איסור עשיית דמות מקדש
דאורייתא או דרבנן
האם איסור זה נכלל בלאו ד'לא תעשון אתי'?
שאילתות דרב אחאי פרשת יתרו שאילתא נז
"ת"ר לא תעשון אתי לא תעשון שימושיי כגון דמות היכל דמות שולחן דמות מנורה תניא רבי אומר לא יעשה אדם בית כתבנית היכל ואכסדרא כנגד אולם חצר כנגד עזרה שלחן כנגד שלחן מנורה כנגד מנורה אבל עושה מנורה של חמשה ושל ששה ושל שמונה ושל שבעה לא יעשה אפילו משאר מיני מתכות."
וכן בדברי המאירי מפורש שעשיית צורת מקדש היא דאורייתא הנלמדת מ'לא תעשון אתי' אלא שאין לוקים עליה כי היא "לאו שבכללות":
בית הבחירה למאירי מסכת עבודה זרה דף מג עמוד א
"בית המקדש וכלים שבו אסור לאדם לעשות כמותן ממש ואפילו עשו לו גוים שתשמישן בעצמו נאסר כלומר לא תשתמשו בדמות שמשי ואם שנה בהם מעט מותר כיצד לא יעשה בית תבנית היכל ר"ל שיהא שוה לו בארך וברוחב ובגובה בלא שום שנוי ולא אכסדרה כתבנית אולם ולא חצר כתבנית עזרה וכן שלחן בתבנית שלחן מנורה בתבנית מנורה וכן כלם אבל אם שינה בהם מעט כגון שעשה מנורה בת חמשת קנים או בת שמנה מותר וכן בכלם הא בת שבעה לא יעשה אף של שאר מיני מתכות אחר שבבית המקדש כשרה בכך כמו שהתבאר במסכת מנחות פרק הקומץ רבה כ"ח ב' ובשל עץ הואיל ומין אחר הוא מותר אף בבת שבעה שהרי אף בבית המקדש כל שאינה של מתכת פסולה כמו שהתבאר שם:
רצה לציירם על גבי כלים מותר הואיל ואין מפורדין כל אחד בעצמו להיותם גוף הכלים עצמן אלא צורות על גבי הכלים ואפילו בבולט וכל שכן צורות קטנות שאינן שוות להן בדמותן:
אחר שכל איסורין אלו יוצאין מלא תעשון אתי יראה שלאו שבכללות הוא ואין לוקין עליו אלא שגדולי המחברים מחייבין אותו במלקות:"
תוספות מסכת עבודה זרה דף מג עמוד ב
איסור זה בכלל 'לא תעשון אתי':
"לא אסרה תורה אלא שמשין שבמדור העליון – אור"י דכל אלו תירוצים של אביי אמת הן דמדלא קאמר בכל אחד ואחד אלא אמר אביי ש"מ שלא היה חוזר בו אלא מתחלה היה דורש מן המקרא לאסור שמשין של מטה כגון היכל ואולם ואחר כך לאסור שמשין שבמדור העליון כגון שרפים ואופנים ובשמים תחתונים חמה ולבנה כוכבים ומזלות שהם קבועים ברקיע שני."
פני יהושע מסכת ראש השנה דף כד עמוד א
ביאר לדרך זו שגם המקדש ומשמשיו נחשבים 'לא תעשון אתי' מפני שיש 'היכל של מעלה' המכוון כנגד 'היכל של מטה' וייתכן שבמעמד הר סיני ראו אותו ישראל:
"שם אמר אביי לא אסרה תורה אלא משמשין שאפשר לעשות כמותן כו'. נראה דהשתא משמע ליה לאביי דהאי לא תעשון לאו אאלהי כסף קאי אלא ענין בפני עצמו הוא ותרי מילי נינהו וכן הוא באמת לפי הנגינות והטעמים דאתי קריין באתנחתא ולשון אתי היינו המדור שלי, וכן כוונת הכתוב אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם שהוא המדור העליון שלי וא"כ אם יעלה בדעתכם לעשות דמות המדור שלי לזכרון, ובודאי שכדמות המדור העליון אי אפשר לעשות כמותן אלא אפילו שום דמות מקום השראת שכינתי במדור התחתון לא תעשון אתי ואלהי כסף ואלהי זהב הוא ציווי בפני עצמו, … ויתכן יותר לפרש פשטא דקרא לענין היכל ואולם לחוד לפי מה שאמרו חז"ל [במדבר רבה פ"ד] דמקדש שלמטה מכוון כנגד מקדש שלמעלה וא"כ אפשר שראו באותו פעם ג"כ דמות ההיכל ואולם במדור העליון, והיינו דכתיב בתריה מזבח אדמה תעשה לי ומשמע דהכל בקדושת היכל ואולם ומזבח איירי, כן נראה לי, ואתי שפיר נמי דמייתי אביי כל הברייתא דשל חמשה ושל ששה עושה דמינה ידעינן דעיקר קפידא דוקא בכמותן ממש בעיקר צורתן ומדתן וכיון דכל זה לא שייך במדור העליון ודאי לא איירי בהו קרא ודו"ק:"
מאידך הרמב"ם והחינוך לא מנו איסור זה יחד עם האיסורים המופיעים משום 'לא תעשון אתי' אלא כחלק ממצוות מורא מקדש:
רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ז
"מצות עשה ליראה מן המקדש שנאמר ומקדשי תיראו, ולא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שצוה על יראתו…ואי זו היא יראתו לא יכנס אדם להר הבית במקלו או במנעל שברגליו…וכל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל…לא יקל אדם את ראשו כנגד שער מזרחי של עזרה שהוא שער ניקנור, מפני שהוא מכוון כנגד בית קדש הקדשים…ואסור לאדם שיעשה בית תבנית היכל, אכסדרא תבנית אולם, חצר כנגד העזרה, שולחן בצורת שולחן, ומנורה בצורת מנורה, אבל עושה הוא מנורה של חמשה קנים או של שמונה קנים או מנורה שאינה של מתכת אף על פי שיש לה שבעה קנים."
ספר החינוך מצוה רנד מצות היראה מן המקדש
"מדיני המצוה, מה שאמרו זכרונם לברכה שאין אדם נכנס בכל הר הבית אלא לדבר מצוה. וכל מי שהשלים עבודה בבית ונסתלק מהלך אחורנית מעט מעט, וכן אנשי משמר ואנשי מעמד ולויים מדוכנם כך הם יוצאים מן המקדש.
ומה שאמרו זכרונם לברכה. אסור לאדם שייפנה או יישן לעולם בין מזרח למערב, מפני שההיכל הוא במערב. וכן אסור לאדם לבנות בית תבנית היכל, ואכסדרה תבנית אולם, חצר תבנית העזרה, וכל זה למוראת המקום. ויתר פרטי כבוד הבית ומוראו, במדות ותמיד."
גם בדברי הרי"ף לא הוזכר הפסוק לא תעשון כמקור לדין זה:
רי"ף מסכת עבודה זרה (דף יח עמוד ב -יט א)
"תנן התם דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בעלייתו בטבלא ובכותל שבהן מראה ההדיוטות ואומר להם הכזה ראיתם או כזה. ומי שרי? והא כתיב 'לא תעשון אתי' לא תעשו כדמות שמשי המשמשין לפני במרום כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות! להתלמד שאני דכתיב לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות. תניא אידך לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשי שמשמשין לפני במרום כגון חיות ואופנים שרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת. תניא כל הפרצופות מותרים חוץ מפרצוף אדם אמר רב הונא בריה דרב יהושע מפרקיה דאביי שמיע לי לא תעשון אתי לא תעשון אותי. תנו רבנן לא יעשה אדם בית תבנית היכל אכסדרה תבנית אולם חצר תבנית עזרה שלחן תבנית שלחן מנורה תבנית מנורה אבל עושה של חמשה ושל ששה ושל שמנה ושל שבעה לא יעשה אפילו של שאר מיני מתכות."
כמה אחרונים ביארו שכיוון שטעם האיסור 'לא תעשון איתי' משום חשש ע"ז, להלכה איסור 'לא תעשון איתי' אינו נוהג במקדש וכליו:
מהר"ם שיק על תריג מצוות לט
"ויש לומר ב' נפקא מיניה דאי הטעם משום כבוד שמים, ג"כ כלי בית המקדש נוכל למילף מהאי קרא, ועוד נפקא מינה דאי משום כבוד שמים שמש וירח שרי דניתנו להאיר לארץ ולא מיוחדים לשמים, כס"ד דהש"ס בע"ז מ"ג, משא"כ אי הטעם עבודה זרה יש לומר דכלי מקדש מותר דאין כאן סרך עבודה זרה, וא"כ לפי התירוץ דשמש וירח אסור כדמשני בע"ז הנ"ל, על כרחך הטעם משום סרך, וכך כתב הרמב"ם להדיא פ"ג מהל' ע"ז ה"י דהטעם משום סרך וממילא אין ללמוד מכאן איסור כלי בית המקדש ולכך לא הביא הרמב"ם לאו זה על כלי בית המקדש."
מנחת חינוך מצוה לט, א
עשיית דמות מקדש אינה בכלל הלאו של 'לא תעשון איתי' שהוא משום לתא דע"ז אלא חלק ממצוות מורא מקדש:
"והנה הר"מ כאן בלאו הזה לא כתב כלל ד"ז דלא יעשה בית תבנית היכל וכו'. אך בפ"ז מה' בית הבחירה במ"ע של יראת מקדש כתב ד"ז דלא יעשה תבנית מקדש בית וכו' ומבואר בדבריו דהוא בכלל עשה וא"ע בלאו הזה ובאמת מנ"ל הא ובסוגיות אלו משמע דתבנית מקדש עוברים בלאו הזה. ונראה דהר"מ דקדק מהברייתות דבברייתא ראשונה דלא יעשה בית וכו' אינו מוזכר בברייתא לאו דלא תעשון וכו' אך מהברייתות אחרות מתחיל לא תעשון כדמות המשמשין כגון שרפים וכן לא תעשון כו' כדמות חמה ולבנה וכן הברייתא דמוקי אביי בד"פ ג"כ מוזכר בבריית' כן מהפסוק אתם ראיתם כי מה"ש דברתי עמכם לא תעשון אתי אלהי כסף כו' נראה דהתורה אסרה זאת משום לתא דע"ז כמבואר כאן בר"מ כדי שלא יטעו בהן הטועים וכו' אבל לעשות תבנית מקדש זה ל"ש לתא דע"ז כלל ע"כ אינו מוזכר בברייתא דתבנית מקדש הפסוק לא תעשון דאין המשך הפסוק עולה לא תעשון היינו תבנית המקדש כי מה"ש דברתי וכו' אין ענין זל"ז וגם אלהי כסף וכו' דנראה מהפסוק הזה דלאו זה משום לתא דע"ז ע"כ סובר הר"מ דד"ז דתבנית המקדש כיון דליכא לתא דע"ז אינו בלאו הזה רק הוא מ"ע מחמת מורא המקדש והא דבתחלת הסוגיא מקשה על ר"נ מהא דלא תעשון אתי. ומתרץ אביי דלא אסרה תורה אלא בכה"ג דתבנית המקדש וכו' היינו בס"ד דלא הובאו הברייתות הללו וחזינין במשנה דר"ג עביד צורת לבנה ע"כ מידרש לאו זה לתבנית המקדש. אבל באמת למסקנא מידרש על משמשין שבמדור עליון ותחתון דהם משום לתא דע"ז א"כ הברייתא ראשונה דתבנית מקדש דלא הוזכר כלל הלאו הזה אינו מחמת הלאו הזה דלית בה משום לתא דע"ז כלל רק האיסור מחמת מורא המקדש כנלע"ד בעזה"י נכון וברור. וגוף דינים דתבנית המקדש יבואר לקמן בפרשת קדושים שם מקומו בדברי הרהמ"ח ג"כ."
בענין זה הרחיב מעט לבאר מרן הראי"ה בדרשתו:
מועדי הראי"ה עמ' 164
"ובשיחה בישיבה בזאת חנוכה תרפ"ה הרחיב מרן הרב זצ"ל את הדיבור בעניין זה, והוסיף ואמר, שלכאורה יש מקום לתמוה על עיקרה של הלכה זו מאי טעמא נאסר עלינו לעשות תבנית כלי המקדש, והרי אמרו חכמינו ז"ל שיש לעשות זכר למקדש (ר"ה ל א), ואילו היו אלו מצויים בבתי ישראל היו הם משמשים זכר קבוע למקדש? והתשובה היא כשם שאסרו להזכיר שם שמים לבטלה ולא אמרו אדרבה יהא שם שמים שגור בפי הבריות ואסמכוהו אקרא ד"את ד' אלקיך תירא", הוא הדין כאן הואיל ונצטוינו על מורא מקדש שנאמר "ומקדשי תיראו" (ויקרא יט ל) נאסר עלינו לעשות בתים דמויי היכל ועזרה וכלים דמויי שולחן ומנורה משום מורא מקדש וטעם זה למדנו מהרמב"ם ז"ל שהכניס הלכה זו בפרק ז' מהלכות בית הבחירה העוסק במצות עשה מן המקדש ובהלכה י' שם לא יעשה אדם בית תבנית היכל וכו' ומנורה כנגד מנורה והיינו שע"י שתשמרנה התבניות האלה בקדושתן בקדושת בית המקדש תלווה אותנו הרגשת מורא מקדש כל אימת שנצייר לעינינו את תכנית המקדש ואת תבנית כליו."
טוב רואי למסכת שבת, סי' מ
"…כשם שאנחנו צריכים להשתמש ברכוש של הקודש וגם ברכוש של החול, ככה צריכים אנחנו לראות שתהיה מצד אחד הבדלה בין הקודש ובין החול, שאנחנו לא ניכשל בפח של החכמה היוונית, שמצדה אין קודש בכלל בעולם… אסור לעשות ככלים שהיו בבית המקדש. הקודש שומר את גבולותיו, הוא מגן על עצמו, שלא יבוא כל זרם של חול למעט את שוויו. ודווקא על-ידי השמירה הזאת, נותן הקודש חיים וגם מקום לחול ולמערכת החול…"
אמנם גם לדעה זו יש לדון אם האיסור דאורייתא או דרבנן.
מנחת חינוך מצוה רנד ח-יא
ברור שהאיסור הוא מן התורה
"(ו) … ובר"נ שם מביא דיעות דתבנית המקדש כיון דאפשר לעשות כמותן אף להשהות הוא איסור דאורייתא וע"ש בר"מ דגבי צורת אדם כתב דלוקין ואח"ז גבי צורות חמה ולבנה נראה דאין לוקין….והנה אני כותב זאת באימה וביראה כי הוא להקל באיסור דאורייתא נגד הפוסקים אך תורה היא וללמוד אני צריך ולא אוכל להבין אם יש איסור בזה"ז לעשות תבנית עזרה מאיזה תבנית נאסר וצ"ע בזה… והנה מה כחי להקל ח"ו באיסור דאורייתא אך עכ"פ להחמיר דאסור לעשות בשום דמות בין גבהו ל' אמות או מ' אמה כי שני התבניתים האלו הי' בב"ר וב"ש וכן אסור לעשות תבנית המשכן וצ"ע מאוד…"
וכן עולה מדבריו שהובאו לעיל שזו חלק ממצוות עשה של מורא מקדש.
אבי העזרי (גליונות מנחת חינוך, לט)
ביאר שהלאו בכלל 'לא תעשון אתי', אלא שטעמו אינו מהרחקת ע"ז אלא ממורא מקדש (וממכלול הדברים נראה שאף הדרשות שנלמדו מלאו זה בסנהדרין הן לדעתו דרשה גמורה).
לעומת זאת יש שהבינו מדרבנן:
קרית ספר הלכות בית הבחירה פרק ז
"ואיסור עשיית בית תבנית היכל וגו' איפשר דהוי נמי מדרבנן כל שלא איכוון לקדש"[1]
קונטרס מצוות התמידיות בלב למהר"ם שיק מצוה ט
"מצוה ט לירוא מן המקדש…ענף מצוה שלא יבנה אדם בית תבנית היכל או אולם וכן ככל כלי המקדש אסור לעשות לעצמו, ועוד אמרו שלא יפנה אדם בין מזרח ומערב היכא דליכא מחיצות וכתב הקרית ספר פ"ז מבית הבחירה דנראה דב' דברים אלו הם רק מדרבנן."
בית אפרים סימן י
כתב בדעת רש"י והרמב"ם[2] שהאיסור הוא מדרבנן בלבד.
"והנה התוספות כתבו דכולהו שינוי' דאביי אמת הם וכו' ועיין בפ"י שתמה על זה דודאי אביי הדר ביה בכל זימנא ממאי דאוקי מעיקרא וכן משמע מדברי רש"י בע"ז ולפי זה נלענ"ד דאע"ג דמעיקרא שני אביי לא אסרה תורה אלא שמשום שאפשר לעשות כמותן כדתניא לא יעשה אדם בית כו' היינו לפי שהביא המקשן לשון הברייתא דליתא שם תיבת במרום ולכן הוי ס"ד דמינה ילפינן לאסור שמשים של מטה והיינו טעמא דלא יעשה תבנית היכל משא"כ לפי דמסיק דבלשון הברייתא איתא המשמשים לפני במרום כו' והיינו משום דמפרשינן השרוים אצלי אלא דגם חמה ולבנה שבמדור התחתון שברקיע הם ג"כ אתי מיקרי ממילא דשמשין של מטה לא מידרש כלל מהאי קרא דלא תעשון אתי והא דלא יעשה אדם בית כו' לאו מקרא ילפינן דקרא לאסור שמשים עליוני' קאתי אלא מדרבנן אסרו לעשות כל שכיוצא בו נעשה במקדש לעבוד בו לגבוה אין להדיוט לעשות כמותו דוגמת מה שאסרה תורה בקטורת ובשמן המשחה לעשות…
ולכן נלענ"ד דכבר כתבתי דלכאורה יש להסתפק אם אסור לעשות כתבנית היכל ראשון או לא. וכתבתי דלפי המסקנא גם כתבני' היכל ראשון אסור. וכן נראה לכאורה מדברי הרמב"ם דלמסקנא לאו מקרא דלא תעשון ילפינן ליה שהרי כתב דין זה בפ"ז מהל' בית הבחירה כשחשב שם דין מורא מקדש מאחר שכתב שאסור לפנות בין מזרח למערב כו' כתב דין זה משמע מדבריו דמהאי טעמא אתינן עלה וסברא בעלמא הוא ומדרבנן ובכלל מורא מקדש הוא שלא לעשות תבנית כזה. ולפ"ז נראה לכאורה דאף כתבנית ראשון אסור לעשות וכמ"ש דלענין מורא מקדש מה לי ראשון או שני דהא עתה בעונותינו אין לנו מקדש ואפ"ה אסור ולפ"ז צריך ליתן טעם למה סתם הרמב"ם שלא יעשה תבנית היכל ובפרקים שלפני זה ביאר בדברים תבנית בית שני שבנו בני גולה ומשמע דעלה קאי דתבנית כזה אסור ותו לא:"
חת"ס עז מג, א
"והנה הרמב"ם כתב הטעם משום שלא יגרר אחריהם לעבוד ע"ז, נ' דס"ל דבהא פליגי הני לישנא דללישנא קמא גזיה"כ הוא בלי טעם א"כ יש להתיר ע"י אחרים, דגזירת הכתוב הוא לא יעשה אבל אחרים יעשו ולהך לישנא אסור מן התורה ג"כ לעשות בית תבנית היכל, ולהך סברא לא שייך 'להתלמד עביד' דמה בכך, כיון שגוף המעשה מתועב. ואמנם אידך לישנא ס"ל דטעמא דקרא משום שלא יבוא לגרור לעבוד הצורה ההיא וא"כ אסור אפילו ע"י אחרים, ושריא להתלמד דאיכא למימר לא תלמד לעשות אבל לא להבין ולהורות, והיינו טעמא כיון שאין המעשה בעצמו מתועב רק משום גזירה שיעבדנו ואע"ג דאכתי שינויי דחיקא הוא דאין דומה עושה מעשה ללומד מ"מ הך תירוץ הוה ס"ל הכי, וסמיך הרמב"ם על זה התירוץ השני כמו הרי"ף ואע"ג דכבר כתבתי לעיל ד"ה ועפי"ז, דלדינא ס"ל לרמב"ם אפילו להבין ולהורות אסור, מ"מ בהא סמיך עליו לפרש הטעם משום שלא יבוא לעבוד עבודה זרה ואסור אפילו ע"י אחרים ומשו"ה לא מייתי בהלכות ע"ז הך דבית תבנית היכל רק בהלכות בית הבחירה פ"ז ה"י ושם משמע שאין לוקין עליו רק שאיסורו מדרבנן שלא ישמש בשרביטו של מלך הכבוד ית"ש וכן ראיתי בס' אחד מהאחרונים והיינו מטעם הנ"ל דללישנא בתרא האמת כן הוא וכן משמע בברייתא דבית תבנית היכל לא מייתי לא תעשון אתי כמו בכל שארי ברייתות אע"כ לא מקרא מייתי לי' אלא מדרבנן ודלא כמשמע ממהרי"ק שורש ע"ה שהוא איסור דאורייתא"
ביאור שם טוב על הרמב"ם בית הבחירה ז, י
"ודע דאע"ג דהוציאו איסור זה ממה דכתיב 'לא תעשון אתי' שלא תעשו כדמות שמשי וכו' מ"מ הואיל ולא נתפרש בתורה בהדיא הו"ל בסוג איסור דרבנן ומשו"ה אם עבר ועשה אינו לוקה וזהו שכתב רבי' ז"ל ואסור לאדם וכו' לומר דאיסורא איכא מלקות ליכא."
מקורות כלליים האם דאורייתא או דרבנן
שו"ת מהרי"ק סימן עה
"…וכלל העולה לפי הנראה לע"ד שכל המתיר ומיקל בעשיית מנורה זו מקיל הוא באיסור של תורה ועתיד ליתן את הדין:"
בכור שור מסכת ראש השנה דף כד עמוד א
"…ואע"ג דיש לצדד להקל קצת מדתניא מנורה תבנית מנורה ולא קאמר סתמא לא יעשה מנורה של ז' קנים אלמא דאדמות תבניתו דוקא קפדינן…ואע"ג דליכא תבנית ממש וכיון דמידי דאורייתא הוא אין להקל בשום גוונא כ"א בדאיכא ראיה ברורה וכמ"ש מהרי"ק שם בדינים אלו."
מצות ראי"ה (או"ח תרע סעיף א)
דאורייתא
"בענין הערת הפוסקים לתן טעם על תיקון שמונת ימי חנוכה והנס ל"ה כ"א יום א' שהרי הי' בו להדליק יום א'. לענ"ד עיקר הטעם כדי שלא יבאו לעשות מנורה בת שבעה קנים *שהוא אי' דאורייתא* כד' בפ' כהצ"ל: "לא יעשה אדם מנורה תבנית מנורה" והנה במגי"ת אחר שהודיע ענין הנס חזר למר ומפ"מ קבעוה שמונה ימים מפני שכשנכנסו בית חשמונאי להיכל שפודין של ברזל בידם והוא תמוה שכבר ביאר לפ"ז ענין הנס ונדחק המפרש בזה ולע"ד הה"ד אשר דברנו שעיקר הטעם מפני שלא יבא עי"ז מכשול באי' דאורייתא של מנורה תבנית מנורה. רק אם נאמר שכפתורי' ופרחי' מעכב ודאי ל"ש לגזור אך כיון דקיי"ל כשאינה באה זהב אינה באה כפתו"פ וכשרה היא מכל מיני מתכות א"כ קאי האי' ע"כ מ"מ בכל גווני ושייך למגזר ומייתי ראי' מבית חשמונאי שעשו של שאר מתכות , ולא של זהב ושפודין חלקים בלא כפתו"פ וא"ש."
ודן בדבריו הרצי"ה בהערות לשו"ת דעת כהן (ענייני יורה דעה סימנו נז, הערה 3) – שכיוון שלדעת הראי"ה איסור זה הוא דאורייתא יש להתייחס לתלוש ולבסוף חיברו כתלוש[3]:
"…ולפ"ד העצי – אלמוגים, המבו' לקמן סי' קא, וכן בחת"ס סי' קצ"ח, דתלוש ולבסוף חברו הוא מה"ת כמחובר ומדרבנן כתלוש, ובשאיבה שעפ"ר הוא דרבנן לא גזרו, י"ל עוד שאין כאן גם עיקר האי' דאורייתא, ולא גזרו וקם דינא שיהא כמחובר. ואם נבא להסביר את יסוד ההכרעה הזאת בין דאורייתא לדרבנן שהיא מטעם ספיקא, י"ל שהוא כמו ההכרעה שבין דאורייתא לדרבנן בענין ברירה, ויהי' שייך בד' הר"נ והשאג"א בברירה בדרבנן אם הוא משתנה לפי הקולא והחומרא של הנדונים וכנ"ל בהערה לסי' כו.
אמנם לפי מה שביאר כקאאמו"ר מרן הרב זצ"ל בענין נרות חנוכה… א"כ י"ל דס"ל שהוא דאורייתא גם בזה"ז. אלא די"ל שהאי' הי' אז כפי תבניתה אז, וכפי יסודו של המנ"ח הנ"ל, והוא נמשך גם לאח"כ, כהא דטעמא דשופר ודמגילה, שמא יעבירנו ד"א, סוכה מג, שנמשך גם לדידן שאין לנו בזה"ז רה"ר דאורייתא."
קיום ושימוש
אוסרים
הר"ן על הרי"ף מסכת עבודה זרה דף יט עמוד א
"והשתא ודאי חזינן שאביי כשאמר מימרא זו לא נתכוין למה שהיו סבורין מתחלה אלא לומר דלא אסרה תורה במדור התחתון ולהלן לקיימן אפילו כשנעשו ע"י אחרים אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן בית תבנית היכל וכו' דהני כיון דלתשמיש עבידי ודאי כדרך תשמישן אסרה אותן תורה ואפי' בשאחרים עשו לו וכן דעת הרשב"א ז"ל בזה אבל שמשין שבמדור התחתון כגון חמה ולבנה כיון שאין עשויין לתשמיש לא אסרה תורה אלא עשייתן אבל קיומן מותר כשאחרים עשו לו"
חידושי הריטב"א מסכת עבודה זרה דף מג עמוד א
"אכסדרה תבנית אולם. פירוש אף על גב דאכסדרה היא הפרוצה מרוח רביעית לגמרי וכדאמרינן (ב"ב כ"ה ב') עולם לאכסדרה הוא דומה ואילו האולם היו לו גפופין ט"ו אמה מכאן וט"ו אמה מכאן לרוח רביעית, אפילו הכי לפי שפתחו רחב הרבה מאד ונראה כפרוץ קרי ליה בלשון אכסדרה, ודעת רבותי דבשמשים אלו כשם שהעשייה אסורה כך התשמיש אסור בהם ואף על פי שעשו לו אחרים, ואף על גב דדמות שמשים העליונים כל שאחרים עשו לו מותר כל היכא דליכא חשדא כדאיתא לקמן, הכא שאני שהם עשוים כתבניתם ממש ועיקר עשייתם בהקדש לתשמיש גבוה, מה שאין כן באידך שאי אפשר לנו לעשות כתשמישם ולא כתבניתם, ודי שאסרה תורה העשיה בלבד."
חידושי הריטב"א מסכת ראש השנה דף כד עמוד ב
"ר' יוסי וכו' אמרו לו וכו'. וקרי להו שפודין לפי שלא היו בהם גביעים כפתורים ופרחים שאין עושין כן אלא כשבאה ככר זהב כדאיתא במנחות (כ"ח א'), ומסתברא נמי [ל]אסור תשמישן דכיון דמשום מעלה הוא כש"כ שתשמישן הוי חלול, ולא עוד אלא שלא נאסרה העשייה אלא להשתמש בו."
חידושי הרא"ה (בשיטת הקדמונים) מסכת עבודה זרה דף מג עמוד א
"ובגמרא אמרינן בהדיא דכל היכא שאחרים עשאוהו מותר כל היכא דליכא משום חשדא שלא יחשדוהו שיהא עובד ומשום הכי שרינן כשאחרים עשו לו כדמות שמשים עליונים או צורות אדם דוקא עשוים לנוי ואינו משתמש בהם, אבל כל זמן שהוא משתמש בהם אסור, והוא הדין לצורת בית המקדש וכליו, דהשתא עשייתן אסורה כל שכן שתשמישן [אסור]."[4]
נימוקי יוסף (בשיטת הקדמונים) מסכת עבודה זרה דף מג עמוד א
בדבריו משמע שעיקר האיסור הוא בתשמיש.
"וכתב הרשב"א ז"ל, דלרבן גמליאל דסבר דלא אסרה תורה דמות שמשי במרום כשעשאום גוים ומותר לישראל לקיימן אצלו, היינו משום שאינן עשויין לתשמיש, אבל דמות שמשי עולם התחתון, כגון תבנית היכל ותבנית עזרה ומנורה, אפילו כשאחרים עשו לו, אסירי לאשתמושי בהו, דהני לתשמיש עבידי, ודרך תשמישן אסרה תורה, והכי דרשינן לא תעשון אתי, לא תעשו לתשמישכם דמות שמשי, ואפשר דאפילו עשייה גרידתא בלא תשמיש אסור, כגון בנאי ישראל שבונה כמותן לגוי, דאף עשייה נמי אסרה תורה, ע"כ."
בית הבחירה למאירי מסכת עבודה זרה דף מג עמוד א
"בית המקדש וכלים שבו אסור לאדם לעשות כמותן ממש ואפילו עשו לו גוים שתשמישן בעצמו נאסר כלומר לא תשתמשו בדמות שמשי ואם שנה בהם מעט מותר כיצד לא יעשה בית תבנית היכל ר"ל שיהא שוה לו בארך וברוחב ובגובה בלא שום שנוי ולא אכסדרה כתבנית אולם ולא חצר כתבנית עזרה וכן שלחן בתבנית שלחן מנורה בתבנית מנורה וכן כלם אבל אם שינה בהם מעט כגון שעשה מנורה בת חמשת קנים או בת שמנה מותר וכן בכלם הא בת שבעה לא יעשה אף של שאר מיני מתכות אחר שבבית המקדש כשרה בכך כמו שהתבאר במסכת מנחות פרק הקומץ רבה כ"ח ב' ובשל עץ הואיל ומין אחר הוא מותר אף בבת שבעה שהרי אף בבית המקדש כל שאינה של מתכת פסולה כמו שהתבאר שם:"
פני יהושע מסכת ראש השנה דף כד עמוד ב
"לכאורה היה נראה לי לפרש דבריהם לפי מה שכתבו בפרק הוציאו לו לחלק דאותו שבמדור העליון אסור אף כשאחרים עשו לו, ואפשר דהוא הדין בהיכל תבנית היכל כיון שאפשר לעשות כמותן ממש אסור נמי אף ע"י אחרים משא"כ בחמה ולבנה מותר מן התורה באחרים עשו לו כדילפינן התם מקראי"
שיורי ברכה יורה דעה סימן קמא
"ח. דין ח. מנורה תבנית מנורה וכו'. הרב דבר משה בח"א סימן קכ"ב בסוף ח"מ דף קמ"ח ע"ב, רצה להליץ לקיים מנורה שהיתה בבית הכנסת בת ז' קנים, שערערו מדין זה. ודברים חלושים הם, כאשר יראה הרואה, ומ"מ בסוף דבריו גם הוא מסכים, בפרק שלוח הקן או יוסיף קן. ע"ש. וכן ראוי לעשות, דמי יכנס באסור תורה על חילוקים שאינם מפורשים ופשוטים. וכבר הגאון מהר"י קולון בשרש ע"ה, חתם דבריו וכתב, כל המתיר ומקל בעשיית מנורה זו, מקל באיסור תורה, ועתיד ליתן את הדין. עכ"ל. וזכורני בימי נעורי שעשו בבית הכנסת שבעה"ק ירושלם מנורה של מתכת בת ז' קנים, ומורינו הרב מהר"א נחום ושאר הרבנים זכר כלם לברכה, אסרו לקיימה, וציוו לתקנה תכף, והוסיפו קן לה. וכן ראוי להורות"
שו"ת משפטי עוזיאל כרך ב – יורה דעה סימן יח
"ולעד"נ דרש"י והתוס' סברי כמהר"מ ז"ל, דמחלק בין צורות המשמשים לפניו במקום ובמקדש לשאר שמשים שמשמשין את העולם כגון חמה ולבנה וכוכבים, דהראשונים נלמדים מלא תעשון אתי, ז"א. השרויות אצלי (פירש"י שם) ומשמשין העולם דרשנו מסיפיה דקרא אלקי כסף ואלקי זהב לא תעשו לכם. הלכך הראשונים הם משמשין לפניו אסורים בעשיה ובקיום, והכי מסתברא שהרי אסורם הוא משום כבוד של מעלה, דומה למה שנאמר בקטורת: ובמתכונתה לא תעשו כמוה וכו' להריח בה ונכרת מעמיו וזהו חלול כבוד של מעלה להשתמש שמוש חול בדברים שמיוחדים לשמוש קדש. אבל שאר משמשין נאסרו משום שאחרים עובדים אותם, כדכתיב: ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים. הלכך לא נאסרו אלא בעשיתן ולא בקיומן אם לא שיש בהם חשדא (עיין הר"ג שם יומא נ"ד תד"ה כרובים), וכ"מ מדברי מרן בשלחנו הטהור דנקט ד"ז דאסור להשהותם בצורות שבמדור שכינה ושם סעיף ד' [עיין ש"ך כג], והוא הדין לצורות שמשמשין לפניו במקדש דחד דינא וחד טעמא הוא, והיינו מדינא וכמ"ש. ודלא כהטו"ז [ס"ק ח'] שכתב שאסור השהיה הוא משום חשדא, מכאן למדנו דמרן סובר כדעת מוהר"ם מרוטנברג ז"ל מרן מביאו משם הר"ן דף יט ברי"ף: דדוקא צורות שמשמשין במרום אסור להשהותן וה"ה בצורות משמשים שבמקדש, אבל צורות חמה ולבנה אסור לעשותן ומותר להשהותן במקום שאין חשדא. אולם הטור ז"ל כלל כל הצורות בחדא מחתא וכתב: כל שאסור לעשותן אסור להשהותן. ולדעתי י"ל דמפרש סוגין דגמרא כולה משום חשדא דעשיה, אלא לס"ד דגמרא סבר דאין לאסור זאת מחשדא דעשיה אלא בלא ידעינן דעשאוהו אחרים. אבל בידעינן כגון טבלאות של ר"ג מותר. ומדר"י למדנו לאסור אף בכגון זה משום חשדא דעשייה, וחשד זה ישנו גם בצורת שולחן ומנורה, ועכ"פ הואיל ומהר"ם מרוטנברג דמסתבר מילתיה, והר"ן תמך את דבריו, סובר לאסור בשהייתן גם בצורות משמשין לפניו, דהיינו שלחן ומנורה, צריכים ומצווים אנו לחוש לדבריו ולאסור שהייתן של דמויות שלחן ומנורה ברשותנו כל שהן עשוים בדמותם וצורתן הממשי וכמ"ש להלן סע' ב'."
מקלים
שאילתות דרב אחאי פרשת יתרו שאילתא נז
"שאילתא: דאסיר להון לדבית ישראל למעבד בדמות שמשין דקודשא בריך הוא דכתיב לא תעשון אתי, לא תעשון בדמות מה שאתי, לא תעשון, ואפילו לאחרים דלאו איהו קא משתמש בהו דאעשייה קא קפיד קרא והרי עשאום אחרים שרי קפיד קרא ב לאישתמושי בהון ישראל ג ולא חייש לחשדא כדתניא…ת"ר לא תעשון אתי לא תעשון שימושיי כגון דמות היכל דמות שולחן דמות מנורה תניא רבי אומר לא יעשה אדם בית כתבנית היכל ואכסדרא כנגד אולם חצר כנגד עזרה שלחן כנגד שלחן מנורה כנגד מנורה אבל עושה מנורה של חמשה ושל ששה ושל שמונה ושל שבעה לא יעשה…של עץ ושל עצם ושל זכוכית לא עבדינן כלי שרת שפיר דמי למעבד מינהון בדמות שמשין אי נמי הני מילי שמשין דאיפשר לעשות כמותן כגון בית וכלי שרת שמשין שאי אפשר לעשותן כגון דמות חמה דמות לבנה דמות מלאכי שרת מהו למיעבד מי אמרינן כיון דאי אפשר לעשות כמותן שרי ולא כלום קא עביד או דילמא כיון דכתיב אתי מה שאתי עיקר במלאכי השרת משמע ואף על גב דאי איפשר לעשות כמותן אסיר…"
העמק שאלה ס"ק ב
דייק שהשאילתות לא חילק.
"ומכ"מ סבירא ליה לרבינו דמותר להשתמש אם אחרים עשו לו וכדעת הטור ולא כהר"ן בשם מהר"ם מרוטנבורג שכ' דשמשין שאפשר לעשות כמותן דכיון דלתשמיש עבידי ודאי כדרך תשמישן איסור תורה…וכ"ז שלא כדעת רבינו דכייל כל הני איסורי על דרשה דלא תעשון אתי וכולן בעשיה קפיד קרא ותו לא מידי ודאי דעשאום אחרים שרי להשתמש בהון כו' כ"ה בכת"י וכצ"ל…"
דבר משה (אמריליו) ב, חו"מ קכב
דן בעיר שעשו מנורה והתיר לקיימה כיוון שאין חשד.
"…וכתבו התוס' בד"ה סמי עיני דדין אלא אסור להשהותו שמא יחשדוהו שעשה ועבר על ר"ת ור"ג נמי ליתסר ומשני כיון דחותמו בולט חיישינן לחשדא שמא יא' ע"א הוא לו, אבל לחשדא דל"ת לא חיישינן וכ"כ שם בע"ז ואעפ"כ דהוא חשדא דע"ז פריק רבים שאני, כלומר: ולרבים לא חיישינן אחשדא אפי' דע"ז כ"ש אחשדא דלא תעשון דלא חיישינן וכגון בית תבנית היכל וכיוצא דתניא בברייתא ולהכי תניא לא יעשה אדם בית תבנית היכל וכו' האם אם אחרים עשאוהו מותר לקיימו ולית למיחש לחשדא…"
והוסיף נימוק נוסף שמנורה זו שונה ממנורת המקדש:
"ויעויין בת' מהריק"ו שע"ה ובתשובות הריב"ש סי' חי' ובתוס' יומא דנ"ד ובהרמב"ם פ"ג מה' בית הבחירה דיש כמה חילוקים בין מנורה של בה"מ למנורות הללו. ואע"פ שכתב מהירק"ו ז"ל שם דאם אינה גבוהה בת ח"י טפחים כגובהה של מנורה בה"מ אעפ"כ יש איסור בעשייתה, היינו דווקא גובהה בת ח"י טפחים דאינו מפורש בקרא כמ"ש התוספות שם דנפקא ליה מ'וזה' וז"ה בגי' כך הוו מש"כ שאר דברים המפורשים בקרא דאינם במנורות הללו דמטעם זה נראה דאין איסור לקיימם"
ומ"מ למסקנא כתב שאם אפשר להוסיף או לגרוע לה קן אחד שפיר דמי לעשות כן:
"אלא כיוון שאפשר לסלק ממנה קן אחד דיהיה בת ו' קנים או להוסיף לה קן א' דיהיה בת ח' קנים שפיר דמי לעשות כן."
תפארת למשה יורה דעה סימן קמא
"בש"ע סעיף ח' וז"ל לא יעשה בית תבנית היכל כו' עכ"ל. ואם עכו"ם עשאם לו נ"ל דמותר לדור בבית ולהשתמש במנורה ושלחן דלא שייך כאן חשדא. וכ"מ בתוספות דיומא דף נ"ד ע"ב ע"ש."
תוספות מסכת יומא דף נד עמוד ב
"ועשייה גרידתא מי שרי והתניא לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני כו' ומשני שאני רבן גמליאל דאחרים עשו לו וכו' והשתא מדלא קאמר אלא ככל הנך שנויי שמע מינה דלא הדר ביה מכל מאי דשני מעיקרא ולא מסרו הכתוב אלא לחכמים ושמשין שבמקדש לא אסירי אלא כמותן דוקא כמדת ארכו ורחבו דאי לאו הכי לא יוכל שום אדם לעשות בית ושלחן וכלים לפי שהיו במקדש אלא ודאי לא אסרה תורה אלא כמותן ממש ועוד כיון דאפשר לעשות כמותן מסתמא לא אסרה אלא כיוצא בהן אבל שמשין שברקיע שאי אפשר לעשות כמותן אסרה תורה לעשות דוגמתן ואף על פי שאינו עושה כמדת ארכו ורחבו לפי שאי אפשר ושמשין שבמדור העליון כגון חיות שרפים ואופנים ומלאכי השרת אסור אפילו היכא דאחרים עשו לו ואפילו ליכא חשדא היכא דשכיחי רבים גביה משום דכתיב לא תעשון לא תעשון תרי זימני לדרשה לא תעשון אתי שמשין שאתי דהיינו שבמדור העליון לא תעשון כלל וקרי ביה לא תעשון אותי ולהכי פרצוף אדם לחודיה אסור וארבעה פרצופין אדם אריה שור ונשר אסור ולעבור עליו בשתים משום פרצוף אדם ומשום ארבעה פרצופין בהדי הדדי דהיינו דמות החיות. ולא תעשו לכם איצטריך לשמשין שבמדור התחתון כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות ודוקא לכם לעצמכם אבל אחרים עושין לכם אי נמי דרשינן איפכא כי מן השמים דברתי עמכם וסמיך ליה לא תעשון דהיינו כל שמן השמים לא תעשון דהיינו אפילו שמשין שבמדור התחתון ודוקא אתם לא תעשון אבל אחרים עושין לכם ואת אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם נדרוש לשמשין שבמדור העליון לאסור אפילו כשאחרים עושין לכם דמשמע לכם לא ימצא לכם"[5]
פתחי תשובה יורה דעה סימן קמא
"(יב) לא יעשה עי' בספר תפארת למשה שכתב דאם עובד כוכבים עשאה לו מותר לדור בבית ולהשתמש במנורה ושולחן ע"ש:"
ביאור הגר"א יורה דעה סימן קמא ס"ק כא
"(ליקוט) עמש"ש שדעת הרמ"מ דשמשין שאפשר לעשות כמותן בית תבנית היכל כו'. ופרצוף אדם. וד' פנים. ושבמדור העליון. כולן אסור מן התורה בין לעשותן בין להשהותן דכתיב לא תעשון לכם לא אתם לאחרים ולא אחרים לכם אבל שבמדור תחתון אין אסור מן התורה רק לעשותן אבל להשהותן מותר… ודעת תוס' [ורא"ש ע"ש] דמן התורה אין אסור אלא לעשותן כל הצורות האסורות בית תבנית כו' ואדם וד"פ ומדור העליון ותחתון ודוקא בולטות ובמדור תחתון אף שוקעות ומדרבנן אסור אף להשהותן אותן שאסור לעשותן משום חשדא דעשייתן ועוד אסור מדרבנן צורת דרקון משום חשדא דעבודת כוכבים בבולטת בין לעשותן בין להשהותן ושאר צורות מותר בכ"ע (ע"כ):"
בית אבי (א, יו"ד עג)
הקשה על הפני יהושע (שהוזכר לעיל שאוסר מן התורה לפי תוס') וכן על הגר"א שמבואר בדעת תוס' שאין חשדא אלא חשד ע"ז אבל לא חשד עשיה:
"ובפנ"י בר"ה דכ"ד רוצה לומר שם בתוך דבריו דלשיטת התוס' ביומא דנ"ד גם בית תבנית היכל אסור באחרים עשו לו כיון דאפשר לעשות כמותן ממש ולכן אסור בכל גווני עיי"ש שהאריך להוכיח כן ולא זכיתי לעמוד בכוונתו הגדולה כי לפי המובן לדעתי הקלושה לשיטת התוס' איפכא מסתברא דבכה"ג כיון דליכא חשדא דעשי' כמו שכתבו התוס' בפי' בר"ה ובע"ז במסקנתם אין כאן בית מיחוש, וחשדא דע"ז ודאי לא שייך בזה בבית תבנית היכל או מנורה תבנית מנורה כמובן וז"ב לפיע"ד בשיטת התוס'
והנה גם הגר"א ז"ל בסי' קמ"א סקכ"א כתב ג"כ וז"ל ודעת התוס' והרא"ש דמה"ת אינו אסור אלא לעשותן כל הצורות האסורות בית תבנית וכו' ואדם וד"פ ומדור העליון ותחתון אף שוקעות ומדרבנן אסור להשהותם משום חשדא דעשייתן הרי גם הוא כתב דבית תבנית היכל וכו' אסור להשהותן משום חשדא דעשייתן לשיטת התוס', והרי בתוס' שלפנינו מבואר להיפך כמו שביארנו לעיל ומצאתי ביו"ד דפוס ווילנא במפרשים שעמדו ג"כ על דברי רבנו הגר"א לו"
טור יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קמא
"אבל כולם אסור לעשותם ל"ש אותם שבמדור שכינה כגון ד' פנים להדי הדדי ל"ש אותם שבמדור העליון כגון חיות שרפים ואופנים ומלאכי השרת ל"ש אותם שבמדור התחתון כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות ל"ש צורת [אדם] לבדו כולן אסורין וכן נמי שמשין שבמקדש אסור לעשות ממש דוגמתן אם לא שישנה בהן קצת בגובה או באורך כדתניא לא יעשה אדם בית תבנית היכל בשיעור גובה וארכה ורחבה אכסדרה תבנית אולם חצר תבנית עזרה שלחן תבניות שלחן מנורה תבנית מנורה אבל עושה של חמשה קנים או של ששה או של שמונה אבל של שבעה לא יעשה אפי' משאר מני מתכות וצורות ימים וגבעות מותר לעשותן:
וצורת דרקון אסורה למי שמצאה להשהותה ומותר לעשותה וכל הצורות שאסור לעשות לעצמו אסור לעשותן ג"כ לעכו"ם וכן אם עכו"ם עשאם לו אסור להשהותם בד"א בבולטת… ואף בבולטת נמי לא אסרינן אלא ליחיד דטעמא משום חשדא שיחשדוהו שמכוין לאליל הלכך בשל רבים דלא שייך בהו חשדא או אפי' של יחיד והיא עשויה פרקים או עשאה להתלמד בה שרי."
בית יוסף יורה דעה סימן קמא
למד בדעת הטור שאין איסור שהייה בשאחרים עשו לו אא"כ יש חשד.
"והשתא מה שכתב רבינו דכולם אסור לעשותן לא שנא אותם שבמדור שכינה וכו' עד אבל של שבעה לא יעשה אפילו משאר מיני מתכות. פשוט בגמרא וכתב הר"ן על פי פירוש הר"מ מרוטנבורק ז"ל (שם) דכל הני אסור לקיימן אפילו בשאחרים עשו לו חוץ מחמה ולבנה וכוכבים ומזלות דשרו בשאחרים עשו לו כל היכא דליכא למיחש לחשדא כמו שיתבאר בסמוך. אבל מדברי רבינו לקמן בסמוך נראה שאינו מחלק ביניהם דכולהו נמי שרו בשאחרים עשו לו כל היכא דליכא למיחש לחשדא:"
תבואות שמ"ש ב יו"ד, עח
הבין שדברי הב"י על הטור נכונים גם על בית תבנית היכל וכו' והסתפק מה פסק מרן למעשה ונטה לקולא אלא שהדגיש שכל זה הוא דווקא כשהגוי עשה מעצמו ולא לצוותו.
"ואם עשה לו גוי שלחן או מנורה אם מותר לקיימם זה לא נתבאר להדיא בדברי מר"ן ז"ל אך בב"י שם הביא דעת הר"ן ז"ל משם מהר"מ מרוטנבורג…אבל שמשי מדור העליון צורות אדם וד' פנים וכו' וכן שמשי מקדש בכל אלו אף באחרים עשו לו אסור לקיימם…ואך הב"י סיים על דבריו וז"ל אבל מדברי רבינו לקמן בסמוך נר' שאינו מחלק ביניהם דכולהו נמי שרי כשאחרים עשו לו כל היכא דליכא למיחש לחשדא ע"כ[6]. ודעת מרן ז"ל בזה לכאורה אינה ברורה שהרי בס"ד בשמשי מדור העליון כתב ואם עכו"ם עשאן לו אסור להשהותן ולא ביאר אם מותר היכא דליכא למיחש לחשדא כגון אם עשאם להתלמד להבין ולהורות וכיוצא וגבי צורות חמה ולבנה וכוכבים סיים ואם הם להתלמד וכו' כולן מותרות ע"ש וגבי כלי מקדש בס"ח סתם הדברים ולא ביאר אם אחרים עשו לו אם מותר או לא דהנה י"ל דסמך על מ"ש בס"ד דאפילו אחרים עשו לו אסור כיון דשניהם נפקי מלא תעשון אתי וכן היא דעת הרב משפטי עוזיאל וכמ"ש להלן או נימא דדעת מר"ן ז"ל כדעת הטור דבכולהו אי ליכא חשדא מותר באחרים עשו לו וטעמו דאסר בסעיף ד' להשהות משום דמסתמא איכא חשדא לא כן בסעיף ח' בכלי מקדש דליכא חשדא לא אסר אלא לעשות ולא להשהות ומ"ש בסעיף ד' ואם הם להתלמד כולן מותרות י"ל דקאי גם אריש הסעיף גם אצורות שבמדור שכינה דאם יש הוכחה דלאו לעובדם עשויין וליבא חשדא מותר גם בזה וראיתי להגאון בעל משפטי עוזיאל מהדו"ת ח"ב כרך א' חיו"ד סי' י"ח שתפס כהצד הא' שמרן ז"ל סובר כדעת מהר"ם מרוטנבורג ולפקוצ"ד אין שום הכרעה בדברי מר"ן ז"ל ואדרבא הצד הב' נר' יותר וכמו שדקדקנו בדבריו… מיהו הדבר פשוט דדוקא אם עשאה הגוי מעצמו והביאה, אבל לומר לגוי לעשותן אסור אפילו אינו רוצה להשהותן, דאמירה לגוי שבות…"
דיונים נוספים בדעת הראשונים
משנת חכמים (יבין שמועה יח, ה)
נראה שהבין שזו מחלוקת בין הר"ן והרמב"ם[7].
"וכ"נ דהיינו דוקא לעשותן, לאסור לעשות בעצמו אבל אם אחרים עשאון לעצמן וקנאו מותר להשהותן, דהא כבר כתבתי דעיקר האיסור להשהותן דמות פרצופין היינו לאו משום חשדא שיאמרו שעשאן בעצמו ועבר על לאו ד'לא תעשון', אלא עיקר האיסור משוס חשדא דהיינו משום סרך ע"א. א"כ דכלי מקדש והיכל ואולם לא חיישינן לחשא ואין איסור לקיימן כ"נ וכן מורה לשון הרמב"ם כמו שיבואר.
וכל זה היה נראה לכאורה מסברא דנפשאי אבל באמת ראיתי להר"ן שכתב דשמשין שאפשר לעשות כמותן כגון תבנית היכל כו' קפיד רחמנא אתשמישן שלא ישתמש בתבנית קדש ומקדש ואף כשנעשו ע"י אחרים אסור להשהותן מדאורייתא ע"ש באריכות שכתב כן בשם הרשב"א ז"ל…. ולכאורה לפמ"ש למעלה דבעשיית תבנית היכל כו' ומנורה עיקר האיסור היינו לעשוחם אבל אם נעשה כבר אין בזה איסור להשהותם, אלא לדעת הר"ן דס"ל דעיקר איסור דאורייתא להשתמש בתבנית הללו ולפי דברי הר"ן ע"כ דאין חילוק בתבנית קודש ומקדש בין יחיד לרבים דבשלמא בפרצופין דעיקר האיסור משום חשדא שיאמרו דמיסרך סרך אחר ע"א שפיר דיש לחלק ולומר דבשל רבים ליכא חשדא משא"כ בדוגמת קדש ומקדש דלאו משום חשדא אסור להשהותן אלא לדעת ר"ן יש בו איסור דאורייתא ממילא דאין חילוק בין יחיד לרבים…"
חבל נחלתו א, י
חילק בין שיטות הראשונים בסוגיין[8].
דייק מכל הראשונים שלא הזכירו איסור שהייה אלא משום חשד, שלדעתם אין איסור כזה כיוון שכאן אין חשד:
"בשו"ע [יו"ד קמ"א ס"ח] נפסק: "לא יעשה בית תבנית היכל… מנורה תבנית מנורה".. ומקורו בגמ' (שהוזכרה לעיל) וכהעמדת תוס' שכל האוקימתות לא נדחו, והאיסור הוא בעשיה בלבד, אבל להשהות מותר. ואף שבשאר שמשין אף אם אחרים עשאום ואינו מקום רבים, חוששים חשד ע"ז ואסור להשהות. בתבנית היכל וכל שמשין שאפשר לעשות כמותן, נראה שאין חשש חשד ומותר להשהותן*"
עוד חילק בין דעת מהר"ם לפיה האיסור הוא איסור דאורייתא של לא תעשו לכם, ושהאיסור הוא בשהיה ומדרבנן לבין האיסור שהביא הריטב"א בשם רבותיו שהוא איסור בתשמיש ומדרבנן:[9]
"הר"ן [על הרי"ף בע"ז] הביא את שיטת מהר"ם מרוטנברג שקיבל את כל הבריתות להלכה אך לא כתוס', וז"ל: "ונמצא פסקן של דברים דמשמשים שבמדור העליון כארבעה פנים בהדי-הדדי ופרצוף אדם אסור לקימן ואפילו כשאחרים עשו לו, וכן שמשים שאפשר לעשות כמותן בתבנית היכל ואולם ואינך, אבל שמשים שמבדור תחתון כגון חמה ולבנה וכוכבים ומזלות מותר בשאחרים עשו לו, כל היכא דליכא למיחש לחשדא".. מדבריו עולה שהאיסור למסקנה הוא גם קיום ולא רק עשיה, ואף אם נכרים עשו לו אסור לקיימם וצריך לבערם. טעמו של המהר"ם אינו מחמת חשד אלא איסור תורה עצמו של "לא תעשון לכם".. שיטה שלישית שלא נפסק כמותה, היא שיטת הריטב"א שכתב: "ודעת רבותי דבשמשים אלו כשם שהעשיה אסורה כך התשמיש אסור בהם. ואעפ"י שעשו לו אחרים. ואע"ג דדמות שמשים העליונים כל שאחרים עשו לו מותר כל היכא דליכא חשדא כדאיתא לקמן הכא שאני שהם עשוים כתבניתם ממש ועיקר עשייתם בהקדש לצורך גבוה. משא"כ באידך שא"א לנו לעשותם כתשמישם ולא כתבניתם ודי שאסרה תורה העשיה בלבד".. דהיינו, הריטב"א סובר טעם מיוחד במשמשי מקדש, שאף במקום שאחרים עשאום ואין חשש לחשד, בכ"ז אסור השמוש משום פגיעה בקדושת גבוה ועשייתם חול."
וסיכם:
"נמצא סדרן של השיטות: לפי השאילתות, הרמב"ם, תוס' ורא"ש אסור לעשות בלבד אך להשהות כשנעשה ע"י אחרים מותר כיון שאין חשד ע"ז. לשיטת הגר"א… שחושש לחשד עשיה אסור להשהות ומדרבנן.
לכל דברים אלו מסכימים רבותיו של הריטב"א והמאירי אלא שסוברים שאף שמותר להשהות התשמיש אסור מדרבנן כיון שצורה זו מיוחדת לגבוה, לפי המהר"ם מרוטנברג אסורה הן עשיה והן שהיה מדאוריתא וממילא אף תשמיש. אך ניאה שמדרבנן בשו"ע פסק כשיטה הראשונה"
כדמות איזה מהמקדשים אסור
מנחת חינוך מצוה רנד (ט באותיות מ"י)
דן בשאלה כדמות איזה מהמקדשים יש לאסור בימינו שכן תבניתם השתנתה, (בשונה מתבנית המנורה והשלחן שנשארו קבועות). המנ"ח דן לומר שהאיסור בכל זמן הוא כתבנית המקדש שבאותו זמן. אך למעשה חושש להקל וכותב לאסור בצורות כל המקדשים.
"ובגוף הדין דאסור לעשות תבנית המקדש צריך אני להתלמד בו האיך השיעור לאסור והנה רש"י בע"ז ובטיו"ד סי' קמ"א מבואר דוקא בית תבנית היכל בארכו וברחבו ורומו ואם שנה קצת שרי, א"כ ק"ל מה זה השיעור לאסור האידנא, דבשלמא דמות חמה ולבנה וד' פנים וצורת אדם דהם קיימים תמיד א"כ אסורים לעשות כמותו דהתורה אסרה לעשות צורות המשמשים לפניו ית' וית"ע והם תמיד במדה א' ודמות ד' פנים ג"כ דעת הש"ך סי' קמ"א כיון דעתה אחר שבא יחזקאל והפך פני השור לכרוב אסור לעשות ד' פנים כדמות כרוב, וכן הדעת נותנת כיון דתורה הקפידה שלא לעשות כדמות המשמשין אם כן בכ"ז אסור לעשות כדמות המשמשין באותו זמן. ואף דהש"ך מסיק דגם צורת שור אסור כיון דבשעה שנא' המקרא הי' בתבנית שור אפ"ל כיון דהי' אז צורתו ידוע א"כ אסור לעשות אף עתה אבל תבנית מקדש הנה אז בשעה שנאמר המקרא לא הי' אז בהמ"ק רק המשכן המבואר בתורה א"כ מצד הסברא היה אסור לעשות תבנית המשכן כיון שהי' משמש לפניו ית' ואח"ז כשנגנז המשכן בשעת בנין בית עולמים בודאי אסור לעשות כתבנית בית עולמים. וקודם לכן ידוע דבמשכן לא הי' אולם א"כ בודאי הי' שרי לבנות אכסדרה כמו שהי' רוצה כי לא הי' צורת אולם ידוע כלל עד שמואל ודוד שדרשו תבנית המקדש והכל מיד ה' עליהם השכיל והנה שלמה המלך עשה רומו של היכל שלשים אמות ואנשי בית שני עשו רומו ארבעים כמבואר בב"ב דף ג' וע' ר"מ הבהב"ח א"כ חזינן דנשתנה צורתו מבית ראשון לבית שני, וכן בית השלישי שיבנה ב"ב אינו ידוע צורתו כמבואר בר"מ דבוני בית שני בנו מעין דברים המפורשים ביחזקאל אבל הרבה דברים סתומים הם וכשיבא משיח והשי"ת יאיר עינינו אז נדרוש מתוך פסוקים תבנית המקדש. אם כן כיון שנשתנה צורתו בכמה פנים איזה תבנית אסורה לנו האידנא? אם תבנית המשכן או תבנית ב"ר או ב"ש או בשילה הי' תבנית אחר כי הי' בית אבנים וע' היריעות א"כ מה נדע עתה מה לאסור ולומר דכל הבנינים שהיו עד עתה אסור לעשות כתבנית כ"א דבר זה דחוק. ועוד דהיו מודיעים לנו חז"ל צורת המשכן שילה ג"כ כדי לידע תבניתו ע"כ אלולי דמסתפינא מחבראי וכ"ש מרבותי הייתי אומר דדין זה אינו מלאו הזה רק בזמן שבהמ"ק קיים אסור לעשות כתבניתו כגון בזמן המשכן היה אסור לעשות כצורות המשכן כיון שהיה אז משמש לפניו יתב' וכן כשהיה שילה עומד וכן נוב וגבעון וכן ב"ר הי' אסור לעשות בכ"ז מהזמנים איזה תבנית שהי' דוגמת התבנית שהי' משמש אז וכן בבית שני הי' אסור לבנות כתבניתו וכן בבית שלישי ב"ב יהיה אסור לעשות כתבנית שיהי' אז כי הם משמשין לפניו ית' אבל האידנא כיון בעוה"ר אין משמשין לפניו אפשר דאין בכלל לאו הזה. ועוד ראיה לדברינו אלה דזה ידוע דעזרה לא הי' תמיד בשוה ומשנה שלמה שנינו מוסיפין על העזרה וכ"פ הר"מ א"כ מה דמות יערוך לעזרה ולא יעשה כתבניתה אלא בכ"ז שהיתה העזרה באיזה תבנית שהיתה וכן המקדש כולו אסור אז לעשות דוגמתו. והנה אני כותב זאת באימה וביראה כי הוא להקל באיסור דאורייתא נגד הפוסקים אך תורה היא וללמוד אני צריך ולא אוכל להבין אם יש איסור בזה"ז לעשות תבנית עזרה מאיזה תבנית נאסר וצ"ע בזה. והגמ' דנקטה בית דוגמא הוא דאין סברא דקודם בית ראשון דלא הי' אולם כלל הי' אסור לעשות דוגמתה ובפרט דלא ידעו הדוגמא כלל.
והנה מנורה ושלחן כיון דצורתו ידוע תמיד וד"ז א"א לשנות כי הוא מקרא מפורש בתורה וגם שלמה ואנשי כנה"ג בב"ש לא שינו א"כ אף האידנא אסור מה"ת כיון דצורתו ידוע ועדיף מד' פנים עם פני שור שפני שור לא יהיה לעולם ומכל מקום אסור דבשעה שנאמר המקרא היה אז מכ"ש מנורה ושלחן דבשעה שנאמר המקרא היה אז ויהי' ב"ב בבנין השלישי אבל תבנית המקדש שלא היה אז וגם בכל זמן מהזמנים נשתנו תבניתם מהכ"ת לאסור ובאתי בקצרה והמעיין יבין. והנה מה כחי להקל ח"ו באיסור דאורייתא אך עכ"פ להחמיר דאסור לעשות בשום דמות בין גבהו ל' אמות או מ' אמה כי שני התבניתים האלו הי' בב"ר וב"ש וכן אסור לעשות תבנית המשכן וצ"ע מאוד."
בית אפרים י
כתב בדעת רש"י והרמב"ם הסוברים שהאיסור הוא משום מורא מקדש, שיש לאסור צורת כל מקדש, כשם שאסור לעשות שמן המשחה אע"פ שנעשה בעבר.
"והא דלא יעשה אדם בית כו' לאו מקרא ילפינן דקרא לאסור שמשים עליוני' קאתי אלא מדרבנן אסרו לעשות כל שכיוצא בו נעשה במקדש לעבוד בו לגבוה אין להדיוט לעשות כמותו דוגמת מה שאסרה תורה בקטורת ובשמן המשחה לעשות במתכונתה… משא"כ לפי המסקנא דרבנן גזרו על כל שכיוצא בזה נעשה לצורך גבוה א"כ אף אם הוא דוגמת בית ראשון אסור שהרי כיוצא בו נעשה להשם ולעולם באיסורו הוא עומד וכמו בשמן המשחה שלא היה בבית שני כלל ומ"מ באיסורי' קאי ואף אחר שנגנז שמן המשחה אסור לעשות כמוהו… ור"ל דבין אם הוא כתבנית היכל ראשון או שני הכל אסור אם שלש אלה [אורכו רחבו ורומו. א.ש.] יעשה לה. ולכך לא הזכיר מדת פתחים כיון שלא נזכר בראשון מדה לפתחים כלל וכמו שכתוב כן נלפענ"ד ליישב דברי רש"י לפי חומר הנושא:…
ולכן נלענ"ד דכבר כתבתי דלכאורה יש להסתפק אם אסור לעשות כתבנית היכל ראשון או לא. וכתבתי דלפי המסקנא גם כתבני' היכל ראשון אסור. וכן נראה לכאורה מדברי הרמב"ם דלמסקנא לאו מקרא דלא תעשון ילפינן ליה שהרי כתב דין זה בפ"ז מהל' בית הבחירה כשחשב שם דין מורא מקדש מאחר שכתב שאסור לפנות בין מזרח למערב כו' כתב דין זה משמע מדבריו דמהאי טעמא אתינן עלה וסברא בעלמא הוא ומדרבנן ובכלל מורא מקדש הוא שלא לעשות תבנית כזה. ולפ"ז נראה לכאורה דאף כתבנית ראשון אסור לעשות וכמ"ש דלענין מורא מקדש מה לי ראשון או שני דהא עתה בעונותינו אין לנו מקדש ואפ"ה אסור…"
אגר"מ ג, לג
אסור כדמות כל המקדשים.
"וקצת תמוה לכאורה הא כל מקדש היה בשיעור אחר בגובה וברוחב וברומו, ואין לומר דהאיסור הוא רק לעשות כחצר המשכן דהוא בקראי דתורה ולא בחצר העזרה דבית ראשון הנאמר בקראי דדברי קבלה ולא דבית שני שהוא במשנה ולא דלעתיד שהוא ג"כ בקראי דדברי קבלה, דהא תניא שלא יעשה אכסדרה תבנית אולם שלא היה במשכן אולם כלל, ובהכרח שהאיסור דאולם הוא על מקדש ראשון ושני ודלעתיד. וצריך לומר דדוגמא דכולן אסור בין של המשכן ובין של שלשה בתי המקדש הראשון והשני ודלעתיד מפני שכולן שמשים למקום, אבל לא בשיעורים אחרים שלא היה זה מהשמשים למקום."
רמת הדיוק האוסרת
בגמרא מבואר שיש תלות בין דין מנורה הכשרה בדיעבד, לבין האיסור לעשות מנורה כדוגמתה.
תלמוד בבלי מסכת מנחות דף כח עמוד ב
"דתניא: אין לו זהב מביא אף של כסף, של נחשת, של ברזל, ושל בדיל, ושל עופרת; רבי יוסי ברבי יהודה מכשיר אף בשל עץ. ותניא אידך: לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרה כנגד אולם, חצר כנגד עזרה, שלחן כנגד שלחן, מנורה כנגד מנורה, אבל עושה הוא של חמשה ושל ששה ושל שמנה, ושל שבעה לא יעשה ואפילו משאר מיני מתכות; ר' יוסי בר רבי יהודה אומר: אף של עץ לא יעשה, כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי; אמרו לו: משם ראיה? שפודים של ברזל היו וחיפום בבעץ, העשירו עשאום של כסף, חזרו והעשירו עשאום של זהב."
רש"י מסכת עבודה זרה דף מג עמוד א
מבואר שרק בניין העשוי תבנית ההיכל עצמו בדיוק – אסור.
"בית תבנית היכל – בארכו ורחבו ורומו ושיעור מדת פתחיו אבל אם נשתנה במקצת מותר."
דבריו הובאו כלשונם בר"ן:
ר"ן על הרי"ף מסכת עבודה זרה דף יח עמוד ב
"כדתניא לא יעשה אדם בית תבנית היכל. כלומר שיהא כארכו ורחבו ורומו ושעור מדות פתחיו אבל אם נשתנה במקצת מותר:
אכסדרה תבנית אולם חצר תבנית עזרה שולחן תבנית שולחן מנורה תבנית מנורה אבל עושה הוא של חמשה. כלומר מנורה של חמשה נרות ושל ששה ושל שמנה לפי שאין דומין לשל מקדש:"
נימוקי יוסף (בשיטת הקדמונים) מסכת עבודה זרה דף מג עמוד א[10]
"בית תבנית היכל. בארכו וברחבו וברומו ושיעור מדת פתחיו, אבל אם נשתנה במקצת מותר, כדאמרינן במנורה של שמונה וכן של תשעה או יותר לפי שאין דומה לשל מקדש, אבל של שבעה לא יעשה, שדומה לשל מקדש."
בית הבחירה למאירי מסכת ראש השנה דף כד עמוד ב
"בית המקדש וכליו אסור לאדם לעשות כמותם אא"כ משנה בהם מעט לא יעשה בית תבנית היכל ר"ל שיהא שוה לו באורך וברוחב ובגובה בלא שום שנוי וכן לא אכסדרה כנגד אולם חצר כנגד העזרה שלחן כנגד שלחן מנורה כנגד מנורה וכן כלם אבל אם שנה בהם מעט כגון שעשה מנורה בת חמשה קנים או בת שמונה מותר וכן כלם אבל בת שבעה לא יעשה אפילו של שאר מיני מתכות ובשל עץ הואיל ומין אחר הוא מותר אף בבת שבעה."
בית הבחירה למאירי מסכת עבודה זרה דף מג עמוד א
"בית המקדש וכלים שבו אסור לאדם לעשות כמותן ממש ואפילו עשו לו גוים שתשמישן בעצמו נאסר כלומר לא תשתמשו בדמות שמשי ואם שנה בהם מעט מותר כיצד לא יעשה בית תבנית היכל ר"ל שיהא שוה לו בארך וברוחב ובגובה בלא שום שנוי ולא אכסדרה כתבנית אולם ולא חצר כתבנית עזרה וכן שלחן בתבנית שלחן מנורה בתבנית מנורה וכן כלם אבל אם שינה בהם מעט כגון שעשה מנורה בת חמשת קנים או בת שמנה מותר וכן בכלם הא בת שבעה לא יעשה אף של שאר מיני מתכות אחר שבבית המקדש כשרה בכך כמו שהתבאר במסכת מנחות פרק הקומץ רבה כ"ח ב' ובשל עץ הואיל ומין אחר הוא מותר אף בבת שבעה שהרי אף בבית המקדש כל שאינה של מתכת פסולה כמו שהתבאר שם:"
חידושי הריטב"א מסכת עבודה זרה דף מג עמוד א[11]
"לא יעשה אדם בית תבנית היכל כו'. נקט לשון תבנית לפי שאינו אסור אלא כשעושה כמותו ממש כתבנית בנין ממש ושלא יחסר כלום משעוריו והלכותיו כדמפרש ואזיל, אבל ציור בעלמא מותר, וכן נהגו בעטרות ומטפחות ספרים ובתי כנסיות לציירין ואין בכך כלום.
אכסדרה תבנית אולם. פירוש אף על גב דאכסדרה היא הפרוצה מרוח רביעית לגמרי וכדאמרינן (ב"ב כ"ה ב') עולם לאכסדרה הוא דומה ואילו האולם היו לו גפופין ט"ו אמה מכאן וט"ו אמה מכאן לרוח רביעית, אפילו הכי לפי שפתחו רחב הרבה מאד ונראה כפרוץ קרי ליה בלשון אכסדרה, ודעת רבותי דבשמשים אלו כשם שהעשייה אסורה כך התשמיש אסור בהם ואף על פי שעשו לו אחרים, ואף על גב דדמות שמשים העליונים כל שאחרים עשו לו מותר כל היכא דליכא חשדא כדאיתא לקמן, הכא שאני שהם עשוים כתבניתם ממש ועיקר עשייתם בהקדש לתשמיש גבוה, מה שאין כן באידך שאי אפשר לנו לעשות כתשמישם ולא כתבניתם, ודי שאסרה תורה העשיה בלבד."
טור יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קמא
"וכן נמי שמשין שבמקדש אסור לעשות ממש דוגמתן אם לא שישנה בהן קצת בגובה או באורך כדתניא לא יעשה אדם בית תבנית היכל בשיעור גובה וארכה ורחבה אכסדרה תבנית אולם חצר תבנית עזרה שלחן תבניות שלחן מנורה תבנית מנורה אבל עושה של חמשה קנים או של ששה או של שמונה אבל של שבעה לא יעשה אפי' משאר מני מתכות וצורות ימים וגבעות מותר לעשותן:"
תורת חיים מסכת עבודה זרה דף מג עמוד א
"בית תבנית היכל. פירש רש"י ז"ל בארכו ורחבו ורומו אבל אם נשתנה במקצת מותר ולכך מותר לצייר דמות מנורת המקדש בבית כנסת עם גביעיה וכפתוריה דדוקא לעשות מנורה כמותה ממש אסור דלא תעשון כתיב וכל שאפשר לעשות ממש אינו אסור אלא א"כ עושה כמותו אבל שמשין דבמרום דאי אפשר לעשותן ואפילו הכי בכלל אתי נינהו על כרחך כי אסרן הכתוב בציור בעלמא אסר להו."
מאידך שינויים שאינם מעכבים עדיין אסורים:
ספר מצוות קטן מצוה קסב בשם ר"י מקורביל
אסור לעשות מנורה אע"פ שלא עשה גביעים
"וכן אסור לעשות בית תבנית היכל אכסדר' תבנית אולם מנורה תבנית מנורה של שבעה קנים אפילו בלא גביעים"
שו"ת מהרי"ק סימן עה
נשאל על ידי מי שרצה להכין מנורה הנמוכה מי"ח טפחים והשיב לאסור מכמה נימוקים:
- גובה המנורה אינו מעכב
- מוכיח מדברי התוס' שאיסור העשייה אינו תלוי בדיוק, אלא במראה כללי. מאידך מביא מדברי רש"י מהם משמע שתבנית היכל צריכה להיות מדוייקת. ומציע שהדבר שוני במחלוקת ראשונים ויש לחוש לחומרא בספק דאורייתא. לחילופין שיש חילוק בין מנורה שעצם מראה מעיד עליה שדומה למראה המקדש לבין בית ואסדרה וכד' שהדמיון העיקרי הוא במידות המדוייקות שהרי הכל מכינים בתים ואכסדרות.
- מכיוון שגביעים כפתורים ופרחים אינם מעכבים, ממילא עשיית מנורה בלעדיהם אסורה.
"ועל דבר המנורה. נתמלא ביתי אורה. בראותי דעתי מכוונת וישרה. מאמנת בתורה. דלפי הנלע"ד שהדין עמך ויפה דקדקת מתוך הברייתא דמדלא מפליג בדידה אפילו בבת שבע להכשיר ש"מ דאין כשרה בשום ענין בבת שבעה כי אם של עץ לת"ק ושל חרס לר' יוסי בר יהודה דהא פשיטא שיש יותר חדוש להכשיר בת שבע אף על גב שאינו דומה בגובה לשל מקדש מאחר שהיא דומה בעיקר תוארה ודמותה משיש חדוש בבת ה' או ו' או ח' אף על גב דגבהה י"ח טפחים כשל מקדש אלא ודאי דבת שבע לא תתכשר בהעדר ממנה הגובה. גם מה שדקדק' למה חוזר ושנה אבל של ז' לא יעשה כו' אלמא משמע דבא לכלול דבכל ענין אסורה של ז' אם לא של עץ סעד לדבריך הוא אך יש לדחות דמשום הכי חזר ושנה אבל של ז' כו' משום דבעי לאוספי אפילו שאר מיני מתכות לאיסור. דאי הוה תני ואפילו שאר מיני מתכות לא יעשה ולא הוה תני אבל של ז' וכו' הוה משמע לישנא דקאי אשל ה' ו' ח' ואף על גב שלא היינו יכולים לפרש הברייתא כך מ"מ אין לו לתפוס לשון מגומגם ולסמוך על בינותינו הצעירה. וגם אין לומר דליתני ברישא לא יעשה אדם מנורה תבנית מנורה ואפילו של שאר מיני מתכות ולא יצטרך לחזור שנית בסיפא אבל של ז' וכו'. חדא דא"כ פלוגתא דר' יוסי בר יהודה לא הוה מתני שפיר. ועוד דאי תנא הכא /הכי/ הוה אמינא דהא דקאמר דעושה הוא של ה' ו' ח' דדווקא בשאר מיני מתכות אבל של זהב לא. ונחזור לעיקר הדין דפשיטא שאסור לעשות בת ז' קנים אפילו אינה גבוהה י"ח טפחים דהא פשיטא דאפילו במקדש נראה דגובהה אינו מעכב דגובהה אינו כתוב כלל בקרא גם לא ידעו התוס' למצוא ראייה מן המקרא שיצטרך להיות י"ח טפחים אלא משום דכתיב וזה מעשה המנורה וז"ה בגימטרי' י"ח. וז"ל התוספות ושמעתי סמך מקרא דכתיב וזה בגימטרי' י"ח הוו עכ"ל משמע דאין זה אלא סמך בעלמא וא"כ נראה דאין מעכב ק"ו מגובה של מזבח העולה דנפקי לן מקראי לר' יודא כדאי' ליה ולר' יוסי כדאית ליה כדאיתא בזבחים ואפילו הכי שנינו בתוספ' דגבהה אינו מעכב. וכן כתב ג"כ רבינו משה בפרק שני דהלכות בית הבחירה וז"ל ד' קרנות של מזבח ויסודו ורבועו מעכבי כו' עד אבל מדת ארכה ומדת קומתה אין מעכבין עכ"ל ומסברא כ"ש גבהה של מנורה וכיון דאין מעכב פשיטא דאסור לעשות תבנית מנורה אפילו אינה גבוה י"ח טפחים. עוד נלע"ד להביא ראייה לדבריך דודאי אין צריך לעשות דוגמא ממש שהרי שנינו בברייתא לא יעשה אדם אכסדר' תבנית אולם ועל זה כתבו התוספ' וז"ל אכסדרה תבנית אולם אף על גב דאולם היו בו ד' מחיצות כדתנן במסכת מדות ואכסדרה אין לה כי אם ג' מחיצות דתנינא בפ"ק דב"ב עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת ולקמן אמרינן למה נברא עולם בה' שהרוצה לצאת הימנו יצא י"ל דמ"מ כיון שפתחו רחב וגבוה מאד היה ניכר כאלו אין לו רק ג' מחיצות עכ"ל. הרי לך בהדיא דאע"ג דאולם היה לו ד' מחיצות כיון שהיה נראה כאלו אין לו רק ג' מחיצות אסור לעשות אכסדרה בת ג' כתבניתו. אלמא במראית העין תלייא מילתא ואף על גב דלא עביד ממש דוגמת בית המקדש כ"ש הכא דפשיטא דכשהיא בת ז' קנים עם כפתורים ופרחים דומה לאותה של בית המקדש ואם ישאל השואל מה שפי' רש"י בפרק כל הצלמים (דף מג) וז"ל בית תבנית היכל שיהא כארכו וכרחבו ורומו שיעור מדות פתחיו אבל אם נשתנה במקצת מותר עכ"ל אלמא דבעינן ממש דוגמת מקדש י"ל דשאני בית דאי לא עביד ממש דוגמת מקדש לא מינכר כו' האי שיהיה תבנית מקדש דכמה בתי עבידי דגביהי ואריכי טובא אבל במנורה ליכא למימר הכי ואפי' נאמר דפליג על התוס' ולית ליה האי דיוקא דאכסדרה מ"מ בגובה של מנורה איכא למימר דלא פליג דבשלמא אורך היכל וגבהו ורומו ומדת פתחיו כתובי בקרא בהדיא אבל גובה של מנורה לא כתיב אלא דווקא סמך בעלמא כדפי' לעיל ואפילו נאמר דפליג אפי' בהא מי יכניס ראשו בין רש"י ותו' באיסור דאורייתא גם במה שדחה הדוחה באמרו שאין חילוק בין כפתור ופרח במנורת המקדש שבוש גמור הוא זה כי דבר פשוט הוא שבמנורה שאינה של זהב אין צריך לעשות כפתור ופרח כדאיתא בהדיא במנחות וכן כתב ר' משה וא"כ במנורה של כסף היאך נאמר דבהעדר החלק שבין כפתור ופרח לא מקרי דוגמת מקדש ואלו במקדש במנורה כיוצא בזה אין צריך להיות בו כפתור ופרח ופשיטא דכל דבר דכשר במקדש אסור לעשות בחוץ. דאי לא תימא הכי מה הביא ר' יוסי בר יודא ראיה להכשיר של עץ ממה שעשו בית חשמונאי ולמה הוצרכו חכמים להעמיד בשפודים של ברזל ה"ל למימר דאע"ג דבמקדש כשרה בשל עץ מ"מ לא קרינן בה דמות שמשים כיון שאינה של מתכות ועוד שהרי כתב ר"י מקורבי"ל וז"ל וכן אסור לעשות בית תבנית היכל כו' עד ותבנית של מנורה של ז' קנים אפילו בלא גביעים עכ"ל. הרי לך בהדיא דאפילו בלא גביעים אסור ומסתמא דה"ה בלא כפתורים ופרחים דהא גביעים כפתורים ופרחים מעכבים זה את זה כמו שכתב רבינו משה מיימון וגביעים דנקט משום דכתיב בקרא תחלה ומאחר דאסור לעשותה גם בלא כפתורים ופרחים א"כ פשיטא ופשיטא שבהעדר החלק שבנתיים לא יהא מותר לעשות' וזה אין צריך אריכות כלל. וכלל העולה לפי הנראה לע"ד שכל המתיר ומיקל בעשיית מנורה זו מקיל הוא באיסור של תורה ועתיד ליתן את הדין:"[12]
דברי מהרי"ק הובאו בקצרה בבית יוסף:
בית יוסף יורה דעה סימן קמא
"ח (ב) כתב מהרי"ק בשורש ע"ה דהא דתניא מנורה בת שבע לא יעשה אף על פי שמשנה בגבהה ממנורה שבמקדש דהא דבעינן דמנורת מקדש גבוה י"ח טפחים אינו לעיכובא. וכתב עוד דאהא דתניא אכסדרה תבנית אולם כתבו התוספות (ר"ה כד. ד"ה אכסדרה) אף על גב דאולם היו בו ד' מחיצות יש לומר דמכל מקום כיון שפתחו רחב וגבוה מאוד היה ניכרת כאילו אין לו רק ג' מחיצות עד כאן. והביא ראיה משם דבמראית העין תליא מילתא הכא נמי כיון שהיא בת ז' קנים אף על פי שאינה גבוהה י"ח טפחים דומה לשל מקדש ואף על פי שפירש רש"י בית תבנית היכל שיהא כארכו ורחבו ורומו ושיעור מדת פתחיו אבל אם נשתנה במקצת מותר אלמא דבעינן ממש דוגמת מקדש י"ל דשאני בית דאי לא עביד ממש דוגמת מקדש לא מינכר כולי האי שיהיה תבנית מקדש דכמה בתי עבידי דגביהי ואריכי טובא אבל במנורה ליכא למימר הכי ואפילו נאמר דפליג על התוספות ולית ליה האי דיוקא דאכסדרא מ"מ בגובה של מנורה איכא למימר דלא פליג דבשלמא אורך היכל וגבהו ורומו ומדת פתחיו כתובים בקרא בהדיא אבל גובה של מנורה לא כתיב ואפילו נאמר דפליג אפילו בהו מי יכניס ראשו בין רש"י ותוספות באיסור דאורייתא. וכתב בשם הר"י מקורביל (סמ"ק סי' קסב) דתבנית מנורה של שבעה קנים אפילו בלא גביעים אסור וכתב הוא ז"ל דהוא הדין בלא כפתורים ופרחים נמי אסור:"
שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קמא סעיף ח
"לא יעשה בית, תבנית היכל כשיעור גבהו וארכו ורחבו. אכסדרה, תבנית אולם. חצר, תבנית עזרה. שלחן, תבנית שלחן. מנורה, תבנית מנורה. אבל עושה של חמשה קנים או של ששה או שמונה, אבל של שבעה לא יעשה אפילו משאר מיני מתכות, ואפילו בלא גביעים וכפתורים ופרחים, ואפילו אינה גבוהה י"ח טפחים."
שו"ת חכם צבי סימן ס
התיר לעשות מנורה עם שבעה קנים ושמונה נרות. שכן כל שינוי בכוחו להתיר.
"וע"ד המנורה של שבעה קנים וע"ג שמנה נרות שהוריתי להיתר לא ידעתי במה נסתפק כת"ר דכיון דאין אסור אלא בתבנית אותה של מקדש שהיתה של שבעה קנים ושבעה נרות: הדבר ברור כשמש דכל שאינה באותו הענין שמותר וכדאמרי' שלא יעשה אדם בית תבנית היכל אכסדרה תבנית אולם ופירשיז"ל באורכו ורחבו ורומו ושיעור מידת פתחיו אבל אם נשתנה במקצת מותר ע"כ ואין ספק שהוא הדין באכסדרה תבנית אולם וחצר תבנית עזרה ושלחן תבנית שלחן שאינן אסורין אלא בשוין בכל שיעוריהן לאפוקי אם נשתנה באיזה דבר בין באורך בין ברוחב בין בקומה מותר הוא:"
החכם צבי דוחה את ראייתו של מהרי"ק מדברי תוס', ומבאר שכוונת תוס' היא שהגמרא כינתה את האולם 'אכסדרה' כיוון שרובו פתוח, אך אין כוונתה לאסור מבנה שאינו זהה לאולם:
"ואני תמה על מהרי"ק שורש ע"ה שכ' וז"ל… אלה הם דברי הרב ז"ל, והם תמוהים מאוד שבא לחלוק עלינו את השוין ולפע"ד מעולם לא עלה על לב התוס' לומר דאף שאינו דוגמת האולם ממש אסור משום שהוא נראה דוגמתו דא"כ איזה שיעור לנו להיתר ומי יגיד לנו עד היכן אדם טועה בדמיון מראית עינו ואף בבית תבנית היכל אם כולו עשוי דוגמתו אלא שיש שינוי כחצי או רביעית אמה בקומתו או באורכו או ברחבו או באחת מגובה או רוחב מידת פתחיו מי הוא החכם ויבן את זאת במראית עיניו שאינו דומה להיכל הקודש. ועוד דפתח בדברי רש"י שהם נאמרים בבית ורצונו לחלק בין בית לאכסדרה ולהשוות בין דעת רש"י והתוס' וסיים אבל במנורה ובדין היה לו לחלק בין אכסדרה לבית ובאמת שקשה לחלק ביניהם כי מי פתי לא יידע ולא יבין בין דבר שיש לו ג' מחיצות לשיש לו ד' מחיצות והנלע"ד ברור הוא שכוונת התוס' אינה אלא לפרש שמא בעלמא של אכסדרה האיך יתכן לכנותו על העולם כיון שיש לו ד' מחיצות ותירצו מה שתירצו ובאמת אין איסור לבנות אלא דוגמת האולם בצלמו ודמותו באורך ורוחב וגובה ממש הא אם שינה באיזה דבר מותר וכדעת רש"י וכפשוטה של שמועה. ולדברי הרב מהרי"ק ז"ל צריכין אנו לומר דיפה כחו של אולם שאסור דוגמתו בשני אופנים מכחן של כל האחרים השנוים שם דהיינו היכל עזרה שלחן שאלו אינן אסורין אלא דוגמתן ממש ואולם אסור אפי' במה שאינו דוגמתו ודוגמתו ממש פשיטא שאסור"
וביאר החכם צבי שמה שמצאנו במנורה שנאסרת גם שלא כתבניתה במקדש זהו מפני שכשרה באופן זה בדיעבד, אך כאשר שינה בבניין כל שינוי הוא לעיכובא וממילא מתיר את העשייה. והוסיף ואמר שכאשר עשה שמונה נרות הרי זה שינוי ניכר ומותר גם לדעת מהרי"ק:
"וזה לא יתכן ואל תשיבני מנורה שאסורה אפי' בלא גביעים וכו' וכן בשל כסף דשאני מנורה דכל שכיוצא בה כשר לפנים היינו דוגמתה ממש אבל בהיכל אולם ועזרה שנאמר בהן הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל פשיטא דאם שינה באיזה דבר שיהיה שוב אינו נקרא דוגמתה ואיך שיהיה גם מהרי"ק ז"ל מודה שאם שינה בנרות כיון שהן מעכבות וכמו ששנינו במשנתינו ז' נרותיה מעכבין זא"ז דשפיר דמי לעשותה בת ח' נרות על ז' קנים שהרי אינה נראית כלל דוגמת מנורת בית המקדש שהיו לה ז' נרות וזאת בת ח' וגם היא פסולה מדאו' ממקרא מלא וכל הסוגיא הכי מוכחה דכל דבר שפסול בפנים מותר לעשותו בחוץ ומ"ש הרמב"ם אבל עושה הוא מנורה של חמשה קנים או של שמנה קנים חדא מינייהו נקיט ואורחא דמילתא דלכל קנה עושין נר א' ומה יוסיף עוד הרמב"ם לדבר כיון ששפתיו ברור מללו אסור לאדם שיעשה כו' מנורה בצורת מנורה וכל שיש לה שמנה נרות הרי אינה בצורת מנורה ומצי"ל דאתי לאשמעינן דאף שאינו עושה אלא שבעה נרות כל שיש לה ח' קנים מותר והלכה למעשה לענ"ד הדבר ברור שמותר לעשות מנורה בת ז' קנים וח' נרות על ראשה ושלום מא"ה כנפש צבי אשכנזי ס"ט.[13]
מנורת זהב ללא גביעים
בגמרא מבואר שרק מנורת זהב צריכה גביעים וכפתורים.
תלמוד בבלי מסכת מנחות דף כח עמוד א
"מתני'. שבעה קני מנורה מעכבין זה את זה. שבעה נרותיה מעכבין זה את זה….
גמ'. מ"ט? הויה כתיב בהו. תנו רבנן: מנורה היתה באה מן העשת ומן הזהב, עשאה מן הגרוטאות – פסולה, משאר מיני מתכות – כשרה. מאי שנא מן הגרוטאות פסולה? דכתיב: מקשה והויה, שאר מיני מתכות נמי זהב והויה! אמר קרא: תיעשה, לרבות שאר מיני מתכות. ואימא: לרבות גרוטאות! לא ס"ד, דאמקשה כתיבה הויה. תיעשה נמי אמקשה כתיב! מקשה מקשה לעכב. זהב זהב נמי לעכב! האי מאי? אי אמרת בשלמא: מן הגרוטאות פסולה, משאר מיני מתכות כשרה, היינו זהב זהב מקשה מקשה לדרשא, אלא אי אמרת: מן הגרוטאות כשרה, משאר מיני מתכות פסולה זהב זהב מקשה מקשה מאי דרשת ביה? מאי דרשא? דתניא: ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה, באה זהב – באה ככר, אינה באה זהב – אינה באה ככר; גביעיה כפתוריה ופרחיה, באה זהב – באה גביעים כפתורים ופרחים, אינה באה זהב – אינה באה גביעים כפתורים ופרחים. ואימא נמי: באה זהב – באה קנים, אינה באה זהב – אינה באה קנים! ההוא פמוט מיקרי. וזה מעשה המנורה מקשה זהב, באה זהב – באה מקשה, אינה באה זהב – אינה באה מקשה. מקשה דסיפא למאי אתא? למעוטי חצוצרות, דתניא: חצוצרות היו באים מן העשת מן הכסף, עשאם מן הגרוטאות – כשרים, משאר מיני מתכות – פסולים; ומאי שנא משאר מיני מתכות פסולים? דכתיב: כסף והויה, מן הגרוטאות נמי מקשה והויה! מיעט רחמנא גבי מנורה מקשה היא היא – ולא חצוצרות."
פשטות הגמרא היא שבמנורת זהב הגביעים והכפתורים (וגם עשיית מקשה) מעכבים, משא"כ כאשר המנורה נעשית משאר מינים. לעומת זאת חסרון קנים מעכב בכל המתכות מפני שאז אין שם מנורה בכלל. וכן פסק הרמב"ם:
רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ג ג-ד
"נמצאת כל הגביעים שנים ועשרים, והפרחים תשעה, והכפתורים אחד עשר, וכולן מעכבין זה את זה ואפילו חסר אחד מן השנים וארבעים מעכב את כולן.
בד"א בשעשאוה זהב אבל שאר מיני מתכות אין עושין בה גביעים כפתורים ופרחי', וכן מנורה הבאה זהב תהיה כולה ככר עם נרותיה ותהיה כולה מקשה מן העשתות, ושל שאר מיני מתכות אין מקפידין על משקלה, ואם היתה חלולה כשירה."
שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קמא, יב
"…אפילו משאר מיני מתכות, ואפילו בלא גביעים וכפתורים ופרחים, ואפילו אינה גבוהה י"ח טפחים."
ש"ך (קמא, לו)
"ואפילו בלא גביעים כו' – דכל זה אינו מעכב דבדיעבד המנורה כשרה בלא גביעים וכפתורים וכן אם אינה גבוהה י"ח טפחים:"
בכור שור (לבעל תבואות שור, ר"ה כד, א)
דייק מדברי הש"ך שכאשר הגביעים והכפתורים מעכבים, כגון במנורת זהב, אסור לעשות, אך חלק על דברי הש"ך והוכיח מלשון הפוסקים שאע"פ שבמנורת זהב כפתורים ופרחים מעכבים, מ"מ עוברים על האיסור גם כשהם אינם.
"…עוד אני אומר כל שעושה ז' קנים אפי' חסר איזה דבר המעכב אסור וזה נשמע מלשון השו"ע יו"ד סי' קמ"א (ס' ח') שכתב וז"ל אבל של שבעה לא יעשה אפי' משאר מיני מתכות ואפי' בלא גביעים וכפתורים ופרחים ואפי' אינה גבוה י"ח טפחים עכ"ל, ומדלא מפליג באיסור דבלא גביעים כו' בין שאר מיני מתכות לשל זהב דהא בשל זהב גביעים וכפתורים ופרחים מעכבים בו ואם כן ה"ל להתיר לעשות בשל זהב בלא גביעים כו' אלמא דבשל ז' אסור בכל גווני אפי' חסר דבר המעכב בו ואין לומר דהאי ואפי' בלא גביעים אדסמך ליה דוקא קאי והיינו אשאר מתכות דאין הלשון סובל כך. ותו כיון דמ"ש בשו"ע ואפי' אינה גבוהה כו' קאי גם אשל זהב דגובה של מנורה אינו מעכב אפי' בשל זהב כמ"ש מהרי"ק ז"ל שם בתשובה להדיא א"כ האי ואפי' הראשון ג"כ קאי לכל אפי' לשל זהב וכן משמע נמי לשון הר"י מקורבי"ל הובאו דבריו בתשובת מהרי"ק שם שכתב וז"ל וכן אסור כו' ותבנית מנורה של ז' קנים אפי' בלא גביעים עכ"ל הרי שכלל כל המנורות של ז' קנים וכתב עליהם אפילו בלא גביעים ולא חילק בין של זהב לשאר מתכות וכן משמע שם להדיא דעת מהרי"ק ז"ל אחר שהביא דברי הר"י מקורבי"ל יעוי"ש ואין להאריך, ובמחילה מכבוד הש"ך ז"ל שלענ"ד לא עיין כל הצורך בזה בס"ק ל"ו טעמא דאסור בלא גביעים כו' משום דאינו מעכב ולדבריו משמע דבשל זהב דמעכב שרי בלא גביעים וכבר כתבתי דאינו כן אם לא שנדחוק לפרש דברי הש"ך דה"ק כיון דאינו מעכב בשל שאר מינים מקרי תבנית אפילו בשל זהב דמעכב אבל דוחק גדול הוא לפרש דבריו כן[14]. וכיון שכן כ"ש שאין להקל במידי דלא מעכב כלל והוא סדר עמידת הקנים."
הגהות רבי עקיבא איגר יורה דעה לסימן קמא
"דכל זה אינו מעכב. משמע דבזהב דגביעים וכפתורים מעכבים מותר לעשות בלא גביעים וכפתורים ומ"ש המחבר ואפילו בלא גביעים אשלפניו קאי ואפי' משאר מיני מתכות אבל בזהב שרי. ואולם בתבואת שור בחי' לר"ה כ' לאסור גם בזהב ע"ש:"
מנחת חינוך מצוה רנד אות יא במהדו' מכון ירושלים
קיבל את העיקרון הכללי שחייבים כאשר עשו את המנורה בצורה שאינה מעכבת. אלא שאת דברי הש"ך הוא למד כנסובים גם על מנורת זהב ולכן הקשה, שהרי במנורת זהב הגביעים והכפתורים מעכבים. מסקנתו ההלכתית לא לגמרי ברורה לי, אך נראה שחושש להקל וכדברי התבו"ש:
"והנה מנורה בז' קנים אסור לעשות אף בלא גביעים וכפתורים ופרחים כי הוא כשר במקדש בל"ז אך אם הוא של זהב דמבואר דגביעים וכו"פ מעכבים אפשר דאין איסור האידנא בלא גביעים כו"פ. וער"מ פ"ג מהב"ח אימת שהי' כשר במנורה א"כ אסור לעשות ואיזה דבר מעכב א"כ מותר לעשות וע' בש"ע יו"ד סי' קמ"א כ' המחבר דאסור לעשות אפי' משאר מיני מתכות ואפי' בלא גביעים כו"פ נראה דקאי דוקא על שאר מיני מתכות אבל של זהב דגביעים כו"פ מעכבים א"כ מותר לעשות ובש"ך שם סקל"ו כ' דכ"ז בדיעבד כשרה אף בלא גכו"פ ובאמת בזהב מעכב ואף בדיעבד פסול ובשאר מיני מתכות ער"מ פ"ג מהבהב"ח דאף לכתחילה אין עושין גוכ"פ. ובמ"ל שם דעתו דיש קפידא שלא לעשות א"כ ד' הש"ך צ"ע. ומצאתי להתב"ש בס' בכור שור עמד ע"ד הש"ך וכ' שאפי' בשל זהב אסור לעשות בלא גכו"פ ומביא ראיה ממהרי"ק ואינו ת"י כעת ובטלה דעתי להקל נגד התב"ש יע"ש בתב"ש שלא העיר כמו שעוררתי אך הוא כ' דאף של זהב דמעכב מ"מ אסור לא כדעת הש"ך. ומה שהרגשתי היאך כתב דבדיעבד כשר כיון דאפי' לכתחלה אין עושין גביעים כו"פ בזה לא העיר התב"ש וצ"ע ע"ש בתב"ש וח"צ לענין מנורה."
דעת הגר"א
מכל הדעות שהובאו עד עתה נראה היה שמוסכם שכאשר מנורת המקדש עשויה זהב, קיום הגביעים והכפתורים בה מעכב בדיעבד. בשונה מכך מצאנו בדעת הגר"א:
גר"א ס"ק לד
"ואפילו בלא כו'. כמ"ש במנחות כ"ח א' באה זהב באה גביעים כו' אלמא דבלא כך היתה מנורה וכמו דאסור בכל מתכות לפי שאינן לעיכובא:"
ספר גביעי זהב (נר ה אות ג)
דייק שביאר שכוונתו שגם במנורת זהב אין חסרון הגביעים פוסל את המנורה, שאינה גרועה משאר מיני מתכות:
"ושמעתי מאת הגאון ר' אליעזר שלזינגר שליט"א בבי' הגר"א דאע"פ דמעכב גכו"פ בקיום מנורה של זהב, אבל זהב ל"ג משאר מתכות, וכמו דבשאר מתכות כשר בלי גכו"פ רק הקיום לכתחילה של זהב לא יהיה דבקיום זה יש דין גכו"פ לעיכבה, אבל המנורה לא יפסל משום זה, דזהב, נמי מתכות הוא, וע"כ אסור לעשות מנורת זהב בלי גכו"פ דכשר במקדש בדיעבד"
הערות על מנחת חינוך (רנד הע' יז)
הבין שדעת הגר"א כדעת בכור שור שחזינן שיש על זה שם מנורה:
"…ובאור הגר"א שם סקל"ד דנראה דס"ל כבכור שור דאף בשל זהב אסור ומבאר הטעם דחזינן דיש על זה שם מנורה עי"ש."
חוט שני פסח קמ"א ס"ק י"א
"ונראה דהיינו טעמא דהתבואת שור שאוסר מנורה של ז' קנים של זהב אף בלא גביעים ופרחים דכיון שיש צורת מנורה בלא זה אע"פ דבשל זהב מעכב מ"מ עדיין זה מיקרי צורת מנורה. ונראה לזה כוונת הגר"א שכתב 'ואפילו בלא גביעים כמ"ש במנחות כ"ח א' באה זהב באה גביעים כו" אלמא דבלא כך היתה מנורה וכמו דאסור בכל מתכות לפי שאינן לעיכובא עכ"ל אבל של עץ מותר וכן פלסטיק."
ביאור הגר"א ס"ק לה
מצד אחד נימק שהמנורה אסורה בכל גובה מפני שהגובה אינו מעכב (בדומה לפירוש הגביעי זהב), ומאידך מדייק שכל מנורת שבעה קנים נאסרת (וכבכור שור):
"[לה] ואפילו אינה כו'. דג"כ אינה מעכב וכמ"ש בזבחים ס"ב א' דגובהה של מזבח אינה מעכב ואף על גב דגובהה כתיב בקרא כ"ש במנורה דלא כתיבא, ול"ד לבית תבנית כו' דוקא כשיעור ארכו כו' כנ"ל דשם אינו ניכר אא"כ בשיעורא וכ"מ מדקמפליג בין ז' קנים לח' משמע דז' בכ"ע אסור וע"ש במהרי"ק שהאריך:"
דברי האחרונים במחלוקת מהרי"ק וחכ"צ
אחרונים שכתבו כדעת מהרי"ק
חת"ס (חידושי חתם סופר סוגיות, 'דמות צורות לבנות' עמ' 36)
ביאר שרש"י ותוס' מסכימים שניהם לדעת מהרי"ק שיש ללכת אחר הנראה.
שואל ומשיב מהדורה קמא חלק ג סימן עא
הצדיק דברי מהרי"ק ודחה דברי החכם צבי אף לגבי מנורה עם שמונה נרות ושבעה קנים:
"והנה מדי דברי זכור אזכור מ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל סי' סמ"ך /ס'/ בדבר המנורה שיש בה שבעה קנים וע"ג שמנה נרות והורה להיתר ותמהני מאוד דאיך נוכל לחלוק על המהרי"ק והש"ע והאחרונים שקבעו להלכה כדברי המהרי"ק דאף שאינו דומה ממש לאולם אסור וכמבואר בלשון התוס' ומ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל דרש"י חולק בהדיא על התוס' שהרי פי' בהדיא בית תבנית ההיכל בשיעור ארכו ורחבו ורומו הנה המהרי"ק הרגיש בזה ומחלק בין בית לאכסדרה דבבית לא מנכר כולי האי ומ"ש הח"ץ דהדבר פשוט דלרש"י אין לחלק בין בית לאכסדרה וגם באכסדרה בעינן שיהיה שוה ממש לאולם הנה מרש"י מנחות דף כ' ל"מ כן שהרי בבית תבנית היכל פירש"י כמו שפירש בע"ז דף מ"ג ואלו באכסדרה כתב רש"י דאכסדרה אין לו רוח רביעית כמו אולם והרי אולם באמת הי' לו גיפופי כמ"ש התוס' וע"כ דאף שאינו שוה ממש לאולם אפ"ה אסור ואף אם נימא דבבית ואכסדרה ושלחן אינו אסור רק אם,,, וה /שוה/ בשוה ממש להשמשין שבמקדש וכמו שמצאתי בתוס' יומא דף נ"ד ד"ה כרובים ע"ש היינו דוקא בבית תבנית היכל ואכסדרה ושלחן דכל שאינו עושה אותן שוה בשוה במה נודע איפוא כי רוצה לעשות בדמות שמשים וגם בלא"ה לא יוכל אדם לעשות בית ושלחן כלל וע"כ דאינו אסור לעשות רק כמותן ממש וכ"כ התוס' בהדיא שם ועיין ב"ב דף כ"ח דרשב"ג אמר הכל כבנין היכל ומשם מבואר דכל שאינו שוה ממש אף שהוא בדמות היכל שרי וכמ"ש רש"י בע"ז שם אך כ"ז בבית ואכסדרה ושלחן אבל במנורה כל שעושה שבעה קנים פשיטא דאסור דהא המנורה העיקר תלוי בשבעת הקנים ול"ש לומר דאטו לא י,, י' /יהי'/ לו מנורה דז"א דהרי כל שאינו שבעה או פחות או יותר שרי רק שבעה אסור וא"כ כל שעושה שבעה קנים אף שיש נרות שמונה מ"מ העיקר תלוי בשבעת הקנים ואני תמה על הח"ץ דלדבריו למה פרט הברייתא של ששה ושל חמשה ושל שמנה עושה אבל של שבעה לא יעשה ולמה לא די במה שאמר כבר מנורה כנגד מנורה כדאמר בבית ואכסדרה ושלחן וא"ל דרצה להורות אף בשל מתכת דא"כ הי' לו לומר מנורה כנגד מנורה אף של מתכת וע"כ דבא להורות דעיקר הקפידא על שבעת הקנים. ומ"ש הח"ץ דמהרי"ק ז"ל מודה דאם שינה בנרות כיון שהן מעכבות וכמו ששנינו במשנתינו שבעה נירותיה מעכבין דשפיר דמי לעשותה בת שמנה נרות לפע"ד נראה דהמעיין במנחות דף כ"ח וברמב"ם פ"ד מבית הבחירה ימצא דשבעה נרות דמעכבים הוא רק משום דהשבעה הנרות הי' על שבעה הקנים ושבעה קנים מעכבין משום דכתיב הוי' בהן ועיקר הקפידא על הקנים לא על הנרות ומה נ"מ דהי' עושה עוד וכל שגוף הקנים היו שבעה אסור כנלפענ"ד ברור ומצאתי בבכור שור להרב בעל תב"ש בחידושיו לר"ה דף כ"ד שהאריך לאסור במנורה אף שאינו כתבנית מנורה ע"ש דכ' דכל שהוא בת שבעה אסור ומדבריו שם ראיה לדין זה ודו"ק"
אחרונים שכתבו כדעת החכם צבי
שו"ת יביע אומר חלק א – יורה דעה סימן יב
"אשר שאל מעמי, על אודות המנורות החשמליות שנעשו בבתי הכנסת פה קהיר, וכל מנורה היא של שבעה קנים, אם יש להתיר לקיימן, או לא.
גרסינן בר"ה (כד) לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרה תבנית אולם, חצר כנגד עזרה, שולחן כנגד שולחן, מנורה כנגד מנורה, אבל עושה של חמשה (נרות) ושל ששה ושל שמונה, ושל שבעה לא יעשה אפי' של שאר מיני מתכות. ומפיק לה מדכתיב לא תעשון אתי, לא תעשו כדמות שמשיי. ע"ש. וכ' התוס', אכסדרה תבנית אולם, סתם אכסדרה אין בה כי אם שלש מחיצות, ורביעית פרוצה במילואה, כדמשמע בב"ב (כה) והא דקתני אכסדרה תבנית אולם, לפי שהיתה פתחו גדולה קרי לה אכסדרה, אף על פי שלא היה במילואה, דהו"ל גיפופי ט"ו אמות וכו'. ומכאן כ' בתשו' מהר"י קולון (שורש עה), להביא ראיה דלא בעינן שיהיה ממש דוגמת המנורה, שהרי האולם היה לו ארבע מחיצות, וכיון שהיה נראה כאילו אין לו רק שלש מחיצות, אסור לעשות אכסדרה בת שלש מחיצות כתבניתו, אלמא דבמראית העין תליא מילתא, ואף על גב דלא עביד דוגמת בהמ"ק ממש. וכ"ש במנורה של ז' קנים, שאינה דומה בגובה למנורה של בהמ"ק. ע"ש. ובאמת שאין זה מוכרח בכוונת התוס', שאין רצונם לאסור אכסדרה של ג' מחיצות, רק באו ליישב הלשון אכסדרה תבנית אולם. דהול"ל בית תבנית אולם, אלא שכיון שפתחו רחב הרבה דמי טפי לאכסדרה, ולעולם אין איסור בעשיית אכסדרה עד שיהיה דומה ממש לאולם. וכבר תפס על מהריק"ו בזה, הגאון חכם צבי (סי' ס). ע"ש. וע"ע בחי' הריטב"א (ע"ז מג). ע"ש. וז"ל המאירי ר"ה (שם): בהמ"ק וכליו אסור לאדם לעשות כמותם אא"כ משנה בהם מעט, לא יעשה בית תבנית היכל, ר"ל שיהיה שוה לו באורך וברוחב ובגובה בלא שום שנוי, וכן לא אכסדרה תבנית אולם, וכן כולם, אבל אם שנה מעט בכלם מותר. ע"ש. וכ"כ עוד המאירי והריטב"א והר"ן בע"ז (שם). ומתבאר שבשנוי מועט שפיר דמי. וא"כ י"ל דאכסדרה תבנית אולם בעינן שיהיה דומה ממש, הא לא"ה שרי, וכדעת הח"צ הנ"ל, וראיתי בס' יד דוד (ר"ה שם) שהביא בשם הרב קרבן אליצור, שגם הוא כתב להשיג על מהריק"ו בזה. ומ"ש הרב יד דוד ליישב דברי מהריק"ו, המעיין יראה שאין דבריו מוכרחים. וכן מצאתי להחת"ס בס' תורת משה (ס"פ יתרו דמ"א ע"א), שהסכים בפי' התוס' לדברי החכם צבי. ע"ש. וכן הסכים לדינא בשו"ת שערי דעה ח"ב (סי' רסו). ע"ש. ומ"מ במנורה שאין בגבהה י"ח טפחים, כמנורה של בהמ"ק, נראה שיש לאסור, וכמ"ש מהריק"ו, שאין שיעור זה מבואר בתורה, ואינו מעכב במנורת בהמ"ק. עש"ב. וכן הובא לדינא בב"י יו"ד (ס"ס קמ"א), וכן פסק בש"ע (שם)…"
וכן עולה לכאו' מלשון האגר"מ:
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן לג
"ומה שבמנורה משמע דאסור אף כשאינה גבוהה י"ח טפחים אף שמדת המנורה במקדש היתה י"ח טפחים צריך לומר שגובה י"ח טפחים אינו מעכב ורק לכתחלה צריך שיהיה בגובה זה, ובעשה הנרות באופן שלא יוכלו להחזיק מדת חצי לוג שמן דזהו ודאי עכוב, דהא צריך שיהיה שמן כשיעור שידליק כל הלילה, לא נאסר כיון דהוא עכובא במקדש. אך אולי כשרה מנורה ללילות הקצרים אף כשאינה ראויה ללילות הארוכים, ויהיה אסור לעשות מנורה בנרות שמחזיקין שמן כמדת לילה הקצרה, וצ"ע לדינא כי לא ידוע לי לע"ע ראיה לזה לבדיעבד."
מנורה בת תשעה קנים עם קנה אמצעי
בדרכי תשובה הביא מי שרצה לאסור כיוון שתבניתה תבנית מנורה, ודחה דבריו:
דרכי תשובה סימן קמא, נז
"של שבעה לא יעשה. עי' בשו"ת מור ואהלות (להרב מוהר"א פוסק) באוהל מנורה הטהורה סי' ח' שנשאל בדבר שעשו בבית הכנסת מנורה של נחושת בת ט' קנים עומדים בשורה והקנה הט' עומד גבוה יותר שמוצלח להדליק בה נר חנוכה כנהוג ודעת השואל דדוקא בבת ח' קנים מותר משום דאין בהם אמצעי כתבנית מנורה שבביהמ"ק אבל בבת ח' קנים שנר א' הוא באמצע אפשר דאסור וע"ש במ"ש בזה והוכיח בראיות וגם מפשטות לשון הפוסקים דלא אסרו רק של שבעה מכלל דשל ט' שרי עיי"ש:"
מנורה בלא נרות
חבל נחלתו א, י
כתב שזו מחלוקת ראשונים האם חייבים גם על מנורה בלא נרות, והכריע להחמיר.
"לענ"ד אפשר להראות (כפי שהסביר המהרי"ק באפשרות אחת) שזו מח' ראשונים. הר"ח [ר"ה כ"ד] והרמב"ם [הל' בה"ב] והטור הזכירו באיסור: לא יעשה חמישה קנים. אבל רש"י הן בסוגיא בר"ה והן בע"ז מדייק לכתוב דוקא נרות, כלומר, לא יעשה חמישה נרות וכו', ודעתו צריכה בירור. האם כונתו להחמיר שאף שאין קנים אסור לעשות שבעה נרות, או כונתו להקל שעיקר ההבדל צריך להיות בנרות, ואף מנורה של ז' קנים אך ח' או ו' נרות מותרת (כחכ"צ). לצד המחמיר פירכא ממנחות [כ"ח]. שם הגמרא מקשה: "ואימא נמי באה זהב באה קנים אינה באה זהב אינה באה קנים"., ודחתה: "הוא פמוט מקרי",. וכ' רש"י: "פמוט — מנורה קטנה".. נשמע שבלי קנים אינה נקראת מנורה. נראה מרש"י מספר מסקנות: א) גם שנוי בנרות, בקנים השוים למנורת המקדש, מתיר לעשות, להדיוט. ב) בלא נרות אינה נקראת מנורה. ונראה שרש"י אינו חושש שגדר העשיה הוא תבנית כללית (כעין מראית עין) אותו יוצרים הקנים בהסמכותם על הקנה המרכזי אלא צורה מדוקדקת. אבל לר"ח ורמב"ם וראשונים נוספים שנקטו הלשון בקנים ולא קפדי בנרות, נראה שעשיית שבעה קנים אף בלי נרות אסורה. (וכ"מ מהגר"א ס"ק ל"ה), וסוברים כמהרי"ק וכר"י מקורביל שהביא בתשובתו. וכדעת רוב הראשונים פסק בשו"ע [סי' קמ"א ס' ח'] ומחלוקת זו מתאימה למחלוקת רש"י ותוס' שמהרי"ק צידד בה כאפשרות אחת. עפי"ז אסור לעשות מנורה בעלת שבעה קנים בין עם נרות בין בלי נרות ואע"פ שהמנורה לא נועדה להדלקה. וביותר שהמהרי"ק חתם תשובתו: "כל המתיר ומקיל בעשיית מנורה זו מקיל באיסור תורה ועתיד ליתן את הדין…'"
ועי' לעיל בדברי האגר"מ שהיה פשוט לו שמנורה בלא נרות מותרת והסתפק במנורה עם נרות קטנים.
מדריך תורני לאומנות עמ' 49
"היתה מנורה עשויה לנרות שעוה ולא לשמן הפת"ש ס"ק י"ר הביא דעות להתיר ודעות לאסור וראה גם בספר שערים המצויינים בהלבה סי' קסח שהביא משו"ת אמרי דוד סי' פ"ה לאסור
מנורת זכרון שאינה עשויה באופן הראוי להדלקה נראה שלכל הדעות מותרת"
מנורה עם נרות חלב וכד'
משנת חכמים יח בצפנת פענח
"נראה דאסור לעשות של פרקים, ולעשות בעיגול וגם במנורות שנעשין על נרות [של חלב וכד'] ולא על שמן כמו שהי במקדש הי' דעתי להתיר כ"נ וקצת צ"ע ובס בכור שור בחידושיו על מס ר"ה דעתו לאסור אם אינו בשוה ע"ש באריכות מ"ש"
פתחי תשובה יורה דעה סימן קמא, יד
"ועי' בספר משנת חכמים הלכות עבודת כוכבים וחוקותיהם דף ס"ד שדעתו נוטה להתיר בכה"ג שעושה הקנים בעיגול וכן במנורות שנעשין על נרות ולא על שמן עיין שם שאין דבריו מוכרחים ויש להחמיר מאחר שהוא איסור תורה כדמשמע בש"ס עבודת כוכבים ד' מ"ג וכמ"ש בתוספות שם ד"ה לא אסרה תורה ועי' בדברי מהרי"ק שהביא ב"י ס"ס זה:"
מנורה עם נרות חשמליים
הרב הרצוג פסקים וכתבים ד, מג
דן במנורת הכנסת[15] להתיר מצד הגובה או שעשויה פרקים והכריע להתיר מצד שאין בה נרות לשמן.
"…ברם בענין זה שלפנינו מתעוררת נקודה שיש בה בעצמה בכדי להתיר מהבחינה של מנורה, והיא שאין בקניה שום בית קיבול כל שהוא לשמן שהיא כולה מנורת חשמל וזה בודאי מעכב בין בזהב בין בשאר מיני מתכות, שבלי שבעה בתי קיבול אינה אלא צורה של מנורה לא מנורה, וכדמפורש במשנה מנחות כח א וכן כותב רבינו הגדול ז"ל שם ה"ז שבעת קני המנורה מעכבין זא"ז ושבעת נרותיה מעכבין זא"ז בין שהיתה של זהב בין שהיתה של שאר מיני מתכת. והנה נחלקו רבותינו התנאים ז"ל אם המנורה והנרות היו מחתיכה אחת אבל בזה הכל מודים שכשאין שם לא נרות ולא מקומות קיבול לנרות שבהם נותנים את השמן שאין זו מנורה כלל והיא פסולה בלי ספק למנורה ועי' במנחות פח ב ובמפרשים וברמב"ם פרק ג מהלכות בית הבחירה וכו' ועי' בקרית ספר שם שכתב ושבעה נרותיה נמי מעכבין, בין היתה של זהב בין של שאר מיני מתכות ואפשר משום דכתיב נרותיה תרי זימני בחד קרא משמע לעכב יעויי"ש. ולית דין צריך בשש שמנורה חשמלית כזאת של שבעה קנים איננה בכלל האיסור כלל וכלל ומובן שהבל הוא להקשות א"כ יתכן שגם של שבעה קנים תהא כשירה ולמה לא פירשה הברייתא כך ונקטה דווקא של חמשה של ששה של שמונה שהוא עושה זהו הבל ממש שלא היו במציאות מנורות חשמליות בימיהם ז"ל ולא דיברו חכמים אלא בהווה רלא דיברה תורה אלא בהווה… מעיד אני עלי שמים וארץ שנזדמנתי פעם להיות בבית הכנסת הגדול של אחת המושבות הגדולות שבארצנו[16] הק' וראיתי שם עומדת לפני ארון הקודש מנורה חשמלית בת שבעה קנים ולא אמרתי דבר היות שזה היה קיים משנים רבות כבר מימי קודמי הגאון החסיד זי"ע[17] וגם שימשו במושבה ההיא רבנים מומחים והיו שם בע"ב יודעי תורה וסמכתי שבודאי עשו עפ"י שאלת חכם והותר להם על יסוד זה או על היסוד שהשהייה מותרת.
שוב ראיתי בשו"ת נר אהרן להגאון מטבריג ז"ל בעמ' האחרון בספר תשובה להלכה למעשה בקצרה המתיר מנורה של ז' קנים בהשהייה זה לשון השאלה והתשובה:"… ופרנסי העדה נתנו לאומן לעשות מנורות נאות בשבעה קנים ובעת שנגמרה המלאכה ממתכות שעשו עלתה לי לא לשמן, ולא מנרות של חלב רק על החשמל בדמות נרות" התשובה: "כ"ה ניסן תרפ"ב טאווריג: ע"ד המנורה יש בזה כמה טעמים להתיר: הא' שהיא בודאי זכוכית ואין עושין כלי שרת מזכוכית, והב' דההלכה דרק העשייה אסורה ולא ההשתמשות. ועוד טעמים אשר דכ"ז מותר לכל הדעות אברהם אהרן הכהן אב"ד פה. אגב תמיהני על הטעם הראשון הלא השואל בפשטות כותב בפרוש של מתכות. עתה מצאתי בכת"י של אאמ"ו הגה"צ זצ"ל על גליון השלחן ערוך יור"ד שבמנורות של עלקטריק חשמל מותר שאין זו מנורה כלל כיון שאין בה שמן ולא שום בית קיבול לשמן ואם כי הנימוקים לא נתפרשו כולם אבל כדאי גאון עולם זה שהיה כמעט יחיד בדורו לסמוך על הוראתו."
ישכיל עבדי ז, יו"ד טז
שאל על דברי הרב הרצוג, מהדין המבואר בפת"ש שהובא לעיל שאין להקל בנרות חלב, וכתב שיש לחלק בין הדברים, ובפרט לעניין שהיה.
"…ואולם אפשר דיש מקום לחלק דהגם דאינם בית קיבול של שמן עכ"פ יש בהם בית קיבול כל שהוא שאפשר להכניס בו קצת שמן והרי דומה בקצת למנורה של מקדש, וגם הבית קיבול הוא של מיני מתכות דומיא דמקדש לא כן בנרות של חשמל אין בהם בית קיבול כלל וגם המנורות עצמם של החשמל הם מזכוכית ואין עושים כלי שרת מזכוכית….. עוד אני אומר בפי שכ שם משו"ת נר אהרן שכ' להתיר בהשהיה דאף דאין להתיר בלכתחילה לעשות, אבל כל שכבר נעשה מותר להשהותו וכמי שכן ראה הרה"ר בבמה בתי כניסיות במושבות הגדולות שכן עשו מנורה חשמלית מלפני ארון הקודש…"
שו"ת משפטי עוזיאל כרך ב – יורה דעה סימן יח
"וכבר כתבנו ללמוד מדברי כל הפוסקים שאם שינה אפילו במקצת מדוגמת המנורה שבמקדש אין בו כל איסור בעשייתה, ואף מהרי"ק לא כתב להחמיר אלא בשינה במדת גובהה, או בגביעים וכפתורים שהם קשוטים שאינם מעכבים אלא במנורה של זהב, אבל שנוי שבצורת המנורה עצמה אין צד איסור כדמוכח מהגמ' והפוסקים ואין לנו להוסיף מדעתנו איסור זה גם כשהוא משנה פני המנורה וצורתה….
ועתה נהדר אנפין לשאלה דנ"ד, במנורה זאת שאין בה לא ירך ולא קנה רק למטה יש לה יסוד רחב כעין דף שטוח של מתכת וממנה עשוי ז' שפודים דקים מסובבים חוטי חשמל וכ"ז מלובש כעין נר של פארצלין ולמעלה מנורות קטנות שקורין זרובקעס.
ולפמ"ש מתבאר שאין כאן צד איסור כלל הואיל ואין דמות תבנית המנורה ולא צורתה ממש שהרי אין לה לא קנה ולא ירך ולא ז"ק יוצאים מצדיה אלא תחובים ביסודה ומצופים פארצלין שהוא מין חרס ולא מתכת בודאי שמנורה כזאת אינה דומה במאומה למנורת המקדש ומותר לעשותה אפילו בת ז"ק משום שהיא מדברים שמשמשין לפניו והיינו דוקא בצורת המנורה שנצטוינו בה כאמור: כאשר הראה שאינה דומה בצורתה אפילו אם היא בת ז"ק כמו שכ"כ מעכ"ת ויפה הסכים להלכה לע"ד, ועוד אני אומר שבמנורה חשמלית אין בה איסור זה משום שהצורה היסודית של המנורה היא נרותיה והיינו בתי קבולה להדלקה וחוטי חשמל אינם נרות במובן זה אלא הם פתילות מאירות, ושנוי יסודי זה ודאי מעכב במנורת המקדש, הלכך אין בו איסור של ל"ת אתי דמות המשמשין לפני, וזה פשוט וברור לע"ד.
למסקנא דדינא נ"ל דמנורה זאת שבנ"ד לפי צורתה אינה בגדר דמות מנורה בתבניתה או בצורתה, הלכך אין בה איסור דלא תעשו אתי דמות שמשין המשמשים לפני ומותר לקיימה."
שו"ת יביע אומר חלק א – יורה דעה סימן יב
היקל מעיקר הדין בעשיית מנורה חשמלית עם שבעה קנים לפי שאין בה נרות בני קיבול ועוד שהיא ממתכת.
"אשר שאל מעמי, על אודות המנורות החשמליות שנעשו בבתי הכנסת פה קהיר, וכל מנורה היא של שבעה קנים, אם יש להתיר לקיימן, או לא…
(ז) ותבט עיני בשו"ת אבן יקרה (חיו"ד סי' נט), שנשאל, במנורה של שבעה קנים שעשו על שני קנים ממנה הסגר על הנרות שלא יוכלו להדליק בהם, אם מותר להשתמש בה. והביא דברי הבכור שור, וכתב, ששפתי כהן ישמרו דעת, ודבריו ברור מללו, שכל שמעכב במנורת המקדש מותר לעשותה בחוץ, וכוונת הש"ך שכיון שאין הגביעים מעכבים בשאר מיני מתכות, אף בשל זהב שמעכב מקרי תבנית מנורה. ומ"ש הבכור שור שדוחק לפרש כן בד' הש"ך, אין בזה שום דוחק, שאל"כ איזה גבול יש לנו בעשיית דברים אלו בית שלחן ומנורה וכו'. וזה ברור ואמת. ולכן הורה בנדונו להתיר, כיון שנרות המנורה מעכבין זא"ז, וכבר שמו מסגר על פי ב' נרות ונשארו רק ה' נרות, אין ספק שהמנורה מותרת, ואולי גם הבכור שור יודה בזה. ושהדברים ברורים להלכה למעשה. ע"ש. ומעתה כ"ש בנ"ד שכל נרותיה העליונים סגורים בלא בית קיבול, שי"ל שאף הבכור שור יודה להתיר בנ"ד. וקרוב הדבר לומר שאף מה שאסרו לעשות מנורה של זהב אפילו בלא גביעים כפתורים ופרחים אינו אלא מדרבנן, הואיל ומעכבים בה, ובנרות שא"א להשתמש בה יותר ע"י שמן ופתילה, אפי' מדרבנן מותר.
וכן נראה לפע"ד עיקר להתיר, ובפרט שיש כאן ס"ס, שמא עיקר איסור זה להשתמש במנורה זו אינו אלא מדרבנן, ושמא הלכה כהחכם צבי וסיעתו דס"ל דבכה"ג משרא שרי. (וע' בש"ך סי' קי דמהני ס"ס כה"ג). ולפע"ד אף הבכור שור יודה להתיר בזה כדברי הח"צ. וכאמור לעיל. וע' בעה"ש (סי' קמא ס"ק יד) שהביא דברי הח"צ, ושם (ס"ק טו) הביא דברי הבכו"ש, אלמא דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי.
(יב) ודע שאין להחמיר בכל זאת להעביר ממנה קן, שאם ע"פ הדין מותרת היא, החומרא בזה יוצא ממנה קולא, שהרי כתב הרמב"ם (פי"א מה' תפלה הט"ו), שכל כלי בהכ"נ יש עליהם קדושת בהכ"נ. והביא הכ"מ שכן הוא בירושלמי. ע"ש….ומ"מ העיקר הוא שאין לשלוח יד במנורות הללו, ומותרים להשתמש בהם בבהכ"נ, בלא שום פקפוק. והן אמת שנכון שלא לעשות עוד מנורות כיו"ב לכתחלה. [ואפי' בבהכ"נ אין להעמיד מנורות כאלו…]. ומ"מ הרוצה להקל גם לכתחילה יש לו על מה שיסמוך. והיעב"א. עובדיה יוסף ס"ט"
שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן סא
"שאלה: מנורה חשמלית שהוקמה בבית הכנסת, ולה שבעה קנים, כשבעת קני המנורה של בית המקדש, האם מותר לקיימה[18], או לא?
…ואמנם מצאנו למרן החיד"א בשיורי ברכה יורה דעה (סימן קמ"א)…להעביר ממנה קן אחד משבעת הקנים, ושכן ראוי לעשות, כי מי יכנס באיסור תורה בחילוקים כאלו,… עד כאן. נראה שכל זה באופן שיש במנורה נרות של שמן ופתילות, ושבעה נרותיה עליה, אבל במנורת חשמל אף לדבריהם יש להקל… וכן פסק הגאון רבי יהודה ליב צירלסון בשו"ת מערכי לב (עמוד תפ"ד) שבמנורת חשמל, שהנרות שלה הם זכוכית, ואינם בר קיבול, מותר לעשות ז' קנים, כיון שדבר זה מעכב במנורת בית המקדש, וכדברי החכם צבי, והנח להם לישראל לפאר בתי כנסת במנורות יפיפיות כאלה, ולרומם בית אלוקינו עד כאן. גם בשו"ת שערי דעה חלק ב' (סימן רס"ו) כתב, שיש להקל כדברי החכם צבי הנ"ל, והוסיף, שיש לומר שלא באה אזהרת חז"ל בזה אלא למי שמכוין לעשות דוגמת המנורה של בית המקדש, שמשוה כבוד עבד לרבו, אבל כשאינו מתכוין לכך, הרי זה כמתעסק בעלמא שמותר בשאר איסורים, כמבואר בכריתות (י"ט ע"ב) ע"ש. וכן פסק הגאון הראשון לציון בשו"ת משפטי עוזיאל מהדורא תנינא (חלק יורה דעה סימן י"ח) ע"ש. ואמנם ראיתי בשו"ת אפרקסתא דעניא (סימן קי"א) בהערה, שהעלה להחמיר בשם השואל ומשיב ע"ש. אולם בשו"ת לבושי מרדכי מה"ת (חלק יורה דעה סימן מ"ח) האריך להשיב ולדחות דברי השואל ומשיב ע"ש. וכן העלה להתיר הגאון רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג ז"ל בירחון קול תורה (סיון – אלול תשי"ד). וכן כתב בשו"ת ישכיל עבדי (חלק יורה דעה סימן ט"ז) ע"ש וכן העיקר להלכה ולמעשה."
הליכות עולם ז, מסעי, הלכות ע"ז ו
"ומנורה 'חשמלית' שעל קני המנורה יש נורות סגורות המאירות על ידי חשמל ואין שם למעלה בית קיבול לתת שם שמן ופתילה מותר לעשותה ולקיימה."
אמנם בתשובות והנהגות כתב שיש להחמיר בזה:
תשובות והנהגות כרך א סימן קסא
"שאלה: בענין תבנית מנורה דז' קנים בבית הכנסת
…והרמב"ם מביא האסור בהלכות בית הבחירה, ומבואר שזהו בגדר מורא מקדש, וכן בחינוך (רנ"ד) פירש האסור בגדר מורא מקדש שצורתו ראוי רק לבית המקדש ולא מפני חשד שעושה לע"ז. ולפי זה ליכא היתירא מטעמא דברבים ליכא חשדא, שלהיפך במנורה בבית הכנסת נראה שקדושתה כבית המקדש וראויה למנורה כמותה וזהו פגם במורא מקדש.
וראוי לסלק אחד הקנים (או האמצעי) שבזה אין כאן שבעה קנים, ואם אי אפשר בהכי מוטב לסלק המנורה ואין להתיר אלא בשמנה קנים כדוגמת המנורה דחנוכה.
ועיין ב"פתחי תשובה" שם שאפילו המנורה בעיגול ואפילו בשעוה ולא בשמן יש בזה חשש אסור תורה, וא"כ יש לצדד שאפילו במנורה חשמלית כל שעביד כעין מנורה ולהאיר אולי אסור, וצריכים ליזהר בזה ביותר וצ"ב."
עטרת פז (זביחי) ב, יו"ד ז
כתב להחמיר כאשר הנורות מוברגות בקני המנורה שכן אז יש בקנה בית קיבול.
"מורם מכל האמור: מנורה חשמלית ואת שיש בה שבעה קנים כיון שנורות החשמל שלה יכולים לצאת ממקום מושבם היות והם מוברגים בתוך הבזיכים של המנורה נמצא שיש לה בית קיבול בבזיכים אלו ובכהאי גוונא לא התירו הפוסקים שכתבו להתיר בענין מנורה של חשמל דהם דיברו במנורה שנורות החשמל שלה קבועים בה לעולם[19] ואי אפשר להוציאם משם כלל ועל כן אסור לקיימה ולהחזיקה למנורה זאת שכן איסור זה וחומרתו מפורש בפוסקים וכבר החמיר מהרי"ק בתשובותיו הנ"ל שורש עה מאוד בענין זה של מנורה שיש בה ז' קנים וכתב שכל המתיר ומיקל בעשיית מנורה זו מקיל הוא באיסור של תורה ועתיד ליתן את הדין ולכן אין בנידון דידן תקנה למנורה זו אם רוצים להשאירה בבית הכנסת אלא או שיסתמו את אחד הבזיכים שלה בסתימה עולמית שאינה עראית וכגון שילחימו שם ברזל או עופרת…וכן גם טוב שסתימה זו תהיה בולטת קצת על פני הבזיך כדי שיהיה ניכר הדבר לכל שהוא כסתום…או אפשר שיתקנו מנורה זאת ויסדרוה באופן שנורות החשמל שבה יהיו קבועים לעולם…"
מנורה שקניה מסודרים בעיגול
בכור שור מסכת ראש השנה דף כד עמוד א, אסר מנורה שכזו שכן סידור הקנים אינו מעכב, ועוד שאף דברים המעכבים אינם מתירים אם אינם מבטלים שם מנורה.
"גמרא לא יעשה אדם בית כו' מנורה כו' ע"כ. חדשים מקרוב באו עושים כוונים למלאכת מנורת המקדש בשינוי עמידת הקנים דהיינו שעושים ז' קנים ו' מהם מעמידים בדמות עגול או משולש או מרובע אלו נגד אלו ואחד באמצע ולענ"ד יש למחות בידם דפשוט הוא בתשו' מהרי"ק שורש ע"ה דכל דבר שאינו מעכב במנורה אינו מעכב באיסור עשיית תבניתה ולא מצינו לא בגמ' מנחות ולא במיימוני הל' בית הבחירה שיעכב במנורה סדר עמידת הקנים. עוד אני אומר כל שעושה ז' קנים אפי' חסר איזה דבר המעכב אסור"
וכן הכריע להחמיר בפתחי תשובה:
פתחי תשובה יורה דעה סימן קמא, יד
"ועי' בספר משנת חכמים הלכות עבודת כוכבים וחוקותיהם דף ס"ד שדעתו נוטה להתיר בכה"ג שעושה הקנים בעיגול וכן במנורות שנעשין על נרות ולא על שמן עיין שם שאין דבריו מוכרחים ויש להחמיר מאחר שהוא איסור תורה כדמשמע בש"ס עבודת כוכבים ד' מ"ג וכמ"ש בתוספות שם ד"ה לא אסרה תורה ועי' בדברי מהרי"ק שהביא ב"י ס"ס זה:"
מאידך:
שו"ת רבינו חיים כהן חלק יורה דעה סימן כה
מהגמרא מוכח שנרות המנורה בשורה ישרה ולכן אם עשויים בעיגול אין צריך למחות:
"גם ממהרי"ק ראיה שיש קפידא אם לא נעשית כסדר הזה כמה שמפורש בתורה, שהרי בשיעור ח"י טפחים כתב הטעם דאינו מעכב משום דאינו אלא סמך בעלמא, כדכתבו התוס' [מנחות כח ע"ב ד"ה גובהה] דכתיב [במדבר ח, ד] וזה מעשה המנורה, וזה בגימטריא י"ח, משמע דכל הכתוב בה מעכב, וזה כתיב בהדיא בתורה [שמות כה, לב] ג' קני מנורה מצדה האחד וג' קני מנורה מצדה השני, הרי דקפיד קרא להיותם בשורה:
אמנם בילקוט הובא בסדר בהעלותך [רמז תשיט] וספרי זוטא [פ"ח פ"ב] וז"ל בהעלותך וכו', ומנין שיהא חוזרין חלילה כמין עטרה, תלמוד לומר יאירו עכ"ל. ופירש בזית רענן וז"ל, כמין עטרה, הלשון משמע דס"ל שהקנה האמצעי היה באמצע וששה קנים מקיפין אותו סביב כמין עטרה, וז"ש תלמוד לומר יאירו, שכל אחד היה מאיר לאמצעי, שהיו כולם סמוכים לאמצע בשוה. והא דכתיב בקרא [שמות כה, לב] ג' קנים יוצאים מצדה האחד וג' קנים מצדה השני יש ליישבו ג"כ בדרך זה, אבל במנחות [כח ע"ב] משמע דס"ל לכולי עלמא שהיו עומדים בשורה. לכן צ"ל דמ"ש כמין עטרה, היינו שהקנים בעצמן היו עגולים כמין עטרה, ודוחק עכ"ל. ולפי זה לפירוש הראשון דזית רענן הוה לדעת הספרי זוטא איסור בחוץ לעשות מנורה אפילו בעיגול אי הוה של שבעה קנים, כדעת המחבר ספר בכור שור:
אמנם מי יחוש לדעת ספרי זוטא נגד הגמרא דלרבי וגם לדעת ר"א ב"ר שמעון היו עומדים בשורה. ואפשר דהספרי זוטא נמי פירושו כפירוש השני דזית רענן, וא"כ גם הספרי זוטא מודה דבמקדש הוה מעכב סדר עמידת הקנים בשורה. ולפי זה מותר לדידן לעשות מנורה של שבעה קנים בדמות עיגול או משולש או מרובע אלו נגד אלו ואחד באמצע. ומצאתי גם בתשו' הגאון חכם צבי שאלה ס' שצריך להיות דוקא דוגמת מנורה שבמקדש בכל הדברים, ואם נשתנה במקצת מותר, כמשמעות פשטות לשון רש"י שהביא מהרי"ק שורש ע"ה, ואין צריך למחות לעשות בעיגול, דלא כהמחבר בכור שור הנ"ל:"
והוסיף שאם אין במנורה קנה אמצעי, אלא שבעה קנים מסודרים סביב הרי שהיא מותרת אף לדעת הספרי זוטא. ועוד כתב שאם המנורה תלויה באויר ואינה עומדת על ירך הרי היא מותרת:
"גדולה מזו שמעתי הוראה שיצאה מפי רב אחד, שאסור להשתמש במנורה התלויה באויר מחמת שעשויה של שבעה קנים. ואמרתי לענ"ד שבזאת המנורה בוודאי לא טב הורה, חדא מטעם שאינה עומדת על ירך, ובמקדש יריכה של המנורה היה מעכב, כדכתבו התוס' במנחות דף כ"ח ע"א בד"ה דתניא וכו' וז"ל, וה"ה דהוה מצי למיפרך באה זהב באה ירכה, והוה מצי לשנויי דלא מיקרי מנורה בלא ירך עכ"ל. וזהו כמו שמתרץ הש"ס על הא דפריך ואימא באה זהב באה קנים, וכתב לתרץ ההוא פמוט מקרי, הרי דירך הוה מעכב, וא"כ מנורה התלויה מותר לדידן מפני שאין לה ירך ולאו מנורה איקרי, הא חדא. ועוד מפני שאינו כסדרן עמידת הקנים, ואפילו לדעת הספרי זוטא הנ"ל לפי פירוש הראשון של זית רענן, מ"מ במקדש היה עכ"פ קנה אחד באמצע וששה קנים מקיפים אותה סביב, וכאן במנורה תלויה לא הוה אלא בהיקף כל שבעת הקנים ובאמצע אין שום קנה כלל, ואין זה דוגמת מנורה של מקדש כלל:
משנת חכמים יבין שמועה יח, ה
רצה להתיר משום שעשויה פרקים אך דחה זאת שכן ייתכן שבמנורה של שאר מיני מתכות כשרה במקדש אף באופן זה. אך התיר מצד שעשויה בעיגול:
"אלא לפי מה שכתב המשנה למלך[20] שדקדק מלשון הרמב"ם שכתב ולא יעשה מן הגרוטאות כו' דהיינו דוקא בעשאו של זהב דככר ומקשה אזהב קאי. ומני' מבואר דס"ל להמ"ל דאם עשה של שאר מיני מתכות יכול לעשות אף מן הגרוטאות וקצת י"ל דעשיה מן הגרוטאות דמי לשל פרקים ע"ש היטב דלפ"ז הי' נראה דיש איסור תורה לעשות דוגמת המנורה אף לעשות של פרקים כיון דיש קצת לומר דכשר כה"ג בפנים. עכ"פ נראה דאם עשה הקנים בעיגול דאין בזה משום מראית העין וכדאמרן ואין בזה צד לומר דהמחמיר תע"ב דלא אמרינן כן כ"א במקום שיש צד חומרא עפ"י דעת א' מגדולי הראשונים אבל לא בכה"ג היכן דלא מצינו שום מחמיר בזה כ"נ ברור."
ומשנת חכמים שם בצפנת פענח כתב:
"נראה דאסור לעשות של פרקים, ולעשות בעיגול וגם במנורות שנעשין על נרות [של חלב וכד'] ולא על שמן כמו שהי במקדש הי' דעתי להתיר כ"נ וקצת צ"ע ובס בכור שור בחידושיו על מס ר"ה דעתו לאסור אם אינו בשוה ע"ש באריכות מ"ש"
הדעות השונות הובאו בדרכ"ת קמא נו:
דרכי תשובה סימן קמא
"(נו) מנורה תבנית מנורה. עפת"ש מ"ש מהבכור שור במנורה שהוא עשוי' בעגול ועי' בשו"ת חכם צבי סי' ס' שכ' דלא אסור אלא אם נעשה מנורה דוגמת מנורה של מקדש בכל הדברים אבל אם נשתנה במקצת מותר עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת שו"מ קמא חלק ג' סי' ע"א (בדף כ"ט ע"א) שהרבה לתמוה ע"ד הח"צ בזה והעלה דכל העושה שבעה קנים עושה איסור דבמנורה העיקר תלוי בשבעה קנים ואף שיש ע"ג שמנה נרות או שאר שינויים אין מציל מהאיסור עיי"ש באורך ועי' בשו"ת שאילת שלום קמא סי' יו"ד שנשאל ע"ד מנורה שנעשה בבהמד"ר בצורה ששבע קנים יוצאים מחוברים למטה בחתיכת בלע"ך ארוך והאריך בזה והרבה להשיב ע"ד הבכור שור והעלה שאין לסתור מנהגן של ישראל במקום שנהגו לעשות מנורות של ז' קנים בשינוי שמידת הקנים והנח להם לישראל וכו' ומכ"ש בנ"ד דגם הבכור שור מודה דאין בו איסור כיון שאינו בענין מנורה כלל כיון שהקנים יוצאים מחתיכה של בלע"ך וא"א לתארו בשם מנורה כלל כיון שאין כאן גוף של מנורה כלל וכו' עיי"ש ועי' בשו"ת שערי דעה חלק א' סי' רס"ו מה שמצדד בזה וסיים שהדברים נוטים יותר להיתר והרוצה לסמוך על הח"צ בודאי יש לו על מה לסמוך עיי"ש ועי' בשו"ת כנף רננה חיו"ד סי' נ' מה שהאריך בזה ובדברי הבכור שור והח"צ הנ"ל ולדינא העלה לחלק בין מנורה של זהב לשאר מתכות דבשל זהב כיון דבמנורות של זהב שבביהמ"ק הי' קפידא בסידור הקנים ע"כ ודאי סידור הקנים ביושר מעכב אם אינו דומה לשאר דברים שבמנורה של זהב שבמקדש אבל אם דומה עוד באיזה דבר למנורה של זהב שבביהמ"ק צ"ע אם יש להתיר אפי' בשל זהב גם אם בסידור הקנים אינו דומה למנורה שבמקדש אבל במנורה של שאר מתכות בודאי דאין הסידור ביושר מעכב דכל שיש לה ז' קנים ואיקרי מנורה הוי דומיא דמנורה של שאר מתכות שבמקדש שלא הי' בהם קפידא בסידור הקנים ואפי' הוא של חוליות כיון דבשאר מתכות לא בעי מקשה עיי"ש ועי' בשו"ת רבינו חיים כהן חיו"ד סי' כ"ה שעמד ג"כ בדין זה והביא דברי הבכ"ש והח"צ הנזכרים והעלה דהעיקר לדינא כדעת הח"צ דאין לאסור כשעושין הקנים בעיגול וכ' ובפרט מה ששמעתי הוראה שיצא מפי רב א' שאסור להשתמש במנורה שנעשית בשבעה קנים התלוי' באויר ואמרתי לענ"ד שבזאת המנורה בודאי לא טוב הורה חדא מטעם שאינה עומדת על ירך ובמקדש ירכה של מנורה הי' מעכב וכו' וא"כ מנורה תלוי' מותר לדידן שאין לה ירך ולאו מנורה אקרי הא חדא ועוד שאינה כסדר עמידת הקנים וכו' מ"מ במקדש הי' עכ"פ קנה א' באמצע וששה קנים מקיפים אותה סביב וכאן במנורה תלוי לא הוי אלא בהיקוף כל הז' קנים ובאמצע אין שום קנה כלל ואין זה דוגמת מנורה של מקדש כלל עכ"ל:"
חק לישראל השלם (וולץ עמ' צא בהערה)
"ויש להזהיר לנשים שלא ידליקו נרות במנורה של מתכת או של כסף בת ז' קנים כתבנית מנורה שבבהמ"ק כמפורש בש"ע יו"ד ססי' קמא לאסור ועיי' פת"ש מ"ש מהבכור שור ובדרכי תשובה שם באורך ועכ"פ לבת ז קנים אין היתר לכ"ע עי"ש"
שש"כ פמ"ג סעיף ב בהערת כוכבית:
"והמרבה בנרות לא ידליק במנורה בעלת שבעה קנים העשויה מתכת, כתבנית המנורה שבבית-המקדש גם אם אין הנרות עומדים בשורה אחת כמנורת המקדש אלא במעגל וכד', וגם אם מדליק בנרות ולא בשמן"
משנה אחרונה על משנה ברורה רסג ס"ק ו
כתב להזהר שלא להדליק בפמוט בעל שבעה קנים.
"הדלקת נרות במנורה של ז' קנים:
משנ"ב שם: ויש נוהגין להדליק שבעה נרות כנגד שבעת ימי ויש עשרה בנגד עשרת הדברות.
ד והמרבה בנרות לא ידליק במנורה בעלת שבעה קנים של כתבנית המנורה שבבית המקדש גם אם אין הנרות עומדים בשורה אחת כבמנורת המקדש אלא בעיגול וכדומה וגם אם מדליק בנרות ולא בשמן."
דברי השש"כ הובאו בדברי עוד כמה אחרונים בני זמננו.
מאידך:
ילקוט יוסף (רסד הע' כ)
כתב להתיר. בדבריו פרס את הסוגיה, עם הדיוקים מדברי הראשונים ששינוי קל מתיר, והביא מחלוקת מהרי"ק וחכ"צ והביא דברי אביו ביביע אומר שהכריע להקל במנורה חשמלית.
"…וכן עיקר להתיר ובפרט שיש כאן ספק ספיקא שמא עיקר איסור זה להשתמש במנורה זו אינו אלא מדרבנן ושמא הלכה כהחכם צבי וסיעתו דסבירא להו דבכהאי גוונא משרא שרי…"
ואחר כך הביא דברי השש"כ אבל הכריע שהרוצה להקל רשאי:
"ובשמירת שבת כהלכתה ח"ב כתב והמרבה בנרות לא ידליק במנורה בעלת שבעה קנים…ולהמבואר הרוצה להקל גם לכתחילה יש לו על מה שיסמוך"
יש להעיר שבדבריו אין התייחסות לפער בין המקרה שעליו דובר ביביע אומר, שבו אין נרות כלל אלא רק נורות חשמל לבין הדלקת נרות שבת. ואולי נסמך על זה שבפמוטים המצויים אין בית קיבול לשמן, וכהמשך למה שהביא בשו"ת יביע אומר חלק א – יורה דעה סימן יב
"והפתחי תשובה (סי' קמא ס"ק יד) הביא בשם המשנת חכמים שדעתו נוטה להתיר בכה"ג שעושה הקנים בעיגול. וכן התיר במנורות הנעשים על נרות (שעוה) ולא על שמן. וכ' ע"ז הפ"ת, שאין דבריו מוכרחים, ויש להחמיר בזה, כיון שהוא איסור מה"ת. ע"כ. והנה אם בא להחמיר גם כשאין בית קבול לנרות אשר על ראשה, אינו מחוור, ובודאי שבזה יצאנו מידי איסור תורה לכ"ע, כיון שהנרות מעכבין זה את זה. ואף לדברי הבכור שור י"ל שיודה להתיר בזה. וכאמור לעיל. וכן ראיתי להרה"ג מהר"י בן וואליד ז"ל בס' שמו יוסף (סי' רסו), שנשאל במנורה של נרות שעוה שיש לה שבעה קנים, וכ' להתיר משום דלא דמי למנורת בהמ"ק. והביא דברי הפתחי תשובה בשם משנת חכמים הנ"ל, וכ', שאע"פ שהפ"ת החמיר בזה, מ"מ כחא דהיתרא עדיף, שהפ"ת חלק בלא שום ראיה רק מסברא דנפשיה. ומ"ש ג"כ הבכור שור שאף בדבר המעכב במנורה יש לאסור, במחכ"ת חומרא יתירא היא זו, שמבואר במהריק"ו שבדבר שמעכב במנורה יש להתיר. וזה פשוט וברור בלי ספק. ע"ש."
לחילופין ייתכן שהתכוון לצרף סברת הסוברים שהסידור בעיגול אינו אסור:
מנורה בשינוי גובה בין הקנים
מעשי למלך הלכות בית הבחירה פרק ז
פסק לאסור את מקרהו של החכם צבי, אך התיר מנורה שאין קניה באותו גובה.
"והנה במהרי"ק שם שקיל וטרי אי שרי לעשותו מנורה אף שאין בגובהה כמו של מקדש ומסיק דאסור יען דאין מעכב ול"נ בפשוט דאסור דהרי קאמר בשל חשמונאי שהכניסו שפודין להיכל והעמידו מנורה א"כ מוכח דכהאי כשר בפנים ממילא אסור בחוץ והנה בהא דקאמר במנחות דף כ"ט הכניסו שפודין כ' תוס' ר"ל שלא הי' כפתורים ופרחים אבל ל"נ שפודין ממש יען דנטמאו הכל וצריך כלי שלא יטמא ולכן הכניסו שפודין דהוה כלי גולמי של מתכות דלא מקבל טומאה והא דחפוהו בהעץ היינו שיהי' עכ"פ כלי הראוי לפנים שלא יהא הקריבהו לפחתיך כאשר יבואר דהנה הרא"ם בסמ"ג הקשה דאי כולן טמאי מתים א"כ נטמאו השמנים ותי' דהביאו מנורה של עץ והביא משמעתין והיינו לריבר"י ולרבנן ע"כ שלקחו גולמי מתכות שלא מקבל טומאה ורק דזה ל"ה כלי לפנים למנורה כמש"כ התויו"ט לכן חיפו בבעץ עח"ס פ' יתרו א"כ עכפ ניחא דמוכח שלקחו שפודין וכיון שזה שרי בפנים ממילא כהא"ג אסור לעשות בחוץ:
אמנם בחכ"צ כ' שם אם אין ז' קנים ל"ה מנורה רק פמוט ונראה ראי' לזה ממנחות דף כ"ח דקאמר האי פמוט נקרא והקשה בטה"ק אכתי נימא בעי זהב בעי ז' קנים אינה באה אינה באה ז' קנים אלא וודאי מוכח דגם זה מיקרי פמוט והנה בחכ"צ העלה דמותר לעשות מנורה בז' קנים וח' נירות ולדעתי נראה כיון דהוה פלוגתא בגמ' דנירות אין מקשה אחת עם מנורה כדאיתא במנחות דף פ"ח א"כ אסור לעשות של ז' קנים אף אם יחבר עליו ח' נירות ובברכ"י השיג על הש"ך סי' רמ"א דדחוק לומר יען שכשר בפנים במתכות אסור לעשות ולדעתי אין תימא לומר כן וכהא"ג כ' ברמב"ן פ' תרומה מברייתא דמלאכת המשכן ומהא"ט עושין מנורה כזה אשר אין כל הקנים עולים עד למעלה רק גבוהים אלו מאלו כמו בביהכנ"ס בעירנו:"
מחובר לקרקע, וכן מנורה שעיקרה מתכת
שו"ת דעת כהן (ענייני יורה דעה) סימן נז
"חידוש ראיתי בדברי הגאב"ד דטאווריג בענין המנורה[21] (מחשש תבנית מנורה דמקדש), שהוא כתב שהיא של זכוכית, וכת"ר כתב שהיא ממתכות, ואם למעלה זכוכית מ"מ כיון שעיקרה מתכת, ודאי דבתר עיקר אזלי', ויש לצדד דמסתמא הוי מחובר בבנין, ובכלי ביהמ"ק מסתמא כלי בעינן בלא בנין, וג"ז צ"ע, ותלי אולי בפלוגתא דתלוש ולבס"ח, ואכמ"ל."
הערה 3:
מנורה מחוברת לקרקע הוא ביטול שם מנורה כלל ומותר
"והנה במנורה שבמקדש, שלעומת המזבח, שמצותו היא בנין קבוע מחובר באדמה, ענינה הוא כלי מיוחד לשמוש הנרות, – וכמו שפירש"י במדבר ד' ט"ו את הקדש, הארון והמזבח, ואת כל כלי הקדש, המנורה וכלי שרת, וכן שמות כ"ה ט' כלי בית עולמים כגון שולחנות ומנורות וכו', ול"א מזבחות, ובסמ"ג במנין המצוה קס"ג המנורות והשולחנות וכו', ובחינוך מ' צה המנורה ושאר כל הכלים כולם, ול' הר"מ פ"ג מהבהב"ח הי"ב שאר כל הכלים שבמקדש, ומש"כ בפ"א ה"ו ועושין במקדש כלים וכו' הוא לעומת בנין עצם הבית דאיירי בו ביסוד הענין, (וראיתי אח"כ שבאבן – האזל שם עמד ג"כ בעיקר חילוק זה שבין בנין המזבח וכלי המנורה), – י"ל שאם עשאוה קבועה ומחוברת לקרקע ולבנין, באופן המבטלה מתורת כלי, ה"ז פסול בעצם מהותה עוד יותר מפרטי גביעיה כפו"פ ומשקלה, שהרי בזה אינה כלי כלל אלא חלק של הבנין. וא"כ לגבי עשיית מנורה תבנית מנורה, שהאיסור הוא גם בלא גביעי' כפו"פ, כיון שבשאר מתכות אין זה מעכב, אבל אם עשאה קבועה ומחוברת לקרקע ולבנין, ובטלה לו, י"ל דהא עדיפא משאר דברים הפוסלים ומעכבים בה, אפי' לחומרת הבכ"ש בחי' ר"ה גם בדברים המעכבים, דהא בזה נפקא לגמרי משם כלי (וכעין מה דאמרי', מנחות כח, דאין לומר אינה באה זהב אינה באה קנים, כדאמרי' אינה באה גביעים כפו"פ, משום דההוא פמוט מיקרי, ובטלה כל עיקר צורתה. והגרצ"פ פראנק שליט"א האב"ד פעיה"ק העירני, דמדאיקריא המנורה הטהורה מוכרח ג"כ שצריכה להיות ראויה לקבל טומאה, והוא כדאמרי' על השלחן הטהור מכלל שהוא טמא, כלומר ראוי לטומאה, מנחות כט, ובמנורה שם פשיטא). וקצת דוגמא לזה, בחילוק שבין פסול עצם הדבר לפסול פרטי צורתו, י"ל גם בהא דפסולי אותיות, בפסול דביטול צורת אות לגמרי ופסול דימוי לאות אחרת, וכן בהא דמצות אצ"כ, ובענין כונה לטבילת טהרה, בחסרון הכונה המיוחדת ובמציאות כונה הפכית."
בחבל נחלתו א, י
"ומנורה מחוברת לקרקע אף שבמקדש היתה מטלטלת, נראה שאסור, שהרי צורתה נבדלת. (ועי' בהערות הגר"י אריאל בראש הספר הערה א')."
הערת הרב אריאל לחבל נחלתו (נמצאת בפתיחה לספר)
"א. בסוף סימן י' בענין עשיית מנורה בסעיף ט' כתבת שמנורה מחוברת לקרקע אסורה משום שצורתה נבדלת. בדעת כהן סוף סימן נ"ז הסתפק בשאלה זו אם מנורה מחוברת אסורה או מותרת. ובהערות מורנו ורבינו הגאון הרב צבי יהודה האריך בנושא זה ולדעתו קביעת המנורה בקרקע משנה מהותית מנורה זו ממנורת המקדש שגדרה כלי דווקא. והחיבור לקרקע מבטלה מתורת כלי ואין זו מנורת המקדש כלל, ומותר לעשותה."
היכל שדומה מבחוץ אך חלוקתו הפנימית שונה
דרכי תשובה סימן קמא
"(נד) בית תבנית היכל. עי' בס' תורת משה עה"ת (מהגאון הח"ס ז"ל) פ' יתרו דף מ"ג ע"ד שכ' וז"ל ויש לדקדק אמאי לא קאמר היכל תבנית היכל וכן יש לדקדק באכסדרא תבנית אולם וי"ל דמ"ש בית תבנית היכל ר"ל דלא מיבעיא היכל ממש אלא אפי' בית שיש בו חדרים הרבה ואין ענינו להיכל ולמראית עיני איש אינו נראה כהיכל כלל מ"מ אסור לעשות שיוו ארכו ורחבו וכו' וכן נראה באולם תבנית אולם דאם בונה אולם לפני בית הבנוי וזה פשיטא דאסור אבל אכסדרה משמע שהיא בנין בפ"ע ואינו נסמך לבנין אחר כלל ומ"מ כיון שהוא דומה לאולם בארכו ורחבו אסור וכו' עכ"ד:"
דגם המשכן והמקדש
מתוך ערך ויקיפדיה על האמן יעקב יהודה (נקרא גם יעקב יהודית).
"בשנת ה'תרצ"ב חתם על חוזה עם הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב איסר זלמן מלצר והנדבן ישראל רוקח, שיהודה ילמד במשך מספר שנים על נושא המשכן והמקדש כ-8 שעות בכל יום, ויכין דגמים של המשכן, ולאחר מכן של שלושת בתי המקדש. יהודה קיים את ההסכם, ולמד במשך שש שנים על המשכן והמקדש. בין השאר למד בישיבתו של הרב מרדכי לייב רובין בשכונת ימין משה, בישיבת מאה שערים ואצל הרב שלמה אליעזר אלפנדרי, ואף נסע למקומות מרוחקים כמו ספריית הוותיקן כדי לחקור ולחפש מידע אודות בתי המקדש. בשנת 1934 הציג יהודה דגם של המשכן ביריד המזרח בתל אביב עם אישורם של הרב קוק והרב מלצר, שכתבו עליו:
תבנית המשכן וכליו, ערוכה לפי עיון הפשט והכרעת גדולי הראשונים, בדיוק גדול ובעומק העיון, על ידי האדריכל המומחה, הרב החסיד מר יעקב יהודה, בפיקוחנו.
(הסכמה זו, והסכמות נוספות של מרן הראי"ה לאומן זה מופיעות בליקוטי הראי"ה עמ' 214-215)"
שו"ת שלמת חיים אורח חיים סימן רעב (הרב י"ח זוננפלד)
לעשות תבנית בית המקדש העשויה פרקים ולסתרו בשבת.
"בנין קטן כתבנית המשכן עשוי פרקים פרקים, אם לומדים בשבת בתורה אופן עשיית המשכן, אם מותר לסתרו ולהקימו כדי להבין. אם זה דומה לכסא העשוי פרקים באו"ח (סימן שט"ו סעיף ה') וכן למה שהביא בכף החיים (שם ס"ק מ"ד), בשם נוב"י מה"ת (או"ח סימן ל') דס"ל דשרי להעמיד החופה שאינה עשויה להגן רק לכבוד חתן וכלה. ודבר זה עיקרו נעשה כדי להבין על ידו היטב אומן עשיית המשכן.
תשובה: לא נראה לי כלל להתיר. אבל אני תמה מי התיר לעשות דוגמא למשכן בכללו אם לא מטעם דלהתלמד. אבל לענ"ד היתר דלהתלמד הוא דוקא במקום דצריכים למעשה, והרי מוזהרים שלא לעשות מנורה בת ז' קנים וכמבואר וכו', וא"כ לעשות התבנית בכללו ולפי ערך לא ידעתי היתר. הנהגות ופסקים (הגרי"ח זוננפלד) הלכות עשיית צורות ותבנית המשכן ערכו והרחיבו מעט את הדברים:
ד. אין ראוי לעשות צורת תבנית המשכן וכליו אף לצורך לימוד התלמידים, אם המידות שלהם בכללות הן באותו יחס של המידות שהיו במשכן ה. ולכתחילה אין ראוי לעשות תבנית המנורה אף אם היא של עץ או של חרס"
ובביאורים שם ביאר שאין זה נקרא 'להתלמד' ועוד ביאר שעשיית דגם הרי היא שעשיית היכל בעל פורפורציות זהות הרי היא כעשיית היכל ממש:
הנהגות ופסקים (הגרי"ח זוננפלד) ביאורים הלכות עשיית צורות ותבנית המשכן
"ד. איתא בע"ז (מג, א), תנן התם דמות צורות לבנות היה לו לר"ג בעלייתו בטבלא בכותל שבהן מראה את ההדיוטות ואומר להן כזה ראיתם או כזה ראיתם, ומי שרי והכתיב "לא תעשון אתי" – לא תעשון כדמות שמשי וכו', ואיבעית אימא להתלמד שאני, דתניא לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות. ואפשר דה"ה הכא כיון שעושים את תבנית המשכן ללמד את התלמידים שרי, אבל לענ"ד נראה דההיתר דלהתלמד הוא דוקא במקום דצריכים למעשה4.
ה. בע"ז (שם), לא יעשה אדם בית תבנית היכל וכו', ופי' רש"י בארכו ורחבו ורומו ושיעור מדת פתחיו, אבל אם נשתנה במקצת מותר, וכ"ה בשו"ע (סי' קמ"א סעי' ח'). אכן אם עושה תבנית אשר מידותיה בכללות הם באותו יחס של מידות התורה, אף שהוא בזעיר אנפין, אסור 5."
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן לג תמה על דברי הרב זוננפלד בתרתי:
- מפורש בדברי הגמ' שעשייה בשינוי מסויים, כגון מנורה מעץ וכד' מותר לכתחילה
"עשיית צורת המשכן ועשיית מנורה, שמן המשחה, וקטורת כ"ח מנ"א תשכ"ט מע"כ ידידי הנכבד מר יהודה גרוס שליט"א.
הנה בדבר אלו שעשו צורת המשכן שהביא מע"כ משו"ת שלמת חיים שהגרי"ח זאנענפעלד זצ"ל אסר לכתחלה אפילו לעשות באנפין זעירין אפילו מחרס, והספר אינו אצלי. ואני תמה הא לשון הגמ' בר"ה דף כ"ד ע"א ובע"ז דף מ"ג ע"א משמע שמותר לכתחלה לעשות לרבנן מנורה של עץ ממילא מותר של חרס גם לר"י בר' יהודה, וכמפורש ברש"י בע"ז שם אבל של עץ שרי וכן ברמב"ם פ"ז מביה"ב ה"י איתא אבל עושה הוא מנורה של חמשה קנים או שמנה קנים או מנורה שאינה של מתכות אף על פי שיש לה שבעה קנים. והטעם מפורש ברש"י משום דאינה כשרה במקדש, וא"כ גם שאר דברים של המקדש שאסור לעשותן הוא דוקא באופן שהיה כשר במקדש, ומה דשל שאר מתכות אסור במנורה הוא משום דכשר למנורה גם מכל מיני מתכות כשליכא זהב כדכתב רש"י שם. ולכן הא דאסור לעשות בית תבנית היכל אכסדרה תבנית אולם חצר תבנית עזרה ודאי הוא רק באופן שהיה כשר להמקדש, ועיין ברש"י שם שכתב שאסור דוקא בארכו ורחבו ושיעור מדת פתחיו אבל אם נשתנה במקצת מותר, הרי מתיר באנפין זעירין וכן כתב הר"ן שם, וכן בטור יו"ד סימן קמ"א כתב וכן נמי שמשין שבמקדש אסור לעשות ממש דוגמתן אם לא שישנה בהן קצת בגובה או באורך. …
ומה שבמנורה משמע דאסור אף כשאינה גבוהה י"ח טפחים אף שמדת המנורה במקדש היתה י"ח טפחים צריך לומר שגובה י"ח טפחים אינו מעכב ורק לכתחלה צריך שיהיה בגובה זה, ובעשה הנרות באופן שלא יוכלו להחזיק מדת חצי לוג שמן דזהו ודאי עכוב, דהא צריך שיהיה שמן כשיעור שידליק כל הלילה, לא נאסר כיון דהוא עכובא במקדש. אך אולי כשרה מנורה ללילות הקצרים אף כשאינה ראויה ללילות הארוכים, ויהיה אסור לעשות מנורה בנרות שמחזיקין שמן כמדת לילה הקצרה, וצ"ע לדינא כי לא ידוע לי לע"ע ראיה לזה לבדיעבד."
- להתלמד זה גם כשאינו צריך למעשה, כשם שהתירו להכין שמן המשחה אף שאין לו שימוש מעשי:
"והנה כשעושה להתלמד אפשר ג"כ שמותרין דמשמע דלהמסקנא דלהתלמד מותר אף בעשיית צורות לבנה שעשה ר"ג, מותר נמי כל הנלמדין מפסוק זה דלא תעשון אתי. ומש"כ שם בשלמת חיים דנראה לו דלהתלמד הוא דוקא במקום דצריכים למעשה, הנה מה יעשה עם שמן המשחה שרק שמן המשחה אחד היה שעשה משה רבינו במדבר ויותר לא יעשו לעולם כמפורש בכריתות דף ה' ע"א וברמב"ם פ"א מכלי המקדש ה"ה, ומ"מ העושה להתלמד פטור אף שאין שום צורך בזה לעולם, אלמא דזה גופיה לידע למעשה עצם המצוה איך עשה זה משה רבינו במדבר נמי הוא ענין למוד תורה ששייך ע"ז היתר דלהתלמד, אף שהתם הוא איסור חמור דכרת, וכ"ש שאין לאסור בעשיית דברים ששמשו במקדש שאין בהו כרת, ואולי גם לאו ליכא, שאם אך מותר להתלמד מותר אף בזה"ז אף שאין בזה צורך למעשה לא עתה ואף לא לעתיד כמו המשכן ובית ראשון ושני שהיו, דלעתיד יהיה בנוי באופן אחר האמור ביחזקאל, עיין ברמב"ם ריש פ"א מהלכות בה"ב, שמ"מ שייך ענין להתלמד…"
וממשיך האגר"מ ודוחה הראיה משמן המשחה לדעת הרמב"ם אך מסיק שלהלכה הדברים נכונים על פי דעת התוס':
"ואם נימא כן ליכא ראיה דלהתלמד כשאין צריכין נחשב נמי להתלמד ואפשר לומר כסברת השלמת חיים ולא קשה עליו משמן המשחה, אבל מ"מ אליבא דתוס' שהביא בשט"מ שהפטור הוא דוקא בלצבור א"כ סברי דבכל אופן חייב בעשיית שמן המשחה, איכא ראיה דנחשב להתלמד מדידהו יש לומר שאף הרמב"ם לא יפלוג עלייהו בזה ודלא כהשלמת חיים. עכ"פ דברי השלמת חיים תמוהין ואיני רואה בזה איסור כדלעיל. והנני ידידו, משה פיינשטיין.
הליכות עולם ז עמ' רפח (מסעי, הלכות ע"ז הל' ו)
"ודגם של משכן מוקטן העשוי להסביר על ידו לתלמידים ביאורי הפסוקים של עשיית המשכן מותר, ואין בו איסור כלל בין בעשייתו בין בשהייתו."
ובהערה:
"וא"כ הכא נמי שהכוונה ללמד את התלמידים ולמסבר קראי להבין ולהשכיל איך היתה צורת המשכן שפיר דמי. ואפשר עוד שכיון שהדגם הוא מוקטן והמדות של המשכן וכליו הם לפי ערך יחסי שפיר דמי"
עשיית כלי המקדש על מנת למוסרם לציבור
בנוסף לדברי האגרות משה שהוזכרו לעיל שאפילו הכנת דגם על מנת להתלמד מותרת.
לגבי הקטורת נאמר:
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף כו עמוד א
"גופא, אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: קול ומראה וריח אין בהן משום מעילה. וריח אין בו משום מעילה? והא תניא: המפטם את הקטורת להתלמד בה או למוסרה לציבור – פטור, להריח בה – חייב."
הובאו הדברים ברמב"ם וברש"י:
רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ב הלכה י
"עשאה להתלמד בה או למוסרה לציבור פטור, הריח בה ולא עשאה אינו חייב כרת אלא דינו כדין כל הנהנה מן ההקדש, לא חייבה תורה כרת אלא לעושה במתכונתה להריח בה."
רש"י שמות פרק ל
"(לח) להריח בה – אבל עושה אתה במתכונתה משלך כדי למוסרה לצבור:"
על פי זה, ועל פי האמור לעיל, בהלכות עשיית דוגמה האריך הרב ישראל אריאל לנמק בספר 'מנורת זהב טהור' עמ'18-24 את ההיתר ואף המצווה לבנות מנורה לצורך המקדש. וסיכם.
'מנורת זהב טהור' עמ' 18-24
"כללו של דבר
א. מצינו מי שעורר ספק באשר לאפשרות לייצר מנורת מקדש כהלכתה זאת לאור דברי חז"ל שלא יעשה אדם מנורה בתבנית המנורה
ב. מדברי תז"ל עולה כי קיים איסור מן התורה לעשות כדמות השמשים' המשמשים לפני הקב"ה ברקיע וכדמות השמשים' המשמשים לפניו במקדשו באר ג. דעת כמה מן הראשונים שאיסור זה מקורו בדברי התורה 'לא תעשון אתי אלהי כסף' אך זאת דווקא אם המנורה נעשית שלא לצרכי המקדש
ד. לדעת הרמב"ם איסור עשיית כלים דוגמת כלי המקדש מקורו במצות עשה של מורא מקדש' כי הבונה היכל או עזרה או כלים דוגמת אלו שבמקדש לצרכיו הפרסיים יש בכך זלזול במקום השראת השכינה בעולם.
ה. לדעת כמה מן האחרונים האיסור לחקות את צורת בנין הבית או מנורה אמורה כשהדבר נעשה במידות המדויקות ובצורה המדויקת כפי שנעשו בזמן הבית הכל מסכימים שאם נעשתה המנורה בשינוי מן המקור באופן שהמנורה אינה כשרה להדלקה במקדש וכגון שעשו מנורה עם נורות חשמל אין מניעה מלעשותה
ו. עשיית מנורה וכן קטורת או כל כלי אחר שהיה במקדש כדי להתלמד' לעצמו או כדי ללמד אחרים הדבר מותר
ז. העולה מן האמור שאכן קיים איסור לעשות העתק של המנורה בתבנית המנורה כפי שהיתה במקדש אך זאת לצרכי חולין מאידך כשהמנורה נעשית לצורך התלמדות הדבר מותר על אחת כמה וכמה כשעושה אדם מנורת זהב לשם מצוות המקדש וכדי למוסרה לציבור לצורך הדלקה עשה מצווה כמאמרה ושכרו הרבה מאוד."
'מדריך תורני לאמנות' עמ' 50
"הכנת כלים לצורך המקדש שיבנה במהרה בימינו מותר כיון שאינו עושה לעצמו ואפילו קטורת מותר לעשות במטרה למוסרה לציבור וכשעושים במטרה ללמד כיצד לעשות ולא לצורך המקדש בכל זאת מותר משום שהוא להורות."
דין ציור ותבליט מנרה וכדומה
הפוסקים שציינו שכל האיסור הוא דווקא ביצירה של כלי המקדש עצמם אבל לא בציור שלהם, ואפילו לא בתבליט שעל גבי הלוח.
חידושי הריטב"א מסכת עבודה זרה דף מג עמוד א
"לא יעשה אדם בית תבנית היכל כו'. נקט לשון תבנית לפי שאינו אסור אלא כשעושה כמותו ממש כתבנית בנין ממש ושלא יחסר כלום משעוריו והלכותיו כדמפרש ואזיל, אבל ציור בעלמא מותר, וכן נהגו בעטרות ומטפחות ספרים ובתי כנסיות לציירין ואין בכך כלום."
בית הבחירה למאירי מסכת עבודה זרה דף מג עמוד א
"בית המקדש וכלים שבו אסור לאדם לעשות כמותן ממש ואפילו עשו לו גוים שתשמישן בעצמו נאסר כלומר לא תשתמשו בדמות שמשי ואם שנה בהם מעט מותר כיצד לא יעשה בית תבנית היכל ר"ל שיהא שוה לו בארך וברוחב ובגובה בלא שום שנוי ולא אכסדרה כתבנית אולם ולא חצר כתבנית עזרה וכן שלחן בתבנית שלחן מנורה בתבנית מנורה וכן כלם אבל אם שינה בהם מעט כגון שעשה מנורה בת חמשת קנים או בת שמנה מותר וכן בכלם הא בת שבעה לא יעשה אף של שאר מיני מתכות אחר שבבית המקדש כשרה בכך כמו שהתבאר במסכת מנחות פרק הקומץ רבה כ"ח ב' ובשל עץ הואיל ומין אחר הוא מותר אף בבת שבעה שהרי אף בבית המקדש כל שאינה של מתכת פסולה כמו שהתבאר שם:
רצה לציירם על גבי כלים מותר הואיל ואין מפורדין כל אחד בעצמו להיותם גוף הכלים עצמן אלא צורות על גבי הכלים ואפילו בבולט וכל שכן צורות קטנות שאינן שוות להן בדמותן:"
חבל נחלתו א, י
"ציור — במאירי כתב: "רצה לציירם ע"ג כלים מותר הואיל ואין מפורדין כ"א בעצמו, להיותם על גוף הכלים עצמן, אלא צורות ע"ג הכלים. ואפילו בבולט .וכש"כ צורות קטנות שאינן שוות להן בדמותן". ועיקר היתרו מכך שאינו כלי עומד בפני עצמו אלא ע"ג כלי ואפילו בולט. וכן בריטב"א כתב: "אבל בציור בעלמא מותר וכן נהגו בעטרות ומטפחות ספרים ובתי כנסיות לציירן ואין בכך .כלום". ומשמע שאף חצי תבליט מותר."
שו"ע המקוצר ד, קמה, ט
"…אבל של עץ, חרס וזכוכית וכדומה, מותר אפילו של שבעה קנים. וכל מה שנזכר בסעיף זה, דוקא בתבניתם אסור כדבר האמור, ולכן קל וחומר שציור וכדומה מותר"
ובהערה לז :
"…וגם כשהצורה בולטת או שוקעת מותר, שהרי אין זו תבניתם, ולא דאמי לשמשים שבמרום וצורת אדם הנז' בסעיפים הקודמים, שהם מטעם אחר של חשש עבודה זרה וכדלעיל סעיף ג', שו"ר מפורש כן במאירי ע"ז…עשיית שאר כלי המקדש:מנחת חינוך מצוה רנד ,יב-יג, עזרת ישראל אסורה אבל ממנה וחוצה מותרת, שכן הכתוב מסרו לחכמים. כלי המקדש האסורים הם אלו שצורתם התפרשה בתנ"ך או ברוח הקודש:
ומבואר בגמ' דדוקא תבנית היכל ועזרה ואולם אבל תבנית החיל והר הבית נראה דמותר והנה לפי הסוברים דהוא נכלל בלאו לא תעשו כדמות המשמשין א"כ עד העזרה והיא בכלל נקרא מחנה שכינה כמבואר בש"ס ור"מ הוי בכלל משמשין אבל חוץ לעזרה לא הוי בכלל מחנה שכינה אלא אפי' להר"מ והרהמ"ח דזה בכלל מורא המקדש ומורא המקדש הוא אפי' בהר הבית מ"מ כבר כתבתי לעיל דהכתו' מסרו לחכמים והם לא אסרו זה רק בעזרה אבל לא חוץ לעזרה כנלע"ד.
ודע דנ"פ דאף דהגמרא לא נקטה אלא צורות הבנין וצורות הכלים מנורה ושלחן ל"ד אלא אפי' כעין מזבח הפנימי אסור לעשות ג"כ דוגמתו אך נ"פ דוקא באותן שנתפרש צורתן בתנ"ך או ברוה"ק אבל שאר כלים אין איסור לעשות כמותן דכל יום הי' בביהמ"ק צ"ג כלי שרת כמבואר במשניות והיו כמה כלים מזרקות וכפות ועוד שאר כלים היעלה על הדעת שאסור לעשות כמותן אלא דוקא באותן כלים שנתפרש צורתן והתורה הקפידה על צורתן אבל שאר דברים וכלים שהיו עושים במקדש מדעת עצמן לנוי ואין קפידא בכך בודאי אין איסור לעשות כמותן כנ"ל פשוט בעזה"י."
שולחן
שו"ת יביע אומר חלק א – יורה דעה סימן יב
"וכיו"ב ראיתי להחת"ס בתורת משה (ס"פ יתרו) שכ', דדוקא למ"ד עושים כלי שרת של עץ, יש להתיר לעשות שלחן כשאינו שוה ממש בארכו ורחבו לשלחן בהמ"ק, דאי לא"ה לא שבקת חיי לכל בריה, ויהיה אסור לעשות שלחן, אבל למאי דקי"ל שאין עושים כלי שרת של עץ, א"כ מותר להדיוט לעשות שלחן של עץ, ולכן של מתכות אסור אפי' אינו שוה לשל מקדש בארכו ורחבו והכי קי"ל. ע"כ. הרי דאע"ג דכלהו נפקי מלא תעשון אתי, שאני בית והיכל, משלחן. [ומיהו צ"ע בעיקר דינו של החת"ס, וכבר ראיתי בדרכי תשו' (ס"ס קמא) שהק' עליו מהגמ' שבת (קיט) שהביאו לפני ר"ח שלחנות של זהב וכו'. ע"ש]."
דרכ"ת קמא נה
"(נה) שלחן תבנית שלחן. עי' בס' תורת משה שם דף מ"ד ע"ב שהעלה דדוקא למ"ד עושין כלי שרת של עץ הוא דאינו עובר בשלחן באינו שוה לשל מקדש במדת ארכו ורחבו אבל לפי מה דקיי"ל דאין עושין כלי שרת של עץ אסור בשלחן של מתכות אפי' אינו שוה לשל מקדש בארכו ורחבו וסיים והכי קיי"ל ויש לדין במה שנוהגין לאפות מצות על שלחנות של נחושת עכ"ל, ודבריו צ"ע לפענ"ד מהאי עובדא דר' חייא בר אבא דש"ס שבת דף קי"ט ע"א שנתארח אצל בעל הבית בדלודקיא והביא לפניו שלחן של זהב וכו' וא"ל שזכה לעשירות מפני שכיבד את השבת ע"ש וכי שבחי' ר' חייא בר אבא למי שעשה איסור וקנה שלחן של מתכות וכ"ש שלחן חשוב ויקח של זהב שהוא דוגמת כבודו של ביהמ"ק שהי' שלחנות של זהב ובע"כ כיון דלא שוה בארכו ורחבו לשלחנות של ביהמ"ק ע"כ לא עביד איסורא וצ"ע:"
[1] בעניין הסיפא של דבריו. בספר חידושי הגרמ"ז ב (לר' מנחם זעמבא, עמ' קנד) הבין שהאיסור כשמכוון לקדש הוא מכיוון שיש איסור לבנות בית לה'. וכמש"כ רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק א הלכה ג:
"כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית ליי' ולהקריב בהן קרבן":
ועל פי זה שאל על המבי"ט
"…וראיתי בקרית ספר שם שכתב דאיסור עשית בית תבנית היכל אפשר דהוי נמי מדרבנן כל שלא איכוון לקדש עכ"ל. ומדבריו ז"ל נשמע, דענין איסור עשיית תבנית היכל הוא בבית חול, ואיסורו מפני שדומה לקדש, אבל כשמכוון לקדש אסור מה"ת. אולם דברי הקרית ספר צ"ע חדא דלא ביאר מקור האיסור וגם צ"ע דמה ענין איכוון לקדש להך דעושה בית תבנית היכל, הא בכה"ג דאיכוון לקדש אפי' אינו עושה תבנית היכל כלל, לא דמשכן ולא דנוב וגבעון מ"מ אסור מצד בונה בית לה'…"
ודן שם באריכות בגדרי איסור זה. ויש להרחיב בעניין זה.
[2] ובשונה מדעת תוס' (היינו מהר"ם) שלדעתם גם למסקנה לומדים את איסור עשיית המקדש מ'לא תעשון איתי'.
[3] עיקר דיונו בעניין דמות מנורה מחוברת יבואר בנפרד להלן.
[4] (ועיין לקמן בדברי אנצ"ת וחבל נחלתו שבא לחלק בין תשמיש שהוא אסור לקיום לנוי שהוא מותר)
[5] ועיין במנחת חינוך מצוה רנד, י שסבר להפך, שדעת התוס' ביומא כדעת הר"ן:
"והנה להסוברים דאין אסור רק העשייה בודאי כיון דנעשה בהיתר ל"ל בה אלא לדברי הראשונים ע' תוס' יומא ור"נ בע"ז דשמשין שאפשר לעשות כמותן אף שאחרים עשו לו מ"מ אסור מה"ת השהי' אפשר דלא מהני דנבנה בהיתר ואפשר דעדיף כשנבנה בהיתר וצע"ק."
[6] כאמור, הנצי"ב והרב משאש הבינו שהטור חולק על הר"ן. אמנם לכאו' נראה שאין הכרח להבין שדברי הב"י על הטור נסובים גם על תבנית מקדש. שכן נראה ברור שהחילוק בין בולט לשוקע שממנו למד הבית יוסף את דעת הטור, אינו שייך בתבנית משכן.
[7] הוא כותב שכן משמע מלשון הרמב"ם כפי שיבואר אך לא לגמרי מצאתי בהמשך מקום שבו הוא מסביר בבהירות את הדיוק מהרמב"ם. ונראה שכוונתו בפשטות שלשון הרמב"ם היא ש'אין לעשות' ומטעם מורא מקדש.
[8] הבאתי את חילוקיו כלשונו, אף כי לדעתי הם אינם מוכרחים. יש לציין שתשובה זו היא אחת הראשונות של החבל נחלתו, ונכתבה יותר כמאמר מסכם. בפתיחתה הוא מציין: "המאמר הוא סיכום שיטות הראשונים, ספרי האחרונים רובם מובאים ממלקטים כגון הפתחי-תשובה ודרכי תשובה. אין להורות הלכה ממאמר זה אלא להיועץ עם מורה הלכה מוסמך לכך".
[9] וכיצו"ב חילקו באנצ"ת:
אנציקלופדיה תלמודית כרך ל, כלי המקדש:
"השהיית כלים אלו וקיומם ברשותו של של אדם, יש מן הראשונים סוברים שאף שההשתמשות בהם אסורה – לדעתם – מכל מקום השהייתם מותרת. אך יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאף השהייתם של כלים אלו בלא ההשתמשות בהם אסורה."
[10] בדבריו מודגש (וכיצו"ב בדברי המאירי לקמן) שחיבר בין דין המנורה לדין ההיכל ולכאורה הוא דלא כמהרי"ק שחילק ביניהם כפי שיובא לקמן.
[11] בדבריו רואים שהביא גם את דברי רש"י וגם את תוס' ושלא ראה ביניהם מחלוקת ובשונה מדברי מהרי"ק לקמן
[12] בדומה לסברתו שהעיקר הוא הביזיון מצאנו במהר"ם שיק על תריג מצוות (מצוה קי) שדן בשאלה כיצד מתחייבים על עשיית שמן המשחה האי אי אפשר לצמצם שיהיה בדיוק כמוהו, ומשיב שכיוון שהטעם משום ביזוי הקודש טעם האיסור של ביהמ"ק ושמש וירח הוא משום ביזוי, ועל כן גם אם אינו מדוייק בדיוק אינו נאסר. ונראה שמשמעות דבריו שה"ה גם לגבי תבנית היכל
"…מיהו בנדון שלנו נראה דאין נפקא מינה בכל זה דלפי הנראה דאיסור זה הוא דמבזה הקודש בזה אם עושה דבר כיוצא בו לצורך חול כמו שדרשו חז"ל (ר"ה דף כ"ד ע"א) "לא תעשון אתי" לא תעשו כמשמשי המשמשמין במרום, ואסור לאדם לעשות בית בתבנית אולם או בתבנית מנורה ואם כן אתי שפיר אף אם אינו מצומצם כמו במקדש גם כן חייב שכן משמע לשון "כמוהו""
[13] חילוק מיוחד יש בדברי החבלים בנעימים (ג, נד). הוא מסביר שהמחלוקת בין מהרי"ק והחכם צבי בגדרי האיסור תלויה בשאלה האם יש כאן איסור תורה מוגדר מדין 'לא תעשון אתי' ולי זה האיסור תלוי בדמיון מוחלט למנורת המקדש, או בתחושה הכללית של דמיון למקדש.
[14] אמנם הרב משאש (תבואות שמש ב עח) הכריע כדברי הבכור שור וכתב שיש לפרש כך גם את הש"ך:
ואף שמדברי הש"ס מנחות כ"ח מוכח דבשל זהב גביעים וכפתורים ופרחים מעכבין וכמ"ש שם: "באה זהב באה גביעים וכפתורים, אינה באה זהב אינה באה גביעים וכפתורים" וכיון שהוא מעכב במקדש בשל זהב היה ראוי להתיר בשל זהב בלי גביעים וכפתורים ופרחים עכ"ז מר"ן ז"ל אסר גם בזה וכמ"ש מוהרי"ק שהביא הב"י בסוף הסימן שאסר ביש בה ז' קנים אפי' בלא גובה י"ח טפחים ואפילו בלא גביעים והביא ראיה מדברי התוס' דבמראית העין תליא מילתא ע"ש ובודקיי כוונת מוהרי"ק דבשל זהב עצמו אסור משום מ"ע דאל"ה אמאי הוצרך לטעמא דמ"ע והלא בשל מתכות אסור מדינא כיון שאינם מעכבים אלא ודאי דקאי על של זהב וכן מוכח מסתימת דברי הטור שכתב אבל של שבעה לא יעשה ואפילו משאר מיני מתכות ע"כ ולא הילק בין אם יש לה גביעים או לא משמע בכל אופן לא יעשה ואפילו בשל זהב וכן נר' שהבין בו הב"י מדלא כתב דהטור חולק על מוהרי"ק.
[15] מלשון תשובה נראה שבמנורת הכנסת תוכננה תאורת חשמל. בפועל היום אין מנורות בראש מנורת הכנסת
[16] שנים אחר כך התפרסמה לצערנו מנורת בית הכנסת של נצרים ת"ו. א.ש.
[17] הכוונה למרן הראי"ה. [כ"כ הרב שאר יישוב בשי כהן]
[18] ניסוח השאלה הוא על קיום, אך במהלך הנמוקים אינו מונה כלל את החילוק בין קיום לעשייה אלא דן בשאלת ההכנה
[19] מלבד שמבחינה מציאותית נראה ש עד לפיתוח תאורת ה'לד' היה מקובל להתשמש בנורות מוברגות. המערכי לב התייחס בפירוש לקושי זה:
אלה הדינים המפורטים בזה שהנם לעכובא לגבי הנרות מאיזו מתכת שתהיה המנורה:
א) שענין הנרות צריך להיות דוקא משונה בתכלית מענין הקנים…ד)שיהיו מיוחדים בשביל קביעותםבראשי הקנים ולא שהקנים יהיו חלולים מלמעלן בשיעור ידוע ושחלל זה ישמש אצלם בתור פה בשביך קבלת שמן ופתילה כלשון הריב"ש: " הנרות היו כמין בזיכין: נתונים בראשי הקנים, וקבועין בהן. והיה בכל אחד מהן, כדי לקבל חצי לוג שמן, שהוא שלשה בצים: כי כן שערו חז"ל, ללילי טבת הארוכים."… לפי זה הרי זה מובן מאליו שבתנית מנורה כזו העלעקטרית שלנו פסולה במקדש…בכל אחד מקני מנורה כזו ישנו חלל קטן בשביל קביעות הנר של זכוכית…חללים כאלה מצד עצמם הרי הם פסולים מלשמש בתור נרות במנורת המקדש להיותם מתנגדים בתכלית אל הדינים הראשון והרביעי הנזכרים…
נראה שדבריו אלו של המערכי לב ייתכן ויהיו נכונים גם לגבי קנדלברות שיש בהם שקעים עליהן נדבר בהמשך.
[20] לכאורה דין זה שכשרה מן הגרוטאות מפורש ברמב"ם
רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ג הלכה ד
"בד"א בשעשאוה זהב אבל שאר מיני מתכות אין עושין בה גביעים כפתורים ופרחי', וכן מנורה הבאה זהב תהיה כולה ככר עם נרותיה ותהיה כולה מקשה מן העשתות, ושל שאר מיני מתכות אין מקפידין על משקלה, ואם היתה חלולה כשירה."
החידוש העיקרי בדברי המשנה למלך הוא איזה מן הדברים נחוץ לכתחילה בשאר מיני מתכות
"בד"א בשעשאוה זהב כו' ואין עושין אותה לעולם מן הגרוטאות וכו'. והנה הנראה מדברי רבינו הוא דאלו הג' דברים שנצטוינו במנורה של זהב דהיינו גביעים כפתורים ופרחים ושתהיה כולה ככר לא פחות ולא יותר ושתהיה מקשה שנתמעטו במנורה של שאר מיני מתכות מקראי אין דינם שוה במיעוטם דאילו גביעים כפתורים ופרחים יש הקפדה שלא לעשות וזהו שכתב אין עושין בה ולא כתב אין מקפידין כמו שכתב גבי ככר ואילו גבי חלוקת ככר אי בעי עביד ככר או פחות או יותר ואלו השני חלוקות הסברא מוכחת עליהם דהוה ליה כאילו כתב קרא סתם ועשית מנורה דפשיטא דאין עושין בה גביעים כפתורים ופרחים ובמשקלה כמה דבעי עביד ואילו גבי חלוקת מקשה שכתב ואם היתה חלולה כשרה ופירשה מרן דהיינו לומר שאינה מקשה נראה דדוקא בדיעבד כשרה אבל לכתחילה צריך לעשותה מקשה ובזה ניחא מה שכתב ואין עושין אותה לעולם מן הגרוטאות דהיינו לכתחילה דאלת"ה תיקשי דהא פסול דגרוטאות נפקא לן מדכתיב מקשה ותניא מקשה זהב באה זהב באה מקשה אינה באה זהב אינה באה מקשה אם כן פסול דגרוטאות מנא לן אלא ודאי רבינו לא מיירי אלא לכתחילה ומ"מ לא ידעתי מנא ליה דין זה ואדרבא לישנא דגמרא דקאמר אינה באה זהב אינה באה מקשה משמע אפילו לכתחילה ומ"ש מרן על זה בפרק הקומץ רבה ויליף לה מקראי לא ידעתי היכן הוא:"
[21] נראה שהכוונה לשאלה שהוזכרה לעיל בדברי הרב הרצוג.