איסור נטיעת עץ אצל המזבח
מקור האיסור
דברים טז, כא
התורה אוסרת לנטוע אשרה "אצל" המזבח.
"לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ:ס "
ספרי דברים קמה
מבאר שבפס' יש שני איסורים[1]: 1) האיסור לנטוע אשרה בכל מקום, 2) האיסור לנטוע "כל עץ" בהר הבית, שזה "אצל מזבח ה'". עוד מובא בספרי דעת רבי אליעזר בן יעקב הסובר שאין לבנות כל מבנה מעץ בעזרה.
"לא תטע לך אשרה כל עץ, מלמד שכל הנוטע אשרה עובר בלא תעשה.
ומנין לנוטע אילן בהר הבית שהוא עובר בלא תעשה? תלמוד לומר כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: מנין שאין עושים אכסדרה בעזרה תלמוד לומר כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך, כשהוא אומר אשר תעשה לך לרבות במה."
הערה: כבר בספרי רואים שיש שימוש של שני מקומות – "הר הבית" ו"עזרה". בפשטות נראה שאיסור נטיעת עץ הוא חמור יותר ולכן אסור בכל הר הבית, ובנית אכסדרה הוא קל יותר ולכן אסור רק בעזרה.
יראים מצוה סו, סימן שעו
גרסת היראים לספרי שונה. בגרסתו רבי אליעזר בן יעקב לא מופיע, ולדעת הספרי אין לנטוע עץ או לבנות בית בהר הבית, והריבוי של "אשר תעשה לך" מרבה שאין לבנות במה (כדעת רבי אליעזר בן יעקב בגירסא הראשונה).
"ותניא בספרי מנין לנוטע אילן ובונה בית בהר הבית שעובר בלא תעשה ת"ל כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך כשהוא אומר אשר תעשה לך לרבות במה"
תמיד כח, ב
"ומי הוו אכסדראות בעזרה? והא תניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר: מנין שאין עושין אכסדראות בעזרה – ת"ל לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך, הכי קאמר: לא תטע לך אשרה, לא תטע לך כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך! אמר רב חסדא: באכסדראות של בנין. "
ירושלמי מגילה א, ד
"ר' בא בריה דר' חייא בר בא אמר מפני התקיעה ר' יצחק בי ר' חייה אמר מפני הבימה ויעשו אותה מאתמול שלא לדחוק את העזרה א"ר מתניה על שם [דברים טז כא] לא תטע לך אשרה כל עץ"
טעם האיסור
כך נהגו עובדי העבודה זרה
הטעם הפשוט והנפוץ ביותר שמביאים הפרשנים לאיסור נטיעת עץ סמוך למזבח הוא משום שכך נהגו עובדי עבודה זרה לנטוע עצים ליד האלילים או המזבחות שלהם.
כך כותב הרמב"ם, שהגויים נהגו לנטוע עצים ליד המזבח של הע"ז כדי שיתקבצו לשם עובדי האלילים (או משום שזה סימן היכר ואולי בשביל הצל):
רמב"ם עבודה זרה ו, ט
"הנוטע אילן אצל המזבח או בכל העזרה בין אילן סרק בין אילן מאכל אף על פי שעשאו לנוי למקדש ויופי לו הרי זה לוקה שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך, מפני שהיה זה דרך עובדי כוכבים נוטעין אילנות בצד מזבח שלה כדי שיתקבצו שם העם".
וכ"כ הרשב"ם:
רשב"ם דברים טז, כא
והוסיף חשש שיבואו לעבוד את האילן כמנהג הגויים.
"אצל מזבח – כי שם היו רגילים לעשות כדכת' בגדעון ואת האשרה אשר עליו תכרת, כזכר בניהם מזבחתם ואשריהם על עץ רענן:
לא תטע לך אשרה [כל עץ] – שום אילן, שלא יבואו לעובדו כמנהג הגוים".
וכ"כ רבי יוסף בכור שור:
בכור שור דברים טז, כא
מסביר שכך היה דרך עובדי ע"ז, ושלא יראה כמקריבים לאשרה.
"ופשטיה – דקרא לפי שדרכם לעשות – כן למזבח – לבעל, כדאיתא בגדעון שנתץ מזבח – הבעל והאשירה אשר עליו כרת; וגם לפי שלא יהא נראה כשיקריבו [כאילו] על – מזבח של – אשירה הם – מקריבים."
רמב"ן דברים טז, כא
הסביר בפס' שכל עץ שהיו נוטעים ליד מזבח נקרא אשרה כי הוא מראה היכן מקריבים. לעומת הרמב"ם הוא מסביר שעובדי ע"ז היו נוטעים אותו בכניסה לבתי עבודה זרה ולא רק ליד המזבח.
"(כא) לא תטע לך אשרה – כל אילן הנטוע על פתחי בית אלהים יקרא אשרה, אולי בעבור שהוא שם דרך מראה אותו לעם יקרא כן, מלשון תמוך אשורי במעגלותיך (תהלים יז ה). יזהיר הכתוב שלא יטע אילן אצל מזבח ה' לנוי, ויחשוב שהוא כבוד והדר למזבח השם. ואסר אותו בעבור שהוא מנהג עובדי עבודה זרה לטעת אילנות בפתחי בתי עבודה זרה שלהם, וכענין שנאמר (שופטים ו כה) והרסת את מזבח הבעל וגו' ואת האשרה אשר עליו תכרת."
דעת זקנים דברים טז, כא
כך דרך ע"ז והנוטע ליד המזבח נראה כמקריב לאשרה.
"פשטיה דקרא לפי שדרכן לעשות כן למזבח הבעל כדאשכחן גבי גדעון שנתץ מזבח הבעל והאשרה אשר עליו כרת. ועוד שכשיקריבו על המזבח יהי' נראה שלשם האשרה יהיו מקריבין:"
רא"ש דברים טז, כא
"לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח. פשטיה דקרא לפי שדרכן לעשות כן לעובדי מזבח הבעל כדאשכחן גבי גדעון שנתץ מזבח הבעל והאשרה אשר עליו כרת ועוד כשיקריבו על המזבח יהא נראה שעל שם האשרה יהיו מקריבים:"
רבי חזקיה בן מנוח – חזקוני דברים טז, כא
"אצל המזבח שהרי דרכם לעשות כן אצל מזבח של עבודת כוכבים כמו שמפורש גבי גדעון, ועוד שלא יהא נראה בבואם להקריב למזבח כאילו הם באים לעבוד האשרה כדכתיב ואשריהם על עץ רענן."
ספורנו דברים טז, כא
עצם זה שהאשרה היתה תכסיס לע"ז יש פגם לנטוע עץ ליד המזבח למרות שיש בזה יופי.
"הביא שלשה דומים מענין דברים שהם נאים כפי החוש ונמאסים מפני מומם הרוחני ראשונה היא האשרה שהיא לנוי היכלות ומ"מ היא נמאסת לקדש מפני שהיתה תכסיס לעבודת גלולים וכן נקדים העדפת הצדק הרוחני לשלמות גוף הדיין שהוא חושיי וגשמי. שנית המצבה שאע"פ שהיתה לרצון קודם מתן תורה כאמרו ושתים עשרה מצבה (שמות כד ד). וזה כי היה ענינה כאלו המקריב נצב תמיד לפני הקדש כענין שויתי ה' לנגדי תמיד (תהילים טז ח) ונפלו מזאת המדרגה בענין העגל כאמרו שם כי לא אעלה בקרבך (שמות לג, ג). וכן יקרה בענין זקן שאין פרקו נאה שיצא עליו שם רע בילדותו כשתמצא זקן ופרקו נאה. שלישית הביא ענין המום הנמאס אף על פי שתהיה הבהמה יפה כפי החוש ושמנה שוה אלף זוז ועם כל זה היא נפסלת לקדש מפני מום בלתי מחסר מדמים ויהיה שור שוה סלע בשביל היותו תמים כשר לקרבן וכן יהיה בזקן בעל מדה מגונה כשתמצא שלם ממנו במדות אף על פי שלא יהיה עשיר ונאה כמוהו:"
קרית ספר על הרמב"ם עבודה זרה ו, אזהרה לח
כתב כרמב"ם.
"אזהרה לח. שלא ליטע אילן במקדש או אצל המזבח או בעזרה אפילו שנטעו לנוי וליופי בין אילן מאכל בין אילן סרק הרי זה לוקה שנאמר לא תטע לך אשרה ה"ק לא תטע לך אשרה לא תטע לך כל עץ מפני שהיה זה דרך עבודה זרה נוטעין אילנות בצד מזבח שלה כדי שיתקבצו שם העם והעובר על לאו זה חייב מלקות ובנין עצים נראה דלא הוי אלא מדרבנן:"
אלשיך דברים טז, כא
כתב שהאיסור הוא הרחקה מע"ז, וגם גדר בפני הדרדרות נוספת לשינוי עבודת ה' שתהיה דומה לע"ז ולהיות מושפעת ממנה.
"והנה בחמלת ה' עליו ובחמלת תורתו על עם בני ישראל, הוסיפה להראות לנו דרכו של יצר הרע, למען נברח ממנו בל יתחיל ללכדנו במצודה רעה, אפילו בדבר בלתי חמור כי יגורנו בחרמו יאספנו במכמרתו קו לקו. ולו לא היה רק עד קחת שוחד כמדובר למעלה, כי אם גם עד העבידו עבודה זרה מעט מעט, כי כך הוא דרכו של יצר הרע מתחיל והולך עד שנעשה בעל הבית להביאך עד סוף קצה הרעה הוא עבוד אלהים אחרים. כי הלא יתחיל במעט לא כביר, והוא, כי לא יאמר לך עבוד אלהי נכר רק נטע לך אילן יפה ענף וחורש מצל, לנוי אצל מזבח ה' לא לעולה ולא לזבוח בלתי לה' לבדו על מזבחו. כמאמר הרמב"ן ז"ל כי אומרו לא תטע לך אשרה הוא אילן לנוי ולכבוד לפני מזבח ה', ולא נאסר רק להיות כמעשה הגוים ההם לפני אליליהם. כי הלא יאמר לך יצרך כי אין זה רע ואדרבה כבוד ותפארת לה' אלהיך. ועוד מעט יטך גם לעשות שינוי במזבח עצמו, כי יפתך לעשות מצבה אשר שנא ה' אלהיך להקריב בה. כי ממה שאצל המזבח, יביאך עד תגע במקום ההקרבה שגם זו היה מעשה הגויים להקריב לטעותם, וזהו לא תטע וכו' (כב) ולא תקים לך מצבה כו':"
אדרת אליהו דברים טז, כא
האיסור משום חוקות הגויים.
"לא תטע לך אשרה. מפני חקות העכו"ם שנוטעים אצל אליליהם. ולא אשירה בלבד אלא אפילו כל עץ אסור אצל מזבח ..וזהו לא תטע לך והוא מפני חקות העכו"ם".
רבי ירמיהו לעוו – דברי ירמיהו על הרמב"ם עבודה זרה ו, ט
"ונטיעת העץ היה ג"כ להורות על מקום מוקדש ומורם כמו שהיה עבודתם לעץ באשירה ולכן לנו אף לנוי בלבד לשם ה' אסור מפני שהוא מדרכי הע"ז, ולכן בנין של עץ לדעתי רק מדרבנן דלא שייך האי טעמא כ"כ"
יד פשוטה על רמב"ם עבודה זרה ו, ט
"אחרי שכבר הוגדרה המצוה, והוכח שאזהרה זו נמנית לעצמה, עדיין טעון ביאור למה באמת נאסרה הנטיעה שהיא לנוי ויופי? במה נשתנה נוי של נטיעה מנוי של זהב ותכלת שהם לא נאסרו? תשובה לשאלה זו מציע רבינו כאן. שזה היה דרך עבודה זרה נוטעים אילנות בצד מזבח שלה כדי שיתקבצו שם העם. כלומר, אמנם אילנות הם לנוי בכל מקום שהם, אבל הצירוף הזה של אילן בצד מזבח הפך להיות אות זיהוי של מקום שעובדין בו לאלילים, ובגלל כך מתקבצין שם העם לעבדם. נראה שהם הם דברי הרמב"ן ז"ל בפירושו על התורה (דברים טז, כא): "כל אילן הנטוע על פתח בית אלהים יקרא אשרה. אולי בעבור שהוא שם דרך מראה אותו לעם – יקרא כן, מלשון 'תמך אשורי במעגלותיך' (תהלים יז, ה)". בהרבה כתובים מוזכרים אצל מזבח העבודה זרה גם עצי האשרה, כגון (דברי הימים ב לג, ג): "ויקם מזבחות לבעל ויעש אשרות'. משמע, שזה היה סימן היכר לעבודה זרה. לפיכך אסרה תורה דבר זה… דווקא על ידי העדר אילן אצלו, ניתן להכיר את המזבח המיוחד לשמים."
הסברים אחרים
ריקנאטי דברים טז, כא
מסביר שהנוטע עץ מביא כוחות טומאה למקדש (כמובן שיש עדיין קשר לע"ז, שזו הטומאה שיש בעץ).
"לפי הפשט ידוע כי עבודת האשרה היתה לאותו המלאך הממונה על האילנות שהיה מליץ יושר בעדם למעלה, דוגמת העובדים לשמש ולירח ולכל צבא השמים. ושמעתי שהיו חוקקים באילן צורת העבודה זרה שהיו עובדין, וכשהיה האילן מתגדל היו טועין ואומרים שהיא מתגדלת מאיליה. ועוד בפסוק זה אזהרה שלא לקצץ בנטיעה, והבן זה. ואפשר עוד שירמוז שלא יביא כחות הטומאה במזבח העליון, כענין ולא תביא אתנן זונה וגו' [להלן כג, יט] וכבר פירשתיו:"
גור אריה דברים טז, כא
מביא שהנוטע עץ ליד המזבח, הוא כמקשר משהו של חול עם הקודש, ולכן אסור.
"וזה למדתי ממה שאמרו רז"ל בפרק קמא דסנהדרין (ז ע"ב) 'הממנה דיין שאינו הגון כאילו נטע אשירה, ובמקום תלמיד חכם כאילו נטע אשירה אצל מזבח, שנאמר "לא תטע לך אשירה אצל מזבח ה'"'. וכמו ששם עיקר האיסור שהשוה יחד שאינו הגון להגון, כך הנוטע אשירה אצל מזבח ה' הרי הוא משתף יחד העבודה זרה למי שהוא יחיד בעולמו. ואף בית או עץ אסור, דסוף סוף אף על גב שלא עשאו לעבודה זרה, הוא משתף יחד בית דירה למזבח. וכן האילן, שהוא דבר נטיעה, משתף למזבח, ואסור. וזהו עיקר הטעם. והשתא בין עץ ובין בית אסור, והוא בלא תעשה:"
מעין זה כתב הרש"ר הירש:
רש"ר הירש דברים טז, כא
האיסור הוא משום שמערב כוחות אחרים עם הקודש, העץ מסמל שגשוג פיזי ואי אפשר ללא הקודש להגיע לכך.
"לא – תטע לך וגו'. כבר ביארנו בשמות לד, יא – יד: אשרה היא אילן המסור להשגחתו המיוחדת של אל, והשגשוג המבורך ("אשר") של האילן הזה היה אות לנוכחותו הפעילה של אותו אל. והרי זה מתאים למהות האלים האליליים שהיו בראש ובראשונה כוחות טבע, ושליטת הכוחות האלה התגלתה בראש ובראשונה בהתפתחות ובתופעות של העולם הפיסי. אולם הכרת האל של ישראל עומדת בניגוד גמור לתפיסה זו. לא רק העולם הפיסי אלא עולמו הרוחני – המוסרי של האדם הוא בתחום שלטון אלהיו; שליטת האל בעולמו של האדם מתגלה בדרך נעלה, קרובה וישירה הרבה יותר, וחובה על אדם מישראל לשעבד לשלטון אלהיו את כל הווייתו הרוחנית, את כל רצונותיו ומעשיו, ורק בדרך זו יזכה גם לחלקו בשגשוג הפיסי. אסור לו לנטוע "אשרה" ואסור לו לנטוע כל – עץ, אצל מזבח אלהיו שהוא עושה לעצמו (אשר תעשה – לך). עליו לבנות את מזבחותיו לעצמו כדי שהוא עצמו ישתעבד, יתקדש ויתרומם אל ה', ואם מהותו האנושית המוסרית – החופשית תהיה משועבדת, מקודשת ומרוממת אל ה', כבר נשתעבד גם עולמו החושני – הפיסי להנהגתו המברכת והמגינה של ה'. אסור לו לנטוע כל עץ אצל מזבחו. בקדושה המוסרית של המזבח ובמסירות נפשו אל ה' כבר יש בידו הכל, ובלעדיה אין בידו מאומה. הרי זו מסקנה פשוטה של האמור לפני כן: "צדק צדק תרדף למען תחיה", וכך למדו חכמים מן הסמיכות הזאת: "כל המעמיד דיין על הציבור שאינו הגון כאילו נוטע אשרה בישראל שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך וסמיך ליה לא תטע לך אשרה" (סנהדרין ז ע"ב). דברים אלה הם יותר ממדרש סמוכין חיצוני. הרשות הלאומית המוסרת את עשיית הצדק למי שאיננו מוכשר לכך מבטאת על ידי כך שעשיית החובה הלאומית איננה עניין לשגשוג הלאומי, וכעין זה הנוטע אשירה שואף להגיע לשגשוג פיסי בלא עשייה נאמנה של החובה."
משך חכמה דברים טז, כא
מביא הסבר אחר, שאיסור נטיעת עץ מורה שהקרבנות אינם לצורך הזנה של ה', ולכן אין לנטוע עץ הזקוק למים וטיפול ליד המזבח כדי להרחיק מחשבה זו מהקרבנות.
"(כא) לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלקיך אשר תעשה לך. הענין, כי הקרבנות אף כי המה חלק גדול מהתורה, והתורה קראתם "לחמי לאשי" פעמים רבות. בכל זאת נודע לנו הדבר מצד המושכל, כי הבורא כל אינו ניזון מאומה, ואין נוסף בו שום שלמות חלילה מפעולות הנבראים, והוא בעצמותו בלא שינוי כמו שהיה טרם המציא הנמצאות. וכן הפליגו הנביאים (איוב לה, ז) "אם צדקת מה תתן לו" וכו'. (מיכה ו, ז) "החפץ ה' באלפי אילים". וכולם הסכימו שענין הקרבנות הוא מופלא על דרך סוד, ענין חוקי מפעיל פעולה נשגבה בנפש האדם ומוסיף בו שלמות ודביקות בהתבוננו על פעולתו, כי כל זה היה ראוי להיות על נפשו. וכיוצא בזה ענינים תמצאם בספר האמונות והדעות לרבינו סעדיה גאון. ולפי מה שהעמיקו הזהר והמקובלים, כי זה מחבר ומקשר כל העולמות להיותם פונים למטרה המכוונת. אבל הבורא יתברך, כמו שאינו צריך לשלימות כל המציאות, כן אינו צריך לשלימות פעולתם, והדברים עמוקים. והנה ידוע מהקדמונים מעשי הצאב"א, כי היו עובדים להמזלות וכוחות מופשטים, באופן שהיו מוסיפים להם כח ושפע, ועבור זה בשביל הנאותם אותם בקרבנותיהם ובדם בניהם, המה יתנו להם כוח וברכה בכל מעשי ידיהם, וכמו דברי הארורות להנביא. ועל זה כוון האלקי בן עזאי (מנחות קי, א) זה לשונו: בוא וראה [כי זה באמת הרגש נפלא מאוד] מה כתיב בפרשת קרבנות, שלא נאמר בהן לא "א – ל", ולא "אלהים", אלא ה' – שלא ליתן פתחון פה למינים לרדות [תורת כהנים ויקרא פרשה ב']. וביאור דבריו כי שם "אלקים" הוא כח כל הכחות העלולים ונמצאים מאתו יתברך. ושם "א – ל" הוא מורה על חוזק פעולותיו וחסדו לכל בשר. ואם היה כתוב כן בפרשת קרבנות, היה פתחון פה למינים כי הוא צריך ליזון חלילה מהקרבנות. לכך נאמר בכל מקום "ה'", כי הוא מורה על היותו נמצא מחוייב במציאותו, והוא מהוה וממציא כל. ואם כן לא יתכן בשכל לאמר כי הוא מקבל הזנה ותוספות מהנמצאים התלויים ברצונו ונבראים יש מאין הגמור רק בחפצו. והנה ידוע כי הדומם אינו ניזון ואינו ניתוסף, כי הוא התערבות חלקים ויסודות דוממים פשוטים. ואשר נמצא כי יגדל האבן, הוא באשר יתדבקו חלקי העפר אשר סביבו ויתקשו עד כי יהיו לאבן, אבל לא מיניה קא רבו [בבא מציעא סד, א עיין שם היטב]. לא כן הצומח והחי, ניזונים וגדלים ומוסיפים שלמות בחיותם תמיד, כנודע. ולהורות כוונה זו, צוה יתברך לעשות מזבח אבנים ולא יהיה בו שום עץ, להתבונן כמו שהמזבח – מקום הקרבנות – הוא דבר שאינו ניזון ואין צריך למים ומזון, כן כל ענין הקרבנות הוא לא לסבת הזנה והתוספות בשלמותו כלל. לזה נאמר "לא תטע לך אשרה כל עץ" [ודייק במלת "אשרה" כמו שאמרו בתורת כהנים קדושים (פרשה יא): עשרה שמות המגונים שנתגנתה בהם עבודה זרה וכו' אשרה – על שם שהם מתאשרים מאחרים, והוא כמו שכתבנו] "אצל מזבח ה' א – להיך אשר תעשה לך", כי כל ענין המזבח הוא אין צורך לו חלילה, ואינו שום הזנה אצלו, רק הוא צרכך ותועליותיך, ועשייתו הוא לך לסבתך ולשלמותך."
האם יש איסור לנטוע אשרה?
רש"י
"לא תטע לך אשרה – לחייבו עליה משעת נטיעתה ואפילו לא עבדה עובר בלא תעשה על נטיעתה: לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך – אזהרה לנוטע אילן ולבונה בית בהר הבית:"
מכאן שיש איסור עצמי לנטוע אשירה אפילו לא עבד אותה.
וכ"כ היראים:
יראים סימן שעו
"לא תטע לך אשרה. כתוב בפ' שופטים לא תטע לך אשרה כל עץ ותניא בספרי לא תטע לך אשרה מלמד שהנוטע אשרה עובר בלא תעשה פי' אף על פי שלא עבדה משעת נטיעתה עובר".
אולם ראינו לעיל שהרמב"ן מפרש את הפס' שכל עץ שנוטעים ליד מזבח נקרא "אשירה" ומכאן שאין איסור עצמי לנטוע עץ אשירה לעבודה זרה.
וכן נראה שלרמב"ם בעבודה זרה ו, ט שהזכיר את האיסור לנטוע עץ אצל המזבח לא הזכיר את האיסור לנטוע אשרה. ולא מזכיר את האיסור בשום מקום. והסיקו מפרשי הרמב"ם שסובר שאין איסור עצמי בנטיעת אשירה.
כך הסביר רבי אליקים גאטייניו:
יצחק ירנן על הרמב"ם
"עיין בדינא דחיי לאוין מ"ד מה שהקשה על רבינו דלא כתב ג"כ דאסור ליטע אשירה שהוא ענין אחר ומבואר בכתוב וכמו דאיתא בסיפרי ועי"ש מה שתירץ והיה בהניח דס"ל לרבינו דלא תטע לך אשירה עם אצל מזבח הוא נרדף ולא דהוי ב' עניינים יעו"ש וכ"כ מהר"י הכהן איש ירושלמי הובאו דבריו במרכבת המשנה יעו"ש ודבר ה' בפיהם אמת שכן בפתיחת הלכות ע"ז שמנה מ"ט מצוות לא תעשה כתב וז"ל שלא ליטע אשירה וכאן כתב הנוטע אילן אצל המזבח ובמנין המצוות ל"ת בתחילת ספר היד כתב שלא ליטע אילן במקדש שנאמר לא תטע לך אשירה כל עץ נראה דס"ל דכל הכתובים הוא ענין אחד ודוק ועיין במ"ש מרן ובמ"ש בסיפרי תועפות ראם סדר שופטים."
וכן הסביר רבי אהרן אלפאנדרי:
מרכבת המשנה
כתב שהרמב"ם למד זאת מהגמרא בסנהדרין ופירש את הפס' כרמב"ן.
"[ט] הנוטע אילן אצל המזבח וכו'. נ"ב תימה על רבינו שהשמיט לאו דלא תטע אשרה ולא כתב אלא לאו דלא תטע כל עץ אצל המזבח ובסיפרי הביאו הר"א ממיץ ז"ל מוכח דלאו דלא תטע לך אשרה בכל מקום ואצל המזבח לא קאי אלא אכל עץ ושמא דרבינו ז"ל מפרש ליה לקרא כדמפרש ליה הרמב"ן ז"ל בפירושו על התורה וטעמיה מדאמרינן בסנהדרין המעמיד דיין שאינו הגון כנוטע אשרה ובמקום תלמידי חכמים כאילו נוטע אשרה אצל המזבח אלמא ס"ל דאצל מזבח ה' אלהיך קאי נמי אאשרה והכי קאמר קרא לא תטע לך עץ אצל והוי כנוטע אשרה אצל המזבח. והנראה מדעת רבינו ז"ל דס"ל דפי' הפסוק הוא לא תטע לך אשרה דהיינו כל עץ שהוא אצל המזבח קרוי אשרה ונמצא דקרא הוא פירוש לאשרה הנזכר ברישיה דקרא וכן פי' הרמב"ן ז"ל בפירושו על התורה ואף על גב דבסיפרי לא מפרש לה הכי מ"מ ס"ל דליתא לההיא דסיפרי מכח סוגיא דפ"ק דסנהדרין דגרסינן התם אמר ריש לקיש כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו הקים מצבה שנאמר ולא תקים לך מצבה ובמקום תלמידי חכמים כאילו נוטע אשירה אצל המזבח שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך ומדלא קאמר כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה אלא קאמר כאילו הקים (אשרה) [מצבה] משמע דס"ל לר"ל שאשרה היינו אילן הניטע אצל המזבח ולא מיירי באילן שנטעו לשם ע"ז ומוכרח שכן היתה גירסת רבינו ז"ל בההיא דסנהדרין".
האם האיסור לנטוע עץ הוא בכל הר הבית או בעזרה?
הסוברים שהאיסור בכל הר הבית
רש"י
לדעת רש"י האיסור הוא בכל הר הבית.
"לא תטע לך אשרה – לחייבו עליה משעת נטיעתה ואפילו לא עבדה עובר בלא תעשה על נטיעתה: לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך – אזהרה לנוטע אילן ולבונה בית בהר הבית:"
וזאת דעת תנא קמא בספרי:
ספרי
"לא תטע לך אשרה כל עץ, מלמד שכל הנוטע אשרה עובר בלא תעשה.
ומנין לנוטע אילן בהר הבית שהוא עובר בלא תעשה? תלמוד לומר כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: מנין שאין עושים אכסדרה בעזרה תלמוד לומר כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך, כשהוא אומר אשר תעשה לך לרבות במה."
וכ"כ הגר"א:
אדרת אליהו על התורה
"לא תטע לך אשרה. מפני חקות העכו"ם שנוטעים אצל אליליהם. ולא אשירה בלבד אלא אפילו כל עץ אסור אצל מזבח והוא בהר הבית".
דעת הרמב"ם – בעזרה
רמב"ם בעבודה זרה ו, ט
האיסור הוא בעזרה.
"הנוטע אילן אצל המזבח או בכל העזרה בין אילן סרק בין אילן מאכל אף על פי שעשאו לנוי למקדש ויופי לו הרי זה לוקה שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך, מפני שהיה זה דרך עובדי כוכבים נוטעין אילנות בצד מזבח שלה כדי שיתקבצו שם העם."
כסף משנה
בכסף משנה מסביר את הרמב"ם שפסק כרבי אליעזר בן יעקב שאסר אכסדרה בעזרה, וממנו נלמד שגם נטיעת עץ אסורה בעזרה בלבד. והסיבה שפסק כרבי אליעזר בן יעקב ולא כתנא קמא, מפני שמשנתו של רבי אליעזר בן יעקב "קב ונקי", ועוד מצאנו במסכת תמיד שהקשו מדעת רבי אליעזר בן יעקב, אז משמע שהלכה כדעתו.
"ומ"מ יש לתמוה על רבינו למה כתב גבי נוטע אילן בעזרה דמשמע דחוץ לעזרה שרי ובספרי אסר גם בהר הבית ואין לומר דהר הבית לא קאי אלא לבונה בית אבל נוטע אילן לא מתסר אלא בעזרה דמהי תיתי לן ועוד דנוטע חמור מבונה וכיון דבונה אסור בהר הבית כ"ש נוטע. ואפשר דסבר רבינו דרבי אליעזר בן יעקב פליג אתנא קמא וסבר דליכא איסורא אלא בעזרה בלבד ופסק כמותו משום דמשנתו קב ונקי ותו דבספ"ק דתמיד (דף [כח:]) מקשה מיניה".
וכ"כ המבי"ט:
קרית ספר על הרמב"ם עבודה זרה ו אזהרה לח
"שלא ליטע אילן במקדש או אצל המזבח או בעזרה אפילו שנטעו לנוי וליופי בין אילן מאכל בין אילן סרק הרי זה לוקה שנאמר לא תטע לך אשרה ה"ק לא תטע לך אשרה לא תטע לך כל עץ מפני שהיה זה דרך עבודה זרה נוטעין אילנות בצד מזבח שלה כדי שיתקבצו שם העם והעובר על לאו זה חייב מלקות ובנין עצים נראה דלא הוי אלא מדרבנן:"
וכן הסביר את הרמב"ם, רבי חיים אבולעפיה:
מקראי קודש (רמב"ם עבודה זרה ו, י)
"אסור לעשות אכסדראות במקדש. כתב מרן פסק כר' אליעזר בן יעקב דמשנתו קב ונקי. ויש ט"ס וכך צ"ל רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שאסור לעשות אכסדראות בעזרה שנאמר כל עץ ולא גרסינן עובר בל"ת וא"ת מנ"ל דרבי אליעזר בן יעקב פליג בנוטע אילן בהר הבית וי"ל אי מודה בנטיעת אילן היה לו לגזור אכסדרה כי היכי דלא לחלוף באילן ואיהו לא אסיר רק בעזרה. "
רבי דוד שרירו – משנה כסף רמב"ם עבודה זרה ו, ט
מסביר שהרמב"ם פוסק כרבי אליעזר בן יעקב הסובר שהאיסור הוא רק בעזרה ואכסדרה דרבנן.
"כתב מרן הנוטע אילן כו' בספרי וז"ל הספרי במקומו לא תטע לך אשירה כל עץ מלמד שכל הנוטע אשירה עובר בל"ת ומנין לנוטע אילן ובונה בית בהר הבית שהוא עובר בל"ת ת"ל כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך ר"א אומר מנין שאין עושין אכסדרה בעזרה ת"ל אצל מזבח כשהוא אומר אשר תעשה לרבות במה ומתוך זה הלשון נר' דלשון מרן כאן אינו מכוון דהכי צ"ל מדלא קאמר ר"א ומנין שהעושה אכסדרה בעזרה עובר בל"ת וקאמר מנין שאין עושין אכסדרה ת"ל כו' כלו' שאין עושין סתמא משמע לרבינו דלא לקי עליה ומשמע דמדרבנן הוא דמתסר וקרא אסמכתא בעלמא והכי דייק לשון רבינו דקאמר הרחקה יתירה היא שנאמר כל עץ ואם כן רבינו פסק כר"א וס"ל דר"א פליג בתרתי אתנא קמא דאסר אילן ובית אפי' בהר הבית ור"א ס"ל דדוקא אילן ובעזרה אבל בית מותר מן התורה ומדרבנן אסירא וטעמא דפסק כוותיה משום דבספ"ק דתמיד מקשיה מיניה וכדכתב מרן כל זה. אמנם קשיא לי דנר' מפשט הגמ' בתמיד דאיסור אכסדרה כאן מדרבנן מדפריך ומי הוו אכסדראות בעזרה והתניא רבי אליעזר בן יעקב אומ' מנין שאין עושין אכסדראו' בעזרה ת"ל לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך הכי קאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' ותי' רב חסדא באכסדרא של בנין ומדפריך מן הכתוב נראה דהכי קאמר דמן התורה אסור וא"כ צ"ל שילקי ונראה דאדרבא משם ראיה מדאצטריך ליישב הכתוב לומר ה"ק לא תטע כל עץ נראה דמדאוריית' לא אסיר אלא עץ ובעזרה אלא מדרבנן אסר אפי' אכסדראות. "
וכ"כ רבי שמואל סורנגה:
פרשת הכסף
איסור אכסדרה ונטיעה הוא בעזרה, שהכל נלמד מהדעה שאין נוטעים בעזרה.
"והנה מרן הקדוש כתב וז"ל יש לתמוה על רבינו למה כתב גבי נוטע אילן בעזרה דמשמע דחוץ לעזרה שרי כו' ולפי דברי מרן הקדוש אלו דהן מוכרחים בדברי רבינו צ"ל דמ"ש רבינו אסור לעשות אכסדראות של עץ במקדש כו' פירושו לומר כגון בעזרה ולאו בכל המקדש קאמר דנכנס בכלל הר הבית אלא בעזרה בלבד והוא מוכרח כמ"ש דהרי בהדיא מפורש בדברי רבינו דמשום הרחקת נטיעת אילן אסרו עשיית אכסדראות והרי כתב דנטיעת אילן אינו אסו' מן התורה אלא בעזרה בלבד וא"כ לא גזרו אלא באותו מקום וכ"כ בהדיא בפ"א מה' בית הבחירה דין ט' והוא ברור והשתא סרה מהר תלונת הר"ב צרור החיים …"
וכ"כ הרב נחום אליעזר רבינוביץ':
יד פשוטה
לאחר בניית בית המקדש האיסור לנטוע עץ ולבנות אכסדרה הוא רק בעזרה ולא בהר הבית.
"נראה שרבינו מפרש דעת תנא קמא בברייתא בספרי שבא לאסור "נוטע אילן ובונה בית בהר הבית" כאשר אין שם מקדש בנוי, ובא להשמיענו שאין לקיים מצות בנין המקדש בבנין של עצים, כי אם דווקא בבנין של אבנים או לבנים. זהו המקור לפסקו בבית הבחירה הנ"ל: … בונין באבנים… ואין בונין עץ בולט כלל וכו'. ורבי אליעזר בן יעקב מוסיף שגם אחרי שבנו את הבית כהלכתו בבנין של אבנים, אין עושין בו שום תוספת של עץ, ואפילו אכסדראות בלבד. ברם אחרי שכבר ישנו בית ובנו כותלי העזרה – כל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אהל מועד, הוא הנקרא עזרה, והכל נקרא מקדש (הלכות בית הבחירה א, ה). ובעבודת המלך מציין לזבחים ס, א שכאשר אמר הכתוב 'אצל המזבח' היה עולה על הדעת "אצל" ממש ואפילו לא בכל העזרה, אבל אחרי ששמענו עזרה, ודאי לא חוץ ממנה. ממילא שוב אין איסור לנטוע עץ חוץ מן העזרה, ולפיכך הזכיר רבי אליעזר בן יעקב דווקא "בעזרה". אבל בתחילת הבנייה, יכולים למשוך את העזרה עד המקום שירצו מהר הבית (הלכות בית הבחירה ו, י), אשר על כן תנא קמא המדבר על תחלת הבנין אוסר בכל הר הבית לבנות בעץ. נמצא שלדעת רבינו אחרי שהוגבלו תחומי המקדש, אין איסור לעשות של עץ אפילו בהר הבית, כל שהוא חוץ למקדש. זוהי כוונת הכתוב (נחמיה ח, טז) ויעשו להם סכות איש על גגו ובחצרתיהם ובחצרות בית ה' כלומר, חוץ לעזרה".
רבי מנחם קראקאווסקי – עבודת המלך על הרמב"ם
זה שכתוב בספרי "הר הבית" זה מפני שיש לו פוטנציאל להיות "אצל המזבח", שאפשר לקדש את כל הר הבית בקדושת העזרה, אבל כל עוד לא קידשו אותו בקדושת העזרה מותר לנטוע בו עצים.
"[ט] הנוטע אילן אצל המזבח או בכל העזרה וכו' הרי זה לוקה. ובה"י כתב רבנו אסור לעשות אכסדראות של עץ במקדש וכו' הרחקה יתירה היא שנא' כל עץ, והנה רבותינו ז"ל נתלבטו בדברי רבנו הרבה מאד… למה כתב רבנו רק בעזרה והרי בספרי איתא להדיא בהר הבית.. ובאמת בספרי בנוסחא הישנה איתא ר' אלעזר ולא ר' אליעזר בן יעקב (במדרש תנאים עמ' 98 הגירסא רבי אליעזר בן יעקב) ובגמ' דילן בתמיד כ"ח ב' איתא רבי אליעזר בן יעקב וגם בזה אין הנוסחאות שוות,.. וכבר מצאנו לרבנו גרשום מאור הגולה ז"ל שג"כ היתה גרסתו בגמ' רבי אליעזר ולא רבי אליעזר בן יעקב ולפי"ז בודאי דברי רבותינו דחוקים מאד… איתא להדיא גם בפסקתא זוטרתא שופטים אצל מזבח ה' מכאן אמרו אין נוטעין אילן בהר הבית… אלא דצ"ע למה כתב רבנו בנטיעת עץ רק בעזרה ולא הזכיר הר הבית והוא מבואר להדיא בספרי, ועי' בהשגות הראב"ד ז"ל בפ"א מהל' בית הבחירה דעתו שם דאסור רק בעזרת ישראל לפנים משער ניקנור ואפילו בעזרת נשים מותר (עי' במל"מ שם הגהתו והוא מוכרח) ועל כרחך צ"ל דכיון דכתיב אצל מזבח ה' ודאי רק בעזרה הוא דאסור ועי' בזבחים ס' דפריך בשירי מנחה דכתיב יאכלוה מצות אצל המזבח, דלמה נקיט אצל המזבח והרי נאכלת בכל העזרה ומשני ע"ז ומבואר דכל העזרה נקראת עכ"פ אצל המזבח אבל הר הבית האיך זה נכלל בלא תעשה דאצל מזבח ה' ועי' בחינוך מצוה תצ"ב כתב להדיא אף הנוטע בכל העזרה לוקה שכל העזרה נקראת אצל המזבח עי"ש ועי' מנחת חינוך שם, ועל כרחך כוונת הספרי בלשון מנין לנוטע אילן בהר הבית הוא ע"פ מאי דקי"ל דיכולין בי"ד להוסיף על העזרות כמבואר במשנה ריש סנהדרין ובשבועות י"ד וט"ז, והנה רבנו כתב בפ"ו מהל' בית הבחירה ה"י דבי"ד שרצו להוסיף על ירושלים או להוסיף על העזרה מוסיפין ויש להם למשוך העזרה עד המקום שירצו, מהר הבית ולמשוך חומת ירושלים עד מקום שירצו, הרי מבואר בדברי רבנו דכל הר הבית הוא מקום שיוכל להיות עזרה אבל לא יותר והדברים יבוארו במקומם אי"ה, וזה אמרם לא תעשה לנוטע אילן בהר הבית, ר"ל דכל הר הבית נכלל בגדר ל"ת זו דלא תטע לך כל עץ אבל בתנאי אם יהיה אצל מזבח ה' דהיינו עזרה וזהו דעת רבנו והראב"ד ז"ל ואין מקום לכל הדחוקים עוד."
אולם יש שהסבירו את הרמב"ם אחרת.
רבי חיים יעקב איש צפת – צרור החיים (על הרמב"ם)
כתב שלרמב"ם יש איסור בכל הר הבית, אך לוקה רק על העזרה.
"[ט] הנוטע אילן אצל המזבח או בכל העזרה וכו' הרי זה לוקה וכו'. הנה מרן ז"ל בכ"מ תמה על רבינו דלמה כתב גבי נוטע אילן בעזרה דמשמע דחוץ לעזרה שרי. ותירץ דאפשר דסבירא ליה דרבי אליעזר בן יעקב פליג אתנא קמא וסבר דליכא איסורא אלא בעזרה בלבד ופסק כמותו דמשנתו קב ונקי ע"כ. ודבריו תמוהים דמהיכא משמע ליה מדברי רבינו דנטיעת אילן חוץ לעזרה שרי דהא נוטע חמור מבנין וכיון דרבינו אסר לבנות אכסדראות אפילו בהר הבית דהא במקדש סתם כתב דמשמע אפילו בהר הבית א"כ מכ"ש נוטע אילן בהר הבית דאסור ואפשר דסובר רבינו דאיסורא דאורייתא נמי איכא אלא דרבינו לענין מלקות נקט בעזרה דוקא משום דפשטיה דקרא דאצל מזבח ה' טפי משמע בעזרה מבהר הבית ולהכי לא חייבו מלקות כי אם לנוטע אילן בעזרה ובהא ודאי מודה רבי אליעזר בן יעקב לתנא קמא ולא פליג עליה אלא דהאי בונה בית דקאמר תנא קמא של עץ היא כעין אכסדרא ואתא רבי אליעזר בן יעקב למימר דאינו בלא תעשה אלא איסורא בעלמא הוא דאיכא ופסק כמותו ובזה נסתלקה קושיית הר"א מזרחי בפי' החומש על רבינו דסובר דבונה בית הוא איסורא מדבריהם בדרך אסמכתא והוקשה לו דהא קתני בברייתא כדברי תנא קמא עובר בל"ת יעו"ש:"
אגרות משה יו"ד ד, סה, יא
כתב שלרמב"ם מדאורייתא בעזרה אסור, ומדרבנן בכל הר הבית.
"ולע"ד היה נראה לומר דהאיסור דאורייתא הוא דוקא בעזרה משער ניקנור ולפנים. אבל מדרבנן אסור גם בהר הבית. ולכן לענין בנין של עץ – דהרמב"ם סובר דעצם איסור זה הוא רק מדרבנן, כדכתב בהלכות עבודת כוכבים שם הלכה י', אף על פי שהוא בבנין ואינו עץ נטוע הרחקה יתירה היא, נקט במקדש שהוא אף בהר הבית, וכ"ש נוטע אילן, אבל ג"כ בהר הבית הוא רק מדרבנן. ולעיל מזה בה"ט, שהוא לענין דאורייתא, שהרי כתב הנוטע אילן אצל המזבח או בכל העזרה וכו' ה"ז לוקה, נקט דוקא נוטע אילן, ודוקא אצל המזבח או בכל העזרה."
דעת הראב"ד
ראב"ד בית הבחירה א, ט
כתב שרק בעזרת כהנים אסור, אבל לא בעזרת נשים ובהר הבית.
"א"א והלא לשכת כהן גדול של עץ היתה ובשמחת בית השואבה מקיפין כל העזרה גזוזטרא אלא לא אסרה תורה כל עץ אלא אצל מזבח ה' והיא עזרת כהנים משער ניקנור ולפנים אבל בעזרת נשים ובהר הבית מותר "
בניית אכסדרה – דאורייתא או דרבנן
בספרי מובאת דעתו של רבי אליעזר בן יעקב הסובר שאין לבנות אכסדרה:
ספרי
"רבי אליעזר בן יעקב אומר: מנין שאין עושים אכסדרה בעזרה תלמוד לומר כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך"
רמב"ם עבודה זרה ו, י
"אסור לעשות אכסדראות של עץ במקדש כדרך שעושין בחצרות אף על פי שהוא בבנין ואינו עץ נטוע הרחקה יתירה היא שנאמר כל עץ, אלא כל האכסדראות והסבכות היוצאות מן הכותלים שהיו במקדש של אבן היו לא של עץ".
בית הבחירה א, ט
"ואין בונין בו עץ בולט כלל אלא או באבנים או בלבנים וסיד, ואין עושין אכסדרות של עץ בכל העזרה אלא של אבנים או לבנים."
ראינו לעיל שההסבר הרווח ברמב"ם שהוא פסק כרבי אליעזר בן יעקב ולכן פסק כדעתו גם לגבי איסור אכסדרה. מהרמב"ם נראה שהאיסור לבנות אכסדרה של עץ בעזרה הוא איסור דרבנן, שהוא קרה לה "הרחקה יתירה".
ואכן כך הסביר הכסף משנה:
כסף משנה עבודה זרה ו, ט
"רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין [שאין עושין אכסדרה בעזרה וכו' ומדלא נקט] שהעושה אכסדרה בעזרה עובר בל"ת וכו' כדקתני גבי נוטע אילן משמע לרבינו דלא לקי עליה ומשמע דמדרבנן הוא דמיתסר וקרא אסמכתא בעלמא."
וכן הסביר רבי דוד שרירו :
משנה כסף
הרמב"ם פוסק כרבי אליעזר בן יעקב שאכסדרה דרבנן.
"כתב מרן הנוטע אילן כו' בספרי וז"ל הספרי במקומו לא תטע לך אשירה כל עץ מלמד שכל הנוטע אשירה עובר בל"ת ומנין לנוטע אילן ובונה בית בהר הבית שהוא עובר בל"ת ת"ל כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך ר"א אומר מנין שאין עושין אכסדרה בעזרה ת"ל אצל מזבח כשהוא אומר אשר תעשה לרבות במה ומתוך זה הלשון נר' דלשון מרן כאן אינו מכוון דהכי צ"ל מדלא קאמר ר"א ומנין שהעושה אכסדרה בעזרה עובר בל"ת וקאמר מנין שאין עושין אכסדרה ת"ל כו' כלו' שאין עושין סתמא משמע לרבינו דלא לקי עליה ומשמע דמדרבנן הוא דמתסר וקרא אסמכתא בעלמא והכי דייק לשון רבינו דקאמר הרחקה יתירה היא שנאמר כל עץ ואם כן רבינו פסק כר"א וס"ל דר"א פליג בתרתי אתנא קמא דאסר אילן ובית אפי' בהר הבית ור"א ס"ל דדוקא אילן ובעזרה אבל בית מותר מן התורה ומדרבנן אסירא וטעמא דפסק כוותיה משום דבספ"ק דתמיד מקשיה מיניה וכדכתב מרן כל זה. אמנם קשיא לי דנר' מפשט הגמ' בתמיד דאיסור אכסדרה כאן מדרבנן מדפריך ומי הוו אכסדראות בעזרה והתניא רבי אליעזר בן יעקב אומ' מנין שאין עושין אכסדראו' בעזרה ת"ל לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך הכי קאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' ותי' רב חסדא באכסדרא של בנין ומדפריך מן הכתוב נראה דהכי קאמר דמן התורה אסור וא"כ צ"ל שילקי ונראה דאדרבא משם ראיה מדאצטריך ליישב הכתוב לומר ה"ק לא תטע כל עץ נראה דמדאוריית' לא אסיר אלא עץ ובעזרה אלא מדרבנן אסר אפי' אכסדראות."
וכן הסבירו רבי שמואל סורנגה:
פרשת הכסף על הרמב"ם
בניית אכסדרה לרמב"ם היא איסור דרבנן.
"[ט] הנוטע אילן כו'. כתב מרן הקדוש וז"ל בספרי פ' שופטים מנין לנוטע אילן כו' רבי אליעזר בן יעקב אומר כו' ונראה דט"ס נפל בדבריו והכי צ"ל רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שאין עושין אכסדרה בעזרה ת"ל כל עץ כו' ומדלא קתני כדקתני גבי נוטע אילן משמע לרבי' דלא לקי עליה כו' ופי' מדלא קתני כדקתני גבי נוטע אילן דהכי הול"ל רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שהעושה אכסדרה עובר בל"ת כו' משמע ליה לרבינו דלא לקי על עושה אכסדרה והוא מוכרח דס"ל דהוא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא ודברי מרן הקדוש הם מוכרחים לדעת רבינו ולפי דבריו אזלא קושית הגאון הרא"ם ז"ל בפ' שופטים ע"פ זה דלא תטע לך כו' דהקשה שם על רש"י ועל רבינו דנר' מדבריהם דליכא איסורא מדאורייתא אלא בנוטע אילן דוקא דלא כן נראה מלשון הספרי יע"ש ולפי דברי מרן ז"ל לק"מ דרבי אליעזר בן יעקב פליג על ת"ק בהא וס"ל דבונה בית ועושה אכסדרה אין איסורו אלא מדרבנן ואין ספק דנעלם נמי מעיני הגאון הרא"ם דברי הראב"ד בדין זה דנר' מוכרח דיש חילוק בין בונה בית לעושה אכסדרה דפליגי רבנן ורבי אליעזר בן יעקב בזה וכמ"ש מרן הקדוש אמנם ראיתי להר"ב משכנות יעקב בסדר שופטים דף קצ"ו ע"א שהקשה על הרא"ם מדברי הראב"ד ונדחק ליישב דבריו וגם לי הדיוט עלה בדעתי לומר דאפשר דמ"ש הרא"ם אבל בספרי שנו כו' קושייתו לא היתה אלא על רש"י דמדברי רש"י הוא מוכרח דלא ס"ל כפי' הראב"ד על לשון הספרי דאלת"ה קשה דהרי אם רש"י תפס כרבי אליעזר בן יעקב איך כתב דיש אזהרה לבונה בית בהר הבית ואילו לרבי אליעזר בן יעקב הוא מותר גמור ואם דתפס כת"ק דברייתא עדיין קשה דמהברייתא משמע דאיכא ל"ת כבונה בית יע"ש ואף שלכאורה מלשון הרא"ם נראה דקושייתיה היתה ג"כ על רבינו מ"מ לדעת רש"י שפיר הקשה עליו דבודאי דלא יסבור כהראב"ד".
אמנם לרבי דוד מועטי בשלל דוד על הרמב"ם, לאחר שמביא את הכסף משנה, מציין שניתן להבין את הרמב"ם שסובר שבאכסדרה אין לאו אבל יש איסור תורה שנלמד "מכל עץ":
שלל דוד על הרמב"ם
"עוד כתב ומכל מקום יש לתמוה על רבינו למה גבי נוטע אילן בעזרה דמשמע דחוץ לעזרה שרי ובספרי אסר גם בהר הבית וכו' ואפשר דסבר רבינו דרבי אליעזר בן יעקב פליג אתנא קמא וסבר דליכא איסורא אלא בעזרה בלבד ופסק כמותו משום דמשנתו קב ונקי ע"כ. ולכאורה קשה מאי קאמר דהא רבי אליעזר בן יעקב לא הזכיר אילן אלא אכסדרה דלא קאמר לה ת"ק. ואם כוונתו כיון דאכסדרה דקאמר הוא בעזרה משום דכתיב אצל מזבח ה' אלהיך ועלה אמר קאמר כל עץ דמרבינן מיניה אכסדרה גם אשירה דכתיב הוא אצל מזבח ה' אלהיך א"כ כמו דאכסדרה דאין בה אלא איסורא בעלמא גם האשירה. ואפשר לומר כיון דכתב לאו דלא תטע לך אשירה אה"נ דיש בה מלקות אבל אאכסדרה דנפקא מכל עץ לית בה לאו אלא איסורא בעלמא:"
בנוסף עוד פוסקים כתבו שאיסור בניית בית או אכסדרה מעץ הוא מדרבנן.
כך פסק הרמב"ן:
רמב"ן דברים טז, כא
מסביר שאיסור בנית בית הוא מדרבנן.
"ורש"י כתב, לא תטע לך אשרה, לחייבו עליה משעת נטיעתה, ואפילו לא עבדה עובר בלא תעשה על נטיעתה, ולא תטע כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך, אזהרה לנוטע ולבונה בהר הבית. ואם כן יאמר לא תטע לך אשרה וכל עץ אצל מזבח ה'. אבל הבונה בהר הבית אסמכתא מדבריהם, כי הכתוב לא אסר אלא הנטיעה, לא תטע לך אשרה ולא תטע לך כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך:"
וכ"פ המבי"ט:
קרית ספר רמב"ם עבודה זרה ו אזהרה לח
"אזהרה לח. שלא ליטע אילן במקדש או אצל המזבח או בעזרה אפילו שנטעו לנוי וליופי בין אילן מאכל בין אילן סרק הרי זה לוקה שנאמר לא תטע לך אשרה ה"ק לא תטע לך אשרה לא תטע לך כל עץ מפני שהיה זה דרך עבודה זרה נוטעין אילנות בצד מזבח שלה כדי שיתקבצו שם העם והעובר על לאו זה חייב מלקות ובנין עצים נראה דלא הוי אלא מדרבנן: אסמכתא"
הכתב והקבלה דברים טז, כא
"ומה שדרשו בספרי מכל עץ לרבות את הבנין, אינו אלא אסמכתא (ערא"ם וצד"ל וזרע אברהם) "
רש"ר הירש דברים טז, כא
"עץ בצד המזבח עושה פלסתר את האמת היהודית על ה' ועל השראת הקדושה על האדם, ולפיכך חכמים הוסיפו סייג לאיסור האמור כאן והם הרחיקו כל מעשה עץ הנראה לעין מהמיבנים המקיפים את המזבח במקדש: "אין עושין אכסדראות בעזרה" (תמיד כח ע"ב; וראה רמב"ם הל' עבודה זרה פ"ו הל"י)."
רש"י
כתב רש"י:
"לא תטע לך אשרה – לחייבו עליה משעת נטיעתה ואפילו לא עבדה עובר בלא תעשה על נטיעתה: לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך – אזהרה לנוטע אילן ולבונה בית בהר הבית:"
ומשמע ממנו שאיסור בניית בית בהר הבית דאורייתא.
וכ"כ המהר"ל:
גור אריה דברים טז, כא
לרש"י בניית מבנה מעץ דאורייתא.
"והרמב"ם מפרש דהא דאמר דאזהרה הוא לבנות בית, אין זה אלא אסמכתא, דעיקר קרא אתיא לנטיעה, ולא לבונה: ומפרש הרמב"ם בפרק ו' מהלכות עבודה זרה (ה"ט) הנוטע אילן אצל מזבח ה' הרי זה לוקה, דכתיב "לא תטע לך אשירה אצל מזבח ה' אלהיך", לפי שהיה דרך עובדי עבודה זרה ליטע אילנות בצד מזבח כדי שיתקבצו שם העם. ואחר כך כתב (שם ה"י) אסור לעשות אכסדראות של עץ במקדש כדרך שעושים בחצרות, וזו הרחקה יתירה, שנאמר "כל עץ". כך הם דברי הרמב"ם ז"ל: ואין נראה מדברי רש"י ז"ל דהוא אסמכתא, שהרי פירש שהוא 'אזהרה לנוטע אילן [ולבונה בית] וכו". ובספרי שנינו בהדיא דהבונה אכסדרה הוא בלא תעשה. ואין הטעם כמו שפירש הרמב"ם ז"ל משום שהיה דרך עובדי עבודה זרה לעשות כך כדי לקבץ העם תחתיה, אבל טעם האיסור דהוא כמו שתוף דבר אל דבר, שהרי ראוי להיות המזבח במיוחד, כדי להורות על מי שנבנה לו המזבח הוא מיוחד. ומי שנוטע אצלו אילן, או בית, הרי הוא משתף עמו דבר: וזה למדתי ממה שאמרו רז"ל בפרק קמא דסנהדרין (ז ע"ב) 'הממנה דיין שאינו הגון כאילו נטע אשירה, ובמקום תלמיד חכם כאילו נטע אשירה אצל מזבח, שנאמר "לא תטע לך אשירה אצל מזבח ה'"'. וכמו ששם עיקר האיסור שהשוה יחד שאינו הגון להגון, כך הנוטע אשירה אצל מזבח ה' הרי הוא משתף יחד העבודה זרה למי שהוא יחיד בעולמו. ואף בית או עץ אסור, דסוף סוף אף על גב שלא עשאו לעבודה זרה, הוא משתף יחד בית דירה למזבח. וכן האילן, שהוא דבר נטיעה, משתף למזבח, ואסור. וזהו עיקר הטעם. והשתא בין עץ ובין בית אסור, והוא בלא תעשה:"
סוכה בעזרה
ילקוט שמעוני תתקז
"לא תטע לך אשרה התורה אמרה ואשריהם תשרפון באש ק"ו שלא יטע, מנין שלא יקיים, ת"ל לא תטע לך מ"מ, ד"א אפילו בית אפילו סוכה, ד"א לא תטע לך מלמד שכל הנוטע אשרה עובר בלא תעשה, ומנין לנוטע אילן ובונה בית בהר הבית שעובר בלא תעשה, ת"ל כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך. רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שאין עושים אכסדרה בעזרה, ת"ל כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך, כשהוא אומר אשר תעשה לך לרבות במה."
פנים יפות דברים טז, כא
למד מכאן שבבית המקדש היו פטורים מסוכה.
"בילקוט [שופטים תתק"ז] ד"א אפילו בית אפילו סוכה, נראה הא דקאמר אפילו סוכה היינו סוכת מצוה בחג שהכהנים אוכלים לחם הפנים ושיורי המנחות חוץ לסוכה, והטעם כיון שאסור לעשות סוכה בעזרה הם פטורים מן הסוכה, וצ"ל מ"ש בילקוט סוף פרשת ראה [תתק"ו] חג הסוכות להדיוט, מנין אף לגבוה ת"ל חג הסוכות לה' היינו בלחמי תודה כדאיתא בביצה דף י"ט [ע"ב] מביא אדם תודתו בחג הסוכות:"
אור שמח עבודה זרה ו, ט
"הגר"א מחקה מן הספרי, וכן נראה למעיין וכן גירסת רבינו, ובספרי זוטא אפילו בית אפילו סוכה, ומפורש בנחמיה קפיטל ח' (ט"ז) שעשו סכות בחצרות בית אלודים יעוי"ש, מוכח דבהר הבית שרי, ודוק."
[1] עיקר שפתי חכמים מסביר מדוע רש"י (שהביא את הספרי) הוצרך לפרש כך:
"אף על פי שבקרא לא כתיב ולא תטע לך כל עץ אצל מזבח מכל מקום מוכרח אתה לומר דגם לא תטע קאי אכל עץ דאם לא כן קשה היאך כתיב לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח וכי עבודת אלילים דוקא אצל מזבח אסור לעבוד ושלא אצל המזבח מותר לעבוד אלא הכי קאמר לא תטע לך אשרה כלל בכל העולם כולו ולא תטע לך כל עץ אצל מזבח דוקא הא שלא אצל מזבח מותר:"