות אלו כמבואר בחכמת אדם הנ"ל שבזמן הזה אין משום חשד לעשותם, שאין דרך לעבוד צורות אלו, ומ"מ ראוי להחמיר ולפגום אותם פגימה הניכרת. אם יש לו "בובה" עם אברי הראש בולטים, ומקום האזניים מכוסים בשערות או בכובע, ובמציאות אין שם אזניים כלל, גם כן דינו כנ"ל דראוי להחמיר ולפוגמו כיוון דנראה צורה שלימה.
וכל זה אמור רק לגבי האיסור להשהותן דאסור משום חשד, אבל לעשות צורת אדם הרי זה איסור דאורייתא, ואסור אף כשאין דרך לעבוד צורות אלו. לפיכך אם נשבר היד או הרגל של ה"בובה" יש בזה חשש איסור דאורייתא להחזירם, דנמצא עושה צורת אדם בידיים ועובר משום "לא תעשון אתי".
וכן בשו"ת משנת יוסף[5] (יא, קמו) החמיר לגבי שהייה, בשאלה שנשאל אודות פסלונים בצורת אדם, ובתשובתו התייחס לבובות משחק. והעלה להקל עפ"י דברי המהרייט ופרי השדה הנ"ל. אלא שיש לפגום את הבובה, והמנהג הוא בקטימת האף:
"… ובובות שילדות משחקות בהן הוא משהו אחר לגמרי. ראשית כמ"ש בשו"ת מהרי"ט (ח"ב חיו"ד לה) שאינו קבע רק למשחק. ובשו"ת פרי השדה (ח"ג סי' לח) דצורה על כלי מבוזה מותרת, דאין חשש שיעבדוה, וה"נ בבובה שהיא למשחק ילדות שאינם נזהרים בנקיונה, וזורקים אותה על הקרקע וכו'. ובתשובות והנהגות (ח"א סי' תתד) כ' שיפחות חוטם או אוזן הבובה באופן הניכר, ושכן הורה החזון איש ז"ל [ומש"כ דבזמנינו שאין ע"ז יותר קל, צ"ע כנ"ל שמליונים הם היום עע"ז ממש].
וכן נוהגים העולם להפחית חוטם הצורה [דהחוטם הוא עיקר פרצוף הפנים (כבשלהי יבמות)], והפרי השדה הנ"ל מסיק שמי שבכלל לא מחזיק בביתו בובה קדוש יאמר לו. עפ"ד היערות דבש שעל צורת אדם שורה רוח הסט"א. והעולם מקילים בבובות למשחק ילדות שהוא צורך גדול, כי אחרת אי אפשר לסבול השעמום שלהם, ובזה משחקות בשקט ומתלמדות לדאוג לתינוקות, אבל קוטם ראש האף [עפ"ד החת"ס הנ"ל (סוד"ה ואמנם)]".
פוסקים שאסרו עשייה, ושהייה מדינא
מנגד, בשבט הלוי (ז, קלד) אסר מדינא להשהות בובה, אא"כ יפגום אותה. ומספיק לפגום את האף. ומי שמייצר בובה כזאת ולא פגמה, עובר באיסור תורה של 'לא תעשון אתי':
"מי שיש לו בובה (פופה בלשון אשכנז) בתוך ביתו עם ידים ורגלים, האם חייב לפוגמו, כמבואר בשו"ע יו"ד סי' קמ"א סעיף ב' שיש איסור שהייה ומשום חשד, ואעפ"י שבזה"ז אין הדרך לעבוד לצורות אלו מ"מ כתב הרמ"א סעיף ג' שעדין יש כאן איסור שהייה.
תשובה: דבר פשוט דצורה שלימה ופנים שלם דאסור להשהות, וצריך לפגום הפנים כהלכה.
האם מספיק לפגום חלק מהפנים כגון עין או אף, או שמא היות דמבואר בפתחי תשובה ס"ק י' שאפילו בראש גולם יש איסור שהייה בכל הגוף, שמא לא מספיק, דלא גרע מראש עגול כגולם שאסור.
תשובה: מה שחי' הגאון יעב"ץ בפ"ת ס"ק י' דגם ראש גולם ואטום עם גוף שלם אסור ולמד זה מדברי הרא"ש ע"ז פ"ג סי' ה', כל הגדולים חולקים ע"ז עיין בתשובות מהרי"ט יו"ד סוס"י ל"ה דלא כיעב"ץ ממילא הרא"ש מדבר מפרצוף פנים ממש ואעפי"כ אינו אוסר אלא בקומה שלמה וא"כ אין מקור לחומרת הגאון יעב"ץ אלא דבעיקר שיטת הרא"ש כ' מהרי"ט דעלינו להחמיר באיסור תורה אבל עיקר האיסור הוא הפרצוף, וכיון שפוגמו כהלכה מותר, ושיעור הפגימה עיין בבית לחם יהודה ד"ה וצורת דעכ"פ חוטם די…"
שאלה: האם לעשות בובות כאלו יש בו איסור תורה משום "לא תעשון אתי", וא"כ אם נפל יד או רגל איזה היתר יש לו להחזירם היות שהוא גומר צורת אדם.
תשובה: אם לא פגם ופיחת צורת הפנים בודאי אסור, ואם פיחת צורת הפנים כהלכה אין איסור רק להגאון יעב"ץ כנ"ל, וכבר כתבנו דדבריו נגד גדולי עולם, ועכ"פ יש לימוד זכות למנהג העולם להקל".
וכן החמיר הרב אלישיב (אשרי האי"ש יו"ד י, כא):
"מה שעושים בובות בשביל הילדים שישחקו בהם, אמנם המהרי"ט רצה לחדש שזה כעשיית עראי ואין כאן עשייה חשובה ולא נאסר, אך האחרונים חלקו עליו בזה והוי שאלה באיסור דאורייתא, ואסור. וכעין סברא זו יש באו"ח סימן ש"ח סעיף מ"ה, שמשחקי ילדים הם מוקצים בשבת, דכיון שעשויים לזמן הוי כמאן דליתא, והרמ"א שם חולק. ודע שכשמשחית בובה שלא תהיה כצורת אדם, צריך שישחית עינו או כלל צורתו, אך להשחית את האוזן בלבד אינו מתירו כיון שאינו משחית פני הצורה ממש. ובובה של חתיכות לפי כל הדעות עובר בעשייתה ממש באיסור דאורייתא של לא תעשון אתי, ובקיומה איסור דרבנן של חשדא".
מעשה רב ושמועות
בספר בית אב[6] (ליקוטים ב, סי' מא) כתב שהיו מקפידים מאוד בביתם לפגום את בובות הילדים:
"זכור כי בבית אבא הקפידו מאד על בובות שניתנו לילדים לעשות שריטה או חתך בפנים, באף או בעין. אבי מורי ז"ל לא היה נוח לו כלל שיקנו בובות ועפי"ר ניתנו ע"י ידידים ואורחים, ומיד עם קבלתם עשו הקלקול הנ"ל עד שנעשה לפתגם בין ידידי הבית שלילדי שלזינגער לא כדאי לקנות בובות כי משחיתים אותם…".
וכן בספר דמויות האסורות (פ"א, עמ' טז) הביא מעשה רב, שהחפץ חיים חתך את האף מבובת בתו:
"בספר חפץ חיים עה"ת החדש מסופר שבתו הקטנה הביאה בובה לבית, ואמר לה החפץ חיים שיש לחתוך לה את האף. הילדה הרבה לבכות והתחננה שלא ישחיתו את תואר הבובה שלה, ואולם הח"ח לא התחשב וחתך את האף מהבובה".
ובספר מעדני שלמה (עמ' רנב) הובא בשם רשז"א, שזכור לו שהיו כאלו שהחמירו בלהשהות את הבובה שלמה, אך הרוב הקילו. והטעמים להקל, שמדובר בצורה גרועה, ולא נעשה לשם עבודה וצורה אמיתית. ועוד, שיש לצרף את הפוסקים שהקילו בחשד בזה"ז (חכ"א ודעימיה):
"שאלתי את מרן בנוגע לבובות של ילדים שהם צורת אדם, האם מותר להשהותם בבית, ואמר שזוכר עוד מילדותו שהיו כאלו שהחמירו אך רובם הקלו בזה, והטעם להקל הוא היות וזו צורה גרועה בעצמותה, וגם לא נעשה כדי לעובדה ולא לשם צורת אדם באמת כמו בפסל, וגם יש לצרף לזה דעות הפוסקים דהאידנא אין עובדים לצורות ולכן מותר להשהותם".
בספר מסורת משה (ח"ג, יו"ד עמ' ריב) הובא בשם הרב פיינשטיין שכדאי להחמיר ולא להשהות בובה שלמה בבית. אמנם לא הוזכר עניין הקלקול וכתוב שכדאי להחמיר, אך לכאורה נראה שהכוונה שיש להחמיר בצורה שלמה, אך קלקול מהני:
"החכמת אדם (בכלל פ"ה סעיף ו') כתב "ונראה לי דצורת אדם בזמן הזה מותר להשהותן, דכיון דאינו אלא משום חשד וידוע דבזמן הזה אין עובדין לצורת אדם, ואותו שנעבד עושין אותו משונה וכו'", שלפי זה אין איסור להחזיק בובות (dolls) בבית. אבל רבינו אמר שאף שזו סברא, מ"מ מאין לו לחכמת אדם שכן, שמא זה איסור מוחלט וא"כ כדאי להחמיר".
פסלונים
דין חשד כיום
הנצי"ב בהעמק שאלה (שאילתא נז, ג) כתב, שלדעת רבים מהראשונים לא חוששים לשמא עשה, אלא שמא יעבוד את אותן צורות לנוי. ולכן, כיוון שכיום לא עובדים לצורות אלו, ממילא מותר להשהותן בביתו:
"… היוצא מזה דהתו' ורמב"ם ורמב"ן ור"ן ס"ל דלא חיישינן לחשדא דעשי' ורבינו ובה"ג בראשם, והכי נהוג להשהות אפי' צורת אדם שלם, ומשום דבזה"ז ליכא חשדא דע"ג ג"כ…".
וכ"כ החכמת אדם (פה, ו) שבזה"ז מותר להשהות צורה של אדם רגיל ללא סימנים מיוחדים, ואין בזה חשד, משום שלא עובדים לצורה כזו:
"כשם שאסור לעשותן כך אסור לומר לנכרי לעשותן דאמירה לעכו"ם שבות בכל המצוות ואפילו להשהותן אסור משום חשד (ש"ך ס"ק כ"ג). ונראה לי דצורת אדם בזמן הזה מותר להשהותן דכיון דאינו אלא משום חשד וידוע דבזמן הזה אין עובדין לצורת אדם. ואותו שנעבד עושין אותו משונה, וכן מתלמידיו הנעבדים יש בכל אחד מהן סימן ואלו ודאי אסור להשהותן, אבל שאר צורת אדם ומכל שכן אם סימא עינו וכיוצא בו מותר דאין בו משום חשד (וראיה דאמר ליה סמי עיניה דדין בפרק אם אינן מכירין (ראש השנה דף כ"ד ב)".
פוסקים שהתירו שהיית פסלונים
הרב עוזיאל (תחומין טו, עמ' 425) נשאל אודות מנורה חשמלית בת שבעה קנים, מעוטרת בצורות אדם המקיפות את ההיסטוריה של עמ"י, שרצתה חברה עם אנשי פרלמנט בריטיים להעניק במתנה לכנסת, האם הדבר מותר (זוהי המנורה הנמצאת בכנסת כיום). והעלה להלכה להתיר, אך לא למעשה משום שעדיין לא ראה בצורה ברורה את המנורה. בחלקה השני של התשובה דן בעניין צורות האדם, ונקט שאף שאסור לישראל לעשות צורה, במנורה שהיא מונחת במקום רבים, וכיום שאין עובדים צורות אלו, אין איסור בהשהייתן:
"אעפ"י שאסור לעשות צורת אדם אפילו לנוי, מכל מקום אם עשאה הגוי אינה אסורה בהנאה, אם לא שעשאה לשם ע"ז. וכן פסק הרמב"ם: "צורות שעשאום עכו"ם לנוי מותרין בהנאה" (הל' ע"ז ז,ו). והיינו אפילו צורת אדם, וכדמשמע ממתניתין (ע"ז מ). הלכך, מ"ש בטבעת שיש עליהו חותם דאסור להניחה, היינו משום חשדא, דשמא הוא משהה אותה משום שעובדה. דון מינה במקום דליכא חשדא – כגון: במקום רבים או בבית הנשיא – מותר להשהותה, וכמ"ש בגמרא (ע"ז מג,ב). וכן פסק רמ"א: "ויש מתירין בשל רבים, דליכא חשדא" (יו"ד קמא,ד). ויש לומר שגם הסמ"ג, שאסר צורת פרצוף האדם לחוד, זהו דוקא בעשיה אבל לא בשהיה. הלכך במקום דליכא חשדא מותר להשהותה.
לפיכך בזמן הזה, שאין עובדים הצורות גם הגוים, ודאי דליכא חשדא בישראל, ומותר להשהותה".
וכן התיר הרב הרצוג (תחומין ב, עמ' 167) מדינא לקבל את המנורה וציין לדברי הנצי"ב, ומ"מ סיים את תשובתו שאין זה ראוי לקיים צורת אדם שכזו בירושלים:[7]
"מסקנת הגאון הנצי"ב ז"ל בהעמק שאלה פרשת יתרו שבימינו שאין חשש לחשד של עבודה זרה, מותר לקיים אפילו צורת אדם שלמה לנוי (ואצ"ל לרבים דליכא חשדא). והאיסור הוא רק בעשייתה…
הנה גלותי לכם טעמי ונימוקי להתיר דבר זה. אבל בכל זאת מבחינת ההשקפה ההיסתורית והמאבק העצום שנתאבקו אבותינו בימי קדם כאן בירושלים עם ההיליניות, ולא נתנו לשום צורה של אדם, אפילו לנוי, להתקיים בירושלים. (וידועה לו הברייתא כל הפרצופות היו מקיימים ירושלים חוץ מפרצוף אדם, אעפ"י שירושלים החדשה אינה ירושלים עיר הקודש של לפנים. ואם כי הזמנים ביחס לעבודת אלילים נשתנו במדינות הללו. מכ"מ יש לי הרגשה שאינו מתאים כלל שהכנסת שלנו תהא מקושטת בצורות אדם, אפילו מותרות מצד הדין…".
וכן היקל הרב ליאור (דבר חברון ג, לג) לעניין השהייה של בובות בדמות אדם שהדבר מותר, משום שכיום לא עובדים כבר לצורות כאלו וממילא אין חשד. אבל עשייה אסורה גם כיום:
"לגבי קטימת בובת משחק, יש הבדל בין יצירת תבנית אדם שאסורה, לבין השהיית צורה קיימת. אמנם בעבר היה אסור להשהות אפילו רגע אחד משום חשד, אך היום הואיל וזה לנוי וכולם יודעים שזה משחק, מותר להשהות את זה.
בימינו גם במדינות אירופה, אם אדם רואה צורה כלשהי, לא צריך לחשוש שזה צלם הנעבד. כי רוב העולם חוץ מכמה עמים פרימטיביים, כבר לא מתייחס לזה בתור ע"ז והולכים אחר הרוב, אבל ודאי שגם כיום אסור לעשות צורת אדם שלמה (שו"ע יו"ד סימן קמא סעיף ד)".
וכ"כ בספר אור לגויים (ה, ז) שאם גוי עשה ליהודי צורת אדם מותר להשהותה, וביסס דבריו על דברי הנצי"ב, חכ"א ודעימיה:
"אם עשה לו נכרי מאותם צורות, או שמצאם, מותר להשהותם אצלו".
כך גם בשו"ת אור יצחק (א, יו"ד כה. לרב יצחק עבאדי) היקל בפסל אדם שרגליו נתונות בתוך הנעל (דבר המצוי בפסלוני יודאיקה), וכתב שאין זה נקרא שלם:
"מי שיש לו צורת אדם (פסל) בביתו, אולם רגליו נתונים בנעלים שלא רואים שיש לו חמש אצבעות.
תשובה: לענ"ד אין זה נקרא שלם, דמה לי חסר לו אוזן או עין או אצבע".
וכן משמע מדברי אז נדברו (ח, נט) בשאלה אודות בובות ראווה שיש בחנויות, האם יש בזה איסור. והשיב שמדינא מותר, והוא עפ"י החכ"א הנ"ל. ומ"מ מי שרוצה להחמיר יפגום ע"י חיתוך אצבע:
"מצד עיקר הדין א"צ לחסר שום דבר, שהרי כתב החכמת אדם בכלל פ"ה ס"ו וז"ל – ונ"ל דצורת אדם בזמה"ז מותר להשהותן, דכיון דאינו אלא משום חשד, וידוע דבזמה"ז אין עובדין לצורת אדם, ואותו שנעבד עושין אותו משונה וכו', אבל שאר צורת אדם ומכ"ש אם סימא עיניו וכיוצא בו דאין בו משום חשד ע"כ… והרוצה להחמיר עוד מספיק אם חותך איזה אצבע. ומש"כ החכ"א סימא עיניו הוא לאו דוקא וכן משמע מהש"ך שם ס"ק כ"ה".
הובא במראה הבזק (ז, סד) שאלה בדבר חושן לס"ת אשר מעוטר בדמויות משה ואהרן, האם מותר לקבלו. והשיבו שלכת' אין לעשות חושן שכזה, אלא יש להשחית מעט את צורת האדם. ואם כבר החושן קיים בדיעבד וא"א לפגום, אפשר להקל. ובחלק מהמקומות לא הקפידו על עניין זה, וכן הובאה בהערה דעת הרב רבינוביץ' הסובר להקל בהשהייה של צורה כזו:
"לכתחילה, אין לעשות חושן לספר תורה עם דמות אדם שלמה, ויש להשחית מעט את הצורה, כגון שיקטום את קצה חוטמה. בדיעבד, כשהחושן כבר קיים בבית הכנסת ואינו יכול לפגמו – ניתן להקל בכך. ויש מקומות שבהם לא הקפידו על כך".[8]
בשו"ת אומנות (עמ' לו-לט) דן בפסלונים שלמים של חסידים וכד', וכתב עפ"י השו"ע (קמא, ז) לעניין עשייה שיש לכתחילה להחסיר דבר ניכר בגוף הפסלון. ולעניין שהייה התיר להשהות דווקא פסלונים של חסידים רוקדים, מטעם שבכה"ג ברור שאין כאן חשד של ע"ז, ובהסתמך על האחרונים שהקילו בשהייה כיום. ואף בזה, כתב ש"טוב לכתחילה להחסיר משהו ניכר מהם"[9]:
"לכתחילה יש להחסיר משהו ניכר בעשיית בובות לילדים ופסלונים של "חסידים רוקדים" למבוגרים, כגון קצה האף או קצה האוזן…
אין דומים פסלונים של "חסידים רוקדים" לבובות לילדים. פסלונים למבוגרים נשמרים היטב בבית ואין "דרכן לגוללם בטיט ואשפה ובכל מקום מלוכלך ומטונף", לכן אינם נחשבים ככלים מבוזים אלא אדרבא, ככלים מכובדים. ועוד שאין שימושם ארעי כבובות לילדים, אלא קבע מאחורי הזכוכית במזנון בסלון. לכן יש מקום להתיר אחזקתם רק מטעם שברור ב"חסידים רוקדים" שהם אינם מיועדים לעבודה זרה, אלא אדרבא, רוקדים ריקוד של שמחה לשם מצוה, ולסמוך בזה על הדעות האומרות שבזמן הזה אין חשד לעבודה זרה בשהיית פסלי אדם…".
כך גם אפשר לדייק מאבני ישפה (יו"ד קנא, ענף ג) שנשאל האם מותר לבקר במוזיאון השעווה, והעלה שאם גויים עשו את הצורות, מותר לבקר, שבכה"ג כל החשש הוא משום חשד, וכיום אין חשד עפ"י החכ"א. אך אם יהודים עשו אסור משום הנאה מדבר עבירה ומסייע. לכאורה נראה, שאם פסלוני היודאיקה למיניהם עשויים ע"י גויים, יהיה מותר להשהותם בבית:
"ולענין השאלה אם מותר לבקר במוזיאון השעוה נראה לי דתליא אם יהודים עשו את הצורות או גויים עשו אותן. דאם גויים עשו אותם, אע"פ שאסור ליהודי לומר לגוי לעשות צורות המשמשים במרום משום איסור, וכמ"ש הש"ך סי' קמא ס"ק יז, עכ"פ כיון שכבר נעשו הצורות, כתב החכ"א כלל פ"ה דין ו' דבזה"ז מותר להשהותם, דכל האיסור של השהיה הוא משום חשד, וכמ"ש הש"ך ס"ק כ"ג, ובזה"ז אין חשד, וידוע שלא עובדים לצורות אדם, ואותו שנעבד עושים אותו משונה עיי"ש…".
פוסקים שאסרו שהיית פסלונים
כאן המקום לציין, שמסתמא הפוסקים שהחמירו בבובות משחק, יחמירו גם בנד"ד, שבובות משחק קיל טפי, מטעם ביזיון ועוד. וממילא גם הם מצטרפים לפוסקים האוסרים.
בתחילת הסיכום הובאה תשובת פרי השדה (ג, לח) לעניין בובות משחק. ובסוף דבריו כתב שאין איסור בהחזקת בובות משחק, מטעם מבוזים. אך בובות אדם העשויות לנוי אסור מדינא:
"…כללא דמילתא בנ"ד בעניין 'הפופען' אין לאסור מדינא באלו שהם עשויים רק לתינוקת לשחק בהם, דזהו הוי בכלל מבוזים. אמנם אותם המחזיקים בבתיהם לנוי זהו וודאי מדינא אסור לכל אדם…".
וכן בנהר מצרים (הל' ע"ז, א-ב) כתב שהיה מצוי מאוד במצרים שאנשים היו מחזיקים בביתם צורות אדם בולטות, וכתב לאסור עשייה והשהייה מהתורה של צורת אדם שלמה, אך אם הצורה אינה שלמה מדינא מותר, אמנם כיוון שיש מחמירים טוב להחמיר לפגום:
"צורת אדם שלימה בולטת אסורה בכל אופניה, בין לעשותה בין להשהותה בבית אסור. בין אם היא מכסף וזהב, אם נחושת ובדיל ושאר מיני מתכות, או מאבן שיש וגפסיא וחרס וכיוצא. דכל זה אסור מן התורה דכתיב לא תעשון אתי. מרן סימן קמ"א סעיף ד'.
אין איסור בצורת אדם בולטת אלא בצורת אדם שלימה בכל איבריה, אבל צורת ראש אדם לבד בלתי גוף, או גוף בלתי ראש אין כאן איסור לא לעשותו ולא להשהותו, מרן שם סעיף ז'. ואולם יען יש מן האחרונים המחמירים בזה, כמו שיראה לגאון עוזינו בשיורי ברכה סימן קמ"א אות ב', ירא שמים יצא ידי כולם ויפחס את הצורה כגון שיקטע חוטמה או יסמא עיניה ואז שרי לכ"ע…".
במדריך תורני לאמנות (עמ' 42, לרב יואל שוורץ) כתב שרבים אוסרים להחזיק בבית פסלים בצורות אדם, ומי שיש לו בביתו דמות כזו, יש לפגום בצורתה:
"אסור להשהות בביתו דמות אדם שלא יחשדו בו שעובד להם. ובימינו שאין בני אדם רגילים לעבוד לדמות בני אדם, יש מתירים להחזיק צורת אדם (ראה העמק שאלה סי' נז). ברם הרבה אוסרים גם בימינו, וכאשר ניסו לעשות בירושלים גן פסלים מחו על כך רבני ירושלים… במקרה ונמצא ברשותו דמות אדם צריך להשחית את הצורה, ודי אם משחית עין או חיתך החוטם. אך בבית לחם יהודה (נדפס בגליון השו"ע) כתב שבדבר גדול לא די בניקור עין אלא צריך דבר יותר ניכר…".
בשו"ת עשה לך רב (א, מ) בתשובה לשאלה מה דין פרוכת שארוגים בה שני אריות, התייחס לפסל אדם וכתב, שאסור לעשות פסל אדם שלם. אך אם אינו שלם, אין בו איסור בין בעשייה ובין בשהייה, אך גם בזה המחמיר תע"ב, וז"ל:
"זו לשון ההלכה: "אסור לצייר צורות שבמדור שכינה כגון ארבעה פנים (שור אדם אריה ונשר) ביחד, וכן צורות שרפים ואופנים ומלאכי השרת, וכן צורת אדם לבדו, כל אלו אסור לעשותם אפילו הם לנוי, ואם עכו"ם עשאם לו אסור להשהותם. בד"א בבולטת, אבל בשוקעת כאותם שאורגים בבגד ושמציירים בכותל בצבעים מותר לעשותם. וצורת חמה ולבנה וכוכבים בין בבולטת בין בשוקעת אסור, ואם הם להתלמד להבין ולהורות כולם מותרות אפילו בבולטות.
מכאן אזהרה למנוע הקמת פסילי אדם בכל תוקף שאסורים הם מעיקר הדין.
יש מי שאומר שלא אסרו בצורת אדם אלא דוקא בצורה שלימה בכל אבריהם, אבל צורת ראש או גוף בלא ראש אין בה שום איסור לא במוצאה ולא בעושה וכן נוהגים. ויש אומרים שלעולם אסור והמחמיר תבוא עליו ברכה" (מועתק מספרנו מקור – חיים חלק ה' פרק רס"ה סעיפים ז' ח' י', והמקורות נתבארו שם)".
כך גם בספר דמויות האסורות (א, ה) אסר להשהות בובת נוי בצורה שלמה של אדם, אא"כ יפגום אותה. ואם צורת הראש היא ללא אף ואוזניים וכד', ג"כ יש להחמיר בזה. ובצורת פנים ללא גוף מספיק פגימה מועטת:
"אסור לשהות בביתו בארון בסלון לנוי צורת בובה מחרס ממתכת שיש בו צורת אדם, כשיש לבובה צורת ידים ורגלים.[10] ואם יש צורת ראש בלי אוזנים וחוטם, כיון שיש לה גוף ידים ורגלים גם צריך להחמיר בזה. אבל אם יש רק צורת פנים בלי הגוף, מספיק לפגום אותה מעט להוריד קצת מאוזן או מחוטם".
ובשלחן ערוך המקוצר (קמה, ה) החמיר מאוד ואסר לעשות צורה שלמה אף שאינה כל הגוף, ואף אסר להשהותה אא"כ יפגום חלק ממנה:
"ולא רק צורת פרצוף האדם עם כל גופו אסור, אלא אפילו צורת הפרצוף לבדו רבים אוסרים לעשותה. ולכן אפילו להשהותה אסור עד שיקלקלנה קצת. ודווקא בצורה שלימה, דהיינו בשתי עיניים וחוטם שלם. אבל אם אינה רק חצי הצורה מצד אחד, זה אינו אסור".
וכן כתב להחמיר בספר ואין למו מכשול (ב, יב) לאסור שהיית בובות נוי:
"אסור להניח בבית פסלי נוי בצורת אדם שלם כפי שנוהגים להניח על הארונות לקישוט".
גם בשו"ת משנת יוסף (יא, קמו) נשאל אודות פסלוני אדם הנמכרים בחנויות יודאיקה, האם מותר להשהותם. בתשובתו דחה את דברי החכ"א, וכתב שגם כיום יש עע"ז שעובדים לפסלים בצורות אדם. וציין לתשובת חת"ס שהעלה סברא להקל בדמויות שאין חשש שיעבדו להן, אך גם הוא סיים שצריך לפגום את הפסל. עוד חידש, שאין לומר שכיוון שמדובר בדמויות חסידים וכד', אין חשש של ע"ז, מטעם שיש מיסיונרים ביננו (ודלא כסברת שו"ת אומנות). לכן למעשה העלה, ש"מכוער הדבר" להחזיק בובות נוי בבית. ומ"מ נראה מדבריו שאם פוגמים הבובה יהיה מותר:
"… ואין לומר שבזמנינו אין דמות אדם נעבד כלל, שהרי ידוע שבארצות המזרח הרחוק הרבה מליוני אנשים עובדים וכורעים ומשתחוים לע"ז שונות בדמות אדם. וישנם גם בא"י עובדים ועובדות הבאים משם שאדוקים באלילים ל"ע, והע"ז שלהם היא גם מחלק צורת אדם, הראש והצואר עד הכתפיים, ולאו"ד גוף שלם [כן מעידים מי שראו זאת]. וא"כ אזל היתרו של החכ"א (פה, ו) שכ' שבזמנינו אין עובדים לצורת אדם, שכיום אין המציאות בעולם כדבריו.
ואמנם בשו"ת חת"ס (ח"ו סו"ס ו) בנדון טס מכסף לס"ת שבלטו בו צורות משה ואהרן, בתחילה כתב סברא להקל דלצורות בדמות משה ואהרן אין עובדים, וכמו שהביא הב"י מרמב"ן ור"ן דאכלים מבוזים ליכא חשדא, דאין דרכן לעבדן, וה"נ בשעשויים בדמות יהודית, אבל מסיים החת"ס לא לסמוך על סברא זו, ולכן התיר עכ"פ כשיקטע ראש חוטמו.
ובב"י (סי' קמא, בד"ה ורבינו ירוחם, ובד"ה ומ"מ אני תמה) כתב שבזה"ז נתפשטה אמונת הנוצרים, והם משתחוים לצורת אדם. – ואפילו בא"י שורצים המסיונרים, וא"כ אפי' צורת אדם עם זקן וס"ת בידו, יכול להיות נראה כשלהם שמחזיקים ב"ברית חדשה" עפ"ל…
אכן בבובות של צורות אדם להחזיק לנוי בויטרינה ועל המדפים, דבר מכוער הוא וכמו שנתבאר, בפרט בימינו שבעוה"ר נתרבו עע"ז ומסיונרים. ומה לנו להכנס לחשש ע"ז דאורייתא, ולכן בודאי כל בעל נפש צא טמא יאמר לו, והיה מחנינו קדוש".
עוד הובא בשו"ת אבני דרך (ו, קיא) שדן באריכות לעניין החזקת בובות יודאיקה למיניהן. לאחר שהביא את מקורות הסוגייא בראשונים, ועוד דן בדברי האחרונים. ומדבריו נראה שנוטה לאסור שהיית בובות כאלו אא"כ יפגמו, אלא שאפשר ללמד זכות על המחזיקים הבובה ללא פגם, עפ"י האחרונים שכתבו שבזה"ז אין חשד:
"יתכן דדברי הגר"ע יוסף הם דווקא (בובה) לילדים, אך להתיר צורת אדם שלמה עם פרצוף מלא (שאינה בזויה) אין ברור כלל שיש להקל ועיין עוד בדבריו בספרו הליכות עולם (ז עמודים רפה-ז). וכעין זה כתב לי הגר"י זילברשטיין שליט"א: "הנה ודאי מעיקר הדין ראוי להחמיר שלא להשאיר ראש שלם, ויש לקצוץ את האף, אך יש להקל גם לקצוץ אצבע מהיד, שאז אינו אדם שלם, כמבואר בשו"ע סי' קמא ס"ז וברמ"א שם ובש"ך, ובתמונת הבובה המצורפת שחסר שם יד, יש להקל להשהותו".
וללמד זכות על האנשים שיש בביתם ניתן להביא מהדרכי תשובה (קמא, סקי"ח) שכתב כי במקור חיים הוכיח כי כל צורה שאין דרך לעובדה מותר להשהותה בביתו ולא חיישינן לחשדא, וכל זה דווקא ששומרם בביתו לנוי. וכן התיר בספר נחל אשכול (אשכול ג, נ) וכתב דהאיסור הוא העשייה של צורה בולטת ולא השהייה והוסיף: "בזמן הזה אפילו גוים אין עובדים לצורת אדם, ואין כאן חשד לעבודה זרה", ועיין בזה בחכמת אדם (כלל פה) דהלך בכיוון זה… שאלוני מדוע אינני חושש לומר דבר זה, דהרי הרבה משלומי ישראל כן מכניסים לביתם דברים אלו וידוע שהם נמכרים בחנויות של אנשים שומרי תורה ומצוות, ועל כך ראוי לציין דנצטוונו לא תגורו מפני איש…".
תשובת 'בנין אב' לעניין ייצור פסלים
בבנין אב (א, לז) כתב תשובה מפורטת בעניין יצור וסחר בפסלי נוי. השאלה נשאלה ע"י יהודי שנעשה שותף בחברה שמייצרת פסלים, עוד לפני התשובה כתב הרב בקשי דורון ש"אין לעודד השימוש בחפצי נוי כאלה שאין רוח היהדות נוחה מהם", בראשית דבריו, מציין שאסור מהתורה לייצר צורת אדם אפילו לנוי, והזכיר עוד את דברי הפוסקים הסוברים שכיום אין חשד ומותר לקיים צורת אדם. לדינא הורה, שהפסלים צריכים להיעשות ע"י הגויים, ואף שהיהודי הוא ממנהלי המפעל, אין כאן בעיה של שבות, שכן מנהל העבודה הוא גוי ג"כ, ויש כאן אמירה דאמירה. ועוד, שלא כל ייצורי המפעל הם דברים אסורים.
ובפסלים שהם חצי גוף, כיוון שיש מחל' האם הם אסורים, די בחסרון כלשהו, ואף בצורה אומנותית. אך בפסלים שלמים, צריך חסרון ניכר:
"עכ"פ לדידן שצורות אדם לנוי אסורים לכ"ע ונחלקו הראשונים אם מותר בזמן הזה לקיימם, וא"כ עשיית צורות האדם משיש מדומה בדרך קבע לתצוגה ונוי אסורה מן התורה…
בבית החרושת הנ"ל גם מנהל העבודה וגם הפועלים היוצרים בפועל הם נכרים, וא"כ בעל הבית הישראלי גם אם יצוה על עשיית הצורות לפי דרישת המזמינים, יאמר לנכרי מנהל העבודה, שהוא יעביר הצווי לפועלים והוי אמירה דאמירה המותרת שלא באסורי שבת. זאת ועוד היות ובמפעל עובדים ברוב המוצרים בצורות המותרות והצורות האסורות הם חלק קטן, מנהל העבודה מקבל את כל העבודה בקבלנות והוא המחלק את העבודה בין הנכרים…
אולם עם כל זה יש לחוש למראית עין שחברת אומנות היא הסוחרת במוצרים הנ"ל, ובשוק יודעים שהם היצרנים של הפסלים, ועוד דכמה ראשונים סוברים כדעת המהרי"ט שגם המסחר והקיום של הפסלים אסורה, ע"כ הדרך הנכונה עם כל ההתרים למצוא אפשרות לשנות הצורה שתעשה בדרך היתר. הדרך הפשוטה היא לעשות הצורות בצורה בלתי מושלמת ע"י סימוי עין או חסרון אבר… וראיתי הדגמים של צורות האדם המושלמות בבית החרושת ובד"כ הם צורות ידועות של פסלונים, ואם יעשו בהם חסרון אבר אפילו בצורה אומנותית… גם אם לא יראה הדבר כחסרון צורה עכ"פ כיון שהצורה הנ"ל ידועה במקוריותה כבעלת שני אוזנים, יש שנוי בחסרון שניכר הוא ומבטל הצורה, אולם אין להתיר הפסלונים בחסרון אוזנים ע"י כסוי שער שאין זה כחסרון המבטל הצורה. בדרך זו אין חשש של איסור עשייה, ובפרט כשהדבר נעשה ע"י נכרים בדרך שכתבנו דהוי אמירה דאמירה לנכרי המותרת…
והנה בדין צורת אדם, כתב בשו"ע (סי' קמ"א סק"ז) "יש מי שאומר שלא אסרו צורת אדם ודרקון אלא דוקא שלימה ככל אבריה, אבל צורת הראש או הגוף בלי ראש אין בו משום איסור לא במוצאו ולא בעושה", ומקור ההלכה בדברי הרא"ש, אף שיש ראשונים שחולקים בדבר כמבואר בב"י קימל"ן בכל מקום שהשו"ע כתב יש מי שאמר ולא הביא חולק שדעתו לפסוק כן להלכה, אולם בשו"ת מהרי"ט הביא דברי הרא"ש וכתב להוכיח שראשונים רבים סוברים שפרצוף אדם אסור גם הפרצוף בלבד, וסיים בזה להחמיר וכ"כ בשאילת יעב"ץ בארוכה. וכבר האריך בזה גר"ע יוסף שליט"א בספרו יביע אומר להוכיח שאין דברי המהרי"ט מוכרחים, וכן ראיתי להגראי"ה קוק בספרו "דעת כהן" שצידד כדברי המתירים, ע"כ ברוב הצורות בבית החרושת שהם של חצי גוף אדם יש לסמך להקל ע"י נכרים וכן ע"י חסרון אוזן אע"פ שאינו נראה כחסר, אולם בפסלים שיש בהם צורת אדם מושלמת יש להסתפק אם חסרון אוזן בצורה אומנותית שאינה פוגעת בצורה מותרת…
מסקנא לדינא:
א. יש להקפיד לעשות הצורות ע"י נכרים, וגם מנהל העבודה יהיה נכרי.
ב. הנכרים יקבלו העבודה בקבלנות ולא יהיו כפועלים של בעל הבית.
ג. פסלי אדם בחצי הגוף אפשר לעשות בחסרון כל שהוא ואפי' בצורה אומנותית.
ד. פסלי אדם בגוף שלם יש לחסר אבר בצורה ניכרת ורק אם הדמות ידועה מותר לחסר בצורה אומנותית…".
תשובות בענייני אנדרטאות ופסלים
שו"ת קול מבשר
בשו"ת קול מבשר (א, יד) התייחס לרעיון שרצתה המדינה להקים אנדרטה גדולה בירושלים, ועוד אחת קטנה שתוקם בבתי הקברות בארץ. וכתב שיש באנדרטה זו כמו איסורים. ראשית, האיסור לעשות צורת אדם ואפילו לנוי, וגם האיסור להשהותה. בנוסף, בהסתכלות על האנדרטה, אף שאינה לשם ע"ז יש איסור של "אל תפנו אל האלילים".
עוד ציין לתשובת חת"ס במעשה שהקימו צורת אדם בולטת על קבר ישראל, שיש בזה משום חוקות הגויים, וכיוון שבית הקברות דומה לביה"כ גם יהיה אסור להתפלל שם. והוכיח מדברי הרמב"ם והחינוך שכתבו שהטעם לאיסור עשיית צורות הוא הרחקה מע"ז, ממילא יש בזה אביזרייהו דע"ז וצריך למסור הנפש על עניין זה. ולכן כתב שחובה גדולה לכל מי שיכול למנוע בכל תוקף הקמת אנדרטאות אלו, וזה תורף דבריו:
"… נדהמתי ונזדעזעתי בקראי תכנית מוזרה זו, שיש בה משום שמץ עבודה זרה ואיסור חמור לפי הזקי התורה וההלכה, כמו שאבאר להלן.
הנה מבואר בגמרא ראש השנה כד, ב ועבודה זרה מב, ב וברמב"ם ה' עבודת כוכבים ג י וביורה דעה, סי' קמא סעיף ד, שאסור לעשות צורת אדם בולטת אפילו לנוי (לא לשם עבודה זרה) ואם עשה עובר מן התורה בלאו של "לא תעשון אתי אלהי כסף" ולוקה על זה בין שעושה הצורה מעץ אן אבן או סיד או מתכת ואסור לקיים את הצורה אחר העשייה. ובספר המצוות להרמב"ם מצוה ד, הביא לשון המכילתא בעניין לאו זה, שלא תאמר: הריני עושה לנוי כדרך שאחרים עושין במדינות – תלמוד לומר לא תעשו לכם.
ובגמרא שבת קמ"ט א' כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת ודיוקנא עצמה אף בחול אסור להסתכל בה, משום שנאמר: אל תפנו אל – האלילים. מאי תלמודא? אמר רב חנין אל תפנו אל – מדעתכם. ופירש רשּׁ"י: דיוקנאות של בני – אדם על שם מעשיהם, כגון מלחמת דוד וגלית וכו'. אל – מדעתכם, אשר אתם עושים מדעת לבבכם וחלל שלכם. אלילים, לשון חללים. והר"ן שם, אחר שהביא פירוש רשּׁ"י כתב: והרב בעל הערוך פירש (בערך פן) בזמן שאתם מסתכלים בהם אתם מפנין אל מדעתכם. ואף על פי שהתוספות שם כתבו, שהמדובר בנעשה לשם עבודה זרה, אפילו לא נעבדה, אבל לשם נוי מותר להסתכל בה כמשמע מבנן של קדושים, דלא הוו מסתכלי בצורתא דזוזא (פסחים ק"ד א') מכלל דאחריני הוו מסתכלי, אבל התוספות עצמם במס' עבודה זרה נ' א' סוברים להיפך, שאפילו לשם נוי אסור להסתכל בדיוקנא משום אל תפנו אל האלילים רק בצורתא דזוזא, שרגיל לראות בה תדיר לא שייכא בה הפנאה ואף – על – פי – כן ר' מנחם בר סימאי לא הסתכל מחמת מידת – חסידות ולכן קראו לו בנן של קדושים. וזה כפירוש רשּׁ"י והר"ן בשם הערוך. וכן פסק הרדב"ז בתשובותיו, חלק א' ק"ז שהטעם הוא שלא יפנו אל מדעתכם – מה לי צורת עבודה זרה או צורה אחרת. עיין שם באריכות…
ועיין בשו"ת חתם סופר, חלק ששי, סי' ד' על דבר שלא כהוגן, שהעמידו צורת – אדם בולטת על מצבת קבר – ישראל וכתב, שאיסור עשיית צורת – אדם חמור ואסור בבית ובשדה וכל שכן להעמידה על מצבת – אבן שעל קבר, שעובר גם משום לא תלכו בחוקות הגויים וגם אם כבר נעשתה אסור לקיימה ולשהותה ומכוער הדבר. ובייחוד שבית – הקברות דומה לבית – הכנסת כיון שרגילים להתפלל שם על החיים כנהוג. ואסור להתפלל על קברים הללו שיש עליהם צורת אדם בולטת, שזה נראה כאילו הוא משתחווה לה, כמו שכתב המרדכי והג"א בפרק כל הצלמים לעניין בית הכנסת וממילא כיוון שאסור להתפלל על קברים אלה יהיה זה גנאי ובזיון לקבורים שם, על כן יש למנוע הדבר בכל כוח ועוז…
מעתה נראה בעליל כמה איסורים ומכשולים חמורים כרוכים בתכנית הממשלה, כפי שנתפרסמה בעתונות, להעמיד אנדרטה לחייל האלמוני במרכז קריית הממשלה בירושלים וגם בכל בתי – הקברות הצבאיים בארץ. (א) איסור לאו דלא תעשון אתי אלהי כסף. (ב) האיסור לקיים ולהשהות את הצורה אחר העשייה. (ג) מכשול איסור של הסתכלות והבטה באנדרטה אחר העשי'. (ד) בהעמדת אנדרטה בבתי – הקברות נוסף עוד איסור של אל תלכו בחוקות הגויים. (ה) שבית – קברות דומה לבית – כנסת ואסור להתפלל על קברים הללו. (ו) שגורמים בהעמדת אנדרטה בבית – הקברות בזיון למתים הקבורים שם.
והנה הרמב"ם, הלכות עבודה זרה ג' י' בדין זה, שאסור לעשות צורת – אדם אפילו לנוי, כתב הטעם: כדי שלא יטעו בהם הטועים וידמו שהם לעבודת כוכבים (וכן כתב הסמ"ג, סי' כ"א). ועיין בשו"ת מהרי"ט ס"ב, חלק יורה דעה, סי' ל"ה ובשו"ת חתם סופר, יורה דעה, סי' קכ"ח שפירשו דברים אלה של הרמב"ם ושניהם לא הזכירו לשון הרמב"ם בספר המצוות, לא תעשה מצוה ד': הזהירנו מעשות צורת אדם… מהעצים והאבנים ומתכות וזולתם ואף על פי שלא יעשו להעבד, וזה הרחקה מעשות הצורות כלל כדי שלא יחשוב בהם מה שיחשבו הסכלים עובדי עבודה זרה שיחשבו כי לצורות כוחות. וכן החינוך, סי' ל"ט כתב הטעם להרחיק מעבודת כוכבים. ואם כן יוצא לנו מדברי הרמב"ם והסמ"ג והחינוך דלאו דלא תעשון אתי אלהי כסף דהיינו צורת אדם לנוי הוי אביזרא דעבודה זרה ואם כן מחוייב למסור נפשו על לאו זה וייהרג ואל יעבור כמו בכל אביזרא דעבודה זרה, כמו שכתב הר"ן פ' כל שעה ופ' אין מעמידין ונמוקי יוסף, סוף פרק בן סורר, וכן הלכה פסוקה ביורה דעה, סי' קנ"ז סעיף א' בדברי הרמ"א שם. וכן מצאתי גם במנחת חינוך, סי' ל"ט דבלאו זה דעשית צורת – אדם ייהרג ואל יעבור דהוי אביזרא דעבודה זרה...
חובה גדולה מוטלת, איפוא, על הרבנות הראשית, על נציגי היהדות הדתית בממשלה ובכנסת, על הנהלת העירייה בירושלים, על הנהלת החברא קדישא ועל הרבנות הצבאית למנוע ביצוע תכנית זאת הפוגעת בעקרוני היהדות הנאמנה ומחללת את קדושת האומה, קדושת הארץ וכבוד המתים מאחינו בני ישראל הקדושים".
הרב אונטרמן בתחומין
הרב אונטרמן (תחומין ג, עמ' 232) דן באנדרטה עם צורות אדם שניתנה לכנסת. באנדרטה רואים כמה חיילים שמגישים ענפי תמר מתנה לכנסת, ובכולם רואים רק את "הפרופיל" וגם חלק מהגוף. הרב אונטרמן כתב להתיר מכמה סברות: האחת, לדעת רוה"פ אין איסור בצורת אדם שאינה שלמה. השנית, כיוון שרואים רק פרופיל, ממילא אין על זה תואר פני אדם ויהיה מותר. סברא נוספת שחידש, כיוון שהאנדרטה בעיקר מביעה רעיון, ממילא אין לפרצופים חשיבות כ"כ. ועוד שהיא מונחת במקום רבים, וברבים ליכא חשדא:[11]
"על המידגם רואים בצורה בולטת תמונת שני חיילים המגישים זר של ענפי-תמר שי לכנסת, ועוד חמשה חיילים מלווים אותם, אבל בכולם רואים רק מחצית פנים, מה שקורים "פרופיל", (היינו שרואים רק צד אחד של הפנים בלבד, ואי-אפשר לראות כל הפנים)…
אחרי עיון בדברי רבותינו הראשונים והאחרונים נראה לענ"ד להכריע כדלהלן : הסיכום של הצד העובדתי הוא כי הפרצופים היו של חצי הפנים בלבד, מה שקורים "פרופיל" וגם הגוף נמשך רק [עד] הברכיים, ניכרים בהם הידים בלי הרגליים, וחמשת החיילים המלווים היו בלי ידים ובלי רגלים. אח"כ יש מו"מ של הלכה ונתפרשו הדברים כראוי. מתברר כי ראש המקילים הוא הרא"ש למס' ע"ז (פ"ג אות ה), האומר כי האיסור בצורת אדם או דרקון הוא דוקא בגולם שלם, אבל צורה הראש בלי גוף שלם מותר, ודעתו זו מובאת ביו"ד (סי' קמא ס"ז) בשנוי לשון קצת בשם "יש מי שאומר שלא אסרו בצורת אדם ודרקון אלא דוקא בצורה שלמה בכל איבריה, אבל צורת ראש או גוף בלי ראש אין בה שום איסור לא במוצאו ולא בעושה". והרמ"א מוסיף: "וכן נוהגין" :
אכן הש"ך (בס"ק לב) מביא כי הסמ"ג פוסק באדם שלעולם אסור והמחמיר בכל זה תבוא עליו ברכה, אולם הש"ך מביא כי מדברי התוספות וכן מהמרדכי משמע כהרא"ש, דרק גוף שלם עם הראש ולא ראש לבד או גוף לבד, וגם בשלטי הגבורים שם כתוב כדברי הרא"ש ובלשונו, כי צורת ראש או גוף בלי ראש אין בה שום איסור לא במוצאו ולא בעושהו.
ברם בין גדולי האחרונים ישנם מחמירים, ה"ה המהרי"ט (ח' יו"ד סי' ל"ה) האומר כי מנורות שמצוייר בהם פרצוף אדם אסור לקיימן, אפילו כשאין כל הצורה שלמה. ע"כ. עוד מצינו בברכי יוסף שכותב להקל וז"ל : "יעוין מה שכותב הרב בית דוד (יו"ד סי' עח) דנהגו לקיים המנורות שמצוייר ראש אדם לבד, אף כי מהרי"ט אוסר, משום שכבר נהגו היתר מזמן קדמון"… לפי האמור אין למצוא יסוד הלכתי ברור להפריע את העמדת האנדרטה מכח הדין. אחרי שאין הצורות שלמות שם ככל הני דעות של רבותינו הראשונים בצרוף דברי הרמ"א "וכן נוהגין".
אכן נראה לענ"ד להוסיף על הדברים אמורים רק שתי נקודות קטנות :
מדברי הדו"ח שצורת החיילים הם מסוג "פרופיל" נראה שישנן בתמונה רק עין אחת ואוזן אחת וצד אחד של החוטם, ואם כן הדבר יש לומר שאין זו אפילו צורה בלתי מושלמת, שהרי מפורש בגמרא שם (מג ע"ב) כי שמואל אמר לר' יהודא : "סמי עינא דדין", היינו כשסימא את העין אין הצורה אסורה וכן מורים להלכה כשפחת את הצורה שאין איסור עליה, ולכן יש מקום לומר דגם כשאין שתי עינים מתחילה ויש בתמונה רק חצי הפנים אין לאסור. ומה שאמרו צורה בלתי נשלמת היינו שישנם שרטוטים מכל הפנים אלא שלא נשלם הציור של הבשר מסביב לכל קוי הפנים, אבל בעין אחת ואוזן אחת אין כלל תואר הפנים ומהיכי תיתי שזה אסור, וידוע שגם בשרטוטים לבד של הפנים (שעושים הציירים כמו שלד של הפרצוף) ישנן ג"כ הבעות של שמחה או של פחד ורגז וכדומה. אבל צורת פרופיל של עין אחת וצד אחד של החוטם אין כל הבעה מעין זה ולא מצינו שזה אסור.
ודבר זה מפורש בש"ך ס"ק כ"ה וז"ל: "נראה דכל צורות דאמרינן אינן אסורות אלא בצורה שלמה ממש, כגון צורת אדם בשתי עינים וחוטם שלם וכל הגוף וכיוצא בו, אבל לא חצי הציור. כדרך קצת המציירים צד אחד של הצורה וזה אינו אסור. נ"ל" עיי"ש.
שנית, נראה לי שיש הבדל אם נושא התמונה הוא פרצופו של האדם, או שעיקר הנושא הוא איזה רעיון, וציורי אדם שעליו הם דברים צדדיים בלבד, וזה מסתבר מאד.
בתמונה של אנדרטה זו הנושא הרעיון, שחיילים מביאים ענפי-תמרים, כסמל לזר נצחון ומוסרים זה לכנסת של נציגי-העם, לאמר, הנה הבאנו לעמנו נצחון על אויבנו, והסמל הוא זר הנצחון שאנו מגישים בזה. ולכן אין מסתכלים בצורות של בני האדם המגישים את הזר ולא שייך בזה שום חשדא (חוץ מהעובדא ששם ישנם תמיד אנשים וברבים ליכא חשדא) וגם לא איסור של העשיה, כי צורתם של הנושאים את הזר אינה מענינת כאן ולא מכירים את השלוחים… וראיתי בס' שיירי כנה"ג ליו"ד מביא מעין הסברא האמורה וז"ל : "דפרצופין שעושים המשחקים לשחק בהם הואיל ואלו לא דרך קבע עבידי שרי בשם מורי הרב י'ד" וזה קרוב לסברא שאמרנו. דאם הפרצופין הם רק טפל לענין אחר שבתמונה אין להם חשיבות שיסתכלו בהם ולכן אין בהם איסור כנלע"ד.
מכל הלין נראה לענ"ד שאין יסוד לאסור מצד דין תורה העמדת האנדרטה על יד הכנסת…".
רבי שמואל סלנט
בספר אדרת שמואל (עמ' רמב. הנהגות ופסקים מרבי שמואל סלנט) הובא בשם רבי שמואל סלנט ששנשאל על אנדרטאות שרצו להקים בירושלים, וכשנודע לו שאינה בצורה שלמה של כל הגוף, נמנע מלהתערב. ומשמע שהיקל:
"וכן בעת שנוסד מוזיאון בירושלים ובו הציבו אנדרטות והיו שעוררו על כך שיש בזה משום עשיית פסל ובקשו את התערבותו של רבינו, שאל האם האנדרטות שעושים שם הנם כצורת כל איברי גוף האדם או שחסר בהם איזה איבר. וכשענו שחסר בהם איזה איבר, נמנע מלהתערב".
אגרות משה
באגרות משה (יו"ד ב, נד) נשאל מרב קהילה בארה"ב, על דבר אנדרטה שרצו הגויים להקים בדמות הנשיא קנדי, ורצו שהוא יהיה חלק מהוועד וגם לערוך מגבית בקהילה היהודית עבור זה, האם הדבר מותר.
והעלה להתיר, שכן לא נאסר על גויים לעשות פסל לנוי, וגם אמירה אין כאן משום שבלאו"ה הגוי כבר התחיל לעשות הפסל. ועוד שיש כאן דרכי שלום, ולכן יכולים היהודים לתרום לעשיית פסל זה. אך הוסיף שטוב שלא יהיה לאותו רב זכות ממון ושותפות בפסל:
"הנה עשיית פסל שהוא צורת אדם שאסור אפילו לנוי הוא איסור בין לעשותם, בין להשהותם כשעכו"ם עשאם לו כדאיפסק בש"ע יו"ד סימן קמ"א סעיף ד', אבל באיסור השהיה איתא בט"ז ובש"ך ס"ק כ"ג שהוא רק מדרבנן משום חשדא, וכן הוא לתוס' ע"ז דף מ"ג ותוס' ר"ה דף כ"ד, אבל בתוס' יומא דף נ"ד מסקי דשמשין שבמדור העליון וצורת אדם אסור מדאורייתא אפילו היכא דאחרים עשו לו ואף באופן שליכא חשדא, וכן איתא בר"ן ע"ז שם בשם הר"מ מרוטנבורק ואליבא דרי"ף ורמב"ם סובר דאף שבמדור התחתון אסור אף באחרים עשו מדאורייתא, אבל כל זה הוא כשהפסל הוא שלו ויש איסור בין לעשות פסל לאחרים ובין לקנות פסל שעשו אחרים, אבל נכרים אין מצוין באיסור דעשיית פסל לנוי ולאנדרטי של מלכים.
ואף שא"צ ע"ז ראיה דאין זה מז' מצות יש להביא גם ראיה מהתוס' שתירצו ע"מ שהקשו על הא דאמר שאני ר"ג דאחרים עשו לו מהא שאמירה לעכו"ם שבות דמצוה שאני ואם גם נכרים מצוים על עשיית פסל היה זה איסור דאורייתא משום לפ"ע ולא היה ניתר משום מצוה, ומפורש בתוס' רעק"א פ"ב דר"ה אות י"א שעכו"ם אין מצוים על לא תעשון עיין שם, וממילא אין לאסור לישראל להשתדל שיעשה הנכרי האנדרטי וגם לעזרו במעות כיון שלנכרים הוא דבר המותר. אבל עיין בתוס' ב"מ דף צ' באומר לנכרי בשבת הילך בשר ובשל לצרכך שהר"י מסתפק שמא אסור מדין אמירה לעכו"ם כיון שבעצמו היה אסור לו לעשות, א"כ יש לאסור לפ"ז גם לומר לו עשה פסל לנוי לעצמך כיון שהוא אסור לעשות אף לצורך נכרי, אבל הא גם להר"י מותר כשכבר התחיל הנכרי לעשות כדתירץ על הא דמתיר בירושלמי לומר לנכרי בשביעית חרוש בה טבאות. ואף שמסיק מפני ד"ש, הרי גם בכאן דרכי שלום ויותר מזה שהוא לכבוד המלכות, שלכן איני רואה בזה שום איסור.
אבל טוב לחשוב שלא יהיה לכתר"ה זכות שותפות כמו שיש לכל אדם בנכסי העיר, אף שבעצם לא שייך בזה זכות ממון, משום דאף שיעלה מעות הרבה לא ישוה כלום אחר העשיה דלא שייך למכור זה ולא שום הנאה אחרת ואין בזה שלו דממון אף כשלא יחשוב כלום מ"מ טוב לחשוב שלא יהיה לו שום זכות בזה".
שו"ת אהלי שם
גם בשו"ת אהלי שם (יו"ד, קמא, ד. לרב מיכאל פרץ, רב הקהילה היהודית במקסיקו סיטי) דן באותה שאלה של האג"מ, והעלה ג"כ כדבריו להתיר. אך הוסיף חילוק שאם מדובר בצורה שאינה שלמה שמותר גם לישראל לעשות, אזי אין שום איסור בדבר, וגם לעניין שהייה אין חשד ע"ז באנדרטה שכזאת. ואף אם מדובר בצורה שלמה, ג"כ יש להתיר שכן הגוי אינו מוזהר על זה, ועוד טעמים שהובאו באג"מ:
"נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קמא, ד) צורת אדם לבדו, אסור לעשותם אפילו הם לנוי, ואם עכו"ם עשאם לו אסור להשהותם, ע"כ. ובט"ז (ס"ק ח) ובשּׁ"ך (ס"ק כב) כתבו, אסור לעשותן לעכו"ם. כלומר גם לעשותן עבור נכרי אסור.
אמנם אם אינם עושים צורה שלימה בכל הגוף, יש להתיר כפי שפסק השולחן ערוך (סימן קמא סעיף ז) יש מי שאומר, שלא אסרו בצורת אדם ודרקון, אלא דוקא בצורה שלימה בכל איבריה, אבל צורת ראש או גוף בלא ראש, אין בה שום איסור לא במוצאו ולא בעושה. והרמ"א כתב "וכן נוהגים" עכ"ל… והגר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים (ח"ב, סימן קעא) כתב, שהעיקר כדברי השלחן ערוך, ראש אדם בלי גוף מותר אף בעשייה.
ועוד י"ל שלפי התוס' (ע"ז מג, ב ד"ה והא רב יהודה) שאיסור שהיה הוא משום חשד ע"ז. וכן פסקו הט"ז (ס"ק ט), והשּׁ"ך (ס"ק כג). וא"כ בזמנינו שאין עובדים לאנדרטה שכזאת, שנעשית לכבוד ולנוי ולא לעובדה, ואין מי שעובד לפסלים כאלו, א"כ יש מקום להתיר להשהותם…
על כן נראה, אם מדובר באנדרטה שאינה גוף וראש שלם, כי אז מותר גם לישראל לעשות אין לאסור כלל. ואם מדובר בגוף שלם, כי אז יש להתיר כיון שאין הנכרי מצווה על עשיית פסל לנוי, ואין הישראל אומר כלום, והנכרי החל בזה, ומבקש את הכסף עבור זה ואין הישראל נהנה מזה. וגם שיש בזה משום דרכי שלום. ע"כ יש להתיר להשתתף בזה".
שו"ת בני בנים
בשו"ת בני בנים (ג, לד) נשאל בעניין הסתכלות בספרי אומנות של ע"ז, והתיר עשיית פסל אדם שלם בתנאי שישנו את צורתו מדרך הטבע:
"לגבי אמנות מופשטת אבסטרק"ט אר"ט בלע"ז קשה לקבוע מרחוק מהו אסור ומהו מותר, אמנם בצורת אדם נהגו להקל אם אינה בולטת או אם אינה של כל הגוף אלא הפנים בלבד. ועיקר השאלה היא לגבי עשיית פסל שלם בצורה מופשטת ואינו שכיח, ובודאי אין האיסור מוגבל לעשיית צורת אדם כתבניתו הטבעית ממש כפסלי יון ורומי כי אטו פסלים של שאר ימי קדם לא היו אסורים? אלא רק שנוי המוכיח שהכוונה היתה לשנות מן הטבע, ולדוגמה אם עשה חוטם מעל לעינים יש להתיר לעשותו…".
הרב אלישיב
בקובץ פסקי הלכות מריש"א (עמ' נא) הובא שפסל שהוא בצורת אדם, צריך לשבור ממנו איבר חשוב:
"פסל שיש בו צורת אדם, צריך לשבור אבר חשוב, ואוזן לא מועיל. וכן איתא בגמ' ע"ז סמא עיני' דדין (לכאורה משמע מזה דצריך דוקא אבר חשוב בפנים, ואוזן אינו מועיל כי זה לא בפנים)".
במדריך תורני לאמנות (עמ' 43) כתב:
"אין לעשות אנדרטות של דמות אדם. ונזהרים אף בדמות פרופיל (אף כי בזה לכאורה יש להקל)".
[1] ט"ס, וצ"ל: 'ח"ג'.
[2] אמנם הזכיר כאן רק את טעמו של פרי השדה, אך בהערה שם ציין לדברי ההליכות העולם שהסתמך גם על דברי מהרי"ט.
[3] אך לא ציין בדבריו למעלה או בהערה את עניין הפגימה.
[4] אמנם בהליכות עולם וביחו"ד כתב שמותר גם לעשות וגם להשהות, ותפוס לשון אחרון.
[5] לרב יוסף ליברמן, ראש ישיבת שומרי החומות בירושלים, ואב"ד דסדיגורא.
[6] לרב אליקים שלזינגר, חי בין 1813-1900, היה דיין בהמבורג ותלמידו המובהק של בעל 'הערוך לנר'.
[7] בפסקים וכתבים (ד, יו"ד מד) ג"כ התייחס לעניין המנורה, וחידש שכל האיסור בצורת אדם הוא דווקא בדבר שהגויים רגילים לעבוד, ולכאורה לפי"ז אפשר לומר שפסלוני יודאיקה וכיוצ"ב, יהיו מותרים. וז"ל:
"שהוא (הרמב"ם) אומר: "אסור לעשות צורות לנוי ואעפ"י שאינה עבודת כוכבים שנאמר לא תעשון אתי, כלומר צורות של כסף וזהב שאינם אלא לנוי, כדי שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהם לעבודת כוכבים". והיה קשה לי למה הטעים, כדי שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהם לעבודת כוכבים, הלא ביד החזקה אין דרכו לפרש טעמי תורה, וא"א לומר שכוונתו שלא יחשדו ישראל איש ברעהו, ונמצא משום חשדא דין של תורה, ואעפ"י שמצינו דברים שאסרה תורה מפני החשד אבל זה לא מסתבר כאן. והנראה שהכוונה היא להורות לנו שלא אסרה תורה אלא באופן שכיוצא בהן עובדים הגוים, ולפיכך גילה כאן טעם התורה, שאסרה צורות אדם לנוי לא משום שמצא חטא באמנות, אלא שהטועים והם עובדי ע"ז, הגוים, כשיראו אצל ישראל צורות כאלה יטעו לחשוב שגם הם עובדים פסילים, ולפיכך כל שאין העכו"ם שכיחים לעבוד כמותם, מותר, והוא הטעם בצורות שקועות או שוות, וברקמה אעפ"י שהן בולטות [חוץ ממשמשין המשמשין לפניו יתברך במרום], ואם תאמר הלא צורת דרקון עובדים לה, ולמה לא אסרה תורה כשעשאה לנוי, שהרמב"ם ז"ל אומר שכל צורה מחוץ לצורת אדם מותרת לנוי, משמע אפילו דרקון, י"ל שאינו כ"כ מצוי, ולא אסרה תורה אלא במה שמצוי".
[8] מתוך ההערה שבספר:
"כך נמסר לנו מאוצר של מוזיאון לתשמישי קדושה, שיש ברשותו חושנים רבים כאלה. כן דעת הגרנ"א רבינוביץ, שיש להקל כאשר הוא כבר נוצר בצורה שכזו".
[9] לא בטוח שאפשר להסיק מכאן היתר לכל פסלון, משום שמדגיש בסיבת ההיתר את העובדה שמדובר בחסידים הרוקדים לשם מצווה.
[10] הערה כא:
מבואר בשו"ע יו"ד קמא, ב שיש איסור לשהות מפני החשד. אעפ"י שבזה"ז אין דרך לעבוד צורות הללו לע"ז. מ"מ כתב הרמ"א (שם סעיף ד') שעדיין יש איסור שהיה. ולכך פשוט שצורה שלימה פנים וגוף שהוא שלם אסור לשהות, וצריך לפגום הפנים כהלכה. שו"ת שבט הלוי (ח"ז סימן קלד) מאריך בזה.
[11] יש לשים לב שהמציאות באנדרטה הזו שונה מפסל רגיל, משום שכאמור מדובר בפרופיל בלבד. אמנם, נראה שהסברא האחרונה שכתב הרב אונטרמן, יכולה להיות פתח להקל בפסלים ופסלונים שבאים לבטא רעיון מסוים שהוא העיקר.